הלכות פסולי המוקדשין - פרק ששי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות פסולי המוקדשין - פרק ששי - היד החזקה לרמב"ם

א כָּל הַזְּבָחִים שֶׁנִּתְעָרֵב בָּהֶן אַחַת מֵחַטָּאוֹת הַמֵּתוֹת. אוֹ שׁוֹר הַנִּסְקָל. אֲפִלּוּ אֶחָד בְּרִבּוֹא כֻּלָּן יָמוּתוּ לְפִי שֶׁבַּעֲלֵי חַיִּים חֲשׁוּבִין הֵן וְאֵינָם בְּטֵלִין. וְאִם הִקְרִיב הֻרְצָה שֶׁאֵין בַּעֲלֵי חַיִּין נִדְחִין:

כסף משנה כל הזבחים שנתערב וכו'. משנה ריש פרק התערובות (דף ע':). ומה שכתב ואם הקריב הורצה. שם אמר רבא אי אקריב ארצי ואותבוה ממתני' דקינין ואוקמוה ההיא מתניתין כמאן דאמר בעלי חיים אין נדחים. וכבר נתבאר בפרק ט''ו ממעשה הקרבנות דהלכה כמאן דאר אין בעלי חיים נדחים:

ב נִתְעָרֵב בָּהֶן אֶחָד מֵאִסּוּרֵי הַמִּזְבֵּחַ. יִרְעוּ כֻּלָּם עַד שֶׁיִּפּל בָּהֶן מוּם וְיִמָּכְרוּ וְיָבִיא בִּדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן מֵאוֹתוֹ הַמִּין שֶׁל קָדָשִׁים שֶׁנִּתְעָרֵב:

כסף משנה נתערב בהם אחד וכו'. עד שהרי דמי חולין הם. משנה שם:

ג נִתְעָרְבוּ קָדָשִׁים בְּחֻלִּין תְּמִימִים יִמָּכְרוּ הַחֻלִּין שֶׁבַּתַּעֲרֹבֶת לְצָרְכֵי אוֹתוֹ הַמִּין וְיִקָּרְבוּ כֻּלָּן. כֵּיצַד. אַרְבַּע בְּהֵמוֹת שְׁלָמִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּאַרְבַּע בְּהֵמוֹת חֻלִּין תְּמִימִים. יִמָּכְרוּ הָאַרְבַּע שֶׁל חֻלִּין לְמִי שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהָבִיא שְׁלָמִים וְיִקָּרְבוּ הַכּל שְׁלָמִים. וְכֵן בְּעוֹלָה אוֹ בְּאָשָׁם. וְהַדָּמִים חֻלִּין לְכָל דָּבָר שֶׁהֲרֵי דְּמֵי חֻלִּין הֵן:

ד נִתְעָרֵב שׁוֹר הֶקְדֵּשׁ בִּשְׁוָרִים שֶׁל חֹל. גָּדוֹל שֶׁבְּכֻלָּן הֶקְדֵּשׁ וְיִמָּכְרוּ הַשְּׁאָר לְצָרְכֵי אוֹתוֹ הַמִּין. נִתְעָרְבוּ קָדָשִׁים בְּקָדָשִׁים מִין בְּמִינוֹ. זֶה יִקְרַב לְשֵׁם בְּעָלָיו וְזֶה יִקְרַב לְשֵׁם בְּעָלָיו אַף עַל פִּי שֶׁאֵין כָּל אֶחָד מֵהֶן מַכִּיר קָרְבָּנוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּקָרְבְּנוֹת נָשִׁים שֶׁאֵין בָּהֶם סְמִיכָה. אֲבָל קָרְבְּנוֹת אֲנָשִׁים הוֹאִיל וְכָל אֶחָד צָרִיךְ לִסְמֹךְ עַל רֹאשׁ קָרְבָּנוֹ הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יִקָּרְבוּ עַד שֶׁיִּתֵּן הָאֶחָד חֶלְקוֹ לַחֲבֵרוֹ. אוֹ עַד שֶׁיִּפּל מוּם בַּכּל וְיִמָּכְרוּ וְיָבִיאוּ כָּל אֶחָד בִּדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן מֵאוֹתוֹ הַמִּין:

כסף משנה נתערב שור הקדש בשוורים. בפ' בתרא דמנחות (דף ק"ח:) שור של הקדש שנתערב באחרים הגדול שבהם הקדש וכלם ימכרו לצרכי עולות ודמיהם חולין, ודבר פשוט דלדוגמא נקט עולות כלומר אם היה אותו שור עולה ומינה נילף שאם היה מין זבח אחר ימכרו לצרכי אותו המין וכן מפורש בתוספתא בפרק הנזכר: נתערבו קדשים בקדשים וכו'. משנה בפרק התערובות (דף ע"ח:). ומ''ש בד''א בקרבנות נשים וכו'. שם מימרא דרב יוסף (דף ע"ד:):

ה נִתְעָרְבוּ מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ כְּגוֹן עוֹלָה בִּשְׁלָמִים. לֹא יִקָּרְבוּ אֲפִלּוּ כַּחֲמוּרָה שֶׁבָּהֶן. שֶׁאֵין מְבִיאִין קָדָשִׁים לְבֵית הַפָּסוּל:

כסף משנה נתערבו מין בשאינו מינו וכו'. משנה שם (דף ע"ה:):

ו וּכְשֵׁם שֶׁאֵין מְמַעֲטִין בִּזְמַן אֲכִילָתָן כָּךְ אֵין מְמַעֲטִין בְּאוֹכְלֵיהֶן וְלֹא בִּמְקוֹם אֲכִילָתָן. אֶלָּא כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. יִרְעוּ הַכּל עַד שֶׁיִּפּל בָּהֶם מוּם וְיִמָּכֵר כָּל אֶחָד מֵהֶן לְבַדּוֹ וְיָבִיא בִּדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן מִמִּין זֶה וּבִדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֵן מִמִּין הָאַחֵר וְיַפְסִיד הַמּוֹתָר מִבֵּיתוֹ:

כסף משנה ומ''ש שאין ממעטין באוכליהן ולא במקום אכילתן. נתבאר בפ''י ממעשה הקרבנות:

ז אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר הִקְרִיב עוֹלָה שֶׁחַיָּב בָּהּ אוֹ שְׁלָמִים שֶׁהָיָה חַיָּב לְהַקְרִיבָן. הֲרֵי זֶה מַקְרִיב מִדְּמֵי הַתַּעֲרֹבֶת עוֹלָה אַחֶרֶת וּשְׁלָמִים אֲחֵרִים:

כסף משנה ומ''ש אע''פ שכבר הקריב עולה שחייב בה או שלמים וכו'. תוספתא בפ''ח ממס' זבחים:

ח חַטָּאת שֶׁנִּתְעָרְבָה בִּשְׁלָמִים יִרְעוּ הַכּל עַד שֶׁיִּפּל בָּהֶן מוּם וְיָבִיא בִּדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן שְׁלָמִים וּבִדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן חַטָּאת. וְאִם קָדַם וְהִקְרִיב חַטָּאת אַחֶרֶת עַל חַטָּאת שֶׁהִפְרִישָׁהּ לוֹ כֻּלָּן יָמוּתוּ:

כסף משנה חטאת שנתערבה וכו'. תוספתא פרק ח' דזבחים אלא ששם כתוב שנתערבה באחת מכל הזבחים: ואם קדם והקריב וכו'. שם:

ט וְכֵן אִם נִתְעָרְבוּ מְעוֹת חַטָּאת בִּמְעוֹת אָשָׁם. לוֹקֵחַ שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת וּמְחַלֵּל דְּמֵי חַטָּאת בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא עַל חַטָּאת וּדְמֵי אָשָׁם עַל אָשָׁם. וְאִם כְּבָר קָרְבָה חַטָּאתוֹ יוֹלִיךְ כָּל הַמָּעוֹת לְיָם הַמֶּלַח. וְאִם כְּבָר קָרְבָה אֲשָׁמוֹ יִפְּלוּ הַכּל לִנְדָבָה:

כסף משנה וכן אם נתערבו וכו'. גם זה שם: כתב הר''י קורקוס ז''ל איני יודע טעם למיתה זו או להולכת מעות לים המלח כי כבר נתבאר שלא קבלו ההלכה שחטאת מתה אלא באבודה דוקא לא בגנובה. ואפשר היה לומר דנתערבה הוי אבידה טפי מגניבה וכאשר הוזכר פ''ד דתמורה (דף כ"ב:) בדעת ר' אושעיא שאפילו נתערבה אחת באחת הויא אבודה ואפי' בדברי ר''י שאמרו שם אבל אבראי כתב רש''י שהלכה ונתערבה. אלא שאין נראה כן דעת רבינו כלל כי דברי הבעיא דבעי אליבא דר''י פי' באבודה ומשום שמא יש אחד שרואה אותה ולא הזכיר נתערבה או שסובר דאביי דאמר נקטינן אבודה ולא גזולה פליג או שר''י חולק וסובר שאין תערובת אבודה אלא אחורי הדלת וכאשר כתב רש''י בצד אחד מהבעיא דבעדר כיון דחזו לכולהו אף על פי שאינה ניכרת אינה אבודה ופסק כר''י כיון דבעי אליביה ואם כן מיתה זו כאן למה כיון דאפשר ברעיה וצל''ע עכ''ל:

י * תּוֹדָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בִּתְמוּרָתָהּ שְׁתֵּיהֶן תִּקָּרַבְנָה וְיָנִיף הַלֶּחֶם עִמָּהֶן. וְכָךְ אִם נִתְעָרְבָה תּוֹדָה בִּשְׁאָר זְבָחִים אַף עַל פִּי שֶׁקָּרְבָה תּוֹדָתוֹ יִרְעוּ הַכּל עַד שֶׁיִּפּל בָּהֶן מוּם * וְיָבִיא בִּדְמֵי הַיָּפֶה תּוֹדָה אַחֶרֶת. וּבִדְמֵי הַיָּפֶה זֶבַח אַחֵר:

ההראב"ד תודה שנתערבה. א''א והא קא ממעט באכילת זרוע בשלה: ויביא בדמי היפה. א''א אינה טעונה לחם:

כסף משנה תודה שנתערבה וכו'. שם: כתב הראב''ד תודה שנתערבה א''א והא קא ממעט באכילת זרוע בשלה עכ''ל. ואסיפא דמלתא קאי דקתני נתערבה באיל נזיר שניהם יקרבו וכו' ומשיג על רבינו שמאחר שכל אחד מהם ספק איל נזיר צריך ליקח מכל אחד מהם זרוע בשלה ואינו נאכל אלא לכהנים ובני ביתם ונמצא שממעט באכילת זרוע של תודה שדינה ליאכל לכל אדם. ואני אומר שאם השגה זו השגה אינה על רבינו מפני שהוא העתיק דברי התוספתא אבל לפי האמת אפשר לומר דכיון שאינו ממעט באכילת כל הקרבן אלא במקצתו לא חיישינן: כתב הראב''ד ויביא בדמי היפה א''א אינה טעונה לחם עכ''ל. ונ''ל שהשגה זו היא על מ''ש וכן אם נתערבה התודה בשאר זבחים וכו' ויביא בדמי היפה תודה אחרת וכתב על זה שאינה טעונה לחם וכ''נ מדברי התוספתא ורבינו שלא הזכירו כאן לחם וצריך טעם למה לא יביא לחם בשביל התודה כשם שהוא מביא בנתערבה בתמורתה שאע''פ שאין התמורה טעונה לחם מביא לחם בשביל התודה. ונ''ל דלא קאי אלא אסיפא דקתני אע''פ שקרבה תודתו דהשתא כיון דקרבה תודתו שוב אין כאן לחם. ומכל מקום תמיהא לי דמילתא דפשיטא היא ולא היה צריך הראב''ד לכתבו ושמא י''ל דאתא לאשמועינן דבבא זו אע''פ שנראה ששוה סיפא דידה לרישא דידה אינם שוים לגמרי דרישא דנתערבה בשאר זבחים יביא עמה לחם וסיפא דקרבה תודתו לא יביא עמה לחם:

יא נִתְעָרְבָה בְּאֵיל נָזִיר שְׁתֵּיהֶם תִּקָּרַבְנָה וְיָנִיף הַלֶּחֶם עִמָּהֶן:

יב * בְּכוֹר שֶׁנִּתְעָרֵב בְּפֶסַח שְׁנֵיהֶם יִרְעוּ עַד שֶׁיִּפּל בָּהֶם מוּם וְיֵאָכְלוּ כִּבְכוֹר. וְלָמָּה לֹא יִקָּרְבוּ. לְפִי שֶׁהַפֶּסַח נֶאֱכָל לְכָל אָדָם עַד חֲצוֹת וְהַבְּכוֹר לִשְׁנֵי יָמִים וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא לַכֹּהֲנִים. וְאֵין מְבִיאִין קָדָשִׁים לְבֵית הַפְּסוּל וְאֵין מְמַעֲטִין בַּאֲכִילָתָן:

ההראב"ד בכור שנתערב ויאכלו כבכור. א''א והבכור בעל מום אי זה אכילה חמורה שבו ועוד מה תיקן לבעל הפסח והיה צריך לפרש תיקונו:

כסף משנה בכור שנתערב בפסח שניהם ירעו וכו'. בפרק מי שהיה טמא (פסחים דף צ"ח) תנן הפסח שנתערב בבכורות רבי שמעון אומר אם חבורת כהנים יאכלו ובגמרא והא קא מייתי קדשים לבית הפיסול וכו' ורבנן היכי עבדינן אמר רבא ממתין לו עד שיוממו ויביא בהמה שמינה ולימא כל היכא דאיתיה לפסח תחול עליה דהאי ואכיל להו בתורת בכור בעל מום. ופירש רש''י ורבנן דאמרי אין מביאין (קדשים לבית הפיסול) היכי עבדי לפסח שנתערבה בבכורות בשלמא גבי אשם שנתערב בשלמים או פסח שנתערב בעולה ואשם איכא למימר ירעו וימכרו ויביא בדמיהם אותם קרבנות וכו' אבל בכור נאמר בו לא תפדה ואין לו פדיון ואינו תופס את דמיו ואינו יוצא מקדושתו לחול על המעות אלא נאכל לכהן במומו ופסח בר פדיון הוא ואינו נאכל בלא פדיון. ממתין עד שיוממו ויביא בהמה שמינה כיפה שבהם ונימא כל היכא דאיתיה לפסח תיחול קדושתה אהנך מעות ומייתי בהנך מעות שלמים כדין מותר הפסח עכ''ל: כתב הראב''ד בכור שנתערב ויאכלו כבכור א''א והבכור בעל מום וכו'. ואני תמה על מה שהשיג על רבינו בכור בעל מום אי זו אכילה חמורה יש בו שאין תלונתו על רבינו דרבינו לישנא דגמ' נקט דקאמר דאכיל להו בתורת בכור בעל מום כ''ש שלפי האמת אין כאן תלונה כלל שהרי פירש רש''י ואכיל להו לכל התערובת בתורת בכור בעל מום ואי זו היא תורתו אינו נשחט באיטליז ואינו נמכר באיטליז ואינו נשקל בליטרא ואם היה מכיר בפסח שנפדה היה שוחטו ומוכרו באיטליז אם ירצה עכ''ל. ומ''ש מה תיקן לבעל הפסח והיה צריך לפרש תיקונו. י''ל שרבינו סמך על מ''ש בפרק רביעי מקרבן פסח:

יג וְכֵן מַעֲשֵׂר שֶׁנִּתְעָרֵב בְּפֶסַח כְּשֶׁיִּפּל בָּהֶן מוּם יֵאָכְלוּ כְּמַעֲשֵׂר. הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר שֶׁנִּתְעָרְבוּ יֵאָכְלוּ בְּמוּמָן:

כסף משנה וכן מעשר וכו'. בתוספתא דזבחים פרק שמיני: הבכור והמעשר שנתערבו וכו'. שם ודלא כר''ש:

יד וְכֵן שְׁאָר קָדָשִׁים שֶׁנִּתְעָרְבוּ בִּבְכוֹר וּבְמַעֲשֵׂר יִרְעוּ עַד שֶׁיִּפּל בָּהֶם מוּם וְיֵאָכְלוּ כִּבְכוֹר שֶׁנָּפַל בּוֹ מוּם אוֹ כְּמַעֲשֵׂר שֶׁנָּפַל בּוֹ מוּם:

כסף משנה וכן שאר קדשים וכו'. משנה בפרק התערובות (דף ע"א:):

טו אָשָׁם שֶׁנִּתְעָרֵב בִּשְׁלָמִים. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַקְרִיבִין מִשְּׁנֵיהֶן אֶלָּא הָאֵימוּרִין אֲבָל הַבָּשָׂר נֶאֱכָל. לֹא יִקָּרְבוּ אֶלָּא יִרְעוּ עַד שֶׁיִּפּל בָּהֶן מוּם וְיָבִיא בִּדְמֵי הַיָּפֶה אָשָׁם וּבִדְמֵי הַיָּפֶה שְׁלָמִים וְהַמּוֹתָר יַפְסִיד מִבֵּיתוֹ. וְאִם קָדַם וְהִקְרִיב אֲשָׁמוֹ שְׁנֵיהֶן יִפְּלוּ לִנְדָבָה:

כסף משנה אשם שנתערבה וכו'. משנה בפרק התערובות (דף ע"ה:) וכרבנן דפליגי ארבי שמעון. ומה שכתב ואם קדם והקריב אשמו שניהם יפלו לנדבה. תוספתא פרק ח' דזבחים:

טז כָּל הַקָּדָשִׁים אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְעָרְבוּ מִין בְּמִינוֹ. חוּץ מִן הַחַטָּאת עִם הָאָשָׁם שֶׁאֵין הָאָשָׁם אֶלָּא מִזִּכְרֵי כְּבָשִׂים. וְאֵין לְךָ חַטָּאת מִן הַכְּבָשִׂים אֶלָּא נְקֵבָה:

כסף משנה כל הקדשים אפשר וכו'. משנה בפרק התערובות (דף ע"א:):

יז וְכָל אֵלּוּ הַמִּתְעָרְבִין בַּחַיִּים אִם הִקְרִיב הֻרְצָה שֶׁאֵין בַּעֲלֵי חַיִּים נִדְחִין:

כסף משנה וכל אלו המתערבים וכו'. שם אמר רבא השתא דאמרי רבנן לא נקריב אי אקריב לא מרצי ואותביה ממתני' דקינים ושני הא כמאן דאמר בעלי חיים נדחים הא כמאן דאמר אינם נדחים וכיון דפסק רבינו כמאן דאמר בעלי חיים אינם נדחים כמו שנתבאר בפרק ט''ו ממעשה הקרבנות ממילא קמה לה הלכתא דלא כרבא ואע''ג דרבא בתרא הוא וה''ל למיפסק כוותיה איכא למימר דאליבא דמאן דאמר בעלי חיים נדחים אמרה וליה לא ס''ל:

יח בְּהֵמָה שֶׁנִּמְצֵאת מִירוּשָׁלַיִם וְעַד מִגְדַּל עֵדֶר וּכְמִדָּתָה לְכָל רוּחַ. אִם נְקֵבָה בַּת שְׁנָתָהּ הִיא כּוֹנְסָהּ לְכִפָּה עַד שֶׁתָּמוּת שֶׁמָּא חַטָּאת הִיא. הָיְתָה בַּת שְׁתַּיִם יְבִיאֶנָּה שְׁלָמִים וְיָבִיא עִמָּהּ לֶחֶם שֶׁמָּא תּוֹדָה הִיא. מָצָא זָכָר בֶּן שְׁתֵּי שָׁנִים אֵין לוֹ תַּקָּנָה. שֶׁמָּא אָשָׁם הוּא וַעֲדַיִן לֹא כִּפְּרוּ בְּעָלָיו. מָצָא זָכָר בֶּן שָׁנָה מַנִּיחוֹ עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם. וּמֵבִיא שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת תַּחְתָּיו וּמַתְנֶה וְאוֹמֵר אִם עוֹלָה הָיָה זֶה עוֹלָה תַּחְתָּיו וְאִם שְׁלָמִים הָיָה זֶה שְׁלָמִים תַּחְתָּיו. וּמַקְרִיב הָאֶחָד עוֹלָה וּנְסָכָיו מִשֶּׁל צִבּוּר. וְהָאַחֵר שְׁלָמִים עִם הַלֶּחֶם שֶׁמָּא תּוֹדָה הָיָה. וּמַה יַּעֲשֶׂה בָּזֶה הַנִּמְצָא יֵאָכֵל בְּמוּמוֹ שֶׁאֲפִלּוּ הָיָה בְּכוֹר אוֹ מַעֲשֵׂר בְּמוּמוֹ הוּא נֶאֱכָל. וְאִם פֶּסַח אַחַר זְמַנּוֹ הוּא הֲרֵי זֶה שְׁלָמִים וּבִזְמַנּוֹ הַכּל נִזְהָרִין בּוֹ. וְאִם תֹּאמַר שֶׁמָּא אֲשַׁם נָזִיר אוֹ אֲשַׁם מְצֹרָע הוּא. אֵינָן מְצוּיִין תָּמִיד. לְפִיכָךְ לֹא חָשׁוּ לָהֶן:

כסף משנה בהמה שנמצאת מירושלים ועד וכו'. בפ''ז דשקלים תנן בהמה שנמצאת מירושלים ועד מגדל עדר וכו' זכרים עולות ונקבות זבחי שלמים ומייתי לה בפרק האיש מקדש (דף נ"ה) ומסיק עלה ר''י ממתין לה עד שתומם ומייתי שתי בהמות ומתנה וכו' זכרים עולות דילמא תודה היא דמייתי נמי תודה והא בעיא לחם דמייתי נמי לחם ודילמא אשם הוא אשם בן שתי שנים ואישתכח בן שנה ודילמא אשם מצורע הוא נזיר הוא לא שכיחי ודילמא פסח הוא פסח בזמנו מיזהר זהירי ביה ושלא בזמנו שלמים הוא ודילמא בכור ומעשר הוא למאי הלכתא למיכלינהו במומן ה''נ במומן מתאכלי וכו' נקבות זבחי שלמים דילמא תודה היא דמייתי תודה והא בעי לחם דמייתי נמי לחם ודילמא חטאת היא חטאת בת שנתה ואשתכח בת שתי שנים ודילמא חטאת שעברה שנתה לא שכיח אשתכח בת שנתה מאי וכו' אמר אביי (בת שנתה) כחטאת (ודאי) כונסה לכיפה והיא מתה מאליה ומשמע מדברי רבינו דכי אמרינן דמייתי תודה היינו לומר דמייתי לה ומתנה עליה ואומר אם שלמים היא הריני מקריבה לשם שלמים ואם תודה היא הריני מקריבה לשם תודה דתרווייהו קדשים קלים נינהו ומתנותיהם שוה ותאכל כחמור שבהם ליום ולילה עד חצות. ומ''ש רבינו ונסכיו משל צבור. בפ''י דשקלים:

יט נִתְעָרְבוּ קָדָשִׁים בְּקָדָשִׁים אַחַר שֶׁנִּשְׁחֲטוּ יֵאָכְלוּ כֶּחָמוּר שֶׁבָּהֶן. נִתְעָרְבוּ בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין אוֹ בְּחֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה תְּעֻבַּר צוּרָתָן וְיֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה:

כסף משנה נתערבו קדשים בקדשים וכו'. נלמד ממה ששנינו במשנה בפרק התערובות שם: נתערבו בפסולי המוקדשין וכו'. נלמד מדאיפליגו בפ' התערובות במשנה ר' אליעזר ורבנן באיברים שנתערבו באיברי בעלי מומין ופסק כרבנן:

כ אֵיבְרֵי חַטָּאת שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּאֵיבְרֵי עוֹלָה. מַנִּיחִין הַכּל עַד שֶׁיִּפָּסְדוּ וּתְעֻבַּר צוּרָתָן. וְשׂוֹרְפִין אוֹתָן בָּעֲזָרָה בְּמָקוֹם שֶׁשּׂוֹרְפִין פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין:

כסף משנה איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה וכו' עד ה''ז ישרף בעזרה וכו'. משנה בפרק התערובות (דף ע"א) פלוגתא דר''א ופסק כרבנן:

כא אֵיבָר שֶׁל בַּעֲלֵי מוּמִין שֶׁנִּתְעָרֵב בְּאֵיבְרֵי קָדָשִׁים אֲפִלּוּ אֵיבָר בְּאֶלֶף אֵיבָרִים. יֵצְאוּ הַכּל לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. וַאֲפִלּוּ קָרְבוּ כֻּלָּן חוּץ מֵאֶחָד מִן הַתַּעֲרֹבֶת. הֲרֵי זֶה יִשָּׂרֵף בָּעֲזָרָה בְּמָקוֹם שֶׁשּׂוֹרְפִין פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין:

כסף משנה ומ''ש אפילו אבר באלף איברים:

כב חֲתִיכוֹת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁנִּתְעָרְבוּ בַּחֲתִיכוֹת קָדָשִׁים קַלִּים. אוֹ הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד בְּנֶאֱכָלִין לִשְׁנֵי יָמִים. יֵאָכְלוּ כֶּחָמוּר שֶׁבָּהֶן:

כסף משנה חתיכות קדשי קדשים וכו'. משנה שם (דף ע"ה ע"ב):

כג חֲתִיכָה שֶׁל חַטָּאת טְמֵאָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּמֵאָה חֲתִיכוֹת שֶׁל חַטָּאת טְהוֹרָה. וְכֵן פְּרוּסָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים שֶׁנִּטְמָא שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּמֵאָה פְּרוּסוֹת שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים הַטָּהוֹר. הֲרֵי זוֹ תַּעֲלֶה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּתְרוּמוֹת:

כסף משנה חתיכה של חטאת טמאה וכו' עד סוף הפרק. ברייתא בפרק הערל (יבמות דף פ"א ע"ב) ופירש רש''י דטעמא דקתני לא יעלו משום דאפשר למכרן לכהן בהפסד מועט:

כד אֲבָל חֲתִיכָה שֶׁל חַטָּאת שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּמֵאָה חֲתִיכוֹת שֶׁל חֻלִּין. וְכֵן פְּרוּסָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים הַטָּהוֹר שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּמֵאָה פְּרוּסוֹת שֶׁל חֻלִּין. הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יַעֲלוּ אֶלָּא יֵאָכֵל הַכּל לַכֹּהֲנִים כְּכָל הַמְדֻמָּעוֹת:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן