הלכות שאר אבות הטומאות - פרק ששה עשר - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות שאר אבות הטומאות - פרק ששה עשר - היד החזקה לרמב"ם

א מִפְּנֵּי מָה טִהֲרוּ חֲכָמִים סְפֵק טֻמְאָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. שֶׁהֲרֵי הַצִּבּוּר עוֹשִׂין פֶּסַח בְּטֻמְאָה בִּזְמַן שֶׁהַטְּמֵאִים מְרֻבִּין. אִם טֻמְאָה וַדָּאִית נִדְחֵית מִפְּנֵיהֶן קַל וָחֹמֶר לִסְפֵק טֻמְאָה שֶׁאִסּוּר כָּל הַסְּפֵקוֹת מִדִּבְרֵיהֶן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת בִּיאוֹת אֲסוּרוֹת. וּמִפְּנֵי מָה הֶחְמִירוּ בִּסְפֵק רְשׁוּת הַיָּחִיד. שֶׁהֲרֵי סוֹטָה שֶׁנִּסְתְּרָה אַף עַל פִּי שֶׁהַדָּבָר סָפֵק * הֲרֵי הִיא טְמֵאָה לְבַעְלָהּ עַד שֶׁתִּשְׁתֶּה:

ההראב"ד הרי היא טמאה לבעלה עד שתשתה. א''א ובתוספתא מפרש עוד טעם אחר מפני שאפשר להשאל על היחיד וא''א להשאל על הרבים:

כסף משנה מפני מה טהרו חכמים וכו'. תוספתא דטהרות. ומה שכתב ומפני מה החמירו ברשות היחיד וכו'. פירקא קמא דחולין (דף ט' ע"ב) ופרק כשם (דף כ"ח כ"ט) ופרק שני נזירים (דף נ"ז): וכתב הראב''ד הרי היא טמאה לבעלה עד שתשתה א''א ובתוספתא מפרש עוד טעם אחר וכו'. וי''ל לדעת רבינו שאותו טעם רבן שמעון בן גמליאל אמרו ויש לגמגם עליו דהא שלשה הם רבים כמו שכתב רבינו בסמוך והרי הם יכולים להשאל ולפיכך השמיטו רבינו והטעם הראשון הוא דברי בן זומא ששאלוהו והשיב וקבלו תשובתו ועוד דסוגיין דגמרא בכל דוכתא דספק טומאה ברשות היחיד טמא מסוטה ילפינן לה:

ב וּכְשֵׁם שֶׁהַסּוֹטָה וּבוֹעֲלָהּ שְׁנַיִם כָּךְ סְפֵק טֻמְאָה בִּשְׁנַיִם. אֲבָל אִם הָיוּ שְׁלֹשָׁה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד הֲרֵי סְפֵק טֻמְאָתָן שָׁם טָהוֹר כִּרְשׁוּת הָרַבִּים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה זֶה שֶׁנִּטְמָא בְּסָפֵק יֵשׁ בּוֹ דַּעַת לְהִשָּׁאֵל וְלִדְרשׁ מִמֶּנּוּ מָה אֵרַע לוֹ כְּסוֹטָה. אֲבָל אִם הָיָה חֵרֵשׁ אוֹ שׁוֹטֶה אוֹ קָטָן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהָשִׁיב עַל הָעִנְיָן כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ הֲרֵי סְפֵקוֹ טָהוֹר. כֵּיצַד. חֵרֵשׁ אוֹ שׁוֹטֶה אוֹ קָטָן שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת לְהִשָּׁאֵל שֶׁנִּמְצְאוּ בְּחָצֵר אוֹ בְּמָבוֹי שֶׁיֵּשׁ שָׁם טֻמְאָה וְסָפֵק נָגְעוּ וְסָפֵק לֹא נָגְעוּ הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין. וְכֵן כָּל שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת לְהִשָּׁאֵל אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹלַד לוֹ הַסָּפֵק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד סְפֵקוֹ טָהוֹר:

כסף משנה ומ''ש וכשם שהסוטה ובועלה שנים וכו'. בפ' ב' נזירים. ומ''ש בד''א כשהיה זה שנטמא בספק יש בו דעת להשאל וכו'. פ''ק דנדה (דף ד' ע"ב) ופרק כשם (דף כ"ח ע"ב) ובתוספתא דטהרות (פ"ו). ומ''ש כיצד חש''ו וכו'. משנה פ''ג דטהרות:

ג הַסּוּמָא וְהַיָּשֵׁן וְהַמְהַלֵּךְ בַּלַּיְלָה סְפֵקָן בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת לְהִשָּׁאֵל. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁכָּל שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת לִשָּׁאֵל סְפֵקוֹ טָהוֹר בְּשֶׁהָיָה הַדָּבָר שָׁקוּל וְאֵין שָׁם חֲזָקָה. אֲבָל אִם הָיָה הַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁנִּטְמָא הֲרֵי זֶה טָמֵא. כֵּיצַד. תִּינוֹק טָמֵא שֶׁנִּמְצָא בְּצַד הָעִסָּה וְהַבָּצֵק בְּיָדוֹ הֲרֵי הָעִסָּה טְמֵאָה שֶׁדֶּרֶךְ הַתִּינוֹק לְטַפֵּחַ וּבְכָךְ הִיא חֶזְקָתוֹ. וְאֵין שׂוֹרְפִין עַל חֲזָקָה זוֹ:

כסף משנה הסומא והישן והמהלך וכו'. תוספתא פ''ג דטהרות: בד''א שכל שאין בו דעת לישאל וכו' כיצד תינוק טמא וכו'. משנה פ''ג דטהרות וכחכמים:

ד הָיוּ מַשְׁקִין טְמֵאִין וּבָצֵק טָהוֹר וּבְהֵמָה אוֹ חַיָּה אוֹ עוֹפוֹת בַּבַּיִת וְנִמְצָא בַּבָּצֵק מְקוֹם נְשִׁיכָתָן. חֲזָקָה שֶׁשָּׁתוּ מַשְׁקִין וְנָשְׁכוּ בַּבָּצֵק וְטִמְּאוּהוּ. הָיְתָה שָׁם פָּרָה וּבֵין הַמַּשְׁקִין וְהַבָּצֵק כְּדֵי שֶׁתְּלַחֵךְ אֶת לְשׁוֹנָהּ הֲרֵי הַבָּצֵק טָהוֹר. וּבִשְׁאָר כָּל הַבְּהֵמָה כְּדֵי שֶׁתְּנַגֵּב אֶת פִּיהָ. פָּחוֹת מִזֶּה הַבָּצֵק טָמֵא. וְאִם הָיָה כֶּלֶב אֲפִלּוּ הָיוּ מַשְׁקִין בְּצַד הַבָּצֵק הֲרֵי זֶה טָהוֹר. שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ שֶׁל כֶּלֶב לְהַנִּיחַ הַמָּזוֹן וְלֵילֵךְ לוֹ אֶל הַמַּיִם. נִמְצָא בַּבָּצֵק נְקִירַת הַתַּרְנְגוֹלִין אִם יֵשׁ בֵּין הַמַּשְׁקִין וְהַבָּצֵק כְּדֵי שֶׁיְּנַגְּבוּ אֶת פִּיהֶן בָּאָרֶץ הַבָּצֵק טָהוֹר. וְאִם לָאו טָמֵא שֶׁחֶזְקָתָן שֶׁשָּׁתוּ וְנִקְּרוּ בַּבָּצֵק בַּמַּשְׁקִין שֶׁבְּפִיהֶם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהָיוּ הַמַּשְׁקִין צְלוּלִין שֶׁבָּבוּאָה שֶׁל תִּינוֹק נִכֶּרֶת בָּהֶן. אֲבָל עֲכוּרִים הַבָּצֵק טָהוֹר. שֶׁאִלּוּ נִקְּרוּ בַּמַּשְׁקִין הָיָה מְקוֹם הַמַּשְׁקִין נִכָּר בַּבָּצֵק. אִם הָיוּ צְלוּלִין אַף עַל פִּי שֶׁהַבָּצֵק בְּחֶזְקַת טֻמְאָה אֵין שׂוֹרְפִין עַל חֲזָקָה זוֹ אֶלָּא תּוֹלִין:

כסף משנה היו משקים טמאים וכו'. שם. ומ''ש ואם היה כלב וכו'. שם וכראב''י דמשנתו קב ונקי. ומ''ש נמצא בבצק וכו'. שם. ומ''ש במה דברים אמורים כשהיו המשקים צלולים וכו'. ס''פ עשרה יוחסין (דף פ' ע"ב) אמר ר''י ב''ל לא שאנו אלא במשקים לבנים וכו' ופירושו וכו'. ורבינו מפרש דר''י לא מפליג אלא בין צלולים לעכורים דצלולים אפילו אדומים הם נבלעים בבצק ואינם ניכרים ועכורים אפילו לבנים הם ניכרים ומאי דאמר פירושו לא שמע היינו לומר דלצלולים קרו לבנים ולעכורים קרו אדומים:

ה אֵיזוֹ הִיא חֲזָקָה שֶׁשּׂוֹרְפִין עָלֶיהָ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. עִסָּה בַּבַּיִת וּשְׁרָצִים וּצְפַרְדְּעִים מְטַפְּלִין שָׁם וְנִמְצְאוּ חֲתִיכוֹת מִבְּשָׂרָן בָּעִסָּה אִם רֹב הַמְטַפְּלִים שְׁרָצִים הָעִסָּה טְמֵאָה וְתִשָּׂרֵף. וְאִם הָרֹב צְפַרְדְּעִים טְהוֹרָה:

כסף משנה איזו היא חזקה וכו'. שם וכר''י:

ו הָיוּ טֻמְאוֹת וְטָהֳרוֹת בְּצִדּוֹ אוֹ לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ וְנִתְעַטֵּף בְּטַלִּיתוֹ וְסָפֵק נָגְעוּ סָפֵק לֹא נָגְעוּ בְּעֵת שֶׁנִּתְעַטֵּף אִם הָיוּ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד סְפֵקוֹ טָמֵא. שֶׁסְּפֵק טֻמְאָה הַבָּאָה בִּידֵי אָדָם נִשְׁאָלִין עָלֶיהָ אֲפִלּוּ בִּכְלִי הַמֻּנָּח עַל גַּבֵּי קַרְקַע הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת לִשָּׁאֵל. וְאִם הָיוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים סְפֵקוֹ טָהוֹר וְאִם אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִגַּע סְפֵקוֹ טָמֵא:

כסף משנה היו טומאות וטהרות וכו'. בתוספתא רפ''ד ואיתא פ''ק דנדה (דף ה' ע"ב) היה וכו' עוטף בטליתו וכו' וטומאות וטהרות למעלה מראשו ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור ואם א''א לו אא''כ נגע טמא וכתבו התוספות פי' טליתו טמא וטהרות בצדו או טליתו טהור וטומאות בצדו כגון שרץ ואינו יודע אם נגע אם לא נגע אי נמי טומאות וטהרות בצדו וטליתו טהור ואינו יודע אם נגע לטומאה ואח''כ לטהרה וקמ''ל דלא הוי ס''ס שמא לא נגע הטלית בשרץ ואפילו נגע שמא לא נגע בטהרות דאם נגע בשרץ כמו כן נגע בטהרות עוד כתבו על מה שאמרו ואם א''א אא''כ נגע ואם תאמר פשיטא כיון דא''א ודאי נגע וי''ל דלאו לא אפשר כלל קאמר אלא כלומר קרוב לודאי וכן מוכיח בתוספתא שאמרו ואם א''א אלא א''כ נגע ספיקו טמא מדקאמר ספיקו משמע דלא הוי ודאי נגע עכ''ל. וכ''כ רש''י:

ז כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּתוּן עַל גַּבֵּי הַדַּף וּמִדְרָס נָתוּן תַּחְתָּיו וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ כְּשֶׁיִּפּל שֶׁלֹּא יִגַּע בַּמִּדְרָס. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בִּמְקוֹם מִדְרוֹן וּבָא וּמָצָא הַכִּכָּר בְּמָקוֹם אַחֵר הֲרֵי הוּא בְּטָהֳרָתוֹ שֶׁאֲנִי אוֹמֵר אָדָם בָּא וּנְטָלוֹ וּנְתָנוֹ בְּמָקוֹם זֶה. וְאִם אָמַר בָּרִי לִי שֶׁלֹּא בָּא אָדָם לְכָאן טָמֵא שֶׁוַּדַּאי נָפַל וְנָגַע בַּמִּדְרָס כְּשֶׁנָּפַל:

כסף משנה ככר של תרומה וכו'. תוספתא דטהרות ופ''ק דנדה עלה ד' ככר ע''ג הדף וכו'. ומ''ש אע''פ שהוא במקום מדרון. פירושו אע''פ שהמדרס במקום מדרון שאפילו נפלה ככר על המדרס לא נשאר שם אבל אם המדרס בקרקע שוה פשיטא דטהור שאם היה נופל שם היה נשאר וכן פי' התוספות:

ח תִּינוֹק שֶׁנִּמְצָא בְּצַד בֵּית הַקְּבָרוֹת וְהַשּׁוֹשַׁנִּים בְּיָדוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם שׁוֹשַׁנִּים אֶלָּא בִּמְקוֹם הַטֻּמְאָה סְפֵקוֹ טָהוֹר שֶׁמָּא אַחֵר לִקְּטָן וּנְתָנָם לוֹ. וְכֵן חֲמוֹר הָעוֹמֵד בְּבֵית הַקְּבָרוֹת כֵּלָיו טְהוֹרִין וְאֵין אוֹמְרִין שֶׁמָּא נִתְמַעֵךְ בָּהֶן וְנָגְעוּ בַּקֶּבֶר מִפְּנֵי שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת לִשָּׁאֵל וּכְשֶׁנִּמְצְאוּ לֹא נִמְצְאוּ נוֹגְעִין וְכָל הַטֻּמְאוֹת כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן:

כסף משנה תינוק שנמצא וכו' וכן חמור וכו'. פ''ג דטהרות:

ט תִּינוֹק שֶׁהָיָה תּוֹפֵשׂ בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיו אוֹ שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל גַּבֵּי כְּתֵפוֹ שֶׁל אָבִיו סְפֵקוֹ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁאָבִיו נִשְׁאָל עָלָיו:

כסף משנה תינוק שהיה תופס וכו'. תוספתא דטהרות פרק שלישי:

י וְאַרְבָּעָה סְפֵקוֹת אָמְרוּ חֲכָמִים בְּתִינוֹק. תִּינוֹק שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַלֵּךְ שֶׁהִנִּיחַתּוּ אִמּוֹ וּבָאָה וּמְצָאַתּוּ כְּמוֹ שֶׁהוּא בִּמְקוֹמוֹ טָהוֹר וְאֵין אוֹמְרִין שֶׁמָּא טֻמְאָה בָּאָה וּנְשָׁקַתּוּ וְגִפַּפְתּוֹ. הִתְחִיל הַתִּינוֹק לָצֵאת וּלְהַכְנִיס בְּגָדָיו טְהוֹרִין וְאֵינָן מִדְרָס כִּשְׁאָר בִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן טְהוֹרִין אֵין עוֹשִׂין עַל גַּבֵּיהֶן טָהֳרוֹת. הִגְדִּיל עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ דַּעַת לִשָּׁאֵל סְפֵקוֹ טָמֵא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. הִגְדִּיל עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ דַּעַת לִשְׁמֹר אֶת גּוּפוֹ אוֹכְלִין עַל גּוּפוֹ טָהֳרוֹת. יוֹדֵעַ לִשְׁמֹר אֶת יָדָיו אוֹכְלִין עַל גַּבָּן טָהֳרוֹת. כֵּיצַד בּוֹדְקִין אוֹתוֹ. מַטְבִּילִין אוֹתוֹ וְנוֹתְנִין לוֹ חֻלִּין לְשֵׁם תְּרוּמָה אִם יוֹדֵעַ לִשְׁמֹר אֶת גּוּפוֹ אוֹכְלִין אַגַּב גּוּפוֹ טָהֳרוֹת וְאִם יוֹדֵעַ לִשְׁמֹר אֶת יָדָיו אוֹכְלִים אַגַּב יָדוֹ טָהֳרוֹת:

כסף משנה וארבעה ספיקות וכו'. גם זה תוספתא בפ' הנזכר. ומ''ש הגדיל עד שיהא בו דעת לישאל וכו' עד אוכלין על גביו טהרות. בס''פ לולב הגזול (דף מ"ב). ומ''ש כיצד בודקים אותו. תוספתא פ''ג דטהרות ופ''ק דחגיגה שם:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן