הלכות פסולי המוקדשין - פרק חמשה עשר - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות פסולי המוקדשין - פרק חמשה עשר - היד החזקה לרמב"ם

א כָּל הַזְּבָחִים שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בְּמַחִשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם. בֵּין בְּקָרְבְּנוֹת יָחִיד בֵּין בְּקָרְבְּנוֹת צִבּוּר. כְּשֵׁרִים אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלוּ לַבְּעָלִים לְשֵׁם חוֹבָה. חוּץ מִן הַחַטָּאת וְהַפֶּסַח שֶׁאִם נַעֲשׂוּ בְּמַחְשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם פְּסוּלִין. וְאֶחָד הַמְשַׁנֶּה שֵׁם הַזֶּבַח בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה אוֹ בִּשְׁעַת קַבָּלָה אוֹ בִּשְׁעַת הוֹלָכָה אוֹ בִּזְרִיקָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. כֵּיצַד לֹא עָלוּ לְשֵׁם חוֹבָה. כְּגוֹן שֶׁשָּׁחַט עוֹלָה לְשֵׁם שְׁלָמִים לֹא עָלְתָה לַבְּעָלִים לֹא מִשּׁוּם עוֹלָה שֶׁהֵם חַיָּבִין בָּהּ וְלֹא מִשּׁוּם שְׁלָמִים. אֶלָּא חַיָּבִין לְהָבִיא זֶבַח אַחֵר. וְכֵן אִם שָׁחַט עוֹלַת רְאוּבֵן לְשֵׁם שִׁמְעוֹן לֹא עָלְתָה לֹא לִרְאוּבֵן וְלֹא לְשִׁמְעוֹן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁעָקַר שֵׁם הַזֶּבַח בְּזָדוֹן. אֲבָל אִם טָעָה וְדִמָּה שֶׁזּוֹ הָעוֹלָה שְׁלָמִים הִיא וְעָשָׂה כָּל עֲבוֹדוֹתֶיהָ לְשֵׁם שְׁלָמִים עָלְתָה לַבְּעָלִים לְשֵׁם חוֹבָה. וְכֵן הַחַטָּאת וְהַפֶּסַח שֶׁעֲשָׂאָן בְּמַחְשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם בְּטָעוּת כְּשֵׁרִים. שֶׁעֲקִירָה בְּטָעוּת אֵינָהּ עֲקִירָה. וְכֵן עוֹלַת הָעוֹף שֶׁמְּלָקָהּ אוֹ שֶׁמִּצָּה דָּמָהּ בְּמַחְשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם כְּשֵׁרָה וְלֹא עָלְתָה לַבְּעָלִים. וְחַטַּאת הָעוֹף פְּסוּלָה:

כסף משנה כל הזבחים שנשחטו במחשבת שינוי השם וכו'. משנה בריש זבחים. ומ''ש ואחד המשנה שם הזבח בשעת שחיטה או בשעת קבלה או בשעת הולכה או בזריקה. גם זה משנה שם (דף י"ג). ומ''ש בין בקרבנות יחיד בין בקרבנות הצבור. מתבאר בפ''ק דזבחים (דף ד') דשנוי קדש ישנו בצבור כביחיד אבל שינוי בעלים לא שייך בצבור שהרי הכל בעליו: כיצד לא עלו לשם חובה וכו' וכן אם שחט עולות ראובן וכו'. שם בגמ' יליף מקראי דבין שינוי קדש בין שינוי בעלים בעינן בכולהו קרבנות לשמן למצוה ובפסח וחטאת לעכב. ומ''ש בד''א כשעקר שם הזבח בזדון אבל אם טעה ודימה שזו העולה שלמים הוא וכו'. בפ' התכלת (דף מ"ט) איפליגו אמוראי עקירה בטעות אי הויא עקירה או לא ורבא דהוא בתרא אמר דעקירה בטעות לא הויא עקירה ואביי נמי משמע דסבר כוותיה ובפסחים פ' אלו דברים [דף ע''ב.] מתמה גמרא אמתני' דהתם שמע מינה עקירה בטעות הויא עקירה משמע דס''ל דלא הויא עקירה. ומ''ש וכן החטאת והפסח שעשאן במחשבת שינוי השם בטעות כשרים וכו'. הוא מה שכתבתי בסמוך דאיתא בפ' אלו דברים גבי הפסח: וכן עולת העוף שמלקה וכו'. אריש פירקא קאי דקתני כל הזבחים שנשחטו במחשבת שינוי השם כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן החטאת והשתא קאמר דהוא הדין לקרבן העוף דשינוי השם פסול בחטאת ובעולה כשר אלא שלא עלה לבעלים לשם חובה והוא מבואר במשנה פ' קדשי הקדשים (ס"ד:):

ב וְכֵן כָּל הַמְּנָחוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּמַחְשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם כְּשֵׁרוֹת וְלֹא עָלוּ לַבְּעָלִים חוּץ מִמִּנְחַת חוֹטֵא וּמִנְחַת קְנָאוֹת שֶׁאִם חִשֵּׁב בְּאַחַת מֵאַרְבַּע עֲבוֹדוֹת שֶׁלָּהֶן מַחֲשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם פְּסוּלוֹת. שִׁנּוּי הַשֵּׁם בְּמִנְחָה כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁקָּמַץ מִנְחַת נְדָבָה לְשֵׁם מִנְחַת חוֹטֵא. אוֹ מַרְחֶשֶׁת לְשֵׁם מַחֲבַת. אוֹ מַחֲבַת לְשֵׁם מַרְחֶשֶׁת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

כסף משנה וכן כל המנחות וכו'. משנה בריש מנחות כל המנחות שנקמצו שלא לשמן כשירות אלא שלא עלו לבעלים משום חובה חוץ ממנחת חוטא ומנחת קנאות. ומ''ש שאם חשב באחת מארבע עבודות שלהן מחשבת שינוי השם פסולות וכו'. משנה שם (דף י"ב) ובפי''ג ביאר רבינו מה הן ארבע עבודות דמנחות: שינוי השם במנחה כיצד וכו'. מתבאר בגמ' בריש מנחות:

ג אָסוּר לְחַשֵּׁב בְּקָדָשִׁים מַחֲשָׁבָה שֶׁאֵינָהּ נְכוֹנָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לְפִיכָךְ זֶבַח שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. אוֹ מִנְחָה שֶׁקְּמָצָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ. בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה. חַיָּב לְהַשְׁלִים שְׁאָר עֲבוֹדוֹת לִשְׁמָן. אֲפִלּוּ שָׁחַט וְקִבֵּל וְהוֹלִיךְ בְּמַחְשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם חַיָּב לִזְרֹק בְּמַחְשָׁבָה נְכוֹנָה. וּמִפְּנֵי מָה נִשְׁתַּנָּה דִּין הַחַטָּאת וְהַפֶּסַח מִכָּל הַזְּבָחִים. וְדִין מִנְחַת חוֹטֵא וּמִנְחַת קְנָאוֹת מִכָּל הַמְּנָחוֹת. מִפְּנֵי שֶׁעִיֵּן עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר בְּחַטָּאת (ויקרא ד-לג) 'וְשָׁחַט אוֹתָהּ לְחַטָּאת'. שֶׁתִּהְיֶה שְׁחִיטָה לְשֵׁם חַטָּאת. וְכֵן שְׁאָר עֲבוֹדוֹתֶיהָ לִשְׁמָהּ. וְנֶאֱמַר (ויקרא ד-לה) 'עַל חַטָּאתוֹ' שֶׁתֵּעָשֶׂה לְשֵׁם אוֹתוֹ הַחֵטְא. וְנֶאֱמַר (ויקרא ד-לה) 'וְכִפֶּר עָלָיו' שֶׁתִּהְיֶה לְשֵׁם בְּעָלֶיהָ. וְנֶאֱמַר בְּפֶסַח (דברים טז-א) 'וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ' שֶׁתִּהְיֶה כָּל עֲשִׂיָּתוֹ לְשֵׁם פֶּסַח. וְנֶאֱמַר (שמות יב-כז) 'וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה'' שֶׁתִּהְיֶה זְבִיחָתוֹ לְשֵׁם פֶּסַח. הָא אִם שִׁנָּה שְׁמוֹ אוֹ שֵׁם בְּעָלָיו פָּסוּל. וּבְמִנְחַת חוֹטֵא הוּא אוֹמֵר מִנְחָה הִיא. וּבְמִנְחַת סוֹטָה נֶאֱמַר (במדבר ה-טו) 'כִּי מִנְחַת קְנָאוֹת הִיא'. שֶׁיִּהְיוּ כָּל מַעֲשֶׂיהָ לִשְׁמָן:

כסף משנה אסור לחשב בקדשים וכו' לפיכך זבח ששחטו שלא לשמו וכו' חייב להשלים שאר עבודות לשמן וכו'. דיוקא דמתני' ומימרא דרבא בריש זבחים ובריש מנחות. ומה שכתב אפילו שחט וקבל והוליך וכו' חייב לזרוק במחשבה נכונה. מימרא דרבא בפ''ק דזבחים (דף ז'). ומ''ש רבינו כמו שיתבאר. הוא בפרק י''ז: ומפני מה נשתנה דין החטאת והפסח וכו'. בריש זבחים (דף ז') וריש מנחות (דף ד':):

ד חַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ לְשֵׁם זֶבַח אַחֵר כְּגוֹן שֶׁשְּׁחָטָהּ לְשֵׁם עוֹלָה אוֹ לְשֵׁם אָשָׁם אוֹ לְשֵׁם שְׁלָמִים. פְּסוּלָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲבָל אִם שְׁחָטָהּ לְשֵׁם חֻלִּין. הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה וְלֹא עָלְתָה לַבְּעָלִים:

כסף משנה חטאת ששחטה לשם זבח אחר וכו' אבל אם שחטה לשם חולין הרי זה כשירה וכו' עד ואין החולין מחללין קדשים. מימרות אמוראים בס''פ ב''ש (זבחים מ"ו:):

ה מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁהַקָּדָשִׁים מְחַלְּלִין קָדָשִׁים וְאֵין הַחֻלִּין מְחַלְּלִין קָדָשִׁים:

ו שְׁחָטָהּ לְשֵׁם חֵטְא אַחֵר כְּגוֹן שֶׁבָּאָה עַל אֲכִילַת חֵלֶב וּשְׁחָטָהּ עַל אֲכִילַת דָּם פְּסוּלָה:

כסף משנה שחטה לשם חטאת אחרת וכו' פסולה. בפ''ק דזבחים (דף ז') אמר רבא חטאת ששחטה לשם חטאת כשירה וכו' מ''ט ושחט אותה לחטאת אמר רחמנא והרי חטאת וכו' שחטה על מי שמחוייב חטאת פסולה על מי שמחוייב עולה כשירה מ''ט וכפר עליו ולא על חבירו חבירו דומיא דידיה דמחוייב כפרה כמותו. ופירש''י חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם כשירה ועולה לבעלים אפי' שינוי קדש אין כאן. ובדף ט' ע''ב גרסינן אמר רבא חטאת חלב ששחטה לשם חטאת ע''ז כשירה לשם חטאת נזיר לשם חטאת מצורע פסולה. הני עולות נינהו כלומר דכיון שאינן באות אלא להכשיר ולא לכפר על חטא ידוע ה''ל עולות. בעי רבא חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דטומאת מקדש מהו מי אמרינן כרת כמותה או דילמא אין קבוע כמותה. רב אחא בריה דרבא מתני כולהו לפיסולא ושחט אותה לחטאת לשם אותה חטאת אמר ליה רב אשי לרב אחא בריה דרבא היכי מתניתו לה א''ל אנן בשינוי בעלים מתנינן לה אמר רבא חטאת ששחטה על מי שמחוייב חטאת דם וחטאת ע''ז פסולה על מי שמחוייב חטאת נזיר וחטאת מצורע כשירה ובעינן לה הכי בעי רבא חטאת חלב ששחטה על מי שמחוייב חטאת דטומאת מקדש וקדשיו כלומר שהיא בעולה ויורד מהו מי אמרינן כרת כמותה או דילמא אין קבוע כמותה תיקו. ופסק רבינו כרב אחא בריה דרבא משום דרב אשי דהוא בתרא משמע דסבר כוותיה דמדלא אהדר ליה מידי משמע דקיבלה מיניה. ועוד דסתם גמרא דסוף כריתות (דף כ"ז) כוותיה דקאמר שאם הפריש בהמה על החלב והביאה על הדם על הדם והביאה על החלב לא כפר ובבעיא דרבא דסלקא בתיקו פסק לחומרא. ומ''מ עדיין יש לתמוה למה השמיט הא דאמר רבא חטאת ששחטה על מי שמחוייב חטאת נזיר חטאת מצורע כשירה וצ''ל שלא היה כן בגירסתו אלא הכי גריס א''ל רב אשי לרב אחא בעיא דרבא היכי מתניתו לה א''ל אנן בשינוי בעלים מתנינן לה והכי מתנינן לה בעי רבא חטאת חלב ששחטה וכו':

ז שְׁחָטָהּ לְשֵׁם אָדָם אַחֵר שֶׁהוּא מְחֻיָּב חַטָּאת. אֲפִלּוּ חַטָּאת שֶׁאֵינָהּ קְבוּעָה הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה:

ח אֲבָל אִם שְׁחָטָהּ לְשֵׁם אֶחָד שֶׁהוּא מְחֻיָּב עוֹלָה הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה וְלֹא עָלְתָה לַבְּעָלִים. (ויקרא ד-לא) (ויקרא ד-לה) 'וְכִפֶּר עָלָיו' וְלֹא עַל חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא מְחֻיָּב חַטָּאת כְּמוֹתוֹ:

ט שְׁחָטָהּ לְשֵׁם מֵת כְּשֵׁרָה וְלֹא עָלְתָה לַבְּעָלִים שֶׁאֵין כַּפָּרָה לַמֵּתִים. שְׁחָטָהּ לְשֵׁם מִי שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב קָרְבָּן כְּלָל לֹא חַטָּאת וְלֹא עוֹלָה וְלֹא שְׁאָר קָרְבָּנוֹת. הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה. שֶׁמָּא מְחֻיָּב הוּא וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ:

כסף משנה שחטה לשם מת כשירה וכו'. מימרא דרבא שם: שחטה לשם מי שאינו חייב קרבן כלל וכו'. גם זה מימרא דרבא שם (דף ז') ולקמן בסמוך אבאר:

י שְׁחָטָהּ לִשְׁמָהּ וְחִשֵּׁב בִּשְׁעַת הַשְּׁחִיטָה לִזְרֹק דָּמָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה. לְפִי שֶׁמְּחַשְּׁבִין מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה. וְזֹאת הַמַּחְשָׁבָה שֶׁחִשֵּׁב בִּשְׁעַת הַשְּׁחִיטָה כְּאִלּוּ חִשְּׁבָהּ בִּשְׁעַת זְרִיקָה וּלְפִיכָךְ פְּסוּלָה:

כסף משנה שחטה לשמה וכו'. שם (זבחים ט':) פלוגתא דר''י ור''ל ופסק כר''י דהלכה כוותיה לגבי ר''ל ועוד דר''נ אמר פסולה ורבה אמר כשירה והדר ביה רבה מק''ו דרב אשי:

יא הַפֶּסַח שֶׁשְּׁחָטוֹ בְּמַחְשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם. בֵּין שֶׁשִּׁנָּה שְׁמוֹ לְשֵׁם זֶבַח אַחֵר בֵּין שֶׁשִּׁנָּהוּ לְשֵׁם חֻלִּין פָּסוּל שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב-כז) 'וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה''. * בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁשְּׁחָטוֹ בִּזְמַנּוֹ שֶׁהוּא יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן אֲפִלּוּ שְׁחָטוֹ בְּשַׁחֲרִית בְּמַחְשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם פָּסוּל. אֲבָל אִם שְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ בְּמַחְשָׁבָה שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ כָּשֵׁר. שֶׁלֹּא לְשֵׁם בְּעָלָיו נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ בְּעָלִים בִּזְמַנּוֹ וּפָסוּל:

ההראב"ד בד''א ששחטו בזמנו. א''א זהו כבן בתירא ור' יהושע מכשיר:

כסף משנה הפסח ששחטו במחשבת שינוי השם וכו'. אפשר שהטעם מדכתיב ביה לה' משמע דלשם חולין פסול: בד''א ששחטו בזמנו וכו' אבל אם שחטו שלא בזמנו במחשבה שלא לשמו כשר. משנה בריש זבחים כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן הפסח והחטאת הפסח בזמנו והחטאת בכל זמן. ומ''ש אפילו שחטו בשחרית וכו'. שם במשנה (דף י"ב) פלוגתא דתנאי ופסק כבן בתירא דפסל משום דשקלי וטרו אמוראי אליביה והראב''ד שכתב על דברי רבינו א''א זהו כבן בתירא ור' יהושע מכשיר עכ''ל. משיג עליו למה הניח ר' יהושע דהוא מארי דגמרא טפי וכבר כתבתי טעם לדבר. ומ''ש שלא לשם בעליו נעשה כמי שאין לו בעלים בזמנו ופסול. בפסחים פרק תמיד נשחט (דף ס':) בעיא דאיפשיטא:

יב פֶּסַח שֶׁשְּׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר קֹדֶם חֲצוֹת פָּסוּל לְפִי שֶׁאֵינוֹ זְמַנּוֹ. עָבְרָה שְׁנָתוֹ וְשָׁחַט בִּזְמַנּוֹ לְשֵׁם פֶּסַח וְכֵן הַשּׁוֹחֵט שְׁאָר זְבָחִים לְשֵׁם פֶּסַח אֲפִלּוּ שְׁחָטָן אַחַר חֲצוֹת הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים וְלֹא עָלוּ לַבְּעָלִים לְשֵׁם חוֹבָה:

כסף משנה פסח ששחטו (שלא) לשמו בארבעה עשר קודם חצות פסול וכו'. נתבאר בסמוך ואיני יודע למה שנאו. וצ''ל דהאי שלא טעות סופר הוא ומוכיחים הדברים כן מדמסיים בה פסול לפי שאינו זמנו והיינו טעמא לא שייר אלא בלשמו והוא מדאמר ר''י פוסל היה בן בתירא בפסח ששחטו [בארבעה עשר] שחרית בין לשמו בין שלא לשמו לשמו דבעי בין הערביים ובפ' תמיד נשחט שם תנן שחטו (לפסח) קודם חצות פסול שנאמר בו בין הערבים: עברה שנתו ושחטו בזמנו וכו' הרי אלו כשרים וכו'. בפירקא קמא דזבחים (דף י"א:) ובפסחים פרק תמיד נשחט (דף ס"ב:) פלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע ופסק כרבי יהושע:

יג תּוֹדָה שֶׁשְּׁחָטָהּ לְשֵׁם שְׁלָמִים עָלְתָה לַבְּעָלִים. וּשְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם תּוֹדָה לֹא עָלוּ לַבְּעָלִים. לְפִי שֶׁהַתּוֹדָה נִקְרֵאת שְׁלָמִים וּשְׁלָמִים לֹא נִקְרְאוּ תּוֹדָה:

כסף משנה תודה ששחטה לשם שלמים וכו'. פירקא קמא דזבחים (דף ד'):

יד עוֹלָה שֶׁשְּׁחָטָהּ עַל מִי שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב קָרְבָּן כְּלָל לֹא עָלְתָה לַבְּעָלִים. שֶׁהֲרֵי שְׁחָטָהּ שֶׁלֹּא לְשֵׁם בְּעָלֶיהָ. וְאַף עַל פִּי שֶׁזֶּה שֶׁשְּׁחָטָהּ לִשְׁמוֹ אֵינוֹ מְחֻיָּב כְּלוּם בְּעִנְיָנוֹ. אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה חַיָּב כַּפָּרָה לַשָּׁמַיִם שֶׁאֵין לְךָ אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא עָבַר מֵעוֹלָם עַל מִצְוַת עֲשֵׂה:

כסף משנה עולה ששחטה על מי שאינו מחוייב קרבן כלל וכו'. נלמד ממ''ש בסמוך שאמר רבא גבי חטאת בפ''ק דזבחים (דף ז') אלא שיש לגמגם ששם נתן טעם שמא מחוייב הוא ואינו יודע וכאן נתן טעם שא''א שלא יהיה חייב כפרה לשמים וכו' ובגמרא נתנו טעם זה ולא הראשון. ומשמע לי דרבינו הוה גריס בגמרא תרווייהו כלשון שכתבם והוי כיהיב תרי טעמי חדא שמא מחוייב הוא ואינו יודע ועוד שודאי הוא מחוייב שאין לך אדם מישראל וכו':

טו עוֹלָה הַבָּאָה לְאַחַר מִיתָה שֶׁעֲשָׂאָהּ שֶׁלֹּא לְשֵׁם בְּעָלֶיהָ עָלְתָה לַבְּעָלִים לְשֵׁם חוֹבָה. שֶׁאֵין בְּעָלִים לְאַחַר מִיתָה:

כסף משנה עולה הבאה לאחר מיתה וכו'. מימרא דרבא בפרק קמא דזבחים (דף ז':) ואע''ג דאיכא מאן דפליג עליה התם פסק כרבא דבתרא הוא:

טז שְׁנֵי כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם אֵילִים לֹא עָלוּ לַצִּבּוּר לְשֵׁם חוֹבָה. וְאִם דִּמָּה שֶׁהֵן אֵילִים וּשְׁחָטָן לְשֵׁם אֵילִים עָלוּ לָהֶן. מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲקִירָה בְּטָעוּת:

כסף משנה שני כבשי עצרת ששחטן לשם אילים וכו' עד מפני שהיא עקירה בטעות. בפרק התכלת (דף מ"ט) תני רבה בר בר חנה קמי דרב כבשי עצרת ששחטן לשם אילים כשירים ולא עלו לבעלים לשם חובה א''ל רב עלו ועלו אמר רב חסדא מסתברא מילתיה דרב בכסבור אילים ושחטן לשם כבשים שהרי כבשים לשם כבשים נשחטו אבל כסבור אילים ושחטן לשם אילים לא עקירה בטעות הויא עקירה רבא אמר עקירה בטעות לא הויא עקירה. ופסק כרבא דבתרא הוא ועוד דאביי משמע התם דסבר כוותיה ומשמע דדוקא משום דהוי עקירה בטעות קאמר רבא דעלו לבעלים אבל אם לא היתה בטעות לא עלו:

יז אֲשַׁם מְצֹרָע שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. אוֹ שֶׁלֹּא נָתַן מִדָּמוֹ עַל גַּבֵּי בְּהוֹנוֹת. טָעוּן נְסָכִים. שֶׁאִם יִקָּרֵב בְּלֹא נְסָכִים נִמְצָא כְּמַקְרִיב נְדָבָה וְאֵין הָאָשָׁם בָּא נְדָבָה:

כסף משנה אשם מצורע ששחטו שלא לשמו וכו'. ברייתא בפ''ק דמנחות (דף ה') ובפרק שתי מדות:

יח כֶּבֶשׂ הַבָּא עִם הָעֹמֶר שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. לֹא יָבִיא מִנְחַת נְסָכִים שֶׁלּוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים אֶלָּא עִשָּׂרוֹן אֶחָד כִּשְׁאָר הַנְּדָבוֹת. שֶׁהֲרֵי לֹא עָלָה לְשֵׁם חוֹבָתוֹ. וְכֵן תָּמִיד שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ לֹא יַעֲלֶה עִמּוֹ שְׁנֵי גִּזְרֵי עֵצִים כִּשְׁאָר הַתְּמִידִים. שֶׁהֲרֵי לֹא עָלָה לְחוֹבַת הַתָּמִיד אֶלָּא הֲרֵי הוּא כְּכָל הַנְּדָבוֹת:

כסף משנה ומ''ש כבש הבא עם העומר ששחטו שלא לשמו וכו'. שם (דף פ"ט) א''ר יוחנן אשם מצורע ששחטו שלא לשמו טעון נסכים שאם אי אתה אומר כן פסלתו מתקיף לה רב מנשיא בר גדא אלא מעתה כבש הבא עם עומר ששחטו שלא לשמו תהא מנחתו כפולה שאם אי אתה אומר כן פסלתו ותמיד של שחר ששחטו שלא לשמו יהא טעון שתי גזירים בכהן אחד שאם אי אתה אומר כן פסלתו וכו' אין ה''נ אלא אמר אביי חדא מינייהו נקט רבי אבא אמר בשלמא הנך עולות נינהו אי לא חזי לעולת חובה קרבי לעולת נדבה אלא הכא אי לא מוקמת ליה במילתיה אשם נדבה מי איכא ופסק כר' אבא דמסתבר טעמיה:

יט שְׁנֵי כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן. אוֹ שֶׁשְּׁחָטָן בֵּין לִפְנֵי זְמַנָּן בֵּין לְאַחַר זְמַנָּן. הַדָּם יִזָּרֵק וְהַבָּשָׂר יֵאָכֵל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָלוּ לַצִּבּוּר לְשֵׁם חוֹבָה. וְאִם הָיְתָה שַׁבָּת לֹא יִזְרֹק. וְאִם זָרַק הֻרְצָה לְהַקְטִיר אֵימוּרִין לָעֶרֶב:

כסף משנה שני כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן וכו' עד להקטיר אימורים בערב. ברייתא בפ' התכלת (דף מ"ז):

כ וְכֵן שַׁלְמֵי נָזִיר שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָלוּ לַבְּעָלִים הֲרֵי הֵן נֶאֱכָלִין לְיוֹם וְלַיְלָה וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם. וְכֵן אֲשַׁם נָזִיר וַאֲשַׁם מְצֹרָע שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָלוּ לַבְּעָלִים הֲרֵי הֵן נֶאֱכָלִים:

כסף משנה וכן שלמי נזיר ששחטן שלא לשמן אע''פ שלא וכו'. שם תני לוי: וכן אשם נזיר ואשם מצורע ששחטן שלא לשמן וכו'. גם זה שם תני לוי ובפ''ק (דף ד') דאמר רב וכו' אשם נזיר ואשם מצורע ששחטן שלא לשמן פסולים ואסיקנא בתיובתא:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן