הלכות ערכין וחרמין - פרק ראשון - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות ערכין וחרמין - פרק ראשון - היד החזקה לרמב"ם

א הָעֲרָכִים הֵם נֵדֶר מִכְּלַל נִדְרֵי הֶקְדֵּשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז-ב) 'אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה''. לְפִיכָךְ חַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם (במדבר ל-ג) 'לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ' וְ(דברים כג-כב) 'לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ' וּמִשּׁוּם (במדבר ל-ג) 'כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה':

כסף משנה הערכים הם נדר מכלל נדרי הקדש וכו'. כתב כן ליתן טעם למה כתב הלכות אלו בספר הפלאה. ומ''ש לפיכך חייבים עליהם:

ב מִצְוַת עֲשֵׂה לָדוּן בְּדִינֵי עֲרָכִין כַּאֲשֶׁר מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה. וְאֶחָד הָאוֹמֵר עֶרְכִּי עָלַי. אוֹ הָאוֹמֵר עֵרֶךְ זֶה עָלַי. אוֹ עֵרֶךְ פְּלוֹנִי עָלַי. נוֹתֵן הָעֵרֶךְ לְפִי שְׁנֵי הַנֶּעֱרָךְ וְהוּא הַדָּבָר הַקָּצוּב שֶׁבַּתּוֹרָה לֹא פָּחוֹת וְלֹא יֶתֶר:

כסף משנה מצות עשה לדון בדיני ערכין: ואחד האומר ערכי עלי או האומר ערך זה עלי או ערך פלוני עלי וכו'. מבואר בפ''א (דף ד':) ופ''ה דערכין (דף כ'):

ג וְכַמָּה הוּא הָעֵרֶךְ. אִם הָיָה הַנֶּעֱרָךְ בֶּן שְׁלֹשִׁים יוֹם אוֹ פָּחוֹת אֵין לוֹ עֵרֶךְ וְהָאוֹמֵר עָלָיו עֵרֶךְ זֶה עָלַי הֲרֵי זֶה כְּאוֹמֵר עֵרֶךְ כְּלִי זֶה עָלַי וְאֵינוֹ חַיָּב כְּלוּם. הָיָה מִבֶּן אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים יוֹם עַד בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים גְּמוּרוֹת עֵרֶךְ הַזָּכָר חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים וְהַנְּקֵבָה שְׁלֹשָׁה שְׁקָלִים. מִשֶּׁנִּכְנַס בִּשְׁנַת שֵׁשׁ יוֹם אֶחָד עַד שֶׁיַּשְׁלִים שְׁנַת עֶשְׂרִים עֵרֶךְ הַזָּכָר עֶשְׂרִים שְׁקָלִים וְהַנְּקֵבָה עֲשָׂרָה שְׁקָלִים. מִשֶּׁיִּכָּנֵס בִּשְׁנַת אַחַת וְעֶשְׂרִים יוֹם עַד שֶׁיַּשְׁלִים שְׁנַת שִׁשִּׁים עֵרֶךְ הַזָּכָר חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים וְהַנְּקֵבָה שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים. וּמִשֶּׁיִּכָּנֵס בִּשְׁנַת אַחַת וְשִׁשִּׁים יוֹם עַד יוֹם מוֹתוֹ אֲפִלּוּ חָיָה כַּמָּה שָׁנִים עֵרֶךְ הַזָּכָר חֲמִשָּׁה עָשָׂר שְׁקָלִים וְהַנְּקֵבָה עֲשָׂרָה שְׁקָלִים:

כסף משנה וכמה הוא הערך אם היה הנערך בן שלשים יום או פחות וכו'. משנה בריש ערכין פחות מבן חדש נידר אבל לא נערך ובגמ' ת''ר המעריך פחות מבן חדש ר''מ אומר נותן דמיו וחכמים אומרים לא אמר כלום במאי קא מיפלגי ר''מ סבר אין אדם מוציא דבריו לבטלה יודע שאין ערכין לפחות מבן חדש וגמר ואמר לשם דמים ורבנן סברי אדם מוציא דבריו לבטלה כמאן אזלא הא דאמר רב גידל אמר רב האומר ערך כלי עלי נותן דמים כר''מ וידוע דהלכה כחכמים: היה מבן אחד ושלשים יום עד בן חמש שנים גמורות וכו'. לשון התורה ואם מבן חדש ועד בן חמש שנים והיה ערכך הזכר עשרים שקלים ולנקבה עשרת שקלים ובספ''ד דערכין (דף י"ח) תנן ר''א אומר עד שיהיו יתרות על השנים חדש ויום אחד ופירש''י ר''א אומר לעולם שנת חמש ושנת עשרים ושנת ששים כלמטה עד שתשלם כל השנה וחדש ויום אחד משנה האחרת. ובגמ' תניא ר''א אומר נאמר כאן למעלה ונאמר להלן ופדויו מבן חדש ומעלה תפדה מה להלן מבן חדש ויום אחד אף כאן מבן חדש ויום אחד ואימא כי התם מה התם חד יומא אף כאן חד יומא א''כ ג''ש מאי אהני, ופירש''י ג''ש מאי אהני לי בלא ג''ש ידענא דחד יומא בעינן דהא ומעלה כתיב. וכתבו התוספות ופדויו מבן חדש ומעלה חפשנו אחר מקרא זה ולא מצאנוהו כי אם ופדויו מבן חדש תפדה ושמא דריש הכי מדכתב ופדויו מבן חדש דמשמע מבן חדש ומעלה מדלא כתיב בן חדש עכ''ל. משמע דהוו גרסי ופדויו מבן חדש ומעלה כמו בספרים דידן ומש''ה הוה קשיא להו אבל רש''י נראה דלא הוה גריס ופדויו שכתב וז''ל ונאמר להלן גבי לויים חדש ומעלה מה להלן חדש ויום אחד כדכתיב מבן חדש ומעלה דכבר נכנס בחדש האחר אף כאן בחדש ויום אחד עכ''ל. וטעמו מדכתיב בפרשת במדבר גבי לויים מבן חדש ומעלה תפקדם ולרבנן דפליגי ארבי אליעזר אע''ג דלא דרשי ג''ש מ''מ גילוי מילתא היא מדאשכחן בחד דוכתא מבן חדש ומעלה לכל היכא דכתיב מבן חדש דהוי בן חדש ויום אחד. א''נ מדכתיב בערכין בפרשת אם בחקותי ואם מבן חדש דמשמע שיהיה בן חדש שלם שיהא בן חדש ויום אחד: משנכנס בשנת שש יום אחד וכו'. בפרשת אם בחקותי ואם מבן חמש שנים ועד בן עשרים שנה והיה ערכך הזכר עשרים שקלים ולנקבה עשרת שקלים וכבר נתבאר בסמוך שכשנאמר חדש שיהא שלם דהיינו שיהא יתר על החדש יום אחד והוא הדין לשנים: משיכנס בשנת אחת ועשרים וכו'. מבואר בכתוב וע''פ מה שכתבתי בסמוך:

לחם משנה היה מבן אחד ושלשים וכו'. הרב כסף משנה ז''ל טרח עצמו בזה ואין צורך דרבינו פסק כסתם מתני' דפ' השג יד (דף י"ח) דקאמרה יום שלשים כלמטה הימנה שנת חמש ושנת עשרים כלמטה מהן וכו' מג''ש דשנה שנה ומה לנו דרשה לדר''א ואין אנו צריכין לה דכיון דאית לן ג''ש דשנה שנה ידענו שבכולם הוי יום אחד אחרי כן:

ד כָּל הַשָּׁנִים הָאֵלּוּ מֵעֵת לְעֵת מִיּוֹם הַלֵּדָה. וְכָל הַשְּׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ וְהוּא מִשְׁקַל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים שְׂעוֹרָה מִכֶּסֶף טָהוֹר. וּכְבָר הוֹסִיפוּ עָלָיו וְעָשׂוּ אוֹתוֹ סֶלַע כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁקָלִים:

כסף משנה כל השנים האלו מעת לעת וכו'. בספ''ד דערכין (דף י"ח:) אמרינן דשנה האמורה בערכין מעת לעת ולא שנה למנין עולם והוה משמע לי דלא אתא למעוטי אלא דלא אזלינן בתר שנות עולם אבל בין נולד שחרית לנולד בין הערבים לא מפלגינן אלא שרש''י כתב מעת לעת אותו יום ואותה שעה לשנה הבאה ולא אזלינן בתר מנין עולם דכי מטי תשרי נחשוב ליה שתא עכ''ל. ואע''פ שמסוף לשונו משמע כדפרישית מ''ש ואותה שעה קשה בעיני והתוס' כתבו בפ''ח דערכין דף ל''א ד''ה שנת ממכרו נפקא במסכת נדה פירש ה''ר אלחנן דדוקא בבתי ערי חומה בעינן מעת לעת אבל אינך דהתם דמצי למימר דאזלינן בתר שנים שלהם ולא בתר שנות עולם בכולהו לא בעינן מעת לעת דבבתי ערי חומה דוקא הוא דגלי קרא אבל דאינך לא. והתוס' כתבו כאן ה''ה בכלהו בעינן מעת לעת דילפינן שנה מבתי ערי חומה כדאמרינן בגמ' לקרא גבי מילתא אחריתי עכ''ל: וכל השקלים בשקל הקדש. משנה בפ' יש בכור (דף מ"ט:) חמש סלעים של בן שלשים של עבד נ' של אונס ומפתה ק' של מוציא שם רע כולם בשקל הקדש במנה צורי. ומ''ש והוא משקל ש''כ שעורה מכסף טהור וכו'. כמו שביארנו בהלכות שקלים פ' [ראשון]:

ה טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס אֵין לָהֶם עֵרֶךְ שֶׁלֹּא קָצְבָה תּוֹרָה עֵרֶךְ אֶלָּא לְזָכָר וַדַּאי אוֹ לִנְקֵבָה וַדָּאִית. לְפִיכָךְ טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס שֶׁאָמַר עֶרְכִּי עָלַי אוֹ שֶׁהֶעֱרִיכוֹ אַחֵר אֵינוֹ חַיָּב כְּלוּם:

כסף משנה טומטום ואנדרוגינוס אין להם ערך וכו'. משנה בריש ערכין:

ו * הָעַכּוּ''ם נֶעֱרָךְ אֲבָל אֵינוֹ מַעֲרִיךְ. כֵּיצַד. עַכּוּ''ם שֶׁאָמַר עֶרְכִּי עָלַי אוֹ עֵרֶךְ יִשְׂרָאֵל זֶה עָלַי לֹא אָמַר כְּלוּם. וְיִשְׂרָאֵל שֶׁאָמַר עֵרֶךְ עַכּוּ''ם זֶה עָלַי אוֹ עֵרֶךְ פְּלוֹנִי הָעַכּוּ''ם עָלַי נוֹתֵן לְפִי שְׁנֵי הָעַכּוּ''ם הַנֶּעֱרָךְ. וְכֵן הַמַּעֲרִיךְ אֶת הַחֵרֵשׁ וְאֶת הַשּׁוֹטֶה חַיָּב וְנוֹתֵן לְפִי שָׁנָיו:

ההראב"ד העכו''ם נערך אבל לא מעריך. א''א פוסק כר''מ ור' יהודה חולק ואמר מעריך אבל לא נערך וקי''ל כר''י ואפשר משום דאמר רבה הלכתא כר''מ מסתבר וכו' ולא מיחוור דלא מידחיא הלכתא פסיקא במסתברא ור''מ ור''י הלכתא פסיקא היא כר' יהודה:

כסף משנה העכו''ם נערך אבל אינו מעריך. משנה שם (דף ה':) עכו''ם ר''מ אומר נערך אבל לא מעריך ר' יהודה אומר מעריך אבל לא נערך ובגמ' ת''ר בני ישראל מעריכין ואין העכו''ם מעריכין יכול לא יהיו נערכין תלמוד לומר איש דברי ר''מ אמר ר''מ וכי מאחר שמקרא אחד מרבה ומקרא אחד ממעט מפני מה אני אומר נערך ולא מעריך מפני שריבה הכתוב בנערכים יותר מבמעריכים שהרי חרש שוטה וקטן נערך אבל לא מעריך ר''י אומר בני ישראל נערכים ואין העכו''ם נערכים יכול לא יהו מעריכים תלמוד לומר איש אמר ר''י וכי מאחר שמקרא אחד מרבה ומקרא אחד ממעט מפני מה אני אומר עכו''ם מעריך ולא נערך מפני שריבה הכתוב במעריכים יותר מבנערכים שהרי טומטום ואנדרוגינוס מעריכים אבל לא נערכים אמר רבא הלכתיה דרבי מאיר מסתברא טעמיה לא מסתברא. הלכתיה [דרבי מאיר] מסתברא דכתיב לא לכם ולנו לבנות את בית אלהינו טעמיה לא מסתברא דקא מייתי ליה מחרש שוטה וקטן שאני חרש שוטה וקטן דלאו בני דעה נינהו טעמיה דרבי יהודה מסתברא דקא מייתי לה מטומטום ואנדרוגינוס דאע''ג דבני דעה מעטינהו רחמנא הלכתיה לא מסתברא דכתיב לא לכם ולנו לבנות את בית אלהינו ופסק רבינו כר''מ משום דאמר רבא דמסתברא הלכתיה: וכתב הראב''ד א''א פוסק כרבי מאיר ור''י חולק ואמר מעריך אבל לא נערך וכו' ורבינו סובר דכיון דאתמר עלה מסתבר טעמיה עדיף מכללא דר''מ ור''י הלכה כר''י שהוא כלל כולל בעלמא ואין למדין מן הכללות: וכן המעריך את החרש ואת השוטה חייב וכו'. משנה שם:

ז הָעֶבֶד נֶעֱרָךְ וְעוֹרֵךְ כִּשְׁאָר יִשְׂרָאֵל. וְאִם יִפָּדֶה וְהָיָה לוֹ יִתֵּן עֵרֶךְ שֶׁנָּדַר:

כסף משנה העבד נערך ועורך וכו'. גם זה שם במשנה:

ח אֶחָד הַמַּעֲרִיךְ אֶת הַיָּפֶה הַבָּרִיא וְאֶחָד הַמַּעֲרִיךְ אֶת הַכָּעוּר הַחוֹלֶה. אֲפִלּוּ הָיָה הַנֶּעֱרָךְ מֻכֶּה שְׁחִין אוֹ סוּמָא אוֹ גִּדֵּם וְיֵשׁ בּוֹ כָּל מוּם נוֹתֵן לְפִי שָׁנָיו כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה:

כסף משנה אחד המעריך את היפה הבריא וכו'. משנה ריש פרק ג' דערכין (דף י"ג). ומ''ש אפי' היה הנערך מוכה שחין, בריש ערכין:

ט הַדָּמִים אֵינָן כַּעֲרָכִין. כֵּיצַד. הָאוֹמֵר דָּמַי עָלַי אוֹ דְּמֵי זֶה עָלַי אוֹ דְּמֵי פְּלוֹנִי עָלַי אֲפִלּוּ הָיָה אוֹתוֹ פְּלוֹנִי קָטָן בֶּן יוֹמוֹ אוֹ טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס אוֹ עַכּוּ''ם נוֹתֵן מַה שֶּׁהוּא שְׁוֵה דִּינָר אוֹ אֶלֶף כְּאִלּוּ הוּא עֶבֶד הַנִּמְכָּר בַּשּׁוּק:

כסף משנה הדמים אינם כערכים וכו'. ברפ''ג דערכין (דף י"ג) יש בערכין להקל ולהחמיר כיצד אחד שהעריך את הנאה שבישראל ואת הכעור שבישראל נותן חמשים סלע ואם אמר הרי דמיו עלי נותן את שוויו. ומ''ש אפי' היה אותו פלוני קטן בן יומו הכי משמע מדתנן בריש ערכין (דף ה') פחות מבן חדש נידר אבל לא נערך. ומ''ש או טומטום ואנדרוגינוס. שם. ומ''ש או עכו''ם. שם במשנה גבי נכרי זה וזה מודים שנודרים ונידרים:

י וְהָעֲרָכִים כֻּלָּן וְהַדָּמִים הַכּל סְתָמָן לְבֶדֶק הַבַּיִת וְיִפְּלוּ הַכּל לַלִּשְׁכָּה שֶׁהָיְתָה בַּמִּקְדָּשׁ מוּכֶנֶת לְקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת:

כסף משנה והערכים כולם והדמים כולם לבדק הבית. (שלהי שום היתומים (דף כ"ד) ):

יא עַכּוּ''ם שֶׁאָמַר דָּמַי עָלַי אוֹ דְּמֵי פְּלוֹנִי עָלַי נוֹתֵן כְּפִי נִדְרוֹ וְאֵינוֹ נוֹפֵל לַלִּשְׁכָּה שֶׁאֵין מְקַבְּלִין מִן הָעַכּוּ''ם נְדָבָה אוֹ נֵדֶר לְחַזֵּק אֶת בֶּדֶק הַבַּיִת אוֹ בֶּדֶק יְרוּשָׁלַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא ד-ג) 'לֹא לָכֶם וָלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת' וְגוֹ'. וְנֶאֱמַר (נחמיה ב-כ) 'וְלָכֶם אֵין חֵלֶק וּצְדָקָה וְזִכָּרוֹן בִּירוּשָׁלָיִם':

כסף משנה עכו''ם שאמר דמי עלי. שם (דף ה'):

לחם משנה (ו-יא) העכו''ם נערך אבל אינו מעריך וכו'. במשנה בפ''ק (דף ה') איפליגו ר''מ ור' יהודה בהא מילתא ואמר רבא הלכתא דר''מ מסתברא כו' (עיין בכ"מ) והקשו דר' יהודה איך יתרץ פסוק זה ותירץ רב חסדא וערכו נגנז והקשו אלא מעתה לא ימעלו בו דתנן חמש חטאות המתות וכו' אלמה תניא גבי קדשי עכו''ם במה דברים אמורים בקדשי מזבח אבל בקדשי בדק הבית מועלין בהן ותירצו אלא אמר רבא משום רפיון ידים הוא דכתיב ויהי עם הארץ מרפים וכו' וכתבו התוס' ז''ל דסברת המקשה הוא דהך ברייתא דבמה דברים אמורים בקדשי מזבח לא אתיא אלא כר''י דלר''מ ליכא קדשי בדק הבית גבי עכו''ם כלל. עוד כתבו שם התוס' ז''ל דצ''ע דהיכי קאמר בסיפא דמתני' וזה וזה מודין שנודרין ונידרין הא עכו''ם לא נדרי לבדק הבית כלל לר''מ ותירצו ושמא טוב לפרש דרבא הדר ביה למסקנא זו מהא דאמר מעיקרא דהלכתא כר''מ מקרא דלא לכם ולנו ורבינו ז''ל נראה שאין דעתו כן אלא שלפי המסקנא נמי הלכתא כר''מ, ולקושית התוס' ז''ל שהקשו מסיפא דמתני' תירץ לקמיה ואמר עכו''ם שאמר דמי עלי או דמי פלוני עלי נותן כפי נדרו ואינו נותן ללשכה שאין מקבלין מן העכו''ם כו' שנאמר לא לכם ולנו וגו' וא''כ לפי זה מה שאמר במשנה דלר''מ נודר ר''ל דאינו נופל דמיו ללשכה, אבל קשה דא''כ מה מוכיח רבא מקרא דלא לכם ולנו הא גבי דמים אע''ג דסתמן ללשכה אמרינן דהעכו''ם יש לו דמים ואינן נופלים ללשכה נימא הכי גבי ערכין דיש לו ערך ואינו נופל ללשכה ומה מוכיח רבא מקרא דהתם דלגבי ערכין הוי כר''מ דלא אמר כלום, וי''ל דכיון דמעטיה קרא גבי ערכין משום דכתיב בני ישראל משמע דהעכו''ם אינו מעריך כלל ומאי דהביא ראיה מהתם הוא דכיון דמצינו דלבדק הבית לא היו רוצים דמי עכו''ם מסתברא לומר דקרא דמעטיה גבי ערך לגמרי לעכו''ם הוא שלא יהא העכו''ם מעריך כדי שלא יבואו דמיו לקדשי בדק הבית ומש''ה מעטיה קרא ועשאו יותר מדמים דהכא לא אמר כלום והתם כיון דלא מצינו מיעוטא אמרינן דנותן ולא יפלו דמיו ללשכה אבל מ''מ קשה דבפ''ח מהלכות מתנות עניים כתב רבינו ז''ל עכו''ם שהתנדב לקדשי בדק הבית אין מקבלין ממנו לכתחילה ואם לקחו ממנו אין מחזירין לו ואם היה הדבר מסויים כגון קורה או אבן מחזירין לו כדי שלא יהא להם דבר מסויים במקדש שנאמר לא לכם ולנו משמע לכאורה דאית ליה דקרא אסר דוקא בדבר מסויים לבד אבל בדבר שאינו מסויים אם קבלו מהם נותנין לחזק בדק הבית ואית ליה דברייתא דקאמרה שם בגמרא עכו''ם שהתנדב לבדק הבית מקבלין וכו' אתיא אפילו כרבי מאיר וכאן כתב בהפך שכתב כאן שאפי' בדבר שאינו מסויים אין מקבלין מהם לחזק בדק הבית ואפילו שקבלו לא יעשו בדק הבית אלא דברים אחרים. ועוד קשה שכאן כתב שנותן הדמים ומקבלין ממנו לשאר דברים ושם כתב דאין מקבלין ממנו לכתחילה. ותו קשיא דכאן כתב רבינו ז''ל דאין מקבלין ממנו לבדק הבית ואם אמר לשמים נדרתי יגנז וכיון שכן אמאי כתב בסוף פ''ה מה' מעילה דקדשי עכו''ם אם הם לבדק הבית מועלין בהם והא אמרינן בגמ' דכיון שיגנז הוי כחטאת שמתו בעליה ואין מועלין בהם כדהקשו בגמ' לרב חסדא דאמר וערכו יגנז. ונראה לתרץ בדוחק לזה ולומר דערכין ודמים אע''ג דסתמן לבדק הבית בעכו''ם לא אמרינן דיהא סתמו לבדק הבית אלא יעשה בהם דברים אחרים אבל כשהעכו''ם נותנו בפירוש לבדק הבית אז אין מקבלין ממנו ואם קבלו אם אינו דבר מסויים אין מחזירין ואם לאו מחזירין וטעמא דכשהוא בדרך הסתם אע''פ שנותן דבר שסתמו לבדק הבית כמו ערכין ודמים כיון דאמר קרא לא לכם ולנו לבנות והם לא פירשו כשנותנין אותו שיהא לבדק הבית אלא שהם סומכים על הסתם לא יהיה לבדק הבית אלא לדברים אחרים דדוקא בישראל אמרינן דסתמן לבדק הבית ומש''ה קאמר רבינו ז''ל כאן דמקבלין ממנו לכתחילה כיון דהם לא פירשו דהוא לבדק הבית נקבל ממנו ונעשה דברים אחרים אבל כשהוא מפרש לבדק הבית בפירוש אז יש חילוק בין דבר מסויים כמ''ש בה' מתנות עניים דדבר שאינו מסויים מקבלין ממנו והוי קדש לבדק הבית כיון דפירש כן בפירוש אלא שאין מקבלין ממנו לכתחלה כיון שהוא דבר שע''כ צריך לעשות ממנו בדק הבית כמו שפירש ומ''מ דבר המסויים אפי' שקבלו מחזירין דעל דא ודאי אמר קרא לא לכם ולנו וגו'. ומ''ש כאן שאין מקבלין נדבה ונדר לבדק הבית שנאמר לא לכם ולנו ה''ק כיון דקרא קאמר דדבר המסויים אין מקבלין ממנו לבדק הבית ואפי' דבר שאינו מסויים לכתחילה אין מקבלין ממנו כשהם פירשו לבדק הבית השתא שלא פירשו ראוי הוא שאפי' דבר שאינו מסויים לא יעשה ממנו בדק הבית בסתמא. ומ''ש רבינו ז''ל בה' מעילה דמועלין בקדשי בדק הבית הוא כשפירש לבדק הבית ובדבר שאינו מסויים ובפ''ד מה' שקלים כתב רבינו ז''ל דין זה ולפי מה שכתבתי אתי שפיר הכל ולפי מה שפירש רבינו ז''ל בה' מתנות עניים דמאי דאמר בגמ' כאן בתחילה ר''ל לכתחילה ולא כדפי' ז''ל שפירש בתחלת הבנין כשהיו רפויין צ''ל דמאי דשני גמרא התם שאני מלכותא דאי אמר עקרנא טורי עקר ולא הדר ביה אינו כפירוש רש''י ז''ל דלפירוש רש''י ז''ל הוי דמלכותא לא הדר ואין להם רפיון ידים אבל לפירוש רבינו ז''ל ה''פ מפני שהיה מלך קבלו ממנו מפני אימת המלכות ועוד שכיון שהמלכות נותן לבנין יתחזק הענין ולא יחזור המלכות בו ולא ימצא מערער עוד על הבנין דהמלכות לא יניח לערער עוד מפני כבודו שאמר לבנות וסייע בבנין שלא יאמר הדרנא הוא ולהכי קבלו ממנו כדי לסלק ערעור מעל הבנין:

יב וּמַה יַּעֲשֶׂה בָּהֶן. יִבָּדֵק הָעַכּוּ''ם עַל דַּעַת מִי נָדַר. אִם נָדַר עַל דַּעַת יִשְׂרָאֵל יוֹצִיאוּהוּ בֵּית דִּין בְּמַה שֶּׁיֵּרָאֶה לָהֶם חוּץ מִבֶּדֶק הַבַּיִת וּבֶדֶק יְרוּשָׁלַיִם. וְאִם אָמַר לַשָּׁמַיִם נָדַרְתִּי יִגָּנְזוּ:

לחם משנה ואם אמר לשמים נדרתי וכו'. וא''ת אפי' בסתמא נמי חיישינן שמא לשמים נדר דהא דין זה הוציא רבינו ז''ל מדין עכו''ם שהפריש תרומה דאמרינן כי האי גוונא בפ''ק דערכין וכן גבי עכו''ם שהתנדב קורה כדאיתא התם ורבינו ז''ל בפרק ח' מהלכות מתנות עניים גבי עכו''ם שהתנדב קורה כתב דעל הסתם טעונה גניזה משום דחיישינן שלבו לשמים וכן כתב בפ''ד מהלכות תרומות גבי תרומה, וי''ל דודאי בסתמא נמי יגנז והיינו דקאמר רבינו ז''ל אם אמר כו' כלומר סתמו כפירושו ולא חש לפרש דסמך על מה שכתב בפ''ח מהלכות מתנות עניים ובפ''ד מהלכות תרומות דאם דייקת לישנא דאם אמר דהוי דוקא תידוק נמי לישנא דרישא דאם נדר על דעת ישראל והוי דוקא וא''כ קשיא רישא לסיפא דברישא משמע דהא סתמא יגנז ובסיפא משמע דהא סתמא לא יגנז אלא ודאי דלישנא לאו דוקא וסתמו הוי כאומר:

יג הַגּוֹסֵס אֵין לוֹ לֹא עֵרֶךְ וְלֹא דָּמִים הוֹאִיל וְרֹב הַגּוֹסְסִין לְמִיתָה הֲרֵי הוּא כְּמֵת. וְכֵן מִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ בְּבֵית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְהָרְגוֹ עַל עֲבֵרָה שֶׁעָבַר וְהֶעֱרִיכוֹ אַחֵר אוֹ שֶׁהֶעֱרִיךְ עַצְמוֹ אוֹ שֶׁאָמַר דָּמַי עָלַי אוֹ שֶׁאָמַר אַחֵר דְּמֵי זֶה עָלַי אֵינוֹ חַיָּב כְּלוּם שֶׁזֶּה כְּמֵת הוּא וְהַמֵּת אֵין לוֹ עֵרֶךְ וְלֹא דָּמִים. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (ויקרא כז-כט) 'כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יָחֳרַם מִן הָאָדָם לֹא יִפָּדֶה' כְּלוֹמַר אֵין לוֹ פִּדְיוֹן אֶלָּא הֲרֵי הוּא כְּמֵת:

כסף משנה הגוסס אין לו ערך ולא דמים וכו'. משנה פרקא קמא דערכין (דף ו') הגוסס והיוצא ליהרג לא נידר ולא נערך ובגמ' בשלמא גוסס לא נידר דלא בר דמים הוא וכו' עד ולא כל האדם: וכן מי שנגמר וכו' ועל זה נאמר וכו':

יד זֶה הַיּוֹצֵא לֵהָרֵג שֶׁהֶעֱרִיךְ אֲחֵרִים אוֹ נָדַר דְּמֵיהֶם אוֹ הִזִּיק חַיָּב לְשַׁלֵּם וְגוֹבִין הַכּל מִנְּכָסָיו:

כסף משנה זה היוצא ליהרג שהעריך אחרים וכו'. שם במשנה גבי גוסס ויוצא ליהרג רבי יוסי אומר נודר ומעריך ומקדיש ואם הזיק חייב בתשלומין ובגמרא בנודר ומעריך ומקדיש כולי עלמא לא פליגי כי פליגי באם הזיק (חייב לשלם) ודייק רבינו לכתוב שנגמר דינו בבית דין של ישראל משום דאילו בבית דין של עכו''ם אפילו נגמר דינו לא חשיב מת כדאמרינן בפרק כל הגט:

לחם משנה היוצא ליהרג שהעריך כו'. מדפתח רבינו ז''ל בתרתי בגוסס ויוצא ליהרג ואחר כך סיים בחד וכתב זה היוצא ליהרג שהעריך אחרים משמע דאית ליה דגוסס שהעריך אחרים שאינו חייב אבל התוספות ז''ל כתבו בפרק קמא דערכין (דף ד') גבי ברייתא דפטרה גוסס וז''ל וצריך עיון דפשטיה דקרא דהעמיד והעריך גבי נודר דכתיב בההוא קרא על פי אשר תשיג יד הנודר יעריכנו וגוסס הוא נודר ומעריך כדתנן בשמחות ומנא לן לומר מהעמיד בההוא קרא על פי כדכתיב גבי מעריך לומר שלא יהיה נערך ע''כ משמע דאית להו דגוסס נודר ומעריך. ואפשר דרבינו ז''ל סובר דנודר ומעריך כיון דמתניתין היא במסכת שמחות כדכתבו התוספות ז''ל ולא כתב גבי היוצא ליהרג אלא משום מ''ש אם הזיק: או הזיק חייב כו'. פסק כרבי יוסי משום דקיימא לן מלוה על פה גובה מן היורשין ובגמ' משמע דלמ''ד הכי אם הזיק חייב כדאמרינן בפרק קמא דערכין:

טו כֹּהֲנִים וּלְוִיִּים מַעֲרִיכִין וְנֶעֱרָכִין כִּשְׁאָר יִשְׂרָאֵל. וְקָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְעוֹנַת נְדָרִים וְהֶעֱרִיךְ אוֹ נָדַר דָּמִים חַיָּב לְשַׁלֵּם שֶׁהֲרֵי נְדָרָיו קַיָּמִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת נְדָרִים:

כסף משנה כהנים ולוים מעריכים ונערכים. משנה בריש ערכין: וקטן שהגיע לעונת הנדרים וכו'. נזיר פרק תשיעי (דף ס"ב:):

טז הָעֲרָכִין הַקְּצוּבִין לְפִי הַשָּׁנִים הֵן שְׁנֵי הַנֶּעֱרָךְ וְלֹא שְׁנֵי הַמַּעֲרִיךְ. כֵּיצַד. בֶּן עֶשְׂרִים שֶׁאָמַר לְבֶן שִׁשִּׁים עֶרְכְּךָ עָלַי נוֹתֵן עֵרֶךְ בֶּן שִׁשִּׁים. וּבֶן שִׁשִּׁים שֶׁאָמַר לְבֶן עֶשְׂרִים עֶרְכְּךָ עָלַי נוֹתֵן עֵרֶךְ בֶּן עֶשְׂרִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

כסף משנה הערכים הקצובים לפי השנים וכו'. משנה רפ''ד דערכין (דף י"ח:) השנים בנידר כיצד ילד שהעריך את הזקן נותן ערך זקן וזקן שהעריך את הילד נותן ערך ילד:

יז וְצָרִיךְ הַמַּעֲרִיךְ שֶׁיְּהֵא פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִין כִּשְׁאָר הַנְּדָרִים. וְנִשְׁאָלִין עַל הָעֲרָכִין וְעַל הַדָּמִים כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּשְׁאָלִין עַל שְׁאָר נְדָרִים וְהֶקְדֵּשׁוֹת:

כסף משנה וצריך המעריך שיהא פיו ולבו שוים וכו': ונשאלים על הערכים ועל הדמים וכו':

יח הָאוֹמֵר עֵרֶךְ אֵלּוּ עָלַי נוֹתֵן עֵרֶךְ כֻּלָּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי שָׁנָיו. וְאִם הָיָה עָנִי נוֹתֵן עַל יְדֵי כֻּלָּם עֵרֶךְ אֶחָד עָנִי. וְאִם הָיָה עָשִׁיר נוֹתֵן עַל יְדֵי כֻּלָּן עֵרֶךְ עָשִׁיר:

כסף משנה האומר ערך אלו עלי וכו'. בפ''ק (דף ד':) אין לי אלא אחד שהעריך אחד אחד שהעריך מאה מנין תלמוד לומר נפשות:

לחם משנה האומר ערך אלו וכו' ואם היה עני נותן על ידי כולם. נראה לכאורה דצריך שיגיע סלע לכל אחד ואחד מהנערכים דהא אמרינן לקמן בפרק ג' דכל פחות מסלע לאו ערך הוא אע''פ שהוא עני וכיון שאמר ערך כל אלו עלי צריך לתת לכל אחד סלע ואם לא יגיע סלע לא הוי נתינה ולכי יעשיר יתן ערך שלם כדאמרינן לקמן:

יט הָאוֹמֵר עֶרְכִּי עָלַי וְחָזַר וְאָמַר עֶרְכִּי עָלַי וְכֵן אִם אָמַר אֲפִלּוּ כַּמָּה פְּעָמִים חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. אָמַר שְׁנֵי עֶרְכִּי עָלַי נוֹתֵן שְׁנֵי עֲרָכִין. וְכֵן אִם אָמַר אַרְבָּעָה אֲפִלּוּ אֶלֶף נוֹתֵן כַּמִּנְיָן שֶׁנָּדַר:

כסף משנה האומר ערכי עלי וחזר ואמר ערכי עלי וכו' אמר שני ערכי עלי וכו'. בריש פרק ב' דערכין (דף ז':):

כ אָמַר הֲרֵי עָלַי עֵרֶךְ וְלֹא פֵּרֵשׁ עֵרֶךְ מִי אֶלָּא עֵרֶךְ סְתָם נוֹתֵן פָּחוּת שֶׁבַּעֲרָכִין שֶׁהוּא שְׁלֹשֶׁת שְׁקָלִים:

כסף משנה אמר הרי עלי ערך ולא פירש ערך מי וכו'. בריש ערכין (דף ד'):

כא * הָאוֹמֵר עֶרְכִּי עָלַי וּמֵת קֹדֶם שֶׁיַּעֲמֹד בְּדִין אֵין הַיּוֹרְשִׁין חַיָּבִין לִתֵּן. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז-ח) 'וְהֶעֱמִידוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֵן וְהֶעֱרִיךְ אֹתוֹ הַכֹּהֵן'. עָמַד בַּדִּין וּמֵת יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁין:

ההראב"ד האומר ערכי עלי ומת קודם שעמד בדין. א''א עמידה בדין שהוזכרה בגמ' על זה לא באו לה מדרך העמדה והערכה האמורה בכאן שהרי ראוי היה בשעת הנדר להעמדה והערכה ולמעוטי גוסס ויוצא ליהרג שאינן ראויין בשעת הנדר והכי איתא בסיפרי אבל הוזכרה שם לחיוב היורשים מפני שהוא מלוה על פה והשתא דקיימא לן מלוה על פה גובה מן היורשים דשעבודא דאורייתא לא אצטרכינן לעמידה בדין לא לעורך ולא לנערך. מי חכם ויבן אלה:

כסף משנה האומר ערכי עלי וכו'. משנה פרק רביעי דערכין (דף כ') האומר ערכי עלי ומת יתנו היורשים דמי עלי ומת לא יתנו היורשים שאין דמים למתים ובגמרא אמר ערכי עלי ומת יתנו היורשים שמע מינה מלוה על פה גובה מן היורשים שאני הכא דמלוה הכתובה בתורה היא שמע מינה מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא הכא במאי עסקינן כשעמד בדין דכוותה גבי דמי עלי שעמד בדין אמאי לא יתנו היורשים דמי עלי מחוסר אומדנא ערכי עלי לא מיחסר ולא כלום: כתב הראב''ד א''א עמידה בדין שהוזכרה בגמרא וכו'. וי''ל לדעת רבינו דאף על גב דהכא לא אוקימנא משעמד בדין אלא כי היכי דלא נשמע מינה דמלוה על פה גובה מן היורשים מכל מקום כיון דחזינן דבמתניתין דלקמן מוקי גמרא בשעמד בדין כמו שאכתוב בסמוך משמע דבלאו הכי קים ליה לגמרא דאם לא עמד בדין פטורים וע''כ היינו מדכתיב והעמידו לפני הכהן והעריך אותו הכהן:

לחם משנה האומר ערכי עלי ומת וכו'. הר''א ז''ל תמה בהשגות דלא הוזכרה העמדה בדין בגמ' אלא למ''ד מלוה על פה אינו גובה מן היורשים אבל אנן דקי''ל דגובה מן היורשין ודאי דאינו צריך העמדה בדין. והרב בעל כ''מ ז''ל תירץ דכיון דאמרו בסיפא בגמ' מאי ניהו שעמד בדין משמע ליה לרבינו ז''ל דקים ליה לבעל הגמ' דבלאו טעמא דמלוה על פה אינה גובה מן היורשין וצריך על כל פנים העמדה בדין. ואני תמיה על דבריו דאם אמרו בגמ' מאי ניהו שעמד בדין הוא מכח קושיא דרישא והכי כתב שם רש''י ז''ל היכי מתוקמא בע''כ בשעמד בדין קודם מותו כדאוקמה לרישא וא''כ מכח קושיא דרישא איצטריך לאוקומי בהכי והכי אמרינן שם קמ''ל כיון דעמד בדין אישתעבודי אישתעבוד נכסי משמע דטעמא משום שעבודא הוי ולא משום העמדה והערכה. ועוד אני תמיה על דבריו דהעמדה בדין שהוזכרה בגמ' גבי מעריך ורבינו ז''ל כתב גבי נערך ולא גבי מעריך שכן כתב למטה אחר שעמד בדין הנערך. ועוד כתב והנערך צריך עמידה בדין ואמאי לא כתב העמדה בדין גבי מעריך כדאמרינן בגמ' לכך נראה לומר דהעמדה בדין שהזכירו בגמ' דהוי גבי מעריך הוי טעמא משום שעבודא וכיון דקי''ל דמלוה על פה גובה מן היורשין לא הזכיר שעבודא גבי מעריך כלל, ומה שהזכיר רבינו ז''ל העמדה בדין גבי נערך יצא לו ממה שאמר בברייתא בפ''ק גבי גוסס כל שישנו בהעמדה ישנו בהערכה והאי לגבי נערך הוא וסובר רבינו ז''ל דהכי קאמר דאם אינו בהעמדה שלא עמד בדין אינו בהערכה ולהכי כתב קרא דבעי הערכה גבי נערך מקרא דהעמיד והעריך דהביאו בגמ' גבי גוסס. אבל הר''א ז''ל בהשגות סובר דמה שאמר בברייתא כל שאינו בהעמדה אינו בהערכה הוא שאינו ראוי להעמדה שאם הוא ראוי להעמדה בשעת הנדר ואע''ג שלא עמד לא איכפת לן כלל אלא דקפיד קרא גבי נערך שיהא ראוי בשעת הנדר להעמידו לפני הכהן ואע''פ שלא עמד לא איכפת לן וזהו שכתב שהרי ראוי היה בשעת הנדר להעמדה והערכה ולמעוטי גוסס ויוצא ליהרג. ומ''מ מ''ש שאמרו בתוספתא דממעט יוצא ליהרג משום דאינו בהעמדה והערכה לא משמע הכי בסוף פ''ק דערכין דאמרו בשלמא גוסס לא נידר דלאו בר דמים הוא ולא נערך דלאו בר העמדה והערכה הוא אלא יוצא ליהרג בשלמא לא נידר וכו' אלא לא נערך אמאי ומיעטו אותו מקרא דכל חרם משמע דאית ליה לגמרא דידן דיוצא ליהרג בר העמדה והערכה הוא. וא''ת לדעת רבינו ז''ל דע''כ צריך העמדה גבי נערך בדין א''כ כשאמר בגמרא בפ''ד גבי האומר ערכי עלי ומת יתנו ליורשים ש''מ מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא ותירצו כשעמד בדין ואמאי לא אמר ליה המתרץ וליטעמיך כיון דמתני' אמר ערכי עלי הוי המעריך ונערך אחד ואת מודית דבעינן העמדה בדין לנערך משום דכתיב והעמיד והעריך א''כ ע''כ לדידך נמי איירי מתני' כשעמד בדין מפני הנערך שהוא המעריך עצמו, וי''ל דהוה מצי למימר ליה ולטעמיך:

כב אֲבָל הָאוֹמֵר דָּמַי עָלַי אַף עַל פִּי שֶׁעָמַד בְּדִין וּמֵת קֹדֶם שֶׁיִּקְצְצוּ דָּמָיו וְיֹאמְרוּ הַדַּיָּנִין כַּמָּה יִשְׁוֶה אֵין הַיּוֹרְשִׁין חַיָּבִין לִתֵּן. וְאִם קָצְבוּ דָּמָיו וְאַחַר כָּךְ מֵת יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁין:

כג וּמַה בֵּין עֲרָכִין לְדָמִים. שֶׁעֲרָכִין קְצוּבִין מִן הַתּוֹרָה וְהַדָּמִים אֵינָן קְצוּבִין. וְכֵן הָאוֹמֵר עֵרֶךְ פְּלוֹנִי עָלַי וּמֵת הָעוֹרֵךְ וְהַנֶּעֱרָךְ אַחַר שֶׁעָמַד הַנֶּעֱרָךְ בְּדִין חַיָּבִין הַיּוֹרְשִׁין לִתֵּן. מֵת הַנֶּעֱרָךְ קֹדֶם שֶׁעָמַד בְּדִין אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּעֲרִיךְ קַיָּם הֲרֵי זֶה פָּטוּר. שֶׁאֵין עֵרֶךְ לְמֵת וְהַנֶּעֱרָךְ צָרִיךְ עֲמִידָה בְּדִין. אָמַר דְּמֵי פְּלוֹנִי עָלַי וְעָמַד בְּדִין וּמֵת קֹדֶם שֶׁיִּקְצְצוּ דָּמָיו הֲרֵי זֶה פָּטוּר שֶׁאֵין דָּמִים לַמֵּתִים:

כסף משנה ומה בין ערכין לדמים וכו'. פשוט הוא. ומ''ש וכן האומר ערך פלוני עלי ומת וכו'. משנה בפרק רביעי דערכין האומר ערכו של פלוני עלי מת הנודר והנידר יתנו היורשים דמיו של פלוני עלי מת הנודר יתנו היורשים מת הנידר לא יתנו היורשים שאין דמים למתים ובגמרא מת הנודר וכו' מאי ניהו שעמד בדין היינו (הך) סיפא איצטריכא ליה דמיו של פלוני עלי ומת הנודר יתנו היורשים דמהו דתימא כיון דלא אמדוהו לא אשתעבוד נכסי קמ''ל כיון דעמד בדין אישתעבודי אישתעבוד נכסי ואומדנא גלויי מילתא בעלמא הוא, ופירש''י מאי ניהו שעמד בדין כלומר מתני' דקתני יתנו היורשים היכי מיתוקמא בע''כ כשעמד בדין קודם מותו כדאוקמת ברישא ואמאי הדר קתני לה דמהו דתימא אע''פ שעמד בדין נודר קודם מותו הואיל ולא אמדו נידר בחיי נודר לא אשתעבדו נכסי דיתמי. גלוי מילתא בעלמא הוא לגלות מהו חייב הואיל ונידר קיים אמדינן ליה:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן