הלכות פסולי המוקדשין - פרק אחד עשר - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות פסולי המוקדשין - פרק אחד עשר - היד החזקה לרמב"ם

א כָּל הַמְּנָחוֹת שֶׁקְּמָצָן אֶחָד מִן הַפְּסוּלִין לַעֲבוֹדָה הֲרֵי הֵם פְּסוּלוֹת. וְכֵן אִם לִקֵּט הַלְּבוֹנָה פָּסַל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָמַץ:

כסף משנה כל המנחות שקמצן אחד מהפסולים לעבודה הרי הן פסולים. משנה בפ''ק דמנחות (דף ו'). ומ''ש וכן אם לקט הלבונה פסל אע''פ שלא קמץ. ברפ''ב (דף י"ג:) מימרא דר' ינאי ופירש''י ליקוט לבונה דלאחר הקטרת הקומץ היה מלקט [הלבונה] מעל הסולת ומקטירו:

ב קָמַץ הַכָּשֵׁר וְנָתַן לַפָּסוּל. קָמַץ בִּימִינוֹ וְנָתַן לִשְׂמֹאלוֹ וְאַחַר כָּךְ נְתָנוֹ לִכְלִי. קָמַץ מִכְּלִי קֹדֶשׁ וְנָתַן לִכְלִי חֹל. פָּסַל:

כסף משנה קמץ הכשר ונתן לפסול וכו'. בפ''ג דזבחים (דף ל"ב) תנן קיבל הכשר ונתן לפסול יחזיר לכשר קיבל בימינו ונתן לשמאלו יחזיר לימינו קיבל בכלי קדש ונתן לכלי חול יחזיר לכלי קודש ופריך בגמרא (דף ל"ד:) ולהוי דחוי ואסיקנא כל שבידו לא הוי דחוי ומדין זבחים יש ללמוד למנחות. וא''ת אמאי לא תנא רבינו בהו תקנתא כדתנן במתני' שכתבתי בסמוך לענין קבלת דם. וי''ל משום דאיתא בתוספתא דמנחות פ''ה קמץ הכשר ונתן לפסול יחזיר לכשר וכו' קמץ בימינו ונתן לשמאלו יחזיר לימינו וכו' בכלי קדש ונתן לכלי חול יחזיר לכלי קדש וכו' דברי ר' אלעזר ור''ש וחכ''א קמץ הכשר ונתן לפסול פסלתו מתנתו קמץ בכלי קדש ונתן לכלי חול פסלתו מתנתו קמץ בימינו ונתן לשמאלו פסלתו מתנתו וידוע דהלכה כחכמים. ואם תאמר ולחכמים מאי שנא קמיצה מדם וי''ל דבפרק הקומץ רבה (דף כ"ו:) מייתי מאי דתני בהאי תוספתא וחכ''א כיון שנתנו לשמאל פסלתו מתנתו וקאמר עלה בגמ' מ''ט משום דבעי לקדושי בכלי וכיון שנתן לשמאל נעשה כדם שנשפך מצואר בהמה על הרצפה ואספו שפסול. ופירש רש''י פסלתו מתנתו (מה שנתן בשמאלו) ושוב אין לו תקנה בחזרה מאי טעמא משום דבעי לקדושי בכלי וכו' ואספו שפוסל עוד להקדישו בכלי דאי לא הוי עוד האי קומץ קידוש כלי לא הוה מיפסל דהוה כדם שנשפך מן הכלי על הרצפה שכשר אבל מאחר דבעי כלי לית ליה תקנתא בחזרה כדפרישית דהוה ליה כנשפך על הרצפה מן הצואר שפסול דנפקא לן מולקח מדם הפר דם מהפר יקבלנו וקידוש קומץ במקום קבלת דם ושמאל בלא כלי הרי היא כרצפה עכ''ל:

ג קָמַץ וְעָלָה בְּיָדוֹ צְרוֹר אוֹ גַּרְגִּיר מֶלַח אוֹ קֹרֶט לְבוֹנָה פָּסוּל:

כסף משנה קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט לבונה פסול. משנה בפירקא קמא דמנחות (דף י':):

ד קָמַץ עַד שֶׁהוּא בַּחוּץ וְנִכְנַס לְפָנִים. יַחְזֹר וְיִקְמֹץ בִּפְנִים וְכָשֵׁר:

כסף משנה קמץ עד שהוא בחוץ ונכנס לפנים וכו'. תוספתא פ''ה דמנחות. ומה שצריך קמיצה בפנים איתיה בפ''ק דמנחות. ופירוש בפנים כל העזרה:

ה נִתְפַּזֵּר הַקֹּמֶץ עַל גַּבֵּי הָרִצְפָּה. יַחְזֹר וְיַאַסְפֶנּוּ:

כסף משנה נתפזר הקומץ על גבי הרצפה יחזור ויאספנו. תוספתא פ''ה דמנחות. מ''כ מ''ש נתפזר הקומץ על הרצפה יחזור ויאספנו מיירי שנתפזר אחר שנתנו לכלי שרת אבל אם קמץ ונפל מידו לארץ פסול כמו שהוא דין הדם:

ו הָיְתָה הַמִּנְחָה שֶׁלֹּא בִּכְלִי שָׁרֵת. אוֹ שֶׁהָיְתָה קֻמְצָהּ שֶׁלֹּא בִּכְלִי שָׁרֵת. אוֹ שֶׁהֶעֱלָהוּ לַמִּזְבֵּחַ שֶׁלֹּא בִּכְלִי שָׁרֵת. אוֹ שֶׁבְּלָלָהּ בְּשַׁמְנָהּ חוּץ לָעֲזָרָה. פְּסוּלָה עַד שֶׁתִּהְיֶה בְּלִילָתָהּ בִּפְנִים:

כסף משנה היתה המנחה שלא בכלי שרת וכו'. בפ' הקומץ רבה (דף כ"ו) תניא חכמים אומרים קומץ טעון כלי שרת כיצד קמצו מכלי שרת ומקדשו בכלי שרת ומעלו ומקטירו בכלי שרת: ומה שכתב או שבללה בשמנה חוץ לעזרה פסולה וכו'. בפירקא קמא דמנחות (דף ע') אתמר בללה חוץ לחומת העזרה רבי יוחנן אמר פסולה ריש לקיש אמר כשירה וידוע דהלכה כרבי יוחנן ועוד דתניא כוותיה ומפרש בגמרא טעמא דרבי יוחנן אף על גב דבלילה כשרה בזר כיון דעשייתו בכלי היא אף על גב דכהונה לא בעיא קדושת פנים מיהת בעיא:

ז כָּל הַמְּנָחוֹת שֶׁיָּצַק עֲלֵיהֶן הַשֶּׁמֶן פָּסוּל לַעֲבוֹדָה כְּגוֹן הַזָּר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אוֹ שֶׁבְּלָלָן אוֹ פְּתָתָם אוֹ מְלָחָן כְּשֵׁרוֹת. הִגִּישָׁן אוֹ הֱנִיפָן חוֹזֵר הַכֹּהֵן וּמַגִּישׁ אוֹ מֵנִיף. וְאִם לֹא הִגִּישׁ וְלֹא הֵנִיף הַכֹּהֵן כְּשֵׁרוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ב-ב) 'וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן' (ויקרא ב-ב) 'וְקָמַץ'. מִקְּמִיצָה וְאֵילָךְ מִצְוַת כְּהֻנָּה לִמֵּד עַל יְצִיקָה וּבְלִילָה שֶׁכְּשֵׁרָה בְּזָר:

כסף משנה כל המנחות שיצק עליהם השמן פסול לעבודה וכו'. בפרק הקומץ רבה (דף י"ח) תנן לא יצק לא בלל ולא פתת ולא מלק ולא הניף לא הגיש וכו' כשירה ובגמ' מאי לא יצק אילימא לא יצק כלל עיכובא כתיב בה אלא לא יצק כהן אלא זר אי הכי לא בלל נמי לא בלל כהן אלא זר הא לא בלל כלל פסולה והתנן ששים נבללין ששים ואחד אין נבללין והוינן בה כי אין נבללין מאי הוי והא תנן לא בלל כשירה ואמר ר' זירא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו מידי איריא הא כדאיתא והא כדאיתא לא יצק לא יצק כהן אלא זר לא בלל לא בלל כלל ובתר הכי אמרינן מתני' (דמכשיר יציקה בזר) דלא כר''ש (דאמר יציקה ובלילה ופתיתה ומליחה בעו כהן) מ''ט דרבנן אמר קרא ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה והביאה אל בני אהרן הכהן מקמיצה ואילך מצות כהונה לימד על יציקה ובלילה שכשירה בזר. ומ''ש רבינו הגישן או הניפן חוזר הכהן ומגיש או מניף. ומ''ש ואם לא הגיש ולא הניף הכהן כשירות וכו'. נתבאר בסמוך:

ח מִנְחָה שֶׁנָּפַל לְתוֹכָהּ שֶׁמֶן מִנְחָה אַחֶרֶת אוֹ שֶׁמֶן חֻלִּין כָּל שֶׁהוּא נִפְסְלָה. חִסֵּר שַׁמְנָהּ פְּסוּלָה. חִסֵּר לְבוֹנָתָהּ כְּשֵׁרָה. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ עָלֶיהָ שֵׁנִי קוֹרְטֵי לְבוֹנָה אֲבָל קֹרֶט אֶחָד פְּסוּלָה שֶׁנֶּאֱמַר אֶת כָּל לְבוֹנָתָהּ:

כסף משנה מנחה שנפל לתוכה שמן מנחה אחרת וכו'. בפ' ראשון דמנחות (דף י"א) תנן ריבה שמנה חיסר שמנה וכו' פסולה ובגמ' היכי דמי ריבה שמנה א''ר אלעזר כגון שהפריש לה שני לוגין ולוקמה כגון דעריב בה שמן דחולין ושמן דחבירתה וכו' ר''א לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא דחולין ודחבירתה דפסיל אבל הפריש לה שני לוגין הואיל והאי חזי ליה והאי חזי ליה אימא לא ליפסיל קמ''ל: חיסר לבונתה כשירה וכו'. שם במשנה חיסר לבונתה פסולה ובגמ' ת''ר חסרה ועמדה על קורט אחד פסולה על שני קורטים כשירה דברי ר' יהודה ר''ש אומר על קורט אחד כשירה פחות מכאן פסולה וכו' א''ר יצחק בר יוסף א''ר יוחנן ג' מחלוקת בדבר דר''מ סבר קומץ בתחלה וקומץ בסוף. ופירש''י ר''מ סתם מתני' דקתני חיסר לבונתה פסולה ופסק רבינו כר' יהודה וצריך ליתן טעם למה לא פסק כסתם מתני' ואפשר שטעמו משום דר''י ור''ש פליגי עליה והו''ל ר''מ יחידאה לגבייהו ולא חיישינן לסתמא כיון דרבים פליגי עליה ובפלוגתא דר''י ור''ש ידוע דהלכה כר''י וא''ת כיון דסתם רבי כר''מ הוה ליה למיפסק כוותיה י''ל דכיון דלא אשכחן בברייתא דפליגי אלא ר''י ור''ש טפי הוה עדיף לפרושי מתני' אליבא דר''י דהלכתא כוותיה לגבי ר''ש מלאוקומי לה בפלוגתא תליתאה ור''י דאמר ג' מחלוקות בדבר בעא לדיוקי לישנא דחסר לבונתה דמשמע אפי' חיסר כל שהוא. ואינו מוכרח. ועוד דמדר''י נשמע דס''ל דהלכה כר''י מדאמר ג' מחלוקות בדבר ר''מ ור''י ור''ש בידוע דהלכה כר''י לגבייהו דאל''כ לא הל''ל הכי אלא אמתני' דחיסר לבונתה הול''ל א''ר יוחנן אפילו חיסר כל שהוא:

ט רִבָּה שַׁמְנָהּ וּלְבוֹנָתָהּ עַד שְׁנֵי לוֹגִין לְכָל עִשָּׂרוֹן וּשְׁנֵי קֻמְצֵי לְבוֹנָה לְכָל מִנְחָה כְּשֵׁרָה. שְׁנֵי לוֹגִין אוֹ שְׁנֵי קְמָצִין אוֹ יֶתֶר עַל זֶה פְּסוּלָה:

כסף משנה ריבה שמנה ולבונתה וכו'. שם בגמרא אמתני' דחיסר לבונתה פסולה הא יתיר [כשירה והתניא יתיר] פסולה אמר רמי בר חמא כגון שהפריש לה שני קמצים ומשמע לרבינו דכי אמר ר' אלעזר גבי ריבה שמנה כגון שהפריש לה שני לוגין שני לוגין דוקא קאמר ויגיד עליו רעו יתיר לבונתה דלא מיפסיל בפחות משני קמצים ולא כדפירש''י שכתב אהא דאמרינן ולוקמה כגון דעריב שמן דחולין וכו' ולוקמה כגון דעריב ביה פורתא שמן דחול וכו':

י מִנְחַת חוֹטֵא שֶׁנָּתַן עָלֶיהָ שֶׁמֶן אוֹ עַל הַקֹּמֶץ שֶׁלָּהּ נִפְסְלָה. נָתַן עָלֶיהָ לְבוֹנָה יִלְקְטֶנָּה. הָיְתָה שְׁחוּקָה הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה מִסָּפֵק. שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לְלַקֵּט:

כסף משנה מנחת חוטא שנתן עליה שמן וכו'. בפ' כל המנחות באות מצה (דף נ"ט:) וחייב על השמן בפני עצמו ועל הלבונה בפני עצמה נתן עליה שמן פסלה לבונה ילקטנה. ומ''ש או על הקומץ שלה. ומ''ש היתה שחוקה ה''ז פסולה מספק וכו'. שם בעא רבה בר רב הונא מר''י נתן עליה לבונה שחוקה מהו משום דאפשר ללוקטה והא לא אפשר ללקטה או דילמא משום דלא מיבלעא והא נמי לא מיבלעא ובתר הכי אמרינן מאי הוי עלה אמר ר''נ בר יצחק תניא מנחת חוטא ומנחת קנאות שנתן עליה לבונה מלקט את הלבונה וכשירה וכו' ופירש''י אלמא מדקאמר כל זמן שלבונה בתוכה פסולה היא ש''מ בלקיטה תליא מילתא. ורבינו שכתב מספק צ''ל דלא גריס מאי הוי עלה וברייתא דמייתי ר''נ בר יצחק מילתא באפי נפשה היא דמייתי לה לאקשויי עלה ואמאי פסלה במחשבה דחוי הוא ואינה ענין לבעיא דילן:

יא נָתַן שֶׁמֶן עַל שְׁיָרֶיהָ אַחַר שֶׁקָּמַץ. אֵינוֹ לוֹקֶה וְלֹא פְּסָלָהּ שֶׁהֲרֵי הַקֹּמֶץ כָּשֵׁר:

כסף משנה נתן שמן על שיריה וכו'. שם במשנה:

יב נָתַן מַשֶּׁהוּ שֶׁמֶן עַל גַּבֵּי כְּזַיִת מִן הַמִּנְחָה פְּסָלָהּ מִסָּפֵק. אֲבָל אִם נָתַן הַשֶּׁמֶן עַל פָּחוֹת מִכְּזַיִת לֹא פְּסָלָהּ. וְאֵינוֹ פּוֹסֵל הַלְּבוֹנָה עַד שֶׁיִּתֵּן כְּזַיִת לְבוֹנָה:

כסף משנה נתן משהו שמן ע''ג כזית מן המנחה וכו' עד פסל עד שילקט. שם א''ר יצחק בר יוסף א''ר יוחנן נתן משהו שמן ע''ג כזית מנחה פסל מ''ט לא ישים שימה כל דהו עליה עד דאיכא שיעורא וא''ר יצחק בר יוסף א''ר יוחנן נתן כזית לבונה ע''ג משהו מנחה פסל מ''ט לא יתן כתיב עד דאיכא נתינה עליה הוי ריבוי אחר ריבוי ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט ואיכא דאמרי א''ר יצחק בר יוסף בעי ר' יוחנן נתן משהו שמן ע''ג כזית מנחה מהו מי בעינן שימה כנתינה או לא תיקו. ופירש''י בלבונה כתיב נתינה ונתינה בכזית כדכתיב ונתן לכהן את הקדש ובההיא נתינה כתיב אכילה וכל אכילה בכזית. עליה משמע דבמנחה בעינן כזית הוי ריבוי אחר ריבוי דגבי שמן כתיב עליה דהיינו כזית וגבי לבונה עליה הוי ריבוי אחר ריבוי ואינו אלא למעט דגבי לבונה לא בעינן כזית מנחה דעל משהו נמי חייב:

יג אֲפִלּוּ נָתַן הַלְּבוֹנָה עַל כָּל שֶׁהוּא מִן הַמִּנְחָה פָּסַל עַד שֶׁיְּלַקֵּט:

יד גִּבְּלָהּ בְּמַיִם וְקָמַץ כְּשֵׁרָה. לֹא נֶאֱמַר (ויקרא ז-י) 'חֲרֵבָה' אֶלָּא מִשֶּׁמֶן:

כסף משנה גבלה במים וקמץ כשירה וכו':

טו מִנְחָה שֶׁקְּמָצָהּ פַּעֲמַיִם כְּשֵׁרָה, אֲפִלּוּ פְּעָמִים רַבּוֹת. וְהוּא שֶׁיַּקְטִיר כְּזַיִת בְּבַת אַחַת. שֶׁאֵין הַקְטָרָה פְּחוּתָה מִכְּזַיִת:

כסף משנה מנחה שקמצה פעמים כשירה וכו'. בפ' הקומץ רבה (דף כ"ו) תנן הקטיר קמצה פעמים כשירה ובגמרא אמר ריב''ל פעמים ולא פעמי פעמים ור''י אמר פעמים ואפילו פעמי פעמים מאי בינייהו א''ר זירא יש קומץ פחות משני זיתים ויש הקטרה פחותה מכזית ריב''ל סבר אין קומץ פחות משני זיתים ואין הקטרה פחותה מכזית ור''י סבר יש קומץ פחות משני זיתים ויש הקטרה פחותה מכזית ופסק כריב''ל לגבי ר''י כמו שכתבו התוס' בפ' בני העיר (דף כ"ז בד"ה כוותיה דרב פפי) ומשמע דלרבינו ה''פ ריב''ל סבר אין קומץ פחות משני זיתים ומשום הכי קתני מתני' הקטיר קומצה פעמים כלומר שהקטיר בכל פעם חצי קומץ דהיינו כזית כשירה אבל אם הקטיר קומצה בפעמי פעמים דהיינו שיקטיר בכל פעם פחות מכזית פסולה דאין הקטרה פחותה מכזית ולפי זה אם היה הקומץ גדול שיש בו כמה זיתים אפי' הקטירו בכמה פעמים כשירה והוא שלא יהא בכל קומץ פחות מכזית:

טז הִקְרִיב הַקֹּמֶץ בְּלֹא מֶלַח פְּסוּלָה. שֶׁהַמֶּלַח מְעַכֵּב בַּמִּנְחָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. מִנְחָה שֶׁחָסְרָה קֹדֶם קְמִיצָה. יָבִיא מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ וִימַלְּאֶנָּה. שֶׁהַקְּמִיצָה הִיא הַקּוֹבַעַת לֹא נְתִינָתָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת:

כסף משנה הקריב הקומץ בלא מלח פסולה וכו'. הכי דרשינן בפרק הקומץ רבה (דף כ'): מנחה שחסרה וכו'. בפ''ק דמנחות (דף ט') פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש וידוע דהלכתא כר''י ועוד דהא איתותב ר''ל:

יז הִתְנַדֵּב קֹמֶץ לְבוֹנָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אִם חָסַר כָּל שֶׁהוּא פָּסוּל. וְכֵן שְׁנֵי בְּזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁעִם הַלֶּחֶם אִם חָסַר אֶחָד מֵהֶן כָּל שֶׁהוּא פְּסוּלִין. עַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי קְמָצִין מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף:

כסף משנה התנדב קומץ לבונה בפ''ע וכו'. בפ''ק דמנחות (דף י"א:) מימרא דרב יצחק בר' יוסף אמר ר''י:

יח הִפְרִישׁ שְׁנֵי קְמָצִין לְמִנְחָה אַחַת וְאָבַד אֶחָד מֵהֶן קֹדֶם קְמִיצָה לֹא הֻקְבַּע. לְאַחַר קְמִיצָה הֻקְבַּע וּפְסוּלָה מִפְּנֵי שֶׁרִבָּה לְבוֹנָתָהּ. וְכֵן אִם הִפְרִישׁ אַרְבָּעָה קְמָצִים לִשְׁנֵי בְּזִיכֵי לֶחֶם וְאָבְדוּ שְׁנַיִם מֵהֶם קֹדֶם סִלּוּק הַבְּזִיכִים לֹא הֻקְבְּעוּ וּכְשֵׁרִים. לְאַחַר סִלּוּק הַבְּזִיכִין הֻקְבְּעוּ וּפְסוּלִין מִפְּנֵי הָרִבּוּי:

כסף משנה הפריש שני קמצים למנחה אחת וכו' וכן אם הפריש ארבעה קמצים וכו'. שם מימרא דרמי בר חמא:

יט קֹמֶץ מִנְחָה שֶׁנִּטְמָא וְהִקְטִירוֹ. הַצִּיץ מְרַצֶּה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כח-לח) 'וְנָשָׂא אַהֲרֹן'. יָצָא הַקֹּמֶץ חוּץ לָעֲזָרָה וְהִכְנִיסוֹ וְהִקְטִירוֹ אֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה. שֶׁהַצִּיץ מְרַצֶּה עַל הַטָּמֵא וְאֵינוֹ מְרַצֶּה עַל הַיּוֹצֵא:

כסף משנה קומץ מנחה שנטמא וכו' יצא הקומץ חוץ לעזרה וכו'. משנה בפרק הקומץ רבה (מנחות דף כ"ה):

כ קָמַץ אֶת הַמִּנְחָה וְאַחַר כָּךְ נִטְמְאוּ שְׁיָרֶיהָ כֻּלָּן אוֹ נִשְׂרְפוּ אוֹ יָצְאוּ חוּץ לָעֲזָרָה אוֹ אָבְדוּ. לֹא יַקְטִיר הַקֹּמֶץ וְאִם הִקְטִיר הֻרְצָה. נִשְׁאַר מְעַט מִן הַשְּׁיָרִים בְּכַשְׁרוּתָן. יַקְטִיר הַקֹּמֶץ וְאוֹתָן הַשְּׁיָרִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ אֲסוּרִין בַּאֲכִילָה:

כסף משנה קמץ את המנחה ואחר כך נטמאו שיריה כולם וכו'. משנה שם (דף כ"ו) נטמאו שיריה נשרפו שיריה אבדו שיריה כמדת רבי אליעזר כשירה וכמדת ר' יהושע פסולה, ופירש''י כמדת ר' אליעזר דאמר בפרק כיצד צולין דם אע''פ שאין בשר ה''נ קומץ אע''פ שאין שירים (בשיריה) כשירה להקטיר הקומץ. כמדת ר' יהושע דאמר אם אין בשר אין דם אם אין דם אין בשר. ובגמרא אמר רב והוא שנטמאו כל שיריה אבל מקצת שיריה לא ואסיקנא דהוא הדין לנשרפו ואבדו. ובתוספתא פ''ד דמנחות תניא דהוא הדין ליצאו חוץ לקלעים. ופירש''י והוא שנטמאו כל שיריה הוא דאמר ר' יהושע דפסול להקטיר הקומץ וידוע דהלכה כרבי יהושע. ומ''ש ואם הקטיר הורצה. תוספתא בפרק ד' דמנחות: נשאר מעט מן השירים וכו'. בפ''ק דמנחות (דף ט'):

כא הָיְתָה מְחִצָּה מִלְּמַטָּה בִּכְלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עִשָּׂרוֹן שֶׁל מִנְחָה. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְעֹרָב מִלְמַעְלָה לֹא יִקְמֹץ. וְאִם קָמַץ פְּסוּלָה:

כסף משנה היתה מחיצה מלמטה וכו'. בפרק הקומץ רבה (דף כ"ג כ"ד) איבעיא לן עשרון שחלקו והניחם בביסא מהו לקמוץ מזה על זה אמר רבא ת''ש דתניא והרים ממנו מן המחובר שלא יביא עשרון בשני כלים ויקמוץ הא בכלי אחד דומיא דשני כלים קומץ אמר ליה אביי דילמא שני כלים ה''ד כגון קפיזא דקבא דאע''ג דעריבי מעילאי כיון דמפסקן מחיצתא דקפיזא מתתא. הא כלי אחד דומיא דשני כלים ה''ד כגון עריבת תרנגולים ואע''ג דמפסקן מחיצתא הא נגיע אבל הכא דלא נגיע כלל תיבעי לך. ונראה שרבינו מפרש כגון קפיזא דקבא היינו שהיתה מחיצה מלמטה והוא מעורב מלמעלה ולהכי קרי שני כלים ופסול כלומר והתם משום דמפסקי מחיצתא מתתא מיהא פסול אבל הכא דליכא מחיצה כלל אפשר דכשר וכגון עריבת התרנגולים היינו שהוא חלוק מלמעלה ומעורב מלמטה ולהאי קרי כלי אחד וכשר:

כב הָיָה הַכְּלִי חָלוּק בִּמְחִצָּה מִלְמַעְלָה וּמְעֹרָב מִלְּמַטָּה. קוֹמֵץ מִמֶּנּוּ:

כג חָלַק הָעִשָּׂרוֹן בִּכְלִי אֶחָד וְאֵין חֲלָקָיו נוֹגְעִין זֶה בָּזֶה וְאֵין בֵּינֵיהֶן מְחִצָּה. הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם מְצָרֵף הַכְּלִי לַקְּמִיצָה אוֹ אֵינוֹ מְצָרֵף. לְפִיכָךְ לֹא יִקְמֹץ. וְאִם קָמַץ לֹא יַקְטִיר. וְאִם הִקְטִיר הֻרְצָה. וְלֹא יֵאָכְלוּ הַשְּׁיָרִים:

כסף משנה ומ''ש חלק העשרון בכלי אחד וכו' לא יקמוץ ואם קמץ לא יקטיר. הטעם משום דכיון דהיא בעיא דלא איפשיטא ספיקא היא. ומה שכתב ואם הקטיר הורצה ולא יאכלו השירים. נראה דיליף לה מהדין שכתב לעיל בסמוך:

כד קָמַץ וְנָתַן הַקֹּמֶץ לְמַעְלָה עַל הַשֻּׁלְחָן כְּנֶגֶד גֹּבַהּ מַעֲרֶכֶת לֶחֶם הַפָּנִים קִדְּשׁוֹ הַשֻּׁלְחָן לְהִפָּסֵל. אֲבָל אֵינוֹ מְקַדְּשׁוֹ לִקָּרֵב. וְאֵינוֹ קָרֵב עַד שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ בִּכְלִי שָׁרֵת הָרָאוּי לְקֹמֶץ:

כסף משנה קמץ ונתן הקומץ למעלה על השלחן וכו'. בפ' שתי מדות (דף פ"ז:) בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא שלחן מהו שיקדש קמצים בגודש שלו מדמקדש לחם קמצים נמי מקדש או דילמא דחזי ליה מקדש דלא חזי ליה לא מקדש [א''ל אינו מקדש] איני והא אמר ר' יוחנן לדברי האומר טפחים ומחצה כופל נמצא שולחן מקדש ט''ו טפח למעלה לדברי האומר טפחים כופל נמצא שלחן מקדש י''ב טפח למעלה א''ל אינו מקדש ליקרב אבל מקדש ליפסל. ודברי רבינו באינו מקדש ליקרב וכו' כפירוש רש''י בפירוש ראשון שכתב הא דאמרינן אינו מקדש מאי דלא חזי ליה היינו ליקרב שאין הקומץ מתקדש שם שעדיין יש לו לקדשו בכלי אחר קודם שיקטירנו אבל מקדש הקמצים ליפסל דקדשי ליפסל בלינה:

כה הִדְבִּיק הַקֹּמֶץ לְדֹפֶן הַכְּלִי וְקָמַץ. אוֹ שֶׁהָפַךְ הַכְּלִי עַל יָדוֹ וְקָמַץ מִתּוֹכוֹ וּפִיו לְמַטָּה. לֹא יַקְטִיר וְאִם הִקְטִיר הֻרְצָה:

כסף משנה הדביק הקומץ לדופן הכלי וכו'. בפ''ק דמנחות (דף י"א) ובר''פ הוציאו לו (מ"ז:) בעיא דלא איפשיטא:

כו עִשָּׂרוֹן שֶׁחִלְּקוֹ וְאָבַד אֶחָד מֵחֲלָקָיו וְהִפְרִישׁ חֵלֶק אַחֵר תַּחְתָּיו וְנִמְצָא הָאָבוּד וַהֲרֵי שְׁלָשְׁתָּן מֻנָּחִין בִּכְלִי אֶחָד וְאֵין נוֹגְעִין זֶה בָּזֶה. נִטְמָא זֶה שֶׁאָבַד הֲרֵי הוּא מִצְטָרֵף עִם חֵלֶק רִאשׁוֹן וְנִפְסְלוּ. וְזֶה שֶׁהִפְרִישׁ אֵינוֹ מִצְטָרֵף אֶלָּא יַשְׁלִים עָלָיו. נִטְמָא הַמֻּפְרָשׁ. מֻפְרָשׁ וְרִאשׁוֹן מִצְטָרְפִין וְנִפְסְלוּ. וְזֶה שֶׁנִּמְצָא אֵינוֹ מִצְטָרֵף עִמָּהֶן. נִטְמָא הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן הֲרֵי הָאָבוּד וְהַמֻּפְרָשׁ תַּחְתָּיו מִצְטָרְפִין:

כסף משנה עשרון שחלקו ואבד אחד מחלקיו וכו' עד והרי החלקים אינן נוגעים זה בזה. מימרא דרבא פרק שלישי דמנחות (דף כ"ד):

כז וְכֵן לְעִנְיַן קְמִיצָה. קָמַץ מִן הַנִּמְצָא. שְׁיָרָיו עִם הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן נֶאֱכָלִין. וְהַמֻּפְרָשׁ אֵינוֹ נֶאֱכָל. קָמַץ מִן הַמֻּפְרָשׁ. שְׁיָרָיו נֶאֱכָלִין וְהַנִּמְצָא אֵינוֹ נֶאֱכָל. קָמַץ מִן הָרִאשׁוֹן. שְׁנֵיהֶן אֵין נֶאֱכָלִין. לְפִי שֶׁשְּׁנֵיהֶן שְׁיָרִים יְתֵרִים שֶׁהֲרֵי הֵן עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם וְדוֹמִין לְמִנְחָה שֶׁלֹּא נִקְמְצָה שֶׁהִיא אֲסוּרָה. וְהֵיאַךְ קָרֵב הַקֹּמֶץ הַזֶּה וַהֲרֵי לְפָנָיו עִשָּׂרוֹן וּמֶחֱצָה. מִפְּנֵי שֶׁהַקְּמִיצָה תְּלוּיָה בְּדַעַת הַכֹּהֵן וּבְעֵת שֶׁקּוֹמֵץ אֵין דַּעְתּוֹ אֶלָּא עַל הָעִשָּׂרוֹן בִּלְבַד. וַהֲרֵי הַחֲלָקִים אֵינָן נוֹגְעִין זֶה בָּזֶה:

כח קֹמֶץ מִנְחָה שֶׁנִּתְעָרֵב בְּקֹמֶץ מִנְחָה אַחֶרֶת. מַקְטִיר שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת וְהֵן כְּשֵׁרוֹת. וְכֵן אִם נִתְעָרֵב הַקֹּמֶץ בְּמִנְחַת כֹּהֲנִים אוֹ בְּמִנְחַת הַנְּסָכִים אוֹ בַּחֲבִיתֵי כֹּהֵן גָּדוֹל. הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרוֹת וְיַקְטִיר הַכּל כְּאֶחָד שֶׁהַכּל לָאִשִּׁים:

כסף משנה קומץ מנחה שנתערב בקומץ מנחה אחרת וכו' עד הרי אלו כשירות. משנה בפ' הקומץ רבה (דף כ"ב):

כט שְׁתֵּי מְנָחוֹת שֶׁלֹּא נִקְמְצוּ שֶׁנִּתְעָרְבוּ זוֹ בָּזוֹ אִם יָכוֹל לִקְמֹץ מִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ וּמִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ כְּשֵׁרוֹת וְאִם לָאו פְּסוּלוֹת:

כסף משנה שתי מנחות שלא נקמצו ונתערבו זו בזו וכו' עד סוף הפרק. הכל משנה שם (דף כ"ג):

ל קֹמֶץ שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמִנְחָה שֶׁלֹּא נִקְמְצָה לֹא יַקְטִיר. וְאִם הִקְטִיר הַכּל. זוֹ שֶׁנִּקְמְצָה עָלְתָה לַבְּעָלִים. וְזוֹ שֶׁלֹּא נִקְמְצָה לֹא עָלְתָה לַבְּעָלִים:

לא נִתְעָרֵב קֻמְצָהּ בִּשְׁיָרֶיהָ. אוֹ שֶׁנִּתְעָרְבוּ שְׁיָרֶיהָ בִּשְׁיָרֵי חֲבֶרְתָּהּ. לֹא יַקְטִיר. וְאִם הִקְטִיר עָלְתָה לַבְּעָלִים:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן