הלכות שגגות - פרק ארבעה עשר - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות שגגות - פרק ארבעה עשר - היד החזקה לרמב"ם

א בֵית דִּין שֶׁשָּׁגְגוּ וְהוֹרוּ לַעֲקֹר גּוּף מִגּוּפֵי תּוֹרָה וְעָשׂוּ כָּל הָעָם עַל פִּיהֶם בֵּית דִּין פְּטוּרִין וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִן הָעוֹשִׂים חַיָּב חַטָּאת קְבוּעָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד-יג) 'וְנֶעְלַם דָּבָר' וְלֹא כָּל הַגּוּף:

כסף משנה בית דין ששגגו וכו'. משנה בפירקא קמא דהוריות (ג':):

ב לְעוֹלָם אֵין בֵּית דִּין חַיָּבִין עַד שֶׁיּוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת בִּדְבָרִים שֶׁאֵינָן מְפֹרָשִׁין בַּתּוֹרָה וּמְבֹאָרִים וְאַחַר כָּךְ יִהְיוּ בֵּית דִּין חַיָּבִין בְּקָרְבָּן וְהָעוֹשִׂים עַל פִּיהֶם פְּטוּרִין. כֵּיצַד. שָׁגְגוּ וְהוֹרוּ שֶׁמֻּתָּר לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַעֲבוֹדָה זָרָה. אוֹ שֶׁמֻּתָּר לְהוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת בְּשַׁבָּת. אוֹ שֶׁמֻּתָּר לָבוֹא עַל שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם. הֲרֵי אֵלּוּ כְּמִי שֶׁאָמְרוּ אֵין שַׁבָּת בַּתּוֹרָה אוֹ אֵין עֲבוֹדָה זָרָה בַּתּוֹרָה אוֹ אֵין נִדָּה בַּתּוֹרָה שֶׁעָקְרוּ כָּל הַגּוּף וְאֵין זוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שִׁגְגַת הוֹרָאָה אֶלָּא שִׁכְחָה. לְפִיכָךְ פְּטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן וְכָל הָעוֹשֶׂה עַל פִּיהֶן חַיָּב חַטָּאת בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אֲבָל אִם טָעוּ וְהוֹרוּ וְאָמְרוּ הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת הוּא שֶׁחָיַּב שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טז-כט) 'אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ' אֲבָל הַזּוֹרֵק אוֹ הַמּוֹשִׁיט מֻתָּר. אוֹ שֶׁעָקְרוּ אָב מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת וְהוֹרוּ שֶׁאֵינָהּ מְלָאכָה. הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין. וְכֵן אִם טָעוּ וְאָמְרוּ הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה בְּפִשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם הוּא הַחַיָּב שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שמות לד-יד) 'לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר' אֲבָל הַכּוֹרֵעַ עַל הָאָרֶץ וְלֹא פָּשַׁט יָדָיו וְרַגְלָיו הֲרֵי הוּא מֻתָּר הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין. וְכֵן אִם טָעוּ וְאָמְרוּ הַבָּא עַל שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם שֶׁרָאֲתָה דָּם בַּיּוֹם הוּא חַיָּב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו-כו) 'כָּל יְמֵי זוֹבָהּ' אֲבָל רָאֲתָה בַּלַּיְלָה מֻתָּר לָבוֹא עָלֶיהָ. וְכֵן אִם הוֹרוּ וְאָמְרוּ שֶׁמִּי שֶׁפֵּרְשָׂה אִשְׁתּוֹ נִדָּה בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ מֻתָּר לִפְרשׁ מִמֶּנָּה כְּשֶׁהוּא מִתְקַשֶּׁה. הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין. וְכֵן אִם טָעוּ וְאָמְרוּ שֶׁהָאוֹכֵל דָּם שֶׁיָּצָא בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה הוּא הַחַיָּב אֲבָל הָאוֹכֵל דַּם הַלֵּב מֻתָּר הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּטָעֵיּוֹת אֵלּוּ אִם הוֹרוּ בָּהֶן וְעָשׂוּ רֹב הַקָּהָל עַל פִּיהֶן פְּטוּרִין וּבֵית דִּין מְבִיאִין קָרְבָּן עַל שִׁגְגָתָן:

כסף משנה ומ''ש בדברים שאינם מפורשים בתורה ומבוארים וכו'. מימרא שם בדף ד'. ומ''ש אבל אם טעו והורו ואמרו המוציא מרשות לרשות הוא שחייב וכו' עד מותר לבא עליה. שם בגמרא. אך מ''ש או שעקרו אב מאבות מלאכות והורו שאינה מלאכה הרי אלו חייבים יש לתמוה עליו דהא בעיא דלא איפשיטא היא שם וה''ל למפשטה לקולא. ואפשר לדחוק ולומר שיתנו ויאמרו אם אנו פטורין הרי זה נדבה. ועוד י''ל דגמ' בעא למיפשטה מתחלת מתני' והשואל דחה וכיון שכן לא שבקינן מאי דבעא גמרא למיפשט משום הנך דיחויי: וכן אם הורו ואמרו שמי שפירשה אשתו נדה וכו'. משנה פ''ב דהוריות (דף ח':) חייבין על עשה ועל ל''ת שבנדה ואי זו מ''ע שבנדה פרוש מן הנדה ובפ''ב דשבועות (דף י"ד:) תנן אי זו היא מ''ע שבנדה שחייבים עליה היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד חייב: וכן אם טעו ואמרו שאוכל דם וכו':

ג הוֹרוּ בֵּית דִּין שֶׁיָּצָא הַשַּׁבָּת לְפִי שֶׁנִּתְכַּסֵּית הַחַמָּה וְדִמּוּ שֶׁשָּׁקְעָה חַמָּה וְאַחַר כָּךְ זָרְחָה אֵין זוֹ הוֹרָאָה אֶלָּא טָעוּת וְכָל שֶׁעָשָׂה מְלָאכָה חַיָּב אֲבָל בֵּית דִּין פְּטוּרִין. וְכֵן אִם הִתִּירוּ בֵּית דִּין אֵשֶׁת אִישׁ לְהִנָּשֵׂא לְפִי שֶׁהֵעִידוּ בִּפְנֵיהֶם שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעְלָהּ אֵין זוֹ הוֹרָאָה אֶלָּא טָעוּת וְהָאִשָּׁה וּבַעְלָהּ הָאַחֲרוֹן חַיָּבִין חַטָּאת עַל שִׁגְגָתָן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

כסף משנה הורו ב''ד שיצא השבת וכו'. בפרק האשה רבה (דף צ"ב). ומ''ש וכן אם התירו ב''ד א''א להנשא. שם פלוגתא דתנאי ופסק כרבא דבתרא הוא:

ד בֵּית דִּין שֶׁהוֹרוּ בִּשְׁגָגָה וְשָׁכְחוּ עַצְמוֹ שֶׁל חֵטְא שֶׁהוֹרוּ בּוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן יוֹדְעִים בְּוַדַּאי שֶׁחָטְאוּ בִּשְׁגָגָה וְאַף עַל פִּי שֶׁהָעָם מוֹדִיעִין אוֹתָן וְאוֹמְרִים לָהֶן בְּכָךְ וְכָךְ הוֹרֵיתֶם לָנוּ. הֵם פְּטוּרִין וְהָעוֹשִׂים עַל פִּיהֶם חַיָּבִין בִּפְנֵי עַצְמָן. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד-יד) 'וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת אֲשֶׁר חָטְאוּ עָלֶיהָ' לֹא שֶׁיּוֹדִיעוּ אוֹתוֹ הַחוֹטְאִים. כֵּיצַד. שָׁגְגוּ וְהִתִּירוּ חֵלֶב שֶׁעַל גַּבֵּי הַקֵּבָה וַאֲכָלוּהוּ רֹב הָעָם וְאַחַר שֶׁיָּדְעוּ שֶׁשָּׁגוּ בְּהוֹרָאָה וְשֶׁהִתִּירוּ דָּבָר שֶׁחַיָּבִים עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת קְבוּעָה נִסְתַּפֵּק לָהֶם אִם מִקְצָת הַחֲלָבִים הִתִּירוּ אוֹ מִקְצָת הַדָּמִים הִתִּירוּ הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין וְכָל מִי שֶׁאָכַל מֵבִיא חַטָּאת קְבוּעָה:

כסף משנה בית דין שהורו בשגגה וכו'. בפרק קמא דהוריות (דף ג':) במשנה פלוגתא דתנאי ופסק כר''א וכר''ע:

ה בֵּית דִּין שֶׁהוֹרוּ בִּשְׁגָגָה וְנוֹדְעָה לָהֶם שִׁגְגָתָן בֵּין שֶׁהֵבִיאוּ כַּפָּרָתָן בֵּין שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ כָּל הָעוֹשֶׂה כְּפִי הוֹרָאָתָן שֶׁפָּשְׁטָה בְּרֹב הַצִּבּוּר מֵאַחַר שֶׁיָּדְעוּ הֲרֵי זֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. הוֹאִיל וְהָיָה לוֹ לִשְׁאל בְּכָל עֵת עַל דְּבָרִים שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ בְּבֵית דִּין וְלֹא שָׁאַל הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אִם חָטָא אוֹ לֹא חָטָא. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמִי שֶׁהָיָה עִם בֵּית דִּין בַּמְּדִינָה. אֲבָל מִי שֶׁרָאָה הַהוֹרָאָה וְהָלַךְ לִמְדִינָה אַחֶרֶת אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה אַחַר שֶׁיָּדְעוּ פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁתָּלָה בָּהֶן וַהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִשְׁאל. וְלֹא עוֹד אֶלָּא הַנִּבְהָל לָצֵאת אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא יָצָא לַדֶּרֶךְ * וְעָשָׂה עַל פִּיהֶם מֵאַחַר שֶׁיָּדְעוּ הֲרֵי זֶה פָּטוּר:

ההראב"ד ועשה על פיהם מאחר שידעו הרי זה פטור. א''א דדוקא שעשה אחר שחטאו רוב הקהל על פיהם שכבר נתחייבו ב''ד אבל אם עשה עד שלא חטאו רוב הקהל מביא חטאת יחיד שהרי פסק למעלה יחיד שעשה בהוראת ב''ד חייב וכ''ש כשעשה אחר שחזרו שהוא חייב:

כסף משנה ומה שכתב ולא עוד אלא הנבהל לצאת וכו'. שם פלוגתא דתנאי ופסק כרבי עקיבא: כתב הראב''ד ועשה על פיהם מאחר שידעו פטור א''א דוקא שעשה אחר שחטאו רוב הקהל על פיהם וכו'. ודבר פשוט הוא ולא חשש רבינו לכתבו כאן לפי שסמך על מה שכתב בסוף פרק י''ב במה דברים אמורים שבית דין חייבים ואלו שעשו על פיהם פטורים מן הקרבן כשהיו המורים בית דין הגדול של אחד ושבעים וכו' ויעשו כל הקהל או רובן על פיהם אבל אם חסר אחד מכל אלו הדברים הרי בית דין פטורין מן הקרבן וכל מי ששגג ועשה מעשה מביא חטאת קבועה על שגגתו:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן