הלכות שאר אבות הטומאות - פרק שנים עשר - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות שאר אבות הטומאות - פרק שנים עשר - היד החזקה לרמב"ם

א אַחַת עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת עָשׂוּ חֲכָמִים לַקֹּדֶשׁ עַל הַתְּרוּמָה וְאֵלּוּ הֵן. יֵשׁ לְאָדָם לְהַטְבִּיל כֵּלִים בְּתוֹךְ כֵּלִים לִתְרוּמָה אֲבָל לֹא לְקֹדֶשׁ. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִהְיֶה פִּי הַכְּלִי צַר וְלֹא יִהְיֶה בּוֹ כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד וְנִמְצְאוּ הַכֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ כְּאִלּוּ טָבְלוּ בְּמַיִם שֶׁבַּכְּלִי לֹא בַּמִּקְוֶה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה הַכְּלִי הַגָּדוֹל שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכוֹ הַכֵּלִים הַטְּמֵאִין טָהוֹר. אֲבָל אִם הָיָה טָמֵא מִתּוֹךְ שֶׁעָלְתָה לוֹ טְבִילָה עָלְתָה טְבִילָה לַכֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ אֲפִלּוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בַּקֹּדֶשׁ:

כסף משנה אחת עשרה מעלות וכו'. משנה וגמרא בפרק חומר בקדש (דף כ"ב) וכר''נ דאמר י''א שנו דרבא סבר כוותיה:

ב כְּלִי שֶׁנִּטְמְאוּ אֲחוֹרָיו בְּמַשְׁקִין לֹא נִטְמָא תּוֹכוֹ וְלֹא בֵּית אֶצְבַּע שֶׁבָּעֳבִי שְׂפָתוֹ. וְהַמַּשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכוֹ אוֹ שֶׁבְּבֵית צְבִיעָתוֹ טְהוֹרִין. וְשׁוֹתֶה בּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יִגְּעוּ מַשְׁקִין שֶׁבְּפִיו בַּאֲחוֹרֵי הַכְּלִי וְיַחְזְרוּ וִיטַמְּאוּ תּוֹכוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים לִתְרוּמָה. אֲבָל לְקֹדֶשׁ נִטְמְאוּ אֲחוֹרָיו נִטְמָא כֻּלּוֹ:

ג הַנּוֹשֵׂא אֶת הַמִּדְרָס מֻתָּר לוֹ לִשָּׂא עִמּוֹ תְּרוּמָה כְּאֶחָד וְהוֹאִיל וְאֵין הַנּוֹשֵׂא נוֹגֵעַ בַּתְּרוּמָה וְלֹא תְּרוּמָה נוֹגַעַת בְּמִדְרָס הֲרֵי הִיא טְהוֹרָה אֲבָל לֹא הַקֹּדֶשׁ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע בּוֹ. מַעֲשֵׂה הָיָה בְּאֶחָד שֶׁנָּשָׂא חָבִית שֶׁל קֹדֶשׁ טְמֵאָה בְּמִדְרָס שֶׁנָּשָׂא עִמָּהּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה גָּזְרוּ שֶׁהַנּוֹשֵׂא אֶת הַמִּדְרָס לֹא יִשָּׂא אֶת הַקֹּדֶשׁ. וְלֹא גָּזְרוּ אֶלָּא בְּמִדְרָס עִם הַקֹּדֶשׁ כְּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. וְאִם עָבַר וְנָשָׂא הוֹאִיל וְלֹא נָגַע בְּקֹדֶשׁ הֲרֵי הַקֹּדֶשׁ טָהוֹר:

כסף משנה ומ''ש וטמאה במדרס שנשא עמה. אינו מדוקדק דהא בגמ' (דף כ"ב ע"ב) הכי אמרי' קדש מ''ט לא משום מעשה שהיה דאמר רב יהודה אמר שמואל מעשה באחד שהיה מעביר חבית של יין [קודש] ממקום למקום ונפסקה רצועה של סנדלו ונטלה והניחה ע''פ החבית ונפלה לאויר החבית ונטמאת באותה שעה אמרו הנושא את המדרס נושא את התרומה אבל לא את הקדש הרי שנטמאה במדרס שנפל לאויר חבית לא במדרס שנשא עמה. ועוד יש לדקדק עליו דאמרינן בגמרא א''ה תרומה נמי הא מני רבי חנניא בן עקביא היא דאמר לא אסרו אלא בירדן ובספינה וכמעשה שהיה מאי היא דתניא לא ישא אדם מי חטאת ואפר חטאת ויעבירם בנהר ובספינה וכו' ולא ישיטם על פני המים וכו' רבי חנניא בן עקביא אומר לא אסרו אלא בירדן ובספינה וכמעשה שהיה ורבינו פסק כאן כרבי חנניא בן עקביא דלא אסרו אלא כמעשה שהיה בקדש אבל לא בתרומה ובפרק עשירי מהלכות פרה פסק כת''ק וי''ל שטעמו משום דהכא סתם לן תנא כרבי חנניא בן עקביא והתם סתם לן בפ''ט דפרה כת''ק ויש לנו לומר ראה רבינו דבריו של רבי חנניא בן עקביא בנושא את המדרס ודבריו של ת''ק במעביר בנהר וכדאמרינן בפרה. ומ''ש ואם עבר ונשא וכו' טהור. שם פלוגתא דאמוראי ופסק כמאן דמיקל דמילתא דרבנן היא:

ד בִּגְדֵי אוֹכְלֵי תְּרוּמָה אַף עַל פִּי שֶׁהֵן טְהוֹרִין וְנִזְהָרִין מִן הַטֻּמְאוֹת הֲרֵי בִּגְדֵיהֶן מִדְרָס לְקֹדֶשׁ:

ה כְּלִי שֶׁהוּא מְפֻצָּל וְלוּחוֹתָיו וְקוֹרוֹתָיו מְקֻשָּׁרוֹת כְּגוֹן מִטָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ. אִם נִטְמָא וְצָרִיךְ לְהַטְבִּילוֹ לִתְרוּמָה יֵשׁ לוֹ לְהַטְבִּילוֹ כֻּלּוֹ כְּאֶחָד כְּשֶׁהוּא מְקֻשָּׁר. אֲבָל לְקֹדֶשׁ מַתִּיר וּמְנַגֵּב שֶׁמָּא יֵשׁ שָׁם דָּבָר הַחוֹצֵץ וּמַטְבִּיל וְאַחַר כָּךְ קוֹשֵׁר:

ו כֵּלִים הַנִּגְמָרִין בְּטָהֳרָה אֲפִלּוּ הָיָה הָעוֹשֶׂה אוֹתָן תַּלְמִיד חָכָם וְנִזְהָר בָּהֶן הֲרֵי אֵלּוּ צְרִיכִין טְבִילָה לְקֹדֶשׁ וְאֵינָן צְרִיכִין הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. אֲבָל לִתְרוּמָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּלֹא טְבִילָה שֶׁהֲרֵי נַעֲשׂוּ בְּטָהֳרָה. וּמִפְּנֵי מָה הִצְרִיכוּם טְבִילָה לְקֹדֶשׁ גְּזֵרָה מִשּׁוּם רֹק עַם הָאָרֶץ שֶׁיִּגַּע בָּהֶן בִּשְׁעַת מְלָאכָה וַעֲדַיִן הוּא לַח:

כסף משנה ומ''ש ומפני מה הצריכום טבילה לקדש וכו'. שם בגמ' (דף כ"ג) דגמרינהו חבר ומשום צנורא דע''ה דנפול אימת אילימא מקמי דליגמריה הא לאו מנא הוא אלא בתר דגמריה מיזהר זהיר בהו לעולם מקמי דגמריה ודילמא בעידנא דגמריה עדיין לחה היא:

ז אַחַר שֶׁנִּגְמַר הַכְּלִי מְצָרֵף מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ לְקֹדֶשׁ אֲבָל לֹא לִתְרוּמָה. כֵּיצַד. כְּלִי שֶׁהוּא מָלֵא פֵּרוֹת פְּרוּדִין זֶה מִזֶּה כְּגוֹן צִמּוּקִין וּגְרוֹגָרוֹת וְנָגְעָה טֻמְאָה בְּאֶחָד מֵהֶן. נִטְמָא כָּל מַה שֶּׁבַּכְּלִי לְקֹדֶשׁ אֲבָל לֹא לִתְרוּמָה. וְכָל הַמַּעֲלוֹת שֶׁל דִּבְרֵיהֶם הֵם. וְרֶמֶז יֵשׁ לְמַעֲלָה זוֹ בַּתּוֹרָה (במדבר ז-יד) 'כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת' אָמְרוּ חֲכָמִים כָּל מַה שֶּׁבַּכַּף הֲרֵי הוּא כְּגוּף אֶחָד. אֲפִלּוּ שֶׁאֵין לוֹ תּוֹךְ מְצָרֵף מַה שֶּׁעָלָיו לְקֹדֶשׁ. כְּגוֹן שֶׁהָיוּ צְבוּרִין עַל גַּבֵּי הַלּוּחַ אוֹ עַל גַּבֵּי הָעוֹר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַפֵּרוֹת נוֹגְעִין זֶה בָּזֶה:

כסף משנה ומ''ש וכל המעלות של דבריהם הם וכו'. שם (ע"ב) הכלי מצרף מה שבתוכו וכו'. מנא ה''מ אמר רבי חנין דאמר קרא כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת הכתוב עשאו לכל מה שבכף אחת כלומר והויא דאורייתא וכו' ופליגא [דרבי חנין] אדרבי חייא בר אבא אמר ר''י דאמר וכו' מעדותו של ר''ע נשנית משנה זו כלומר והויא מדרבנן. ופסק רבינו כר''י משום דהוא מריה דגמרא טפי מרבי חנין ומ''מ קרא דאייתי רבי חנין כתבו רבינו לרמז בעלמא. ומ''ש אפילו שאין לו תוך מצרף מה שעליו וכו'. שם:

ח הָיוּ שְׁנֵי הַצִּבּוּרִין בְּתוֹךְ הַכְּלִי וְדָבָר אַחַר בֵּינֵיהֶן וְנִטְמָא אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶן. אִם הָיָה הַדָּבָר שֶׁבֵּינֵיהֶן צָרִיךְ לַכְּלִי הַכְּלִי מְצָרְפָן וְנִטְמָא הַכּל. וְאִם אֵינוֹ צָרִיךְ לַכְּלִי * לֹא נִטְמָא אֶלָּא זֶה שֶׁנָּגְעָה בּוֹ הַטֻּמְאָה בִּלְבַד:

ההראב"ד לא נטמא אלא זה שנגעה. א''א זה שיבוש שאותו האמצעי שנתן ביניהם אינו מפסיק חיבור העשרון ושניהם טמאין אבל הציל את עצמו שאינו מטמא מן האמצע הואיל וא''צ לכלי:

כסף משנה ומה שכתב היו שני הצבורים בתוך הכלי וכו'. בפרק הקומץ רבה עלה כ''ד הושיט אחד לביניהם מהו צריך לכלי הכלי מצרפו אין צריך לכלי אין הכלי מצרפו ופירש רש''י הושיט חצי עשרון אחד לבין הנך חצאי עשרון מהו אם נגע טבול יום בזה מהו שיטמא אותם שנים. אין צריך לכלי כגון האי חצי עשרון שלישי דאין צריך לכלי דהא אינו מצטרף עם אלו למנחה אחת אין הכלי מצרפו וטהורים הראשונים ורבינו מפרש בענין אחר כמבואר בדבריו: וכתב הראב''ד על דברי רבינו לא נטמא אלא זה שנגעה א''א זה שיבוש שאותו אמצעי שנתן ביניהם וכו'. ותמהני על פה קדוש למה דחה פירוש רבינו בשתי ידים לומר עליו שהוא שיבוש שהרי יש ליתן בו טוב טעם ודעת לומר שאין הכלי מצרף אלא כשאין ביניהם דבר שאין צריך לכלי אבל אי קשיא על דברי רבינו הא קשיא למה לא יצטרף העשרון האמצעי עם אותו שנטמא שהרי אין דבר מפסיק ביניהם. לכך נ''ל שדעת רבינו שאילו היה המפסיק ביניהם חצי עשרון אין ה''נ שהיה מצטרף אבל הכא במאי עסקינן בשדבר אחר שאינו סולת מפסיק ביניהם וזהו שכתב רבינו ודבר אחר ביניהם והשתא דברי רבינו מכוונים בלי שיבוש ואדרבה על פירוש הראב''ד יקשה למה לא יצטרף האמצעי עם הטמא שאין דבר מפסיק וישאר השלישי טהור וזה היה יותר ראוי מלהצטרף שנים שדבר מפסיק ביניהם וכן יקשה לפירוש רש''י ואף על פי שיש לדחוק ולומר דכיון שזה העשרון היה שלם מתחילה יותר ראויים להצטרף חלקיו זה עם זה מלהצטרף עם חלק אחר פירוש רבינו יותר נוח ואף על פי שבירושלמי פרק חומר בקדש נראה כפירוש הראב''ד אין זה כדאי לדחות פירוש רבינו שהוא נוח:

ט הָיוּ שְׁנֵי צִבּוּרִין בִּכְלִי וְהַצִּבּוּר הָאֶחָד מְחֻבָּר לַמַּיִם שֶׁאֲחוֹרֵי הַכְּלִי וְנָגַע טָמֵא בַּצִּבּוּר הַשֵּׁנִי נִטְמְאוּ שְׁנֵיהֶן בְּצֵרוּף הַכְּלִי וְנִטְמְאוּ הַמַּיִם שֶׁאֲחוֹרֵי הַכְּלִי מֵחֲמַת זֶה הָאֹכֶל הַמְחֻבָּר לָהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן אֲחוֹרֵי הַכְּלִי. נָגַע הַטָּמֵא בְּמַיִם שֶׁאֲחוֹרֵי הַכְּלִי נִטְמָא הָאֹכֶל הַמְחֻבָּר לָהֶן. וְהַדָּבָר סָפֵק אִם נִטְמָא הָאֹכֶל הַשֵּׁנִי בְּצֵרוּף הַכְּלִי אוֹ לֹא נִטְמָא מֵחֲמַת הַצֵּרוּף:

כסף משנה היו שני צבורים בכלי וכו'. שם בעי רבי ירמיה צירוף כלי וחבור מים וכו' עד תיקו ופסק רבינו כבעיא ראשונה דטעמא מפני שאמרו בה את''ל חשיב לה כנפשט:

י אֹכֶל קדֶשׁ שֶׁנִּטְמָא וְהִנִּיחוֹ בִּכְלִי וּבְתוֹךְ הַכְּלִי אֹכֶל קֹדֶשׁ אַחֵר טָהוֹר וְאֵין נוֹגְעִין זֶה בָּזֶה. הַטָּהוֹר בְּטָהֳרָתוֹ וְהַטָּמֵא בְּטֻמְאָתוֹ. בָּא טְבוּל יוֹם וְנָגַע בָּאֹכֶל הַטָּמֵא יֵשׁ בְּדָבָר זֶה סָפֵק אִם נִפְסַל הַטָּהוֹר מֵחֲמַת מַגַּע טְבוּל יוֹם מִפְּנֵי צֵרוּף הַכְּלִי אוֹ לֹא נִפְסַל. שֶׁלֹּא נָגַע טְבוּל יוֹם אֶלָּא בָּאֹכֶל שֶׁשָּׂבַע מִן הַטֻּמְאָה וְלֹא הוֹסִיף לוֹ כְּלוּם:

כסף משנה אוכל קדש שנטמא וכו'. נלמד ממה שיבא בסמוך. ומ''ש בא טבול יום ונגע וכו'. שם בעיא דלא איפשיטא:

יא הָרְבִיעִי בְּקֹדֶשׁ פָּסוּל אֲבָל בִּתְרוּמָה טָהוֹר. וְכֵן שְׁלִישִׁי בִּתְרוּמָה אִם נָגַע בְּמַשְׁקֵה קֹדֶשׁ הֲרֵי זֶה נִטְמָא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְהַשְּׁלִישִׁי שֶׁבִּתְרוּמָה אוֹ שֶׁבְּקֹדֶשׁ אִם נָגַע בְּמַשְׁקֵה תְּרוּמָה לֹא פְּסָלוֹ:

כסף משנה הרביעי בקדש. משנה פ' חומר בקדש (דף כ' ע"ב): וכן שלישי בתרומה אם נגע וכו' כמו שביארנו. בפי''א. ומ''ש (וכן) והשלישי שבתרומה או שבקדש וכו'. משנה פרק חומר בקדש הרביעי בקדש פסול והשלישי בתרומה:

יב מִי שֶׁנִּטְמֵאת יָדוֹ אַחַת וְנָגַע בָּהּ בְּיָדוֹ שְׁנִיָּה אוֹ בְּיַד חֲבֵרוֹ פָּסַל אֶת הַשְּׁנִיָּה וַהֲרֵי הִיא כִּשְׁלִישִׁי. * וְאִם הָיְתָה יָדוֹ בְּלוּלָה בַּמַּשְׁקֶה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע נִטְמֵאת חֲבֶרְתָּהּ וְצָרִיךְ לְהַטְבִּיל אֶת שְׁתֵּיהֶן וְאַחַר כָּךְ יִגַּע בְּקֹדֶשׁ. אֲבָל בִּתְרוּמָה אִם נִטְמֵאת יָדוֹ הָאַחַת לֹא נִטְמֵאת חֲבֶרְתָּהּ. וַאֲפִלּוּ נָגַע בָּהּ כְּשֶׁהִיא נְגוּבָה. וְאֵין צָרִיךְ לְהַטְבִּיל יָדוֹ שֶׁנִּטְמֵאת אֶלָּא נוֹטְלָהּ וְנוֹגֵעַ בִּתְרוּמָה:

ההראב"ד ואם היה ידו בלולה במשקה. א''א זה אינו מן הסוגיא ואין השכל מודה בה ובלא נגיעה מה יעשה המשקה:

כסף משנה מי שנטמאת ידו אחת וכו'. משנה פרק חומר בקדש בתרומה אם נטמאת אחת מידיו חבירתה טהורה ובקדש מטביל שתיהן שהיד מטמאה את חבירתה בקדש אבל לא בתרומה. ומה שכתב או ביד חבירו. שם (דף כ"ד ע"ב) כרבי יוחנן ואף ריש לקיש הדר ביה. ומה שכתב פסל את השנייה. שם רבי יוחנן וריש לקיש אמרו אחד ידו ואחד יד חבירו ולפסול אבל לא לטמא תנאי היא וכו' דתניא יד נגובה מטמאה את חבירתה לטמא בקדש אבל לא לתרומה דברי רבי רבי יוסי ברבי יהודה אומר אותה יד לפסול אבל לא לטמא ופסק רבינו כרבי יוסי ברבי יהודה משום דרבי יוחנן וריש לקיש הוו סברי כוותיה. ומ''ש ואם היתה ידו בלולה במשקה וכו'. כן כתב רבינו שם בפירוש המשנה: וכתב הראב''ד ואם היתה ידו בלולה במשקה א''א זה אינו מן הסוגיא וכו'. ואין זה השגה דכיון דכל הני מילי מעלות דרבנן אמרינן דכיון דעל ידי משקה מטמאה את היד טומאה גמורה לכל דבר גזרו בקדש למעלתה גם בלתי נגיעה. ומ''ש רבינו ואפילו נגע בה כשהיא נגובה. כלומר אע''פ שנגע בה לא נטמאת מאחר שהיא נגובה דאילו היתה לחה פשיטא שנטמאת על ידי המשקה:

יג אֳכָלִין נְגוּבִין שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ אוֹכְלִין אוֹתָם בְּיָדַיִם מְסֹאָבוֹת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּתְרוּמָה. אֲבָל בְּקֹדֶשׁ חִבַּת הַקֹּדֶשׁ מַכְשַׁרְתָּן וְאָסוּר לְמִי שֶׁיָּדָיו טְמֵאוֹת לֶאֱכל קֹדֶשׁ שֶׁלֹּא הֻכְשַׁר. וַאֲפִלּוּ לֹא נָגַע בּוֹ אֶלָּא בְּכוּשׁ אוֹ שֶׁתָּחַב לוֹ חֲבֵרוֹ לְתוֹךְ פִּיו הֲרֵי זֶה אָסוּר. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם נָגְעָה טֻמְאָה בָּאֳכָלִין שֶׁל קֹדֶשׁ שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ שֶׁנִּטְמְאוּ מִפְּנֵי שֶׁחִבַּת הַקֹּדֶשׁ מַכְשַׁרְתָּן:

כסף משנה אוכלים נגובים וכו'. משנה פרק חומר בקדש (דף כ':) [אוכלים] אוכלין נגובים בידים מסואבות בתרומה אבל לא בקדש ובגמרא וכי יש נגובה לקדש והלא חיבת הקדש מכשרתן לא צריכה כגון שתחב לו חבירו לתוך פיו או שתחב הוא לעצמו בכוש ובכרכר וביקש לאכול צנון או בצל חולין עמהם לקדש גזרו בהו רבנן לתרומה לא גזרו בהו רבנן וכתב רבינו בפירוש המשנה העיקר אצלנו חיבת הקדש מכשרתו ואין צריך הכשר וכיון שזהו העיקר האוכל אוכלין נגובים בידיו והם טמאות שיטמאו ואין אנו צריכין בזה לדבר אבל דיבר בכאן אם לא לקחן בידים אלא במלקחים ודומיהן וזה גזירה שמא יאכל אחר כך שום דבר של משקה בידיו ויטמא את הקדש שבפיו עכ''ל. ולפי זה הא דקתני וביקש לאכול צנון או בצל היינו לומר שדרך צנון או בצל להדיחם במים וכשאוכלם נגעו ידיו בהם ונטמאו ומטמאים את הקדש שבפיו ורש''י פירש בענין אחר ואיכא למידק מאי קשיא ליה לרבי חנינא בן אנטיגנוס והלא חיבת הקדש מכשרתן אימא דהיא גופה קמשמע לן דחיבת הקדש מכשרתן ואפשר דחיבת הקדש מכשרתן דאורייתא היא אי נמי דרבנן אינה מאחת עשרה מעלות השנויות שם שגזרו בקדש. ודע שיש בספר רבינו טעות סופר וכך היא הנוסחא הנכונה ואין צריך לומר שאם נגעה טומאה באוכלים של קדש שלא הוכשרו שנטמאו מפני שחיבת הקדש מכשרתן:

יד בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים לִפְסוֹל הָאוֹכֵל עַצְמוֹ וּלְאָסְרוֹ בַּאֲכִילָה. אֲבָל לִמְנוֹת בּוֹ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי הֲרֵי זֶה סָפֵק. כֵּיצַד. נָגַע אֹכֶל שֶׁנִּטְמָא בְּלֹא הֶכְשֵׁר בְּאֹכֶל שֵׁנִי שֶׁהֻכְשַׁר הֲרֵי זֶה הַשֵּׁנִי סָפֵק מִפְּנֵי שֶׁהָרִאשׁוֹן לֹא הֻכְשַׁר:

כסף משנה ומה שכתב במה דברים אמורים לפסול האוכל עצמו וכו' אבל למנות בו ראשון ושני. בפרק ב' דחולין (דף ל"ו) גבי בעיא דצריד של מנחות בעיא דלא איפשיטא ויש לתמוה על רבינו שהוא עצמו כתב בפרק שמיני מהלכות אלו בפשיטות שמונים בו ראשון ושני ונ''ל שטעמו שם כמ''ש שם דאיתא בפרק המנחות והנסכים דלא מיבעיא אלא מדאורייתא דאילו מדרבנן פשיטא ליה דמונים מיהו ה''מ כשנטמא הצריד טומאה דאורייתא וכדפירש רש''י שם דאז חיבת הקדש מכשרתן ואף על פי שלא הוכשר כמי שהוכשר דמי ומדאורייתא מספקא לן אי מונין בו ראשון ושני ומדרבנן פשיטא לן דמונים משום דטומאה דאורייתא היא אבל בטומאת ידים שהיא דרבנן איכא למימר שלא החמירו בו רבנן למנות בו ראשון ושני אפילו מדרבנן ובפ''ח מיירי כשנטמא הצריד טומאה דאורייתא ולפיכך פסק דמונים בו ראשון ושני מדרבנן מיהא אבל הכא דמיירי בטומאת ידים שהיא דרבנן כתב שהדבר ספק כמ''ש בד''א לפסול האוכל עצמו וכו' אבל למנות בו וכו' לאו אאין צריך לומר שאם נגעה טומאה וכו' דסמיך ליה קאי אלא ארישא דמילתא שכתב גבי ידים מסואבות חיבת הקדש מכשרתן:

טו הָאוֹנֵן אַחַר שֶׁתָּם זְמַן אֲנִינוּתוֹ וּמְחֻסַּר כִּפּוּרִים אַחַר שֶׁהֵבִיא כַּפָּרָתוֹ צְרִיכִין טְבִילָה לַאֲכִילַת הַקֹּדֶשׁ אֲבָל לֹא לִתְרוּמָה שֶׁהָאוֹנֵן וּמְחֻסַּר כִּפּוּרִים מֻתָּרִין לֶאֱכל אֶת הַתְּרוּמָה. וּמִפְּנֵי מָה הִצְרִיכוּם טְבִילָה לַקֹּדֶשׁ שֶׁהֲרֵי עַד עַתָּה הָיוּ אֲסוּרִין לֶאֱכל אֶת הַקֹּדֶשׁ וְהִסִּיחוּ דַּעְתָּן וְשֶׁמָּא נִטְמְאוּ וְהֵם לֹא יָדְעוּ. וְלֹא עָשׂוּ מַעֲלָה זוֹ אֶלָּא לַאֲכִילָה אֲבָל לִנְגִיעָה נוֹגְעִים בְּקָדָשִׁים קֹדֶם טְבִילָה:

כסף משנה האונן אחר שתם זמן אנינתו וכו'. משנה בפרק חומר בקדש (דף כ"א) האונן ומחוסר כפורים צריכין טבילה לקדש אבל לא לתרומה. ומ''ש ומפני מה הצריכום טבילה וכו'. שם בגמרא (דף כ"ד ע"ב). ומ''ש ולא עשו מעלה זו אלא לאכילה וכו'. בר''פ טבול יום ואע''ג דלא איתמר התם אלא גבי אונן משמע לרבינו דה''ה למחוסר כפורים כיון דבהדי הדדי מיתנו:

טז שֵׁשׁ מַעֲלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת עֲשָׂאוּם בֵּין לְקֹדֶשׁ בֵּין לְחֻלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ. וַחֲמֵשׁ אַחֲרוֹנוֹת שֶׁהֵן מִן הַכְּלִי מְצָרֵף מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ וָהָלְאָה עֲשָׂאוּם בְּקֹדֶשׁ בִּלְבַד אֲבָל לֹא בְּחֻלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ. אֶלָּא הֲרֵי הֵן בְּחָמֵשׁ אֵלּוּ כְּחֻלִּין לְפִיכָךְ חֻלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ הָרִאשׁוֹן טָמֵא בָּהֶן וְהַשֵּׁנִי פָּסוּל. * וְהַשְּׁלִישִׁי טָהוֹר בְּחֻלִּין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

ההראב"ד והשלישי טהור בחולין וכו'. א''א אף אני ביארתי שאלו דברי יחיד הם ואין הלכה כמותו ואילו כל הסוגיות הולכות על דרך שהן כקדש:

כסף משנה שש מעלות הראשונות וכו'. בפרק חומר בקדש (חגיגה דף כ"א ע"ב): ומ''ש לפיכך חולין שנעשו על טהרת הקדש וכו' כמו שביארנו. בפרק י''א. ומה שכתב הראב''ד גם אני ביארתי שאלו דברי יחיד הן ואין הלכה ואילו כל הסוגיות הולכות על דרך שהם בקדש עכ''ל כבר כתבתי שם טעם רבינו:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן