הלכות עדות - פרק חמישי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות עדות - פרק חמישי - היד החזקה לרמב"ם

א אֵין חוֹתְכִין דִּין מִן הַדִּינִין עַל פִּי עֵד [א] אֶחָד לֹא דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְלֹא דִּינֵי נְפָשׁוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט-טו) 'לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ לְכָל עָוֹן וּלְכָל חַטָּאת'. וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמַדְנוּ שֶׁקָּם הוּא לִשְׁבוּעָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת טוֹעֵן:

כסף משנה אין חותכין דין מן הדינין וכו'. פשוט בהרבה מקומות בגמרא מהם שבועות פרק שבועות הדיינין לא יקום עד אחד באיש x (אין לי אלא בדיני נפשות בדיני ממונות מנין ת"ל לכל חטאת):

ב בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת הֶאֱמִינָה תּוֹרָה עֵד אֶחָד. בְּסוֹטָה שֶׁלֹּא תִּשְׁתֶּה מֵי מָרִים וּבְעֶגְלָה עֲרוּפָה שֶׁלֹּא תֵּעָרֵף כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵן מִדִּבְרֵיהֶן בְּעֵדוּת אִשָּׁה שֶׁיָּעִיד לָהּ שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ:

כסף משנה בשני מקומות האמינה תורה עד אחד בסוטה וכו'. משנה פ' מי שקנא לה (דף ל"א) אמר עד אחד אני ראיתיה שנטמאת לא היתה שותה: ובעגלה ערופה וכו'. פרק בתרא דסוטה (דף מ"ז) עד אומר ראיתי את ההורג ועד אומר לא ראית היו עורפין ואמרינן בגמ' דאי לא הוה מכחיש ליה הוה מהימן ומייתי לה מקרא: וכן מדבריהם בעדות אשה וכו'. יבמות פרק האשה שלום (דף קי"ז:) משנה עד אחד אומר מת ונשאת ובא אחר ואמר לא מת הרי זו לא תצא ופירש בגמ' דה''ק עד אומר מת והתירוה לינשא ובא אחר ואמר לא מת לא תצא מהיתרה הראשון אלמא דע''פ עד אחד מתירין אותה ובהדיא תנן בסוף שהוחזקו להיות משיאין ע''פ עד אחד:

ג וְכָל מָקוֹם שֶׁעֵד אֶחָד מוֹעִיל אִשָּׁה וּפָסוּל כְּמוֹ כֵן מְעִידִים. חוּץ מֵעֵד אֶחָד שֶׁל שְׁבוּעָה שֶׁאֵין מְחַיְּבִין שְׁבוּעָה אֶלָּא בְּעֵדוּת כָּשֵׁר הָרָאוּי לְהִצְטָרֵף עִם אַחֵר וְיִתְחַיֵּב זֶה הַנִּשְׁבָּע מָמוֹן עַל פִּיו. עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים לַעֲשׂוֹת שְׁלֹשָׁה כִּשְׁנַיִם מַה שְּׁנַיִם נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָּסוּל בָּטֵל הָעֵדוּת אַף שְׁלֹשָׁה וְהוּא הַדִּין לְמֵאָה. נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָּסוּל בְּטֵלָה הָעֵדוּת בֵּין בְּדִינֵי [ב] מָמוֹנוֹת בֵּין בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת:

כסף משנה ומ''ש וכל מקום שעד אחד מועיל אשה ופסול כמו כן מעידים. בסוף יבמות (דף קכ"ב) תנן שהוחזקו להיות משיאים ע''פ ע''א ע''פ עבד או ע''פ שפחה ובפרק בתרא דסוטה (דף מ"ז) תנן אשה אומרת ראיתי את ההורג ואשה אומרת לא ראית היו עורפין והא אוקמוה דאילו לא הוות מכחשא לה לא היו עורפין: חוץ מעד אחד של שבועה וכו'. איני יודע מהיכן הוציא רבינו דין זה אם לא מדאמרינן לכל עון ולכל חטאת אינו קם אבל קם הוא לשבועה משמע דבראוי לעדות עון וחטאת בצירוף אחר עסקינן: ע''פ שנים עדים וכו' עד או כשחטף חפץ מידו. משנה פ''ק דמכות (דף ה:) קרובה ללשון רבינו: ומ''ש בין בדיני ממונות בין בדיני נפשות. באותה משנה סובר רבי כך ור' יוסי פליג עליה ופסק שמואל כר' יוסי ור''נ כרבי וידוע דהלכתא כוותיה בדיני ואע''ג דשמואל רביה הוה מ''מ הלכה כר''נ דהא רבינא דהוא בתרא מוקי בפ''ק דסנהדרין (דף ט':) ר''מ כרבי יוסי ורבנן כרבי אלמא הלכה כרבי ס''ל:

ד בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁנִּתְכַּוְּנוּ כֻּלָּם לְהָעִיד. אֲבָל אִם לֹא נִתְכַּוְּנוּ כֻּלָּם לְהָעִיד מַה יַּעֲשׂוּ שְׁנֵי אַחִים בִּכְלַל הָעָם וְרָאוּ הָעָם כְּשֶׁהָרַג זֶה אֶת זֶה אוֹ כְּשֶׁחָבַל בּוֹ אוֹ כְּשֶׁחָטַף חֵפֶץ מִיָּדוֹ:

ה וְכֵיצַד בּוֹדְקִין אֶת הַדָּבָר. כְּשֶׁיָּבוֹאוּ לְבֵית דִּין עֵדִים מְרֻבִּין. כַּת אַחַת אוֹמֵר לָהֶם כְּשֶׁרְאִיתֶם זֶה שֶׁהָרַג אוֹ חָבַל לְהָעִיד בָּאתֶם אוֹ לִרְאוֹת. כָּל מִי שֶׁאוֹמֵר לֹא לְהָעִיד עָלָיו אֶלָּא לִרְאוֹת מָה הַדָּבָר וּבִכְלַל הָעָם בָּאתִי מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ. וְכָל מִי שֶׁאוֹמֵר לֹא הָיִיתִי עוֹמֵד אֶלָּא לְהָעִיד וּלְכַוֵּן הָעֵדוּת מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ. אִם נִמְצָא בְּאֵלּוּ [ג] שֶׁנִּתְכַּוְּנוּ לְהָעִיד קָרוֹב אוֹ פָּסוּל עֵדוּת כֻּלָּם בְּטֵלָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה בָּהֶן קָרוֹב אוֹ פָּסוּל. אֲבָל אִם כֻּלָּם כְּשֵׁרִים אֶחָד שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהָעִיד אוֹ שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לְהָעִיד הוֹאִיל וְרָאָה הַדָּבָר וְכִוֵּן עֵדוּתוֹ וְהָיָה שָׁם הַתְרָאָה חוֹתְכִין הַדִּין עַל פִּיו. בֵּין בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת בֵּין בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת:

כסף משנה וכיצד בודקין את הדבר וכו'. שם (דף ו') היכי אמרינן להו פירוש לקרוב ופסול למבדקינהו אם מתחלה לעדות נתכוונו למיחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו אי אמרי לאסהודי אתו נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אי אמרי למחזי אתו מה יעשו שני אחים שראו באחד שהרג את הנפש ודעת רבינו לפרשה כפשטה דהיינו דאמרינן להו מתחלה כשראיתם העדות נתכוונתם להעיד או לראות הדבר וכפירש''י ורשב''ם. ומ''ש במה דברים אמורים ופה יש חסרון לשון בספר הדפוס וכ''כ בספר מוגה אם נמצא באלו שנתכוונו להעיד קרוב או פסול עדותן כולה בטלה בד''א כשהיה בהן קרוב או פסול אבל אם כולם כשרים אחד שנתכוון להעיד או שלא נתכוון להעיד וראה הדבר וכיון עדותו והיה שם התראה חותכין הדין על פיו בין בדיני ממונות בין בדיני נפשות, וכן דעת הרא''ש בתשובה:

ו שְׁטָר שֶׁהָיוּ עֵדָיו מְרֻבִּין וְנִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָּסוּל אוֹ שֶׁהָיוּ בָּהֶם שְׁנַיִם קְרוֹבִים זֶה לָזֶה. וַהֲרֵי אֵין הָעֵדִים קַיָּמִין כְּדֵי לִשְׁאל אוֹתָן. אִם יֵשׁ שָׁם עֵדוּת בְּרוּרָה שֶׁכֻּלָּם יָשְׁבוּ לַחְתֹּם שֶׁהֲרֵי נִתְכַּוְּנוּ לְהָעִיד הֲרֵי זֶה בָּטֵל. וְאִם לָאו תִּתְקַיֵּם הָעֵדוּת בַּשְּׁאָר. וְלָמָּה מְקַיְּמִין הָעֵדוּת בַּשְּׁאָר שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁחָתְמוּ הַכְּשֵׁרִים וְהִנִּיחוּ מָקוֹם לַגָּדוֹל לַחְתֹּם וּבָא זֶה הַקָּרוֹב אוֹ הַפָּסוּל וְחָתַם שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּם:

כסף משנה שטר שהיו עדיו מרובים וכו'. דעת רבינו בזה כדעת הרי''ף בשם גאון פ''ק דמכות (דף ו') ופרק ב' דגיטין (דף י"ח:) אמרינן חתום בתחילה פי' בשנים הראשונים קרוב או פסול אמרי לה כשר דתנאי הוא ואמרי לה פסול משום דאתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא ופסק רבינו בפ' תשיעי מהל' גירושין כלישנא בתרא דפסול ונתן ז''ל שם טעם למה בשטרות פסול ובגיטין היה כשר אילולי שגזרו משום שאר שטרות משום דבגיטין עיקר הדבר בהם עדי מסירה שאפילו חתום בעדים צריך ליתנו לה בפני עדים וכיון דאיכא עדי מסירה לא נחוש לעדי חתימה אבל השטרות אע''פ שכשרים בעדי מסירה מכל מקום אין כ''כ עיקר בהם עדי מסירה כמו בגיטין והא דתניא בבתרא ריש פ' גט פשוט (דף קס"ב:) היו ארבעה או חמשה חתומים על השטר ונמצאו שנים הראשונים קרובים או פסולים תתקיים העדות בשאר מפרשה רבינו כשאין שם עדים שישבו כלם לחתום וההיא דגיטין בשיש עדים שישבו כלם לחתום וסובר רבינו דשנים ראשונים לרבותא נקטיה אע''פ שנראה יותר שהם עיקר העדות וכל שכן אם נמצאו אמצעים או אחרונים קרובים או פסולים דתתקיים העדות בשאר. ואם תאמר כיון דלא פסלינן בגיטין משום שאר שטרות אלא כשהפסול חתום בתחלה משמע דבאמצע או בסוף כשר בין בגיטין בין בשאר שטרות ואם כן כך היה לו לרבינו לכתוב שטר שהיו עדיו מרובין ונמצא אחד משנים הראשונים קרוב או פסול יש לומר דלעולם בשטרות בין בתחלה בין באמצע בין בסוף פסולים אם ישבו כולם לחתום אבל בגיטין כיון דמשום גזירה דשטרות הוא דוקא כשחתומים בתחלה פסלינן להו משום דאתו לאחלופי שנראה שהם היו עיקר החתימה אבל כשהם באמצע או בסוף מימר אמרי שנים הראשונים חתמו לשם עדים והשאר למלויי בעלמא ולא אתו לאיחלופי ואע''ג דקי''ל עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב''ד דמי ואם כתב ידם יוצא ממקום אחר אינן נאמנין לומר אנוסים היינו הכא אם היו קיימים היו נאמנים לומר אם כולם ישבו לחתום אם לאו משום דאתרע שטרא שחתומים בו קרובים או פסולים:

ז אַף עַל פִּי [ד] שֶׁהָעֵד שֶׁחָתוּם מִתְּחִלָּה בַּשְּׁטָר הוּא הַפָּסוּל הֲרֵי הַשְּׁטָר כָּשֵׁר:

ח כָּל עֵד שֶׁהֵעִיד בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת אֵינוֹ מוֹרֶה בְּדִין זֶה הַנֶּהֱרָג וְלֹא יְלַמֵּד עָלָיו לֹא זְכוּת וְלֹא חוֹבָה. וְאִם אָמַר יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה-ל) 'וְעֵד אֶחָד לֹא יַעֲנֶה בְנֶפֶשׁ לָמוּת'. בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה. וּמַהוּ זֶה שֶׁנֶּאֱמַר לָמוּת כְּלוֹמַר עֵד שֶׁהֵעִיד בְּנֶפֶשׁ לָמוּת לֹא יַעֲנֶה דָּבָר אֶלָּא יָעִיד וְיִשְׁתֹּק. אֲבָל [ה] בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת יֵשׁ לוֹ לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת אוֹ חוֹבָה. אֲבָל לֹא יִמָּנֶה עִם הַדַּיָּנִים וְלֹא יֵעָשֶׂה דַּיָּן שֶׁאֵין עֵד נַעֲשֶׂה דַּיָּן אֲפִלּוּ [ו] בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת:

כסף משנה כל עד שהעיד בדיני נפשות וכו'. פרק היו בודקין תנן אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות וכו' משתקין אותו ובפרק אחד דיני ממונות (דף ל"ג:) דרשי ליה מועד אחד לא יענה בנפש למות ומשמע לרבינו ששיעור הכתוב כך הוא ועד המעיד למות לא יענה בנפש ואפשר דבשום מקום דרשו ליה הכי ואף על גב דשיעור הכתוב כך הוא סוף סוף אייתר למות דמועד לא יענה בנפש שמעינן דבדיני נפשות איירי דוקא ולמות אייתר לכדתניא התם מנין לאחד מן התלמידים שאמר יש לי ללמד עליו זכות שומעין לו ואם אמר יש לי ללמד עליו חובה אין שומעין לו: שאין עד נעשה דיין אפילו בדיני ממונות. בבא קמא פרק החובל (דף צ' ע"ב) אמרינן ההוא גברא דתקע לחבריה אתא לקמיה דרבי יהודה נשיאה אמר ליה הא אנא הא רבי יוסי הגלילי זיל הב ליה מנה צורי ושיילינן התם מאי הא אנא הא רבי יוסי הגלילי אילימא הא אנא דחזיתיך הא רבי יוסי הגלילי דאמר מנה צורי וכו' למימרא דעד נעשה דיין והתניא סנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש מקצתם נעשים עדים ומקצתם נעשים דיינים דברי רבי טרפון רבי עקיבא אומר כלם עדים הם ואין עד נעשה דיין עד כאן לא קאמר רבי טרפון אלא דמקצתם נעשים עדים ומקצתם נעשים דיינים אבל עד נעשה דיין פירוש לדון על פי ראייתו לא קאמר כי תניא ההיא כגון שראהו בלילה פירש''י ולמחרת כשבאים לדין אין דנין אלא על פי שמועה לפיכך צריך למקצתו להעיד ואם אין שם אלא שלשה צריך להושיב אחרים ולהעיד בפניהם אבל ראו ביום עושין על פי הראיה לרבי טרפון מיד ורבי יהודה נשיאה כרבי טרפון סבירא ליה ואיבעית אימא הכי קאמר ליה הא אנא דסבירא לי כרבי יוסי הגלילי דאמר מנה צורי הא סהדי דמסהדי בך זיל הב ליה ומכיון שהביאו ראיה מפלוגתא דרבי טרפון ורבי עקיבא לההוא גברא דהוה חייב מנה צורי שמע מינה דלא שאני לן בין דיני נפשות לדיני ממונות דבכולהו אין עד נעשה דיין פירוש עד שהעיד כבר אבל אם לא העיד מעידין בפניו ודן אפילו בדיני נפשות וכרבי טרפון ופוסק רבינו כרבי טרפון אי משום דכי אמרינן הלכה כרבי עקיבא מחבירו אבל לא מרבו ורבי טרפון רבו היה וכמאן דאמר הכי בהכותב ועוד דלחד תירוצא רבי יהודה נשיאה כרבי טרפון סבירא ליה וכיון דקיימא לן כרבי טרפון לא תיקשי לן מההיא דבפרק שני דמכות שכתבו המפרשים דההיא רבי עקיבא אמרה אבל אנן דקיימא לן כרבי טרפון אפילו בדיני נפשות עד שראה ולא העיד דן וכמו שכתבתי והראיה שרבינו סובר דדוקא אם העיד אינו דן אבל אם לא העיד דן שכתב בתחלת הבבא כל דיין שהעיד בדיני נפשות וכו' אבל לא ימנה וכו' משמע דוקא העיד אבל לא העיד לא:

ט בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּדָבָר שֶׁצָּרִיךְ עֵדִים מִן הַתּוֹרָה וְצָרִיךְ דַּיָּנִים לָדוּן בְּאוֹתוֹ הַדָּבָר מִן הַתּוֹרָה. אֲבָל בְּשֶׁל דִּבְרֵיהֶם עֵד [ז] נַעֲשֶׂה דַּיָּן. כֵּיצַד. אֶחָד שֶׁהֵבִיא הַגֵּט וְאָמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם. הוּא וּשְׁנַיִם נוֹתְנִין אוֹתוֹ לָהּ וְנִמְצָא כְּאִלּוּ נְטָלוּהוּ מִבֵּית דִּין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

כסף משנה במה דברים אמורים בדבר שצריך עדים מן התורה וכו'. פרק שני דכתובות (דף כ"א:) עד נעשה דיין בדרבנן ובפ''ק דגיטין (דף ה':) בפני כמה נותנו רבי יוחנן אמר בפני שנים דסבר שליח נעשה עד ועד נעשה דיין:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן