הלכות קרבן פסח - פרק שמיני - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות קרבן פסח - פרק שמיני - היד החזקה לרמב"ם

א אֲכִילַת בְּשַׂר הַפֶּסַח בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב-ח) 'וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ':

ב וְאֵין מַצָּה וּמָרוֹר מְעַכְּבִין. אִם לֹא מָצְאוּ מַצָּה וּמָרוֹר יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן בַּאֲכִילַת בְּשַׂר הַפֶּסַח לְבַדּוֹ. אֲבָל מָרוֹר בְּלֹא פֶּסַח אֵינוֹ מִצְוָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ט-יא) 'עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ':

כסף משנה (א-ב) אכילת בשר הפסח בלילי ט''ו מ''ע וכו' ואין מצה ומרור וכו'. במכילתא מנין אתה אומר שאם אין להם מצה ומרור הן יוצאין ידי חובתן בפסח ת''ל יאכלוהו: ומ''ש אבל מרור בלא פסח אינו מצוה. בס''פ ע''פ (דף ק"כ) אמר רבא מצה בזמן הזה דאורייתא ומרור דרבנן מ''ש מרור דכתיב על מצות ומרורים (יאכלוהו) בזמן דאיכא פסח יש מרור בזמן דליכא פסח ליכא מרור מצה נמי הא כתיב על מצות ומרורים מצה הא מיהדר הדר ביה קרא דכתיב בערב תאכלו מצות:

ג מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לֶאֱכל בְּשַׂר הַפֶּסַח אֲכִילַת שֹׂבַע. לְפִיכָךְ אִם הִקְרִיב שַׁלְמֵי חֲגִיגָה בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. אוֹכֵל מֵהֶן תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ אוֹכֵל בְּשַׂר הַפֶּסַח כְּדֵי לִשְׂבֹּעַ מִמֶּנּוּ. וְאִם לֹא אָכַל אֶלָּא כְּזַיִת יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְכֵן אֲכִילַת בְּשַׂר פֶּסַח שֵׁנִי בְּלֵילֵי חֲמִשָּׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אִיָּר מִצְוַת עֲשֵׂה. שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (במדבר ט-יא) 'עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ':

כסף משנה מצוה מן המובחר לאכול בשר הפסח אכילת שובע. במכילתא הפסח נאכל אכילת שובע ואין מצה ומרור נאכלין אכילת שובע, כלומר אחר אכילת מצה ומרור יאכלוהו. ומ''ש לפיכך אם הקריב שלמי חגיגה בי''ד אוכל מהם תחלה ואח''כ אוכל בשר הפסח וכו'. ברייתא בפ' אלו דברים (דף ע'). ומ''ש ואם לא אכל אלא כזית יצא י''ח. כך דין סתם אכילה. ובמשנה פ' האשה (דף צ"א) ואפילו חבורה של ק' שאינם יכולים לאכול כזית. והכי משמע מדאמרינן בפ' כיצד צולין (דף פ"ה:) כזיתא דפסחא בביתא והלילא פקע באיגרא:

ד וּשְׁנֵיהֶן אֵינָן נֶאֱכָלִין אֶלָּא צְלִי אֵשׁ. וְהָאוֹכֵל מֵהֶן כְּזַיִת נָא אוֹ מְבֻשָּׁל בְּלֵילֵי פְּסָחִים לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב-ט) 'אַל תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם'. אָכַל נָא וּמְבֻשָּׁל כְּאַחַת אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא אַחַת. לְפִי שֶׁשְּׁנֵיהֶן נִכְלָלוֹת בְּלָאו אֶחָד. אָכַל מִמֶּנּוּ נָא אוֹ מְבֻשָּׁל מִבְּעוֹד יוֹם אֵינוֹ לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב-ט) 'כִּי אִם צְלִי אֵשׁ' בְּשָׁעָה שֶׁמִּצְוָה לְאָכְלוֹ צָלִי חַיָּב עַל אֲכִילַת נָא וּמְבֻשָּׁל. אֲבָל מִבְּעוֹד יוֹם פָּטוּר:

כסף משנה ושניהם אינם נאכלים אלא צלי אש. משנה פ' מי שהיה טמא (דף צ"ה): אכל נא ומבושל כאחת אינו לוקה אלא אחת וכו'. בס''פ כל שעה (דף מ"א) אמר x אביי וכו' אכל נא ומבושל לוקה שלשה רבא אמר אין לוקין על לאו שבכללות א''ד תרתי הוא דלא לקי חדא מיהת לקי איכא דאמרי חדא נמי לא לקי כך היא גי' רבינו וידוע דהלכה כרבא אלא שיש לתמוה למה פסק כל''ק. וכ''פ עוד בפי''ח מהל' סנהדרין וכבר השיגו הרמב''ן ואפשר שטעמו משום דאמרי' איכא דאמרי וא''ד לא מתבריר הי הוי לישנא קמא והי הוי ל''ב והילכך נקטינן לקולא ומה גם בדין מלקות שהוא כמיתה: אכל ממנו נא או מבושל מבע''י אינו לוקה וכו'. ברייתא שם:

ה אָכַל מִמֶּנּוּ כְּזַיִת צָלִי מִבְּעוֹד יוֹם עָבַר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב-ח) 'וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה'. בַּלַּיְלָה וְלֹא בַּיּוֹם. וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה עֲשֵׂה הוּא:

כסף משנה אכל ממנו כזית צלי מבע''י וכו'. גם זה שם ודלא כר' יהודה:

ו (שמות יב-ט) 'נָא' שֶׁהִזְהִירָה עָלָיו תּוֹרָה הוּא הַבָּשָׂר שֶׁהִתְחִיל בּוֹ מַעֲשֵׂה הָאוּר וְנִצְלָה מְעַט וְאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילַת אָדָם עֲדַיִן. אֲבָל אִם אָכַל מִמֶּנּוּ בָּשָׂר חַי אֵינוֹ לוֹקֶה וּבִטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב-ט) 'צְלִי אֵשׁ'. הָא שֶׁאֵינוֹ צָלִי אָסוּר. צָלָהוּ כָּל צָרְכּוֹ עַד שֶׁנִּתְחָרֵךְ וַאֲכָלוֹ פָּטוּר:

כסף משנה נא שהזהירה עליו תורה וכו' אבל אם אכל ממנו בשר חי אינו לוקה וכו'. גם זה שם: צלהו כל צרכו וכו'. גם זה שם ברייתא ומימרא דרב אשי:

ז (שמות יב-ט) 'מְבֻשָּׁל' שֶׁהִזְהִירָה עָלָיו תּוֹרָה בֵּין שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בְּמַיִם בֵּין שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בִּשְׁאָר מַשְׁקִין אוֹ בְּמֵי פֵּרוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב-ט) 'וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל' רִבָּה הַכּל:

כסף משנה מבושל שהזהירה עליו תורה וכו'. משנה וברייתא שם (דף מ'):

ח צָלָהוּ וְאַחַר כָּךְ בִּשְּׁלוֹ. אוֹ שֶׁבִּשְּׁלוֹ וְאַחַר כָּךְ צָלָהוּ. אוֹ שֶׁעָשָׂהוּ צְלִי קְדֵרָה וַאֲכָלוֹ חַיָּב. אֲבָל מֻתָּר לָסוּךְ אוֹתוֹ בְּיַיִן וְשֶׁמֶן וּדְבַשׁ וּבִשְׁאָר מַשְׁקִין וּמֵי פֵּרוֹת. חוּץ מִן הַמַּיִם. וּמֻתָּר לְטַבֵּל הַבָּשָׂר אַחַר שֶׁנִּצְלָה בְּמַשְׁקִים וּבְמֵי פֵּרוֹת:

כסף משנה צלהו ואחר כך בשלו וכו'. שם ת''ר במים אין לי אלא במים שאר משקין מנין אמרת ק''ו וכו' רבי אומר וכו' שאר משקין מנין ת''ל בשל מבושל מ''מ מאי בינייהו צלי קדרה. ופירש''י צלי קדרה שמבשלין אותו בקדרה בלא מים ובלא שום משקה אלא מים הנפלטים משמנו למאן דיליף לה מק''ו הכא שרי לרבי דיליף מריבויא האי נמי בשל מבושל הוא. ואמרינן תו בגמרא ורבנן האי בשל מבושל מאי עבדי ליה מיבעי ליה לכדתניא בשלו ואחר כך צלאו או שצלאו ואח''כ בשלו חייב. ויש לתמוה על רבינו שמאחר שפסק כרבנן דצלאו ואחר כך בשלו חייב ה''ל לפטור בצלי קדרה דלא מיחייבין אלא לרבי דלית הלכתא כוותיה. ונ''ל שרבינו מפרש דלרבנן נמי חייב על צלי קדרה מריבויא דבשל מבושל וכי אמרינן דאיכא בינייהו צלי קדרה היינו לומר דמק''ו לא הוה משתמע אבל מבשל מבושל ודאי משתמע שפיר לכ''ע. ומה שכתב אבל מותר לסוך אותו ביין ובשמן וכו' ומותר לטבל הבשר אחר שנצלה וכו'. משנה שם:

ט * אֵין צוֹלִין אֶת הַפֶּסַח עַל גַּבֵּי כְּלֵי אֶבֶן אוֹ כְּלֵי מַתָּכוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב ח-ט) 'צְלִי אֵשׁ' לֹא צְלִי דָּבָר אַחֵר. לְפִיכָךְ אִם הָיָה כְּלִי מְנֻקָּב כְּדֵי שֶׁתִּשְׁלֹט בּוֹ הָאוּר צוֹלִין עָלָיו. וְאֵין צוֹלִין אוֹתוֹ בְּשִׁפּוּד שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁהֲרֵי הַשִּׁפּוּד כֻּלּוֹ חַם וְצוֹלֶה מְקוֹמוֹ:

ההראב"ד אין צולין את הפסח וכו'. א''א והוא שלא יגע בכלי שהרי אמרו נגע בחרסו של תנור יקלוף את מקומו:

כסף משנה אין צולין את הפסח וכו'. נלמד ממה שיתבאר לקמן שאם נגע בחרסו של תנור יקלוף את מקומו ולא מפליג בין שהתנור של אבן בין שהוא של מתכת. ומ''ש לפיכך אם היה כלי מנוקב וכו'. בר''פ כיצד צולין (דף ע"ד) תנן אין צולין הפסח לא על השפוד ולא על האסכלה ומפרש בגמרא שאם היתה אסכלה מנוקבת מותר: כתב הראב''ד והוא שלא יגע בכלי וכו'. ונ''ל דרבינו משמע ליה דא''כ לא הוו שתקי בגמרא מלהזכיר כן גבי אסכלה מנוקבת ועוד דאם כדברי הראב''ד פשיטא אלא חרסו של תנור שאני שאין האור שולט בו כמו ששולט באסכלה מנוקבת. ואפשר דרבינו נמי בלא יגע מיירי ולישנא דגמ' נקט. ומ''ש ואין צולין אותו בשפוד של מתכת וכו'. בראש הפרק הנזכר ויהיב טעמא משום דחם מקצתו חם כולו וקא מיטוי מחמת השפוד ורחמנא אמר צלי אש ולא צלי מחמת דבר אחר:

י הִסִּיק אֶת הַתַּנּוּר וְגָרַף אֶת כָּל הָאֵשׁ וְתָלָהוּ בַּתַּנּוּר וְצָלָהוּ הֲרֵי זֶה אָסוּר שֶׁאֵין זֶה צְלִי אֵשׁ. חֲתָכוֹ וְתָלָהוּ עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים הֲרֵי זֶה צְלִי אֵשׁ. צָלָהוּ עַל גַּבֵּ סִיד אוֹ חַרְסִית אוֹ חַמֵּי טְבֶרְיָה הֲרֵי זֶה אָסוּר שֶׁאֵין זֶה צְלִי אֵשׁ. כֵּיצַד צוֹלִין אוֹת. תּוֹחֲבוֹ מִתּוֹךְ פִּיו עַד בֵּית נְקוּבָתוֹ בְּשִׁפּוּד שֶׁל עֵץ וְתוֹלֵהוּ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר וְהָאֵשׁ לְמַטּה וְתוֹלֶה כְּרָעָיו וּבְנֵי מֵעָיו בְּתַנּוּר חוּצָה לוֹ וְלֹא יִתְּנֵם בְּתוֹכוֹ שֶׁזֶּה כְּמִין בִּשּׁוּל הוּא. ושִׁפּוּד שֶׁל רִמּוֹן הָיוּ בּוֹרְרִין לִצְלִיָּתוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִזְרֹק אֶת מֵימָיו וִיבַשְּׁלֵהוּ:

כסף משנה הסיק את התנור וגרף את כל האש וכו'. מימרא דר''י (דף ע"ה). ומ''ש חתכו ותלהו על גבי גחלים הרי זה צלי אש. ברייתא שם בשם רבי ומשמע לרבינו דכיון דלא אשכחן מאן דפליג עליה נקטינן הכי: צלהו ע''ג סיד או חרסית. הכי משמע בר''פ כיצד צולין. ודין חמי טבריא בס''פ כל שעה (דף מ"א): כיצד צולין אותו וכו'. ר''פ (דף ע"ד) כיצד צולין את הפסח מביאין שפוד של רמון ותוחבו מתוך פיו עד בית נקובתו ונותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו דברי רבי יוסי הגלילי רבי עקיבא אומר כמין בישול הוא זה אלא תולן חוצה לו וידוע דהלכה כר''ע מחבירו. ומ''ש ותולהו לתוך התנור והאש למטה כלומר שאם לא היה האש למטה שגרפו הרי זה אסור שאין זה צלי אש כמו שנתבאר בסמוך. ובגמ' קאמר דדוקא שפוד של רמון משום דשפוד של שאר עצים מפיק מיא והוי כמבושל ופריך של רמון נמי אית ביה קיטרי כלומר וע''י קיטרי מפיק מיא ומשני שיעי קיטרי ואי בעית אימא בנבגא בר שתא דלית ביה קיטרי והא איכא בי פיסקיה דמפיק לבי פיסקיה לבר. ופירש''י והא איכא בי פיסקי ראש השפוד שהוא מקום חתך ומוציא מים. דמפיק לבי פיסקי לבר חוץ לפי הפסח דאי מפקי מיא לא עיילי לפסח. ורבינו השמיט כל זה משום דמשמע דמדרבנן הוא למיחש להכי ומשום הכי נקט לקולא כלישנא קמא דשני שיעי קיטרי ולא כתב דמפיק לבי פיסקיה לבר משום דאורחא דעלמא הכי הוא להוציא ראש השפוד לחוץ ואין צורך להתנות בכך. ואפשר שזהו פירוש מה שאמר דמפיק לבר כלומר מנהגא דעלמא הכי הוא:

יא נָגַע הַבָּשָׂר בְּחַרְסוֹ שֶׁל תַּנּוּר יִקְלֹף אֶת מְקוֹמוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא צְלִי הַחֶרֶס:

יב נָטָף מֵרָטְבּוֹ עַל הַחֶרֶס וְחָזַר עָלָיו יִטּל אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁכָּל הַמָּרָק וְהַלֵּחָה שֶׁתִּפְרשׁ מִמֶּנּוּ כְּשֶׁיִּצָּלֶה אֲסוּרָה שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ בְּשַׂר צָלִי:

יג נָטַף מֵרָטְבּוֹ עַל הַסּלֶת יִקְלֹף אֶת מְקוֹמוֹ וְיַשְׁלִ כֶנּוּ:

יד סָכוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה אִם חֲבוּרַת הַכֹּהֲנִים יֹאכְלוּ. וְאִם שֶׁל יִשְׂרָאֵל אִם חַי הוּא יְדִיחֶנּוּ וִינַגֵּב וְאִם צָלִי יִקְלֹף אֶת הַחִיצוֹן. סָכוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לֹא יַעֲשֶׂנּוּ דָּמִים עַל בְּנֵי חֲבוּרָה שֶׁאֵין פּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמוֹ. וְאֵין צוֹלִין שְׁנֵי פְּסָחִים כְּאַחַת מִפְּנֵי הַתַּעֲרוֹבוֹת אֲפִלּוּ גְּדִי וְטָלֶה:

כסף משנה (יא-יד) ומה שכתב נגע הבשר בחרסו של תנור וכו' עד שאין פודין מעשר שני בירושלים. הכל משנה בריש פרק כיצד צולין (פסחים דף ע"ה) אלא דגבי נטף מרוטבו על החרס וחזר עליו שנינו יטול את מקומו. ובקצת ספרי רבינו טעות סופר וכך מצאתי בנוסחא מדוייקת נטף מרוטבו על החרס וחזר עליו יטול את מקומו. שכל המרק והליחה שתפרוש ממנו כשיצלה אסורה שהרי אינה בשר צלי: ומה שכתב רבינו בנטף מרוטבו על הסלת יקלוף את מקומו. בלשון המשנה יקמוץ את מקומו ואיני יודע למה שינה רבינו. ונראה דטעות סופר הוא בספרי רבינו דלא שייך בסלת לשון קליפה: ואין צולין שני פסחים כאחד וכו'. ברייתא שם (דף ע"ו) ופירוש מפני התערובת שמא יתחלפו זה בזה ונמצא פסח נאכל שלא למנוייו:

טו כְּבָר בֵּאַרנוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין הַפֶּסַח נֶאֱכָל אֶלָּא עַד חֲצוֹת כְּדֵי לְהַרְחִיק מִן הָעֲבֵרָה וְדִין תּוֹרָה שֶׁיֹּאכַל כָּל הַלַּיְלָה עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת חָמֵץ וּמַצָּה שֶׁהוּא טָעוּן הַלֵּל בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ וְשֶׁאֵין בְּנֵי חֲבוּרָה חוֹזְרִין וְאוֹכְלִין אַחַר שִׁנִּרְדְּמוּ בְּשֵׁנָה אֲפִלּוּ בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה:

כסף משנה שאין הפסח נאכל אלא עד חצות וכו' ודין תורה שיאכל כל הלילה וכו'. פרק איזהו מקומן (דף נ"ו): שהוא טעון הלל באכילתו. משנה פרק מי שהיה טמא (דף צ"ה): ושאין בני חבורה וכו'. משנה בסוף פסחים (דף ק"כ) וכרבי יוסי:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן