הלכות שאר אבות הטומאות - פרק חמישי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות שאר אבות הטומאות - פרק חמישי - היד החזקה לרמב"ם

א שִׁכְבַת זֶרַע מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאָה מְטַמְּאָה אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע וּכְלֵי חֶרֶס בָּאֲוִיר וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא וְאֵין הַמִּתְטַמֵּא בָּהּ מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ. וְאֶחָד הַנּוֹגֵעַ בָּהּ וְאֶחָד הָרוֹאֶה אוֹתָהּ בִּבְשָׂרוֹ שְׁנֵיהֶן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה דִּין תּוֹרָה. וְכַמָּה שִׁעוּרָהּ לְנוֹגֵעַ בְּכַעֲדָשָׁה וְלָרוֹאֶה בְּכָל שֶׁהוּא. וְאֵין הָרוֹאֶה טָמֵא * עַד שֶׁתֵּצֵא מִמֶּנּוּ וְיַחְתֹּם מִמֶּנּוּ פִּי אַמָּה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו-לב) (ויקרא כב-ד) 'אֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע'. לְפִיכָךְ אֲפִלּוּ רָאָה בְּקֵיסָם הוֹאִיל וְהִגִּיעָה לְפִי אַמָּה נִטְמָא. וְאֶחָד הָרוֹאֶה מֵחֲמַת בְּשָׂרוֹ אוֹ הָרוֹאֶה בְּאֹנֶס טָמֵא:

ההראב"ד עד שתצא ממנו ויחתום ממנו פי האמה. א''א זה שיבוש דכל משהו א''צ חתימת פי האמה דא''כ אינו משהו ורב הונא דאמר פרק המפלת אף עצמו אינו מטמא אלא בחתימת פי האמה פליג אדרבי שמלאי דאמר לרואה במשהו דרב הונא סבר אף הרואה משום נוגע הוא ואפילו שלא בקיסם בעי שיעור הילכך אי מפיק לה בקיסם ולא נגע טהור הוא אפילו כמה והנה כל דבריו מבולבלין:

כסף משנה שכבת זרע אב מאבות הטומאה וכו' עד ואינה מטמאה במשא. בריש כלים. ומ''ש ואין המתטמא בה מטמא בגדים בשעת מגעו. זה פשוט דכתיב ואיש כי תצא ממנו ש''ז ורחץ במים את כל בשרו וטמא עד הערב ואילו כיבוס בגדים לא קאמר: ואחד הנוגע בה ואחד הרואה אותה בבשרו וכו'. בפרק יוצא דופן (דף מ"ג ע"ב) או איש לרבות את הנוגע ובסוף זבים תנן בעל קרי כמגע שרץ כלומר שהוא ראשון: וכמה שיעורה וכו'. בפרק יוצא דופן עלה מ''ג אמר ר' חנילאי משום ר''א בר''ש ש''ז לרואה במשהו לנוגע בכעדשה והא אנן מטמאין בכל שהן תנן מאי לאו לנוגע לא לרואה. ומ''ש ואין הרואה טמא עד שתצא ממנו. משנה שם (דף מ.) הזב ובעל קרי אינן מטמאין עד שתצא טומאתן לחוץ. ומ''ש ויחתום ממנו פי האמה. שם (דף מג:) אמר שמואל זב צריך בחתימת פי האמה שנאמר או החתים בשרו מזובו והא אנן תנן מטמאים בכל שהן הוא דאמר כר' נתן דתניא ר' נתן אומר משום ר' ישמעאל זב צריך בחתימת פי האמה ולא הודו לו מ''ט דר' ישמעאל דאמר קרא או החתים בשרו מזובו ורבנן ההוא מיבעי ליה לח מטמא ואינו מטמא יבש ונראה מדברי רבינו שהוא פוסק כשמואל ויש לתמוה דכיון דר' ישמעאל הוא דאמר הכי ולא הודו לו וסתם מתניתין דלא כוותיה אע''ג דשמואל משמע דסבר כוותיה הא רב חנילאי סבר דלא כוותיה ואיהו עדיף דאתא כרבנן דלא הודו לו וכסתם מתניתין ואפשר היה ליישב זה לומר דטעמא משום דגרסינן בפרק המפלת עלה כ''ב בעא מיניה מרב הונא הרואה קרי בקיסם מהו וכו' עד כחתימת פי האמה ופירש''י הרואה קרי בקיסם וכו' עד בצר ליה שיעורא כדי קיסם וכיון דרבה ורב הונא ס''ל כשמואל פסק כוותייהו וקשה שהוא ז''ל פסק בסמוך דלרואה בכל שהוא כרב חנילאי ונמצא כמזכי שטרא לבי תרי ודבריו סותרים את דבריו: וכתב הראב''ד עד שתצא ממנו ויחתום ממנו פי האמה א''א זה שיבוש דכל שהוא אינו צריך חתימת פי האמה וכו'. ויש לתמוה עליו איך לא הקשה עליו שהוא עצמו פסק בסמוך בהיפך וליישב דעת רבינו נאמר שהוא ז''ל סובר דרב הונא לא פליג ארב חנילאי דאיהו נמי סבר דלרואה כל שהוא כסתם מתניתין ומאי דאמר אינו מטמא אלא בחתימת פי האמה לא בשיעורא קאמר אלא היינו לומר שצריך שיגע בפי האמה וכך פירשו התוספות ולישנא דרבינו דייק כן שכתב עד שתצא ממנו ויחתום ממנו פי אמה ולא כתב כדי חתימת פי אמה ובזה אין כאן לא שיבוש ולא בלבול: אחר שכתבתי זה מצאתי שגם הריטב''א סובר כרבינו והקשה על שיטת רש''י שהיא כשיטת הראב''ד וגריס כחתימת פי האמה בכ''ף שאיך אפשר שישיב לו כפי דעת ר' נתן ולימא ליה רבה אנא אליבא דרבנן מיבעיא לי דהלכתא כוותייהו וכ''ש דקשה שאמר אותו דרך תמיהא ובדרך פשוט והוא אליבא דיחיד ולא הקשו עליו מסתם מתניתין דתנן איפכא וכמו שהקשו פרק יוצא דופן על שמואל שאמר כן ועל רב חנילאי הקשו ג''כ וכאן לא הקשו כלל ונדחק הריטב''א לקיים דברי רב הונא אפילו כרבנן ומ''מ הקשה לשיטת רש''י חדא שבכל הספרים כתיב בחתימת פי האמה בבי''ת ומשמע דלאו לשיעורא ועוד שהרי בפרק אלו דברים (דף ס"ז ע"ב) אמר ר''ש דבעל קרי צריך שיעור אמרינן דכר' נתן ס''ל משמע דלרבנן אין בעל קרי צריך שיעור ואם איתא לימא דר''ש אפילו כרבנן ומשום דחשיב ליה נוגע צריך שיעור א''כ ע''כ רב הונא אליבא דר''ש הוא דמיירי וע''ק דעיקר טעמא דבעי שיעורא היינו משום דחשיב ליה נוגע ואין דינו תלוי בשיעורא הכי הל''ל והלא הוא עצמו אינו מטמא אלא משום נוגע: ומ''ש לפיכך אפילו ראה בקיסם וכו'. הם דברים תמוהים דרב הונא דאמר (נדה דף כ"ב) תיפוק ליה דהוא עצמו אינו מטמא אלא בחתימת פי האמה משמע דהיינו לומר וכיון דבקיסם ליכא חתימת פי האמה טהור וכן פירש''י ע''פ דרכו שפירש דלענין שיעורא אמר וכן פירשו התוספות ע''פ דרכם שפירשו דלענין שיגע בחתימת פי האמה קאמר וצ''ל שרבינו מפרש שרבה ששאל הרואה קרי בקיסם מהו היינו לומר אם הכניס קיסם בתוך האמה בפנים ועבר הקרי עליו ויצא ובא מפי האמה ומיבעיא ליה אי אמרינן דבעינן שמשנעקר ממנו עד שיצא מפי האמה הכל יהיה ממנו בלי שום ד''א שיעבור הקרי עליו או לא ואהדר ליה דהוא עצמו כלומר כשרואה קרי בלא קיסם אינו מיטמא אלא בחתימת פי האמה כלומר אע''פ שנעקר הקרי ובא סמוך לפי האמה אינו מטמא עד שיגיע לפי אמה ממש דממנו דקרא לא קאי אלא לפי אמה ממש וכיון שכן כי הכניס קיסם בפנים ועבר הקרי עליו מה בכך מאחר שאח''כ הגיע לפי אמה ממש ויצתה מפי אמה טמא הוא: ואחד הרואה מחמת בשרו וכו'. בפרק אלו דברים (דף ס"ד ע"ב) ובפרק בנות כותים עלה ל''ה פשוט דש''ז מטמאה באונס פי' באונס ממאכל או משתה וכו' כמו שנתבאר בפ''ב ממחוסרי כפרה:

ב אֵין שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁל קָטָן מְטַמְּאָה עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד:

כסף משנה אין שכבת זרע של קטן מטמאה וכו'. בריש פרק בנות כותים (נדה דף ל"ב ע"ב) איש אין לי אלא איש בן תשע שנים ויום אחד מנין ת''ל ואיש ופירש''י אין לי אלא איש ואיש אשר תצא ממנו שכבת זרע:

ג שִׁכְבַת זֶרַע אֲדֻמָּה טְהוֹרָה עַד שֶׁתִּהְיֶה לְבָנָה וְנִמְשֶׁכֶת:

כסף משנה שכבת זרע אדומה טהורה וכו'. בריש פרק בנות כותים עלה ל''ב. ומ''ש ונמשכת. בתוספתא דזבים שנינו שכבת זרע היא קשורה ודומה ללובן ביצה שאינה מוזרת:

ד וְכָל שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁאֵין גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם מַרְגִּישׁ בָּהּ אֵינָהּ מְטַמְּאָה. לְפִיכָךְ אִם רָאָה בְּלֹא קִשּׁוּי וּבְלֹא תַּאֲוָה אֵינָהּ מְטַמְּאָה מִשּׁוּם שִׁכְבַת זֶרַע. נֶעֶקְרָה בְּהַרְגָּשָׁה אַף עַל פִּי שֶׁיָּצְתָה שֶׁלֹּא בְּהַרְגָּשָׁה טָמֵא:

כסף משנה וכל ש''ז שאין גופו של אדם וכו'. פרק יוצא דופן עלה מ''ג אמר שמואל כל ש''ז שאין כל גופו מרגיש בה אינה מטמאה מ''ט ש''ז אמר רחמנא בראויה להזריע וכו' לישנא אחרינא אמר שמואל וכו' עד הא טמויי מטמיא: וכתב הראב''ד על דברי רבינו לישנא בתרא דגמרא אזרועי הוא דלא מזרעא הא טמויי מטמיא עכ''ל. כלומר משיג על רבינו למה לא פסק כלישנא בתרא. וי''ל שטעם רבינו משום דרבא לא סבר כלישנא בתרא אבל אי קשיא הא קשיא דבתרי לישני קמאי הוה ליה למפסק כלישנא בתרא דכל ש''ז שאינו יורה כחץ אינה מטמאה והוא ז''ל נראה שפסק כלישנא קמא דכל שכבת זרע שאין כל גופו מרגיש בה אינה מטמאה. וע''ק שפסק בבעיא דרבא כלישנא מציעאה דטמא וזה סותר מה שפסק קודם לכן כלישנא קמא ונ''ל שפסק כלישנא מציעאה דאינו יורה כחץ בכלל אין גופו מרגיש הוא אלא דכי הוו תרי לישני כדי לומר מאי בינייהו אנו צריכים לומר שאינו בכלל אין גופו מרגיש בה וא''כ כי נקט רבינו שאין גופו מרגיש בה הוי אינו יורה כחץ בכלל וכ''ש שכבר ביאר בסמוך דנעקר בהרגשה ויצא שלא בהרגשה טמא ותו ליכא למיטעי ואילו הוה נקט לישנא דשאינו יורה כחץ הוה אפשר לומר דאם נעקר שלא בהרגשה (ויצא בהרגשה) ולכלול גם את זה נקט לישנא דשאין גופו מרגיש בה:

ה הַמְהַרְהֵר בַּלַּיְלָה וְרָאָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ מִטָּה בַּחֲלוֹם וְעָמַד וּמָצָא בְּשָׂרוֹ חַם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָצָא שִׁכְבַת זֶרַע הֲרֵי זֶה טָמֵא כֵּיוָן שֶׁהִרְגִּישׁ שֶׁשִּׁמֵּשׁ בַּחֲלוֹם כְּבָר רָאָה בְּהַרְגָּשָׁה וּלְפִיכָךְ מָצָא בְּשָׂרוֹ חַם וְהָיְתָה מְעַט וְנִתְקַנְּחָה בִּבְשָׂרוֹ אוֹ בְּכֵלָיו וּלְפִיכָךְ לֹא מָצָא לַחְלוּחִית. הִרְהֵר וְלֹא מָצָא בְּשָׂרוֹ חַם אוֹ שֶׁמָּצָא בְּשָׂרוֹ חַם וְלֹא הִרְהֵר טָהוֹר:

כסף משנה המהרהר בלילה וכו'. בפ''ח דמקוואות המהרהר בלילה ועמד ומצא בשרו כלומר איברו חם טמא ובפרק יוצא דופן (דף מ"ג) מותיב מינה לשמואל דאמר כל שכבת זרע שאין כל גופו מרגיש בה אינה מטמאה דהא הכא כשמצא בשרו חם טמא שמא יצא ממנו אמאי והא לא ארגיש ומוקי לה במשמש מטתו בחלומו דא''א בלא הרגשה. ומה שכתב הרהר ולא מצא בשרו חם וכו'. נלמד ממה שנתבאר בסמוך וכך הוא בתוספתא כלשון רבינו:

ו הַמֵּטִיל מַיִם וְרָאָה מַיִם חֲלוּקִין אוֹ עֲכוּרִים בַּתְּחִלָּה טָהוֹר. רָאָה אוֹתָם בָּאֶמְצַע אוֹ בַּסּוֹף הֲרֵי זֶה טָמֵא. הָיוּ הַמַּיִם שֶׁהֵטִיל כֻּלָּם מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף חֲלוּקִין אוֹ עֲכוּרִים הֲרֵי זֶה טָהוֹר. הָיוּ לְבָנִים וְנִמְשָׁכִין טָמֵא. וְהַמֵּטִיל טִפִּים עָבוֹת מִתּוֹךְ הָאַמָּה טָהוֹר:

כסף משנה המטיל מים וכו'. בפ''ח דמקוואות. ומ''ש היו לבנים ונמשכים טמא. שם וכת''ק פי' חלוקים שמטיף טיפין חלוקים כמין שלשלת כך כתב ה''ר עובדיה ורבינו כתב חלוקים שלשלת ההזלה וכשזה יארע בתחלה אנו אומרים שמא עצר השתן הוא זה ואינו קרי וכן אם הכל כן מתחילה ועד סוף אבל אם באמצע או בסוף לבד ולא בתחלה הוי כמין קרי וטמא ופי' נמשכים שיהא השתן מתדבק קצתו בקצתו ואז הוא טמא בין יהיה בתחלה או באמצע או בסוף. ומ''ש המטיל טיפין עבות וכו'. שם המטיל טיפין עבות מתוך האמה טמא דברי ר''א חסמא ומשמע דרבנן פליגי עליה ואמרי טהור:

ז בַּעַל קֶרִי שֶׁטָּבַל וְלֹא הֵטִיל מַיִם קֹדֶם שֶׁיִּטְבּל כְּשֶׁיָּטִיל מַיִם טָמֵא מִפְּנֵי צִחְצוּחֵי שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁאֵינָן יוֹצְאִין אֶלָּא כְּשֶׁיָּטִיל מַיִם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּחוֹלֶה אוֹ בְּזָקֵן. אֲבָל יֶלֶד בָּרִיא טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹרֶה שִׁכְבַת זֶרַע בְּחָזְקָה כְּחֵץ וְהִיא כֻּלָּהּ נִנְתֶּקֶת מִן הָאַמָּה. עַד כַּמָּה הוּא יֶלֶד כָּל זְמַן שֶׁהוּא עוֹמֵד עַל רַגְלוֹ אַחַת וְנוֹעֵל אוֹ חוֹלֵץ מִנְעָלוֹ וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כֵּן מִפְּנֵי חָלְיוֹ הֲרֵי זֶה חוֹלֶה לְעִנְיָן זֶה:

כסף משנה בעל קרי שטבל וכו'. גם זה שם. ומ''ש במה דברים אמורים בחולה וכו'. שם וכר' יוסי ופסק כמותו משום דבסוף פ''ק דחולין (דף כ"ד ע"ב) מפרשי אמוראי מילתיה. ומ''ש עד כמה הוא ילד וכו'. בספ''ק דחולין (שם):

ח וְכָל אִשָּׁה שֶׁשִּׁמְּשָׁה מִטָּתָהּ וְיָרְדָה וְטָבְלָה קֹדֶם שֶׁתְּקַנֵּחַ עַצְמָהּ יָפֶה יָפֶה הֲרֵי הִיא בְּטֻמְאָתָהּ:

כסף משנה וכל אשה ששמשה וכו'. בפ''ח דמקוואות:

ט אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה שֶׁשִּׁמְּשׁוּ מִטָּתָן שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים. וּשְׁנֵיהֶן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה דִּין תּוֹרָה. וְאֵין הָאִשָּׁה טְמֵאָה מִשּׁוּם נוֹגַעַת בְּשִׁכְבַת זֶרַע שֶׁנְּגִיעַת בֵּית הַסְּתָרִים אֵינָהּ נְגִיעָה. אֶלָּא הַמְשַׁמֶּשֶׁת הֲרֵי הִיא כְּרוֹאָה קֶרִי. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁנֶּאֱמַר [(ויקרא טו-יח) 'וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ']. הָיְתָה קְטַנָּה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים אֵינָהּ מִתְטַמְּאָה בִּשְׁכִיבָה. אֲבָל מִתְטַמְּאָה בִּנְגִיעַת שִׁכְבַת זֶרַע אִם נָגַע בִּבְשָׂרָהּ מִבַּחוּץ. [לְפִיכָךְ הַבּוֹעֵל גְּדוֹלָה שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ טְהוֹרָה]. שֶׁלֹּא טִמֵּא אוֹתָהּ הַכָּתוּב בְּטֻמְאַת בֵּית הַסְּתָרִים אֶלָּא כְּדַרְכָּהּ:

כסף משנה אחד האיש וכו'. מפורש בתורה סוף פרשת מצורע: ואין האשה וכו'. בפרק יוצא דופן עלה מ''א ומ''ב אליבא דרבנן. ומ''ש והוא שתהיה בת שלש שנים וכו'. בת''כ ואשה פרט לקטנה או יכול שאני מוציא בת ג' שנים ויום א' ת''ל ואשה ואיתא בפרק בנות כותים (דף ל"ב). ומ''ש בספרי רבינו אשר ישכב את אשה ט''ס הוא דאדרבה מאשה הוה משמע למעט כל קטנה ולא מרבינן בת שלש שנים אלא מוי''ו דואשה ועוד שזה אינו פסוק אלא כך צריך לגרוס שנאמר ואשה אשר ישכב איש אותה. ומ''ש היתה קטנה מבת שלש שנים וכו'. מתבאר ממה שנזכר בסמוך. ומ''ש לפיכך הבועל גדולה וכו'. בפ' ד' אחין (דף ל"ד ע"ב) ובת''כ אותה פרט לדבר אחר שכבת זרע פרט למערה:

י הַבּוֹעֵל אֶת הָאִשָּׁה וְלֹא הוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע טָהוֹר אַף עַל פִּי שֶׁהֶעֱרָה. וְכֵן הָאִשָּׁה טְהוֹרָה עַד שֶׁיּוֹצִיא הָאִישׁ:

יא הָאִשָּׁה שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע אִם פָּלְטָה אוֹתָהּ בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת הֲרֵי הִיא טְמֵאָה כְּרוֹאָה קֶרִי. לְפִיכָךְ סוֹתֶרֶת יוֹם אֶחָד אִם הָיְתָה זָבָה כְּאִישׁ שֶׁרָאָה קֶרִי. וּמִטַּמְּאָהּ בְּכָל שֶׁהוּא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָאת לַחוּץ אֶלָּא נֶעֶקְרָה וְהִגִּיעָה לְבֵין הַשִּׁנַּיִם נִטְמְאָה שֶׁהֲרֵי שִׁכְבַת זֶרַע כְּדָמָהּ מַה דָּמָהּ מְטַמֵּא בִּפְנִים אַף שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁתִּפְלֹט תְּטַמֵּא אוֹתָהּ בִּפְנִים:

כסף משנה האשה שפלטה ש''ז וכו'. בפרק ח' דמקואות כר''א בן עזריה דאמר הפולטת ש''ז ביום השלישי טהורה וכמו שיתבאר בסמוך ומ''מ יש לתמוה על רבינו למה לא פסק כר''ע דהלכה כמותו מחבירו או כחכמים דאמרי בפרק ר''ע (דף ע"ז ע"ב) זו דברי רבי ישמעאל ור''ע אבל חכ''א שש עונות שלימות וזה היה נכון יותר משום דרבים נינהו ועוד דמדקאמר גמרא אבל חכ''א משמע שדוחה דברי הראשונים ותופס דברי חכמים עיקר וי''ל שרבינו גורס אבל חכמים אומרים שלש עונות וכך כתב בפי' המשנה פ''ח דמקואות והיא גירסת הרשב''א ובפרק ר''ע (דף פ"ו) אמרו בשלמא ר''א בן עזריה כרבנן דסברי בה' עבוד פרישה פירוש דכולהו ממתן תורה ילפי דכתיב היו נכונים לשלשת ימים ולר''א בן עזריה בחמישי פירשו ובשבת ניתנה תורה לכ''ע ובליל שבת טבלו כולם וצ''ל לפי שיטה זו דבחמישי עבוד פרישה היינו בבקר בהשכמה ואז יש ג' עונות יום ה' וליל ו' ויום ו' ובזה יבא ר''א כרבנן דבעו ג' עונות והשתא ניחא שפסק כחכמים. ומ''ש הרי היא טמאה כרואה קרי לפיכך סותרת יום א' וכו'. בפרק יוצא דופן עלה מ''ב. ומ''ש אע''פ שלא יצתה לחוץ וכו'. זהו מה שאמרו שם דרואה הויא לטמא בפנים כבחוץ. ומ''ש אלא נעקרה והגיעה לבין השיניים וכו'. שם בעלה מ''א ע''ב על מאי דתנן כל הנשים מטמאות בבית החיצון אמרינן הי ניהו בית החיצון ואר''י בין השיניים:

יב שִׁכְבַת זֶרַע עַצְמָהּ שֶׁנִּפְלְטָה בְּתוֹךְ הַשָּׁלֹשׁ עוֹנוֹת מְטַמְּאָה אֲחֵרִים שֶׁנָּגְעוּ בָּהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁטִּמְּאָה הָאִשָּׁה שֶׁפָּלְטָה אוֹתָהּ. וְאִם פָּלְטָה אַחַר שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת הֲרֵי הָאִשָּׁה טְהוֹרָה וְכֵן שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁנִּפְלְטָה טְהוֹרָה שֶׁכְּבָר נִפְסְדָה צוּרָתָהּ:

כסף משנה שכבת זרע עצמה שנפלטה וכו'. פשוט הוא וכן משמע בפרק ר''ע:

יג וְכַמָּה הִיא עוֹנָה. יוֹם אוֹ לַיְלָה. וְאֵין הָעוֹנָה שֶׁנִּבְעֲלָה בָּהּ מִן הַמִּנְיָן. כֵּיצַד. נִבְעֲלָה בְּלֵיל הַשַּׁבָּת שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת שֶׁלָּהּ יוֹם הַשַּׁבָּת וְלֵיל אֶחָד בְּשַׁבָּת וְאֶחָד בְּשַׁבָּת אִם פָּלְטָה בְּתוֹךְ זְמַן זֶה טְמֵאָה. פָּלְטָה מִלֵּיל שֵׁנִי וָהָלְאָה טְהוֹרָה. וְהָאִישׁ שֶׁפֵּרְשָׁה מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע אֲפִלּוּ לְאַחַר כַּמָּה עוֹנוֹת הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה כָּל זְמַן שֶׁהִיא לֶחָה וְהַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ טָמֵא:

כסף משנה וכמה היא עונה יום או לילה. הכי אמרינן בפרק ר''ע: כיצד נבעלה בליל שבת וכו'. כן פי' רבינו דברי ר''א בן עזריה בפרק ח' דמקוואות ולא כדפרש''י בפרק רבי עקיבא: והאיש שפירשה ממנו ש''ז וכו'. כך היא הגירסא הנכונה והדין בפר''ע עלה פ''ו (ע"ב) על פלוגתא דהני תנאי אמר רב חסדא מחלוקת שפירשה מהאשה אבל פירשה מהאיש טמאה כל זמן שהיא לחה. ומה שכתב והפורש ממנו טמא. נראה שרבינו מפרש כר''ח ור''ת שפירשו דמיירי בזכר שנרבע ופלט ש''ז ובהא שייך לומר שהפולט טמא אפילו פלט אחר כמה עונות:

יד שִׁכְבַת זֶרַע אֵינָהּ מְטַמְּאָה אֶלָּא כְּשֶׁהִיא לֶחָה. יָבְשָׁה כְּחֶרֶס טְהוֹרָה. וְאִם יְכוֹלָה לִשְׁרוֹת מֵעֵת לְעֵת בְּפוֹשְׁרִין וְלַחֲזֹר לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה:

כסף משנה שכבת זרע אינה מטמאה וכו'. משנה בריש פרק דם הנדה (דף נ"ד ע"ב):

טו כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק זֶה שֶׁהָרוֹאֶה קֶרִי וְהָאִשָּׁה שֶׁשָּׁכַב אִישׁ אוֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע וְהַנּוֹגֵעַ בְּשִׁכְבַת זֶרַע טְמֵאִים מִן הַתּוֹרָה. וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁפָּלְטָה בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת הֲרֵי הִיא טְמֵאָה מִן הַתּוֹרָה כְּרוֹאָה קֶרִי. אֲבָל שְׁאָר הָאֲמוּרִין בְּפֶרֶק זֶה שֶׁהֵן טְמֵאִים כְּגוֹן מְהַרְהֵר וּמֵטִיל מַיִם אֵינָן טְמֵאִין אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם וְלֹא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶם טֻמְאָה אֶלָּא לִתְרוּמָה אֲבָל לְחֻלִּין טְהוֹרִין:

כסף משנה כבר ביארנו בפרק זה שהרואה קרי וכו' וכן האשה שפלטה וכו' אבל שאר האמורים בפרק זה וכו'. בתוספתא דמקוואות פ''ו כל אלו שאמרו טהורים לחולין וטמאים לתרומה:

טז נָכְרִית שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַשָּׁלֹשׁ עוֹנוֹת. וְכֵן הַבְּהֵמָה שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ זְמַן זֶה הֲרֵי אוֹתָהּ הַנִּפְלֶטֶת טְמֵאָה. פְּלָטַתּוּ לְאַחַר זְמַן זֶה הֲרֵי הִיא סָפֵק נִסְרְחָה אוֹ עֲדַיִן לֹא נִסְרְחָה:

כסף משנה נכרית שפלטה וכו'. פ''ח דמקואות. ומ''ש וכן הבהמה וכו'. הכי משמע בפרק ר''ע עלה פ''ו. ומ''ש לאחר זמן זה הרי היא ספק וכו'. שם בעיא בין בנכרית בין בבהמה ולא איפשיטא ואע''ג דנכרית משמע דאיפשיטא שם באת''ל ע''פ דרכו של רבינו לפסוק כאת''ל לא חש רבינו לההוא את''ל משום דבפרק בנות כותים (דף ל"ד ע"ב) מסיק לה בתיקו:

יז כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מְטַמְּאֵי מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב שֶׁשִּׁכְבַת זַרְעוֹ שֶׁל עַכּוּ''ם טָהוֹר מִכְּלוּם לְפִיכָךְ בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁל עַכּוּ''ם אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת טְהוֹרָה:

כסף משנה כבר ביארנו וכו' לפיכך בת ישראל וכו'. בפ''ח דמקואות ונתבאר בפ' בנות כותים דטהורה אפילו מדבריהם:

יח עַכּוּ''ם שֶׁהִרְגִּישׁ וְנִתְגַּיֵּר וְיָרַד וְטָבַל וְיָצָא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁהִרְגִּישׁ בָּהּ אַחַר שֶׁטָּבַל הֲרֵי זֶה סְפֵק טָמֵא:

כסף משנה עכו''ם שהרגיש וכו' וטבל. פי' לשם גירות פ' יוצא דופן עלה מ''ג בעיא דלא איפשיטא:

יט גְּדוֹלָה שֶׁשָּׁכַב אוֹתָהּ קָטָן פָּחוֹת מִבֶּן תֵּשַׁע [אוֹ עַכּוּ''ם אוֹ בְּהֵמָה] הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר [(ויקרא טו-יח) 'וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ'] עַד שֶׁיִּהְיֶה הַשּׁוֹכֵב אִישׁ וּמִיִּשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

כסף משנה גדולה ששכב אותה וכו'. בת''כ דריש ואשה אשר ישכב איש אותה איש פרט לקטן ומשמע לרבינו דהיינו קטן פחות מבן ט' דומיא דאשה דלא ממעטינן מינה אלא פחותה מבת ג' והכי איתא בריש פרק בנות כותים (דף ל"ב). ומ''ש או נכרי. מבואר במה שקדם בסמוך. ומ''ש או בהמה. ממעיט מדכתיב איש. ומה שכתב שנאמר ואיש אשר ישכב את אשה. גם פה הוא טעות סופר וצריך להגיה ולכתוב במקומו ואשה אשר ישכב איש אותה:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן