הלכות קידוש החודש - פרק ראשון - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות קידוש החודש - פרק ראשון - היד החזקה לרמב"ם

א חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה הֵם חָדְשֵׁי הַלְּבָנָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כח-יד) 'עלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ' וְנֶאֱמַר (שמות יב-ב) 'הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים'. כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה דְּמוּת לְבָנָה וְאָמַר לוֹ כָּזֶה רְאֵה וְקַדֵּשׁ. וְהַשָּׁנִים שֶׁאָנוּ מְחַשְּׁבִין הֵם שְׁנֵי הַחַמָּה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז-א) 'שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב':

לחם משנה כך אמרו חכמים וכו'. בפ''ק דר''ה (דף כ') אמרו יכול כשם שמעברין את השנה לצורך כך מעברין את החדש לצורך ת''ל החדש הזה לכם כזה וראה וקדש:

פירוש אמר הגאון ז''ל חדשי השנה הם חדשי הלבנה שנאמר עולת חדש בחודשו וכו'. פירוש כשיתחדש לכם ראיה בירח אחר שנסתר באור השמש ויראה לעינים אז הקריבו עולת ר''ח שהרי נאמר החדש הזה לכם ראש חדשים פי' על ניסן הוא אומר ועיין עליו הכתוב באמרו הזה רמז על מה שהעתיקו רז''ל שהקב''ה הראה למשה בסיני הלבנה בהתחדשותה ואמר לו כזה ראה וקדש, אבל רוב האומות חדשיהם חדשי החמה ואין להם דבר המתחדש, אבל השנים שלנו אנו צריכים שיהיו שני החמה כדי שלא יבוא הפסח פעמים בימות החמה ופעמים בימות הגשמים שהרי כתיב שמור את חדש האביב ועשית פסח לה' אלהיך לפיכך חייבים אנו לעשות הפסח בחדש האביב והוא זמן יציאת מצרים שנאמר כי בחדש האביב הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה. וכן צריכים אנו להשען על בית דין לעשות שאר המועדים בזמניהם חג השבועות בזמן הקציר וחג הסוכות בזמן האסיף, וזה לא יתכן עד שיהיה הפסח בזמן האביב:

ב וְכַמָּה יְתֵרָה שְׁנַת הַחַמָּה עַל שְׁנַת הַלְּבָנָה קָרוֹב מֵאַחַד עָשָׂר יוֹם. לְפִיכָךְ כְּשֶׁיִּתְקַבֵּץ מִן הַתּוֹסֶפֶת הַזֹּאת כְּמוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם אוֹ פָּחוֹת מְעַט אוֹ יוֹתֵר מְעַט מוֹסִיפִין חֹדֶשׁ אֶחָד וְעוֹשִׂין אוֹתָהּ הַשָּׁנָה שְׁלֹשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ וְהִיא הַנִּקְרֵאת שָׁנָה מְעֵבֶּרֶת. שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת הַשָּׁנָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְכָךְ וְכָךְ יָמִים שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב-ב) 'לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה'. חֳדָשִׁים אַתָּה מוֹנֶה לְשָׁנָה וְאֵין אַתָּה מוֹנֶה יָמִים:

לחם משנה וכמה יתירה וכו'. בפ''ק דערכין (דף ט') ובפ''ק דסנהדרין (דף י"ג):

פירוש וכמה יתירה שנת החמה וכו'. לפנינו יתבאר לך ששנת החמה יתירה על שנת הלבנה עשרה ימים וכ''א שעות ור''ד חלקים וסימנה י' כ''א ר''ד, לפי ששנת החמה מדתה על רוב הדעות שס''ה ורביע יום, סימנה שס''ה ו', ומדת שנת הלבנה שנ''ד יום ושמונה שעות ותתע''ו חלקים סימנה שנ''ד ח' תתע''ו, ומה שביניהם עשרה ימים וכ''א שעות ור''ד חלקים, סימנם י' כ''א ר''ד: לפיכך כשיתקבץ מן התוספת הזאת. וכן יתבאר לפנינו סידור השנים העוברות מן המחזור, שהרי שארית שנה ראשונה ושניה מן המחזור וחמשה חדשים משנה שלישית קרוב מכ''ז יום, נלוה תשלום חדש העבור והוא שלשים יום ונוסיף אותו בשנה שלישית והוא אדר ראשון, ואח''כ נקח שארית שנה שלישית ונוסיפנו על שנה רביעית וחמישית ונוסיף על הכל שארית ה' חדשים מן הששית יתקבץ עמנו מן הכל כמו שלשים ושלשה יום, נשלם המלוה שלוינו לתשלום אדר של שנה שלישית ישאר כמו חדש, נוסיף אדר ראשון בשנה שישית. אח''כ נקח שארית שבעה חדשים משנה ששית ושארית בשנה שביעית ושארית חמשה חדשים משנה שמינית, יעלה בידנו כמו עשרים ושנים יום, נוסיף אדר ראשון בשנה שמינית. ואח''כ נקח שארית שנה שמינית עם שארית שנה תשיעית ועשירית ושארית חמשה חדשים משנה י''א, יתקבץ מהם ל''ג יום בקירוב, נפרע מהם השמנה ימים שלוינו לשנה שמינית נשאר כמו כ''ה יום, נוסיף אדר ראשון על שנת י''א וכן הדין על שנת י''ד, יעלה בידנו ל''ג יום, נפרע ה' ימים נשאר כ''ח יום, נוסיף אדר בי''ד. וכן תעשה עד ט''ז יתקבץ ל''ג יום, נפרע שני ימים ישאר ל''א יום בקירוב, נוסיף בשבילו אדר ראשון בשנת י''ז וממנה סוף המחזור ישאר כמו כ''ז יום. נוסיף בשבילו אדר ראשון בשנת י''ט. ולמה נקראת שנה מעוברת כי היה השנה דמיון לאשה עוברה שיש במעיה תוספת והוא הבן. וכן זאת השנה יתירה חדש על השנה הפשוטה:

ג הַלְּבָנָה נִסְתֶּרֶת בְּכָל חֹדֶשׁ וְאֵינָהּ נִרְאֵית כְּמוֹ שְׁנֵי יָמִים אוֹ פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר מְעַט. כְּמוֹ יוֹם אֶחָד קֹדֶם שֶׁתִּדְבַּק בַּשֶּׁמֶשׁ בְּסוֹף הַחֹדֶשׁ וּכְמוֹ יוֹם אֶחָד אַחַר שֶׁתִּדְבַּק בַּשֶּׁמֶשׁ וְתֵרָאֶה בַּמַּעֲרָב בָּעֶרֶב. וּבַלַּיִל שֶׁתֵּרָאֶה בַּמַּעֲרָב אַחַר שֶׁנִּסְתְּרָה הוּא תְּחִלַּת הַחֹדֶשׁ וּמוֹנִין מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם. וְאִם יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ לֵיל שְׁלֹשִׁים יִהְיֶה יוֹם שְׁלֹשִׁים רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ. וְאִם לֹא יֵרָאֶה יִהְיֶה רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ יוֹם אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים וְיִהְיֶה יוֹם שְׁלֹשִׁים מֵחֹדֶשׁ שֶׁעָבַר. וְאֵין נִזְקָקִין לַיָּרֵחַ בְּלֵיל אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים בֵּין שֶׁנִּרְאָה בֵּין שֶׁלֹּא נִרְאָה. שֶׁאֵין לְךָ חֹדֶשׁ לְבָנָה יוֹתֵר עַל שְׁלֹשִׁים יוֹם:

לחם משנה הלבנה נסתרת בכל חדש וכו'. בפ''ק דר''ה (דף כ':) אמרינן אמר ר' זירא אמר ר' נחמן עשרים וארבע שעי מיכסי סיהרא לדידן שית מעתיקא ותמני סרי מחדתא לדידהו שית מחדתא ותמני סרי מעתיקא ע''כ. וא''כ קשה על רבינו ז''ל איך כתב שהיא נסתרת שני ימים ואולי י''ל דרבינו ז''ל דבר כפי הרוב שמחכמתו באצטגנינות ראה שכן הוא וגמרא קאמרא דלפחות לא ימעיט מכ''ד שעי:

פירוש הלבנה נסתרת בכל חדש וכו'. צריך אתה לידע שאור הלבנה נאצל מאור השמש ותבנית כל אחד מהם כדור וגוף הירח קטן מגוף השמש הרבה. כבר נתבאר בספרי הקדמונים מבעלי חכמת התכונה שהירח חלק אחד מששת אלפים ושמונה מאות מגוף השמש לפיכך יהיה המאיר מכדור הירח יותר מחציו [ציור י''ב]. והוא מאור השמש כמו שביארוהו בעלי חכמת התשבורת. לפיכך אין זה המאור מן הירח נראה כלו לעינים אלא כשתהיה השמש כנגד הירח בשוה בליל י''ד או ט''ו [ציור י''ד]. אבל אם תהיה הלבנה במקום אחר מן הגלגל אע''פ שיתר מחציו מאיר אינו נראה כלו לעינים אלא כפי נליזת הירח מעל השמש ואם יהיו שניהם מכוונים [ציור י''ג] זה למטה מזה על קו אחד כאילו יהיו שניהם בחלק אחד מן הגלגל אחד למעלה ואחד למטה והוא עת קיבוצם אין נראה מאור הירח כלום לפי שפניה המאירים למעלה כלפי השמש ופניה האפלים למטה ואין בעין לראותם וכן אחר הקבוץ כיום אחד או קרוב לו לא תראה לעין. והעילה בשנוי זמן הסתירה שני ימים או פחות או יתר הוא שנוי תנועותיהם בכבדותם וקלותם שאם תהיה תנועת השמש כבידה במרחקה הרחוק ותנועת הירח במהירות והוא כשיהיה במרחקו הקרוב יהיה עת הסתירה קצר הרבה לפי שהירח ישיג אותה במהרה [ציור ט''ו]. ואם תהיה תנועת השמש במהירות ותנועת הירח בכבדות יהיה עת הסתירה ארוך הרבה לפי שאין הירח משיג אותה אלא לאחר זמן מרובה לפי שהיא ממהרת והוא תנועתו כבידה, ואם יהיו שניהם ממהרים בתנועותיהם יהיה זמן הסתרה קצר ואינו כמו קוצר החלק הא' שהיתה תנועת השמש בו כבידה והוא ממהר, ואם יהיו שניהם כבדים בתנועה יהיה זמן הסתירה ארוך ואינו כאורך החלק הב' שהיתה השמש בו ממהרת והירח יסוב בכבדות. וכשיהיה מרחק הירח מן השמש על קץ ידוע שיאות ממנו שיראה והוא הנקרא קשת הראיה מצפים העדים לראייתו במערב בעת שקיעת החמה בליל ל' וזה צורת שינוי ראייתו כפי קרבתו מן השמש ורחוקו ממנה [ציור י''ג]. וכשיהיה הירח בקשת א''כ נסתר מן העין ונקודה א' היא תחלת סתירתו קודם הקבוץ ונקודה ב' היא סוף קץ סתירתו ובה יראה ממנו מעט הוא תחלת ליל ראייתו:

ד חֹדֶשׁ שֶׁיִּהְיֶה תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים וְיֵרָאֶה יָרֵחַ בְּלֵיל שְׁלֹשִׁים נִקְרָא חֹדֶשׁ חָסֵר. וְאִם לֹא יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ וְיִהְיֶה הַחֹדֶשׁ שֶׁעָבַר שְׁלֹשִׁים יוֹם נִקְרָא חֹדֶשׁ מְעֻבָּר וְנִקְרָא חֹדֶשׁ מָלֵא. וְיָרֵחַ שֶׁיֵּרָאֶה בְּלֵיל שְׁלֹשִׁים הוּא הַנִּקְרָא יָרֵחַ שֶׁנִּרְאָה בִּזְמַנּוֹ. וְאִם נִרְאָה בְּלֵיל אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים וְלֹא נִרְאָה בְּלֵיל שְׁלֹשִׁים הוּא נִקְרָא יָרֵחַ שֶׁנִּרְאָה בְּלֵיל עִבּוּרוֹ:

פירוש שאין לך חדש לבנה יתר על שלשים יום. לפי שהחדש אם יהיה חסר יראה הירח בליל שלשים ואם לא יראה בליל שלשים יהיה החדש מעובר וכבר אמר רבן גמליאל ע''ה כך מקובל אני מבית אבי אבא שאין חדש הלבנה פחות מתשעה ועשרים יום ומחצה ושתי ידות שעה וע''ג חלקים ושתי ידות שעה הם שני שלישים והיא תש''כ חלקים יהיו כל החלקים תשצ''ג. וא''ת שצריך שיאמר ולא יותר מזה עד שיהיה זה הקצב ידוע נאמר שבזמן רבן גמליאל לא נחלקו ולפיכך לא נצרך לומר אלא אין פחות מכך וכך ולא נצרך לומר ולא יותר לפי שאין ביניהם בזה חלוקה. ולפי שאמרנו למעלה שיתר מחצי כדור הירח מאיר צריכין אנו לבאר זה הענין ולומר כל שני כדורים שוים שהיתה האחת מאירה והאחרת אינה מאירה יהיה החלק שמקבל האורה מן המאירה הוא חציו בשוה וכל שני כדורים שונים שהאחת גדולה מחברתה אם היתה הגדולה היא המאירה יאיר מן הקטנה יתר מחציה ואם יהיה בהפך יאיר מן הגדולה פחות מחציה. [ציור י''ב]:

ה אֵין רְאִיַּת הַיָּרֵחַ מְסוּרָה לְכָל אָדָם כְּמוֹ שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית שֶׁכָּל אֶחָד מוֹנֶה שִׁשָּׁה וְשׁוֹבֵת בַּשְּׁבִיעִי. אֶלָּא לְבֵית דִּין הַדָּבָר מָסוּר עַד שֶׁיְּקַדְּשׁוּהוּ בֵּית דִּין וְיִקְבְּעוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ הוּא שֶׁיִּהְיֶה רֹאשׁ חֹדֶשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב-ב) 'הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם' עֵדוּת זוֹ תִּהְיֶה מְסוּרָה לָכֶם:

לחם משנה אין ראיית הירח מסורה לכל אדם וכו'. פרק קמא דראש השנה (דף כ"ב) אמרו דרבי שמעון סבר דהחדש הזה לכם עדות זו תהא כשרה בכם ורבנן סברי עדות זו תהא מסורה לכם. וכדברי רבנן כתב רבינו ז''ל דהלכתא כוותייהו:

פירוש אין ראיית הירח מסורה לכל אדם כמו שבת בראשית וכו'. שאם תהיה ראיית הירח מסורה לכל אדם ובכ''מ יצא לך מזה שיבוש והוא כל מי שרואה הירח עושה המועד על ראייתו בעצמו ואפשר שיראה זה ולא יראה זה או יראה זה במדינה זו ולא יראה זה במדינה אחרת לפיכך יהיה זה עושה היום הזה מקרא קודש וזה עושה למחר ויהיה כל אחד ואחד עושה לו מועד לעצמו:

ו בֵּית דִּין מְחַשְּׁבִין בְּחֶשְׁבּוֹנוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּחַשְּׁבִים הָאִיצְטַגְנִינִים שֶׁיּוֹדְעִין מְקוֹמוֹת הַכּוֹכָבִים וּמַהֲלָכָם וְחוֹקְרִים וּמְדַקְדְּקִים עַד שֶׁיֵּדְעוּ אִם אֶפְשָׁר שֶׁיֵּרָאֶה הַיָּרֵחַ בִּזְמַנּוֹ שֶׁהוּא לֵיל שְׁלֹשִׁים אוֹ אִי אֶפְשָׁר. אִם יָדְעוּ שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיֵּרָאֶה יוֹשְׁבִין וּמְצַפִּין לָעֵדִים כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ שֶׁהוּא יוֹם שְׁלֹשִׁים. אִם בָּאוּ עֵדִים וּדְרָשׁוּם וַחֲקָרוּם כַּהֲלָכָה וְנֶאֶמְנוּ דִּבְרֵיהֶם מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ. וְאִם לֹא נִרְאָה וְלֹא בָּאוּ עֵדִים מַשְׁלִימִין שְׁלֹשִׁים וְיִהְיֶה חֹדֶשׁ מְעֵבָּר. וְאִם יָדְעוּ בְּחֶשְׁבּוֹן שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיֵּרָאֶה אֵין יוֹשְׁבִים יוֹם שְׁלֹשִׁים וְאֵין מְצַפִּין לָעֵדִים. וְאִם בָּאוּ עֵדִים יוֹדְעִין בְּוַדַּאי שֶׁהֵן עֵדֵי שֶׁקֶר אוֹ שֶׁנִּרְאֵית לָהֶם דְּמוּת לְבָנָה מִן הֶעָבִים וְאֵינָהּ הַלְּבָנָה הַוַּדָּאִית:

לחם משנה בית דין מחשבין בחשבונות וכו'. בפ''ק (דף כ':) אמרו נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה לא נולד קודם חצות בידוע שלא נראה סמוך לשקיעת החמה למאי נפקא מינה וכו' לאכחושי סהדי, כלומר אם נולד אחר חצות ובאו עדים ואמרו ראינו החדש קודם שקיעת החמה כדי לקדשו היום עדי שקר הם וכן אמרו שם עוד עניינים אחרים לאכחושי סהדי:

פירוש בית דין מחשבין וכו'. ואם תשאל מפני מה כשידעו ב''ד שהירח יראה ולא באו עדים עושין החדש מלא ואע''פ שיאות מחשבונם שיראה הירח ואין משגיחין על החשבון עד שיעידו בבית דין העדים בראייתם ואם ידעו שאינו נראה אין משגיחין על העדים וסומכים על החשבון [והיה מן הדין אם נסמוך על החשבון] אם ידעו בחשבון שיראה ולא באו עדים עושין יום ל' ר''ח כמו שעשו כשנתברר להם שאינו נראה שהרי סומכים על החשבון. והתשובה שאין אנו סומכין אלא על שניהם כאחד הראייה והחשבון כדין העדות דכתיב ע''פ שנים עדים עד שיעידו שניהם כאחד לפיכך כשידעו בחשבון שהוא נראה ולא באו עדים והעידו שראוהו אין קובעין אותו. אבל אם ידעו בחשבון שאינו נראה ובאו עדים והעידו שנראה אפשר שיהיו עדי שקר לפיכך אין סומכין על דבריהם ואפשר שלא יהיו עדי שקר אלא שנזדמנה להם דמות לבנה מן העבים וגם לא נסמוך על דבריהם ועכ''פ א''א בלא שניהם כאחד ובסילוק אחד מהם תסתלק הקביעה:

ז מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה עַל בֵּית דִּין שֶׁיְּחַשְּׁבוּ וְיֵדְעוּ אִם יֵרָאֶה הַיָּרֵחַ אוֹ לֹא יֵרָאֶה. וְשֶׁיִּדְרְשׁוּ אֶת הָעֵדִים עַד שֶׁיְּקַדְּשׁוּ אֶת הַחֹדֶשׁ. וְיִשְׁלְחוּ וְיוֹדִיעוּ שְׁאָר הָעָם בְּאֵי זֶה יוֹם הוּא רֹאשׁ חֹדֶשׁ כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ בְּאֵי זֶה יוֹם הֵן הַמּוֹעֲדוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג-ב) 'אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ' וְנֶאֱמַר (שמות יג-י) 'וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ':

לחם משנה מצות עשה מן התורה על ב''ד שיחשבו וידעו וכו'. היינו משום דכתיב החדש הזה לכם דהיינו עדות זו מסורה לכם: וישלחו ויודיעו וכו'. בפ''ק בסופו (דף כ"ב) אמרו מחללין את השבת ויוצאין לעדות החדש שנאמר אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אותם במועדם עד כאן. ומכאן למד רבינו ז''ל דמצוה לשלוח ולהודיע שהרי משמע מן הברייתא דענין שלוח השלוחים נכנס בכלל קריאה והא דהוי החיוב על בית דין משום דבפרק אם אינן מכירין (דף כ"ה) דרשו אתם ואפילו שוגגים אתם ואפילו מוטעים וזה הוי לב''ד:

פירוש מצות עשה וכו' שנאמר החדש הזה לכם וכו'. עדות זו מסורה לכם וכן מחוייבין ב''ד לדרוש העדות: וישלחו ויודיעו את שאר העם וכו'. שהרי כתיב אשר תקראו אותם אל תקרא אותם אלא אתם פירוש על ב''ד הוא אומר שעושין את המועדות ביום פלוני:

ח אֵין מְחַשְּׁבִין וְקוֹבְעִין חֳדָשִׁים וּמְעַבְּרִין שָׁנִים אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ב-ג) 'כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָיִם'. וְאִם הָיָה אָדָם גָּדוֹל בְּחָכְמָה וְנִסְמַךְ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְיָצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ וְלֹא הִנִּיחַ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּמוֹתוֹ הֲרֵי זֶה מְחַשֵּׁב וְקוֹבֵעַ חֳדָשִׁים וּמְעַבֵּר שָׁנִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וְאִם נוֹדַע לוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָדָם גָּדוֹל כְּמוֹתוֹ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר גָּדוֹל מִמֶּנּוּ הֲרֵי זֶה אָסוּר לִקְבֹּעַ וּלְעַבֵּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְאִם עָבַר וְקָבַע וְעִבֵּר לֹא עָשָׂה כְּלוּם:

פירוש אין מחשבין וקובעין חדשים וכו'. זה הפסוק בספר ישעיה וגם כמותו בתרי עשר והלשון שבישעיה והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם, פי' כל עם יאמר לחבירו לכו ונעלה וכו' אבל כי מציון תצא הוא דברי הנביא לא דברי העמים וכפל הענין במלות שונות כדרך המקרא שהרי ציון היא בירושלים ותורה היא דבר ה'. ואין אנו סומכין אלא על קביעות ב''ד שהן עמוד ההוראה והוא ב''ד שבירושלים שהרי כל בתי דינין שבארץ ישראל טפילה והם העיקר ואילן גדול לסמוך עליו. וא''ת זה הפסוק אינו מורה על הגבלת קביעת החדשים בלבד אלא הוא כולל כל התורה כולה שנאמר כי מציון תצא תורה וכו'. והתשובה אע''פ שהפשט מורה על זה יועיל זה הפסוק לנו בזה הענין שהרי הוא מכלל התורה והואיל והתורה כולה יוצאת מירושלים גם זה הענין יוצא מירושלים, וזה הנראה לי בתשובה:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן