הלכות פסולי המוקדשין - פרק שבעה עשר - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות פסולי המוקדשין - פרק שבעה עשר - היד החזקה לרמב"ם

א כָּל הַדָּמִים הַנִּתָּנִין עַל מזִבֵּחַ הַחִיצוֹן שֶׁנָּתַן מֵהֶם מַתָּנָה רִאשׁוֹנָה בְּמַחְשָׁבָה נְכוֹנָה. וְנָתַן מִמַּתָּנָה שְׁנִיָּה וְאֵילָךְ בְּמַחְשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם אוֹ בְּמַחְשֶׁבֶת הַמָּקוֹם אוֹ מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן. הֲרֵי זֶה כִּפֵּר וְהֻרְצָה הַקָּרְבָּן. וְאִם נָתַן אֶת הָרִאשׁוֹנָה בְּמַחְשֶׁבֶת הַזְּמַן וְהִשְׁלִים הַמַּתָּנוֹת בְּמַחְשֶׁבֶת הַמָּקוֹם הֲרֵי זֶה פִּגּוּל. שֶׁמַּתָּנָה רִאשׁוֹנָה הִיא הָעִקָּר. אֲבָל כָּל הַדָּמִים הַנִּתָּנִין עַל מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי הוֹאִיל וְכֻלָּן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אִם נָתַן אַחַת מֵהֶן שֶׁלֹּא כְּתִקְנָהּ אֶלָּא הִפְסִיד בָּהּ הַמַּחְשָׁבָה אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן כָּל הַשְּׁאָר כְּתִקְנָן הַזֶּבַח פָּסוּל:

כסף משנה כל הדמים הניתנים וכו' עד היא העיקר. משנה בר''פ ב''ש (דף ל"ו:). ומ''ש אבל כל הדמים הניתנים על מזבח הפנימי וכו'. שם במשנה כל הניתנים על מזבח הפנימי אם חיסר אחת מהמתנות לא כיפר לפיכך אם נתנן כולן כתקנן ואחת שלא כתקנה פסול ואין בו כרת. ופירש''י לפיכך הואיל וכולן מתירות אין זו מתרת בלא זו ואין מפגלת בל''ז אם נתנם כולם בשתיקה ואחת שלא כתקנה כגון שנתנה במחשבת חוץ למקומו או חוץ לזמנו פסול שלא כיפר בראשונות ואין בו כרת שאין האחרונה מפגלתו שאין מפגלין בחצי מתיר:

ב חִשֵּׁב בָּרִאשׁוֹנָה מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן וְשָׁתַק בַּשְּׁאָר. אוֹ שֶׁנָּתַן כֻּלָּן כְּתִקְנָן חוּץ מִן הָאַחֲרוֹנָה שֶׁנָּתַן בְּמַחְשֶׁבֶת הַזְּמַן. הֲרֵי זֶה פָּסוּל. וְאֵינוֹ פִּגּוּל עַד שֶׁיַּזֶּה בְּמַחְשֶׁבֶת הַזְּמַן שֶׁהֲרֵי כֻּלָּם בְּמַתָּנָה אַחַת הֵן:

ג טְבִילַת אֶצְבַּע בְּדַם הַחַטָּאוֹת הַפְּנִימִיּוֹת מְפַגֶּלֶת. כֵּיצַד. חִשֵּׁב בִּשְׁעַת טְבִילַת אֶצְבַּע בְּדַם מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן הֲרֵי זֶה כִּמְחַשֵּׁב בִּשְׁעַת הַזָּיָה:

כסף משנה טבילת אצבע וכו'. בפרק קמא דזבחים (דף י"ג):

ד הָיָה עוֹמֵד בָּעֲזָרָה וְחִשֵּׁב מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן בְּחַטָּאוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בִּפְנִים בְּדָבָר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים אֵינוֹ פִּגּוּל. חִשֵּׁב בְּדָבָר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ הֲרֵי זֶה פִּגּוּל:

כסף משנה היה עומד בעזרה וכו' עד שהרי חשב בחוץ בדבר הנעשה בחוץ. בפ''ב דמנחות (דף י"ד) ואיתיה נמי בפרק ב''ש (דף מ"ג):

ה כֵּיצַד. הָיָה עוֹמֵד בָּעֲזָרָה וְאָמַר הֲרֵינִי שׁוֹחֵט לְהַזּוֹת דָּמוֹ לְמָחָר. אֵינוֹ פִּגּוּל. שֶׁהַהַזָּיָה לְפָנִים בַּהֵיכָל:

ו הָיָה עוֹמֵד בַּהֵיכָל וְאָמַר הֲרֵי אֲנִי מִזֶּה לִשְׁפֹּךְ שְׁיָרִים לְמָחָר. אֵינוֹ פִּגּוּל שֶׁהֲרֵי חִשֵּׁב בִּפְנִים בְּדָבָר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ. אֲבָל אִם הָיָה עוֹמֵד בָּעֲזָרָה וְשָׁחַט וְהוּא מְחַשֵּׁב לִשְׁפֹּךְ שְׁיָרִים לְמָחָר אוֹ לְהַקְטִיר אֵימוּרִין לְמָחָר. הֲרֵי זֶה פִּגּוּל. שֶׁהֲרֵי חִשֵּׁב בַּחוּץ בְּדָבָר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ:

ז הַתּוֹדָה מְפַגֶּלֶת אֶת הַלֶּחֶם וְהַלֶּחֶם אֵינוֹ מְפַגֵּל אֶת הַתּוֹדָה. כֵּיצַד. הַשּׁוֹחֵט אֶת הַתּוֹדָה וְהוּא מְחַשֵּׁב שֶׁיֹּאכַל מִבְּשָׂרָהּ אוֹ יִזְרֹק דָּמָהּ אוֹ שֶׁיַּקְטִיר אֵימוּרֶיהָ לְמָחָר. הַזֶּבַח עִם הַלֶּחֶם פִּגּוּל. אֲבָל אִם חִשֵּׁב לֶאֱכל מִן הַלֶּחֶם לְמָחָר הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ פִּגּוּל וְזֶבַח הַתּוֹדָה אֵינוֹ פִּגּוּל:

כסף משנה התודה מפגלת את הלחם וכו' עד והכבשים אינם פגול. משנה בפרק שני דמנחות (דף ט"ו):

ח וְכֵן הַדִּין בִּשְׁנֵי כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת עִם שְׁתֵּי הַלֶּחֶם הַבָּאוֹת עִמָּהֶן שֶׁאִם חִשֵּׁב מַחֲשֶׁבֶת זְמַן בַּכְּבָשִׂים נִתְפַּגְּלוּ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם. חִשֵּׁב שֶׁיֹּאכַל מִשְּׁתֵי הַלֶּחֶם לְמָחָר. שְׁתֵּי הַלֶּחֶם פִּגּוּל וְהַכְּבָשִׂים אֵינָן פִּגּוּל. חִשֵּׁב בְּאַחַת מֵאַרְבַּע הָעֲבוֹדוֹת לֶאֱכל כְּזַיִת מִבְּשַׂר הַזֶּבַח עִם הַלֶּחֶם לְמָחָר. הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ פִּגּוּל וְהַתּוֹדָה אוֹ הַכְּבָשִׂים אֵינָן פִּגּוּל:

כסף משנה ומ''ש חשב באחת מארבע עבודות וכו'. שם ע''א בעא מיניה ר''א מרב השוחט את התודה לאכול למחר כזית ממנה ומלחמה מהו. ופירש רש''י ממנה ומלחמה כחצי זית מזה וכחצי זית מזה. לאיפגולי תודה לא מיבעיא לי השתא כולו מלחמה לא מיפגלא ממנה ומלחמה מיבעיא כי קא מיבעיא לי לאיפגולי לחם מי מצרף תודה לאיפגולי לחם או לא א''ל אף בזו הלחם מפוגל והתודה אינה מפוגלת וכו' ואיכא דמתני לה אכבשים בעא מיניה השוחט את הכבשים לאכול למחר כזית מהם ומלחמה מהו וכו' מי מצטרפי כבשים לאיפגולי לחם או לא אמר ליה אף בזו הלחם מפוגל והכבשים אינם מפוגלים וכו' מאן דמתני לה אתודה כ''ש אכבשים ומאן דמתני לה אכבשים כבשים הוא דהוזקקו זה לזה לתנופה אבל תודה דלא הוזקקה זה לזה לתנופה לא. ופירש''י אבל תודה לא פשיטא ליה דליפגול לחם. ופסק כלישנא דתודה פשט ליה וכ''ש לכבשים ואע''ג דלישנא קמא הוא משום דכיון דאיכא תרי לישני ה''ל ספיקא ולחומרא. והר''י קורקוס ז''ל כתב טעם אחר דלא שבקינן מאי דפשיטא להאי לישנא למנקט ספיקא דאידך לישנא:

ט הַמַּקְטִיר שְׁנֵי בְּזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁעִם לֶחֶם הַפָּנִים וְחִשֵּׁב בִּשְׁעַת הַקְטָרָתָן שֶׁיֹּאכַל לֶחֶם הַפָּנִים לְמָחָר. הֲרֵי הַלֶּחֶם פִּגּוּל:

כסף משנה המקטיר שני בזיכי לבונה וכו'. מתבאר ממה שיבא:

י הַשּׁוֹחֵט שְׁנֵי כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת וְחִשֵּׁב לֶאֱכל אַחַת מִשְּׁתֵי הַחַלּוֹת לְמָחָר שְׁתֵּיהֶם פִּגּוּל:

יא הִקְטִיר שְׁנֵי הַבְּזִיכִים וְהוּא מְחַשֵּׁב לֶאֱכל אֶחָד מִשְּׁנֵי הַסְּדָרִים לְמָחָר. שְׁנֵי הַסְּדָרִים פִּגּוּל:

כסף משנה (י-יא) השוחט שני כבשי עצרת וכו' עד שני הסדרים פיגול. משנה בפ''ב דמנחות (דף י"ג:) פלוגתא דתנאי ופסק כחכמים:

יב וְכֵן אִם חִשֵּׁב מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן בְּאַחַת מֵחַלּוֹת הַתּוֹדָה אוֹ בְּאַחַת מֵחַלּוֹת מִנְחַת מַאֲפֵה הַתַּנּוּר. הֲרֵי כָּל הַחַלּוֹת פִּגּוּל:

כסף משנה וכן אם חשב מחשבת הזמן וכו'. שם (דף י"ד:) בעיא דר''י ופשטוה מברייתא:

יג אֲבָל אִם נִטְמֵאת אַחַת מִשְּׁתֵי הַחַלּוֹת אוֹ אֶחָד מִשְּׁנֵי הַסְּדָרִים אוֹ אַחַת מֵחַלּוֹת הַתּוֹדָה. בֵּין לִפְנֵי זְרִיקָה בֵּין לְאַחַר זְרִיקָה. אוֹתָהּ הַחַלָּה וְאוֹתוֹ הַסֵּדֶר אָסוּר. וְהַטָּהוֹר בְּטָהֳרָתוֹ יֵאָכֵל:

כסף משנה אבל אם נטמאת אחת משתי החלות וכו'. גם זה שם במשנה פלוגתא דתנאי ופסק כחכמים. ומ''ש בין לפני זריקה בין לאחר זריקה. שם א''ר אלעזר מחלוקת לפני זריקה אבל לאחר זריקה דברי הכל וכו' והטהור יאכל:

יד חִשֵּׁב בַּעֲבוֹדַת אֶחָד מִשְּׁנֵי הַכְּבָשִׂים שֶׁיֹּאכַל כְּזַיִת מִשְּׁתֵּי הַלֶּחֶם לְמָחָר. וְכֵן אִם חִשֵּׁב בְּהַקְטָרַת אֶחָד מִשְּׁנֵי הַבְּזִיכִין שֶׁיֹּאכַל כְּזַיִת מִלֶּחֶם הַפָּנִים לְמָחָר. הֲרֵי הַלֶּחֶם פָּסוּל. וְאֵינוֹ פִּגּוּל עַד שֶׁיְּחַשֵּׁב בְּכָל הַמַּתִּיר שֶׁהוּא עֲבוֹדַת שְׁנֵי הַכְּבָשִׂים וְהַקְטָרַת שְׁנֵי הַבְּזִיכִין:

כסף משנה חשב בעבודת אחד משני הכבשים וכו'. ג''ז שם במשנה פלוגתא דתנאי ופסק כחכמים:

טו שָׁחַט אֶחָד וְחִשֵּׁב לֶאֱכל חֲצִי זַיִת מֵחַלָּה זוֹ לְמָחָר וְשָׁחַט הַשֵּׁנִי וְחִשֵּׁב לֶאֱכל חֲצִי זַיִת מֵחַלָּה שְׁנִיָּה לְמָחָר הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין לְפִגּוּל. וְהוּא הַדִּין בִּשְׁנֵי הַבְּזִיכִין עִם שְׁנֵי הַסְּדָרִים:

כסף משנה שחט אחד וחשב לאכול כחצי זית מחלה זו למחר ושחט השני וחשב לאכול חצי זית מחלה שנייה למחר הרי אלו מצטרפין לפגול. כ''ה הגירסא הנכונה והדין בפ''ב דמנחות (דף י"ד) פלוגתא דרבי ורבנן ופסק כחכמים. ומ''ש וה''ה בשני הבזיכים עם שני הסדרים. נלמד מהדין שכתב בסמוך:

טז חִשֵּׁב בְּאֶחָד מִשְּׁנֵי הַכְּבָשִׂים מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן. וְעָשָׂה הַשֵּׁנִי בְּמַחְשָׁבָה נְכוֹנָה. זֶה שֶׁעֲשָׂאָהוּ בְּמַחְשֶׁבֶת הַזְּמַן פִּגּוּל וְהַשֵּׁנִי כָּשֵׁר:

כסף משנה חשב באחד משני הכבשים וכו'. משנה בפרק ב' דמנחות (דף ט"ז):

יז שָׁחַט אֶחָד מֵהֶן וְחִשֵּׁב בִּשְׁעַת שְׁחִיטָתוֹ שֶׁיֹּאכַל מִבְּשַׂר הַשֵּׁנִי לְמָחָר שְׁנֵיהֶן כְּשֵׁרִים שֶׁאֵין מְחַשְּׁבִין מִזֶּה עַל זֶה:

כסף משנה ומ''ש שחט אחד מהם וחשב בשעת שחיטתו שיאכל מבשר השני למחר וכו'. גם זה שם במשנה ולשונה שיאכל מחבירו למחר ובעי ר' אבא זוטי (דף ט"ו) מחבירו כבש חבירו משמע ולא מיפגיל או דילמא לחם משמע ומפגיל ליה ואתינן למפשטה ממתניתין ודחי דילמא דפריש ואמר מחבירו כבש ולכך כתב רבינו מבשר דליכא לספוקי בלחם. ויש לתמוה למה השמיט רבינו דין האומר מחבירו:

יח שְׁנֵי כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת אֵין מְקַדְּשִׁין אֶת הַלֶּחֶם אֶלָּא בִּשְׁחִיטָה. כֵּיצַד. שְׁחָטָם וְזָרַק דָּמָם בְּמַחְשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם לֹא קָדַשׁ הַלֶּחֶם. שְׁחָטָן לִשְׁמָן וְזָרַק דָּמָם שֶׁלֹּא לִשְׁמָן הַלֶּחֶם קָדוֹשׁ וְאֵינוֹ קָדוֹשׁ. שְׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן אַף עַל פִּי שֶׁזָּרַק לִשְׁמָן לֹא קָדַשׁ הַלֶּחֶם:

כסף משנה שני כבשי עצרת אין מקדשין את הלחם אלא בשחיטה וכו' שחטו לשמן וכו' הלחם קדוש ואינו קדוש. כך היא הגירסא הנכונה בלשון רבינו והוא בפרק התכלת (דף מ"ז) פלוגתא דתנאי ופסק כרבי מחבירו. ועוד ששם העמידו דר''ע ור''א כרבי ס''ל והא דתניא קדוש ואינו קדוש מפרש רבא דהיינו לומר קדוש ואינו ניתר לכהנים:

יט שְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁיָּצְאוּ בֵּין שְׁחִיטָה לִזְרִיקָה וְזָרַק דַּם הַכְּבָשִׂים בְּמַחְשֶׁבֶת הַזְּמַן. נִתְפַּגְּלוּ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם אַף עַל פִּי שֶׁהֵן בַּחוּץ. שֶׁהַזְּרִיקָה מוֹעֶלֶת לַיּוֹצֵא אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הוּא בַּחוּץ:

כסף משנה שתי הלחם שיצאו בין שחיטה לזריקה וכו'. שם פלוגתא דתנאי ופסק כר''ע. וכתב רבינו אע''פ שהם בחוץ בגמרא מתקיף לה ר''פ ממאי דכי איתנהו אבראי פליגי דילמא בדאיתנהו אבראי כ''ע לא פליגי דאין זריקה מועלת ליוצא ובהדר עיילינהו פליגי. ומה שרצו להכריח מדרב גידל שאמרו ולאו איתותב רב גידל אעפ''כ תפס רבינו דבדרך דחייה אמר כן ר''פ אי נמי דגריס רבינו ולאו איתותב רב גידל בניחותא כמו שכתבו התוספות:

כ כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת שֶׁשְּׁחָטָן לִשְׁמָן וְאָבַד הַלֶּחֶם. אִם זָרַק דָּמָן לִשְׁמָן הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין. זָרַק דָּמָן בְּמַחְשֶׁבֶת הַזְּמַן אַחַר שֶׁאָבַד הַלֶּחֶם הֲרֵי אֵלּוּ סָפֵק אִם הֻתְּרוּ בַּאֲכִילָה אוֹ לֹא הֻתְּרוּ:

כסף משנה כבשי עצרת ששחטן לשמן וכו'. שם (דף מ"ה) א''ר יוחנן הכל מודים שאם הוזקקו זה לזה שמעכבין זה את זה ואיזהו זיקה שלהן שחיטה. ופירש''י שאם הוזקקו זה לזה שהיו ביחד ואח''כ אבד לחם או כבשים שמעכבים זה לזה והנותר לפנינו יצא לבית השריפה דנדחה באבוד חבירו. ומ''ש זרק דמן במחשבת הזמן אחר שאבד הלחם הרי אלו ספק אם הותרו באכילה או לא. שם (דף מ"ז:) בעא מיניה ר' ירמיה מר' זירא כבשי עצרת ששחטן לשמן ואבד הלחם מהו שיזרקו דמן לשמן להתיר בשר באכילה א''ל יש דבר שאינו כשר לשמו וכשר שלא לשמו ולא והרי פסח וכו' והרי תודה שאני תודה דרחמנא קרייה שלמים. ופירש''י מהו שיזרוק דמן שלא לשמן אלא לשם שלמים להתיר בשר באכילה דודאי לשמן לא הוו כדאמרינן לעיל הכל מודים שאם הוזקקו זה לזה מעכבין זה את זה עכ''ל. ומשמע דכיון דלא אשכחן מידי ה''ל לתפוס בתמיהתו של ר' זירא ולומר דפסול ולפיכך יש לתמוה על רבינו שפסק דהוי ספק. וכתב הר''י קורקוס ז''ל שסובר רבינו דכיון דלא בדרך פשיטות אתמר בעיין לא איפשיטא. ודע שמ''ש בספרי רבינו וזרק דמן במחשבת הזמן ט''ס הוא וצריך להגיה וזרק דמן שלא לשמן. ומוכרח הוא דאי כגירסת הספרים אטו מחשבת הזמן גורמת היתר אכילה. והנגיד רבינו יהושע מבני בניו של רבינו ביאר הלכה זו בתשובה וז''ל כששחטן לשמן וזרק דמן לשמן אחר אבד הלחם היו שני הכבשים פסולים להעדר הלחם לפי שהלחם מעכב את הכבשים כמו שנתבאר בפ''ח וכשאבד הלחם נפסלו הכבשים וכשאבד הלחם תחלה הנה אין לשחיטת כבשי עצרת תכלית כלל וכאילו שחט חולין ולכן אם שחטן קודם שיאבד הלחם וזרק דמן במחשבת הזמן אחר אבידת הלחם היה זה אצל החכמים ספק אם הם חולין לגמרי ויותרו לפי שנזרק דמן אחר שאבד הלחם ואין כאן פגול או מאחר ששחטן קודם שיאבד הלחם לא יותרו באכילה ולכן היה ספק עכ''ל:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן