הלכות פסולי המוקדשין - פרק שמיני - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות פסולי המוקדשין - פרק שמיני - היד החזקה לרמב"ם

א חַטַאת הָעוֹף שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּעוֹלַת הָעוֹף. אוֹ עוֹלַת הָעוֹף שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּחַטַּאת הָעוֹף. אֲפִלּוּ אַחַת בְּרִבּוֹא כֻּלָּן יָמוּתוּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיוּ מְפֹרָשׁוֹת בִּשְׁעַת לְקִיחַת הַבְּעָלִים זוֹ חַטָּאת וְזוֹ עוֹלָה. אֲבָל אִם הֵבִיא עוֹפוֹת לְחוֹבָתוֹ מֵהֶן חַטָּאת וּמֵהֶן עוֹלָה וְלֹא פֵּרֵשׁ אֶלָּא כֻּלָּן סְתוּמוֹת וְנִתְעָרְבָה חַטָּאת אוֹ עוֹלָה בְּחוֹבָה זוֹ הַסְּתוּמָה יֵשׁ לָהֶן דִּינִים אֲחֵרִים:

כסף משנה חטאת העוף שנתערב בעולת העוף וכו'. פ''ק דקינים ופירש''י אחד בריבוא ימותו כולם דבכל אחת איכא לספוקי שמא עולה היא ופסולה למטה או שמא חטאת ופסולה למעלה: בד''א כשהיו מפורשות בשעת לקיחת הבעלים וכו':

ב וְכֵיצַד דִּינֵיהֶן. אִם נִתְעָרְבָה חַטָּאת בְּחוֹבָה זוֹ הַסְּתוּמָה אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא מִנְיַן חַטָּאוֹת שֶׁבְּחוֹבָה בִּלְבַד. אֲבָל מִנְיַן הָעוֹלוֹת שֶׁבְּחוֹבָה עִם הַחַטָּאת שֶׁנִּתְעָרְבָה בָּהֶן פְּסוּלִין שֶׁהֲרֵי נִתְעָרְבָה חַטָּאת בְעוֹלוֹת:

ג לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה הַחוֹבָה שְׁתַּיִם בְּחַטָּאת. חֲצִי הַחוֹבָה כָּשֵׁר וְחֶצְיָהּ פָּסוּל. * וְיֵרָאֶה לִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֻּלָּן לְמַטָּן כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת:

ההראב"ד ויראה לי שהוא. א''א טעה טעות גדולה ואם בא לימלך היאך אומרים לו הקרב פסולין למזבח והעופות אם יעשה אותן למטה יפסלו אלא ודאי אומרים לו לא תקריב אלא כמנין חטאות שבחובה עשה אותן למטה ואם יאמר האי כלן למטה שכתב על מנין חטאות שבחובה קאמר וכן כולן למעלה שכתב מנין העולות שבחובה קאמר א''כ מה יראה לי ואין זה צריך ראיה ועיון ואם לא יעשה אותן כתקונן היאך יהיה כשר כמנין חטאות או כמנין עולות:

ד וְכֵן אִם נִתְעָרְבָה עוֹלָה בְּחוֹבָה זוֹ הַסְּתוּמָה. אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא מִנְיַן עוֹלוֹת שֶׁבְּחוֹבָה. אֲבָל מִנְיַן הַחַטָּאוֹת שֶׁבְּחוֹבָה עִם הָעוֹלָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בָּהֶן פְּסוּלִין. שֶׁהֲרֵי נִתְעָרְבָה עוֹלָה בְּחַטָּאת. בֵּין שֶׁהָיְתָה הַחוֹבָה הַסְּתוּמָה מְרֻבָּה עַל הָעוֹלוֹת שֶׁנִּתְעָרֵב בָּהּ. בֵּין שֶׁהָיוּ הָעוֹלוֹת מְרֻבִּין עַל הַחוֹבָה הַסְּתוּמָה. בֵּין שֶׁהָיוּ שְׁתֵּיהֶן שָׁווֹת. אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא מִנְיַן עוֹלוֹת שֶׁבְּחוֹבָה. לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה הַחוֹבָה שְׁתַּיִם בָּעוֹלוֹת חֲצִי הַחוֹבָה כָּשֵׁר וְחֶצְיָהּ פָּסוּל. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֻּלָּן לְמַעְלָה כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה:

כסף משנה (ב-ד) וכיצד דיניהם אם נתערבה חטאת בחובה זו הסתומה וכו'. וכן אם נתערבו עולה בחובה זו הסתומה וכו'. שם ופירש''י חובה קרי קן שלם של יולדת או של זבה והוא אחת חטאת ואחת עולה וכו' ואם פרידה המופרשת לחטאת מעורבת עם ב' קינים של חובה שהם סתומים ועתה חמש פרידים מעורבין יחד אין יכול לעשות אלא שתים חטאת שזהו מנין הכשר בשני קינין של חובה דאי עבד ג' חטאות שמא משני קינין עבד להו ולא מהמעורב בהם ומב' קינים אינו יכול לעשות רק ב' חטאות ולא מצי עביד אפי' אחת עולה שמא יקח החטאת המעורבת וכן עולה שנתערבה בחובה בקן סתומה אין כשר אלא שנתערבה זו בזו אחת לזו ואחת לזו שתים לזו ושתים לזו שלש לזו ושלש לזו מחצה כשר ומחצה פסול אחת לזו ושתים לזו ושלש לזו ועשר לזו ומאה לזו הממועט כשר. ופירש''י אבל חובה שנתערבה זו בזו קן סתומה של לידה שהוא אחד חטאת ואחד עולה ונתערבו השני פרידין בקן אחת סתומה של לידה או של זיבה מאשה אחרת מחצה כשר ומחצה פסול יכול להקריב שני פרידין אחד עולה ואחד חטאת ולא יותר דאי עבד שני עולות שמא יעשה אותן מקן אחד של לידה או של זיבה וכן אם נתערבו הרבה קינים יחד יקריב חציו אחד חטאת ואחד עולה וחציו האחר פסולים והיינו כי נתערבו בשוה כדאמרינן אחת לזו ואחת לזו או שתים לזו ושתים לזו או שלש לזו ושלש לזו שיכול ליקח השלשה קינים אי זה שלש פרידים שירצה אי זה לחטאת ואי זה לעולה אבל אחד לזו ושנים לזו ושלש לזו ועשר לזו ומאה לזו הממועט כשר. אם נתערבו קן חטאת סתומה של זיבה בשני קינים של לידה או בשלשה אינו יכול להקריב אלא קן אחד פרידה אחת לחטאת ופרידה אחת לעולה אבל שתי עולות לא מצי עביד פן יקח הקן שהוא מבורר תחלה ללידה אחת שאינו יכול להקריב ממנו רק אחת חטאת ואחת עולה וכן אם נתערבו כולם יחד האחת והשתים והשלש והעשר לא יוכל להקריבו רק קן אחד שני פרידים או עשר קינים במאה יקריב עשרים פרידים כמו שיכול לעשות מעשר קינים וזהו המועט כשר. בין משם אחד לידה ולידה משתי נשים בין שני שמות לידה וזיבה אפי' מאשה אחת כדמפרש (במתני') כיצד משם אחד. וז''ל רבינו בפירוש המשנה אומר כי מה שהקדים לומר אין כשר אלא מנין עולות שבחובה אינו אלא אם נתערבו קינים נדבה שהם עולות כולם בקיני חובה שחציין עולות וחציין חטאות אבל חובה שנתערבה בחובה וכו' שאם היו שוות אלו כנגד אלו יהא המחצית כשר והמחצית פסול בהכרח באי זה צד שעשאן וכו' ויהיה שוה בזה כהן נמלך ר''ל ששואל לאשה אי זה יעשה חטאת ואי זה יעשה עולה וכהן שאינו נמלך אלא שהדבר מסור לו אבל אם היה מנין אחת משתיהן יותר ממנין האחרת [הרי יש בזה חילוק והוא] שאם עשה הכל למעלה או למטה המחצית כשר והמחצית פסול בהכרח וכו' ואם עשה החצי למעלה והחצי למטה וכו' המועט אז כשר ע''מ שיהא נמלך ולא יהיה מסור לו לעשות עולה מה שירצה וחטאת מה שירצה הרי בעלת המנין המועט אומרת לו שזה המחצית שנעשה למעלה בו נבלעה עולה שלי לפי שהוא המועט והמחצית שעשית למטה בו נבלעה חטאת שלי לפי שהוא ג''כ המועט ואני לא מסרתי הדבר אליך ולא הרשות עכ''ל:

ה חוֹבָה סְתוּמָה וְחוֹבָה אַחֶרֶת סְתוּמָה שֶׁנִּתְעָרְבוּ. בֵּין שֶׁהָיוּ שְׁתֵּיהֶן מִשֵּׁם אֶחָד. כְּגוֹן קִנֵּי זָבִים עִם קִנֵּי זָבִים. אוֹ מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת כְּגוֹן קִנֵּי זָבִים עִם קִנֵּי יוֹלְדוֹת. בֵּין שֶׁהָיוּ שְׁתֵּיהֶם לְאָדָם אֶחָד. בֵּין שֶׁהָיוּ לִשְׁנַיִם. אִם הָיוּ שְׁתֵּיהֶן שָׁווֹת מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל. בֵּין שֶׁעָשָׂה הַכּל לְמַעְלָה אוֹ הַכּל לְמַטָּה אוֹ עָשָׂה חֶצְיָן לְמַעְלָה וְחֶצְיָן לְמַטָּה לְעוֹלָם מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל. מִפְּנֵי שֶׁהַכּל חֶצְיָן עוֹלָה וְחֶצְיָן חַטָּאת. וְהַחַטָּאת לְמַטָּה וְהָעוֹלָה לְמַעְלָה. אִם עָשָׂה הַכּל לְמַעְלָה חֶצְיָן כְּשֵׁרוֹת וְהֵן עוֹלוֹת. וְאִם עָשָׂה כֻּלָּן לְמַטָּה חֶצְיָן כְּשֵׁרוֹת וְהֵן חַטָּאוֹת. עָשָׂה חֶצְיָן לְמַטָּה וְחֶצְיָן לְמַעְלָה חֲצִי הַחֵצִי שֶׁנַּעֲשָׂה לְמַעְלָה כָּשֵׁר מִפְּנֵי הַתַּעֲרֹבֶת וְהוּא עוֹלוֹת וַחֲצִי הַחֵצִי שֶׁל מַטָּה כָּשֵׁר וְהוּא חַטָּאוֹת:

ו הָיוּ שְׁתֵּי הַחוֹבוֹת הַסְּתוּמוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ זוֹ גְּדוֹלָה מִזּוֹ. כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה אַחַת אַרְבַּע עוֹפוֹת וְהַשְּׁנִיָּה שֵׁשׁ. אִם עָשָׂה הַכּל לְמַעְלָה אוֹ עָשָׂה הַכּל לְמַטָּה מֶחֱצָה פָּסוּל וּמֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמִטַּעַם שֶׁבֵּאַרְנוּ. * עָשָׂה חֶצְיָן לְמַטָּה וְחֶצְיָן לְמַעְלָה. אִם אַחַר שֶׁשָּׁאַל עָשָׂה כֵן הַמֻּעָט כָּשֵׁר. וְאִם מִדַּעְתּוֹ עָשָׂה הַמְרֻבֶּה כָּשֵׁר:

ההראב"ד עשה חציין למטה. א''א זה כתב בשביל שראה במשנה בראש פ''ג בד''א בכהן שנמלך אבל בכהן שאינו נמלך אחת לזו ואחת לזו וכו' ומחצה כשר ומחצה פסול וכו'. וכמה לשונו מקולקל שאם עשה כל הפרידין שנתערבו חציין למעלה וחציין למטה מה לי אם שאל מה לי אם לא שאל לעולם מחצה כשר ומחצה פסול אלא שאם שאל אומרים לו אל תקריב מהן אלא כשיעור המועט ועשה אותן חציין למעלה וחציין למטה שאין מקריבין פסולין למזבח ואם בא לעשות חטאת יותר אומרים לו שמא מן המועט היא וכבר עשית חטאתיה וכן אם בא לעשות עולות אומר לו שמא מן המעוטה היא וכבר הקרבת עולותיה אבל בשלא נמלך ועשה חציין למעלה וחציין למטה כשיעור המרובה כשר שאפשר שעשה מהן חציין חטאות וחציין עולות ולא שיעלה לה לחובותיה כולן שהרי אינה יודעת כמה עשה משלה למעלה ולמטה וכמה עשה משל חברותה אלא שמביא עם חברותה בתנאי וכל מה שהוכשר בעשייתו יועיל לו עם תנאו וממעט בהשלמת חובתה:

כסף משנה עשה חציין למטה וחציין למעלה אם אחר ששאל עשה כן המועט כשר וכו' זה הכלל כל שעשה הכהן מדעתו וכו'. שם בפ''ג בד''א בכהן נמלך אבל בכהן שאינו נמלך אחת לזו ואחת לזו שתים לזו ושתים לזו שלש לזו ושלש לזו עשה כולן למעלה מחצה כשר ומחצה פסול כולם למטה מחצה כשר ומחצה פסול חציין למעלה וחציין למטן את שלמעלה מחצה כשר ומחצה פסול ואת שלמטה מחצה כשר ומחצה פסול אחת לזו ושתים לזו ושלש לזו ועשר לזו ומאה לזו עשה כלן למעלה מחצה כשר ומחצה פסול כולם למטה מחצה כשר ומחצה פסול חציין למעלה וחציין למטה המרובה כשר זה הכלל כ''מ שאתה יכול לחלוק את הקינים ולא יהו משל אשה אחת בין למעלה בין למטה מחצה כשר מחצה פסול וכ''מ שאי אתה יכול לחלוק את הקינין עד שיהיו משל אשה אחת בין למעלה בין למטה המרובה כשר. ופירש המפרש בד''א בכהן נמלך אפירקא קמא קאי והכי קאמר בד''א דחטאת שנתערבה בעולה ועולה בחטאת אפי' אחת בריבוא ימותו כלם וכן אחת לזו ושתים לזו ושלש לזו דמועט כשר כל אלו הדינין בכהן נמלך כלומר לכתחלה נמלך הכהן איך משפטן אבל בכהן שאינו נמלך ועשה הכל מדעתו בדיעבד ועשה קן שלם למעלה לאשה אחת וכן קן שלם לאשה אחת הילכך כולם למעלה מחצה כשר עולות ומחצה פסול חטאות וכן למטה בענין זה וכן משמע בריש פרק התערובות דהאי בד''א אפרקין קמא קאי. וז''ל רבינו בפירוש המשנה זה שהוציא מן הכלל הוא שב על הלכה רביעית מהפרק הראשון שאמר המועט כשר אמר שאין זה אלא בכהן נמלך אם עשה חציין למעלה וחציין למטה אבל כהן שאינו נמלך אלא עושה לרצונו למעלה ולמטה כשר המרובה והוא מגיד מאי זה טעם יהיה כן ואמר שכל זמן שאפשר לחלק הכלל המעורב ואין מעופות האשה האחת בשני החצאין יחד הרי כשעשה חציין למטה וחציין למעלה מחצה כשר ומחצה פסול לפי שאנו אומרים אפשר שעופות של אחת היו כולן למעלה או למטה שחציו לעולם כשר וזה אפשר לעולם כל זמן שיהיה מנין כנגד מנין (הנה הכל אפשר) לחלק בשני חצאין ומקריבין החצי למעלה והחצי למטה ושלא יהיו מקצת העופות שהקריבו למעלה ומקצת מה שהקריבו למטה משל אשה אחת ואז המחצית שנעשה באחד משני הצדדין וכל זמן שא''א לחלק הכלל המעורב ולעשות חציו למעלה וחציו למטה אלא שעופות האחת כבר נעשה מהם למעלה ולמטה הרי הרוב כשר לפי שבעלת הרוב היא שנעשה מעופות שלה למעלה [ולמטה] בהכרח וא''א זה אלא כשיהיה מנין זו יותר ממנין זו עכ''ל. והראב''ד כתב על דברי רבינו עשה חציין למטה א''א זה כתב בשביל שראה במשנה רפ''ג וכו' עד וממעט בהשלמת חובתה. ונ''ל להגיה ולכתוב במקום חבירותיה חבירתה כלומר אותה שנתערב קינים עמה. וטעם רבינו לחלק בין נמלך לשאינו נמלך נתכוון רבינו לבאר בפירוש המשנה שכתבתי בסמוך ואין דבריו מובנים לי:

ז זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁעָשָׂה הַכֹּהֵן מִדַּעְתּוֹ חֶצְיָן לְמַעְלָה וְחֶצְיָן לְמַטָּה. וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה מִשֶּׁל אֶחָד לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. הֲרֵי זֶה הַמְרֻבֶּה כָּשֵׁר הוֹאִיל וְדָבָר יָדוּעַ שֶׁמִּקְצָת קָרְבְּנוֹתָיו לְמַעְלָה וּמִקְצָתָם לְמַטָּה יִהְיוּ כָּל קָרְבְּנוֹתָיו כְּשֵׁרִים:

ח שְׁנַיִם שֶׁלָּקְחוּ קִנֵּיהֶן בְּעֵרוּב אוֹ שֶׁנָּתְנוּ דְּמֵי קִנֵּיהֶן לַכֹּהֵן לְאֵיזֶה שֶׁיִּרְצֶה הַכֹּהֵן יַקְרִיב חַטָּאת וּלְאֵיזֶה שֶׁיִּרְצֶה יַקְרִיב עוֹלָה. שֶׁאֵין הַקִּינִין מִתְפָּרְשִׁין אֶלָּא בִּלְקִיחַת הַבְּעָלִים אוֹ בַּעֲשִׂיַּת הַכֹּהֵן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

כסף משנה שנים שלקחו קיניהם בעירוב וכו'. שם בשם ר' יוסי. ומ''ש שאין הקינין מתפרשים וכו' כמו שביארנו. הוא בפ''ה ושם נתבאר ואע''ג דבפ' בכל מערבין (דף ל"ו) בעי לאורויי מהכא דרבי יוסי סבר יש ברירה ומוקי לה בשהתנו ורבינו פוסק דבדאורייתא אין ברירה וכיון שכן קשה על רבינו שהיה לו לומר דבשהתנו מיירי. וי''ל דאמרינן עלה א''ה מאי למימרא קמ''ל כדרב חסדא דאמר אין הקינין מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן ומפרש דהשתא דקמ''ל כדרב חסדא אין צריך להתנות אלא אע''ג דלא התנו כהתנו דמי:

ט הָיוּ לִפְנֵי הַכֹּהֵן חַטָּאוֹת וְעוֹלוֹת. עָשָׂה שְׁתֵּיהֶן לְמַעְלָה אוֹ שְׁתֵּיהֶן לְמַטָּה מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל. עָשָׂה חֶצְיָן לְמַעְלָה וְחֶצְיָן לְמַטָּה וְלֹא יָדַע אִם הַחַטָּאוֹת הֵם שֶׁעָשָׂה לְמַטָּה אוֹ הָעוֹלוֹת. הֲרֵי הַכּל פָּסוּל. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר הָעוֹלוֹת הֵם שֶׁעָשָׂה לְמַטָּה וְהַחַטָּאוֹת לְמַעְלָה:

כסף משנה היו לפני הכהן חטאות ועולות וכו' עד סוף הפרק. בפ' ג' דקינים חטאת לזו ועולה לזו עשה כולן למעלה מחצה כשר ומחצה פסול וכו' ואם תאמר והא תנן חטאת שנתערבה בעולה אפי' אחד בריבוא ימותו כולם. וי''ל שאין כאן תערובת כלל אלא כל קן היה בפני עצמו וכל אחד הקריב בפני עצמו אלא שטעה הכהן בהקרבתן וכשהקריב חציין וחציין יודע היה ואח''כ שכח ומסופק אם טעה אם לא. זה דעת רבינו בפירוש המשנה:

י הָיוּ לְפָנָיו שְׁלֹשָׁה צִבּוּרֵי עוֹפוֹת אֶחָד חַטָּאוֹת וְאֶחָד עוֹלוֹת וְהָאֶחָד סָתוּם חֶצְיוֹ עוֹלוֹת וְחֶצְיוֹ חַטָּאוֹת וְלֹא פֵּרֵשׁ. אִם עָשָׂה כֻּלָּן לְמַעְלָה אוֹ לְמַטָּה. מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל:

כסף משנה היו לפניו ג' צבורי עופות וכו'. ג''ז שם ופירש רבינו במשנה זו על דרך שכתבתי שפירש במשנה שקודם זו שלא היה כאן תערובת כלל וע''ש:

יא עָשָׂה חֶצְיָן לְמַעְלָה וְחֶצְיָן לְמַטָּה. אֵין הַכָּשֵׁר אֶלָּא הַסָּתוּם בִּלְבַד שֶׁעָשָׂה חֶצְיוֹ לְמַעְלָה וְחֶצְיוֹ לְמַטָּה. וְהוּא מִתְחַלֵּק בֵּין הַבְּעָלִים וְעוֹלֶה לִשְׁנֵיהֶן. שֶׁהֲרֵי הַכֹּהֵן אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאֵי זֶה מֵהֶן פֵּרֵשׁ וּלְאֵי זֶה מֵהֶן הָיָה הַסָּתוּם. וּשְׁנֵי הַצִּבּוּרִין הַמְפֹרָשִׁין פְּסוּלִין שֶׁהֲרֵי לֹא יָדַע אֵי זֶה עָשָׂה לְמַעְלָה וְאֵי זֶה עָשָׂה לְמַטָּה וְשֶׁמָּא הָעוֹלָה נַעֲשֵׂית לְמַטָּה וְהַחַטָּאת לְמַעְלָה:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן