הלכות קרבן פסח - פרק שביעי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות קרבן פסח - פרק שביעי - היד החזקה לרמב"ם

א רַבִים שֶׁהָיוּ טְמֵאֵי מֵת בְּפֶסַח רִאשׁוֹן אִם הָיוּ מִעוּט הַקָּהָל הֲרֵי אֵלּוּ נִדְחִין לְפֶסַח שֵׁנִי כִּשְׁאָר הַטְּמֵאִים. אֲבָל אִם הָיוּ רֹב הַקָּהָל טְמֵאֵי מֵת אוֹ שֶׁהָיוּ הַכֹּהֲנִים אוֹ כְּלֵי שָׁרֵת טְמֵאִים טֻמְאַת מֵת אֵינָן נִדְחִין. אֶלָּא יַקְרִיבוּ כֻּלָּן הַפֶּסַח בְּטֻמְאָה הַטְּמֵאִים עִם טְהוֹרִים. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ט-ו) 'וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם' יְחִידִים נִדְחִים וְאֵין הַצִּבּוּר נִדְחֶה. וְדָבָר זֶה בְּטֻמְאַת הַמֵּת בִּלְבַד כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּבִיאַת הַמִּקְדָּשׁ:

כסף משנה רבים שהיו טמאי מת בפסח ראשון וכו'. משנה בפרק כיצד צולין (דף ע"ט). ומ''ש או כלי שרת טמאים. שם בברייתא. ומ''ש ודבר זה בטומאת המת בלבד כמו שביארנו בביאת המקדש. פ''ד:

ב הָיוּ הַקָּהָל מֶחֱצָה טְהוֹרִים וּמֶחֱצָה טְמֵאֵי מֵת. כֻּלָּן עוֹשִׂין בָּרִאשׁוֹן וְהַטְּהוֹרִים עוֹשִׂין לְעַצְמָן בְּטָהֳרָה וְהַטְּמֵאִים עוֹשִׂין לְעַצְמָן בְּטֻמְאָה וְאוֹכְלִין אוֹתוֹ בְּטֻמְאָה. וְאִם הָיוּ טְמֵאֵי הַמֵּת עוֹדְפִין עַל הַטְּהוֹרִים אֲפִלּוּ אֶחָד יַעֲשׂוּ כֻּלָּן בְּטֻמְאָה:

כסף משנה היו הקהל מחצה טהורים ומחצה טמאי מת וכו'. שם פלוגתא דאמוראי ופסק כרב. ומ''ש ואוכלים אותו בטומאה. משנה שם (דף ע"ו:) הפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה שלא בא מתחלתו אלא לאכילה. ומ''ש היו טמאי מת עודפים על הטהורים אפילו אחד יעשו כולם בטומאה. שם (דף ע"ט) פלוגתא דתנאי בברייתא ופסק כת''ק:

ג הָיוּ הָאֲנָשִׁים מֶחֱצָה טְמֵאֵי מֵת וּמֶחֱצָה טְהוֹרִים וּבִזְמַן שֶׁאַתָּה מוֹנֶה הַנָּשִׁים בִּכְלַל הָאֲנָשִׁים יִהְיוּ הָרֹב טְהוֹרִים. הַטְּהוֹרִים עוֹשִׂים אֶת הָרִאשׁוֹן וְהַטְּמֵאִין אֵינָן עוֹשִׂין לֹא אֶת הָרִאשׁוֹן וְלֹא אֶת הַשֵּׁנִי. אֵין עוֹשִׂין רִאשׁוֹן מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִעוּט. וְאֵין עוֹשִׂין אֶת הַשֵּׁנִי מִפְּנֵי שֶׁהַנָּשִׁים בַּשֵּׁנִי רְשׁוּת וְנִמְצְאוּ הַטְּמֵאִים מֶחֱצָה וְאֵין מֶחֱצָה עוֹשִׂין אֶת הַשֵּׁנִי:

כסף משנה היו האנשים מחצה טמאי מת ומחצה טהורים וכו'. שם בדף הנזכר מתרצינן הכי ברייתא אליבא דרב דקי''ל כוותיה:

ד הָיוּ רֹב הַקָּהָל זָבִים וּמְצֹרָעִים וּבוֹעֲלֵי נִדּוֹת וּמִעוּטָן טְמֵאֵי מֵת. אוֹתָן טְמֵאֵי מֵת אֵינָן עוֹשִׂין בָּרִאשׁוֹן לְפִי שֶׁהֵן מִעוּט וְאֵין עוֹשִׂין הַשֵּׁנִי שֶׁאֵין הַיְחִידִים עוֹשִׂין אֶת הַשֵּׁנִי אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁעָשׂוּ רֹב הַקָּהָל אֶת הָרִאשׁוֹן. וְכָאן הוֹאִיל וְלֹא עָשָׂה רֹב הַקָּהָל בָּרִאשׁוֹן לֹא יַעֲשׂוּ אֵלּוּ הַמִּעוּט הַטְּמֵאִים לְמֵת אֶת הַשֵּׁנִי:

כסף משנה היה רוב הקהל זבים וכו'. ומיעוטן טמאי מת וכו'. שם (דף פ') מימרא דרב:

ה הָיוּ רֹב הַקָּהָל טְמֵאֵי מֵת וּמִעוּטָן זָבִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. טְמֵאֵי מֵת עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן וְהַזָּבִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵינָן עוֹשִׂין לֹא אֶת הָרִאשׁוֹן וְלֹא אֶת הַשֵּׁנִי. אֵינָן עוֹשִׂין בָּרִאשׁוֹן שֶׁאֵין נִדְחֵית בְּצִבּוּר אֶלָּא טֻמְאַת הַמֵּת בִּלְבַד. וְאֵינָן עוֹשִׂין בַּשֵּׁנִי שֶׁאֵין עוֹשִׂין פֶּסַח שֵׁנִי אֶלָּא אִם בָּא הָרִאשׁוֹן בְּטָהֳרָה. אֲבָל אִם נַעֲשָׂה רִאשׁוֹן בְּטֻמְאָה אֵין שָׁם פֶּסַח שֵׁנִי:

כסף משנה היו רוב הקהל טמאי מת ומיעוטן זבים וכו'. שם בדף הנזכר פלוגתא דאמוראי ופסק כרב הונא:

ו הָיוּ שְׁלִישׁ הַקָּהָל טְהוֹרִים וּשְׁלִישׁ זָבִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם וּשְׁלִישׁ טְמֵאֵי מֵת אוֹתָן טְמֵאֵי מֵת אֵין עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן וְלֹא אֶת הַשֵּׁנִי. אֵינָן עוֹשִׂין רִאשׁוֹן שֶׁהֲרֵי הֵן מֻעָטִים לְגַבֵּי טְהוֹרִים עִם הַזָּבִים. וּבַשֵּׁנִי לֹא יַעֲשׂוּ שֶׁהֲרֵי מִעוּט עָשׂוּ בָּרִאשׁוֹן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. כֵּיצַד מְשַׁעֲרִים הַפֶּסַח לֵידַע אִם רֹב הַקָּהָל טְמֵאִים אוֹ טְהוֹרִים. אֵין מְשַׁעֲרִין בְּכָל הָאוֹכְלִין שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ עֶשְׂרִים נִמְנִין עַל פֶּסַח אֶחָד וּמְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ בְּיַד אֶחָד לִשְׁחֹט עֲלֵיהֶן אֶלָּא מְשַׁעֲרִין בְּכָל הַנִּכְנָסִים לָעֲזָרָה וְעַד שֶׁהֵן מִבַּחוּץ קֹדֶם שֶׁתִּכָּנֵס כַּת הָרִאשׁוֹנָה מְשַׁעֲרִין אוֹתָן:

כסף משנה היו שליש הקהל טהורים וכו'. שם בדף הנזכר: כיצד משערים הפסח וכו'. פרק מי שהיה (דף צ"ד:) בטמאים הלך אחר רוב העומדים בעזרה. ובירושלמי פ' כיצד צולין (הלכה ו') לטומאה הלכו אחר רוב נכנסים לעזרה מה בכל כת וכת משערים או אין משערין אלא כת הראשונה בלבד א''ר יוסי ב''ר בון עד שהם מבחוץ הן משערין את עצמן:

ז יָחִיד שֶׁנִּטְמָא בִּסְפֵק רְשׁוּת הַיָּחִיד כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ הֲרֵי זֶה יִדָּחֶה לְפֶסַח שֵׁנִי כִּשְׁאָר טְמֵאֵי מֵת. וְצִבּוּר שֶׁנִּטְמָא בִּסְפֵק רְשׁוּת הַיָּחִיד יַעֲשׂוּ כֻּלָּן בְּטֻמְאָה:

כסף משנה יחיד שנטמא בספק רה''י וכו' וצבור שנטמא בספק רשות היחיד וכו'. ירושלמי סוף פרק האשה יחיד שנטמא בספק רה''י בפסח ר' הושעיא רבה אמר ידחה לפסח שני ר''י אמר משלחין אותו לדרך רחוקה וכו' צבור שנטמא בספק רשות היחיד בפסח ר''י אמר יעשו בספיקן רבי הושעיא רבה אמר יעשו בטומאה אף רבי הושעיא מודה שיעשו בספיקן לא אמר רבי הושעיא אלא לחומרן ופסק רבינו כרבי הושעיא דרביה דר''י הוא:

ח פֶּסַח שֶׁהִקְרִיבוּהוּ בְּטֻמְאָה הֲרֵי זֶה נֶאֱכָל בְּטֻמְאָה. שֶׁמִּתְּחִלָּתוֹ לֹא בָּא אֶלָּא לַאֲכִילָה. וְאֵינוֹ נֶאֱכָל לְכָל טָמֵא אֶלָּא לִטְמֵאֵי מֵת שֶׁנִּדְחֵית לָהֶם הַטֻּמְאָה הַזֹּאת וּלְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִטְּמֵאֵי מַגַּע טֻמְאוֹת. אֲבָל הַטְּמֵאִים שֶׁהַטֻּמְאָה יוֹצְאָה עֲלֵיהֶן מִגּוּפָן כְּגוֹן זָבִים וְזָבוֹת נִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת וּמְצֹרָעִים לֹא יֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְאִם אָכְלוּ פְּטוּרִין. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁהַנֶּאֱכָל לִטְהוֹרִין חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם טֻמְאָה וְהַנֶּאֱכָל לִטְמֵאִין אֵין חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם טֻמְאָה. אֲפִלּוּ אָכְלוּ טְמֵאֵי הַמֵּת מֵהָאֵימוּרִים שֶׁלּוֹ פְּטוּרִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁהַפֶּסַח יֵאָכֵל בְּטֻמְאָה כְּשֶׁנִּטְמְאוּ הַצִּבּוּר קֹדֶם זְרִיקַת הַדָּם. אֲבָל אִם נִטְמְאוּ לְאַחַר זְרִיקַת הַדָּם לֹא יֵאָכֵל:

כסף משנה פסח שהקריבוהו בטומאה הרי זה נאכל בטהרה וכו'. משנה בפרק כיצד צולין (דף ע"ו:). ויש טעות סופר בספרי רבינו וצריך להגיה ולמחוק בטהרה ולכתוב במקומו בטומאה: ואינו נאכל לכל טמא אלא לטמאי מת וכו'. משנה בפרק מי שהיה טמא (דף צ"ה:) הפסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבים וזבות נדות ויולדות ואם אכלו פטורים ומשמע לרבינו דלא מיעטה המשנה אלא דוקא הני טמאים שטומאה יוצאה מגופם אבל שאר טמאים שאין טומאה יוצאה מגופם יאכלו והכי אמרינן בפרק חמישי דבכורות (דף ל"ג:) על משנה זו דפליג רחמנא בין טומאה יוצאה עליו מגופו לאין טומאה יוצאה עליו מגופו. ומה שכתב מפי השמועה למדו שהנאכל לטהורים וכו'. פרק מי שהיה בגמרא. ומה שכתב אפילו אכלו טמאי המת מהאימורים שלו פטורים. שם בעיא דאיפשיטא: במה דברים אמורים שהפסח יאכל בטומאה וכו'. נלמד ממה שיבא בסמוך:

ט שְׁחָטוּהוּ בְּטָהֳרָה וְנִטְמְאוּ רֹב הַצִּבּוּר קֹדֶם זְרִיקָה. זוֹרֵק אֶת הַדָּם וְהַפֶּסַח לֹא יֵאָכֵל. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִטָּמְאוּ אַחַר זְרִיקָה בְּשָׁנָה אַחֶרֶת וְיֹאכְלוּהוּ בְּטֻמְאָה. הָיוּ כְּלֵי שָׁרֵת טְמֵאִים בְּשֶׁרֶץ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. הוֹאִיל וְאֵינָן מְטַמְּאִין אֶת הָאָדָם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁמְּטַמְּאִין אֶת הַבָּשָׂר לֹא יַעֲשׂוּהוּ אֶלָּא הַטְּהוֹרִים וְיֵאָכֵל אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָמֵא. מוּטָב שֶׁיֵּאָכֵל בְּטֻמְאַת בָּשָׂר שֶׁהִיא בְּלָאו וְלֹא יֹאכְלוּהוּ טְמֵאֵי הַגּוּף שֶׁהֵם בְּכָרֵת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין:

כסף משנה ומ''ש שחטוהו בטהרה ונטמאו רוב הצבור קודם זריקת הדם וכו'. בפרק כיצד צולין (דף ע"ח:). וקשה שדברי רבינו סותרים זה את זה שבתחלה כתב בד''א שהפסח יאכל בטומאה כשנטמאו הצבור קודם זריקת הדם ואח''כ כתב שחטוהו בטהרה ונטמאו רוב הצבור קודם זריקת הפסח לא יאכל. וי''ל דאהא דת''ר שחטו בטהרה ואח''כ נטמאו הבעלים יזרק הדם בטהרה ואל יאכל בשר בטומאה וכו' אר''י הכא במאי עסקינן בצבור וכו' אי בצבור אמאי אין הבשר נאכל בטומאה גזירה שמא יטמאו הבעלים וכו' ויאמרו אשתקד לא נטמאנו ואכלנו השתא נמי ניכול ולא ידעי דאשתקד כי אזדריק דם בעלים טמאים הוו השתא בעלים טהורים הוו. ודברי רבינו כך הם מתבארים בד''א שהפסח יאכל בטומאה בשנטמאו קודם זריקת הדם אף על פי ששחטוהו בטהרה זה הוא מן הדין אבל משום גזירה אם שחטוהו אם נטמאו בעלים אפילו קודם זריקה לא יאכל: היו כלי שרת טמאים בשרץ וכו'. בפרק כיצד צולין (דף ע"ט) פלוגתא דאמוראי ופסק כרב חסדא דרבי יצחק סבר כוותיה:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן