הלכות קרבן פסח - פרק תשיעי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות קרבן פסח - פרק תשיעי - היד החזקה לרמב"ם

א כָּל הָאוֹכֵל מִן הַפֶּסַח אֵינוֹ אוֹכֵל אֶלָּא בַּחֲבוּרָה אַחַת וְאֵין מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ מִן הַחֲבוּרָה שֶׁיֹּאכַל בָּהּ. וְהַמּוֹצִיא מִמֶּנּוּ כְּזַיִת בָּשָׂר מֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב-מו) 'לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה'. וְהוּא שֶׁיַּנִּיחֵנוּ בַּחוּץ. שֶׁהוֹצָאָה כְּתוּבָה בּוֹ כְּשַׁבָּת לְפִיכָךְ צָרִיךְ עֲקִירָה וְהַנָּחָה כְּהוֹצָאַת שַׁבָּת. וְאֵין מוֹצִיא אַחַר מוֹצִיא בְּפֶסַח שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוֹצִיאוֹ הָרִאשׁוֹן נִפְסַל. מִן הָאֲגַף וּלְפָנִים כִּלְפָנִים מִן הָאֲגַף וְלַחוּץ כְּלַחוּץ וְהָאֲגַף עַצְמוֹ שֶׁהוּא עֳבִי הַפֶּתַח כְּלַחוּץ. הַחַלּוֹנוֹת וָעֳבִי הַכְּתָלִים כִּלְפָנִים. הַגַּגִּים וְהָעֲלִיּוֹת אֵינָן בִּכְלַל הַבַּיִת:

כסף משנה כל האוכל מן הפסח וכו'. בס''פ כיצד צולין (דף פ"ו) מתניתין מני רבי יהודה היא דתניא על הבתים אשר יאכלו אותו בהם מלמד שהפסח נאכל בשתי חבורות יכול יהא האוכל אוכל בשני מקומות ת''ל בבית אחד יאכל וכו' דברי ר''י ר''ש אומר על הבתים אשר יאכלו אותו בהם מכאן שהפסח נאכל בשני מקומות יכול יהא נאכל בשתי חבורות ת''ל בבית אחד יאכל. ופירש''י על הבתים אשר יאכלו אותו משמע שני בני אדם אוכלים פסח אחד בשני בתים דכתיב יאכלו שנים אותו חד פסח בתים שנים. יכול יהא אדם אחד אוכל ממנו בשני מקומות כגון בשני חדרים או בשתי חבורות ההופכות פניהם ת''ל בבית אחד יאכל ור''י סבר יש אם למסורת כדלקמן יאכל כתיב משמע אדם אחד אוכלו בבית אחד ולא בשני בתים אבל לגבי אוכלים הרבה כתיב בתים הרבה עכ''ל. וידוע דהלכה כר''י. וזהו שכתב רבינו כל האוכל כלומר אדם אחד אינו אוכל אלא בחבורה אחת אבל שנים או יותר יכולים לאכלו כל אחד בחבורה אחת וכתב הר''א בנו של רבינו קשה מ''ש לקמן גבי שתי חבורות שנפרצה מחיצה מביניהם וכו' שאין הפסח נאכל בשתי חבורות דהא כר''ש אתיא ולפיכך כתב שצריך למוחקו ולכתוב במקומו שאין נעקרים מחבורה לחבורה. ובספרים דידן הרכיבו שתי הנוסחאות וכתוב בהם שאין הפסח נאכל בשתי חבורות ואין נעקרים מחבורה לחבורה. ואני אומר שנוסחא דשאין הפסח נאכל בשתי חבורות ל''ק מידי דה''ק מאחר שהתחילו לאכול בחבורה אחת נתחדשה להם חבורה אחרת אם היו אוכלים ונמצא כל יחיד מהם אכל בשתי חבורות וזה אסור לר''י ולא התיר אלא לאכול כל אחד בחבורה אחת לבדה. וגירסת שאין נעקרין מחבורה לחבורה כך היא מתפרשת כמו שפירשתי גירסת שאין הפסח נאכל בשתי חבורות שהרי בסוף פסחים (דף קי"ט:) אהא דתנן אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן אמרינן מאי אפיקומן אמר רב שלא יעקרו מחבורה לחבורה ופירשב''ם לא יעקרו וכו' אחר שאכלו הפסח בחבורה לא ילכו בחבורה אחרת לאכול (לא פת) ולא את שום דבר דילמא אתי למיכל פסח בשני מקומות ואנן תנן סתמא כר''י פרק כיצד צולין דפסח נאכל בשתי חבורות ואין האוכל אוכל הפסח בשני מקומות ולא תקשה למה שפירשתי בגירסת שאין הפסח נאכל בשתי חבורות שזהו לשון ר''ש והיאך תפסו לר''י שכבר מצינו כיוצא בזה. ומאחר שביאר רבינו בתחלת הפרק במה הדבר תלוי ממילא משמע שהלשון ע''פ מה שקדם יתפרש: והמוציא ממנו כזית בשר מחבורה לחבורה וכו'. בס''פ כיצד צולין (דף פ"ה). ומ''ש והוא שיניחנו בחוץ שהוצאה כתובה בו כשבת לפיכך צריך עקירה והנחה כהוצאת שבת. מימרא דר' אמי שם ע''ב: ואין מוציא אחר מוציא בפסח שכיון וכו'. ירושלמי בסוף פרק כיצד צולין ויידא אמר דא יש שובר אחר שובר ואין מוציא אחר מוציא: מן האגף ולפנים כלפנים וכו'. משנה בפרק כיצד צולין שם. ומ''ש והאגף עצמו כלחוץ. הכי משמע בגמרא שם. ומ''ש החלונות ועובי הכותלים כלפנים. שם במשנה. ומ''ש הגגים והעליות אינם בכלל בית. מימרא דרב שם:

ב בְּשַׂר הַפֶּסַח שֶׁיָּצָא חוּץ לַחֲבוּרָתוֹ בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה נֶאֱסַר בַּאֲכִילָה וַהֲרֵי הוּא כִּבְשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁיָּצָא חוּץ לַעֲזָרָה אוֹ בְּשַׂר קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁיָּצָא חוּץ לְחוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם שֶׁהַכּל כִּטְרֵפָה. וְלוֹקִין עַל אֲכִילָתוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת. אֵיבָר שֶׁיָּצָא מִקְצָתוֹ חוֹתֵךְ הַבָּשָׂר וְיוֹרֵד עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֶצֶם וְקוֹלֵף אֶת הַבָּשָׂר כָּל שֶׁבִּפְנִים יֹאכַל וְכָל שֶׁבַּחוּץ יִשָּׂרֵף. כְּשֶׁהוּא מַגִּיעַ לָעֶצֶם חוֹתֵךְ בְּקוֹפִיץ אִם הָיָה שְׁאָר קָדָשִׁים. וְאִם הָיָה פֶּסַח שֶׁאָסוּר לִשְׁבֹּר בּוֹ עֶצֶם קוֹלֵף עַד הַפֶּרֶק וּמְפָרֵק הָאֵיבָר שֶׁיָּצָא מִקְצָתוֹ מִן הַפֶּרֶק וּמַשְׁלִיכוֹ לַחוּץ:

כסף משנה בשר הפסח שיצא חוץ לחבורתו וכו' נאסר באכילה וכו'. פשוט הוא. ומ''ש כמו שביארנו במעשה הקרבנות. בפי''א. ובספרים כתוב שהכל בשריפה וצריך להגיה ולכתוב שהכל כטריפה: אבר שיצא מקצתו חותך עד שמגיע לעצם וכו'. משנה בפרק כיצד צולין שם:

ג שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁהָיוּ אוֹכְלוֹת בְּבַיִת אֶחָד צְרִיכָה כָּל חֲבוּרָה מֵהֶן לַעֲשׂוֹת לָהּ הֶקֵּף שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב-מו) 'מִן הַבָּשָׂר חוּצָה'. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁצָּרִיךְ לִתֵּן לוֹ חוּצָה לִמְקוֹם אֲכִילָתוֹ. וְאֵלּוּ הוֹפְכִין אֶת פְּנֵיהֶן אֵילָךְ וְאוֹכְלִין וְאֵלּוּ הוֹפְכִין אֶת פְּנֵיהֶן אֵילָךְ וְאוֹכְלִין כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָאוּ מְעֹרָבִים:

כסף משנה שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד וכו'. נראה שלמד כן מדתניא בס''פ כיצד צולין ברייתא שם חוצה תן לה חוצה ואף ע''ג דרש''י כתב דל''ג ליה נראה דרבינו גריס ליה. ומ''ש ואלו הופכים את פניהם הילך ואוכלים וכו'. משנה פ' כיצד צולין (דף פ"ו). ויש לתמוה מאחר שכל חבורה יש לה היקף למה צריכים להפוך פניהם אלו הילך ואלו הילך כדי שלא יראו מעורבים הרי ע''י ההיקף אינם נראים מעורבין. ואפשר לומר דבהיקף כל דהו סגי להו ואע''פ שעדיין רואים אלו את אלו. ואפשר [דמאי] דקאמר היקף לאו מחיצה ממש קאמר אלא למעוטי שלא ישבו אלו כנגד אלו שאז נראים כחבורה אחת אלא אלו הופכים פניהם הילך ואלו הופכים פניהם הילך לזה קורא היקף:

ד הָיוּ הַמַּיִם שֶׁמּוֹזְגִים בּוֹ יֵינָם בְּאֶמְצַע הַבַּיִת בֵּין שְׁתֵּי הַחֲבוּרוֹת. כְּשֶׁהַשַּׁמָּשׁ עוֹמֵד לִמְזֹג קוֹפֵץ אֶת פִּיו וּמַחֲזִיר אֶת פָּנָיו עַד שֶׁמַּגִּיעַ אֵצֶל חֲבוּרָתוֹ וְאַחַר כָּךְ אוֹכֵל מַה שֶּׁבְּפִיו. שֶׁאָסוּר לָאוֹכֵל לֶאֱכל בִּשְׁתֵּי חֲבוּרוֹת. וּמֻתָּר לְכַלָּה לְהַחְזִיר פָּנֶיהָ מִפְּנֵי חֲבוּרָתָהּ וְאוֹכֶלֶת מִפְּנֵי שֶׁהִיא בּוֹשָׁה לֶאֱכל בִּפְנֵיהֶם:

כסף משנה היו המים שמוזגים בו יינם באמצע הבית וכו'. זהו פירוש רבינו למה ששנינו בפרק כיצד צולין גבי שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד וכו' והמיחם באמצע כשהשמש עומד למזוג קופץ את פיו מחזיר את פניו עד (שהוא) מגיע אצל חבורתו ואוכל. ומה שכתב מותר לכלה להחזיר פניה וכו'. שם במשנה:

ה שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁנִּפְרְצָה מְחִצָּה מִבֵּינֵיהֶן אֵינָן אוֹכְלִין. וְכֵן אִם הָיְתָה חֲבוּרָה אַחַת וְנַעֲשֵׂית מְחִצָּה בֵּינֵיהֶן אֵינָן אוֹכְלִין עַד שֶׁתִּסְתַּלֵּק. שֶׁאֵין הַפֶּסַח נֶאֱכָל בִּשְׁתֵּי חֲבוּרוֹת וְאֵינָן נֶעֱקָרִין מֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה:

כסף משנה שתי חבורות שנפרצה מחיצה מביניהם וכו'. שם ע''ב היו יושבים ונפרסה מחיצה ביניהם לדברי האומר פסח נאכל בשתי חבורות אוכלים לדברי האומר אין הפסח נאכל בשתי חבורות אין אוכלים היו יושבים ונסתלקה מחיצה מביניהם לדברי האומר האוכל אוכל בב' מקומות אוכלים לדברי האומר אין האוכל אוכל בב' מקומות אין אוכלים יתיב רב כהנא פשיט ליה מיפשט א''ל רב אשי [לרב כהנא] ותיבעי לך איבעי סילוק מחיצה ועשיית מחיצה מי הוי כשני מקומות וכו' או לא תיקו. ופירש''י פשיט ליה מיפשט אומרה לשמועה זו פשוטה ומפורשת כמו שאמרנו שעשיית מחיצה עושה אותן שתי חבורות וסילוק מחיצה עושה אותן ב' מקומות ולא מספקא ליה בה מידי עכ''ל. וכיון דרב אשי מספק בהו פסקו רבינו לחומרא. ומה שיש לדקדק על מ''ש שאין הפסח נאכל בשתי חבורות כתבתי בראש פ' זה:

ו * בְּנֵי חֲבוּרָה שֶׁנִּכְנְסוּ שְׁלֹשָׁה מֵהֶן אוֹ יֶתֶר לֶאֱכל פִּסְחֵיהֶן וְלֹא בָּאוּ שְׁאָר בְּנֵי חֲבוּרָה. אִם נִכְנְסוּ בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לֶאֱכל הַפְּסָחִים וְחָזַר הַמְעוֹרֵר לְכֻלָּן עַל הַשְּׁאָר וְלֹא בָּאוּ הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁנִּכְנְסוּ אוֹכְלִין עַד שֶׁיִּשְׂבְּעוּ וְאֵין מַמְתִּינִים לַשְּׁאָר. וַאֲפִלּוּ בָּאוּ הַמִּתְאַחֲרִין אַחַר כָּךְ וּמָצְאוּ אֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ הַכּל אֵין מְשַׁלְּמִים לָהֶן כְּדֵי חֶלְקָם. אֲבָל אִם נִכְנְסוּ שְׁנַיִם בִּלְבַד הֲרֵי אֵלּוּ מַמְתִּינִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּשְׁעַת כְּנִיסָתָן לֶאֱכל אֲבָל בְּעֵת שֶׁנִּפְטָרִין אֵין אָדָם צָרִיךְ לְהַמְתִּין לַחֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ גָּמַר אֶחָד בִּלְבַד מִלֶּאֱכל יֵצֵא וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַמְתִּין:

ההראב"ד בני חבורה שנכנסו. א''א סבב פני כל השמועה לענין אחר שאין הדעת מתיישב עליו ואין השכל מסכים עמו שאין זה הענין מתפרש אלא בחבורה שעושין סבולת ושוכרין להם שמש להשקותם ולסדר להם שולחנם ומאכלם ובא רב הונא לומר שאם שלשה מהם רוצים להתחיל יכנס השמש עמהם ויסדר לפניהם וישמש אותם ולא יאמר לא אזקק להכנס עד שתהיו כלכם אלא כיון שהוא זמן הסעודה והוא הרגיש בהם שאינן ממתינין עד שיהיו כולם אבל יש שממהר יותר מחבירו הילכך יש לו להכנס עם השלשה הראשונים ולשמשם אבל פחות משלשה לא שאינם ראויים לזימון ובטלה דעתם אצל כל אדם אבל אחר אכילה אם ימשך אחד או שנים באכילה ושתייה יותר משאר החבורה יש לו להמתין להם ולשמשם שהמנהג כן הוא יש מאריך ויש מקצר וזו החבורה בין שהן אוכלין מן האמצע בין שהם אוכלין בפ''ע אמר רבינא ואלו המתאחרים אם הם פחות משלשה נותנין לו יותר על שכרו ולית הלכתא כוותיה וזה הענין הפשוט בשמועה זו ולא לענין פסח שיראה כשתי חבורות שלש וארבע גם כל מ''ש בסוף אין בו טעם:

כסף משנה בני חבורה שנכנסו ג' מהם וכו'. זהו פירוש מאי דגרסינן בס''פ כיצד צולין (דף פ"ו:) אמר רב הונא בני חבורה נכנסים בשלשה ויוצאים אפי' באחד אמר רבה והוא דעייל בעידנא דרגילי למיעל והוא דרגש בהו דיילא אמר רבינא ונותנים שכר (דמים) ולית הלכתא כוותיה. והראב''ד פירש בענין אחר וכתב וז''ל א''א סבב פני כל השמועה לענין אחר שאין הדעת מתיישב עליו וכו'. וכך הם דברי רש''י ז''ל אבל דברי רבינו חננאל שכתבו התוס' כדברי רבינו בפירוש נכנסים בשלשה: כתב הר''י קורקוס וז''ל מה שמפרש רבינו במה שאמרו יוצאין אפי' אחד הוא דחוק והוא מה שמשיג עליו הראב''ד שאין בו טעם כי מה צורך להודיענו כך ולמה יצטרך להמתין אחד לחבירו כי טעם הכניסה לא שייך כלל ביציאה ולא הל''ל דין היציאה כלל ולדברי רבינו דסד''א כיון שנשתתפו ונתחברו שיכריחו אלו את אלו לישב עד הסוף לצוותא בעלמא שלא ישאר יחידי א''נ כדי שלא יותירו ויביאו לידי נותר קמ''ל שזה אומר לו אם תרצה תסלק ידך גם אתה כי אני לא אמתין, ואפשר שהיוצא אין עליו חיוב נותר כיון שהניח השאר אוכלים ולפי שיטת רבינו דברי רבינא גם דברי רבה אכניסה לחוד קאי דביציאה לא שייך לפלוגי מידי ולא נתינת דמים עכ''ל:

ז * הַמַּאֲכִיל כְּזַיִת מִן הַפֶּסַח בֵּין מִפֶּסַח רִאשׁוֹן בֵּין מִפֶּסַח שֵׁנִי לְמוּמָר לַעֲבוֹדָה זָרָה אוֹ לְגֵר תּוֹשָׁב אוֹ לְשָׂכִיר. הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה וְאֵינוֹ לוֹקֶה אֲבָל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וּ (שמות יב-מג) 'בֶן נֵכָר' הָאָמוּר בַּתּוֹרָה זֶה הָעוֹבֵד אֵל נֵכָר. וְאֵין מַאֲכִילִין מִמֶּנּוּ לְנָכְרִי אֲפִלּוּ גֵּר תּוֹשָׁב אוֹ שָׂכִיר שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב-מה) 'תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ':

ההראב"ד המאכיל כזית מן הפסח וגו' עד תושב ושכיר לא יאכל בו. א''א ואפילו לישראל שאינו ממונה עמו אע''פ שהוא תושבו או שכירו ולכך בא מדרשו ואין צורך לגר תושב שהוא ערל:

כסף משנה המאכיל כזית מן הפסח וכו' למומר לע''ז או לגר תושב או לשכיר ה''ז עובר בל''ת. מתבאר בכתוב. ומה שכתב בין מפסח ראשון בין מפסח שני. הכי משמע בפ' מי שהיה טמא (דף צ"ו). ומ''ש ובן נכר האמור בתורה זה העובד אל נכר. במכילתא בן נכר אחד ישראל מומר ואחד עכו''ם במשמע ואע''ג דלא כתיב אלא כל בן נכר לא יאכל בו תושב ושכיר לא יאכל משמע לרבינו דלאו לדידהו מזהיר דעכו''ם לא חיישי למאי דמזהיר קרא אלא לישראל מזהיר שלא יאכילום וקרי ביה לא יאכיל ומ''מ כיון דלא כתיב בהדיא לא תאכילום אין לוקין עליו: כתב הראב''ד המאכיל כזית מן הפסח וכו' עד תושב ושכיר לא יאכל בו. א''א ואפילו ישראל שאינו ממונה עמו וכו'. י''ל שאם לשאינו ממונה עמו מלפי אכלו תכוסו נפקא וכדפירש''י בס''פ איזהו מקומן. ומ''ש ואין צורך לגר תושב שהוא ערל כלומר דמכל ערל לא יאכל בו נפקא י''ל דאתא לתושב ושכיר שהוא גבעוני או ישמעאלי מהול או לגר שמל ולא טבל כדאיתא בפרק הערל. ועוד דאזהרת ערל אתא לערל ישראל שהוא עצמו מוזהר מלאכול ותושב הערל. ושכיר איצטריך להזהיר לישראל שלא יאכילנו כמו שנתבאר בסמוך:

ח עָרֵל שֶׁאָכַל כְּזַיִת מִבְּשַׂר הַפֶּסַח לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב-מח) 'כָּל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ'. בּוֹ הוּא שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל אֲבָל אוֹכֵל הוּא מַצָּה וּמָרוֹר. וְכֵן מֻתָּר לְהַאֲכִיל מַצָּה וּמָרוֹר לְגֵר תּוֹשָׁב וּלְשָׂכִיר:

כסף משנה ערל שאכל כזית מבשר פסח לוקה וכו' אבל אוכל הוא מצה ומרור. בפרק מי שהיה טמא (דף צ"ו) דריש ערל לא יאכל בו בו אינו אוכל אבל אוכל הוא מצה ומרור. ומ''ש וכן מותר להאכיל מצה ומרור לגר תושב ולשכיר. טעמו משום דדרשא דלא יאכל בו לא נאמר אלא במצה ומרור:

ט כְּשֵׁם שֶׁמִּילַת בָּנָיו וַעֲבָדָיו מְעַכַּבְתּוֹ מִלִּשְׁחֹט הַפֶּסַח כָּךְ מְעַכַּבְתּוֹ מִלֶּאֱכל שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב-מד) 'וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ'. כֵּיצַד. קָנָה עֶבֶד אַחַר שֶׁנִּשְׁחַט הַפֶּסַח. אוֹ שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהִמּוֹל אֶלָּא אַחַר שְׁחִיטַת הַפֶּסַח. הֲרֵי זֶה אָסוּר לֶאֱכל עַד שֶׁיָּמוּל אוֹתָן. וְכֵיצַד יִהְיֶה הַבֵּן רָאוּי לְמִילָה אַחַר שְׁחִיטַת הַפֶּסַח וְלֹא יִהְיֶה רָאוּי קֹדֶם שְׁחִיטָה. כְּגוֹן שֶׁחֲלַצְתּוֹ חַמָּה שֶׁצָּרִיךְ שִׁבְעַת יָמִים מֵעֵת לְעֵת מִיּוֹם הַבְרָאָתוֹ. וּכְגוֹן שֶׁכָּאֲבָה עֵינוֹ וְנִרְפֵּאת אַחַר שְׁחִיטָה. אוֹ שֶׁהָיָה טֻמְטוּם וְנִקְרַע אַחַר שְׁחִיטַת הַפֶּסַח וְנִמְצָא זָכָר:

כסף משנה כשם שמילת בניו ועבדיו מעכבתו וכו' עד סוף הפרק. בפרק הערל (דף ע'):

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן