הלכות קרבן פסח - פרק ראשון - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות קרבן פסח - פרק ראשון - היד החזקה לרמב"ם

א מִצְוַת עֲשֵׂה לִשְׁחֹט אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ נִיסָן אַחַר חֲצוֹת. וְאֵין שׁוֹחֲטִין אֶלָּא מִן הַכְּבָשִׂים אוֹ מִן הָעִזִּים בִּלְבַד זָכָר בֶּן שָׁנָה. וְאֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה חַיָּבִין בְּמִצְוָה זוֹ:

כסף משנה מצות עשה לשחוט הפסח בי''ד לחדש ניסן וכו' עד זכר בן שנה. מבואר בכתוב פרשת בוא אל פרעה. ומ''ש ואחד האיש ואחד האשה חייבים במצוה זו. בפסחים פ' האשה (דף צ"א:) פלוגתא דתנאי ולענין פסח ראשון פסק כר' יהודה ור' יוסי לגבי ר''ש ולענין פסח שני פסק בפ''ב כר' יוסי, ומה שיש לדקדק עליו ממ''ש בפ''ה אכתוב שם. ואע''ג דבפ''ק דסנהדרין (דף י"ב:) אמרינן דחזקיה המלך ביקש רחמים על עצמו וסבר בסוף דנשים בראשון רשות משום ר''ש אמרו לה אבל לר' יוסי ור' יהודה דהלכה כוותייהו שביקש חזקיה רחמים על עצמו לא מפני כך היה אלא מפני שעיבר ניסן בניסן:

ב ומִי שֶׁבִּטֵּל מִצְוָה זוֹ בְּזָדוֹן וְעָבַר יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר וְלֹא הִקְרִיב וְהוּא לֹא טָמֵא וְלֹא בַּדֶּרֶךְ רְחוֹקָה הֲרֵי זֶה חַיָּב כָּרֵת. וְאִם בִּטְּלָהּ בִּשְׁגָגָה פָּטוּר:

כסף משנה מי שביטל מצוה זו בזדון וכו' ה''ז חייב כרת. מפורש בתורה בפרשת בהעלותך ויתבאר בפרק חמישי:

ג אֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח אֶלָּא בַּעֲזָרָה כִּשְׁאָר הַקָּדָשִׁים. אַף בִּשְׁעַת הֶתֵּר הַבָּמוֹת לֹא הָיוּ מַקְרִיבִין אֶת הַפֶּסַח בְּבָמַת יָחִיד וְכָל הַמַּקְרִיב אֶת הַפֶּסַח בְּבָמַת יָחִיד לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז-ה) 'לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ'. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזּוֹ אַזְהָרָה לַשּׁוֹחֵט בְּבָמַת יָחִיד אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הֶתֵּר הַבָּמוֹת:

כסף משנה אין שוחטין את הפסח אלא בעזרה וכו'. הכי משמע במתני' פ' תמיד נשחט (דף ס"ד). ומ''ש אף בשעת היתר הבמות לא היו מקריבים את הפסח בבמת יחיד. במגילה (דף ט':) ואיתא נמי בסוף זבחים (דף קי"ז וקי"ח). ומ''ש וכל המקריב את הפסח בבמת יחיד לוקה וכו'. פרק בתרא דזבחים (דף קי"ד:) ר''ש אומר מנין לזובח פסח בשעת איסור הבמות שהוא בל''ת שנאמר לא תוכל לזבוח את הפסח יכול אף בשעת היתר הבמות כן ת''ל באחד שעריך לא אמרתי לך אלא בשעה שכל ישראל נכנסים בשער אחד אימת אילימא אחר חצות כרת נמי מיחייב אלא לאו קודם חצות לעולם לאחר חצות ובשעת היתר הבמות קאי והא בשעת איסור הבמות קאמר איסור במה לו היתר במה לחבירו. ופירש''י איסור במה לו לקרבן זה היתר במה לחבירו לעולה ושלמים וכו'. וסיפא ה''ק יכול אף בשעה שהוא מותר בבמה (כן) כגון קודם חצות שהוא לשלמים ת''ל וכו'. בשער אחד בבמה גדולה לשחוט פסחיהם. וכתב ה''ר אברהם בנו של רבינו בהדיא איפריש בגמרא דאם הקדישן בשעת היתר במות והקריבן בשעת היתר במות פטור מכלום וכל הקדשים אמרינן ל''ש קרבנות הצבור או קרבן יחיד ולולא שכתב בפסח לא תוכל לזבוח לא היה בו בשעת היתר במות אפילו לאו והיינו דאתא ר''ש בברייתא לאשמעינן דפסח בלחוד חייב עליה לאו ולא פליגי רבנן בפסח כלל עכ''ל. ובפסחים פ' האשה (דף צ"א) מייתי האי ברייתא דר''ש ומשמע שם דר' יהודה ור' יוסי ס''ל הכי:

ד שְׁחִיטַת הַפֶּסַח אַחַר חֲצוֹת. וְאִם שְׁחָטוֹ קֹדֶם חֲצוֹת פָּסוּל. וְאֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ אֶלָּא אַחַר תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. אַחַר שֶׁמַּקְטִירִין קְטֹרֶת שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם וְאַחַר שֶׁמֵּיטִיבִין אֶת הַנֵּרוֹת מַתְחִילִין לִשְׁחֹט אֶת הַפְּסָחִים עַד סוֹף הַיּוֹם. וְאִם שְׁחָטוֹ אַחַר חֲצוֹת קֹדֶם תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם כָּשֵׁר וְיִהְיֶה אֶחָד מְמָרֵס בְּדַם הַפֶּסַח עַד שֶׁיִּזָּרֵק דַּם הַתָּמִיד וְאַחַר כָּךְ יִזְרֹק דַּם הַפֶּסַח אַחֲרָיו. וְאִם נִזְרַק דַּם הַפֶּסַח קֹדֶם דַּם הַתָּמִיד כָּשֵׁר:

כסף משנה שחיטת הפסח אחר חצות וכו' ואם שחטו אחר חצות קודם תמיד של בין הערבים כשר וכו' עד ואם נזרק דם הפסח קודם דם התמיד כשר. משנה בפרק תמיד נשחט (דף ס"א). ומ''ש אחר שמקטירים קטרת של בין הערבים ואחר שמטיבין את הנרות. בפרק תמיד נשחט (דף נ"ט) פלוגתא דברייתות ופסק כברייתא דקתני הכי משום דמשמע התם דמסתבר טעמא:

ה הַשּׁוֹחֵט אֶת הַפֶּסַח בִּזְמַנּוֹ וְהָיָה לוֹ כְּזַיִת חָמֵץ בִּרְשׁוּתוֹ לוֹקֶה. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג-יח) 'לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי'. שֶׁלֹּא יִזְבַּח הַפֶּסַח וְהֶחָמֵץ קַיָּם. אֶחָד הַשּׁוֹחֵט וְאֶחָד הַזּוֹרֵק אֶת הַדָּם וְאֶחָד הַמַּקְטִיר אֶת הָאֵימוּרִין אִם הָיָה בִּרְשׁוּת אֶחָד מֵהֶם אוֹ בִּרְשׁוּת אֶחָד מִבְּנֵי חֲבוּרָה שֶׁאוֹכְלִין פֶּסַח זֶה כְּזַיִת חָמֵץ בִּשְׁעַת הַקְרָבָתוֹ הֲרֵי זֶה לוֹקֶה וְהַפֶּסַח כָּשֵׁר:

כסף משנה השוחט את הפסח בזמנו וכו' עד ה''ז לוקה. משנה בפרק תמיד נשחט (דף ס"ג). ומ''ש והפסח כשר. הכי משמע התם מדקתני ה''ז עובר בלא תעשה ולא קתני ה''ז פסול והכי איתא בתוספתא פ''ג ובירושלמי מפרש דזבח קרייה רחמנא:

ו דַּם הַפֶּסַח טָעוּן שְׁפִיכָה כְּנֶגֶד הַיְסוֹד. וְאַחַר שֶׁשּׁוֹפְכִים דָּמוֹ מַפְשִׁיטִים אוֹתוֹ וְקוֹרְעִין אֶת בִּטְנוֹ וּמוֹצִיאִין אֶת אֵימוּרָיו וּמַקְטִירִין אוֹתָן חֲלָבִין כָּל זֶבַח וְזֶבַח לְבַדּוֹ. וּבַעַל הַזֶּבַח נוֹטֵל פִּסְחוֹ עִם הָעוֹר שֶׁלּוֹ וּמֵבִיא לְבֵיתוֹ לִירוּשָׁלַיִם וְצוֹלֵהוּ וְאוֹכֵל לָעֶרֶב:

כסף משנה דם הפסח טעון שפיכה כנגד היסוד. בפרק האשה (דף פ"ט) אמרינן דפסח בשפיכה דהיינו בנחת מן המזרק לקיר המזבח דנפקא לן בפרק בית שמאי מתן דם דפסח מודם זבחיך ישפך. ואף על גב דבפרק תמיד נשחט (דף ס"ד) תנן זורקו זריקה אחת נגד היסוד פסק כרבינו דהוי בשפיכה משום דבסוף פסחים (דף קכ"א) אמרינן דבין ר' ישמעאל ובין ר' עקיבא סברי דדם פסח בשפיכה ובסיפרי פ' קרח אמרינן דר' יאשיהו ור' יצחק סברי דפסח ומעשר בשפיכה: ואחר ששופכים דמו וכו'. משנה בפרק תמיד נשחט (דף ס"ד:): ומ''ש ומקטיר אותם חלבים וכל זבח וזבח לבדו. שם. גבי פסח מעוכין והקטירו שלא יערב חלביו של זה בשל זה. ומ''ש ובעל הזבח נוטל פסחו עם העור שלו. בסוף פרק תמיד נשחט:

ז הַמַּנִּיחַ אֵימוּרִים וְלֹא הִקְטִירָן עַד שֶׁלָּנוּ וְנִפְסְלוּ בְּלִינָה הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג-יח) 'לֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר'. וְאַף עַל פִּי שֶׁעָבַר אֵינוֹ לוֹקֶה לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה:

כסף משנה המניח אימורים ולא הקטירם עד שלנו וכו'. במכילתא פרשת משפטים לא ילין חלב חגי עד (ה) בקר בא הכתוב ללמדך על החלבים שהן נפסלין בלינה:

ח וּמַקְטִירִין חֶלְבֵי פְּסָחִים כָּל הַלַּיְלָה עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁחָל אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת שֶׁהֲרֵי חֶלְבֵי שַׁבָּת קְרֵבִין בְּיוֹם טוֹב. אֲבָל אִם חָל אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בְּחל אֵין מַקְטִירִין חֶלְבֵי חֹל בְּיוֹם טוֹב:

כסף משנה ומקטירים חלבי פסחים כל הלילה וכו'. בפ' תמיד נשחט (דף נ"ט):

ט הַפֶּסַח נִשְׁחָט בְּשָׁלֹשׁ כִּתּוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב-ו) 'וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל'. קָהָל. וְעֵדָה. וְיִשְׂרָאֵל. וְאֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁלֹשִׁים בְּנֵי אָדָם בְּכָל כַּת וְכַת:

כסף משנה הפסח נשחט בשלש כתות וכו'. משנה בפ' תמיד נשחט (דף ס"ד): ומ''ש ואין פחות מל' בני אדם בכל כת וכת היו הכל נ' נכנסים בתחלה ל' וכו'. שם א''ר יצחק אין הפסח נשחט אלא בשלש כתות של שלשים שלשים בני אדם מ''ט קהל ועדה וישראל מספקא לן אי בבת אחת אי בזה אחר זה הילכך בעינן שלש כתות של שלשים שלשים בני אדם דאי בבת אחת הא איכא ואי בזה אחר זה הא איכא הילכך בחמשין נמי סגי דעייל תלתין [ועבדי עיילי עשרה] ונפקי עשרה ועיילי עשרה ונפקי עשרה:

י הָיוּ הַכּל חֲמִשִּׁים. נִכְנָסִים בַּתְּחִלָּה שְׁלֹשִׁים וְשׁוֹחֲטִין. וְיוֹצְאִים עֲשָׂרָה וְנִכְנָסִין עֲשָׂרָה. וְחוֹזְרִין וְיוֹצְאִין עֲשָׂרָה וְנִכְנָסִין עֲשָׂרָה:

יא הָיוּ פָּחוֹת מֵחֲמִשִּׁים אֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח לְכַתְּחִלָּה [וְאִם שָׁחֲטוּ כָּשֵׁר]. וְאִם שָׁחֲטוּ כֻּלָּן בְּבַת אַחַת כָּשֵׁר. כֵּיצַד נִשְׁחָט. נִכְנְסָה הַכַּת הָרִאשׁוֹנָה עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא הָעֲזָרָה וְנוֹעֲלִין דַּלְתוֹת הָעֲזָרָה וּמַתְחִילִין לִשְׁחֹט אֶת פִּסְחֵיהֶן. וְכָל זְמַן שֶׁהֵן שׁוֹחֲטִין וּמַקְרִיבִין קוֹרְאִים הַלְּוִיִּים אֶת הַהַלֵּל. אִם גָּמְרוּ הַהַלֵּל וַעֲדַיִן לֹא שָׁלְמָה הַכַּת מִלְּהַקְרִיב שׁוֹנִים. וְאִם שָׁנוּ וְלֹא שָׁלְמוּ לְהַקְרִיב מְשַׁלְּשִׁין. וּמֵעוֹלָם לֹא שִׁלְּשׁוּ:

כסף משנה ומ''ש ואם שחטו כולן בבת אחת כשר. הכי משמע דר' יצחק לאו לאיפסולי אמר דאם כן הל''ל הכי פסח שנשחט בפחות משלש כתות פסול: כיצד נשחט נכנסה הכת הראשונה וכו' עד ומעולם לא שלשו. משנה שם:

יב עַל כָּל קְרִיאָה וּקְרִיאָה תּוֹקְעִין שָׁלֹשׁ תְּקִיעוֹת בַּחֲצוֹצְרוֹת. תְּקִיעָה תְּרוּעָה וּתְקִיעָה. הוֹאִיל וְאֵין לוֹ נְסָכִים לִתְקֹעַ בִּשְׁעַת נִסּוּךְ תּוֹקְעִין בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה:

כסף משנה על כל קריאה וקריאה תוקעים שלש תקיעות. שם במשנה נכנסה כת ראשונה וכו' נעלו דלתות העזרה תקעו והריעו ותקעו שחט ישראל וכו'. ואמאי דתנן קראו את ההלל. פירש''י כשמתחילין לשחוט מתחילים לקרות. ומה שכתב שהקוראים היו לויים. בתוספתא פ''ד לויים על דוכנן קוראים את ההלל. ומ''ש הואיל ואין לו נסכים וכו'. שם בירושלמי:

יג הַכֹּהֲנִים עוֹמְדִים שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת וּבִידֵיהֶן מִזְרְקֵי כֶּסֶף וּמִזְרְקֵי זָהָב. שׁוּרָה שֶׁכֻּלָּהּ כֶּסֶף כֶּסֶף. שׁוּרָה שֶׁכֻּלָּהּ זָהָב זָהָב. וְלֹא הָיוּ מְעֹרָבִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם נוֹי. וְלֹא הָיוּ לַמִּזְרָקִין שׁוּלַיִם כְּדֵי שֶׁלֹּא יַנִּיחוּם וְיִקְרַשׁ הַדָּם:

כסף משנה הכהנים עומדים שורות שורות ובידיהם מזרקי כסף ומזרקי זהב וכו' עד כנגד היסוד. משנה בפ' תמיד נשחט שם:

יד שָׁחַט הַשּׁוֹחֵט וְקִבֵּל הַכֹּהֵן. נוֹתְנוֹ לַחֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ כְּדֵי שֶׁיִּתְעַסְּקוּ רַבִּים בַּמִּצְוָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַדָּם אֵצֶל כֹּהֵן הַקָּרוֹב לַמִּזְבֵּחַ. שׁוֹפְכוֹ שְׁפִיכָה אַחַת כְּנֶגֶד הַיְסוֹד וּמְקַבֵּל מִזְרָק אֶחָד מָלֵא וְאַחַר כָּךְ מַחְזִיר אֶת הָרֵיקָן. וְתוֹלִין וּמַפְשִׁיטִין אֶת כֻּלּוֹ וְקוֹרְעוֹ וּמְמַחֶה אֶת קְרָבָיו עַד שֶׁמֵּסִיר מֵהֶן הַצּוֹאָה וְהַפֶּרֶשׁ. וּמוֹצִיא אֶת הָאֵימוּרִין וְנוֹתְנָן בִּכְלִי וּמוֹלְחָן וּמַקְטִירָן הַכֹּהֵן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וְכֵיצַד תּוֹלִין וּמַפְשִׁיטִין. מַסְמְרוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ קְבוּעִין בַּכְּתָלִים וּבָעַמּוּדִים שֶׁבָּהֶן תּוֹלִין וּמַפְשִׁיטִין. וְכָל מִי שֶׁלֹּא מָצָא מָקוֹם לִתְלוֹת מַקְלוֹת דַּקִּים וַחֲלָקִים הָיוּ שָׁם מַנִּיחַ עַל כְּתֵפוֹ וְעַל כֶּתֶף חֲבֵרוֹ וְתוֹלֶה וּמַפְשִׁיט:

טו שָׁלְמוּ מִלְּהַקְרִיב פּוֹתְחִין דַּלְתוֹת הָעֲזָרָה וְיוֹצֵאת כַּת הָרִאשׁוֹנָה וְנִכְנְסָה שְׁנִיָּה. יָצָאת שְׁנִיָּה וְנִכְנְסָה שְׁלִישִׁית. כְּמַעֲשֵׂה רִאשׁוֹנָה כָּךְ מַעֲשֵׂה שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית. שָׁלְמָה כַּת שְׁלִישִׁית וְיָצָאת רוֹחֲצִים אֶת הָעֲזָרָה:

כסף משנה (יד-טו) ומ''ש כדי שיתעסקו רבים במצוה. שם בגמ' יהיב טעמא משום ברב עם הדרת מלך. ומה שכתב ומקבל מזרק אחד מלא ואח''כ מחזיר את הריקן. שם בגמרא יהיב טעמא משום דאין מעבירין על המצות. ומה שכתב ותולין ומפשיטין את כולו נראה שכתב כן לאפוקי מר' ישמעאל בנו של ר''י בן ברוקא דאמר x בתוספתא פ''ד י''ד שחל להיות בשבת לא היה מפשיט אלא עד מקום חזה. ומ''ש ממחה את קרביו. בר''פ אלו דברים (דף ס"ה:) תנן דמיחוי קרביו דוחה את השבת ובגמרא (דף ס"ח) מאי מיחוי קרביו רב הונא אמר xx שמועכן בסכין רב חייא בר רב אמר שירקא דמעייא דנפקא אגב דוחקא דסכינא שירקא דמעייא ליחה האדוקה במעים שיוצאה מהם בדוחק בסכין. ופרש''י דטעמא דמיחוי קרביו דוחה שבת כדי שלא יסריחו. ומ''ש ומוציא את האמורים וכו'. שם במשנה קרעו והוציאו את אימוריו ונתנם במגס והקטירם ע''ג המזבח. ומ''ש ומולחין. היינו מדכתיב על כל קרבנך תקריב מלח. ומ''ש וכיצד תולין ומפשיטין וכו' עד ורוחצין את העזרה בשבת. שם במשנה:

טז חָל אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת כְּמַעֲשֵׂהוּ בְּחל כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ בְּשַׁבָּת. וְרוֹחֲצִין אֶת הָעֲזָרָה בְּשַׁבָּת שֶׁאֵין אִסּוּר שְׁבוּת בַּמִּקְדָּשׁ אֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ צֹרֶךְ עֲבוֹדָה אִסּוּר שְׁבוּת בַּמִּקְדָּשׁ הֶתֵּר הוּא:

כסף משנה ומ''ש שאין איסור שבות במקדש אפילו בדבר שאינו צורך עבודה. שם בגמ' (דף ס"ה) אמרינן דר' נתן סבר שבות שאינה צריכה לא התירו ומשמע דחכמים פליגי עליה ופסק כוותייהו. ועוד דהא תנן בפ' תמיד נשחט שהכהנים היו עושים מעשה ומדיחים את העזרה בשבת ואע''ג דמסיים בה דשלא ברצון חכמים היה איכא למימר מאן חכמים ר' נתן וכיון דרבים פליגי עליה לית הלכתא כוותיה:

יז אֵין כָּל אֶחָד וְאֶחָד מוֹלִיךְ אֶת פִּסְחוֹ לְבֵיתוֹ בְּשַׁבָּת. אֶלָּא כַּת הָרִאשׁוֹנָה יוֹצְאִין בְּפִסְחֵיהֶם וְיוֹשְׁבִין בְּהַר הַבַּיִת. וְהַשְּׁנִיָּה יוֹצְאִין בְּפִסְחֵיהֶן וְיוֹשְׁבִין בַּחֵיל. וְהַשְּׁלִישִׁית עוֹמְדִין בִּמְקוֹמָן בָּעֲזָרָה. וְשׁוֹהִים הַכּל עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת וְהוֹלֵךְ כָּל אֶחָד בְּפִסְחוֹ לְבֵיתוֹ:

כסף משנה אין כל אחד ואחד מוליך את פסחו לביתו בשבת וכו'. משנה שם (דף ס"ה):

יח שְׁחִיטַת הַפֶּסַח וּזְרִיקַת דָּמוֹ וּמִחוּי קְרָבָיו וְהֶקְטֵר חֲלָבָיו דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן קֹדֶם הַשַּׁבָּת שֶׁהֲרֵי קָבוּעַ לוֹ זְמַן שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ט ב-ג) 'בְּמוֹעֲדוֹ'. אֲבָל הַרְכָּבָתוֹ וַהֲבָאָתוֹ מִחוּץ לַתְּחוּם וַחֲתִיכַת יַבָּלָתוֹ בִּכְלִי אֵינָן דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן קֹדֶם הַשַּׁבָּת. וְאִם יָכוֹל לַחְתֹּךְ יַבַּלְתּוֹ בְּיָדוֹ בְּשַׁבָּת חוֹתֵךְ. וְאִם הָיְתָה יְבֵשָׁה חוֹתְכָהּ אֲפִלּוּ בִּכְלִי שֶׁאֵין שְׁבוּת בַּמִּקְדָּשׁ כְּלָל. וְכֵן צְלִיָּתוֹ וַהֲדָחַת קְרָבָיו אֵינָן דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן לְאַחַר הַשַּׁבָּת:

כסף משנה שחיטת הפסח וזריקת דמו. משנה וכר''ע פרק אלו דברים. ומ''ש ואם אפשר לחתוך יבלתו בידו בשבת חותך ואם היתה יבשה חותכה אפילו בכלי. שם בגמ' (דף ס"ח:) ובסוף עירובין (דף ק"ג). ומ''ש וכן צלייתו והדחת קרביו אינם דוחים. משנה בפ' אלו דברים שם:

יט שָׁכַח וְלֹא הֵבִיא סַכִּין לֹא יְבִיאֶנָּה בְּשַׁבָּת. אֶלָּא נוֹתְנָהּ בֵּין קַרְנֵי הַכֶּבֶשׂ אוֹ בְּצַמְרוֹ וּמַכִּישׁוֹ עַד שֶׁמְּבִיאוֹ לָעֲזָרָה וּמַקְדִּישׁוֹ שָׁם. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְחַמֵּר בְּשַׁבָּת מְחַמֵּר כִּלְאַחַר יָד הוּא וּמִפְּנֵי הַמִּצְוָה מֻתָּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁלֹּא הִקְדִּישׁ פִּסְחוֹ עֲדַיִן וְלֹא אָמַר זֶה פֶּסַח אֲבָל אִם הִקְדִּישׁוֹ לֹא יָבִיא סַכִּין עָלָיו מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹבֵד בְּקָדָשִׁים. וּמִפְּנֵי מָה הִתִּירוּ לְהַקְדִּישׁ פִּסְחוֹ בְּשַׁבָּת הוֹאִיל וְקָבוּעַ לוֹ זְמַן מֻתָּר לְהַקְדִּישׁוֹ בְּשַׁבָּת. וְכֵן מַקְדִּישׁ אָדָם חֲגִיגָתוֹ בְּיוֹם טוֹב וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ:

כסף משנה שכח ולא הביא סכין לא יביאנה בשבת אלא נותנה בין קרני הכבש או בצמרו וכו' עד ואינו חושש. שם (דף ס"ו). ומה שכתב הואיל וקבוע לו זמן מותר להקדישו בשבת וכו'. פירש רש''י חובות הקבוע להם זמן לבו ביום ש''ד דהואיל ונשחטים היום יכול להקדישן היום:

כ הַשּׁוֹחֵט אֶת הַפֶּסַח וְנִמְצָא בַּעַל מוּם אוֹ טְרֵפָה הֲרֵי זֶה שׁוֹחֵט אַחֵר בֵּין בְּחל בֵּין בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ מֵאָה זֶה אַחַר זֶה שׁוֹחֵט וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁיִּכְשַׁר אֶחָד אוֹ עַד שֶׁתֶּחֱשַׁךְ וְיִדָּחֶה לַשֵּׁנִי שֶׁהֲרֵי אָנוּס הוּא:

כסף משנה השוחט את הפסח ונמצא בעל מום או טריפה וכו'. מתבאר קצת במשנה סוף פרק אלו דברים:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן