הלכות פסולי המוקדשין - פרק שלישי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות פסולי המוקדשין - פרק שלישי - היד החזקה לרמב"ם

א קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ כְּאִלּוּ שְׁחָטָן בַּצָּפוֹן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ-כא) 'וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ'. מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמִּזְבֵּחַ רָאוּי לִשְׁחִיטַת הָעוֹלָה וּשְׁחִיטַת הַשְּׁלָמִים:

כסף משנה קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח וכו'. משנה בר''פ קדשי קדשים (דף נ"ח) פלוגתא דתנאי ופסק כר' יוסי דנימוקו עמו ופריך בגמרא השתא כולו לעולה כשר כולו לשלמים מיבעיא ומשני סד''א עולה היא דדחיק ליה מקום אבל שלמים דלא דחיק ליה מקום אימא לא קמ''ל:

ב עוֹלָה שֶׁשְּׁחָטָהּ בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ. אוֹ שֶׁשְּׁחָטָהּ לְמַטָּה וְהֶעֱלָה אוֹתָהּ לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ. יַפְשִׁיט אוֹתָהּ וִינַתְּחֶנָּה בִּמְקוֹמָהּ. וּמוֹרִיד הַקְּרָבַיִם וּמְדִיחָן לְמַטָּה. וְחוֹזֵר וּמַעֲלֶה אוֹתָן וּמוֹרִיד הָעוֹר וְנוֹתְנוֹ לַכֹּהֲנִים:

כסף משנה עולה ששחטה בראש המזבח או ששחטה למטה וכו'. משנה בפ' המזבח מקדש (דף פ"ד) עולה שעלתה חיה לראש המזבח תרד שחטה בראש המזבח יפשיט וינתח במקומה. ומ''ש ומוריד את הקרבים ומדיחן. הכי אמרי' שם בברייתא ואע''ג דהתם מיירי בנפסלה ילפינן מינה לכשירה במכל שכן. ומה שכתב ומוריד העור ונותנו לכהנים. פשוט הוא. ומ''ש דה''ה לשחטה למטה והעלה לראש המזבח. הכי משמע מדתנן בראש הפרק הנזכר (דף פ"ג) כל הראוי לאשים אם עלה לא ירד ועוד דמשמע דאתיא בכ''ש משחטה בראש המזבח:

ג וְכֵן זְבָחִים שְׁחוּטִים שֶׁעָלוּ לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. מַפְשִׁיטָן וּמְנַתְּחָן בִּמְקוֹמָן וּמוֹרִיד הַקְּרָבַיִם וּמְדִיחָן בְּמַיִם וְחוֹזֵר וּמַעֲלֶה אוֹתָן וּמוֹרִיד אֶת הָעוֹר וְאֶת הַבָּשָׂר וְנוֹתְנוֹ לַבְּעָלִים וְחוֹזֵר וּמַקְטִיר אֶת הַשְּׁאָר. וּמִפְּנֵי מָה לֹא יוֹרִיד הַכּל אֶלָּא יַפְשִׁיט וִינַתֵּחַ בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ. שֶׁכָּל הָרָאוּי לָאִשִּׁים אִם עָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ לֹא יֵרֵד. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כט-לז) 'כָּל הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ'. יָכוֹל אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי. תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא ו-ב) 'הִיא הָעלָה עַל מוֹקְדָה'. מָה עוֹלָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לָאִשִּׁים אִם עָלְתָה לֹא תֵּרֵד אַף כָּל הָרָאוּי לָאִשִּׁים אִם עָלָה לֹא יֵרֵד:

כסף משנה ומ''ש וכן זבחים שחוטים שעלו לגבי מזבח וכו' שכל הראוי לאשים אם עלה לראש המזבח לא ירד וכן מ''ש מה עולה שהיא ראויה לאשים וכו'. משנה הזכרתיה בסמוך לר' יהושע ואע''ג דפליג עליה ר''ג לא פסק רבינו כמותו משום דר''ע ור''י הגלילי ור''ש פליגי עליה. ומ''ש שנאמר כל הנוגע במזבח יקדש. שם במשנה ובגמרא:

ד עוֹלָה שֶׁהֶעֱלָהּ חַיָּה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ תֵּרֵד שֶׁעֲדַיִן אֵינָהּ רְאוּיָה:

כסף משנה עולה שהעלה חיה לראש המזבח תרד וכו'. משנה כתבתיה בסמוך:

ה וְכֵן קֹמֶץ הַמִּנְחָה שֶׁלֹּא נִתְקַדֵּשׁ בִּכְלִי שָׁרֵת. וְכָל אִסּוּרֵי הַמִּזְבֵּחַ שֶׁעָלוּ יֵרְדוּ לְפִי שֶׁאֵינָן רְאוּיִין מִתְּחִלָּתָן:

ו וְכֵן בֶּהֱמַת קָדָשִׁים שֶׁנִּשְׁחֲטָה בַּלַּיְלָה אוֹ נִשְׁפַּךְ דָּמָהּ אוֹ שֶׁיָּצָאת חוּץ לָעֲזָרָה אִם עָלְתָה תֵּרֵד:

כסף משנה (ה-ו) ומ''ש וכן קומץ המנחה שלא נתקדש בכלי שרת. בר''פ המזבח מקדש שם. ומ''ש וכל איסורי המזבח שעלו ירדו וכו' וכן בהמת הקדשים שנשחטה בלילה וכו'. שם במשנה (דף פ"ד) אלו אם עלו לא ירדו הלן והיוצא והטמא ושנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו ושקבלו פסולים וזרקו את דמו ר' יהודה אומר ושנשחטה בלילה ושנשפך דמה ושיצא דמה חוץ לקלעים אם עלתה תרד רבי שמעון אומר לא תרד שהיה פיסולו בקדש שרבי שמעון אומר כל שפיסולו בקדש הקדש מקבלו לא היה פיסולו בקדש אין הקדש מקבלו ואלו לא היה פיסולן בקדש הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד והאתנן והמחיר והכלאים והטרפה והיוצא דופן ובעלי מומין ובגמרא תניא ר' יהודה אומר זאת והיא העולה מיעוטים פרט לנשחטה בלילה ושנשפך דמה ושיצא דמה חוץ לקלעים שאם עלתה תרד ר''ש אומר עולה אין לי אלא עולה כשירה מנין לרבות שנשחטה בלילה וכו' והניתנין למטה שנתנן למעלה ולמעלה שנתנן למטה והניתנין בחוץ שנתנן בפנים בפנים שנתנן בחוץ וכו' ת''ל תורת העולה ריבה וכו' ור' יהודה מייתי לה מהכא מפני מה אמרו לן בדם כשר שהרי לן כשר באימורין לן באימורין כשר שהרי לן כשר בבשר יוצא שהיוצא כשר בבמה טמא הואיל והותר לעבודת צבור חוץ לזמנו הואיל ומרצה לפיגולו חוץ למקומו הואיל ואיתקש לחוץ לזמנו שקבלו פסולים וזרקו את דמו בהני פסולים דחזו לעבודת צבור וכי דנים דבר שלא בהכשרו מדבר שבהכשרו תנא אזאת תורת העולה ריבה סמיך ליה. ופירש''י לן בדם כשר שאם עלה לא ירד. שהרי לן כשר באימורים שאם עלו לא ירדו. שהרי לן כשר בבשר כגון בשר שלמים הנאכלים לשני ימים. יוצא וכו' וביוצא דאימורי עולה ואימורי קדשים אבל יוצא דדם פסל ר' יהודה ולכך כתב רבינו זבח שיצא ופירש''י חוץ לזמנו דאשכחן ליה ריצוי אפילו בפנים שמרצה לפיגולו ליענש כרת. דחזו לעבודת צבור כגון טמא. דבר שלא בהכשרו כגון לן באימורים. מדבר שבהכשרו לן בבשר ויוצא דמקדש מיוצא דבמה שאין שם מחיצה עכ''ל. ופסק רבינו כר' יהודה:

ז אֲבָל קָדָשִׁים שֶׁלָּנוּ אוֹ שֶׁלָּן הַדָּם אוֹ הַבָּשָׂר אוֹ הָאֵימוּרִים. וְזֶבַח שֶׁיָּצָא חוּץ לָעֲזָרָה. אוֹ שֶׁנִּטְמָא אוֹ נִפְסַל בְּמַחְשֶׁבֶת הַזְּמַן אוֹ בְּמַחְשֶׁבֶת מָקוֹם אוֹ בְּמַחְשֶׁבֶת שִׁנּוּי. אוֹ שֶׁקִּבְּלוּ הַטְּמֵאִים וְזָרְקוּ אֶת דָּמוֹ הוֹאִיל וּרְאוּיִין בַּעֲבוֹדַת קָרְבָּן הַבָּא בְּטֻמְאָה. וְשֶׁנָּתַן דָּמוֹ חוּץ לִמְקוֹמוֹ אוֹ קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בַּדָּרוֹם אוֹ שֶׁנִּתְקַבֵּל דָּמָם בַּדָּרוֹם. אַף עַל פִּי שֶׁכָּל אֵלּוּ פְּסוּלִים אִם עָלוּ לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ לֹא יֵרְדוּ:

כסף משנה ומ''ש או קדשי קדשים שנשחטו בדרום או שנתקבל דמן בדרום אע''פ שכל אלו פסולים אם עלו [לראש המזבח] לא ירדו. יש לתמוה דבריש מעילה (דף ב') גבי קדשי קדשים ששחטן בדרום וקיבל דמן בצפון בצפון וקיבל דמן בדרום איבעיא להו עלו מהו שירדו רבה אמר אם עלו ירדו רב יוסף אמר אם עלו לא ירדו אליבא דר' יהודה לא תיבעי לך דכ''ע לא פליגי שאם עלו ירדו כי פליגי אליבא דר''ש ואע''ג דאיתותב רבא דאמר אם עלו ירדו היינו משום דאמר הכי לר''ש אבל לר' יהודה לכ''ע ירדו. ורבינו שפסק בסמוך כר' יהודה ה''ל לפסוק כאן שאם עלו ירדו ושמא נוסחא אחרת היתה לרבינו בזה. והר''י קורקוס ז''ל נדחק מאד ליישב זה ולא כתבתיו שלא להאריך:

ח כָּל שֶׁפִּסּוּלוֹ בַּקֹּדֶשׁ הַקֹּדֶשׁ מְקַבְּלוֹ. וּכְשֵׁם שֶׁאִם עָלוּ לֹא יֵרְדוּ כָּךְ אִם יָרְדוּ לֹא יַעֲלוּ שְׁנִיָּה שֶׁהֲרֵי פְּסוּלִין הֵם:

כסף משנה וכשם שאם עלו לא ירדו כו'. משנה בפ' המזבח מקדש (דף פ"ד):

ט וְאִם מָשְׁלָה בָּהֶם הָאוּר אַף עַל פִּי שֶׁיָּרְדוּ יַעֲלוּ שְׁנִיָּה וְיַשְׁלִים הַקְטָרָתָן:

כסף משנה ומ''ש ואם משלה בהם האור אע''פ שירדו יעלו שניה וכו'. מימרא דעולא שם (דף פ"ה:) ובפרק בית שמאי (דף מ"ג):

י קֹמֶץ שֶׁנִּתְפַּגֵּל וּמִקְצָתוֹ בָּאָרֶץ וּמִקְצָתוֹ מָשְׁלָה בּוֹ הָאוּר יַעֲלֶה כֻּלּוֹ:

כסף משנה קומץ שנתפגל כו'. גם זה בפרק ב''ש (דף מ"ג):

יא אֵיבָרִים וַחֲלָבִים וּקְמָצִים שֶׁלָּנוּ בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ כְּאִלּוּ לָנוּ בָּעֲזָרָה וְאִם יָרְדוּ לֹא יַעֲלוּ. אֲבָל אִם לֹא יָרְדוּ מַקְטִירִין אוֹתָן לְעוֹלָם:

כסף משנה איברים וחלבים וקמצים שלנו בראשו של מזבח וכו'. בפ' המזבח מקדש (דף פ"ז) אתמר איברים שלנו בעזרה מקטיר והולך כל הלילה לנו בראשו של מזבח מקטיר והולך לעולם ירדו רבה אמר יעלו רבא אמר לא יעלו ופסק כרבא דבתרא הוא:

יב וַאֲוִיר מִזְבֵּחַ כְּמִזְבֵּחַ. וְאֵימוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁהֶעֱלָן קֹדֶם זְרִיקַת דָּמִים לֹא יֵרְדוּ. שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה לַחְמוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ:

כסף משנה ומ''ש ואויר מזבח כמזבח. שם בעא ר''ל מר''י ואסיקנא דבעומד האדם בראש המזבח ואוחז האבר בידו פשיטא דאויר מזבח כמזבח דמי כי מיבעיא ליה [דעומד בקרקע העזרה] x ונקיט ליה בקניא כנגד המזבח מאי תיקו. ויש לתמוה על רבינו שסתם דבריו ולא חילק והר''י קורקוס ז''ל דחק עצמו להוכיח שנפשטה הבעיא ממקומות אחרים ולי אין צורך לכך אלא מאחר דלא איפשיטא בעיא מספיקא לא תרד: אימורי קדשים קלים וכו'. כלומר אע''פ שהעלום בפסלות כיון שנזרק הדם אח''כ לא ירדו. בר''פ המזבח מקדש ובספ''ק דמעילה מימרא דעולא ובפ' המזבח מקדש (דף פ"ג:) בעיא דאיפשיטא ועיין במ''ש רבינו רפ''ב מהל' מעילה. וכתבו התוס' דאימורי קדשים קלים דנקט לרבותא וכ''ש קדשי קדשים:

יג הִפְרִישׁ * שְׁנֵי אֲשָׁמוֹת לְאַחֲרָיוּת וְשָׁחַט אֶת שְׁנֵיהֶם וְקָדַם וְהֶעֱלָה אֵימוּרִים שֶׁל אֶחָד מֵהֶם קֹדֶם זְרִיקָה הֲרֵי אֵלּוּ יֵרְדוּ:

ההראב"ד שני אשמות וכו' עד הרי אלו ירדו. א''א והוא שזרק דם האחד ולא נזרק דמו של זה ומשום מחוסר זמן קאתי ליה:

כסף משנה הפריש שני אשמות לאחריות ושחט את שניהם וכו' הרי אלו ירדו. בסוף פרק קמא דמעילה (דף ז') אילו הפריש שתי אשמות לאחריות ושחט את שניהם וקדם והעלה אמורים של אחד מהם קודם זריקה אי אתה מודה שאם עלו ירדו. ופירש''י לאחריות שאם יאבד אחד מהם שיתכפר באחר והאי דנקט שני אשמות וכ''ש שתי חטאות דחטאת חמירא קדושתה מאשם. ושחט את שניהם וקדם והעלה אימורים של אחד מהם קודם זריקה ואח''כ זרק הדם ואשם שלא קרבו אמורים אי אתה מודה שאם עלו באותן אימורים שירדו דזריקת דם דאידך לא מהניא להני אימורים דלאו דידיה משום דמגופא אחרינא נינהו עכ''ל. וכתב הראב''ד והוא שזורק דם האחר וכו'. ומבואר הוא בדברי רש''י שכתבתי ואין מזה השגה על רבינו שלא כתבו שהוא העתיק דברי הגמרא כמנהגו:

יד הַזֶּבַח הַפָּסוּל וְהַנְּסָכִים הַפְּסוּלִים שֶׁעָלוּ לַמִּזְבֵּחַ. הַזֶּבַח לֹא יֵרֵד כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָאוּי לָאִשִּׁים. וְהַנְּסָכִים יֵרְדוּ. וְכֵן נְסָכִים הַבָּאִים בִּפְנֵי עַצְמָן שֶׁנִּפְסְלוּ וְעָלוּ יֵרְדוּ:

כסף משנה הזבח הפסול והנסכים הפסולים שעלו למזבח וכו'. פלוגתא דתנאי במשנה ר''פ המזבח מקדש (דף פ"ג) ופסק כר''ש שסובר כר' יהושע. ומ''ש וכן נסכים הבאים בפני עצמן שנפסלו ועלו וירדו. שם (דף פ"ד) נסכים הבאים בפני עצמן לדברי כולן ירדו:

טו עוֹף שֶׁמְּלָקוֹ זָר וְעָלָה לֹא יֵרֵד. וְקֹמֶץ הַמִּנְחָה שֶׁקְּמָצוֹ וְעָלָה יֵרֵד. אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה פָּסוּל וְזֶה פָּסוּל זֶה כְּאִלּוּ לֹא נִתְקַדֵּשׁ כְּלָל. וְאֶחָד הַזָּר וְאֶחָד שְׁאָר הַפְּסוּלִים:

כסף משנה עוף שמלקו זר ועלה וכו'. בפ' חטאת העוף (דף ס"ט) א''ר יצחק שמעתי שתים אחת קמיצת זר ואחת מליקת זר אחת תרד ואחת לא תרד [ולא ידענא] א''ר חזקיה מסתברא קמיצה תרד מליקה לא תרד מ''ש מליקה דישנה בבמה קמיצה נמי ישנה בבמה וכו' אלא אימא אין קידוש בכלי שרת במנחה בבמה. ופירש''י הילכך לא ילפינן זר במקדש לענין קמיצה מזר בבמה דלא דמי הך קמיצה להך קמיצה דבמקדש הואיל וקדשה בכלי שרת איפסלא בזר עכ''ל. ומ''ש רבינו כאילו לא נתקדש כלל. לעיל קאי וה''ק וקומץ המנחה שקמצו זר ועלה ירד כאילו לא נתקדש כלל אע''פ שזה פסול וזה פסול. ומ''ש ואחד הזר ואחד שאר הפסולים. הכי משמע משום דמהי תיתי לן לפלוגי בינייהו:

טז וְאֵלּוּ אִם יַעֲלוּ יֵרְדוּ. כָּל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָאִשִּׁים. בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וּבְשַׂר קָדָשִׁים קַלִּים. מוֹתַר הָעֹמֶר וּשְׁיָרֵי מְנָחוֹת וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים וְהַקְּטֹרֶת. וְצֶמֶר שֶׁבְּרָאשֵׁי כְּבָשִׂים וְשֵׂעָר שֶׁבִּזְקַן הַתְּיָשִׁים וְהָעֲצָמוֹת וְהַגִּידִים. וְהַקַּרְנַיִם וְהַטְּלָפַיִם בִּזְמַן שֶׁאֵינָן מְחֻבָּרִים אִם עָלוּ יֵרְדוּ:

כסף משנה ואלו אם עלו ירדו וכו' עד אם עלו ירדו. משנה בפרק המזבח מקדש שם:

יז * קֹמֶץ שֶׁמִּצָּה שַׁמְנוֹ עַל הָעֶצֶם וְיָרַד הָעֶצֶם יַחֲזִירוֹ. שֶׁהַדָּבָר סָפֵק שֶׁמָּא חִבּוּרֵי עוֹלִין כְּעוֹלִין הֵם חֲשׁוּבִין:

ההראב"ד קומץ שמיצה שמנו על העצם. א''א בנוסחא שלנו שמיצה שמנו על העצים ומה שפירש הענין לאם ירדו אם יעלו לא נהיר דבר למד מעניינו ואין הענין ההוא מדבר לירידה ועלייה אלא לענין חסרון קומץ או חסרון שמנו אם נמצא שמנו על העצים אם נחשוב אותו קודם הקטרתו שהרי עדיין לא משלה בו האור אע''פ שנפל ע''ג עצים שבמערכה דחבורי עולים דהיינו עצים שהם חיבור לקומץ לאו כקומץ דמו והרי חסר שמנו או דילמא כעולים דמו והרי לא חסר שמנו קודם הקטרה וזה הבעיא במנחות פרק הקומץ רבה:

כסף משנה קומץ שמיצה שמנו על העצם וכו'. בפרק הקומץ רבה (דף כ"ג) בעיא דלא איפשיטא, ורש''י והראב''ד גורסים על העצים ומפרשים אותה בענין אחר וז''ל ההשגות א''א בנוסחא שלנו שמנו על העצים ומה שפירש וכו' עד וזה הבעיא במנחות פ' הקומץ. וז''ל הגמרא בעא רבא קומץ שמיצה שמנו על העצם מהו חיבורי עולים כעולים דמו או לאו כעולים דמו ומפרשה רבינו לענין ירד אם יחזיר ולא איפשיטא ופסק רבינו דיחזיר משום דמספיקא לא מזלזלינן בקדשים שלא להעלותם שמא הדין נותן להעלותם. ומה שהקשה הראב''ד שדבר הלמד מענינו הוא וכו' וחתם דבריו וזו הבעיא במנחות פ' הקומץ כלומר תדע שאין בעיא זו ענין עליה וירידה שהרי היא במנחות פרק הקומץ דמיירי בענין חסרון הקומץ או שמנו ואלו היתה ענין לירידה ועליה בזבחים פ' המזבח מקדש ה''ל לאתויי. ואני אומר שאע''פ שטענה זו טענה היא מ''מ אינה מכרחת ולפי גירסת רבינו הוצרך לפרש כמו שפירשה ויש כדמות ראיה לגירסת רבינו מדאמרינן עלה לאו היינו דר''י ור''ל דאתמר המעלה אבר שאין בו כזית ועצם משלימו לכזית וכו':

יח מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי מְקַדֵּשׁ פְּסוּלִים בֵּין רְאוּיִין לוֹ בֵּין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לוֹ. אֲבָל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ אֶלָּא פְּסוּלִין הָרְאוּיִין לוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. כֵּיצַד. מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן שֶׁעָלוּ לוֹ זְבָחִים שֶׁנִּפְסְלוּ לֹא יֵרְדוּ. עָלְתָה לוֹ קְטֹרֶת זָרָה תֵּרֵד שֶׁאֵין הַקְּטֹרֶת זָרָה רְאוּיָה לַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. אֲבָל מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי שֶׁעָלָה לוֹ קֹמֶץ מִנְחָה בֵּין כָּשֵׁר בֵּין פָּסוּל לֹא יֵרֵד. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. כְּשֵׁם שֶׁהַמִּזְבֵּחַ מְקַדֵּשׁ אֶת הָרָאוּי לוֹ כָּךְ הַכֶּבֶשׁ וּשְׁאָר כְּלֵי הַשָּׁרֵת מְקַדְּשִׁין אֶת הָרָאוּי לָהֶם שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בַּכֵּלִים (שמות ל-כט) 'כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם יִקְדָּשׁ'. מִשֶּׁיַּגִּיעַ לַכֶּבֶשׁ דָּבָר הָרָאוּי לוֹ לֹא יֵרֵד וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּפְסַל. וְכֵן כְּשֶׁיַּגִּיעַ לִכְלִי שָׁרֵת כָּל דָּבָר הָרָאוּי לוֹ מִתְקַדֵּשׁ וְלֹא יִפָּדֶה לְעוֹלָם וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּפְסַל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּאִסּוּרֵי הַמִּזְבֵּחַ:

כסף משנה מזבח הפנימי מקדש פסולים וכו' עד וכן כל כיוצא בזה. בפרק שני דזבחים (דף כ"ז:) ויהיבו טעמא בגמרא משום דמזבח הפנימי כלי שרת ופירש''י שהוא כלי שרת ונמשח עם המשכן: כשם שהמזבח מקדש את הראוי לו וכו'. משנה פרק המזבח מקדש (דף פ"ו). ומ''ש וכן כשיגיע לכלי שרת כל דבר הראוי לו מתקדש. שם. ומ''ש ולא יפדה לעולם. משנה בריש פרק המנחות (דף ק'):

יט אֵין כְּלֵי הַלַּח מְקַדְּשׁוֹת אֶת הַיָּבֵשׁ. וְלֹא כְּלֵי הַיָּבֵשׁ מְקַדְּשׁוֹת אֶת הַלַּח. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמִדּוֹת הַלַּח וְהַיָּבֵשׁ שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת כְּלֵי הַמִּקְדָּשׁ. אֲבָל הַמִּזְרָקוֹת מְקַדְּשׁוֹת הַלַּח וְהַיָּבֵשׁ. וּכְלֵי שָׁרֵת מְקַדְּשִׁין דַּם הַפָּסוּל לִקָּרֵב:

כסף משנה אין כלי הלח מקדשות את היבש וכו'. משנה פרק המזבח מקדש (דף פ"ח). ומ''ש בד''א במדות הלח ויבש וכו' אבל המזרקות מקדשות הלח והיבש. מימרא דשמואל שם ופ''ק דמנחות (דף ח':): כלי שרת מקדשים דם הפסול ליקרב. בר''פ בתרא דכריתות (דף כ"ג) תנן אשם תלוי שנודע שלא חטא לר' יוסי אם כבר נשחט וקיבל הדם בכוס יזרק ופסק כר' יוסי דנימוקו עמו:

כ כָּל כְּלֵי הַשָּׁרֵת אֵין מְקַדְּשִׁין אֶלָּא בַּמִּקְדָּשׁ וְאֵין מְקַדְּשִׁין אֶלָּא מִדַּעַת וְאֵין מְקַדְּשִׁין אֶלָּא מִתּוֹכָן וְאֵין מְקַדְּשִׁין אֶלָּא שְׁלֵמִים. נִקְּבוּ אִם עוֹשִׂין מֵעֵין מְלַאכְתָּן שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין וְהֵם שְׁלֵמִים מְקַדְּשִׁין וְאִם לָאו אֵין מְקַדְּשִׁין. וְאֵין מְקַדְּשִׁין אֶלָּא מְלֵאִין. אֲבָל הַמִּדּוֹת אֵין מְקַדְּשׁוֹת חֲסֵרוֹת אֶלָּא אִם דַּעְתּוֹ לְמַלְּאוֹתָן. וְאִם אֵין דַּעְתּוֹ לְמַלְּאוֹתָן מְקַדְּשׁוֹת לְהִפָּסֵל אֲבָל לֹא לִקָּרֵב:

כסף משנה כל כלי השרת אין מקדשין אלא במקדש. מימרא דשמואל בפ' המזבח מקדש. ומ''ש אלא מדעת. מימרא דר''י פ''ק דמנחות (דף ז'). ומ''ש ואין מקדשין אלא מתוכן. מימרא דשמואל בפ' המזבח מקדש (דף פ"ח). ומ''ש ואין מקדשין אלא שלימים ניקבו אם עושים מעין מלאכתן שהיו עושים והם שלימים מקדשין ואם לאו אין מקדשין. משנה שם. ומ''ש ואין מקדשין אלא מליאים. מימרא דשמואל שם. ומ''ש אבל המדות אין מקדשות חסרות אלא אם דעתו למלאותם וכו'. שם ופ''ק דמנחות (דף ח') מימרא דר''י וברייתא שניהם מליאים אין מליאים אלא שלימים וכו' א''ר יוסי אימתי בזמן שאין דעתו להוסיף אבל דעתו להוסיף ראשון ראשון קידש ופירוש מלאים פירש''י שיש בהם שיעור הצריך לאותו דבר ואין דעתו להוסיף פירש שאין דעתו להשלים השיעור. ומדברי רש''י נראה שיש בנוסחא דידן בגמרא חסרון לשון המדבר בענין המדות. ומה שכתב ואם אין [דעתו] למלאותן מקדשות להפסל אבל לא ליקרב. נראה שלמד כן מדאמרינן בפ''ק דמנחות (דף ז') בעא מיניה מר''י כלי שרת מהו שיקדשו פסולים (ופירש"י) כגון אם קמץ זר ונתן בכלי ויש לדקדק שדין זה סותר מ''ש לעיל בפ' זה כלי שרת מקדשים דם הפסול ליקרב. ושמא י''ל דשאני בין דם לשאר דברים ועי''ל שלמד כן מדאמרינן בס''פ המזבח (דף פ"ח) אין כלי הלח מקדשים את היבש אמר רב אין מקדשין ליקרב אבל מקדשין ליפסל:

כא כְּלֵי שָׁרֵת מְקַדְּשִׁין שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּן לְהִפָּסֵל אֲבָל לֹא לְהִקָּרֵב. כֵּיצַד. דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַּיּוֹם שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ בִּכְלִי שָׁרֵת בַּלַּיְלָה נִפְסַל וְיִשָּׂרֵף. אֲבָל אֵינוֹ קָרֵב. כְּגוֹן שֶׁקָּמַץ מִנְחָה בַּלַּיְלָה וְנָתַן קֻמְצָהּ לִכְלִי שָׁרֵת הֲרֵי זוֹ נִשְׂרֶפֶת:

כסף משנה כלי שרת מקדשין שלא בזמנן כו'. בס''פ שתי הלחם (דף ק'):

כב מִזְבֵּחַ שֶׁנִּפְגַּם נִפְסְלוּ כָּל הַקָּדָשִׁים שֶׁהָיוּ שָׁם שְׁחוּטִין בַּמִּקְדָּשׁ שֶׁעֲדַיִן לֹא נִזְרַק דָּמָם. שֶׁהֲרֵי אֵין שָׁם מִזְבֵּחַ לִזְרֹק עָלָיו וְנֶאֱמַר (שמות כ-כא) 'וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ' כְּלוֹמַר תִּזְבַּח וְהוּא עוֹמֵד בְּתִקּוּנוֹ לֹא פָּגוּם:

כג אֲבָל קָדָשִׁים חַיִּים שֶׁהָיוּ שָׁם בָּעֲזָרָה כְּשֶׁנִּפְגַּם לֹא נִפְסְלוּ. אֶלָּא כְּשֶׁיִּבָּנֶה הַמִּזְבֵּחַ יִקָּרְבוּ שֶׁאֵין בַּעֲלֵי חַיִּים נִדְחִין:

כסף משנה (כב-כג) מזבח שנפגם וכו' אבל קדשים חיים שהיו שם בעזרה כשנפגם לא נפסלו וכו'. בפ' קדשי קדשים (דף נ"ט) אמר רב מזבח שנפגם כל הקדשים שנשחטו שם פסולים והכי א''ר [שמעון] ברבי משום רבי ישמעאל בר' יוסי ומייתי לה מדכתיב וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך וכי עליו אתה זובח אלא כשהוא שלם ולא כשהוא חסר וכו' ור''י אמר אחד זה ואחד זה פסולים במאי קא מיפלגי רב סבר בעלי חיים אינם נדחים ור''י סבר ב''ח נדחים. ופירש''י שנשחטו שם בעזרה כשהוא שלם והאי עליו בגינו ובשבילו קאמר. אחד זה ואחד זה בין שנשחטו בשעת פגימתן בין שנשחטו אחר תיקונו פסולים. ופסק רבינו כרב ונתבאר בפט''ו מהלכות מעשה הקרבנות:

כד הִקְדִּישׁ בְּהֵמוֹת עַד שֶׁלֹּא נִבְנָה הַמִּזְבֵּחַ. כְּשֶׁיִּבָּנֶה מַקְרִיבִין אוֹתָן שֶׁהַדָּחוּי מֵעִקָּרוֹ אֵינוֹ דָּחוּי:

כסף משנה הקדיש בהמות עד שלא נבנה המזבח כו'. שם אהא דתניא כל הקדשים שהיו עד שלא נבנה המזבח פסולים פריך נבנה דחויים מעיקרא נינהו כלומר וכשרים הם:

כה וְכֵן אֵין אוֹכְלִין קָדָשִׁים וְהַמִּזְבֵּחַ פָּגוּם. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י-יב) 'וְאִכְלוּהָ מַצּוֹת אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ'. וְהוּא הַדִּין לְקָדָשִׁים קַלִּים שֶׁאֵין אוֹכְלִין אוֹתָן בִּירוּשָׁלַיִם וְהַמִּזְבֵּחַ פָּגוּם עַד שֶׁיִּבָּנֶה:

כסף משנה וכן אין אוכלים קדשים והמזבח פגום וכו'. שם (דף ס') א''ר אלעזר מזבח שנפגם אין אוכלים בגינו שירי מנחה שנאמר ואכלוה מצות אצל המזבח וכי אצל המזבח אכלוה אלא בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר אשכחן שירי מנחה קדשי קדשים מנ''ל ת''ל קדש קדשים קדשים קלים מנין אמר אביי אתיא מדרשא דר' יוסי וכו':

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן