הלכות קידוש החודש - פרק רביעי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות קידוש החודש - פרק רביעי - היד החזקה לרמב"ם

א שָׁנָּה מְעֻבֶּרֶת הִיא שָׁנָה שֶׁמּוֹסִיפִין בָּהּ חֹדֶשׁ. וְאֵין מוֹסִיפִין לְעוֹלָם אֶלָּא אֲדָר וְעוֹשִׂין אוֹתָהּ שָׁנָה שְׁנֵי אֲדָרִין אֲדָר רִאשׁוֹן וַאֲדָר שֵׁנִי. וּמִפְּנֵי מָה מוֹסִיפִין חֹדֶשׁ זֶה מִפְּנֵי זְמַן הָאָבִיב כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַפֶּסַח בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז-א) 'שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב' שֶׁיִּהְיֶה חֹדֶשׁ זֶה בִּזְמַן הָאָבִיב. וְלוּלֵא הוֹסָפַת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה הַפֶּסַח בָּא פְּעָמִים בִּימוֹת הַחַמָּה וּפְעָמִים בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים:

פירוש שנה מעוברת וכו'. כבר בארנו למעלה שנקראת השנה שהיא מי''ג חדש מעוברת דמיון לאשה עוברה: ואין מוסיפין לעולם אלא אדר. לפי שהוא קרוב לזמן האביב לפי שאם יעברו חדש לפניו יתכן שיתבשל התבואה במהרה ולא תצטרך השנה לעיבור אבל אם יעשו חדש העיבור קרוב מזמן האביב הם יודעים אם הגיע בשול האביב אם לא הגיע. ומפני מה חדש העיבור ל' לפי שמדת החדש כ''ט י''ב תשצ''ג ואם יעשו אותו כ''ט בלבד ישאר ממנו י''ב תשצ''ג ואם יעשו במקצת השנים חדש העיבור כ''ט ובמקצתם ל' שמא יטעו מפני ריחוק הזמן ועי''כ ישאר לנו שארית אחרת לפיכך יעשו אותו בכל השנים של עיבור ל' יום והנשאר מתשלום החדש יבלע בחשבון סדור מרחשוון וכסליו ולולא תוספת החדש הזה היו חוזרין חדשי השנה חלילה על כל זמני השנה מפני תוספת שנת החמה על שנת הלבנה והיה הפסח בא פעמים בימות החמה ופעמים בימות הגשמים:

ב עַל שְׁלֹשָׁה סִימָנִין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה. עַל הַתְּקוּפָה וְעַל הָאָבִיב וְעַל פֵּרוֹת הָאִילָן. כֵּיצַד. בֵּית דִּין מְחַשְּׁבִין וְיוֹדְעִין אִם תִּהְיֶה תְּקוּפַת נִיסָן בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן אוֹ אַחַר זְמַן זֶה מְעַבְּרִין אוֹתָהּ הַשָּׁנָה. וְיַעֲשׂוּ אוֹתוֹ נִיסָן אֲדָר שֵׁנִי כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַפֶּסַח בִּזְמַן הָאָבִיב. וְעַל סִימָן זֶה סוֹמְכִין וּמְעַבְּרִין וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְסִימָן אַחֵר:

פירוש על שלשה סימנין מעברין וכו'. אם יתאחר התקופה עד ט''ז בניסן או אחר זמן זה יודע שיתאחר בישול התבואה ויתכן שלא ימצאו שעורים להקריב מהם מנחת העומר לפיכך תלו התקופה בזמן ט''ז בניסן זמן חיוב הקרבת העומר:

ג וְכֵן אִם רָאוּ בֵּית דִּין שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ הָאָבִיב אֶלָּא עֲדַיִן אָפֵל הוּא. וְלֹא צָמְחוּ פֵּרוֹת הָאִילָן שֶׁדַּרְכָּן לִצְמֹחַ בִּזְמַן הַפֶּסַח. סוֹמְכִין עַל שְׁנֵי סִימָנִין אֵלּוּ וּמְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַתְּקוּפָה קֹדֶם לְשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן הֲרֵי הֵן מְעַבְּרִין. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הָאָבִיב מָצוּי לְהַקְרִיב מִמֶּנּוּ עֹמֶר הַתְּנוּפָה בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן. וּכְדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַפֵּרוֹת צוֹמְחִין כְּדֶרֶךְ כָּל זְמַן הָאָבִיב:

פירוש וכן אם ראו ב''ד וכו'. פי' אפל מאוחר ולא צמח מן האדמה ודומה כאילו הוא בבטן הארץ באפילה דכתיב והחטה והכוסמת לא נוכו כי אפילות הנה, פירוש לא הפסידם הברד מפני שלא צמחו ויצאו על הארץ עד שיגיע אליהן הברד וימית אותם לפי שהיו בבטן הארץ ולא יצאו לאויר. וענין וסומכין על שני סימנין לומר על שניהם ביחד לא על אחד מהם בלבד:

ד וְעַל שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת הָיוּ סוֹמְכִין בָּאָבִיב. עַל אֶרֶץ יְהוּדָה וְעַל עֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְעַל הַגָּלִיל. וְאִם הִגִּיעַ הָאָבִיב בִּשְׁתֵּי אֲרָצוֹת מֵאֵלּוּ וּבְאַחַת לֹא הִגִּיעַ אֵין מְעַבְּרִין. וְאִם הִגִּיעַ בְּאַחַת מֵהֶן וְלֹא הִגִּיעַ בִּשְׁתַּיִם מְעַבְּרִין אִם עֲדַיִן לֹא צָמְחוּ פֵּרוֹת הָאִילָן. וְאִלּוּ הֵן הַדְּבָרִים שֶׁהֵן הָעִקָּר שֶׁמְּעַבְּרִין בִּשְׁבִילָן כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַשָּׁנִים שְׁנֵי חַמָּה:

פירוש על ג' ארצות וכו'. אלו השלש ארצות מארץ ישראל (ממהרות התבואה להתבשל בהם קודם) [כוללות] כל עיירות א''י. ופירוש אם עדיין לא צמחו פירות האילן שהרי (לא) נשאר לנו סימן חזק שנסמוך עליו בעיבור השנה שהרי האביב לא הגיע אלא באחת משלש ארצות אלו שבשתי ארצות לא הגיע בהם וגם פירות האילן לא צמחו ואע''פ שלא הגיע התקופה עד ט''ז בניסן וכל שכן אם עברה שאין אנו צריכין לידיעת שני סימנין אלו שהרי אמר ועל סימן זה וכו'. נמצאת אומר שאם עברה התקופה ט''ז בניסן מעברין ואם לא הגיע לט''ז בניסן והגיע האביב וצמחו פירות האילן אין מעברין. ואם עברה התקופה רובו של חדש אע''פ שהגיע האביב וצמחו הפירות [מעברין] שהרי אמר ועל סימן זה סומכין ואין חוששין לסימן אחר. ואם לא הגיע התקופה לט''ז בניסן אם עדיין לא הגיע האביב או לא צמחו הפירות יראה לי שאין מעברין שהרי יש זמן לאביב להגיע ולפירות להצמיח מאחר שלא הגיע התקופה עד ט''ז בניסן. אבל בחלק הג' יש לתמוה שהרי אין אנו מעברין אם הגיע התקופה לט''ז בניסן אלא כדי שיבא הפסח בזמן האביב והרי הגיע האביב ולמה הוצרכנו בשנה זו לעבר וכיצד אמר ואין חוששין לסימן אחר וצ''ע:

ה וְיֵשׁ שָׁם דְּבָרִים אֲחֵרִים שֶׁהָיוּ בֵּית דִּין מְעַבְּרִין בִּשְׁבִילָן מִפְּנֵי הַצֹּרֶךְ. וְאֵלּוּ הֵן. מִפְּנֵי הַדְּרָכִים שֶׁאֵינָן מְתֻקָּנִין וְאֵין הָעָם יְכוֹלִין לַעֲלוֹת מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה עַד שֶׁיִּפָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים וִיתַקְּנוּ הַדְּרָכִים. וּמִפְּנֵי הַגְּשָׁרִים שֶׁנֶּהֶרְסוּ וְנִמְצְאוּ הַנְּהָרוֹת מַפְסִיקִין וּמוֹנְעִין אֶת הָעָם וּמִסְתַּכְּנִין בְּעַצְמָן וּמֵתִים מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה עַד שֶׁיְּתַקְּנוּ הַגְּשָׁרִים. וּמִפְּנֵי תַּנּוּרֵי פְּסָחִים שֶׁאָבְדוּ בַּגְּשָׁמִים וְאֵין לָהֶם מָקוֹם לִצְלוֹת אֶת פִּסְחֵיהֶם מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה עַד שֶׁיִּבָּנוּ הַתַּנּוּרִים וְיִיבְשׁוּ. וּמִפְּנֵי גָּלֻיּוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּעֶקְרוּ מִמְּקוֹמָן וַעֲדַיִן לֹא הִגִּיעוּ לִירוּשָׁלַיִם מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם פְּנַאי לְהַגִּיעַ:

ו אֲבָל אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה לֹא מִפְּנֵי הַשֶּׁלֶג וְלֹא מִפְּנֵי הַצִּנָּה וְלֹא מִפְּנֵי גָּלֻיּוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁעֲדַיִן לֹא נֶעֶקְרוּ מִמְּקוֹמָם. וְלֹא מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה. כְּגוֹן שֶׁהָיוּ רֹב הַקָּהָל אוֹ רֹב הַכֹּהֲנִים טְמֵאִים אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם פְּנַאי לִטַּהֵר וְיַעֲשׂוּ בְּטָהֳרָה אֶלָּא יַעֲשׂוּ בְּטֻמְאָה. וְאִם עִבְּרוּ אֶת הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה הֲרֵי זוֹ מְעֵבֶּרֶת:

פירוש (ה-ו) ויש שם דברים וכו' לא מפני השלג לפי שיכולים להתחמם בבגדים או בחמימות המדורות דכיון דעקר איניש רגליה למיזל באורחא לא שהי באורחא מפני הצנה, וגלויות ישראל שלא נעקרו ממקומן שעדיין לא נהיה להם טורח ואין אומרין נראה אם כשיעקרו ממקומן לא יהיו יכולין להגיע לירושלים אלא לאחר י''ד יום לעבר השנה מיד כדי שיגיעו לירושלים, וקרי להו גליות ישראל דבבית שני היו משועבדין תחת יד האומות: ולא מפני הטומאה. כגון שהיו רוב הקהל או רוב הכהנים טמאים במת שהרי יכולין לעשות הפסח בטומאה הטמאים עם הטהורים שנאמר ויהי אנשים אשר היו כו' כך למדו מפי השמועה יחידים נדחים ואין הצבור נדחים. ודבר זה בטומאת מת בלבד והפסח שהקריבוהו בטומאה נאכל (בטהור) [בטומאה] לטמא מת או לטמא במגע הטומאות כגון נוגע בשרץ ובנבלה. ואינו נאכל בטומאה אלא אם נטמא הציבור קודם זריקת הדם אבל אם נטמא לאחר זריקת הדם אינו נאכל. כתב הרב הגאון רמז''ל אם תשאל ה''ד טומאה זו שתשאר עליהן מחדש אדר שבו מעברין עד הפסח והא אין לנו טומאה יותר מז' ימים. ושמענו שפירש טעם זה רבנו האיי גאון ז''ל פירוש יפה ורבינו יהוסף הלוי לא עמד על מה שפירש רבינו האיי גאון ז''ל מיהו אמר שיתכן זה בשנה שלא מצאו בה אפר פרה אדומה כדי שיטהרו וכיון שלא מצאוה טמאים הם ולא הטהרו וס''ד מעברין אותה שמוסיפין חדש בה כדי לחפש בו פרה אדומה לטהר אותן קמ''ל דלא ואם עיברוה (אינה) מעוברת עכ''ל. ונ''ל לפי ענ''ד שיתכן זה כגון שיהיו מחוסרי כפרה ולא היתה כפרתם ראוייה ליקרב אלא לאחר הפסח מהו דתימא מעברין עד שיגיעו אילים של מחוסרי כפרתם ליקרב קמ''ל דלא. זה נוסח דבריו ז''ל בפירוש הגמרא שלו: ואם עיברו בית דין את השנה מפני הטומאה הרי זו מעוברת. פירוש בדיעבד שאין מעברין מפני הטומאה לכתחלה מאחר שהן יכולין לעשות הפסח בטומאה:

ז יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֵין מְעַבְּרִין בִּשְׁבִילָן כְּלָל אֲבָל עוֹשִׂין אוֹתָן סַעַד לְשָׁנָה שֶׁצְּרִיכָה עִבּוּר מִפְּנֵי הַתְּקוּפָה אוֹ מִפְּנֵי הָאָבִיב וּפֵרוֹת הָאִילָן. וְאֵלּוּ הֵן. מִפְּנֵי הַגְּדָיִים וְהַטְּלָאִים שֶׁעֲדַיִן לֹא נוֹלְדוּ אוֹ שֶׁהֵן מְעַט. ומִפְּנֵי הַגּוֹזָלוֹת שֶׁלֹּא פָּרְחוּ. אֵין מְעַבְּרִין בִּשְׁבִיל אֵלּוּ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַגְּדָיִים וְהַטְּלָאִים מְצוּיִין לִפְסָחִים וְהַגּוֹזָלוֹת מְצוּיִין לִרְאִיָּה אוֹ לְמִי שֶׁנִּתְחַיֵּב בְּקָרְבַּן הָעוֹף. אֲבָל עוֹשִׂין אוֹתָן סַעַד לְשָׁנָה:

פירוש יש דברים וכו'. והגוזלות מצויין לראייה שהרי עולת ראייה באה בין מן העוף בין מן הבהמה שהראייה אין לה שיעור מן התורה שנאמר איש כמתנת ידו ומד''ס שלא תהיה ראייה פחות משוה מעה כסף: מפני הגדיים וטלאים. שלא גדלו שאין אומרים נעבר את השנה כדי שיגדלו לצורך פסחים דאכילת הפסח סגי לה בכזית ויכולין לימנות הרבה על גדי אחד אף על פי שהוא קטן: מפני הגוזלות שלא פרחו וכו'. פי' שלא גדלו לצורך קיני יולדת לפי שכל השנה משהין קיניהם עד הפסח לפי שטורח הוא להן לעלות בכל עת לירושלים וממתינין עד לפסח ועולין בעל כרחן שאף הן חייבות באכילת הפסח ראשון ובפסח עדיין הגוזלות קטנים אפ''ה אין מעברין השנה מפני הגוזלות שלא הצהיבו כדי שימצאו היולדות קינין לקנות:

ח כֵּיצַד עוֹשִׂין אוֹתָן סַעַד לְשָׁנָה. אוֹמְרִין שָׁנָה זוֹ צְרִיכָה עִבּוּר מִפְּנֵי הַתְּקוּפָה שֶׁמָּשְׁכָה אוֹ מִפְּנֵי הָאָבִיב וּפֵרוֹת הָאִילָן שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ וְעוֹד שֶׁהַגְּדָיִים קְטַנִּים וְהַגּוֹזָלוֹת רַכִּים:

ט אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה אֶלָּא בִּמְזֻמָּנִין לָהּ. כֵּיצַד. יֹאמַר רֹאשׁ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל לִפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי מִן הַסַּנְהֶדְרִין הֱיוּ מְזֻמָּנִין לְמָקוֹם פְּלוֹנִי שֶׁנְּחַשֵּׁב וְנִרְאֶה וְנֵדַע אִם שָׁנָה זוֹ צְרִיכָה עִבּוּר אוֹ אֵינָהּ צְרִיכָה. וְאוֹתָן שֶׁהֻזְמְנוּ בִּלְבַד הֵן שֶׁמְּעַבְּרִין אוֹתָהּ. וּבְכַמָּה מְעַבְּרִין אוֹתָהּ. מַתְחִילִין בִּשְׁלֹשָׁה דַּיָּנִין מִכְּלַל סַנְהֶדְרֵי גְּדוֹלָה מִמִּי שֶּׁסָּמְכוּ אוֹתָן. אָמְרוּ שְׁנַיִם לֹא נֵשֵׁב וְלֹא נִרְאֶה אִם צְרִיכָה עִבּוּר אִם לָאו וְאֶחָד אָמַר נֵשֵׁב וְנִבְדֹּק. בָּטֵל יָחִיד בְּמִעוּטוֹ. אָמְרוּ שְׁנַיִם נֵשֵׁב וְנִרְאֶה וְאֶחָד אוֹמֵר לֹא נֵשֵׁב. מוֹסִיפִין עוֹד שְׁנַיִם מִן הַמְזֻמָּנִים וְנוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר:

פירוש אין מעברין את השנה אלא במזומנים וכו'. פי' קרויין לכך ואמרינן בגמרא (סנהדרין י"א) מעשה ברשב''ג שאמר השכימו לי לעלייה שבעה השכים ומצא שמנה אמר מי הוא שעלה שלא ברשות ירד עמד שמואל הקטן על רגליו ואמר אני הוא שעליתי שלא ברשות ולא לעבר השנה עליתי אלא ללמוד הלכה למעשה הוצרכתי אמר לו שב בני שב ראויין כל השנים כלם להתעבר על ידך אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים אין מעברין את השנה אלא במזומנים לה ולא שמואל הקטן הוה אלא איניש אחרינא הוה והאי דעבד שמואל הכי כי היכי דלא ליכסיף הוא דעבד, כי הא דיתיב רבי וקא דריש והריח ריח שום אמר מי הוא שאכל שום יצא עמד רבי חייא ויצא עמדו כלם ויצאו אחריו למחר מצאו ר''ש ברבי לרבי חייא אמר לו אתה הוא שציערת לאבא אמש אמר לו ח''ו לא תהא כזאת בישראל: היו מזומנים למקום פלוני. פי' כדי שיעיינו בינן לבין עצמן בדיני עיבור השנה קודם שיבאו ולא יטעו או ישגו ואותן שזימנו בלבד הן שמעברין אותה ואע''פ שעלו עמהם לעלייה אנשים אחרים שהרי אותן שעלו שלא ברשות אינן הם מן המעברין שהרי לא הוזמנו לכך כדאמרינן במעשה דרשב''ג שאמר לו שמואל הקטן לא לעבר השנה עליתי וכו' מכלל שאפשר להושיב מי שאינו מזומן לעבור לא להמנות מן המעברין אלא ללמוד הלכה למעשה: ובכמה מעברין אותה. פירוש שהיו ב''ד יושבין ורואין אם השנה צריכה עיבור מפני האביב או התקופה מתחילין בג' שאין ב''ד פחות מג' כדי שיהיה בהם רוב ומיעוט אם היה ביניהם מחלוקת בדין מן הדינים: אמרו שנים לא נשב. פירוש אין צריך להושיב ב''ד על כך שאין כאן ספק דודאי א''צ עיבור ואחד אומר נשב ונבדוק ונעיין אם צריכה שנה זו לעבר אותה מפני האביב או התקופה או פירות האילן בטל היחיד במיעוטו ולא ישבו ולא יעיינו בדבר דכתיב אחרי רבים להטות: אמרו השנים נשב ונראה ואחד אמר לא נשב מוסיפים שנים. שהרי משא ומתן של עיבור צריך ה':

י שְׁנַיִם אוֹמְרִים צְרִיכָה עִבּוּר וּשְׁלֹשָׁה אוֹמְרִין אֵינָהּ צְרִיכָה. בָּטְלוּ שְׁנַיִם בְּמִעוּטָן. שְׁלֹשָׁה אוֹמְרִין צְרִיכָה עִבּוּר וּשְׁנַיִם אוֹמְרִין אֵינָהּ צְרִיכָה עִבּוּר. מוֹסִיפִין שְׁנַיִם מִן הַמְזֻמָּנִין לָהּ וְנוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין וְגוֹמְרִין בְּשִׁבְעָה. אִם גָּמְרוּ כֻּלָּם לְעַבֵּר אוֹ שֶׁלֹּא לְעַבֵּר עוֹשִׂין כְּמוֹ שֶׁגָּמְרוּ. וְאִם נֶחְלְקוּ הוֹלְכִים אַחַר הָרֹב בֵּין לְעַבֵּר בֵּין שֶׁלֹּא לְעַבֵּר. וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא רֹאשׁ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁהוּא רֹאשׁ יְשִׁיבָה שֶׁל אֶחָד וְשִׁבְעִים מִכְּלַל הַשִּׁבְעָה. וְאִם גָּמְרוּ בִּשְׁלֹשָׁה לְעַבֵּר הֲרֵי זוֹ מְעֵבֶּרֶת וְהוּא שֶׁיְּהֵא הַנָּשִׂיא עִמָּהֶן אוֹ שֶׁיִּרְצֶה. וּבְעִבּוּר הַשָּׁנָה מַתְחִילִין מִן הַצַּד. וּלְקִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ מַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל:

פירוש ובעיבור השנה מתחילין מן הצד. פירוש לא מן הגדול שבדיינין שמא יסמכו השאר על דעתו ולא יראו עצמן כדאי לחלוק על הגדול וימנע כל אחד לומר דבר הנראה לו בדעתו כמו שאמרנו בדיני נפשות. אבל בקידוש החדש מתחילין מן הגדול כמ''ש למעלה אחר שתתקיים העדות של קידוש החדש רב''ד אומר מקודש וכל העם עונים מקודש מקודש שאין כבוד לרב''ד להתחיל בקידוש לפניו מי שהוא פחות ממנו. ויש לשאול מפני מה אם שנים אומרים לא נשב ואחד אומר נשב בטל יחיד במיעוטו ואם אמרו שנים נשב ואחד אומר לא נשב מוסיפים שנים ולמה לא נאמר כמו שאמרנו בתחלה בטל יחיד במעוטו וכן הדין אם אמרו צריכה עיבור או אינה צריכה ולמה סמכנו על העיקר והוא אחרי רבים להטות במה שאומרים לא נשב או אינה צריכה עיבור ולא נסמוך על עיקר זה במה שאומרים נשב ונראה אם צריכה עיבור אלא מוסיפין שנים והיה ראוי שיהיו שני הדינים שוים או יבטל המיעוט במיעוטו או יוסיפו השנים או יחלוק המעט על הרוב. והתשובה שהאומר נשב ונראה הוא מוציא השנה ממנהגה והוי כמו המחייב בדיני נפשות שלא נלך בו אחר הרוב עד שירבו המחייבין יותר מן המזכין בשנים, גם לזה כשיאמרו שנים צריכה עיבור ואחד אומר אינה צריכה עיבור לא נחזור לדבריהם עד שירבו בשנים או עד שיגיעו שבעה שהם לגבי העיבור כע''א לגבי דיני נפשות:

יא אֵין מוֹשִׁיבִין לְעִבּוּר הַשָּׁנָה לֹא מֶלֶךְ וְלֹא כֹּהֵן גָּדוֹל. מֶלֶךְ מִפְּנֵי חֵילוֹתָיו וּמִלְחֲמוֹתָיו שֶׁמָּא דַּעְתּוֹ נוֹטָה בִּשְׁבִילָן לְעַבֵּר אוֹ שֶׁלֹּא לְעַבֵּר. וְכֹהֵן גָּדוֹל מִפְּנֵי הַצִּנָּה שֶׁמָּא לֹא תִּהְיֶה דַּעְתּוֹ נוֹטָה לְעַבֵּר כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא תִּשְׁרֵי בִּימֵי הַקֹּר וְהוּא טוֹבֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים חָמֵשׁ טְבִילוֹת:

פירוש אין מושיבין וכו' היה ראש בית דין וכו'. כדאמרינן בגמרא (סנהדרין י"א) מעשה ברשב''ג שהלך לסוריא ליטול רשות מהגמון אחד ושהא לבוא ועיברו את השנה על מנת שירצה רשב''ג וכשבא אמר להן רוצה אני ונמצאת השנה מעוברת:

יב הָיָה רֹאשׁ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל וְהוּא הַנִּקְרָא נָשִׂיא בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה אֵין מְעַבְּרִין אוֹתָהּ אֶלָּא עַל תְּנַאי אִם יִרְצֶה הַנָּשִׂיא. בָּא וְרָצָה הֲרֵי זוֹ מְעֻבֶּרֶת. לֹא רָצָה אֵינָהּ מְעֻבֶּרֶת. וְאֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה אֶלָּא בְּאֶרֶץ יְהוּדָה שֶׁהַשְּׁכִינָה בְּתוֹכָהּ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב-ה) 'לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ'. וְאִם עִבְּרוּהָ בַּגָּלִיל מְעֵבֶּרֶת. וְאֵין מְעַבְּרִין אֶלָּא בַּיּוֹם. וְאִם עִבְּרוּהָ בַּלַּיְלָה אֵינָהּ מְעֵבֶּרֶת:

פירוש ואין מעברין את השנה אלא בארץ יהודה. פירוש זו ירושלים. לשכנו תדרשו פירוש לשכנו של מקום והוא בית המקדש: ואין מעברין אלא ביום. שהרי הוקש עיבור השנה לקדוש החדש וכשם שאין קדוש החדש אלא ביום כך אין מעברין את השנה אלא ביום ומנין שאין מקדשין את החדש אלא ביום (שם י"א:) אמר ר' אבהו מאי קרא תקעו בחדש שופר וכו' אי זהו חג שראש החדש מתכסה בו הוי אומר זו ראש השנה וכתיב כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב כמשפט מה משפט ביום דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו אף קידוש החדש ביום:

יג יֵשׁ לְבֵית דִּין לְחַשֵּׁב וְלִקְבֹּעַ וְלֵידַע אֵי זוֹ שָׁנָה תִּהְיֶה מְעֻבֶּרֶת בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה אֲפִלּוּ לְכַמָּה שָׁנִים. אֲבָל אֵין אוֹמְרִין שָׁנָה פְּלוֹנִית מְעֻבֶּרֶת אֶלָּא אַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא שֶׁאוֹמֵר שָׁנָה זוֹ מְעֵבֶּרֶת. וְדָבָר זֶה מִפְּנֵי הַדְּחָק אֲבָל שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַדְּחָק אֵין מוֹדִיעִין שֶׁהִיא מְעֻבֶּרֶת אֶלָּא בַּאֲדָר הוּא שֶׁאוֹמֵר שָׁנָה זוֹ מְעֵבֶּרֶת וְחֹדֶשׁ הַבָּא אֵינוֹ נִיסָן אֶלָּא אֲדָר שֵׁנִי. אָמְרוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה שָׁנָה זוֹ שֶׁתִּכָּנֵס מְעֵבֶּרֶת אֵינָהּ מְעֵבֶּרֶת בַּאֲמִירָה זוֹ:

פירוש יש לבית דין לחשוב ולידע וכו'. פירוש יחשבו מהלך השמש ואימתי תהיה התקופה פירוש תקופת ניסן והוא עת היות השמש בתחלת מזל טלה בכל עת שירצו אפילו כמה שנים ויודעין זה הענין לעצמן אבל לא יודיעו זה לעם שמא לא יגיע האביב ולא פירות האילן או יגיעו וע''פ התקופה יעברו או לא יעברו לפיכך אם אמרו מעוברת שמא בשביל הסימן האחר לא תהיה מעוברת שהרי אין זה ידוע אלא באדר ויהיה לבית דין כיסוף לפיכך צריכין להמתין ולא יודיעו לעם שהשנה מעוברת אלא בזמנה שהוא אדר ואע''פ (כן) שיחשבו התקופה לפני זמן זה אינו אלא לאחר ראש השנה שאין מעברין משנה לחברתה. ודבר זה מפני הדוחק שאם היה חכם או נשיא ביהודה ורוצה לילך למקום רחוק וסבור שלא יבא קודם אדר אומר אחר ר''ה מיד שנה זו תהא מעוברת:

יד הִגִּיעַ יוֹם שְׁלֹשִׁים בַּאֲדָר וְלֹא עִבְּרוּ עֲדַיִן הַשָּׁנָה לֹא יְעַבְּרוּ אוֹתָהּ כְּלָל. שֶׁאוֹתוֹ הַיּוֹם רָאוּי לִהְיוֹת רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן וּמִשֶּׁיִּכָּנֵס נִיסָן וְלֹא עִבְּרוּ אֵינָן יְכוֹלִים לְעַבֵּר. וְאִם עִבְּרוּהָ בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים שֶׁל אֲדָר הֲרֵי זוֹ מְעֵבֶּרֶת. בָּאוּ עֵדִים אַחַר שֶׁעִבְּרוּ וְהֵעִידוּ עַל הַיָּרֵחַ הֲרֵי אֵלּוּ מְקַדְּשִׁין אֶת הַחֹדֶשׁ בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים וְיִהְיֶה רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֵׁנִי. וְאִלּוּ קִדְּשׁוּהוּ קֹדֶם שֶׁיְּעַבְּרוּ אֶת הַשָּׁנָה שׁוּב לֹא הָיוּ מְעַבְּרִין שֶׁאֵין מְעַבְּרִין בְּנִיסָן:

פירוש הגיע יום ל' באדר וכו'. דכתיב החדש הזה לכם ראש חדשים מאחר שבא יום שראוי לקבעו ניסן והוא יום ל' אי אתה רשאי לקבעו עיבור לעשות ניסן אחר סמוך לו לפי שזה ניסן ואין אחר ניסן. ובזה הענין טעה חזקיה מלך יהודה שעיבר ניסן בניסן ולא הודו לו חכמים וביקש רחמים על עצמו קסבר הואיל וראוי לקבעו ניסן לא אמרינן אלא אע''ג דראוי כיון דעדיין לא הוקבע לא קרינן ביה זה ניסן ואין אחר ניסן: ואם עיברוה ביום ל' של אדר ה''ז מעוברת. הואיל ולא באו עדים ולא נתקדש החדש לפיכך אם קדשו את החדש קודם שעיברו שוב לא היו מעברין. ומזה יתבאר לך שזה שעשה חזקיה מלך יהודה בדיעבד אבל מה שעשה עשוי הוא:

טו אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה בִּשְׁנַת רְעָבוֹן שֶׁהַכּל רָצִים לְבַיִת הַגֳּרָנוֹת לֶאֱכל וְלִחְיוֹת וְאִי אֶפְשָׁר לְהוֹסִיף לָהֶן זְמַן לֶאֱסֹר הֶחָדָשׁ. וְאֵין מְעַבְּרִין בִּשְׁבִיעִית שֶׁיַּד הַכּל שׁוֹלֶטֶת עַל הַסְּפִיחִין וְלֹא יִמְצְאוּ לְקַּרֵב הָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם. וּרְגִילִין הָיוּ לְעַבֵּר בְּעֶרֶב שְׁבִיעִית:

פירוש אין מעברין את השנה בשנת רעבון וכו'. ואין מעברין בשביעית שיד הכל שולטת על הספיחים והוא כל שתוציא הארץ בשנה שביעית בין מן הזרע שנפל בה קודם שביעית בין מן העקרים שנקצרו מקודם וחזרו ועשו הכל מותר לאכלן מן התורה שנאמר והיתה שבת הארץ לכם לאכלה ואע''פ שהן אסורין מד''ס באכילה מפני עוברי עבירה שזורעין בשדותיהן בסתר ואומרים ספיחים הם ואעפ''כ יד כל העם שולטת בספיחין לאוכלן מפני שהן מותרין מן התורה שמא יאכלו ולא ישאר מן הספיחים לקרבן העומר ושתי הלחם תבואה להקריב ממנה בשביל תוספת חדש העיבור:

טז יֵרָאֶה לִי שֶׁזֶּה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים אֵין מְעַבְּרִין בִּשְׁנַת רְעָבוֹן וּבִשְׁבִיעִית. שֶׁלֹּא יְעַבְּרוּ בָּהֶם מִפְּנֵי צֹרֶךְ הַדְּרָכִים וְהַגְּשָׁרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. אֲבָל אִם הָיְתָה הַשָּׁנָה רְאוּיָה לְהִתְעַבֵּר מִפְּנֵי הַתְּקוּפָה אוֹ מִפְּנֵי הָאָבִיב וּפֵרוֹת הָאִילָן מְעַבְּרִין לְעוֹלָם בְּכָל זְמַן:

כסף משנה יראה לי שזה שאמרו חכמים וכו'. הקשה ע''ז הרמ''ה דבהדיא (סנהדרין י"ב) תניא ר''מ אומר ואיש בא מבעל שלישה וכו' עד אמור מעתה ראויה היתה אותה שנה שתתעבר ומפני מה לא עיברה אלישע מפני ששנת בצורת היתה והכל רצים לבית הגרנות והא התם דהוה חזיא לעבורה מפני האביב ופירות האילן כדמפרש בברייתא ולא עיברה לפי שאין מעברין בשני רעבון. גם שם נמצא כתוב שמעברין על התקופה לבדה ובהדיא תניא (שם דף י"א:) על ג' סימנים מעברים את השנה וכו' על שנים מהם מעברין על אחד מהם אין מעברין. ואי משום ההיא דגרסינן בר''ה (דף כ"א) שלח ליה רב הונא בר אבין לרבא כי חזית דמשכא תקופת טבת עד שיתסר בניסן עברה לההיא שתא ולא תחוש לה ההוא בתקופת טבת קאי כדמפרש בהדיא [וכיון] דמשכא תקופת טבת עד שיתסר בניסן משכא תקופת תמוז עד בתר החג ואמטול הכי מעברין, חדא דבעינן אביב בתקופת ניסן וליכא, ותו דבעינן כוליה חג בתקופה חדשה וליכא. וכי קתני בברייתא על אחד מהם אין מעברין אתקופת תשרי קאי דס''ל כת''ק דאידך ברייתא (סנהדרין י"ג) דקתני אין מעברין את השנה אא''כ היתה תקופה חסרה ט''ז יום דכי משכא תקופת תמוז עד שיתסר בתשרי ותו לא, אשתכח דלא משכא תקופת טבת עד שיתסר בניסן, וכיון דאתי אביב כתקנו אין מעברין על התקופה לבדה דלא דחינן תרתי מקמי חדא: וה''ר אהרן בר משלם השיב ואמר דעת הרב דהא דקתני אמור מעתה ראויה היתה להתעבר לא מפני האביב ופירות האילן כאשר כתבת דבפירות האילן לא איירי ברייתא כלל דמין אחד דקתני ממיני התבואות קאמר אלא ה''ק כלומר כיון שלא בכרה א''י להביא כי אם במקום א' ומין א' והוא שעורים ולאחר העומר נמצא שלא היה רוב אביב בחדש ניסן וכיון שנתמעט כל כך האביב נראה ודאי שהגדיים וטלאים רכים ודקים כי לא מצאו מרעה ואע''פ שמפני אביב לבדו לא היו מעברין כיון שנמצא להקריב ממנו העומר מ''מ היתה השנה ראויה להתעבר מפני הגדיים והטלאים לעשותן סעד לשנה כדאמרינן לעיל דזמן דאביבא לא מטא ואמריא דעדקין ומפני מה לא עברוה אלישע ובית דינו לפי ששנת בצורת היתה וכו' אבל אם היתה השנה ראויה להתעבר מפני אביב שלא הגיע או מפני התקופה שלא יהא אביב בתקופה חדשה שהם עיקר זמני העיבור מן התורה הכי נמי דמעברינן. וחזר הרמ''ה וכתב עליו מין אחד סתמא קתני מנ''ל לאוקומה בתבואה בלחוד ותו מנ''ל למידק מקראי דאמריא הוו דעדקין לאו משום דאיתחר ליה אביבא כולי האי ואורחא דעלמא דכי מתאחרא תבואה מחמת בצורתא לא משכחין אמריא דוכתא רטיבא למרעא ביה והוו דעדקין הן ה''נ איכא למידק גבי פירות האילן כיון דאיתחר ליה אביב של תבואה כל שכן דאיתחרו להו פירות האילן ובעינן שיהיו פירות האילן מצויים בניסן כדרך כל אביב לפום טעמיה דרבינו הרב דמפרש טעמא דפירות האילן הכי. ומאי דקאמר מר טעמא דאם היתה השנה ראויה להתעבר מפני שלא הגיע האביב או מפני התקופה שלא יהא אביב בתקופה חדשה שמעברין בשני רעבון וקאמר מר טעמא לפי שהם עיקר סימני העיבור מן התורה תמיה לי מאי קסבר אי קסבר דהאי דמעברין אאביב וגדיים וטלאים מדרבנן הוא סוף סוף תיקשי ליה למר דכשם שמצוה מן התורה לעבר בזמן שהשנה ראויה כך מצוה שלא לעבר בזמן שאין השנה ראויה לעבר כדי שלא לעקור את המועדות ממקומן וא''כ היכי קיימי רבנן ומעברין שלא לצורך ועקרי להו לכולהו מועדות מההוא עידנא דקביעי להו וכ''ת תורה נתנה רשות לב''ד לקבוע חדשים ולעבר שנים ולעקר את המועדות ממקומם א''כ כי חזיא שתא נמי להתעבר מן התורה התורה נתנה רשות לב''ד שלא לעבר בשני רעבון וכיוצא בהם וכ''ש דמתני' קתני סתמא אין מעברין את השנה בשני רעבון וליכא לאפוקי מינה אלא בראיה עכ''ל: על מה שכתוב למעלה שיש ראיה לדברי רבינו מדגרסינן פ''ק דר''ה (דף כ"א) כי חזית דמשכא תקופת טבת עד שיתסר בניסן וכו' מ''כ אע''ג דההיא דתקופת ניסן ובסנהדרין איירי בתקופת תשרי מה לי הא ומה לי הא דבתרוייהו קראי קא דרשי:

יז כְּשֶׁמְּעַבְּרִין בֵּית דִּין אֶת הַשָּׁנָה כּוֹתְבִין אִגְּרוֹת לְכָל הַמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים וּמוֹדִיעִים אוֹתָן שֶׁעִבְּרוּהָ וּמִפְּנֵי מָה עִבְּרוּ. וְעַל לְשׁוֹן הַנָּשִׂיא נִכְתָּבוֹת. וְאוֹמֵר לָהֶן יוֹדֵעַ לָכֶם שֶׁהִסְכַּמְתִּי אֲנִי וַחֲבֵרַי וְהוֹסַפְנוּ עַל שָׁנָה זוֹ כָּךְ וְכָךְ. רָצוּ תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם רָצוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם. שֶׁחֹדֶשׁ הָעִבּוּר הָרְשׁוּת לְבַיִת דִּין לְהוֹסִיפוֹ מָלֵא אוֹ חָסֵר לָאֲנָשִׁים הָרְחוֹקִים שֶׁמּוֹדִיעִין אוֹתָם. אֲבָל הֵם לְפִי הָרְאִיָּה הֵם עוֹשִׂים אִם מָלֵא אִם חָסֵר:

פירוש כשמעברין בית דין את השנה וכו'. כדגרסינן בסנהדרין (דף י"א:) מעשה ברבן גמליאל שהיה יושב על גבי מעלה בהר הבית והיה ר' יוחנן סופר הלז עומד לפניו ושלש איגרות חתוכות לפניו מונחות אמר ליה טול איגרא חדא וכתוב לאחנא בני גלילאה עילאה ולאחנא בני גלילאה תתאה שלמכון יסגא מהודעין אנחנא לכון דזמן ביעורא מטא לאפרושי מעשרא ממעטני דזיתא וטול איגרתא חדא וכתוב לאחנא בני דרומא שלמכון יסגא מהודעין אנחנא לכון דזמן ביעורא מטא לאפרושי מעשרא מעומרי שובליא וטול איגרא חדא וכתב לאחנא בני גלותא דבבל ולאחנא דבמדי ולשאר כל גלוותא דישראל שלמכון יסגא לעלם מהודעין אנחנא לכון דגוזלייא רכיכין ואמרייא דעדקין וזימנא דאביבא לא מטא ושפרת מילתא באנפי ובאנפי חבראי ואוסיפית על שתא דא תלתין יומין וזה שצריך ר''ג להודיען שעיברו את השנה לפי שהם רחוקים מירושלים שהרי היו בח''ל:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן