הלכות שאר אבות הטומאות - פרק שמונה עשר - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות שאר אבות הטומאות - פרק שמונה עשר - היד החזקה לרמב"ם

א כָּל שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְרַבּוֹת סְפֵקוֹת וּסְפֵקֵי סְפֵקוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר, בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טָמֵא. כֵּיצַד. נִכְנַס לְמָבוֹי וְהַטֻּמְאָה בְּחָצֵר סָפֵק נִכְנַס לֶחָצֵר סָפֵק לֹא נִכְנַס. טֻמְאָה בַּבַּיִת סָפֵק נִכְנַס לַבַּיִת סָפֵק לֹא נִכְנַס. וַאֲפִלּוּ נִכְנַס סָפֵק שֶׁלֹּא הָיְתָה שָׁם סָפֵק הָיְתָה שָׁם. וְאִם תֹּאמַר הָיְתָה שָׁם בְּעֵת שֶׁנִּכְנַס סָפֵק יֵשׁ בָּהּ כְּשִׁעוּר סָפֵק אֵין בָּהּ. וְאִם תֹּאמַר יֵשׁ בָּהּ סָפֵק שֶׁהִיא טֻמְאָה סָפֵק אֵינָהּ טֻמְאָה. וַאֲפִלּוּ הִיא טֻמְאָה סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע. סְפֵקוֹ טָמֵא שֶׁהַמָּבוֹי רְשׁוּת הַיָּחִיד:

כסף משנה כל שאתה יכול וכו'. פ''ו דטהרות וכתבו התוספות בפרק חזקת (דף נ"ה ע"ב) דאפילו ס''ס טמא מפני כי מן הדין אפילו חד ספיקא ראוי לטהר דאוקמה אחזקתה וכיון דמטמאינן בחד ספיקא דילפינן מסוטה מ''ל חד ספיקא מה לי כמה ספיקי:

ב תִּשְׁעָה צְפַרְדְּעִים וְשֶׁרֶץ אֶחָד בֵּינֵיהֶן בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵי זֶהוּ סְפֵקוֹ טָמֵא. תִּשְׁעָה שְׁרָצִים וּצְפַרְדֵּעַ בֵּינֵיהֶן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן סְפֵקוֹ טָהוֹר. זֶה הַכְּלָל כָּל סָפֵק בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר עַד שֶׁיֹּאמַר נִטְמֵאתִי בְּוַדַּאי. וְכָל סָפֵק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טָמֵא עַד שֶׁיֹּאמַר וַדַּאי שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי. לְפִיכָךְ עַצְמוֹת הַמֵּת וְעֶצֶם נְבֵלָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. אוֹ גּוּשׁ מֵאֶרֶץ טְהוֹרָה וְגוּשִׁים מִבֵּית הַפְּרָס אוֹ מֵאֶרֶץ הָעַמִּים וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן אוֹ הֱסִיטוֹ וְאֵין יָדוּעַ בְּמָה נָגַע מֵהֶן וּבְמָה הֵסִיט. כְּזַיִת מִן הַמֵּת וּכְזַיִת מִן הַנְּבֵלָה וְהֶאֱהִיל עַל אֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ עַל אֵי זֶה מֵהֶן הֶאֱהִיל. שְׁנֵי שְׁבִילִין אֶחָד טָהוֹר וְאֶחָד טָמֵא הָלַךְ בְּאֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זֶה הָלַךְ. אוֹ שֶׁנָּגַע בְּאָדָם זֶה בְּדֶרֶךְ וְאֵין יָדוּעַ אִם הוּא טָמֵא אוֹ טָהוֹר. אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זֶה מֵהֶן נָגַע. בְּכָל אֵלּוּ הַסְּפֵקוֹת טָהוֹר:

כסף משנה תשעה צפרדעים וכו'. תוספתא פ''ו דטהרות: זה הכלל כל ספק וכו'. משנה פ''ז דטהרות. ומ''ש לפיכך עצמות המת ועצם נבילה וכו'. משנה פ''ה דטהרות וכחכמים:

ג הַמּוֹצֵא מֵת מֻשְׁכָּב לְרָחְבּוֹ שֶׁל דֶּרֶךְ אִם הָיָה שָׁלֵם וְהוּא מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה הֲרֵי זֶה טָמֵא לִתְרוּמָה שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁנָּגַע. הָיָה לוֹ מָקוֹם לַעֲבֹר אוֹ שֶׁהָיָה מְשֻׁבָּר וּמְפֹרָק שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁעָבַר בֵּין שׁוֹקָיו וּפְרָקָיו הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְאִם הָיָה קֶבֶר לְכָל רֹחַב הַדֶּרֶךְ הַקֶּבֶר מְצָרְפוֹ וְהָעוֹבֵר שָׁם טָמֵא. שֶׁאֵין זֶה כִּשְׁאָר סְפֵקוֹת אֶלָּא חֶזְקָתוֹ שֶׁנָּגַע:

כסף משנה המוצא מת מושכב וכו'. פרק כיצד צולין עלה פ''א (ע"ב) ודע דמסיים בה במה דברים אמורים במהלך ברגליו אבל טעון או רכוב טמא וכו' לפי שטעון או רכוב א''א שלא יגע ולא יאהיל ופירש רש''י בד''א דמשובר ומפורק טהור טעון משוי ע''כ הולך נע ונד לכאן ולכאן ומאהיל על צדדיו עכ''ל. ואיני יודע למה השמיטו רבינו ואפשר שסמך על מה שכתבו בפרק ו' מהלכות קרבן פסח ושם כתבתי בביאור דינים הללו:

ד שֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בְּמָבוֹי מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ עַד הַעֵת שֶׁיֹּאמַר בָּדַקְתִּי אֶת הַמָּבוֹי הַזֶּה בְּיוֹם פְּלוֹנִי וְלֹא הָיָה בּוֹ שֶׁרֶץ אֲפִלּוּ כִּבְּדוֹ וְלֹא בְּדָקוֹ הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ מִקֹּדֶם הַכִּבּוּד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמְּצָאוֹ יָבֵשׁ. אֲבָל אִם מְצָאוֹ לַח אֵינוֹ מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ אֶלָּא עַד שָׁעָה שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיָּמוּת בָּהּ וְיִהְיֶה עַתָּה לַח בְּעֵת שֶׁנִּמְצָא:

כסף משנה שרץ שנמצא במבוי וכו'. משנה פרק דם הנדה (דף נ"ו) השרץ שנמצא במבוי מטמא למפרע עד שיאמר בדקתי את המבוי הזה ולא היה בו שרץ או עד שעת כיבוד ובגמרא איבעיא להו עד שעת כיבוד חזקתו בדוק או דילמא חזקתו מתכבד ומאי נפקא מינה דאמר כיבד ולא בדק אי אמרת חזקתו בדוק הא לא בדק אי אמרת חזקתו מתכבד הא מתכבד ופירש רש''י חזקתו בדוק מי מחזקינן דבדיק ליה בשעת כיבוד וכו' או משום דחזקתו מתכבד דאי הוה התם בשעת כיבוד הוה נפיק האי שרץ מחמת כיבוד ואסיקנא דחזקתו בדוק. ומ''ש בד''א שמצאו יבש וכו'. שם במשנה לר''ש ופסק רבינו כוותיה משום דר''א מפרש מילתיה בגמרא:

ה שְׁנֵי רֻקִּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אֶחָד טָהוֹר וְאֶחָד מִן הָרֻקִּין הַנִּמְצָאִים שֶׁגָּזְרוּ עֲלֵיהֶן טֻמְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן אוֹ הֱסִיטוֹ וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶהוּ תּוֹלִין עָלָיו אֶת הַתְּרוּמָה. מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁנֵי סְפֵקוֹת סָפֵק בַּטָּהוֹר נָגַע סָפֵק בַּנִּמְצָא וְאִם תֹּאמַר בַּנִּמְצָא סָפֵק שֶׁהוּא טָמֵא סָפֵק שֶׁהוּא טָהוֹר. הָיוּ שְׁנֵי הָרֻקִּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אִם הָיוּ נְגוּבִין וּמֻנָּחִין שָׁם וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן סְפֵקוֹ טָהוֹר. נָשָׂא אֶחָד מֵהֶן תּוֹלִין עָלָיו שֶׁהֲרֵי מִשֶּׁנְּשָׂאוֹ אֵינוֹ מֻנָּח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְכֵן אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן לַח וְנִתְלָה בּוֹ הָרֹק הַלַּח תּוֹלִין עָלָיו שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מֻנָּח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה סְפֵקוֹ טָהוֹר אֶלָּא הֲרֵי הוּא עַל בִּגְדוֹ. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁאִם נָגַע בָּרֹק הַנִּמְצָא אוֹ נְשָׂאוֹ אוֹ הֱסִיטוֹ בְּכָל מָקוֹם שׂוֹרְפִין עָלָיו אֶת הַתְּרוּמָה כְּבֵית הַפְּרָס וְכַיּוֹצֵא בָּהּ שֶׁשּׂוֹרְפִין עַל וַדַּאי מַגָּעָן בְּכָל מָקוֹם:

כסף משנה שני רוקין ברה''י וכו'. פרק ד' דטהרות שני רוקין אחד טמא ואחד טהור תולין על מגען ועל משאן ועל היסטן ברה''י ועל מגען בר''ה בזמן שהם לחים ועל משאן בין לחים בין יבשים ופירושה מבואר כדברי רבינו. ומ''ש כבר ביארנו שאם נגע ברוק הנמצא וכו'. שם היה רוק יחידי ונגע בו ונשאו והסיטו בר''ה שורפין עליו את התרומה ואין צ''ל ברה''י. ומ''ש כבר ביארנו. הוא בפרק י''ג מהלכות אלו:

ו מִי שֶׁיָּשַׁב בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָא אֶחָד וְדָרַס עַל בְּגָדָיו אוֹ שֶׁרָקַק וְנָגַע בּוֹ הָרֹק. עַל רֻקּוֹ שׂוֹרְפִין אֶת הַתְּרוּמָה. וְעַל בְּגָדָיו הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב. אִם רֹב הָעִיר טְמֵאִין בְּגָדָיו מִדְרָס. וְאִם רֹב הָעִיר טְהוֹרִים הֲרֵי הוּא טָהוֹר:

כסף משנה מי שישב ברשות הרבים וכו'. בפרק ה' דטהרות:

ז מִי שֶׁאָבַד לוֹ כְּלִי וּמְצָאוֹ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד הֲרֵי זֶה טָמֵא מִדְרָס וְטָמֵא טְמֵא מֵת. אָבַד לוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמְצָאוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. אִם אִבְּדוֹ בַּיּוֹם וּמְצָאוֹ בּוֹ בַּיּוֹם טָהוֹר. אָבַד בַּיּוֹם וּמְצָאוֹ בַּלַּיְלָה בַּלַּיְלָה וּמְצָאוֹ בַּיּוֹם אוֹ שֶׁאָבַד בַּיּוֹם וּמְצָאוֹ בַּיּוֹם שֶׁל אַחֲרָיו הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת טָמֵא. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁעָבַר עָלָיו הַלַּיְלָה * אוֹ מִקְצָתוֹ טָמֵא:

ההראב"ד או מקצתו טמא. א''א בתוספתא בר''ה אבד ביום ומצא בלילה טמאים מדרס וטהור מטמא מת וברה''י טמא מדרס וטמא מת:

כסף משנה מי שאבד לו כלי וכו'. תוספתא דטהרות. ומ''ש אבד לו בר''ה וכו'. משנה פ''ח דטהרות: כתב הראב''ד או מקצתו טמא א''א בתוספתא בר''ה אבד ביום ומצא בלילה טמאים מדרס וטהורין טמא מת וברה''י טמא מדרס וטמא מת. ולקמן אצל מ''ש רבינו וכן מי שאבדו כליו ברה''י ומצאן אפילו בו ביום הרי הם טמא מדרס וטמא מת כמו שביארנו כתב הוא לא ביאר כן למעלה אלא שאם אבד ומצא בו ביום אפילו ברה''י טהורים וכן הוא במשנה ובתוספתא עכ''ל: והילך לשון המשנה המאבד ביום ומצא ביום טהור ביום ומצא בלילה בלילה ומצא ביום ביום ומצא ביום של אחריו טמא זה הכלל כל שעבר עליו הלילה או מקצתו טמא פירוש דביום אמרינן דסתמא אם היה אדם נוגע בו היה מגביהו כדרך כל מוצא אבדה אבל אם היה אבוד אפילו שעה אחת מהלילה אפשר שבאותה השעה דרסו עליו ולא ראוהו וז''ל התוספתא המאבד והמוצא ברה''י ועבר עליהם הלילה טמא מדרס וטמא מת בר''ה ועבר עליהם הלילה טמאים מדרס וטהורים טמא מת ר''ש מטהר וכו' ומודים חכמים לר''ש במניח ושוכח וכו' ברה''י שעבר עליהם לילה טמאים מדרס וטהורים מטמא מת ע''כ ומדברי ר''ש נראה דאינו גורס גבי רה''י עבר עליו הלילה וכתב דמשום חומרת רה''י דספיקו טמא לא מפלגינן בין יום ללילה ומתני' דקתני ביום ומצא ביום מיירי בר''ה וכן נראה מדברי רבינו וכוונת הראב''ד בהשגה הראשונה להשיג על רבינו שכתב דבר''ה אם עבר עליו הלילה סתם וכתב ה''ז בחזקת טמא דמשמע שהוא טמא מדרס וטמא מת כעין מ''ש ברישא וליישב דברי רבינו נאמר דאדרבה מדברישא כתב טמא מדרס וטמא מת משמע דכשכתב סתם טמא אינו אלא טמא מדרס בלבד: ובהשגה השנית משיג עליו שהוא לא ביאר כן למעלה וכו' ועוד דהמשנה ותוספתא הוו תיובתא למ''ש שאם מצאם אפילו בו ביום טמאים: ואני אומר שאני תמה על מ''ש שהוא לא ביאר כן למעלה וכו'. שדבריו מבוארים באר הטב דברה''י סתם וכתב ה''ז טמא ולא חילק בין עבר עליו הלילה ללא עבר עליו כדמפליג בר''ה. ומה שהקשה עליו מהמשנה אינה קושיא שמה ששנינו המאבד ביום ומצא ביום טהור פי' רבינו דהיינו דוקא בר''ה אבל ברה''י טמא ומה ששנינו בתוספתא המאבד והמוצא ברה''י ועבר עליהן הלילה טמא דמשמע הא אם לא עבר עליו הלילה טהור י''ל דברה''י אפילו מאבד ומוצא ביום טמא ולא כתב ועבר עליהם הלילה אלא משום דבעי למיתני בסיפא דבר''ה ועבר עליהם הלילה טמאים ור''ש מטהר תנא ברישא גבי רה''י ועבר עליהן הלילה טמאים לאשמועינן דאע''ג דר''ש פליג בסיפא מודה ברישא דמתניתין מסייעא לרבינו דקתני בדין שוטח כלים דבסמוך שאם נפלו והלך להביאם טמאים ולא מפליג בין יום ללילה וכן שנינו עוד שם נפל דליו לתוך בורו של עם הארץ והלך להביא במה יעלנו טמא מפני שהונח ברשות ע''ה שעה אחת ולא מפליג בין יום ללילה:

ח הִנִּיחַ כְּלִי אוֹ שְׁכָחוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר עָלָיו הַלַּיְלָה טָהוֹר. הִנִּיחוֹ אוֹ שְׁכָחוֹ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד הֲרֵי זֶה טְמֵא מִדְרָס וְטָהוֹר מִטְּמֵא מֵת. וּמִפְּנֵי מָה לֹא הֶחְמִירוּ בְּשׁוֹכֵחַ וּמַנִּיחַ כִּמְאַבֵּד מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ דָּבָר מָצוּי תָּמִיד לֹא גָּזְרוּ עָלָיו:

כסף משנה הניח כלי או שכח וכו'. תוספתא פרק תשיעי דטהרות שם:

ט הַמְאַבֵּד וּמָצָא בְּתוֹךְ הַבַּיִת הֲרֵי זֶה טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּחֶזְקַת שִׁמּוּר:

כסף משנה המאבד ומצא בתוך הבית וכו'. שם בתוספתא. וכתב רבינו שמשון דלא שכיחי התם עכו''ם ועם הארץ בתוך הבית של חבר:

י הַשּׁוֹטֵחַ כֵּלִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין. וּבִרְשׁוּת הַיָּחִיד טְמֵאִים שֶׁמָּא נָגְעוּ בָּהֶן טְמֵאִים. וְאִם הָיָה מְשַׁמְּרָן טְהוֹרִים. נָפְלוּ וְהָלַךְ לַהֲבִיאָם טְמֵאִים מִפְּנֵי שֶׁנֶּעֶלְמוּ מֵעֵינָיו. וְכֵן מִי שֶׁאָבְדוּ כֵּלָיו בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּמְצָאָן אֲפִלּוּ בּוֹ בַּיּוֹם * הֲרֵי הֵן מִדְרָס וּטְמֵא מֵת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

ההראב"ד הרי הן מדרס וטמא מת כמו שביארנו. א''א הוא לא ביאר כן למעלה אלא שאם אבד ומצא בו ביום אפילו ברה''י טהורין וכן הוא במשנה ובתוספתא:

כסף משנה השוטח כלים וכו'. משנה פרק ח' דטהרות פירוש דהוי ככל ספק טומאה דבר''ה טהור ברה''י טמא וכ' רבינו שמא נגעו בהם טמאים פי' דלמדרס אין לחוש שאין דרך העוברים לדרוס על בגדים השטוחים לייבש אבל אפשר שנגעו בהם משא''כ באבידה שאין רואים ודורסים עליה ולכך אין מקום לחלק בזה בין יום ללילה כמו באבידה וכשמשמרן אפילו נגיעה לא נגעי. ומ''ש וכן מי שאבדו כליו וכו'. תוספתא פ''ט דטהרות:

יא שׁוֹטָה אַחַת בָּעִיר אוֹ נָכְרִית כָּל הָרֻקִּין שֶׁבָּעִיר בְּחֶזְקַת טֻמְאָה לְעוֹלָם בְּכָל מָקוֹם:

כסף משנה שוטה אחת בעיר וכו' עד ואם לאו ישאלנה. טהרות פ''ה פירוש כי השוטה אינה יודעת עתות וסתה ולכך תמיד היא בחזקת טמאה וכן הנכרית וכתב ר''ש אבל איש שוטה לא שאין האיש רגיל בזיבות וגבי נכרית ה''ה לעכו''ם דעשאום כזבים. ובמשנה הזכירו כותית ורבינו השמיטה משום דעשאום כעכו''ם ובכלל נכרית היא:

יב מִי שֶׁדָּרְסָה אִשָּׁה עַל בְּגָדָיו אוֹ שֶׁיָּשְׁבָה עִמּוֹ בִּסְפִינָה. אִם מַכִּירַתּוּ שֶׁהוּא אוֹכֵל בִּתְרוּמָה כֵּלָיו טְהוֹרִין וְאִם לָאו יִשְׁאָלֶנָּה:

יג מִי שֶׁיָּשַׁן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְעָמַד כֵּלָיו טְהוֹרִים:

כסף משנה מי שישן בר''ה וכו'. שם וכחכמים:

יד נָגַע בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בְּאֶחָד בַּלַּיְלָה וְאֵין יָדוּעַ אִם חַי אִם מֵת וּבַשַּׁחַר עָמַד וּמְצָאוֹ מֵת הֲרֵי זֶה טָמֵא שֶׁכָּל הַטֻּמְאוֹת כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן. וְאִם רָאוּהוּ חַי בָּעֶרֶב וּבַשַּׁחַר מָצְאוּ מֵת הֲרֵי זֶה סָפֵק בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְטָהוֹר:

כסף משנה נגע בר''ה וכו'. ג''ז שם וכחכמים. ומ''ש ואם ראוהו חי וכו'. בתוספתא דטהרות פ''ז:

טו הַמְסֻכָּן בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְנִתְעַלֵּף וְאֵין יָדוּעַ אִם מֵת אוֹ עֲדַיִן הוּא חַי וְהוֹצִיאוּהוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְחָזְרוּ וְהִכְנִיסוּהוּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד. כְּשֶׁהוּא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד סְפֵקוֹ טָמֵא וּכְשֶׁהוּא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים סְפֵקוֹ טָהוֹר. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהָיָה מְסֻכָּן וְהוֹלִיכוּהוּ מֵעִיר לְעִיר בְּמִטָּה וְהָיוּ כִּתּוֹת מִתְחַלְּפוֹת תַּחְתָּיו וּבָאַחֲרוֹנָה נִמְצָא מֵת וְלֹא טִמְּאוּ חֲכָמִים אֶלָּא כַּת אַחֲרוֹנָה בִּלְבַד:

טז טָמֵא שֶׁהָיָה עוֹמֵד וּמְדַבֵּר עַל הַבּוֹר וְנִתְּזָה צִינוֹרָא מִפִּיו סָפֵק הִגִּיעַ לַבּוֹר סָפֵק לֹא הִגִּיעַ. אִם הָיָה בּוֹר שֶׁל שֶׁמֶן סְפֵקוֹ טָמֵא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. וְאִם הָיָה בּוֹר שֶׁל יַיִן סְפֵקוֹ טָהוֹר בְּכָל מָקוֹם מִפְּנֵי שֶׁשְּׂפַת הַבּוֹר קוֹלֶטֶת:

כסף משנה המסוכן ברה''י וכו'. משנה ריש פרק ו' דטהרות וכת''ק. ומ''ש מעשה באחד וכו'. תוספתא דטהרות פ''ו:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן