הלכות עירובין - פרק שלישי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות עירובין - פרק שלישי - היד החזקה לרמב"ם

א חַלוֹן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת אִם יֵשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים עַל אַרְבָּעָה טְפָחִים אוֹ יֶתֶר עַל זֶה וְהָיָה קָרוֹב מִן הָאָרֶץ בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה טְפָחִים. אֲפִלּוּ כֻּלּוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה וּמִקְצָתוֹ בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה אוֹ כֻּלּוֹ בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה וּמִקְצָתוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה אִם רָצוּ יוֹשְׁבֵי שְׁתֵּי הַחֲצֵרוֹת לְעָרֵב כֻּלָּן עֵרוּב אֶחָד הָרְשׁוּת בְּיָדָן וְיֵעָשׂוּ כְּחָצֵר אַחַת וִיטַלְטְלוּ מִזּוֹ לָזוֹ. וְאִם רָצוּ מְעָרְבִין שְׁנֵי עֵרוּבִין אֵלּוּ לְעַצְמָן וְאֵלּוּ לְעַצְמָן. הָיָה הַחַלּוֹן פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה אוֹ שֶׁהָיָה כֻּלּוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה מְעָרְבִין שְׁנֵי עֵרוּבִין אֵלּוּ לְעַצְמָן וְאֵלּוּ לְעַצְמָן:

מגיד משנה חלון שבין שתי וכו'. (עירובין ע"ו) ראש פ' חלון שבין שתי חצרות ארבעה על ארבעה בתוך עשרה מערבין שנים אם רצו מערבין אחד פחות מארבעה על ארבעה או למעלה מעשרה מערבין שנים ואין מערבין אחד ובגמרא טעמא דכוליה למעלה מעשרה אבל מקצתו בתוך עשרה מערבין שנים אם רצו מערבין אחד תנינא להא דת''ר כולו למעלה מעשרה ומקצתו בתוך עשרה כולו בתוך עשרה ומקצתו למעלה מעשרה מערבין שנים אם רצו מערבין אחד. עוד שם (דף ע"ו:) לא שנו אלא חלון שבין שתי חצרות אבל חלון שבין שני בתים אפילו למעלה מעשרה נמי אם רצו מערבין אחד מ''ט ביתא כמאן דמליא דמי ובהלכות וכן הלכתא ע''כ. וזה מבואר וכתב הרשב''א ז''ל תוספתא חלון שהוא ארבעה עשו לה סריגות בטלה וכן בירושלמי כיוצא בזה:

ב בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּחַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת אֲבָל שֶׁבֵּין שְׁנֵי בָּתִּים אֲפִלּוּ הָיָה לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה. וְכֵן חַלּוֹן שֶׁבֵּין בַּיִת לָעֲלִיָּה אִם רָצוּ מְעָרְבִין עֵרוּב אֶחָד אֲפִלּוּ שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶם סֻלָּם. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה. [א] הָיָה חַלּוֹן עָגל אִם יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְרַבֵּעַ בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה הֲרֵי הוּא כִּמְרֻבָּע:

מגיד משנה וכן חלון שבין וכו'. שם בעיא לול פתוח מבית לעליה צריך סולם קבוע להתירו או לא ואסיקו אחד סולם קבוע ואחד סולם עראי אינו צריך: היה חלון עגול וכו'. שם (דף ע"ו:) א''ר יוחנן חלון עגול צריך שיהא בהיקפו כ''ד טפחים ושנים ומשהו מהן בתוך עשרה שאם ירבענו נמצא משהו מהן בתוך עשרה ודקדקו שם בחשבון זה והעלו דבשבסר נכי חומשא סגיא. וגם זה החשבון אינו מדוקדק בכוון ולזה כתב רבינו אם יש בו כדי לרבע. ולא הוצרך לכתוב שיהיה מקצת הרבוע בתוך עשרה לפי שפשוט הוא מאחר שאנו צריכין לרבוע שאם הוא בין שתי חצרות צריך שיהא מקצתו בתוך עשרה. ובספרי הרשב''א ז''ל מצאתי חלון עגול צריך שיהא בהקפו י''ז פחות חומש כדי שאם ירבענו יהא בו ארבעה על ארבעה וצריך שיהיה בענין שאם ירבענו יהא צלע התחתון של המרובע משהו בתוך עשרה וכיצד הוא עושה צריך שיהא מן הנקודה התחתונה של הקף ארבעה טפחים בגובה כנגד צלע המרובע בתוך עשרה כדי שיהא צלע התחתון של המרובע משהו בתוך עשרה עכ''ל. ולא הבנתי בשום פנים ענינו במה שאמר וכיצד הוא עושה וכו' ואיני צריך לכתוב במה שהוקשה לי בו שמבואר הוא לכל מבין ואולי טעות סופרים הוא:

ג כֹּתֶל שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת אוֹ מַתְבֵּן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים מְעָרְבִין עֵרוּב אֶחָד וְאֵין מְעָרְבִין שְׁנַיִם. הָיָה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה אוֹ יֶתֶר עַל כֵּן מְעָרְבִין שְׁנֵי עֵרוּבִין אֵלּוּ לְעַצְמָן וְאֵלּוּ לְעַצְמָן. וְאִם הָיָה בֵּינֵיהֶם סֻלָּם מִכָּאן וְסֻלָּם מִכָּאן הֲרֵי הֵן כְּפֶתַח. וְאִם רָצוּ מְעָרְבִין אֶחָד. וַאֲפִלּוּ הָיָה הַסֻּלָּם זָקוּף וְסָמוּךְ לַכֹּתֶל שֶׁהֲרֵי אֵין יְכוֹלִין לַעֲלוֹת בּוֹ עַד שֶׁיִּמָּשֵׁךְ וְיִתְרַחֵק מִתַּחְתָּיו מִן הַכֹּתֶל הֲרֵי זֶה מַתִּיר. וַאֲפִלּוּ לֹא הָיָה מַגִּיעַ רֹאשׁ [ב] הַסֻּלָּם לְרֹאשׁ הַכֹּתֶל אִם נִשְׁאַר בֵּינֵיהֶן פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה הֲרֵי זֶה מַתִּיר וּמְעָרְבִין אֶחָד אִם רָצוּ:

מגיד משנה כותל שבין שתי חצרות וכו'. משניות שם (דף ע"ו וע"ט:) כותל שבין שתי חצרות גבוה עשרה ורחב ארבעה מערבין שנים וכו' מתבן שבין שתי חצרות גבוה עשרה טפחים מערבין שנים ואין מערבין אחד נתמעט התבן מעשרה טפחים מערבין אחד ואין מערבין שנים. ומתבאר מן הגמרא שמה שאמר במשנה גבי כותל רחב ארבעה לא מעלה ולא מוריד לענין עירוב שנים או אחד אלא לדבר אחר שהוזכר במשנה שם וכן הכריח הרשב''א ז''ל שם. ואני אומר משנת מתבן תוכיח שלא הזכירו רחב ארבעה ולזה לא הזכירו רבינו בכאן רוחב כלל אלא אפילו משהו: ואם היה ביניהם סולם וכו'. שם (דף ע"ח) אמר רב סולם זקוף ממעט ואסיק רב הונא דכותל עשרה סגי בסולם בשבעה ומשהו לפי שלא ישאר בין ראשו לראש הכותל שלשה:

ד הָיָה הַכֹּתֶל רָחָב אַרְבָּעָה וְעָשָׂה סֻלָּם מִכָּאן וְסֻלָּם מִכָּאן אַף עַל פִּי שֶׁהַסֻּלָּמוֹת מְרֻחָקִים זֶה מִזֶּה אִם רָצוּ מְעָרְבִין אֶחָד. אֵין בְּרֹחַב הַכֹּתֶל אַרְבָּעָה אִם אֵין בֵּין הַסֻּלָּמוֹת שְׁלֹשָׁה מְעָרְבִין אֶחָד. הָיָה בֵּינֵיהֶם שְׁלֹשָׁה מְעָרְבִין שְׁנַיִם:

מגיד משנה היה הכותל רחב ארבעה ועשו סולם מכאן וסולם וכו'. שם (ע"ז:) אמר אביי כותל שבין שתי חצרות גבוה עשרה טפחים והניח סולם רחב ארבעה מכאן וסולם רחב ארבעה מכאן ואין בין זה לזה שלשה ממעט ולא אמרן אלא שאין בו ארבעה אבל יש בו ארבעה אפילו טובא נמי ע''כ. ופירוש ואין בין זה לזה שאין מכוונין זה כנגד זה. ולא ראיתי בספרי רבינו זכר לרוחב הסולם אבל הרשב''א ז''ל כתב רחב ארבעה כלשון המימרא. עוד כתב באיזה סולם אמרו שיש בו ארבעה חווקין ואם היה סולם כבד שזרועותיו ושליבותיו גסות וכבדות אע''פ שאין בו ארבעה חווקין ממעט לפי שכובדו קובעו. ולמטה אבאר בכונת רבינו:

ה בָּנָה מַצֵּבָה עַל גַּבֵּי מַצֵּבָה בְּצַד הַכֹּתֶל. אִם יֵשׁ בַּתַּחְתּוֹנָה אַרְבָּעָה מְמַעֵט. אֵין בַּתַּחְתּוֹנָה אַרְבָּעָה וְאֵין בֵּינָהּ לְבֵין הָעֶלְיוֹנָה שְׁלֹשָׁה מְמַעֵט. וְאִם רָצוּ מְעָרְבִין אֶחָד. וְכֵן בְּמַדְרֵגוֹת שֶׁל עֵץ שֶׁסְּמָכָן לַכֹּתֶל:

מגיד משנה בנה מצבה ע''ג מצבה בצד הכותל אם יש בתחתונה ארבעה וכו'. א''ר ביבי בר אביי בנה אצטבא ע''ג אצטבא אם יש באצטבא התחתונה ארבעה ממעט א''נ אין בתחתונה ארבעה ויש בעליונה ארבעה ואין בין זה לזה שלשה ממעט. עוד שם סולם ששליבותיו פורחות אם יש בשליבה התחתונה ארבעה ממעט אין בשליבה התחתונה ויש בשליבה העליונה ארבעה ואין בין זה לזה שלשה ממעט ורבינו לא הזכיר ויש בעליונה ארבעה ואפשר שלא היה בגרסתו והמפרשים נחלקו בפירושו ואין מכל זה בהלכות כלום ולזה לא הארכתי בו: וכן במדרגות של עץ שסמכן וכו'. זהו סולם ששליבותיו פורחות שהזכרתי:

לחם משנה בנה מצבה על גבי מצבה וכו'. וא''ת מאי שנא מצבה מזיז דבזיז אמרינן אם נשאר פחות מעשרה מן הזיז עד הכותל ופחות מעשרה לקרקע דהוי מיעוט, ויש לומר דשאני זיז דיוצא מן הכותל עצמה ולכך הוי מיעוט אבל מצבה הוא דבר נפרד מן הכותל: אין בתחתונה ארבעה וכו'. וא''ת לדברי רבינו דס''ל דאין בעליונה וכו' א''כ כשאין בתחתונה ארבעה למה לי שיהיה פחות משלשה לעליונה מי הוא הממעט אם העליונה אפילו שיהיה נפרדת ואם התחתונה אפילו שיהיה ג''כ נפרדת. וי''ל דכשיש פחות משלשה בין עליונה לתחתונה חשבינן לתרוייהו כאילו היא אחת ויש בה ארבעה כיון דהם פחות משלשה בין זה לזה:

ו * כֹּתֶל גָּבוֹהַּ שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת וְזִיז יוֹצֵא בְּאֶמְצָעִיתוֹ אִם נִשְׁאַר מִן הַזִּיז עַד רֹאשׁ הַכֹּתֶל פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה מַנִּיחַ סֻלָּם לִפְנֵי הַזִּיז וּמְעָרְבִין אֶחָד אִם רָצוּ. אֲבָל אִם הִנִּיחַ הַסֻּלָּם בְּצַד הַזִּיז אֵינוֹ מְמַעֵט. הָיָה הַכֹּתֶל גָּבוֹהַּ תִּשְׁעָה עָשָׂר טְפָחִים מוֹצִיא זִיז אֶחָד בָּאֶמְצַע וּמְעָרְבִין אֶחָד אִם רָצוּ שֶׁהֲרֵי מִן הַזִּיז עַד הָאָרֶץ פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה וּמִן הַזִּיז הָעֶלְיוֹן עַד רֹאשׁ הַכֹּתֶל פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה. הָיָה הַכֹּתֶל גָּבוֹהַּ עֶשְׂרִים טְפָחִים צָרִיךְ שְׁנֵי זִיזִין זֶה שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זֶה. עַד שֶׁיִּהְיֶה בֵּין הַזִּיז הַתַּחְתּוֹן וּבֵין הָאָרֶץ פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה וּבֵין הַזִּיז הָעֶלְיוֹן וּבֵין רֹאשׁ הַכֹּתֶל פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה. וּמְעָרְבִין אֶחָד אִם רָצוּ:

ההראב"ד כותל גבוה וכו'. כתב הראב''ד יש כאן שבוש ולשון הגמרא כך הוא זיז רחב ארבעה טפחים שיוצא מן הכותל והניח עליו סולם כל שהוא מיעטו, פי' בטל הזיז שאינו ראוי לעמוד עליו והסולם ג''כ אינו כלום ולא אמרן אלא דאותביה עילויה אבל אותביה בהדיה ארווחי מרווח ליה פירוש לזיז והזיז ממעט את הכותל שהרי הוא רחב ארבעה טפחים ואמר ר''נ כותל י''ט צריך זיז באמצע להתירו, עכ''ל:

מגיד משנה כותל גבוה שבין שתי חצרות וזיז יוצא וכו'. שם (דף ע"ז ע"ח) א''ר נחמן אמר רבה בר אבהו זיז שיוצא מן הכותל והניח עליו סולם כל שהוא מיעטו ולא אמרן אלא דאותביה עלויה אבל אותביה בהדיה ארווחי ארווחיה. עוד שם אמר רבה בר אבהו כותל י''ט צריך זיז אחד להתירו כותל עשרים צריך שני זיזין להתירו א''ר חסדא והוא שהעמידן זה שלא כנגד זה ע''כ. ורבינו מפרש מימרא ראשונה שמצרכת סולם בשהזיז גבוה יותר מעשרה מן הקרקע לפיכך בלא סולם אין מיעוטו כלום אבל אם היה פחות מעשרה לקרקע ופחות מעשרה לכותל אינו צריך סולם וזהו שלא הזכירו סולם במימרא השנית וכן אם היה רחוק עשרה לראש הכותל מה מועיל לו סולם לא יהא אלא שהתחלת הכותל תהיה משם וזה ברור ולזה כתב רבינו דינין אלו כן. ויש לרש''י ז''ל בזה שטה אחרת גם למפרשים אחרונים יש פירוש אחר שהם מצריכין שיהיה הזיז רחב ארבעה ומפרשים שיותר הוא מועיל כשאין בה סולם והמימרא הראשונה לבטל כח הזיז נאמרה וזה לשון הרשב''א ז''ל זיז רחב ארבעה על ארבעה שהניח סולם כל שהוא עליו מיעט כחו של זיז שהסולם אינו ראוי למעט את הכותל לפי שאינו רחב כל צרכו והזיז אינו ראוי לפי שהסולם סמוך עליו נתן את הסולם סמוך לזיז אינו ממעט כחו של זיז אדרבה כל שהסולם מונח בצדו הרחיב את הזיז עכ''ל. וכ''כ בדין מימרא שניה שרוחב הזיזין ארבעה על ארבעה וזו היא שיטת ההשגות. ויש לתמוה לפירוש זה למה לא בארו בגמרא זיז רחב ארבעה על ארבעה ואין מכל זה בהלכות כלום:

ז דֶּקֶל שֶׁחֲתָכוֹ וּסְמָכוֹ עַל רֹאשׁ הַכֹּתֶל וְעַל הָאָרֶץ מְעָרְבִין אֶחָד אִם רָצוּ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְקָבְעוֹ בַּבִּנְיָן. וְכֵן הַסֻּלָּם כָּבְדוֹ קוֹבְעוֹ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְחַבְּרוֹ בַּבִּנְיָן. הָיוּ קַשִּׁין מַבְדִּילִין בֵּין שְׁתֵּי הַחֲצֵרוֹת וְסֻלָּם מִכָּאן וְסֻלָּם מִכָּאן אֵין מְעָרְבִין אֶחָד שֶׁהֲרֵי אֵין כַּף הָרֶגֶל עוֹלָה בַּסֻּלָּם לְפִי שֶׁאֵין לוֹ עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹךְ. הָיָה סֻלָּם בָּאֶמְצַע וְקַשִּׁין מִכָּאן וְקַשִּׁין מִכָּאן אִם רָצוּ מְעָרְבִין שְׁנַיִם:

מגיד משנה דקל שחתכו וסמכו וכו'. שם (דף ע"ח) א''ר חייא דקלים שבבבל אינן צריכין קבע מ''ט כובדן קובען א''ר אושעיא סולמות שבבבל אין צריכין קבע מ''ט כובדן קובען מ''ד סולמות כל שכן דקלים מ''ד דקלים אבל סולמות לא ע''כ. ופסק רבינו ז''ל כדברי המיקל ולא חלק רבינו ז''ל בין סולמות שבבבל לסולמות אחרים לפי שידוע שאם הסולם קל אין לומר בו כובדו קובעו ומבואר בדבריו שאינו ממעט בלא קביעה בבנין ואם נקבע בבנין כל סולם ממעט ולזה לא הוצרך רבינו לכתוב שהמצרי אינו ממעט לפי שהמצרי הנזכר בגמרא שאין לו ארבעה חווקין שאינו ממעט הוא בשאינו קבוע בבנין כמו שאמרו שם משום דהוה ליה דבר הניטל בשבת ואם קבוע בבנין הרי אינו ניטל ושם אמרו שהמצרי סולם קל הוא וא''כ מבואר בדברי רבינו ז''ל שהסולם קל שלא נקבע בבנין אינו ממעט כך נראה לי: היו קשין מבדילין בין שתי החצרות וסולם מכאן וכו'. שם בעא מיניה רב יוסף מרבא סולם מכאן וסולם מכאן וקשין באמצע מהו א''ל אין כף הרגל עולה בכאן ע''כ. ופי' זה מבואר בדברי רבינו וכן הסכימו ז''ל: היה סולם באמצע וכו'. שם קשין מכאן וקשין מכאן וסולם באמצע מהו א''ל הרי כף הרגל עולה בהם ורבינו כתב לשון הבעיא זה פירושה אם המחיצה כולה של קשין זולתי מקום קביעות ראשי הסולמות שהוא מאבן או כיוצא בו שהוא חזק להעמידן כשאדם עולה בהן מהו מי אזלינן בתר סולמות או בתר המחיצה שאינה בריאה ופשט ליה דדי בכך דמחיצת קשין מחיצה היא והסולמות בריאין וראויין לעלות בהן וזהו פירוש נכון ומסכים לדברי רבינו:

ח הָיָה אִילָן בְּצַד הַכֹּתֶל וְעָשָׂהוּ סֻלָּם לַכֹּתֶל. אִם רָצוּ מְעָרְבִין אֶחָד הוֹאִיל וְאִסּוּר שְׁבוּת הוּא שֶׁגָּרַם לוֹ שֶׁלֹּא יַעֲלֶה בָּאִילָן. עָשָׂה אֲשֵׁרָה סֻלָּם לַכֹּתֶל אֵין מְעָרְבִין אֶחָד מִפְּנֵי שֶׁאָסוּר לַעֲלוֹת עָלֶיהָ מִן הַתּוֹרָה שֶׁהֲרֵי הִיא אֲסוּרָה בַּהֲנָיָה:

מגיד משנה היה אילן בצד הכותל ועשהו סולם לכותל וכו'. שם (דף ע"ח:) בעא מיניה רב יוסף מרבה עשאו לאילן סולם מהו תיבעי לרבי דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות ותיבעי לרבנן עשאה לאשרה סולם מהו תיבעי לר' יהודה דאמר מותר לקנות בית באיסורי הנאה תיבעי לרבנן א''ל אילן מותר ואשרה אסורה מתקיף ליה רב חסדא אדרבא אילן שאיסור שבות גרם לו ניתסר אשרה שאיסור דבר אחר גרם לו נישתרי אתמר נמי כי אתא רבין א''ר אלעזר ואמרי לה א''ר אבהו א''ר יוחנן כל שאיסור שבות גרם לו אסור כל שאיסור דבר אחר גרם לו מותר ר''נ בר יצחק מתני הכי אילן פלוגתא דר' ורבנן פירוש דלרבי מותר אשרה פלוגתא דר' יהודה ורבנן פי' דלר''י מותר ע''כ בגמרא. ורבינו ראה לפסוק כרבה בהיתר האילן ואיסור האשרה לפי שדברי ר''נ בר יצחק שהוא אחרון מסכימים לדבריו משום דקי''ל כרבי כמבואר פכ''ד מהלכות שבת ולא קי''ל כר''י כמו שיתבאר פ''ו ויש פוסקין בהפך וכר' יוחנן ודברי רבינו נראים:

ט * כֹּתֶל שֶׁגָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וּבָא לְמַעֲטוֹ כְּדֵי לְעָרֵב עֵרוּב אֶחָד אִם יֵשׁ בְּאֹרֶךְ הַמִּעוּט אַרְבָּעָה טְפָחִים מְעָרְבִין אֶחָד. סָתַר מִקְצָת הַכֹּתֶל עַד שֶׁנִּתְמַעֵט מֵעֲשָׂרָה. צִדּוֹ הַקָּצָר נוֹתְנִין אוֹתוֹ לֶחָצֵר זוֹ וּשְׁאָר הַכֹּתֶל הַגָּבוֹהַּ לְבֵין שְׁתֵּי הַחֲצֵרוֹת:

ההראב"ד כותל שגבוה וכו'. כתב הראב''ד ז''ל זאת הגירסא אינה בספרינו ואיני יודע מהו באורך עשרה טפחים ואולי הוא ברוחב ארבעה טפחים, עכ''ל:

מגיד משנה כותל שגבוה עשרה ובא למעט כדי לערב עירוב אחד אם יש באורך המיעוט עשרה טפחים מערבין אחד. כך נמצא בספרי רבינו והשיגוהו ממ''ש עשרה שאין במימרא אלא ארבעה וחפשתי בספרי רבינו ומקצתן מצאתי בהן ארבעה טפחים וכך היא הנוסחא האמתית ומימרא היא שם (דף ע"ז) בא למעטו אם יש למיעוטו ארבעה מותר להשתמש בכל הכותל כולו ואם לאו אין משתמש אלא כנגד המיעוט והקשו מה נפשך אי אהני מיעוטא אפילו בכל כותל כולו אי לא אפילו כנגד המיעוט נמי לא ותירץ רבינא כגון שעקר חוליא מראשו. ומ''ש רבינו סתר מקצת הכותל הוא פירוש לדברי רבינא:

לחם משנה כותל שגבוה עשרה ובא למעטו וכו'. אפשר דמיעוט זה הוא מובן לראש הכותל ממ''ש ה''ה לקמן ובסמוך אבאר: סתר מקצת הכותל וכו'. לכאורה נראה כוונת רבינו שסתר מקצת הכותל דאותו מקצת משתמשין בו השתי חצרות והשתא אסור להשתמש. ואם כן קשה דלא הל''ל לחצר זו אלא לשתי חצרות לכך נראה לפרש שסתר במקצת הכותל מקצת העובי באופן שבמקצת הכותל לצד אחד מן החצר האחת הוא פחות מעשרה והוא שוה לו וזהו שכתב נותנין אותו לחצר זו:

י נִפְרַץ הַכֹּתֶל הַגָּבוֹהַּ שֶׁבֵּינֵיהֶן. אִם הָיְתָה הַפִּרְצָה עַד עֶשֶׂר אַמּוֹת מְעָרְבִין שְׁנֵי עֵרוּבִין. וְאִם רָצוּ מְעָרְבִין אֶחָד מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּפֶתַח. הָיְתָה יֶתֶר מֵעֶשֶׂר מְעָרְבִין עֵרוּב אֶחָד וְאֵין מְעָרְבִין שְׁנֵי עֵרוּבִין:

מגיד משנה נפרץ הכותל הגבוה וכו'. משנה שם (דף ע"ו:) נפרץ הכותל עד עשר אמות מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד מפני שהוא כפתח יתר מכאן מערבין אחד ואין מערבין שנים:

יא הָיְתָה הַפִּרְצָה פְּחוּתָה מֵעֶשֶׂר וּבָא לְהַשְׁלִימָהּ לְיֶתֶר מֵעֶשֶׂר חוֹקֵק בַּכֹּתֶל גֹּבַהּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וּמְעָרְבִין עֵרוּב אֶחָד. * וְאִם בָּא לִפְרֹץ לְכַתְּחִלָּה פִּרְצָה יֶתֶר מֵעֶשֶׂר בְּכָל הַכֹּתֶל צָרִיךְ לִהְיוֹת גֹּבַהּ הַפִּרְצָה מְלֹא קוֹמָתוֹ:

ההראב"ד ואם בא לפרוץ וכו'. כתב הראב''ד ז''ל אף זו לא מצאתיה בענין הזה וצריכה תקון, עכ''ל:

מגיד משנה היתה הפרצה וכו'. שם (דף ע"ח:) חקקו להשלים לכותל בכמה א''ל בעשרה חקקו כולו בכותל בכמה א''ל מלא קומתו ומ''ש התם מסתלק ליה הכא לא מסתלק ליה ופירשה רבינו בפורץ פרצות כמבואר בדבריו. ונ''ל פירוש למה שאמרו התם מסתלק וכו' שזו היא כונתם כשבא להשלים פרצתה פחותה מעשר ליותר מעשר מעשיו מוכיחין שהוא רוצה להסתלק מענינו שהיו יכולין לערב שנים שאל''כ למה הוא מרבה בפרצה ולזה די בגובה עשרה אבל כשבא לפרוץ בתחלה צריך מלא קומתו שיראו החצרות כאחד בהיות אדם עובר מזו לזו בלא דוחק ואם לא כן אין מעשיו מורין על כוונת סלוק אלא שרוצה להשתמש עם בני החצר השניה ואירע לו שחקק יותר מעשרה כך נ''ל לדעת רבינו. ויש בזה שטה אחרת למפרשים שדברי הגמרא הם בדין הסולם ושיעורו:

יב חָרִיץ שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת עָמֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה אוֹ יֶתֶר מְעָרְבִין שְׁנֵי עֵרוּבִין. פָּחוֹת מִכָּאן מְעָרְבִין אֶחָד וְאֵין מְעָרְבִין שְׁנַיִם. וְאִם מִעֵט עָמְקוֹ בְּעָפָר אוֹ בִּצְרוֹרוֹת מְעָרְבִין אֶחָד וְאֵין מְעָרְבִין שְׁנַיִם שֶׁסְּתָם עָפָר וּצְרוֹרוֹת בְּחָרִיץ מְבֻטָּלִין הֵן. אֲבָל אִם מִלְּאָהוּ תֶּבֶן אוֹ קַשׁ אֵין מְמַעֲטִין עַד שֶׁיְּבַטֵּל:

מגיד משנה חריץ שבין שתי חצרות וכו'. משנה חריץ שבין שתי חצרות עמוק עשרה ורחב ארבעה מערבין שנים ואין מערבין אחד אפילו מלא תבן או קש מלא עפר או צרורות מערבין אחד ואין מערבין שנים ואמרו בגמרא גבי עפר וצרורות שאפילו בסתם בטלין אצל חריץ משום דלמיסתם קאי ואמרי גבי תבן או קש אי בטליה חייץ ואי לא לא חייץ:

לחם משנה חריץ שבין שתי חצרות וכו'. קשה דמאי שנא כותל גבוה עשרה ומיעטו שמערבין אחד ואם רצו שנים ובחריץ עמוק עשרה אם מיעטו אמרינן שאין מערבין שנים. וי''ל דבפחות מעשרה הוי טעמא משום דהוי כפתח ולכך מערבין אם רצו אחד או שנים אבל הכא ליכא למימר כן:

יג וְכֵן אִם מִעֵט רָחְבּוֹ בְּלוּחַ אוֹ בְּקָנֶה שֶׁהוֹשִׁיטוֹ בְּאֹרֶךְ כָּל הֶחָרִיץ מְעָרְבִין אֶחָד וְאֵין מְעָרְבִין שְׁנַיִם. וְכָל הַדָּבָר הַנִּטָּל בְּשַׁבָּת כְּגוֹן הַסַּל וְהַסֵּפֶל אֵין מְמַעֲטִין בּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן חִבְּרוֹ בָּאָרֶץ חִבּוּר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשָׁמְטוֹ עַד שֶׁיַּחְפֹּר בְּדֶקֶר:

מגיד משנה וכן אם מיעט וכו'. במשנה נתן עליו נסר שהוא רחב ארבעה טפחים וכן שתי גזוזטראות זו כנגד זו מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד פחות מכאן מערבין שנים ואין מערבין אחד. ובגמרא (דף ע"ה) אמר רבה לא שנו דבעינן ארבעה אלא שנתנו לרחבו פירוש אורך הנסר לרחב החריץ אבל לארכו אורך הנסר לאורך החריץ ורחבו נמצא רחבו אפילו כל שהוא נמי שהרי מיעטו מארבעה: וכל דבר הניטל וכו'. שם בראש הפרק כמה ספל ממעט והקשו אמאי דבר הניטל בשבת הוא וכל דבר הניטל בשבת אינו ממעט ותירצו לא צריכא דחבריה בארעא ומסקנא דבעי מרא וחצינא. ופירוש רבינו זה בחריץ והאחרונים פירשו בכותל והם סבורים שכל שיש במיעוט רוחב ארבעה אף על פי שאינו מגיע לראש הכותל ולא בסמוך לו בשלשה כיון שאין מופלג עשרה די בכך ולא אמרו סולם צריך שבעה אלא כשאינו רחב ארבעה ורבינו ז''ל לא חלק ונראה מדבריו שכל מיעוט צריך שיהיה בפחות משלשה לראש הכותל:

לחם משנה וכן אם מיעט רחבו בלוח או בקנה שהושיטו באורך כל החריץ וכו'. בגמרא פ' חלון (דף פ"ט) על מתני' דנתן עליו נסר שרחב ארבעה טפחים מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד אמרו שם לא שנו אלא שנתנו לרחבו אבל לארכו אפילו כל שהו נמי ע''כ וממאי דקאמר כל שהו נמי משמע דאפילו כל שהו יש בה דין זה דאם רצו מערבין אחד ואם רצו שנים ורבינו לא כתב כן אלא בנתן לרחבו כתב מערבין אחד אם רצו או שנים ובנתן לארכו כתב מערבין אחד ואין מערבין שנים ולכאורה הוא דבר תימה ונראה דטעמו דסברא היא דנתן לארכו הוי הכל אחד ומערבין אחד: וכל הדבר הניטל בשבת כגון הסל [והספל] אין ממעטין בו וכו'. כתב ה''ה ופירש רבינו וזה בחריץ והאחרונים וכו' כלומר הטעם דפירשו האחרונים הענין בכותל הוא מפני שהם סוברין דאפי' שהמיעוט רחוק מראש הכותל כיון שיש בו ארבעה ממעטו וזהו שאמרו בגמרא דע''ז כמה ספל ממעט וכו' אבל רבינו פירש הדבר בחריץ דבכותל א''א לפרש דהוא סבור דכל מיעוט צריך שיהיה בפחות משלשה סמוך לראש הכותל. ויש לתמוה על דברי ה''ה דבבנה מצבה ע''ג מצבה כתב רבינו אם יש בתחתונה ארבעה ממעט והך איירי שהוא רחוק מן המצבה עליונה שנים וכ''ש כשהוא רחוק מראשו של כותל שלשה וא''כ לדברי ה''ה אפילו שיהיה המיעוט ארבעה לא מהני אם לא יהיה סמוך לשלשה לראשו של כותל. ונראה לתרץ דלא כתב כן ה''ה אלא במיעוט דומיא דספל שחיברו בטיט אבל מיעוט דמצבה שהוא בנין אפילו שיהיה רחוק משלשה מראשו של כותל מהני. אבל לשון ה''ה קשה לזה שכתב כל מיעוט וצ''ע:

יד נָתַן לוּחַ שֶׁרָחָב אַרְבָּעָה טְפָחִים עַל רֹחַב הֶחָרִיץ מְעָרְבִין אֶחָד וְאִם רָצוּ מְעָרְבִין שְׁנֵי עֵרוּבִין. וְכֵן שְׁתֵּי גְּזֻזְטְרָאוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ אִם הוֹשִׁיט לוּחַ שֶׁרָחָב אַרְבָּעָה טְפָחִים מִזּוֹ לְזוֹ מְעָרְבִין עֵרוּב אֶחָד. וְאִם רָצוּ מְעָרְבִין שְׁנֵי עֵרוּבִין אֵלּוּ לְעַצְמָן וְאֵלּוּ לְעַצְמָן. הָיוּ זוֹ בְּצַד זוֹ וְאֵינָן בְּשָׁוֶה אֶלָּא אַחַת לְמַעְלָה מֵחֲבֶרְתָּהּ אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶן פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים הֲרֵי הֵן כִּכְצוֹצְטְרָא אַחַת וּמְעָרְבִין אַחַת. וְאִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם שְׁלֹשָׁה אוֹ יֶתֶר מְעָרְבִין שְׁנַיִם אֵלּוּ לְעַצְמָן וְאֵלּוּ לְעַצְמָן:

מגיד משנה נתן לוח שרחב ארבעה וכו'. זו היא המשנה שכתבתי למעלה: וכן שתי גזוזטראות זו כנגד זו וכו'. במשנה הנזכרת (דף ע"ח ע"ט) ובגמרא אמר רבה הא דאמרת זו כנגד זו אין זו שלא כנגד זו לא וזו למעלה מזו נמי לא שנו אלא שיש בין זה לזה שלשה אבל אין בין זה לזה שלשה גזוזטרא עקומה היא. ופירש''י ז''ל זו למעלה מזו לא סגי להו בנסר ארבעה ופירוש אין בין זה לזה שלשה גובה שלשה. וכתב הרשב''א ז''ל מכח התוספתא שאם אין ביניהם מרחק ארבעה אינו צריך נסר מזו לזו אלא אף בלא נסר מערבין אחד ואין מערבין שנים כל שהן זו כנגד זו:

טו כֹּתֶל שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת שֶׁהוּא רָחָב אַרְבָּעָה וְהָיָה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים מֵחָצֵר זוֹ וְשָׁוֶה לְקַרְקַע חָצֵר שְׁנִיָּה נוֹתְנִין רָחְבּוֹ לִבְנֵי הֶחָצֵר שֶׁהוּא שָׁוֶה לָהֶן וְיֵחָשֵׁב מֵחֲצֵרָן. הוֹאִיל וְתַשְׁמִישׁוֹ בְּנַחַת לְאֵלּוּ וְתַשְׁמִישׁוֹ בְּקָשֶׁה לְאֵלּוּ נוֹתְנִין אוֹתוֹ לְאֵלּוּ שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ לָהֶן בְּנַחַת. וְכֵן חָרִיץ שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת עָמֹק עֲשָׂרָה טְפָחִים מִצַּד חָצֵר זוֹ וְשָׁוֶה לְקַרְקַע חָצֵר שְׁנִיָּה נוֹתְנִין רָחְבּוֹ לֶחָצֵר שֶׁהִיא שָׁוָה לָהּ. מִפְּנֵי שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ נַחַת לָזֶה וְקָשֶׁה לָזֶה נוֹתְנִין אוֹתוֹ לְאֵלּוּ שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ לָהֶן בְּנַחַת:

מגיד משנה כותל שבין שתי חצרות וכו'. מימרא שם (דף ע"ז) כותל שבין שתי חצרות גבוה עשרה טפחים וצדו אחד שוה לארץ נותנין אותו לזה ששוה לארץ הוה ליה לזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו בקשה ונותנין לזה שתשמישו בנחת. ופירש רש''י ז''ל כל כמה דלא גבוה עשרה קרי שוה לארץ וכ''כ הרשב''א ז''ל וברור הוא. וכתב רבינו שהוא רחב ארבעה לפי שאם אין ברחב הכותל ארבעה מותר הוא לשניהם להשתמש בו אפילו מן הבתים אפילו שעירבו כל אחת בפני עצמה וכן מבואר שם בגמרא. וכבר נזכר פי''ד מהלכות שבת שמקום שאינו רחב ארבעה על ארבעה הוא מקום פטור. ודע שרחב ארבעה על ארבעה ולא עירבו עירוב אחד זו שתשמישה בנחת מותרת לו אפילו מן הבתים כיון שעירבה לעצמה וזו שתשמישה קשה אסורה בו אף מן החצר וכשתשמיש שניהם שוה מותרות בו שניהם מן החצרות ואסורות מן הבתים אלא אם כן עירבו עירוב אחד וחלק זה יתבאר בסמוך בבבת היה כותל וכו': וכן וכו'. מימרא שם כיוצא בכותל וענינה כענינה:

טז הָיָה הַכֹּתֶל שֶׁבֵּין שְׁתֵּי הַחֲצֵרוֹת נָמוּךְ מֵחָצֵר הָעֶלְיוֹנָה וְגָבוֹהַּ מֵחָצֵר הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁנִּמְצְאוּ בְּנֵי הָעֶלְיוֹנָה מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּעָבְיוֹ עַל יְדֵי שִׁלְשׁוּל וּבְנֵי הַתַּחְתּוֹנָה מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּעָבְיוֹ עַל יְדֵי זְרִיקָה שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין בּוֹ עַד שֶׁיְּעָרְבוּ שְׁתֵּיהֶן עֵרוּב אֶחָד. אֲבָל אִם לֹא עֵרְבוּ אֵין מַכְנִיסִין מֵעֳבִי כֹּתֶל זוֹ לַבָּתִּים וְאֵין מוֹצִיאִין מֵהַבָּתִּים לְעָבְיוֹ:

מגיד משנה היה כותל וכו'. זה מחלוקת רב ושמואל בפרק כיצד משתתפין (דף פ"ג:) דרב אמר שניהם אסורין בו ושמואל אמר נותנין אותו לזה שבשלשול וקיי''ל כרב באיסורי. וכתב רבינו אין מכניסין מעובי כותל זה לבתים בדוקא לפי שמן החצרות שניהם מותרין אפילו בלא עירב אחד ומבואר בהלכות פרק חלון והוא כלל לכל שיד שניהם שוה בו וכמו שכתבתי למעלה:

יז שְׁנֵי בָּתִּים [ג] שֶׁבֵּינֵיהֶן חֻרְבָּה שֶׁהִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד אִם יְכוֹלִין שְׁנֵיהֶם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּחֻרְבָּה עַל יְדֵי זְרִיקָה אוֹסְרִין זֶה עַל זֶה. וְאִם הָיָה תַּשְׁמִישָׁהּ לָזֶה בְּנַחַת וְהָאַחֵר אֵינוֹ יָכוֹל לִזְרֹק לָהּ מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲמֻקָּה מִמֶּנּוּ הֲרֵי זֶה שֶׁהִיא לוֹ בְּנַחַת מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ עַל יְדֵי זְרִיקָה:

מגיד משנה שני בתים שביניהם חורבה וכו'. מבואר בכיצד משתתפין (דף פ"ה) שדין החורבה כדין הכותל שבין שתי חצרות ואף ע''פ ששם נתבארו צדדין שלא נזכרו בדברי רבינו ראה ז''ל לקצר ולהודיע עיקר הענין ואין בהלכות מכל זה. וחורבה זו יש מי שפירש כשהיא בדוקא של בעלי הבתים אבל חורבה של אחרים אסורה היא בכל צד. ויש מי שכתב אף של אחרים שכיון שאין שם בית דירה אינו אוסר ולזה הסכים הרשב''א ז''ל:

לחם משנה שני בתים שביניהן חורבה וכו' ואם היה תשמישה לזה בנחת וכו'. אין כוונתו במ''ש תשמישה לזה בנחת ר''ל בזריקה ולאחר בשלשול דזה אי אפשר דשניהם אוסרים זה על זה. אלא הכוונה היא תשמישה בנחת פחות מעשרה ומ''ש למטה משתמש בחורבה ע''י זריקה לאו דוקא זריקה דגבוה עשרה אלא זריקה למרחוק וכן פירש''י ז''ל לשון זריקה בפרק כיצד משתתפין (דף פ"ה) גבי שני בתים ושלש חורבות ביניהם וכו':

יח כָּל גַּגּוֹת הָעִיר אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה גָּבוֹהַּ וְזֶה נָמוּךְ עִם כָּל הַחֲצֵרוֹת וְעִם כָּל הַקַּרְפִּיפוֹת שֶׁהֻקְּפוּ שֶׁלֹּא לְשֵׁם דִּירָה שֶׁאֵין בְּכָל אֶחָד מֵהֶן יֶתֶר עַל בֵּית סָאתַיִם עִם עֳבִי הַכְּתָלִים שֶׁבֵּין הַחֲצֵרוֹת עִם הַמְּבוֹאוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן לֶחִי אוֹ קוֹרָה כֻּלָּן רְשׁוּת אַחַת הֵן וּמְטַלְטְלִין בְּכֻלָּן בְּלֹא עֵרוּב כֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּתוֹכָן. אֲבָל לֹא כֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת אֶלָּא אִם כֵּן עֵרְבוּ:

מגיד משנה כל גגות העיר וכו'. (דף פ"ט) ריש פרק כל גגות העיר רשות אחד וכו' ר''ש אומר אחד גגות ואחד חצרות ואחד קרפיפות לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית ומפורש בגמרא (דף צ"א:) בברייתא שהמבוי ג''כ רשות אחת עם אלו הרשויות ושם נחלקו אם אמרה ר''ש אפילו בשעירבו החצרות לעצמן דאיכא מאן דסבר דגזר בשעירבו שמא יבוא להוציא כלי הבית ושמואל ור' יוחנן סברי אפילו בשעירבו וקי''ל כותייהו ושם (דף צ"א) נפסקה הלכה כר''ש:

יט [ד] כֵּיצַד. כְּלִי שֶׁשָּׁבַת בְּתוֹךְ הֶחָצֵר בֵּין עֵרְבוּ אַנְשֵׁי הֶחָצֵר בֵּין לֹא עֵרְבוּ מֻתָּר לְהַעֲלוֹתוֹ מִן הֶחָצֵר לַגַּג אוֹ לְרֹאשׁ הַכֹּתֶל. וּמִן הַגַּג לְגַג אַחֵר הַסָּמוּךְ לוֹ אֲפִלּוּ הָיָה גָּבוֹהַּ מִמֶּנּוּ כָּל שֶׁהוּא אוֹ נָמוּךְ. וּמִן הַגַּג הָאַחַר לְחָצֵר שְׁנִיָּה וּמֵחָצֵר שְׁנִיָּה לְגַג שְׁלִישִׁי שֶׁל חָצֵר שְׁלִישִׁית. וּמִגַּג שְׁלִישִׁי לְמָבוֹי. וּמִן הַמָּבוֹי לְגַג רְבִיעִי עַד שֶׁיַּעֲבִירֶנּוּ כָּל הַמְּדִינָה כֻּלָּהּ דֶּרֶךְ גַּגּוֹת וַחֲצֵרוֹת אוֹ דֶּרֶךְ גַּגּוֹת וְקַרְפִּיפוֹת אוֹ דֶּרֶךְ חֲצֵרוֹת וְקַרְפִּיפוֹת אוֹ דֶּרֶךְ שְׁלָשְׁתָּן מִזֶּה לָזֶה וּמִזֶּה לָזֶה. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִכָּנֵס בִּכְלִי זֶה לְבַיִת מִן הַבָּתִּים אֶלָּא אִם כֵּן עֵרְבוּ אַנְשֵׁי כָּל הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלּוּ עֵרוּב אֶחָד:

כ וְכֵן אִם שָׁבַת הַכְּלִי בַּבַּיִת וְהוֹצִיאוֹ לֶחָצֵר לֹא יַעֲבִירֶנּוּ לְחָצֵר אַחֶרֶת אוֹ לְגַג אַחֵר אוֹ לְרֹאשׁ הַכֹּתֶל אוֹ לְקַרְפָּף אֶלָּא אִם כֵּן עֵרְבוּ אַנְשֵׁי כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁמַּעֲבִירִין בָּהֶן כְּלִי זֶה עֵרוּב אֶחָד:

כא בּוֹר שֶׁבֵּין [ה] שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת אֵין מְמַלְּאִין מִמֶּנּוּ בְּשַׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לוֹ מְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה כָּל אֶחָד וְאֶחָד דּוֹלֶה מֵרְשׁוּתוֹ. וְהֵיכָן מַעֲמִידִין אֶת הַמְּחִצָּה. אִם הָיְתָה לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה טֶפַח מִן הַמְּחִצָּה יוֹרֵד בְּתוֹךְ הַמַּיִם. וְאִם הָיְתָה הַמְּחִצָּה כֻּלָּהּ בְּתוֹךְ הַמַּיִם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה טֶפַח מִמֶּנָּה יוֹצֵא לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה נִכֶּרֶת רְשׁוּת זֶה מֵרְשׁוּת זֶה:

מגיד משנה בור שבין שתי חצרות וכו'. משנה שם פרק כיצד משתתפין (דף פ"ו) בור שבין שתי חצרות אין ממלאין ממנו בשבת אא''כ עשו לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים בין מלמעלה בין מלמטה בין מתוך אוגנו אמר רבן שמעון בן גמליאל ב''ש אומר מלמטה וב''ה אומר מלמעלה ונחלקו בגמרא רב הונא ורב יהודה בפירוש מלמטה ומלמעלה ודעת הגאונים לפסוק כרב יהודה דבעי מחיצה עשרה ושיהיה לכל הפחות טפח ממנה בתוך המים וכן שיהיה ממנה לכל הפחות טפח למעלה מן המים וכמ''ש רבינו ויש מן האחרונים שפסקו שא''צ שיהיה ממנה כלל בתוך המים אלא אפילו רחוקה מהם כל שיש שם מחיצה עשרה בתוך הבור אף על פי שהמים עמוקים הרבה מותר ופירשו השמועה בפירוש מסכים לזה ובהלכות כדעת רבינו:

לחם משנה אם היתה למעלה מן המים וכו'. הוא ז''ל לא גריס בפ' כיצד משתתפין (פ"ו:) אלא משום דקל הוא וכפירש''י ז''ל ולא כפירוש התוס' ז''ל וכגירסתם ע''ש וא''כ איתא לדרב יהודה ויפה פסק:

כב וְכֵן אִם עָשׂוּ עַל פִּי הַבּוֹר קוֹרָה רְחָבָה אַרְבָּעָה טְפָחִים זֶה מְמַלֵּא מִצַּד הַקּוֹרָה וְזֶה מְמַלֵּא מִצִּדָּהּ הָאַחֵר וּכְאִלּוּ הִבְדִּילָה חֵלֶק זֶה מֵחֵלֶק זֶה אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּיִם מְעֹרָבִין מִלְּמַטָּה קַל הוּא שֶׁהֵקֵלּוּ חֲכָמִים בְּמַיִם:

מגיד משנה וכן אם עשו על פי הבאר וכו'. שם (דף פ"א:) מימרא קורה ארבעה מתרת במים והקשו והא תותי קורה עריבו מיא ומפרק קל הוא שהקלו במים. ופירש הרשב''א ז''ל שכיון שהיא רחבה ארבעה אומרים פי תקרה יורד וסותם ועוד שאין הולך יותר מארבעה טפחים. עוד כתב ויראה לי שהמחיצה עשרה בזמן שהיא רחבה ארבעה מותרת לדברי הכל מן הטעם הזה שאין הדלי הולך יותר מארבעה טפחים ולפיכך מותר אף על פי שא''א במחיצה פי מחיצה יורד וסותם עכ''ל:

כג * בְּאֵר שֶׁבְּאֶמְצַע הַשְּׁבִיל בֵּין שְׁנֵי כָּתְלֵי חֲצֵרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מֻפְלֶגֶת מִכֹּתֶל זֶה אַרְבָּעָה טְפָחִים וּמִכֹּתֶל זֶה אַרְבָּעָה טְפָחִים שְׁנֵיהֶם מְמַלְּאִין מִמֶּנָּה וְאֵין צְרִיכִין לְהוֹצִיא זִיזִין עַל גַּבָּהּ שֶׁאֵין אָדָם אוֹסֵר עַל חֲבֵרוֹ דֶּרֶךְ אֲוִיר:

ההראב"ד באר שבאמצע וכו'. כתב הראב''ד ז''ל והוא שחוליית הבור גבוהה עשרה טפחים שאין אויר רה''ר אוסרו ורשות חבירו נמי אינו אוסרו דרך אויר אבל אין חוליתו גבוהה עשרה טפחים אין ממלאין ומתני' היא במסכת עירובין פרק המוצא תפילין, עכ''ל:

מגיד משנה באר שבאמצע השביל וכו'. שם (דף פ"ד פ"ה) א''ר יהודה אמר שמואל בור שבין שתי חצירות מופלגת מכותל זה בארבעה ומכותל זה בארבעה זה מוציא זיז כל שהוא וממלא וזה מוציא זיז כל שהוא וממלא ואמרו שם דלרב לא בעי זיז כלל לפי שאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר. ומדברי רבינו שכתב אע''פ שהיא מופלגת וכו' אתה למד שהוא מפרש דמופלגת ארבעה לרבותא נקטוה וכ''ש בפחות מכן וכן משמע דבריו הוא שהמלוי אינו דרך שביל אלא דרך חלון ולזה נקרא דרך אויר. וממה שסתם רבינו נראה שאע''פ שהחצרות פתוחות לשביל מותר למלא דרך חלונות. ובהשגות א''א והוא שחולית הבור גבוהה עשרה טפחים וכו'. ואני תמה בזה שהרי רבינו ז''ל לא הזכיר רה''ר כאן אלא שביל רה''ר וא''כ למה היה לו להזכיר חוליא גבוהה ודין המשנה בהמוצא תפילין מבואר בדבריו פט''ו מהלכות שבת ושם הזכיר מה שהוא תלוי במהות הרשויות ולא באיסור הבעלים זה על זה וכאן הזכיר מה שהוא תלוי באיסור בעליהן זה על זה ופשוט הוא לכל מעיין בדברי רבינו ובחלוקה שחלקן וסדרן. ואילו שת הר''א ז''ל לבו אליה לא השיגו בכאן. ויש במימרא זו שטה אחרת לרשב''א ז''ל בשם רש''י ז''ל לומר דדוקא בשאין החצרות פתוחות לשביל שאם היו פתוחות כל שלא עירבו שניהם אסורין בו וכ''כ דאע''פ שאין הדיורין פתוחין כל שיהיה תוך ארבעה לזה ולזה אין ממלאין ממנו עד שיעשו לו מחיצה עשרה מלמעלה או מלמטה לפי שרשות שניהם שולטת בו ולדבריו בדוקא נקט שמואל מופלגת מכותל זה וכו':

כד חָצֵר קְטַנָּה שֶׁנִּפְרְצָה בִּמְלוֹאָהּ לְחָצֵר גְּדוֹלָה מִבְּעוֹד יוֹם. אַנְשֵׁי גְּדוֹלָה מְעָרְבִין לְעַצְמָן וּמֻתָּרִים שֶׁהֲרֵי נִשְׁאַר לָהֶן פְּצִימִין מִכָּאן וּמִכָּאן. וְאַנְשֵׁי קְטַנָּה אֲסוּרִין לְהוֹצִיא מִבָּתֵּיהֶן לֶחָצֵר שֶׁלָּהֶן עַד שֶׁיְּעָרְבוּ עִם בְּנֵי הַגְּדוֹלָה עֵרוּב אֶחָד. שֶׁדִּיּוּרִין שֶׁל גְּדוֹלָה חֲשׁוּבִין כִּקְטַנָּה וְאֵין דִּיּוּרֵי קְטַנָּה חֲשׁוּבִין כִּגְדוֹלָה:

מגיד משנה חצר קטנה שנפרצה במלואה וכו'. משנה שם פרק כל גגות (דף צ"ב) חצר גדולה שנפרצה לקטנה גדולה מותרת וקטנה אסורה מפני שהיא כפתחה של גדולה והעמידה שם (דף צ"ג:) בשנפרצה מבעוד יום הא בשבת הואיל והותרה שבת הותרה ומבואר בהלכות:

כה * שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת שֶׁעֵרְבוּ עֵרוּב אֶחָד דֶּרֶךְ הַפֶּתַח שֶׁבֵּינֵיהֶן אוֹ דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן [ו] וְנִסְתַּם הַפֶּתַח אוֹ הַחַלּוֹן בְּשַׁבָּת כָּל אַחַת וְאַחַת מֻתֶּרֶת לְעַצְמָהּ הוֹאִיל וְהֻתְּרָה מִקְצָת שַׁבָּת הֻתְּרָה כֻּלָּהּ. וְכֵן שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת שֶׁעֵרְבָה זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ וְנָפַל הַכֹּתֶל שֶׁבֵּינֵיהֶן בְּשַׁבָּת אֵלּוּ מֻתָּרִים לְעַצְמָן וּמוֹצִיאִין מִבָּתֵּיהֶן וּמְטַלְטְלִין עַד עִקַּר הַמְּחִצָּה. וְאֵלּוּ מְטַלְטְלִין כֵּן עַד עִקַּר הַמְּחִצָּה הוֹאִיל וְהֻתְּרָה [ז] מִקְצָת שַׁבָּת הֻתְּרָה כֻּלָּהּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְוַסְּפוּ הַדִּיּוּרִין שֶׁהַדִּיּוּרִין הַבָּאִין בְּשַׁבָּת אֵינָן אוֹסְרִין. נִפְתַּח הַחַלּוֹן וְנַעֲשָׂה הַפֶּתַח בִּשְׁגָגָה אוֹ שֶׁעָשׂוּ נָכְרִים לְדַעְתָּן חָזְרוּ לְהֶתֵּרָן. וְכֵן שְׁתֵּי סְפִינוֹת שֶׁהָיוּ קְשׁוּרוֹת זוֹ בָּזוֹ וְעֵרְבוּ וְנִפְסְקוּ אָסוּר לְטַלְטֵל מִזּוֹ לָזוֹ וַאֲפִלּוּ הָיָה מֻקָּפוֹת מְחִצָּה. חָזְרוּ וְנִקְשְׁרוּ בְּשׁוֹגֵג חָזְרוּ לְהֶתֵּרָן:

ההראב"ד שתי חצרות וכו'. כתב הראב''ד ז''ל זה שבוש דלעצמה לא צריכא למימר אלא אפילו מזו לזו שהיא קודם סתימה. עכ''ל:

מגיד משנה שתי חצרות שעירבו וכו'. שם עירב דרך הפתח ונסתם הפתח עירב דרך חלון ונסתם חלון מהו א''ל שבת הואיל והותרה הותרה: וכן שתי חצרות וכו'. שם (דף צ"ג צ"ד) אתמר כותל שבין שתי חצרות ונפל רב אמר אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות ושמואל אמר זה מטלטל עד עיקר מחיצה וזה מטלטל עד עיקר מחיצה וקי''ל כשמואל כדאיתא בהלכות: נפתח החלון וכו'. דעת רבינו הוא שכשנסתם החלון כל אחת מותרת לעצמה ואע''פ שהעירוב מונח באחת מהן ואי אפשר לחצר שניה ליטלו אבל מזו לזו דרך חורין או דרך אויר ע''ג הכותל לא וכשחזר ונפתח החלון חזרו להיתרן להשתמש מזו לזו והאיסור מזו לזו כשנסתם החלון למד רבינו מדין הספינות שהביא בסמוך שדינן מבואר פרק הזורק (שבת ק':) ששנינו שם ספינות הקשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו ואם אינן קשורות אע''פ שמוקפות אין מטלטלין מזו לזו ופירשו בגמרא (דף ק"א:) לערב ולטלטל מזו לזו וכדתניא ספינות הקשורות מזו לזו מערבין ומטלטלין מזו לזו נפסקו נאסרו חזרו ונקשרו בין שוגגין בין מזידין בין אנוסין בין מוטעין חזרו להיתרן הראשון שכל מחיצה שנעשה בשבת בין בשוגג בין במזיד שמה מחיצה והקשו והאמר ר''נ לא שנו אלא לזרוק אבל לטלטל אסור ותירצו כי אתמר דר''נ אמזיד אתמר ופירש רש''י ז''ל משום קנסא וכי קתני חזרו להיתרן הראשון אשוגגין ומוטעין ואנוסין. וכי קתני מזידין אשמה מחיצה קאי ולזרוק כר''נ ע''כ. ובכאן מבוארים דברי רבינו בדברי הספינה ומהם למד לדין החצרות. ובהשגות כתוב בדין החצרות א''א זה שבוש דלעצמן לא צריכא למימר אלא אפילו מזו לזו כמו שהיו קודם סתימה ע''כ. ואף דעת הרשב''א ז''ל כן ואמר שאינו דומה לספינות לפי שהספינות כשהותרו ראויה כל אחת לנוד ממקומה ולהתרחק זו מזו ואסור להוליך מזו לזו שהרי הים שהיא כרמלית מפסקת ביניהם לפיכך אפילו עכשיו שלא זזו אין מטלטלין מזו לזו אלא א''כ חזרו ונקשרו מה שא''כ בחצרות ע''כ דבריו. ואני אומר שראיית רבינו היא ממה שאמרו אם אינן קשורות אע''פ שמוקפות והוא מפרש מוקפות מחיצה. אבל ראיתי לרש''י ז''ל ולשאר המפרשים שפירשו מוקפות סמוכות וכן חולקין עליו בדין המזיד שמדברי רבינו נראה שאין היתרן בשחזרו ונקשרו במזיד והם מתירין ומפרשים בדרך אחרת:

לחם משנה ואע''פ שנתוספו הדיורין וכו'. אין להקשות ממ''ש ה''ה בשם הרשב''א לעיל פרק שני דכשבא זה היורש לדור עמהם בשבת אוסר דאמאי אוסר הא הוי הוספת דיורין בשבת ומותר דיש לחלק דשאני התם שהוא היורש עצמו בעל הבית ומפני כן אוסר אבל הכא הוספת דיורין בעלמא הוא אבל גבי ישראל וגר השרויים במערה שכתב רבינו בפ''ב הוי הוספת דיורין והתוס' בעירובין (דף ע"ט:) גבי ש''מ דיורין וכו' כתבו יש דיורין וכו' ע''ש: נפתח החלון וכו'. כתב ה''ה ואני אומר שראיית רבינו היא וכו'. לכאורה נראה דבא לתרץ החילוק שחילק הרשב''א בין דין זה לדין הספינות ואם כן קשה דסוף סוף עדיין טעמו של הרשב''א ז''ל במקומו עומד דהספינות אע''פ שכל אחת מהן מוקפת מחיצה מ''מ ראויה כל אחת לנוד והים מפסיק ביניהן. ואם נאמר דמ''ש ה''ה מוקפות מחיצה ר''ל שיש היקף של מחיצה מקיף לשתי הספינות ביחד מ''מ קשה דאם זה ההיקף מקשרן וא''א לנוד כל אחת מחברתה היינו קשורות והיכי קאמר אם אינן קשורות ואם אפשר לנוד ואינו מקשרן הדרא קושיא לדוכתא וטעמו של הרשב''א במקומו מונח. והיה נראה לומר דאין כוונת ה''ה לדחות טעמו של הרשב''א אלא לתת טעם לדברי רבינו דאיך מדמה חצירות לספינות דבחצירות איכא מחיצות מה שא''כ בספינות לכך כתב שהוא מפרש שמוקפות מחיצות. אבל אין כל זה נראה בהמשך לשונו וצ''ע:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן