הלכות שאלה ופקדון - פרק שמיני - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות שאלה ופקדון - פרק שמיני - היד החזקה לרמב"ם

א הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ בְּהֵמָה אוֹ כֵּלִים וְנִגְנְבוּ אוֹ אָבְדוּ אָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם וְאֵינִי נִשְׁבָּע וְנִמְצָא הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל. טָבַח אוֹ מָכַר מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. לְמִי מְשַׁלֵּם לְמִי [א] שֶׁהָיָה הַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ שֶׁהֲרֵי אָמַר אֲשַׁלֵּם. חָזְרָה הַבְּהֵמָה עַצְמָהּ חוֹזֶרֶת לִבְעָלֶיהָ הִיא וְגִזּוֹתֶיהָ וּוַלְדוֹתֶיהָ שֶׁאֵין זֶה הַשּׁוֹמֵר קוֹנֶה שֶׁבַח הַבָּא מִגּוּפָהּ אֶלָּא שֶׁבַח הַבָּא מֵאֵלָיו. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁאֵין הַגַּנָּב מַחְזִיר גִּזּוֹת וּוְלָדוֹת אֶלָּא לִפְנֵי יֵאוּשׁ. נִשְׁבַּע הַשּׁוֹמֵר וְלֹא רָצָה לְשַׁלֵּם וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל. טָבַח אוֹ מָכַר מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. לְמִי מְשַׁלֵּם לְבַעַל הַפִּקָּדוֹן. וְכֵן הַשּׂוֹכֵר פָּרָה מֵחֲבֵרוֹ וְנִגְנְבָה וְאָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם וְאֵינִי נִשְׁבָּע וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה לַשּׂוֹכֵר. שֶׁאִלּוּ רָצָה הַשּׂוֹכֵר הָיָה נִשְׁבָּע שֶׁנִּגְנְבָה בְּאֹנֶס וְנִפְטָר:

מגיד משנה המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים וכו'. משנה פרק המפקיד (דף ל"ג ע"ב). ומ''ש אמר הריני משלם כלומר אע''פ שלא שלם עדיין והוא מימרא דר' יוחנן בגמ' ותניא כוותיה וכ''ה בהלכות ופירוש מפקיד בחנם אע''פ שכן הדין בשכר כמו שיתבאר: חזרה הבהמה עצמה וכו'. מתוך דברי רבינו ז''ל נראה שאפילו גזות וולדות שנטענה בבית גנב הם לבעלים קודם יאוש ואין נראית כן דעת שאר המפרשים ז''ל אלא לנפקד הם ולא אמרו גזות וולדות שהם לבעלים אלא אותם שנטענה בהן משעת פקדון עד שעת גניבה. ועתה אפרש הקשו בגמרא על המשנה היאך הכפל לשומר והלא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ותירץ רבא נעשה כאומר לו לכשתגנב פרתי ותרצה ותשלמנה הרי היא קנויה לך מעכשיו והקשה ר' זירא אי הכי גזותיה וולדותיה נמי פירוש יהיו לשומר אלמה תניא חוץ מגזותיה וולדותיה אלא אמר רבי זירא נעשה כאומר לו חוץ מגזותיה וולדותיה מאי פסקא שבחא דאתי מעלמא עביד איניש דמקני שבחא דגופא לא עביד דמקני איכא דאמרי אמר רבא נעשה כאומר לו לכשתגנב ותרצה ותשלמנה סמוך לגנבתה קנויה לך מאי בינייהו פירוש בין שני הלשונות איכא בינייהו קושיא דרבי זירא פירשו המפרשים ז''ל ללשון אחרון אין לה מקום לפי שלא היתה הקושיא אלא מגזות וולדות שהיו משעת פקדון עד שעת גניבה וללשון זה כיון שאין הבעלים מקנין לשומר הפרה אלא רגע אחד סמוך לגניבה פשיטא שלא יזכה בגזות וולדות שהיו קודם לכן אבל ללשון ראשון שאמר הרי היא קנויה לך מעכשיו היה קשה למה לא יהיה זוכה השומר בגזות וולדות משעת פקדון שהרי נתגלה הדבר למפרע שמאותה שעה היתה שלו זו היא שיטתם ז''ל ולפי שיטת רבינו נ''ל לפרש שדעת ר' זירא שאף על גזות וולדות שלאחר גניבה היה כוונת הברייתא לומר שהן לבעלים וזהו שהוצרך לומר נעשה כאומר לו חוץ מגזותיה וולדותיה ולא אמר נעשה כאומר סמוך לגנבתה קנויה לך כלשון אחרון לפי שהיה סובר שהברייתא שאמרה חוץ מגזותיה אף על הגזות שבבית גנב אמורה והטעם דשבחא דגופא לא עביד איניש דמקני ופירוש איכא בינייהו כך הוא דללשון ראשון אין לו לרבא תירוץ על קושיא דרבי זירא אבל ללשון שני אפשר לתרץ ולומר שהברייתא שאמרה חוץ מגזותיה וולדותיה אין הכוונה אלא באותן שהיו קודם גניבה ומ''מ רבי זירא אפילו באותן שנטענה בבית גנב היה סובר שהן לבעלים והלכה כמותו כיון דללשון ראשון לא אפשר ליה לרבא לאפלוגי על הברייתא זהו דעתו ז''ל: וכבר ביארנו שאין הגנב וכו'. בפרק ראשון מהלכות גניבה וכבר כתבתי בזה בפרק שני מהלכות גזילה מה שנ''ל: נשבע השומר ולא רצה לשלם וכו'. משנה שם: וכן השוכר פרה מחבירו ונגנבה וכו'. ברייתא פרק המפקיד (דף ל"ד) וכבר נתבאר בפ''א מהלכות שכירות שהשוכר דינו כשומר שכר:

כסף משנה חזרה הבהמה עצמה חוזרת לבעליה וכו'. כתבו תלמידי הרשב''א בפרק המפקיד שיש להביא ראייה לדין זה מדאמרינן בפרק הגוזל קמא (דף ק"ח) גבי תבעוהו בעלים והודה הגנב וכו' או דילמא מצו אמרי ליה כי היכי דאת עבדת לן מילתא אנן נמי עבדינן לך טרחינן בתר גנבא ושקלינן אנן דידן ואת שקלת דידך מדקאמר שקלינן אנן דידן שמע מיניה דהכי דינא דכל היכא שהבהמה חוזרת הכי דינא:

ב שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁאָמַר פָּשַׁעְתִּי זָכָה בַּכֶּפֶל שֶׁהֲרֵי חִיֵּב עַצְמוֹ לְשַׁלֵּם וְאִלּוּ רָצָה אָמַר נִגְנְבָה אוֹ אָבְדָה וְהָיָה פָּטוּר. וְכֵן נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר שֶׁאָמַר נִגְנְבָה קָנָה הַכֶּפֶל שֶׁהֲרֵי חִיֵּב עַצְמוֹ לְשַׁלֵּם וְאִלּוּ רָצָה אָמַר מֵתָה וְהָיָה נִפְטָר. אֲבָל הַשּׁוֹאֵל אֵינוֹ קוֹנֶה הַכֶּפֶל עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם [ב] מֵעַצְמוֹ קָדַם וְשִׁלֵּם מֵעַצְמוֹ וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה לַשּׁוֹאֵל:

מגיד משנה שומר חנם שאמר פשעתי וכו'. מימרא שם: וכן נושא שכר וכו'. באותה מימרא שם וכבר נחלקו המפרשים ז''ל אם יש עדים בשומר חנם שפשע ובשומר שכר שנגנבה שלא באונס והרי הן חייבין לשלם מן הדין אם אמרו הרי אנו משלמין לו או ששלמו בלא כפיית בית דין דעת הרמב''ן ז''ל שלא קנו הכפל כיון שאי אפשר להם ליפטר בשום צד וכן מוכיח לשון הגמרא ודעת הרשב''א ז''ל שאף אלו קנו הכפל שדעת הבעלים להקנותו להם כל זמן שלא יטריחום לבא לבית דין וכתב ז''ל שכן מצא בירושלמי והוצרך לידחק בלשון גמרתנו ומדברי רבינו נראה כדעת הרמב''ן ז''ל. וכתב הרשב''א ז''ל שאם יש עדים בשומר חנם שנגנבה ובשומר שכר שנאנסה ושלמו שלא קנו הכפל שלא עלה על דעת המפקיד שישלמו לו מה שהיו נפטרין בהעדאת עדים בלא שבועה ולפיכך לא הקנה להם הבהמה בכגון זה וכתב שכן מצא בירושלמי: אבל השואל וכו'. מחלוקת אמוראים שם ומסקנא דגמרא כן והחילוק שיש בין שואל לשאר השומרים שאינו קונה הכפל באמירה בלבד אלא במעשה הוא מפני שכל הנאה שלו ולפיכך בדבור בלבד לא נקנה לו הכפל כך נתבאר בגמרא:

ג * כָּל הַקוֹנֶה הַכֶּפֶל קוֹנֶה הַשֶּׁבַח הַבָּא מֵאֵלָיו. כֵּיצַד. הִפְקִיד אַרְבַּע סְאִין אֵצֶל חֲבֵרוֹ וַהֲרֵי הֵן שָׁוִין סֶלַע וְנִגְנְבוּ אוֹ אָבְדוּ וְאָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם סֶלַע וְאֵינִי נִשְׁבָּע וְאַחַר כָּךְ נִמְצְאוּ וַהֲרֵי הֵן שָׁוִין אַרְבָּעָה סְלָעִים הֲרֵי הֵן שֶׁל שׁוֹמֵר וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא [ג] סֶלַע. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁלֹּא הִטְרִיחָן לַבְּעָלִים בַּדִּין אֲבָל אִם הוֹדָה שֶׁפָּשַׁע וְחִיְּבוּהוּ בֵּית דִּין לִתֵּן וְלֹא נָתַן בִּרְצוֹנוֹ עַד שֶׁכָּפוּהוּ בֵּית דִּין עַל כָּרְחוֹ וְנָטְלוּ מִמֶּנּוּ וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר הַגַּנָּב אוֹ נִמְצָא [ד] הַפִּקָּדוֹן יַחְזִיר לַבְּעָלִים כְּמוֹת שֶׁהוּא וּמַחְזִירִין לַשּׁוֹמֵר הַדָּמִים שֶׁלָּקְחוּ מִמֶּנּו. וְאִם כֵּלִים אוֹ קַרְקַע גָּבוּ בֵּית דִּין מִמֶּנּוּ בְּשׁוּמָא מַחְזִיר לַשּׁוֹמֵר כֵּלָיו אוֹ שָׂדֵהוּ:

ההראב"ד כל הקונה הכפל וכו' עד ואינו משלם אלא סלע. א''א דוקא שבא השבח אחר ששלם או שאמר הריני משלם עכ''ל:

מגיד משנה כל הקונה הכפל וכו'. זה נתבאר בגמ' במעשה דכיפי. ובהשגות א''א דוקא שבא השבח אחר ששלם או שאמר הריני משלם ע''כ. ולי נראה דכל שבא השבח אחר גניבה הוא של שומר לפי שמאותה שעה נקנה לו הפקדון וכלשון אחרון דרבא וגנב עצמו אם נאבד מאליו הדבר שגנב אינו משלם אלא כשעת הגנבה כמו שנתבאר פ''א מהל' גניבה ולדברי הר''א ז''ל קשה לי אימתי קנה השומר פקדון זה אם נאמר בשעת תשלומיו ולא קודם לכן בגמ' לא מצינו מי שמאחר קנייתו אלא עד סמוך לגנבה ואם נאמר דכל ששלם נתגלה הדבר שסמוך לגניבה קנה הפקדון א''כ כשנתייקר בינתים לשומר נתייקר וזה מוכרח אא''כ נאמר דלענין יוקרא לא קנה אלא משעת תשלומין ואילך ומה שאמרו בגמרא סמוך לגניבה הוא לגבי כפל וזה דוחק ודעת רבינו אפשר שהוא אפילו במה שנתייקרו בין פקדון לגניבה וכלישנא קמא דרבא כמו שכתבתי למעלה ודוקא אם היה יכול ליפטר באמת אבל בחייב על דרך האמת ודאי כששלם בשעת גניבה שלם שהרי מן הדין הוא חייב וב''ד היו מכריחין אותו בהודאת האמת: בד''א בשלא וכו'. מפורש בגמ' שם (דף ל"ה) בההיא עובדא דכיפי: ואם כלים וכו'. מפורש שם ומ''מ קצת מהמפרשים ז''ל פי' אותו מעשה שהכיפי היה ברשות הנפקד אלא שלא היה יודע בהם נפקד והגבו למפקיד קרקע מפני פשיעת הנפקד ואח''כ נמצאו ועל הצד הזה אמרו שיחזור הקרקע לנפקד לפי ששומא בטעות היתה שנתגלה הדבר שלא נאבדו אבל אם נאבדו הרי שומא זו כשאר השומות שבעולם וכבר נתבאר דין חזרתם בפכ''ב מהלכות מלוה ולוה ודעת הרמב''ן ז''ל שאפילו נאבד הפקדון או נגנב ואח''כ נמצא והוא חוזר בעינו לבעליו אף הקרקע חוזר לבעלים בכל ענין וזה דעת רבינו:

ד תְּבָעוּהוּ בְּעָלִים לַשּׁוֹמֵר וְנִשְׁבַּע וְאַחַר כָּךְ שִׁלֵּם וְהֻכַּר הַגַּנָּב הוֹאִיל וְשִׁלֵּם [ה] בִּרְצוֹנוֹ זָכָה בַּכֶּפֶל אַף עַל פִּי שֶׁהִטְרִיחוֹ בַּתְּחִלָּה לַדִּין עַד שֶׁנִּשְׁבַּע. אָמַר הַשּׁוֹמֵר בַּתְּחִלָּה אֵינִי מְשַׁלֵּם וְחָזַר וְאָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם זָכָה בַּכֶּפֶל:

מגיד משנה תבעוהו בעלים וכו'. פלוגתא דאביי ורבא בב''ק פרק הגוזל עצים (דף ק"ח ע"ב) ופסק כרבא וכידוע שהלכה כמותו לגבי אביי: אמר השומר וכו'. זה בפשיטות בגמרא בהמפקיד (דף ל"ד):

ה אָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם וְחָזַר וְאָמַר אֵינִי מְשַׁלֵּם. אוֹ שֶׁאָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם וּמֵת וְאָמְרוּ הַבָּנִים אֵין אָנוּ מְשַׁלְּמִין. אוֹ שֶׁלֹּא הִסְפִּיק לִתְבֹּעַ אֶת הַשּׁוֹמֵר עַד שֶׁמֵּת וְתָבַע הַבָּנִים וְשִׁלְּמוּ בְּנֵי הַשּׁוֹמֵר. אוֹ שֶׁשִּׁלְּמוּ הַבָּנִים לַבָּנִים. אוֹ שֶׁשִּׁלֵּם הַשּׁוֹמֵר מֶחֱצָה. שָׁאַל שְׁתֵּי פָּרוֹת וְשִׁלֵּם אַחַת מֵהֶן. שָׁאַל מֵהַשֻּׁתָּפִין וְשִׁלֵּם לְאֶחָד מֵהֶן. שֻׁתָּפִין שֶׁשָּׁאֲלוּ וְשִׁלֵּם אֶחָד מֵהֶן. שָׁאַל מִן הָאִשָּׁה וְשִׁלֵּם לְבַעֲלָהּ. אִשָּׁה שֶׁשָּׁאֲלָה וְשִׁלֵּם בַּעְלָהּ. כָּל אֵלּוּ סָפֵק וַהֲרֵי הַכֶּפֶל מֻטָּל בְּסָפֵק וְאֵינוֹ תַּחַת יַד אֶחָד מֵהֶן לְפִיכָךְ חוֹלְקִין הַכֶּפֶל אוֹ הַשֶּׁבַח בֵּין בַּעַל הַפִּקָּדוֹן וּבֵין הַשּׁוֹמֵר. וְאִם קָדַם אֶחָד מֵהֶן וְתָפַס הַכּל אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ וַאֲפִלּוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ:

מגיד משנה אמר הריני וכו'. בעיא שם ופירשו קצת המפרשים אע''פ שאם אמר בב''ד הריני משלם אפילו שלא מן הדין אינו יכול לחזור בו וב''ד יכפוהו לקיים דברו מ''מ נסתפק לנו בגמרא אם קנה הכפל: או שאמר וכו'. ג''ז בעיא שם: או שלא וכו'. בעיא שם ופירשוה כן בהלכות. ובנוסחאות שלנו (דף ל"ד ע"ב) בעיא אחרת שלם לבנים מהו ופירשה רש''י ז''ל בשמתו הבעלים ואח''כ נגנבה וכתב הרשב''א דנראה מתוך דבריו שאם נגנבה בחיי האב ושלם שומר לבניו דפשיטא שזכה בכפל: שלמו בנים לבנים וכו'. ג''ז בעיא שם: או ששלם השומר מחצה. בעיא שם ופירש''י ז''ל ומתחלתו אמר הריני משלם מחצה ולא יותר מהו לקנות חצי הכפל ע''כ אבל כל הכפל פשיטא דלא: שאל שתי פרות וכו'. בעיא שם ופירש''י ז''ל מהו שיזכה בכפל זו ששלם: שאל מן השותפין וכו'. פירש''י ז''ל מהו שיקנה חצי הכפל ע''כ: שותפין ששאלו וכו'. ופירש''י ז''ל ושלם חצי דמיו שעליו מהו שיקנה חצי הכפל מי אמרינן הרי שלם כל המוטל עליו ע''כ ומ''מ אע''פ שכתב הרב ז''ל כל המוטל עליו ודאי עדיין הוא ערב במחצית הנשאר שאם אין נכסים לחבירו נפרעין ממנו וכ''כ ז''ל: שאל מן האשה וכו'. פירשו התוס' שאל מן האשה קודם שנשאת ונשאת ושלם לבעלה מי אמרינן שלא היה דעתה להקנות לו הכפל אא''כ ישלם לה כל זמן שלא תהיה תחת אחרים: אשה ששאלה. פירשו התוספות ז''ל קודם שנשאת ונשאת ושלמה מאחר שנשאת או שלם בעלה: כל אלו ספק וכו' לפיכך חולקין הכפל. זה נתבאר בהלכות שם בביאור:

כסף משנה אמר הריני משלם וחזר ואמר איני משלם וכו' לפיכך חולקים הכפל וכו' ואם קידם אחד מהם ותפס הכל אין מוציאין מידו ואפילו בחוצה לארץ. כלומר דבשלמא כשודאי הוא לאחד מהם דין הוא כשתפסו אין מוציאין מידו כדאיתא בסוף פרק אלו נערות אבל השתא שמוטל בספק הוה אמינא שמוציאין מידו לפחות החצי קמ''ל אין מוציאין מידו כלל ולא מיבעיא בא''י שאם היה בא לבית דין היה זוכה בחצי אלא אפילו בח''ל דהשתא הורע כחו מכמה פנים חדא שהיא בח''ל ואפילו אם היה בארץ ישראל לא היה נותן לו אלא החצי אפילו הכי אם תפס הכל אין מוציאין מידו: או שלא הספיק וכו'. כתב ה''ה בעיא שם וכו' וכתב הרשב''א דנראה מתוך דבריו שאם נגנבה בחיי האב ושלם שומר לבניו פשיטא שזכה בכפל עכ''ל. קשה לי דכיון דבנגנבה בלחוד בחיי המפקיד נקנה לו הכפל א''כ כשנגנב ומת השומר ושלמו בנים כיון דבשעה שנגנב נקנה לו הכפל תו לא מצי למהדר ביה ועוד דהא לא מקני ליה כפילא עד שעה שמשלם כדאמר רבא לכשתרצה ותשלמני ולי נראה דמש''ה פירש''י בשמתו בעלים ואח''כ נגנבה משום דאי נגנבה קודם מיתת הבעלים לא שייכא הך בעיא דהא אין אדם מוריש קנס לבניו וא''ת היאך פירש''י גבי שלמו בנים כשנגנבה בחיי האב י''ל דשאני התם שבעל הפקדון קיים והגנב חייב לשלם לו הכפל ובני שומר מבעל הפקדון זכו דלגבי דידיה לאו קנס הוא ודברי הרשב''א ז''ל צ''ע:

ו נִגְנַב הַפִּקָּדוֹן בְּאֹנֶס וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר הַגַּנָּב אֶחָד שׁוֹמֵר חִנָּם וְאֶחָד שׁוֹמֵר שָׂכָר עוֹשֶׂה דִּין עִם הַגַּנָּב וְאֵינוֹ נִשְׁבָּע. קָדַם וְנִשְׁבָּע וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר הַגַּנָּב אִם שׁוֹמֵר חִנָּם הוּא רָצָה עוֹמֵד בִּשְׁבוּעָתוֹ רָצָה עוֹשֶׂה דִּין עִם הַגַּנָּב וְאִם שׁוֹמֵר שָׂכָר הוּא עוֹשֶׂה עִמּוֹ דִּין. נִגְנַב הַפִּקָּדוֹן בְּאֹנֶס וְהֶחֱזִירוֹ הַגַּנָּב לְבֵית הַשּׁוֹמֵר וַהֲרֵי הוּא בְּהֵמָה וּמֵתָה שָׁם בִּפְשִׁיעָה יֵשׁ בַּדָּבָר סָפֵק אִם כָּלְתָה שְׁמִירָתוֹ וְנִפְטַר אוֹ עֲדַיִן לֹא כָּלְתָה שְׁמִירָתוֹ לְפִיכָךְ הַשּׁוֹמֵר פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. וְאִם תָּפְסוּ הַבְּעָלִים אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם: סְלִיקוּ לְהוּ הִלְכוֹת שְׁאֵלָה וּפִּקָדוֹן

מגיד משנה נגנב הפקדון באונס וכו'. פסק כרבא דפרק הגוזל עצים ודלא כאביי וכמבואר בהלכות ולשון הגמרא עושה עמו דין ורש''י ז''ל פירש משלם לבעלים והוא יפרע מן הגנב ושאר המפרשים הקשו עליו דודאי אינו מן הדין שיתחייבו הם לשלם האונסין אף על פי שהוכר הגנב אלא כך פירושו שהן חייבין לטרוח ולדון עם הגנב משום דלעתים הגנב אלם וקשה ואין הבעלים רוצים לטרוח לדון עמו וזה דעת רבינו: נגנב הפקדון באונס והחזירו הגנב לבית שומר וכו'. בעיא שם בהגוזל (בבא קמא דף ק"ח ע"ב) ולא איפשיטא: נשלמו הלכות שאלה ופקדון בס''ד

כסף משנה נגנב הפקדון וכו'. כתב הרב המגיד פסק כרבא וכו' עד וזה דעת רבינו, ואני אומר שאיני יודע מנין הכריע דעת רבינו שהרי דבריו כדברי הגמרא ממש וכל פירוש שיפורש בדברי הגמרא יתפרש ג''כ בדבריו: סליקו להו הלכות שאלה ופקדון

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן