הלכות פסולי המוקדשין - פרק ראשון - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות פסולי המוקדשין - פרק ראשון - היד החזקה לרמב"ם

א כָּל הַפְּסוּלִין לַעֲבוֹדָה מֻתָּרִין לִשְׁחֹט קָדָשִׁים לְכַתְּחִלָּה וַאֲפִלּוּ קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. חוּץ מִן הַטָּמֵא שֶׁאֵינוֹ שׁוֹחֵט לְכַתְּחִלָּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא חוּץ לָעֲזָרָה וּפָשַׁט יָדָיו וְשָׁחַט בָּעֲזָרָה גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִגַּע בַּבָּשָׂר:

כסף משנה כל הפסולים לעבודה וכו' עד הזבח כשר. משנה וגמרא בפרק כל הפסולין (דף ל"א ל"ב:):

ב וְאִם עָבַר וְשָׁחַט הַזֶּבַח כָּשֵׁר. וְכֵן פַּר כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (ויקרא טז-יא) 'וְשָׁחַט אַהֲרֹן' אִם שְׁחָטוֹ זָר כָּשֵׁר. אַף פָּרָה אֲדֻמָּה שֶׁשָּׁחַט הַזָּר כְּשֵׁרָה שֶׁאֵין לְךָ שְׁחִיטָה פְּסוּלָה בְּזָר:

כסף משנה ומ''ש וכן פר כהן גדול של יום הכפורים וכו' אף פרה אדומה ששחטה זר כשירה. בפרק טרף בקלפי (יומא דף מ"ב) אתמר שחיטת פרה (אדומה) ופרו וכו' חד אמר פרה פסולה ופרו כשירה וחד אמר פרו פסולה ופרה כשירה ובתר הכי (דף מ"ג:) אמרינן תני תנא קמיה דר''י כל השחיטות כשירות בזר חוץ משל פרה א''ל ר''י פוק תני לברא לא מצינו שחיטה בזר פסולה ור''י ל''מ לתנא דלא ציית אלא אפי' לרביה לא ציית דאמר ר''י משום ר''ש בן יהוצדק שחיטת פרה בזר פסולה ואני אומר כשירה לא מצינו שחיטה שפסולה בזר. ופסק רבינו כר''י משום דלגבי פרו הלכה כרב באיסורי ועוד דה''ל רב ור''י תרי לגבי שמואל ולגבי פרה ה''ל שמואל ור''י תרי לגבי רב ואע''ג דר''ש בן יהוצדק רביה פסל בפרה כיון דראה ר''י דבריו ודחאן נקטינן כוותיה:

ג הַשּׁוֹחֵט אֶת הַקָּדָשִׁים וְלֹא נִתְכַּוֵּן לִשְׁחִיטָה אֶלָּא כְּמִתְעַסֵּק. הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין עַד שֶׁיִּתְכַּוֵּן לִשְׁחִיטָה:

כסף משנה השוחט את הקדשים ולא נתכוין לשחיטה וכו'. בס''פ ב''ש (זבחים דף מ"ז) ובפ''ק דחולין (דף י"ג) בעיא דאיפשיטא:

ד וְלֹא יִשְׁחֹט שְׁנֵי רָאשִׁים כְּאֶחָד בְּקָדָשִׁים וְאִם שָׁחַט הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים:

כסף משנה ולא ישחוט ב' ראשים כאחד בקדשים וכו'. ברפ''ב דחולין (דף כ"ט) תני רב יוסף תזבח שלא יהו שנים שוחטין זבח אחד תזבחוהו שלא יהא אחד שוחט ב' זבחים ואמרינן בתר הכי אמר רבב''ח אר''י זו דברי ר''א בר''ש [סתימתאה] אבל חכ''א שנים שוחטין זבח אחד וסתם מתני' שם (דף ל':) השוחט שני ראשים כאחד שחיטתו כשירה ואוקמוה בקדשים ומש''ה דיעבד אין לכתחלה לא:

ה אֲבָל שְׁנַיִם שׁוֹחֲטִין בְּהֵמָה אַחַת בְּקָדָשִׁים כְּחֻלִּין:

כסף משנה ומ''ש אבל שנים שוחטים בהמה אחת וכו'. משנה שם ומשמע דבקדשים מיירי דומיא דרישא:

ו הַקָּטָן אֵינוֹ שׁוֹחֵט קָדָשִׁים אַף עַל פִּי שֶׁהַגָּדוֹל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו. שֶׁהַקָּדָשִׁים צְרִיכִין מַחֲשָׁבָה וְקָטָן אֵין לוֹ מַחֲשָׁבָה. אֲפִלּוּ הָיְתָה מַחְשַׁבְתּוֹ נִכֶּרֶת מִתּוֹךְ מַעֲשָׂיו אֵינָהּ מַחֲשָׁבָה לְהָקֵל אֶלָּא לְהַחְמִיר. כֵּיצַד. הָיְתָה עוֹלָה עוֹמֶדֶת בַּדָּרוֹם וּמְשָׁכָהּ הַקָּטָן וֶהֱבִיאָהּ לַצָּפוֹן וּשְׁחָטָהּ שֶׁהֲרֵי מִמַּעֲשָׂיו נִכָּר שֶׁמַּחְשַׁבְתּוֹ לִשְׁחִיטַת קָדָשִׁים הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה:

כסף משנה הקטן אינו שוחט קדשים אע''פ שהגדול עומד וכו'. הכי משמע בהדיא בפ''ק דחולין (י"ב:). ומ''ש אפי' היתה מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אינה מחשבה להקל אלא להחמיר כיצד היתה עולה עומדת בדרום וכו'. שם (דף י"ג) בעיא דאיפשיטא מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו מדאורייתא אין לו מדרבנן יש לו. ופירש''י מדרבנן יש לו ולחומרא במעלה פירותיו לגג מפני הכנימה והיפך בהם ה''ז בכי יותן מדאוריי' אין לו וגבי היה עולה בדרום ומשכה לצפון ושחטה לא סמכינן עלה. ומ''ש אלא להחמיר. כגון ששחט ע''מ לזרוק דמו אחר שתשקע החמה הויא מחשבתו מחשבה והזבח פגול:

ז קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בַּדָּרוֹם אוֹ שֶׁנִּתְקַבֵּל דָּמָם בַּדָּרוֹם פְּסוּלִין:

כסף משנה קדשי קדשים שנשחטו בדרום או שנתקבל דמן בדרום פסולים. נלמד ממה שיבא בסמוך:

ח הָיָה עוֹמֵד בַּדָּרוֹם וְהוֹשִׁיט יָדוֹ לַצָּפוֹן וְשָׁחַט שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה:

כסף משנה היה עומד בדרום והושיט ידו לצפון ושחט שחיטתו כשירה. ברייתא בפרק ב' דזבחים (דף כ"ו):

ט הָיָה עוֹמֵד בַּדָּרוֹם וְהוֹשִׁיט יָדוֹ וְקִבֵּל הַדָּם בַּצָּפוֹן. קַבָּלָתוֹ פְּסוּלָה:

כסף משנה ומ''ש היה עומד בדרום והושיט ידו וקיבל הדם בצפון קבלתו פסולה. שם. ופירש''י שחיטתו כשירה לקמן ילפינן לה אותו בצפון ואין השוחט בצפון אבל המקבל בצפון:

י הִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לַצָּפוֹן הֲרֵי הוּא כְּעוֹמֵד בַּצָּפוֹן:

כסף משנה ומ''ש הכניס ראשו ורובו בצפון הרי הוא כעומד בצפון. ג''ז שם:

יא שְׁחָטָהּ בַּצָּפוֹן וּפִרְכְּסָה וְיָצָאת לַדָּרוֹם. אֲפִלּוּ הוֹצִיאָהּ לַדָּרוֹם כְּשֵׁרָה. פִּרְכְּסָה וְיָצָאת לַדָּרוֹם וְחָזְרָה לַצָּפוֹן וְאַחַר כָּךְ קִבֵּל דָּמָהּ בַּצָּפוֹן כְּשֵׁרָה. וְכֵן קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁהָיוּ בִּפְנִים וְעָמַד חוּץ לָעֲזָרָה וְהִכְנִיס יָדוֹ לְפָנִים וְשָׁחַט שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה:

כסף משנה שחטה בצפון ופרכסה כו'. שם פרכסה ויצתה לדרום וחזרה כשירה ופירש''י (משום) דאין פיסול יוצא אלא מתוך המחיצות והאי וחזרה לאו דוקא. ורבינו מפרש דהאי וחזרה איצטריך לאשמועינן שאם אחר שחזרה קיבל דמה בצפון כשירה ואם קיבל דמה עד שלא חזרה פשיטא דפסולה. ומ''ש אפי' הוציאה לדרום כשירה. בר''פ דם חטאת (דף צ"ב:):

יב הִכְנִיס יָדוֹ וְקִבֵּל קַבָּלָתוֹ פְּסוּלָה אֲפִלּוּ הִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ. אֲפִלּוּ הָיָה הָעוֹבֵד כֻּלּוֹ בִּפְנִים וְצִיצָתוֹ בַּחוּץ עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י-ט) 'בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד' עַד שֶׁיָּבוֹאוּ כֻּלָּן:

כסף משנה וכן קדשים קלים שהיו בפנים כו' הכניס ידו וקיבל קבלתו פסולה וכו'. שם (דף כ"ז) בברייתא ופירש''י הכניס ראשו ורובו כאילו לא נכנס כדילפינן לקמן בשמעתין בבואם אל אהל מועד עד שיבא כולו וגבי עזרה דכתיב לעמוד לפני ה' בעיא כולו דכיון דגלי בחדא גלי בכולהו והכי אמרינן בשמעתין. ומ''ש אפי' היה העובד כולו בפנים וציצתו בחוץ עבודתו פסולה וכו'. שם בעיא דאיפשיטא ופירש''י ציצתו ציצת ראשו דהיינו שערו:

יג פִּרְכְּסָה הַבְּהֵמָה וְיָצָאת לַחוּץ אַחַר קַבָּלַת דָּמָהּ כְּשֵׁרָה. שֶׁאֲפִלּוּ יָצְאוּ הָאֵימוּרִין וְהַבָּשָׂר קֹדֶם זְרִיקָה בְּקָדָשִׁים קַלִּים הַזֶּבַח כָּשֵׁר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

כסף משנה פרכסה הבהמה ויצאה לחוץ וכו'. זה מבואר בטעמו. ומ''ש כמו שיתבאר. הוא בס''פ זה ושם מבואר שאין הזריקה מועלת ליוצא אלא לשרפו אבל לא לאכלו ומשמע דהוא הדין הכא:

יד הָיְתָה הַבְּהֵמָה כֻּלָּהּ בִּפְנִים וְרַגְלֶיהָ בַּחוּץ וּשְׁחָטָהּ הַזֶּבַח פָּסוּל. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יז-ה) 'וֶהֱבִיאֻם לַה'' עַד שֶׁתִּהְיֶה כֻּלָּהּ בִּפְנִים:

כסף משנה היתה הבהמה כולה בפנים וכו'. שם בעא מיניה אבוה דשמואל משמואל היא בפנים ורגלה בחוץ מהו א''ל כתיב והביאום לה' עד שתהא כולה בפנים:

טו * שְׁחָטָהּ וְהִיא כֻּלָּהּ בִּפְנִים. וְאַחַר כָּךְ הוֹצִיאָה רַגְלָהּ לַחוּץ. חוֹתֵךְ הַבָּשָׂר עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לָעֶצֶם וְאַחַר כָּךְ מְקַבֵּל הַדָּם. וְאִם קִבֵּל * וְאַחַר כָּךְ חָתַךְ פָּסוּל מִפְּנֵי שַׁמְנוּנִית הַבָּשָׂר שֶׁבַּחוּץ. וּבְקָדָשִׁים קַלִּים אֵין צָרִיךְ לַחְתֹּךְ אֶלָּא מַחְזִיר רַגְלָהּ לְפָנִים וּמְקַבֵּל. שֶׁבְּשַׂר קָדָשִׁים [קַלִּים] שֶׁיָּצָא קֹדֶם זְרִיקָה כָּשֵׁר:

ההראב"ד שחטה והיא כולה וכו' עד מפני שמנונית. א''א לא ידעתי זה מהו שהיוצא בקדשי קדשים בין לפני קבלה בין לאחר קבלה נפסל ולענין טומאה בפ' כיצד צולין בעיא ולא איפשיטא הילכך טמויי נמי מטמא ליה למה שבפנים דחבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמו ורבינא דהוא בתרא הכי ס''ל במס' חולין פ' בהמה המקשה ושמעתא דזבחים דלא כרבינא היא ולא חייש לטומאה אלא לבליעת בשר מבשר ואנן כרבינא סבירא לן ואיכא משום טומאה מיהו איכא למימר הך שמעתא לאו לאכשורי בשרה לאכילה קאמר אלא לאכשורי זבחא לבעלים לכפרה קאמר וכן עיקר: ואח''כ חתך פסול מפני וכו'. א''א אפילו אחר זריקה אע''פ שיצא חוץ לעזרה שהרי נאכל בכל ירושלים:

כסף משנה ומ''ש שחטה והיא כולה בפנים ואח''כ הוציאה רגלה לחוץ וכו'. ג''ז שם (דף כ"ח:) א''ר אמי א''ר אלעזר היא בפנים ורגליה בחוץ חתך ואח''כ שחט כשירה שחט ואחר כך חתך פסולה חתך ואח''כ שחט כשירה בעל מום קא מקריב אלא אימא קיבל ואח''כ חתך פסולה חתך ואח''כ קיבל כשירה והא א''ר זירא הצורם אוזן בבכור ואח''כ קיבל דמו פסול וכו' א''ר חסדא אמר אבימי חותך באבר עד שמגיע לעצם. קיבל ואח''כ חתך פסולה שמעת מיניה דם המובלע באיברים דם הוא דילמא משום שמנונית ש''מ בשר קדשים קלים שיצא לפני זריקה פסול דילמא בקדשי קדשים. ופירש''י חותך באבר עד שהוא מגיע לעצם דלאו מום הוא והדם מעוכב ע''י חתיכה מלעלות וליכנס לפנים. ש''מ דם המובלע באיברים דם ובשר נמי לא הוי דאלת''ה אהיכא חייל פיסול יוצא אמיא בעלמא. דילמא משום שמנונית דחזיא לאכילה וחשיבא לאיפסולי ביוצא וכו' ומובלע בדם הרגל ונפקא דרך בית השחיטה ופסלה ליה לדם שבמזרק: כתב הראב''ד שחטה והיא כולה וכו' עד מפני שמנונית וכו'. א''א לא ידעתי זה מהו שהיוצא בקדשי קדשים וכו' עד לבעלים לכפרה קאמר וכן עיקר. דבריו מבוררים שהוא משיג על רבינו שנראה מדבריו שהוא מכשיר בחותך הבשר עד שהוא מגיע לעצם ואח''כ מקבל הדם דהא לענין טומאה איבעיא לן בפ' כיצד צולין (דף פ"ה) אי גזרו רבנן טומאה ביוצא או לא ולא איפשיטא ונקטינן לחומרא דגזרו טומאה ביוצא ואע''ג דמידי דרבנן הוא משום חומרא דקדשים נקטינן ביה לחומרא ומאחר דיוצא טמא אף מה שבפנים טמא דהא רבינא דבתרא הוא סבר בפ' בהמה המקשה דחיבורי אוכלים כמאן דמפרתי דמו ונגעי בהדדי וא''כ טימא היוצא למה שבפנים ופסול ושמעתא בפ' שני דזבחים (דף כ"ה כ"ו) דמכשר דלא כרבינא ולא הו''ל לרבינו לפסוק כוותיה אלא כרבינא דבתרא הוא ומשום דקשה לומר דשמעתא דזבחים ליפלוג ארבינא הדר ואמר דאפשר דאף שמעתא דזבחים סברה כרבינא דנפסל הבשר לאכילה ולא אתיא אלא לאכשורי זיבחא לבעלים לכפרה אבל הבשר אה''נ דאסור וה''ל לרבינו לפרושי. וליישב דעת רבינו י''ל דאי נימא דשמעתא דזבחים פליגא ארבינא למינקט כסתם גמרא עדיף מלמינקט כרבינא ואפי' למ''ש דהך שמעתא לאו לאכשורי בישרא לאכילה קאמר וכו' אין השגה על רבינו שהרי דרכו להעתיק לשון הגמרא כמות שהיא. ועי''ל דסבר רבינו דבעיא דפ' כיצד צולין דלא איפשיטא נקטינן לקולא כיון דבדרבנן היא והשתא שמעתא דזבחים לא פליגא ארבינא ולאכשורי בישרא לאכילה אתא: כתב עוד ואח''כ חתך פסול וכו' א''א אפילו אחר זריקה וכו'. כלומר משיג על מ''ש רבינו שבשר קדשים קלים שיצא קודם זריקה כשר דמאי איריא קודם זריקה אפילו אחר זריקה נמי ואפשר לומר דמאי יצא דקאמר רבינו יצא חוץ לחומת ירושלים. ועי''ל דאפי' את''ל דביוצא חוץ לעזרה מיירי ה''ק אע''ג דדם האיברים לאו דם הוא לענין שנאמר שאם הזה ממנו כשר מ''מ כיון דאית ביה שמנונית לא חשבינן ליה כמיא בעלמא למימר דלא ליחול עליה פיסול יוצא כלומר שע''י השמנונית חשיב דם לחול עליו פיסול יוצא:

טז תָּלָה הַבְּהֵמָה וּשְׁחָטָהּ בַּאֲוִיר הָעֲזָרָה פְּסוּלָה. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א-יא) 'עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ' עַד שֶׁיִּשְׁחֹט בָּאָרֶץ:

כסף משנה תלה הבהמה ושחטה באויר העזרה פסולה וכו'. שם:

יז הָיְתָה הַבְּהֵמָה בָּאָרֶץ וְנִתְלָה וְשָׁחַט וְהוּא תָּלוּי בָּאֲוִיר. בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים פָּסוּל. בְּקָדָשִׁים קַלִּים כָּשֵׁר:

כסף משנה ומ''ש היתה הבהמה בארץ ונתלה וכו'. (זבחים כ"ו) נתלה ושחט מהו א''ל פסולה א''ל אישתבשת שחיטה על ירך ולא שוחט על ירך נתלה וקיבל מהו א''ל כשירה א''ל אישתבשת אין דרך שירות בכך תלה וקיבל מהו א''ל פסולה א''ל אישתבשת שחיטה על ירך ולא קבלה על ירך אמר אביי בקדשי קדשים כולם פסולים בר מנתלה ושחט בקדשים קלים כולם כשירים בר מנתלה וקיבל אמר רבא מ''ש תלה וקיבל בקדשים קלים דכשרה דאויר פנים כפנים דמי בקדשי קדשים נמי אויר צפון כצפון דמי אלא אמר רבא בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים כשירים בר מתלה ושחט בקדשי קדשים נתלה וקיבל בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים. ופירש''י בר מתלה ושחט בקדשי קדשים דבעינן על ירך אבל בקדשים קלים דלא כתיב על ירך כשירה. תלה וקיבל כשר בכולן דדרך שירות בכך ואויר צפון כצפון דמי ובקבלה לא כתיב על ירך. ונתלה וקיבל בקדשים קלים נמי פסול דקבלה שירות היא ואין דרך שירות בכך אבל נתלה ושחט כשרה דשחיטה לאו שירות הוא ועל ירך נמי לאו בשוחט כתיב אלא בבהמה עכ''ל. ומזה יתבאר לך שיש טעות סופר בדברי רבינו וכן צריך להגיה, היתה הבהמה בארץ ונתלה ושחט והוא תלוי באויר כשירה תלה את הבהמה ושחטה באויר העזרה בקדשי קדשים פסול בקדשים קלים כשר:

יח שָׁחַט מִעוּט סִימָנִים בַּחוּץ וּגְמָרָן בִּפְנִים. אוֹ שֶׁשָּׁחַט מִעוּטָן בַּדָּרוֹם וּגְמָרָן בַּצָּפוֹן פְּסוּלִין. שֶׁיֶּשְׁנָה לַשְּׁחִיטָה מִתְּחִלָּתָהּ וְעַד סוֹף:

כסף משנה שחט מיעוט סימנים בחוץ וגמרן בפנים. בפרק ב' דחולין (דף כ"ט:) אמר ר''ל וכו' אינה לשחיטה אלא בסוף ורבי יוחנן אמר ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף ואסיקנא לא נחלקו אלא כגון ששחט מיעוט סימנים בחוץ וגמרן בפנים למ''ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף מיחייב למאן דאמר אינה אלא לבסוף לא מיחייב וידוע דהלכה כרבי יוחנן. ומה שכתב או ששחטן בדרום וגמרן בצפון פסולים. נלמד ממה שנתבאר בסמוך:

יט נִתְלָה וְקִבֵּל הַדָּם מִצַּוַּאר בְּהֵמָה הַמֻּנַּחַת בַּקַּרְקַע פָּסוּל. שֶׁאֵין דֶּרֶךְ שֵׁרוּת בְּכָךְ:

כסף משנה נתלה וקיבל הדם וכו' היה עומד בעזרה ותלה המזרק בידו וקיבל הדם באויר וכו'. נתבאר בסמוך:

כ הָיָה עוֹמֵד בָּעֲזָרָה וְתָלָה הַמִּזְרָק בְּיָדוֹ וְקִבֵּל הַדָּם בָּאֲוִיר. אוֹ שֶׁהִגְבִּיהַּ הַבְּהֵמָה וְקִבֵּל הַדָּם בָּאֲוִיר כָּשֵׁר. שֶׁאֲוִיר הַמָּקוֹם כַּמָּקוֹם:

כא נָתַן מִזְרָק לְתוֹךְ מִזְרָק וְקִבֵּל כָּשֵׁר. מִין בְּמִינוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ. הִנִּיחַ סִיב בְּתוֹךְ הַמִּזְרָק וְקִבֵּל כָּשֵׁר. מִפְּנֵי שֶׁהַסִּיב חָלוּל וַהֲרֵי הַדָּם יוֹרֵד לְתוֹךְ הַמִּזְרָק וְאֵין כָּאן חֲצִיצָה. אֲבָל אִם עָשָׂה כֵּן בִּקְמִיצַת הַמִּנְחָה וְקָמַץ מִתּוֹךְ הַסִּיב פְּסוּלָה:

כסף משנה נתן מזרק לתוך מזרק וקיבל כשר. בפ' הוציאו לו (דף נ"ח) בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא הניח מזרק בתוך מזרק וקיבל בו את הדם מהו מין במינו חוצץ או אינו חוצץ ובעא למיפשטה ודחי ליה ואעפ''כ כיון דאשכחן לרבא דאמר בפרק לולב הגזול (דף ל"א) דמין במינו אינו חוצץ פסק רבינו כן. ועוד דאמרינן בפ' הוציאו לו איכא דאמרי הכי בעא מיניה דרך שירות בכך או אין דרך שירות בכך ת''ש דתנא דבי ר' ישמעאל ואת כלי השרת אשר ישרתו בם בקדש שני כלים ושירות אחת: הניח סיב בתוך המזרק וקיבל וכו'. שם בעיא ובעא למיפשטה ודחי לה ובתר הכי אמרינן איכא דאמרי הכי פשט ליה בדם כשר בקומץ פסול ופסק כלישנא בתרא:

כב קַבָּלַת הַדָּם וְהוֹלָכָתוֹ לַמִּזְבֵּחַ וּזְרִיקָתוֹ וְכֵן הוֹלָכַת אֵיבָרִים לַכֶּבֶשׁ כָּל אַחַת מֵאֵלּוּ אֵינָהּ כְּשֵׁרָה אֶלָּא בְּכֹהֵן הַכָּשֵׁר לַעֲבוֹדָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּקְמִיצַת הַמִּנְחָה וּבִמְלִיקַת הָעוֹף:

כסף משנה קבלת הדם והולכתו למזבח וזריקתו וכו' אינה כשירה אלא בכהן הכשר לעבודה. בספ''ק דזבחים (דף י"ג וי"ד). ומ''ש וכן הולכת איברים לכבש. בפ''ג דזבחים (דף ל"ה). ומ''ש כמו שביארנו בקמיצת המנחה. פי''ג ממעשה הקרבנות. ובמליקת העוף בפ''ו מהלכות הנזכרות:

כג וְהוֹלָכָה שֶׁלֹּא בָּרֶגֶל אֵינָהּ הוֹלָכָה. לְפִיכָךְ כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁקִּבֵּל אֶת הַדָּם וְעָמַד בִּמְקוֹמוֹ וּזְרָקוֹ לַמִּזְבֵּחַ נִפְסַל הַזֶּבַח:

כסף משנה והולכה שלא ברגל אינה הולכה וכו'. מימרא דר''י בספ''ק דזבחים (דף י"ד וט"ו):

כד קִבֵּל בִּימִינוֹ וְנָתַן לִשְׂמֹאלוֹ יַחְזִיר לִימִינוֹ. קִבֵּל בִּכְלִי חֹל נִפְסַל הַזֶּבַח. קִבֵּל בִּכְלִי קֹדֶשׁ וְנָתַן לִכְלִי חֹל יַחְזִיר לִכְלִי קֹדֶשׁ:

כה נִשְׁפַּךְ מִן הַכְּלִי עַל הָרִצְפָּה וַאֲסָפוֹ כָּשֵׁר. אֲבָל אִם נִשְׁפַּךְ מִצַּוַּאר הַבְּהֵמָה עַל הָרִצְפָּה וַאֲסָפוֹ וּנְתָנוֹ לִכְלִי הַשָּׁרֵת נִפְסַל הַזֶּבַח:

כסף משנה (כד-כה) קיבל בימינו ונתן לשמאלו וכו' עד ואספו ונתנו לכלי השרת נפסל הזבח. משנה רפ''ב (דף ט"ו:) ורפ''ג דזבחים (דף ל"ב):

כו נִשְׁפַּךְ מִקְצָת הַדָּם מִצַּוַּאר בְּהֵמָה עַל הָאָרֶץ וְלֹא אֲסָפוֹ וְקִבֵּל מִקְצָתוֹ מִצַּוַּאר בְּהֵמָה. הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה זֶה הַדָּם שֶׁנִּתְקַבֵּל דַּם הַנֶּפֶשׁ. לֹא דַּם הַתַּמְצִית וְלֹא דַּם הָעוֹר:

כסף משנה נשפך מקצת הדם מצואר בהמה על הארץ וכו'. בפ''ב דזבחים (דף כ"ה) אהא דתנן נשפך על הרצפה ואספו פסול ת''ר ולקח הכהן המשיח מדם הפר מדם הנפש ולא מדם העור ולא מדם התמצית, ומשמע לרבינו דכל

כז כָּל הַזְּבָחִים שֶׁקִּבֵּל דָּמָם אֶחָד מִן הַפְּסוּלִין לַעֲבוֹדָה. אוֹ שֶׁהוֹלִיךְ אֶת הַדָּם לַמִּזְבֵּחַ. אוֹ שֶׁזְּרָקוֹ לַמִּזְבֵּחַ כְּהִלְכָתוֹ. נִפְסַל הַזֶּבַח. קִבֵּל הַכָּשֵׁר וְנָתַן לְפָסוּל וְלֹא הִלֵּךְ בּוֹ הַפָּסוּל אֶלָּא עָמַד בִּמְקוֹמוֹ יַחְזִיר לַכָּשֵׁר. אֲבָל דָּם שֶׁהוֹלִיכוֹ הַפָּסוּל לַעֲבוֹדָה וְהֶחֱזִירוֹ לַכָּשֵׁר וְהוֹלִיכוֹ. אוֹ שֶׁהוֹלִיכוֹ הַכֹּהֵן תְּחִלָּה וְהֶחֱזִירוֹ וּנְתָנוֹ לַפָּסוּל וְהוֹלִיכוֹ. הוֹאִיל וְהוֹלִיכוֹ הַפָּסוּל בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בַּסּוֹף נִפְסַל הַזֶּבַח. שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן דָּבָר זֶה:

כסף משנה כל הזבחים שקיבל דמן אחד מהפסולים לעבודה נפסל הזבח. משנה ריש פרק ב' דזבחים (דף ט"ו:). ומה שכתב או שהוליך את הדם למזבח או שזרקו למזבח כהלכתו נפסל הזבח. בסוף פרק קמא דזבחים (דף י"ד) תניא זר אונן שכור בעל מום בקבלה בהולכה בזריקה פסל וכן יושב וכן שמאל. ומה שכתב רבינו כהלכתו נראה דה''ק אפילו אם זרקו כהלכתו נפסל הזבח, ויותר נראה לומר דדוקא זרקו כהלכתו פסל אבל זרקו שלא כהלכתו לא פסל דלא חשיבא זריקה: קיבל הכשר ונתן לפסול וכו' עד שהרי אי אפשר לתקן דבר זה. בסוף פירקא קמא דזבחים אמר עולא אמר רבי יוחנן הולכה שלא ברגל לא שמה הולכה אפשר לתקונה או לא אפשר לתקונה וכו' אתמר אמר עולא אמר ר' יוחנן הולכה שלא ברגל פסולה אלמא לא אפשר לתקונה ובתר הכי אמרינן הוליכו זר והחזירו כהן וחזר והוליכו פליגי בה בני רבי חייא ורבי ינאי ח''א כשר וח''א פסול מר סבר אפשר לתקונה ומ''ס לא אפשר לתקונה הוליכו כהן והחזירו וחזר והוליכו זר א''ר שימי בר אשי לדברי המכשיר פסול לדברי הפוסל מכשיר רבא אמר אף לדברי הפוסל פסול מ''ט דהא צריך לאמטוייה. ופסק כמ''ד לא אפשר לתקונה משום דרבי יוחנן קאי כוותיה ופסק נמי כרבא:

כח קִבֵּל הַפָּסוּל. אִם נִשְׁאַר דַּם הַנֶּפֶשׁ חוֹזֵר הַכָּשֵׁר וּמְקַבֵּל וּמוֹלִיךְ וְזוֹרֵק. שֶׁאֵין הַפְּסוּלִין לַעֲבוֹדָה עוֹשִׂין הַדָּם הַנִּשְׁאָר שְׁיָרִים. חוּץ מִן הַטָּמֵא הוֹאִיל וְהוּא רָאוּי לַעֲבוֹדָה בְּקָרְבָּן הַבָּא בְּטֻמְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. * עוֹשֶׂה שְׁיָרִים כֵּיצַד. קִבֵּל הַטָּמֵא. אַף עַל פִּי שֶׁקִּבֵּל אַחֲרָיו הַכָּשֵׁר דַּם הַנֶּפֶשׁ וּזְרָקוֹ נִפְסַל הַזֶּבַח. שֶׁזֶּה שֶׁקִּבֵּל הַכָּשֵׁר בָּאַחֲרוֹנָה שְׁיָרִים הוּא וְאֵינוֹ כְּלוּם:

ההראב"ד עושה שירים כיצד. א''א סבור אני שטעה בזה שהוא סבור כשאמרו כוס עושה חבירו דחוי או שירים בקבלה בלבד אמרו אפילו בלא זריקה ואינו כן שאין השאר לא דחוי ולא שירים עד שיזרק מן האחר ואפילו קיבל הכשר תחלה וכ''ש פסול:

כסף משנה קיבל הפסול וכו'. משנה ברפ''ג דזבחים (דף ל"ב). ומ''ש שאין הפסולים לעבודה עושים הדם הנשאר שירים חוץ מן הטמא וכו'. בפ''ק דמעילה (דף ה'): כתב הראב''ד עושה שירים כיצד וכו' א''א סבור אני שטעה בזה וכו'. ואני אומר שגם רבינו סובר כן וכשכתב כאן כיצד קיבל הטמא קיבל וזרק קאמר וסמך על מ''ש בפ''ג מה' מעילה קיבלו הפסולים את הדם וזרקוהו וחזרו הכשרים לעבודה וקיבלו שאר דם הנפש וזרקוהו אין מועלין בבשרן שאין הפסולים עושים שאר דם הנפש שירים חוץ מן הטמא כיצד קיבל הטמא וזרק אע''פ שחזר הכשר וקיבל שאר דם הנפש וזרקו הרי אלו לא היתה להם שעת היתר וכו':

כט בְּהֵמָה שֶׁחָסַר מֵאֵיבָרֶיהָ כָּל שֶׁהוּא אַחַר שְׁחִיטָה קֹדֶם קַבָּלַת הַדָּם נִפְסְלָה. אֲפִלּוּ צָרַם בְּאָזְנָהּ קֹדֶם קַבָּלָה הֲרֵי זֶה לֹא יְקַבֵּל שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז-יד) (ויקרא טז-יח) 'וְלָקַח מִדַּם הַפָּר' שֶׁיִּהְיֶה שָׁלֵם כֻּלּוֹ בִּשְׁעַת הַקַּבָּלָה. וְאִם קִבֵּל מִן הַחֲסֵרָה וְזָרַק הֲרֵי זֶה פָּסוּל:

כסף משנה בהמה שחסר מאיבריה כל שהוא וכו'. מימרא דרבי זירא בפרק שני דזבחים (דף כ"ו) ובפרק על אלו מומין (דף ל"ט):

ל אֲבָל אִם חָסְרָה אַחַר קַבָּלָה קֹדֶם זְרִיקָה. אֲפִלּוּ אָבַד הַבָּשָׂר קֹדֶם זְרִיקַת הַדָּם אוֹ נִשְׂרַף. אִם נִשְׁתַּיֵּר כְּזַיִת מִן הַבָּשָׂר אוֹ כְּזַיִת מִן הָאֵימוּרִין זוֹרֵק אֶת הַדָּם. וְאִם לָאו אֵינוֹ זוֹרֵק. וּבְעוֹלָה אֲפִלּוּ כַּחֲצִי זַיִת מִן הַבָּשָׂר וַחֲצִי זַיִת מִן הָאֵימוּרִין. מִפְּנֵי שֶׁכֻּלָּהּ לָאִשִּׁים:

כסף משנה ומ''ש אבל אם חסרה אחר קבלה קודם זריקה אפי' אבד הבשר קודם זריקת הדם או נשרף אם נשתייר כזית מן הבשר או כזית מן האימורים זורק את הדם ואם לאו אינו זורק. גם זה שם. ומ''ש ובעולה אפי' כחצי זית מן הבשר וחצי זית מן האימורים וכו'. בהקומץ רבה (דף כ"ו) ובתוספתא דזבחים פ''ד והטעם פשוט משום דכולה להקטרה:

לא נִשְׁאַר פָּחוֹת מִכְּזַיִת לֹא יִזְרֹק. וְאִם זָרַק לֹא הֻרְצָה. * נִפְסַל הַבָּשָׂר קֹדֶם זְרִיקָה אוֹ שֶׁיָּצָא חוּץ לָעֲזָרָה לֹא יִזְרֹק הַדָּם. וְאִם זָרַק הֻרְצָה:

ההראב"ד נפסל הבשר וכו' עד וזריקה מועלת ליוצא. א''א לא ידעתי מהו זה בשר קדשים קלים שיצא חוץ לעזרה למה לא יאכל ואולי על יוצא חוץ למחיצתו קאמר אלא שדבריו מבולבלין:

כסף משנה ומ''ש נשאר פחות מכזית וכו' ואם זרק לא הורצה. הכי משמע שם: נפסל הבשר קודם זריקה כו'. בפרק כיצד צולין (דף ע"ט):

לב בְּשַׂר קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁיָּצָא חוּץ לָעֲזָרָה קֹדֶם זְרִיקַת דָּמִים. אַף עַל פִּי שֶׁנִּזְרַק הַדָּם וְהַבָּשָׂר בַּחוּץ הַזֶּבַח כָּשֵׁר מִפְּנֵי שֶׁסּוֹף הַבָּשָׂר לָצֵאת. וְהַזְּרִיקָה מוֹעֶלֶת לַיּוֹצֵא לְשָׂרְפוֹ אֲבָל לֹא לְאָכְלוֹ:

כסף משנה בשר קדשים קלים וכו'. בזבחים פרק כל התדיר (דף צ') פלוגתא דרבי יוחנן ור''ל ופסק כר' יוחנן וכן היא ג''כ פלוגתא דר' אליעזר ור''ע ופסק כר''ע. ומ''ש והזריקה מועלת ליוצא לשרפו אבל לא לאכלו. בספ''ק דמעילה (דף ז':) כי אמר ר' עקיבא זריקה מועלת ליוצא לשריפה אבל לאכילה הוא דלא מרצה. ופירש''י דלהכי מהניא ליה זריקה שאינו נשרף לאלתר כפסולים אלא עד שתעובר צורתו: כתב הראב''ד א''א לא ידעתי מהו זה וכו'. כלומר דהשתא מהדר רבינו למ''ש לעיל או שיצא חוץ לעזרה לא יזרוק הדם ואם זרק הורצה וקאמר דלא הורצה אלא להעלותו על גבי המזבח אבל לא לאכלו וה''ה לבשר קדשים קלים שיצא חוץ לחומת ירושלים שאם זרק הדם הורצה לשרפו אבל לא לאכלו, וכתב שדבריו מבולבלים שהכניס דין בשר קדשים קלים שיצא חוץ לעזרה בין הדבקים וכך ה''ל לכתוב ואם זרק הורצה וה''ה לבשר קדשים קלים שיצא חוץ לחומת ירושלים ואח''כ ה''ל לכתוב דין בשר קדשי קדשים שיצא חוץ לחומת העזרה. ואני אומר שטעמו של רבינו שבתחלה כתב דין בשר קדשי קדשים שיצא חוץ לעזרה (ואח"כ כתב דין בשר קדשים קלים שיצא חוץ לעזרה) ואח''כ כתב דין בשר שיצא חוץ למחיצתו קודם זריקה דהיינו בשר קדשי קדשים חוץ לעזרה ובשר קדשים קלים חוץ לחומת ירושלים שהזריקה מועלת בהם לשורפו אבל לא לאכלו:

לג וְכֵן אֵימוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁיָּצְאוּ לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים וְנִזְרַק הַדָּם וְהֵם בַּחוּץ לֹא נִפְסַל הַזֶּבַח. * וְאִם הֶחְזִירָן מַקְטִירִין אוֹתָן. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֶחְזִירָן חַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא:

ההראב"ד ואם החזירן מקטירין. א''א זה אינו מחוור:

כסף משנה וכן אימורי קדשים קלים כו'. בפרק כל התדיר (דף צ') מייתי הא דתנן בפרק קמא דמעילה אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים ר''א אומר אין מועלין בהם ואין חייבין עליהם משום פגול נותר וטמא ר''ע אומר מועלין בהם וחייבים עליהם משום פגול נותר וטמא ואסיק רב פפא בדהדר עיילינהו כולי עלמא לא פליגי והכא בדאיתנהו אבראי פליגי. ואע''ג דלכאורה משמע דרב פפא בדרך דחייה אמרה מכל מקום מדאקשינן והא רב פפא הוא דאמר בדאיתנהו אבראי כולי עלמא לא פליגי וכו' ושני ה''מ גבי שתי הלחם וכו' משמע דבקושטא דמילתא אמרה: וכתב הראב''ד ואם החזירן מקטירין אותם א''א [זה] אינו מחוור עכ''ל. טעמו דס''ל דאע''ג דמועלים בהם וחייבין עליהם משום פגול וכו' כיון שיצאו לחוץ נפסלו מלהקטירן. ורבינו סובר שמאחר שמועלין בהם וחייבין עליהם משום פגול וכו' לא נפסל הזבח:

לד כָּל הַזְּבָחִים שֶׁל יָחִיד. בֵּין שֶׁנִּטְמָא בָּשָׂר וְהַחֵלֶב קַיָּם בֵּין שֶׁנִּטְמָא חֵלֶב וְהַבָּשָׂר קַיָּם. זוֹרֵק אֶת הַדָּם. נִטְמְאוּ שְׁנֵיהֶן לֹא יִזְרֹק. וְאִם זָרַק הֻרְצָה. שֶׁהַצִּיץ מְרַצֶּה עַל הַטֻּמְאָה. וְכֵן אֵימוּרִין אוֹ אֵיבְרֵי עוֹלָה שֶׁנִּטְמְאוּ וְהִקְטִירָן הַצִּיץ מְרַצֶּה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכָל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר שֶׁנִּטְמָא הַבָּשָׂר וְהַחֵלֶב כֻּלּוֹ הֲרֵי זֶה זוֹרֵק אֶת הַדָּם:

כסף משנה כל הזבחים של יחיד וכו'. בפרק כיצד צולין (דף ע"ז) אהא דתנן חמשה דברים באים בטומאה ואינם נאכלים בטומאה העומר ושתי הלחם וכו' אמרינן נימא מתני' דלא כר' יהושע דתניא (ועשית עולותיך הבשר והדם) רבי יהושע אומר אם אין דם אין בשר אם אין בשר אין דם. ופירש''י אם אין בשר ראוי כגון שנטמא או שאבד אין הדם נזרק וכיון דאמר רבי יהושע בעינן תרתי וציץ אאכילות לא מרצה היכי אתי בטומאה ואסיקנא (דף ע"ח) מתניתין כר''י ול''ק כאן ביחיד כאן בצבור. ופירש''י ביחיד לכתחלה פסולה ואם זרק הורצה ומתני' בצבור באין לכתחלה דטומאת צבור דחויה היא. ומה שכתב וכן אימורים או איברי עולה שנטמאו והקטירן הציץ מרצה כמו שביארנו. בפרק רביעי מהלכות ביאת המקדש: ומה שכתב וכל קרבנות הצבור שנטמא הבשר והחלב כולו הרי זה זורק את הדם. נתבאר בסמוך דטומאה דחויה היא בצבור:

לה דַּם קָדָשִׁים שֶׁיָּצָא חוּץ לָעֲזָרָה נִפְסַל הַזֶּבַח. וְאַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וְהִכְנִיסוֹ וּזְרָקוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא נִרְצָה:

כסף משנה דם קדשים שיצא חוץ לעזרה וכו'. בס''פ התערובות (דף פ"ב) תנן גבי דמים פסולים שאין הציץ מרצה על היוצא:

לו וְכָל דַּם הַקָּדָשִׁים אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר בַּדָּם (דברים יב-טז) (דברים יב-כד) 'עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם'. דָּם שֶׁנִּשְׁפַּךְ כְּמַיִם הוּא הַנֶּחְשָׁב כְּמַיִם וּמְקַבֵּל טֻמְאָה אֲבָל דַּם קָדָשִׁים שֶׁאֵינוֹ נִשְׁפַּךְ כְּמַיִם אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה:

כסף משנה וכל דם הקדשים אינו מקבל טומאה כלל וכו'. בסוף פרק ב''ש (דף מ"ו:). ומ''ש על הארץ תשפכנו כמים וכו'. בסוף פירקא קמא דפסחים (דף ט"ז:) מנין לדם קדשים שאינו מכשיר שנאמר על הארץ תשפכנו כמים וכו' ומתיב התם מדתניא דם שנטמא וזרקו במזיד לא הורצה ומשני התם מדרבנן. וק''ל מדתנן בפרק כיצד צולין (דף פ':) הנזיר ועושה פסח הציץ מרצה על טומאת הדם ומשמע דמדאורייתא טמא הדם מדקתני הציץ מרצה וצ''ע:

לז וְדָם שֶׁשָּׁקְעָה עָלָיו חַמָּה וְלֹא נִזְרַק נִפְסַל הַזֶּבַח. וְאִם זְרָקוֹ לֹא הֻרְצָה:

כסף משנה ודם ששקעה עליו חמה וכו'. מימרא בס''פ איזהו מקומן (דף נ"ו):

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן