הלכות עבודת כוכבים וחקותיהם - פרק שמיני - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות עבודת כוכבים וחקותיהם - פרק שמיני - היד החזקה לרמב"ם

א כָּל שֶׁאֵין בּוֹ תְּפִיסַת יַד אָדָם וְלֹא עֲשָׂהוּ אָדָם אַף עַל פִּי שֶׁנֶּעֱבַד הֲרֵי זֶה מֻתָּר בַּהֲנָאָה. לְפִיכָךְ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הָעוֹבְדִים אֶת הֶהָרִים וְאֶת הַגְּבָעוֹת וְאֶת הָאִילָנוֹת הַנְּטוּעִין מִתְּחִלָּתָן לְפֵרוֹת וְאֶת הַמַּעְיָנוֹת הַנּוֹבְעִין לָרַבִּים וְאֶת הַבְּהֵמָה הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין בַּהֲנָאָה וּמֻתָּר לֶאֱכל אוֹתָן הַפֵּרוֹת שֶׁנֶּעֶבְדוּ בִּמְקוֹם גְּדִילָתָן וְאוֹתָהּ הַבְּהֵמָה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הַבְּהֵמָה שֶׁהֻקְצַת לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת בַּאֲכִילָה בֵּין שֶׁהִקְצוּהָ לְעָבְדָהּ בֵּין שֶׁהִקְצוּהָ לְהַקְרִיבָהּ הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁאֵין הַבְּהֵמָה נֶאֱסֶרֶת בְּשֶׁלֹּא עָשָׂה בָּהּ מַעֲשֶׂה לְשֵׁם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אֲבָל עָשָׂה בָּהּ מַעֲשֶׂה כָּל שֶׁהוּא אֲסָרָהּ. כֵּיצַד, כְּגוֹן שֶׁשָּׁחַט בָּהּ סִימָן לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. עֲשָׂאָהּ חֲלִיפִין לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אֲסָרָהּ. וְכֵן חֲלִיפֵי חֲלִיפִין. מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשִׂים דְּמֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. * בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּבֶהֱמַת עַצְמוֹ. אֲבָל אִם שָׁחַט בֶּהֱמַת חֲבֵרוֹ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אוֹ הֶחֱלִיפָהּ לֹא נֶאֶסְרָה שֶׁאֵין אָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לְקַרְקַע עוֹלָם לֹא אֲסָרָהּ. חָפַר בָּהּ בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת לְשֵׁם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אֲסָרָהּ:

ההראב"ד במה דברים אמורים בבהמת עצמו אבל אם שחט וכו'. א''א אינו כן אלא אדם אוסר דבר שאינו שלו על ידי מעשה כדרב הונא ובהכי קיימא לן שמעתא במסכת ע''ז אליבא דהלכתא מיהו דוקא בעובד כוכבים או בישראל מומר אבל בישראל אחר אמרינן לצעוריה קא מכוין:

כסף משנה כל שאין תפיסת יד אדם וכו'. משנה פרק כל האלילים (דף מ"ה) עובדי כוכבים העובדים את ההרים ואת הגבעות הם מותרים כלומר ההרים מותרים ומה שעליהם אסור ר''י הגלילי אומר אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם אלהיהם על הגבעות ולא הגבעות אלהיהם מפני מה אשרה אסורה מפני שיש בה תפיסת ידי אדם וכל שיש בו תפיסת ידי אדם אסור ואמרינן בגמרא ר''י הגלילי היינו ת''ק ואוקי רב ששת דבאילן שנטעו ולבסוף עבדו פליגי דלת''ק מותר ולר''י הגלילי אסור ופסק רבינו כת''ק ולכן כתב שאילנות הנטועים מתחלתן לפירות מותרים. ומ''ש ואת המעיינות, שם (דף מ"ו) אמר ר' יוחנן משום ר''ש בן יהוצדק מים של רבים אינן אסורים. ומ''ש ואצ''ל הבהמה. מפורש במשנה במסכת תמורה פ' כל האסורין ובפ' כל האלילים אמרו בהמה תוכיח שאע''פ שעבדוה אינה נאסרת, ובפ' רבי ישמעאל (דף נ"ד) א''ר יוחנן אע''פ שאמרו המשתחוה לבעלי חיים לא אסרן עשאן חליפין לעבודת כוכבים אסרן: וכתב רבינו ומותר לאכול אותם הפירות. דלא תימא דוקא אילנות לא נאסרו לפי שאין עומדים ליתלש אבל הפירות שהם עומדים ליתלש כתלושין דמו ובהמה לא שנאה אלא לסמוך לה ואצ''ל הבהמה שהוקצה אבל להתירה לאכילה לא היה צריך דכיון דאשמעינן דלא מתסרי משום עבודת כוכבים פשיטא שדברים הראויים לאכילה מותרים באכילה. ומ''ש כל שאין בו תפיסת ידי אדם ולא עשאו אדם. כיון לומר שלא הגביהו אדם וגם לא עשאו אדם, ומים של רבים הרי לא הגביהן אדם ואילן שנטעו לפירות לא מיקרי עשאו אדם שהקרקע והמים הם שמגדלים אותו: בד''א שאין הבהמה נאסרת וכו'. יתבאר בסמוך: עשאה חליפין וכו'. פ' ר' ישמעאל (דף נ"ד) א''ר יוחנן אע''פ שאמרו המשתחוה לבע''ח לא אסרן עשאן חליפין לעבודת כוכבים אסרן כי אתא רבין אמר פליגי בה ר' ישמעאל ברבי יוסי ורבנן חד אמר חליפין אסורין חליפי חליפין מותרים וח''א אפי' חליפי חליפין נמי אסורים ופסק רבינו לחומרא משום דהוי ספיקא דאורייתא. ומ''מ ק''ל דאמרינן התם מ''ט דמ''ד אסורים דאמר קרא והיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהייה אחריו הרי הוא כמוהו ואידך אמר קרא הוא ולא חליפי חליפין ואידך ההוא מבעי למעוטי ערלה וכלאי הכרם ואידך ערלה וכלאי הכרם לא צריכי מיעוטא דה''ל עבודת כוכבים ושביעית שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין ואידך קסבר שני כתובים הבאים כאחד מלמדין ואצטריך הוא למעוטינהו וא''כ קם ליה מ''ד אסורין כמ''ד שני כתובים הבאים כאחד מלמדין וסוגיא דעלמא דאין מלמדין וא''כ היאך פסק רבינו כמ''ד אסורין וצ''ע: בד''א בבהמת עצמו אבל אם שחט וכו'. כתב הראב''ד א''א אינו כן וכו' לצעורי קא מכוין עכ''ל. כוונתו ז''ל מדגרסינן בס''פ השוחט (חולין מ"א) אמר רב הונא היתה בהמת חבירו רבוצה לפני עבודת כוכבים כיון ששחט בה סימן אחד אסרה סבר לה כי הא דאמר עולא א''ר יוחנן אע''פ שאמרו המשתחוה לבהמת חבירו לא אסרה עשה בו מעשה אסרה רב נחמן ורב עמרם ורב יצחק אמרי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. ת''ש שנים אוחזין בסכין ושוחטין אחד לשם אחד מכל אלו ואחד לשם דבר כשר שחיטתו פסולה הב''ע דאית ליה שותפות בגוה כתנאי עובד כוכבים שניסך יינו של ישראל וכו'. ורב נחמן ורב עמרם ור' יצחק אמרי אפילו למ''ד אדם אוסר דבר שאינו שלו ה''מ עובד כוכבים אבל ישראל לצעוריה קא מכווין ובפ' ר' ישמעאל רמי תרי מתנייתא אהדדי ומתרץ לה דחד מנייהו בשעשה בו מעשה וכי הא דכי אתא עולא אמר ר' יוחנן אע''פ שאמרו המשתחוה לבהמת חבירו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה א''ל רב נחמן פוקו אמרו לעולא כבר תרגמה רב הונא לשמעתיך בבבל דאמר רב הונא היתה בהמת חבירו רבוצה בפני עבודת כוכבים כיון ששחט בה סימן אחד אסרה ומייתי לה התם מקרא וסובר הראב''ד דכיון דחזינן כל הני אמוראי דסברי הכי ולא מייתי הא דר''נ ורב עמרם ור' יצחק דפליגי עלייהו ועוד דמייתי לה מקרא אלמא הלכתא הכי. ומ''ש מיהו דוקא בעובד כוכבים וכו'. הוא מה שכתבתי דאיתא בחולין פ' השוחט אלא שקשה שאותם חלוקים לא לדעת רב הונא נאמרו אלא לדעת ר''נ ורב עמרם ורב יצחק וצ''ע. אכן דעת רבינו דלית הלכתא כרב הונא מדאותבינן עליה בהשוחט מברייתא ואצטריך לדחוקי ולשנויי אליביה ואמרינן בתר הכי ר''נ ורב עמרם ורב יצחק אמרי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וע''כ אית לן למימר דהא דאמרינן בפ' ר' ישמעאל דא''ל ר''נ לעולא כבר תרגמה רב הונא לשמעתיך בבבל לאו משום דס''ל כוותיה אלא כלומר לא הודעתנו שום חדוש שכבר השמיענו זה רב הונא וכן כתבו התוס' וא''כ גם חזקיה ורב אדא כי אוקמוה לההיא ברייתא בשעשה בה מעשה אליבא דרב הונא אוקמוה ולהו לא סבירא להו דלדידהו מתרצי לה בגווני אחריני דאיתמר התם וכיון דר''נ ורב עמרם ור' יצחק חזו מלתייהו דקמאי ודחו לה כוותייהו קי''ל וכן פסקו הרא''ש והר''ן ז''ל. אבל קשיא לי דאמרינן התם כתנאי עובד כוכבים שניסך יינו של ישראל שלא בפני עבודת כוכבים ר' יהודה בן בתירא ור' יהודה בן בבא מתירין מפני שאין מנסכין יין אלא בפני עבודת כוכבים ועוד שהוא יכול לומר לו לא כל הימנך שתאסור את ייני ור''נ ור' עמרם אמרי אפילו למ''ד אדם אוסר דבר שאינו שלו ה''מ עובד כוכבים אבל ישראל לצעוריה קא מכוין ואמרינן התם דישראל מומר דינו כעובד כוכבים. ופירש''י ור''נ ורב עמרם ור' יצחק אמרי לך הא דר' הונא תוקים כתנאי אבל מלתא דידן לא תוקים כתנאי דאנן אמרינן שפיר אפילו לת''ק דאפילו לדידיה דאדם אוסר הני מילי עובד כוכבים וכו'. משמע דלא מיירי ר''נ אלא בעובד כוכבים אבל לא בישראל והיה לו לרבינו לפרש כן ולא לסתום דבריו שזו היא שכיון הראב''ד להקשות בסוף דבריו. וכן יש לתמוה למה לא חילק בישראל בין אית ליה שותפות בגוה ללית ליה כדמפליג בפרק השוחט אליבא דר''נ ורב עמרם ור' יצחק. וצריך לומר שרבינו קצר כאן וסמך על מה שכתב בפרק ב' מהלכות שחיטה לחלק בין ישראל לעובד כוכבים ובין אית ליה שותפות בגויה ללית ליה: המשתחוה לקרקע עולם וכו' עד אסרה. פרק ר' ישמעאל (דף נ"ד) מימרא דר' יוחנן:

לחם משנה כל שאין בו תפיסת יד אדם וכו'. שם בפרק כל הצלמים במשנה (דף מ"ה) עובדי כוכבים העובדים את ההרים וכו'. נראה שמה שאמר ולא עשאו אדם הוא פירוש לאין בו תפיסת אדם שהכל דבר אחד הוא: ואת המעיינות הנובעים לרבים וכו'. ממה שכתב רבינו נובעים לרבים וכו' משמע דאתא לאפוקי של יחיד כנראה שפסק כרבי יוחנן דאמר בפרק ר' ישמעאל (דף נ"ט) מים של רבים אין נאסרין דאל''כ למה כתב לרבים אפילו דיחיד נמי אלא ודאי דכוונתו כך ותימה הוא זה דא''כ למה כתב שמפני שאין בו תפיסת יד אדם מותר שכן כתב לפיכך עובדי כוכבים העובדים וכו' וכל הני דקא חשיב הוא משום שאין בהם תפיסת ידי אדם הא במים של רבים אפילו בטפחינהו בידיה דיש בו תפיסת ידי אדם אינן אסורים כדאמרו שם בגמרא דכן הקשה ר' יוחנן לריש לקיש והר''א ז''ל בהשגות השיגו בענין זה בסמוך במה שכתב רבינו ואם מים של רבים אינן נאסרין וכו' כלומר שהיה לו לפרש אבל הקושיא שהקשיתי היא יותר גדולה דהא משמע כאן דפסק כוותיה דר' יוחנן וא''כ איך כתב לפיכך וצ''ע: בד''א בבהמת עצמו וכו'. כתב הראב''ד אינו כן אלא אדם אוסר דבר שאינו שלו וכו'. והסוגיא בחולין סוף פ' השוחט (דף מ') כך היא אמר רב הונא היתה בהמת חבירו רבוצה לפני עבודת כוכבים כיון ששחט בה סימן אחד אסרה וכו' ר''נ ורב עמרם ורב יצחק אמרי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואמרי שם כתנאי עובד כוכבים שנסך יינו של ישראל וכו' ואמר שם ור''נ וכו' אמרי (לך) אפילו למ''ד אדם אוסר דבר שאינו שלו ה''מ עובד כוכבים אבל ישראל לצעוריה קא מכוין, כלומר דלדידיה לא הוי כתנאי משום דאינהו איירי בישראל ואפילו למ''ד אדם אוסר דבר שאינו שלו מודה בישראל דהוי פלוגתייהו דאינו אוסר. ורבינו פסק כר''נ ולא חלק כאן החילוק שבין עובד כוכבים לישראל מפני שסמך על מה שכתב בהל' שחיטה כמו שכתב הרב בית יוסף ז''ל. אבל דברי הראב''ד ז''ל הם תמוהים דאיהו פסק כרב משום דבסוגיא דעבודת כוכבים פרק ר' ישמעאל מייתי לה בסתמא כדמשמע מדבריו א''כ איך כתב בעובד כוכבים דוקא או בישראל מומר הא זו היא סברת ר''נ דרב הונא אפילו בישראל קאמר אדם אוסר דהא ר''נ משום הכי קאמר דלא הוי כתנאי וא''כ נראה דפליג מדידיה אדידיה. וכבר עלה בדעתי תירוצים דחוקים בזה ומפני שלא ישרו בעיני איני כותבם וצ''ע:

ב * מַיִם שֶׁעֲקָרָן הַגַּל וְהִשְׁתַּחֲוָה לָהֶן לֹא אֲסָרָן. נְטָלָן בְּיָדוֹ וְהִשְׁתַּחֲוָה לָהֶן אֲסָרָן. אַבְנֵי הַר שֶׁנִּדַּלְדְּלוּ וַעֲבָדָן בִּמְקוֹמָם מֻתָּרוֹת שֶׁהֲרֵי אֵין בָּהֶן תְּפִיסַת יַד אָדָם:

ההראב"ד מים שעקרן הגל והשתחוה להן לא אסרן נטלן בידו והשתחוה להן אסרן. א''א ואם מים של רבים הם אינן נאסרים ואם של יחיד הן אע''ג שעקרן הגל אסורים ובפלוגתא דבני ר' חייא ורבי יוחנן היא ולא ידעינן בני רבי חייא מאי סבירא להו וספיקא לחומרא:

כסף משנה מים שעקרן הגל וכו': אבני הר שנדלדלו כלומר ולא נעקרו לגמרי שהרי לא הגביהן אדם מותרות. בפ' כל האלילים (דף מ"ו) פלוגתא דבני ר' חייא ור' יוחנן ולא מסיימי התם מאן אסר ומאן שרי וכיון שכן ה''ל ספיקא דאורייתא ולחומרא וכ''כ הר''ן בשם הרמ''ה ותמה על דברי רבינו. וכן נראה שהוא דעת הראב''ד שכתב א''א ואם מים של רבים הם אינם נאסרים ואם של יחיד הם אע''פ שעקרן הגל אסורים דבפלוגתא דבני ר' חייא ור' יוחנן לא ידעינן בני ר' חייא מאי ס''ל וספיקא לחומרא עכ''ל. ואפשר שרבינו היתה לו גירסא דמסיימי דבני ר' חייא שרו והלכתא כוותייהו לגבי ר' יוחנן:

ג יִשְׂרָאֵל שֶׁזָּקַף לְבֵנָה לְהִשְׁתַּחֲווֹת לָהּ וְלֹא הִשְׁתַּחֲוָה לָהּ וּבָא עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְהִשְׁתַּחֲוָה לָהּ אֲסָרָהּ בַּהֲנָאָה שֶׁזְּקִיפָתָהּ מַעֲשֶׂה. וְכֵן אִם זָקַף בֵּיצָה וּבָא עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְהִשְׁתַּחֲוָה לָהּ אֲסָרָהּ. חָתַךְ דְּלַעַת וְכַיּוֹצֵא בָּהּ וְהִשְׁתַּחֲוָה לָהּ אֲסָרָהּ. * הִשְׁתַּחֲוָה לַחֲצִי דְּלַעַת וַחֲצִי הָאַחֵר מְעֹרֶה בּוֹ הֲרֵי זֶה אָסוּר מִסָּפֵק שֶׁמָּא זֶה הַחֵצִי כְּמוֹ יָד לַחֵצִי הַנֶּעֱבָד. אִילָן שֶׁנְּטָעוֹ מִתְּחִלָּה שֶׁיִּהְיֶה נֶעֱבָד אָסוּר בַּהֲנָאָה וְזוֹ הִיא אֲשֵׁרָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה. הָיָה אִילָן נָטוּעַ וּגְדָעוֹ וּפְסָלוֹ לְשֵׁם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אֲפִלּוּ הִבְרִיךְ וְהִרְכִּיב בְּגוּפוֹ שֶׁל אִילָן וְהוֹצִיא שָׂרִיגִים כּוֹרֵת אֶת הַשָּׂרִיגִים וְהֵם אֲסוּרִים בַּהֲנָאָה וּשְׁאָר הָאִילָן מֻתָּר. וְכֵן הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לְאִילָן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נֶאֱסַר גּוּפוֹ כָּל הַשָּׂרִיגִים וְהֶעָלִים וְהַלּוּלָבִין וְהַפֵּרוֹת שֶׁיּוֹצִיא כָּל זְמַן שֶׁהוּא נֶעֱבָד הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה. אִילָן שֶׁהָיוּ הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מְשַׁמְּרִין אֶת פֵּרוֹתָיו וְאוֹמְרִים שֶׁהֵם מוּכָנִים לַעֲשׂוֹת שֵׁכָר לְבֵית עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים פְּלוֹנִי וְעוֹשִׂין מֵהֶן שֵׁכָר וְשׁוֹתִים אוֹתוֹ בְּיוֹם חַגָּם הֲרֵי זֶה הָאִילָן אָסוּר בַּהֲנָאָה מִפְּנֵי שֶׁסְּתָמוֹ שֶׁהוּא אֲשֵׁרָה וּלְפִיכָךְ עוֹשִׂין בְּפֵרוֹתָיו כָּךְ שֶׁזּוֹ הִיא חֻקָּהּ שֶׁל אֲשֵׁרָה:

ההראב"ד השתחוה לחצי דלעת וכו' אסור מספק שמא זו החצי כמו יד לחצי הנעבד. א''א לא אמרו זה היד אלא לענין טומאת עבודת כוכבים בלבד אבל לענין איסור לא אמרו שאין אסור משום יד:

כסף משנה ישראל שזקף לבינה וכו'. שם מימרא דרב יהודה: זקף ביצה וכו'. אבעיא שם ואסיקנא בתיקו ולחומרא: חתך דלעת וכו'. בחולין פ' העור והרוטב (דף קי"א) אמר ר' ירמיה הרי אמרו המשתחוה לחצי דלעת אסרה בעי ר' ירמיה מהו שתעשה יד לחברתה תיקו. ומפרש רבינו בעיא זו לענין איסור ולחומרא דספיקא דאורייתא הוא: כתב הראב''ד א''א לא אמרו זה היד אלא לענין וכו' שאין איסור משום יד עכ''ל. ואע''פ שרש''י מפרש כדברי הראב''ד יש מקום לפירוש רבינו: אילן שנטעו וכו'. משנה שם פרק כל האלילים (דף מ"ח) אילן שנטעו מתחלה לשם עבודת כוכבים אסור גדעו ופסלו לשם עבודת כוכבים והחליף נוטל מה שהחליף ובגמרא אמרי דבי ר' ינאי אע''ג דהבריך והרכיב בגופו של אילן לא הוי כאילן שנטעו מתחלה ליאסר כולו אלא נוטל מה שהחליף והשאר מותר: וכן המשתחוה לאילן וכו'. כבר פסק רבינו בראש הפרק כרבנן דאמרי נטעו ולבסוף עבדו מותר ואמרינן בפרק כל הצלמים (שם) אמר שמואל המשתחוה לאילן תוספתו אסור ואותבינן עליה מדתנן גדעו ופסלו וכו' דמשמע כי לא גדעו ופסלו תוספתו שרי ואסיקנא דשמואל כרבנן ס''ל דאילן שנטעו ולבסוף עבדו מותר אבל תוספתו אסור והא דקתני גדעו ופסלו היינו לאשמועינן דאע''ג דעבד ליה מעשה בגופיה אין עיקר האילן נאסר: אילן שהיה וכו'. שם אי זו היא אשרה ואמר שמואל אפילו אמרו הני תמרי לבית נצרפו אסור דרמו ביה שיכרא ושתו ליה ביום אידם ואמרינן התם דהלכתא כוותיה. ופירש''י אי זו היא אשרה סתם אילן שלא הוברר לנו שהיא אשרה באי זו סימן נכיר אם היא אשרה אם לאו. בי נצרפו שם עבודת כוכבים שלהם:

ד אִילָן שֶׁמַּעֲמִידִין תַּחְתָּיו עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים כָּל זְמַן שֶׁהִיא תַּחְתָּיו אָסוּר בַּהֲנָאָה. נְטָלָהּ מִתַּחְתָּיו הֲרֵי זֶה מֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁאֵין הָאִילָן עַצְמוֹ הוּא הַנֶּעֱבָד. בַּיִת שֶׁבְּנָאוֹ הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים מִתְּחִלָּה שֶׁיְּהֵא הַבַּיִת עַצְמוֹ נֶעֱבָד וְכֵן הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לְבַיִת בָּנוּי הֲרֵי זֶה אָסוּר בַּהֲנָאָה. הָיָה בָּנוּי וְסִיְּדוֹ וְכִיְּרוֹ לְשֵׁם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים עַד שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ נוֹטֵל מַה שֶּׁחִדֵּשׁ וְהַחִדּוּשׁ אָסוּר בַּהֲנָאָה מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאָהוּ לְעָבְדוֹ וּשְׁאָר הַבַּיִת מֻתָּר. הִכְנִיס עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים לְתוֹךְ הַבַּיִת כָּל זְמַן שֶׁהִיא שָׁם הַבַּיִת אָסוּר בַּהֲנָאָה. הוֹצִיאָהּ הֻתַּר הַבַּיִת. וְכֵן אֶבֶן שֶׁחֲצָבָהּ מִתְּחִלָּה לְעָבְדָהּ אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה. הָיְתָה חֲצוּבָה וְצִיְּרָהּ וְכִיְּרָהּ שֶׁתֵּעָבֵד אֲפִלּוּ צִיֵּר וְכִיֵּר בְּגוּף הָאֶבֶן וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם כִּיֵּר עָלֶיהָ נוֹטֵל מַה שֶּׁחִדֵּשׁ וְהוּא אָסוּר בַּהֲנָאָה הוֹאִיל וְנַעֲשָׂה שֶׁיֵּעָבֵד וּשְׁאָר הָאֶבֶן מֻתָּר:

כסף משנה אילן שמעמידים וכו'. משנה שם העמיד תחתיה עבודת כוכבים וביטלה הרי זה מותר כך הגירסא בספרים שלנו. אבל רבינו נראה שגורס ונטלה וא''ת הרי רבינו פסק בראש פרק זה כרבנן דאילן שנטעו ולבסוף עבדו מותר והיאך כתב כאן דבשביל שהעמידו תחתיו עבודת כוכבים שאסור אטו מי חמיר העמידו תחתיו עבודת כוכבים מנעבד גופיה. וי''ל דהכא באילן שנטעוהו מתחילה להעמיד תחתיו עבודת כוכבים עסקינן ואפ''ה שרי לפי שאין האילן נעבד ודייק קצת הכי לישנא דקתני אילן שמעמידים תחתיו עבודת כוכבים דמשמע שרגילות הוא להעמיד מתחלת ברייתו. א''נ אשמועינן דשרי אפילו מה שהוסיף בעוד העבודת כוכבים תחתיו ומיהו בעוד העבודת כוכבים תחתיו אסור אפילו עיקרו דמנכר מילתא טפי מכשהוא נעבד דההוא אין שנוי בין אותו אילן לאחר: בית שבנאו וכו'. משנה (שם דף מ"ז): וכן המשתחוה לבית. שם מימרא דרב: וכן אבן וכו'. משנה שם שלש אבנים הם אבן שחצבה מתחלה לבימוס אסורה ציירה וכיירה לשם עבודת כוכבים וחידש נוטל מה שחידש העמיד עליה עבודת כוכבים וסילקה הרי זה מותר ובגמרא אמר רבי אמי אע''ג דצייר וכייר בגופה של אבן נוטל מה שחידש ושפיר דמי:

ה אֶבֶן שֶׁהֶעֱמִיד עָלֶיהָ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה כָּל זְמַן שֶׁהִיא עָלֶיהָ. סֻלְּקָה הָאֶבֶן מֻתֶּרֶת. מִי שֶׁהָיָה בֵּיתוֹ סָמוּךְ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְנָפַל אָסוּר לִבְנוֹתוֹ. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּבוֹנֶה וְאוֹתוֹ הָרֶוַח מְמַלְּאֵהוּ קוֹצִים אוֹ צוֹאָה. כְּדֵי שֶׁלֹּא יַרְחִיב לְבֵית עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. הָיָה הַכֹּתֶל שֶׁלּוֹ וְשֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים יִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, מֶחֱצָה שֶׁלּוֹ מֻתָּר בַּהֲנָאָה וְשֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הַכּל אָסוּר בַּהֲנָאָה. אֲבָנָיו עֵצָיו וַעֲפָרוֹ הַכּל אָסוּר בַּהֲנָאָה:

כסף משנה מי שהיה ביתו וכו'. משנה שם מי שהיה ביתו סמוך לבית עבודת כוכבים ונפל אסור לבנותו כלומר לפי שבונה כותל לעבודת כוכבים כיצד יעשה כונס לתוך שלו ד''א ובונה והקשו בגמרא והא קא מרווח לעבודת כוכבים ותירצו דעביד ליה בית הכסא לתינוקות כלומר דאילו לגדולים צניעותא בעי אי נמי דגדר ליה בהיזמי והיגי. ופירש''י דהכא במאי עסקינן כשהבית עצמו נעבד: היה הכותל וכו'. שם סוף המשנה הנזכרת היה שלו ושל עבודת כוכבים ידין מחצה על מחצה אבניו ועציו ועפרו מטמאין כשרץ ומפרש רבינו כמה שכתב בירושלמי ידון מחצה על מחצה דהיינו שיחלקו הכותל לחצאין וכל חלק עבודת כוכבים אסור ומטמא. אבל רש''י פירש בענין אחר. ומיהו כתב הר''ן דכי שרי בירושלמי ליקח הישראל חצי הכותל ה''מ במכיר אבנים שכנגדו אבל אם אינו מכירם אסור דאין ברירה ומיהו מסתברא דמותר למכור לו חלקו בכל מקום שהוא עכ''ל:

לחם משנה היה הכותל שלו ושל עכו''ם וכו'. פ' כל הצלמים (ע"ז דף מ"ז) היה שלו ושל עכו''ם נדון מחצה על מחצה וכו'. רבינו מפרש נדון מחצה על מחצה כלומר מחצית הכותל כלומר האבנים והעצים והעפר אסור בהנאה והשאר מותר שהם שלו כלומר אם מכיר אבניו ועציו אבל אם מעורב הכל אסור ודאי וכן נראה מהירושלמי שהביא הרב ב''י ז''ל אבניו עציו וכו' ירצה דמחצית של עבודת כוכבים אבניו עציו ועפרו אסור וכו' ואם מכיר את שלו נוטלם כדפרישית:

ו כֵּיצַד מְאַבֵּד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּשְׁאָר דְּבָרִים הָאֲסוּרִים בִּגְלָלָהּ כְּגוֹן מְשַׁמְּשֶׁיהָ וְתִקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ. שׁוֹחֵק וְזוֹרֶה לָרוּחַ אוֹ שׂוֹרֵף וּמֵטִיל לְיָם הַמֶּלַח:

כסף משנה כיצד מאבד וכו'. משנה שם (דף מ"ג) ר' יוסי אומר שוחק וזורה לרוח או מטיל לים א''ל אף הוא נעשה זבל ונאמר ולא ידבק בידך מאומה מן החרם כלומר שאם יזרנה לרוח יעשה זבל לגנות והרי הוא נהנה ואיפסקא הלכתא בפרקין כר' יוסי דזה וזה גורם מותר והכא הוי גורם זבל דאיסור וקרקע דהיתר מיהו מבעיא לן בפ' כל שעה [כ''ח.] היכי קאמר שוחק וזורה לרוח או שוחק ומטיל לים או דילמא שוחק וזורה אבל מטיל לים בעיניה. וכה''ג איבעיא לן גבי חמץ דקתני מפרר וזורה לרוח או מטיל לים אמר רבה מסתברא עבודת כוכבים דלים המלח אזלא לא בעיא שחיקה חמץ דלשאר נהרות אזיל בעי פירור א''ל רב יוסף אדרבא עבודת כוכבים דלא ממאיס בעי שחיקה חמץ דממאיס לא בעי פירור: וכתב הרמ''ך תימה היכי פסק כרב יוסף לגבי רבה ואע''ג דתניא כוותיה דרב יוסף הא דחי ליה רבה עכ''ל. ובהא איכא למימר דרבינו ס''ל כמו שכתבו התוס' דליכא בין רבה ורב יוסף אלא חמץ בשאר נהרות אבל בעבודת כוכבים ליכא בינייהו מידי לענין דינא דגם לרב יוסף לא בעי שחיקה אלא בשאר נהרות כמו לרבה. ומ''מ דברי רבינו תמוהים דאי בעי למיפסק כרבה דלים המלח לא בעי שחיקה למה כתב שורף דשריפה זו למה ואי בעי למיפסק כרב יוסף למה החליף שחיקה בשריפה ואם מפרש כפירוש התוספות יקשה למה כתב שורף כדקשיא אי בעי למיפסק כרבה וצ''ע:

ז דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ תְּפִיסַת יַד אָדָם שֶׁנֶּעֱבַד כְּגוֹן הָרִים וּבְהֵמָה וְאִילָן אַף עַל פִּי שֶׁהַנֶּעֱבָד עַצְמוֹ מֻתָּר בַּהֲנָאָה צִפּוּיוֹ אָסוּר בַּהֲנָאָה וְהַנֶּהֱנֶה בְּכָל שֶׁהוּא מֵהֶן לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז-כה) 'לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם'. וְכָל צִפּוּיֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הֲרֵי הֵן בִּכְלַל מְשַׁמְּשֶׁיהָ:

כסף משנה דבר שאין בו תפיסת יד אדם וכו'. משנה (דף מ"ה.) העכו''ם העובדים את ההרים ואת הגבעות הם מותרים כלומר ההרים ומה שעליהם אסורים שנאמר לא תחמוד כסף וזהב עליהם וכתב רש''י דאע''ג דאינהו לא מתסרי גזירת הכתוב היא שהרים וגבעות שהם קרקע עולם אין בהם כח לאוסרן אבל עבודת כוכבים מיהא הוי ותלוש שעליהם כתלוש של שאר עבודת כוכבים שנאמר לא תחמוד עליהם על כל שהם נעבדים משמע:

ח עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁבִּטְּלוּהָ קֹדֶם שֶׁתָּבוֹא לִידֵי יִשְׂרָאֵל הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת בַּהֲנָאָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז-כה) 'פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ', [א] כְּשֶׁבָּאוּ לְיָדֵינוּ וְהֵן נוֹהֲגִין בָּהֶם אֱלֹהוּת, אֲבָל אִם בִּטְּלוּם הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין:

כסף משנה עבודת כוכבים של וכו'. בפרק רבי ישמעאל (דף נ"ב:) עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו וישראל אינו מבטל עבודת כוכבים של עובד כוכבים. ומ''ש קודם שתבא ליד ישראל. בפרק בתרא (דף ס"ד:) ישראל שמצא עבודת כוכבים בשוק עד שלא באת לידו אומר לעובד כוכבים ומבטלה משבאת לידו אינו אומר לעובד כוכבים ומבטלה:

ט עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם אֲפִלּוּ הָיָה לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים בָּהּ שֻׁתָּפוּת אֵין בִּטּוּלוֹ מוֹעִיל כְּלוּם אֶלָּא אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה לְעוֹלָם וּטְעוּנָה גְּנִיזָה. וְכֵן עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁבָּאת לְיַד יִשְׂרָאֵל וְאַחַר כָּךְ בִּטְּלָהּ הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים אֵין בִּטּוּלוֹ מוֹעִיל כְּלוּם אֶלָּא אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה לְעוֹלָם. וְאֵין יִשְׂרָאֵל מְבַטֵּל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וַאֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת עוֹבֵד כּוֹכָבִים. עוֹבֵד כּוֹכָבִים קָטָן אוֹ שׁוֹטֶה אֵינוֹ מְבַטֵּל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. וְעוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁבִּטֵּל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בֵּין שֶׁלּוֹ בֵּין שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אֲחֵרִים בְּעַל כָּרְחוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֲנָסוֹ יִשְׂרָאֵל עַל כָּךְ הֲרֵי זוֹ בְּטֵלָה. וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים הַמְבַטֵּל עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אֵין בִּטּוּלוֹ בִּטּוּל. הַמְבַטֵּל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בִּטֵּל מְשַׁמְּשֶׁיהָ. בִּטֵּל מְשַׁמְּשֶׁיהָ מְשַׁמְּשֶׁיהָ מֻתָּרִים וְהִיא אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה עַד שֶׁיְּבַטְּלֶנָּה. וְתִקְרֹבֶת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם:

כסף משנה ומ''ש עבודת כוכבים של ישראל אינה בטלה לעולם אפילו היה לעובד כוכבים בה שותפות. מבואר בפ' ר' ישמעאל (דף נ"ג.) דיכול לבטל חלקו ולא חלקו של ישראל דלא אמרינן ישראל אדעתא דעובד כוכבים פלח וכיון דמבטל עובד כוכבים דנפשיה דישראל נמי מצי מבטל אלא אמרינן ישראל אדעתא דנפשיה פלח וכי מבטל עובד כוכבים דנפשיה אבל דישראל לא מצי מבטל: ומ''ש וטעונה גניזה. (שם נ"ב:) מנין לעבודת כוכבים שטעונה גניזה שנאמר ושם בסתר ואיכא מאן דנפקא ליה מדכתיב לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח וכו' מה מזבח ה' טעון גניזה אף אשרה טעונה גניזה. ומ''מ איני יודע גניזה זו למה ה''ל לשרפה או לאבדה וצ''ע: וכן עבודת כוכבים וכו'. ברייתא בפרק רבי ישמעאל (שם) כתבתיה בסמוך: ואין ישראל וכו'. משנה פרק ר' ישמעאל ישראל אינו מבטל עבודת כוכבים של עובד כוכבים והיינו אפילו נתן לו העובד כוכבים רשות ופירש''י משום דעובד כוכבים פוסל אלהיו ולא ישראל: עובד כוכבים קטן וכו'. בפרק כל האלילים (דף מ"ג.) אמר ריב''ל פעם אחת הייתי מהלך אחר רבי אלעזר הקפר ברבי בדרך ומצא שם טבעת ועליה צורת דרקון ומצא עובד כוכבים קטן ולא א''ל כלום מצא עובד כוכבים גדול וא''ל בטלה ולא בטלה סטרו ובטלה ש''מ תלת ש''מ עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו וש''מ יודע בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה מבטל ושאינו יודע אינו מבטל וש''מ עובד כוכבים מבטל בע''כ. ומ''ש רבינו עובד כוכבים שוטה, דכיון דשוטה הוא לא מקרי יודע בטיב עבודת כוכבים וכן כשאינו עובד עבודת כוכבים הא ודאי אינו יודע בטיב עבודת כוכבים. ומלשון רבינו שלא שלל אלא בשאינו עובד עבודת כוכבים משמע דהא דעובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים של חבירו אפילו זה לפעור וזה למרקוליס וכדאמרינן בהדיא בפ' השוכר את הפועל (ס"ד): המבטל וכו'. משנה בפרק רבי ישמעאל (שם נ"ב:) בלשון הזה: ותקרובת וכו'. בפרק ר' ישמעאל (שם נ'.) מימרא דרב גידל א''ר חייא בר יוסף א''ר: כתב הרמ''ך תימה איך סתם ואמר דתקרובת אינה בטלה לעולם דהא יש תקרובת דיש לה ביטול היכא דלא הוה משתבר כעין פנים וכדחזינן באבני מרקוליס שביטלן עובד כוכבים דשרו ומפרש בגמרא טעמא משום דבעינן כעין פנים וליכא דבזרק מקל לפניה חייב ואינה נאסרת אע''פ שעבודתה בכך ש''מ דליאסר בעינן כעין פנים עכ''ל:

לחם משנה עבודת כוכבים של ישראל אינה בטלה לעולם וכו'. כלומר לענין חלק הישראל אבל לענין חלק העובד כוכבים בטיל דהא בגמרא פ' ר' ישמעאל (דף נ"ג) לכולהו לישני אמרו דבטל אדנפשיה. ויש דקדוק כאן בדברי רבינו דבפרק כל הצלמים (דף מ"ד:) משמע בסוגיא דלרבנן דסברי אילן שנטעו ולבסוף עבדו מותר אצטריכא ליה קרא דואבדתם את שמם לכנות לה שם וכיון דרבינו פסק בפרק זה כרבנן שכן כתב אילן שנטעו מתחלה שיהא נעבד וכו' א''כ למה לא הזכיר דין דלכנות לה שם:

י כֵּיצַד מְבַטְּלָהּ. קָטַע רֹאשׁ חָטְמָהּ רֹאשׁ אָזְנָהּ רֹאשׁ אֶצְבָּעָהּ פָּחֲסָה בְּפָנֶיהָ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חִסְּרָהּ אוֹ שֶׁמְּכָרָהּ לְצוֹרֵף יִשְׂרָאֵל הֲרֵי זוֹ בְּטֵלָה. אֲבָל אִם מִשְׁכְּנָהּ אוֹ מְכָרָהּ לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים אוֹ לְיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינוֹ צוֹרֵף אוֹ שֶׁנָּפְלָה עָלֶיהָ מַפּלֶת וְלֹא פִּנָּה. גְּנָבוּהָ לִסְטִים וְלֹא תְּבָעוּהָ. רָקַק בְּפָנֶיהָ. הִשְׁתִּין בְּפָנֶיהָ. גְּרָרָהּ. זָרַק בָּהּ אֶת הַצּוֹאָה הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ בְּטֵלָה:

כסף משנה כיצד מבטלה וכו'. משנה שם (דף נ"ג.) כיצד מבטלה קוטע ראש אזנה ראש חוטמה ראש אצבעה פחסה אע''פ שלא חסרה בטלה. ופירש רש''י פחסה מיעכה בקורנס ובגמרא פחסה כי לא חסרה אמאי בטלה א''ר זירא כשפחסה בפניה ופירש''י וקלקל צורתה: או שמכרה לצורף וכו'. סוף משנה זו שהזכרתי מכרה או משכנה רבי (ר' מאיר) אומר בטל וחכ''א לא בטל ובגמרא זעירי אמר רבי יוחנן ור' ירמיה בר אבא אמר רב חד אמר מחלוקת בצורף עובד כוכבים אבל בצורף ישראל דברי הכל ביטל וחד אמר בצורף ישראל מחלוקת וכיון דלא ידעינן מאן אמר הכי ומאן אמר הכי כיון דספיקא דסברא היא ה''ל למינקט לחומרא כמ''ד בצורף ישראל מחלוקת וכרבנן דאסרי. ונראה שזה דעת הרי''ף וכן פסק הרא''ש בהדיא אבל רבינו פוסק כמ''ד בצורף עובד כוכבים מחלוקת אבל בצורף ישראל דברי הכל ביטל. וכתב הר''ן שטעמו דאמרינן התם ת''ר לוה עליה או שנפלה עליה מפולת או שגנבוה לסטים אינה בטלה וצריכא דאי תנא לוה עליה מדלא זבנה לא בטלה ובודאי לא משמע דסתמא דשקלא וטריא דגמרא סלקא דלא כרבנן ולכן תופס רבינו דמחלוקת בצורף עובד כוכבים אבל בצורף ישראל דברי הכל בטל וה''ק אי תנא לוה עליה ה''א אפילו בצורף ישראל לא ביטלה דכיון דלא זבנה לא מבטל לה מכלל דאי זבנה בטל ואילו למ''ד דאפילו בצורף ישראל מחלוקת היכי אמרינן מדלא זבנה לא בטלה הא לרבנן אפילו זבנה לא בטלה אלא כדאמרן. ודעת רבינו דדוקא צורף אמרו וכתב הר''ן שכן דעת הראב''ד והרמב''ן ז''ל ולא כדברי רש''י שכתב צורף לאו דוקא: אבל אם מכרה וכו'. כבר כתבתי בסמוך (שם) פלוגתא דרבי ורבנן ובודאי דהלכה כרבנן. ודע דהאי משכנה לדעת רבינו היינו אפילו הרהינה אצלו וא''ל אם לא באתי מכאן עד יום פלוני הרי היא שלך והגיע הזמן ולא פדאה ואפ''ה לרבנן לא בטיל דכיון דס''ל דצורף דוקא מפני שעתיד לשברה אי לא משכנה כה''ג מאי רבותיה דצורף לרבי דאמר בטל וכן כתב הר''ן ז''ל: או שנפלה עליה וכו' גנבוה לסטים וכו'. ברייתא (שם) כתבתיה בסמוך: רקק בפניה וכו'. משנה שם:

לחם משנה או ישראל שאינו צורף. בפ' ר' ישמעאל (דף נ"ג.) אמרו חד אמר מחלוקת בצורף עובד כוכבים אבל בצורף ישראל דברי הכל ביטל וחד אמר בצורף ישראל מחלוקת ויש שפסק כמ''ד בצורף ישראל ובין צורף ישראל ובין צורף עובד כוכבים לא ביטל. ורבינו פסק לקולא ונתן הר''ן טעם לדברי רבינו ז''ל. ול''נ טעם אחר משום דאפילו למ''ד בצורף ישראל מחלוקת איכא ספיקא אחרינא דדלמא בין בזו ובין בזו מחלוקת והרי אמר רבי נראין דברי כשמכרה לחבלה וכו' שפירושו דנראים דבריו לשומעי מחלוקתי כשמכרה לחבלה דהיינו צורף ישראל וכיון דנראין דבריו לשומעי מחלוקתם ודאי דהלכה כוותיה ואם כן חזר הדבר להיות ספק ספיקא ולקולא ספק אי כמאן דאמר בצורף ישראל ספק כמאן דאמר בצורף עובד כוכבים מחלוקת ואת''ל בצורף ישראל מחלוקת ספק אי בין בזו ובין בזו ורבי אמר שנראין דבריו לשומעי מחלוקתם וא''כ הוי מותר לצורף ישראל ולכך פסק רבינו לקולא. ומה שאמר דלישראל שאינו צורף אסור משום דהוא סבר דמאי דאמרו בגמרא אבל בצורף ישראל דברי הכל ביטל הוי דוקא צורף דלא כפירוש התוספות וכ''ת א''כ איך יתרץ קושית התוספות דמה שהקשו בגמ' מהאי דהלוקח גרוטאות ודילמא ההיא איירי בשאינו צורף יש לומר דסבר דסתם לוקחי מתכות צורפים הם כדפירש''י ז''ל וא''כ ודאי דמה שאמר הלוקח ודאי דהוא צורף. ואפשר דרש''י ז''ל ג''כ סבירא ליה כרבינו ולכך כתב סתם לוקחי מתכות צורפים הם והרב בית יוסף לא הבין כן אלא שרש''י סבר כפירוש התוספות:

יא עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁהֱנִיחוּהָ עוֹבְדֶיהָ בִּשְׁעַת שָׁלוֹם מֻתֶּרֶת בַּהֲנָאָה שֶׁהֲרֵי בִּטְּלוּהָ. בִּשְׁעַת מִלְחָמָה אֲסוּרָה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֱנִיחוּהָ אֶלָּא מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה. עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁנִּשְׁבְּרָה מֵאֵלֶיהָ שְׁבָרֶיהָ אֲסוּרִים בַּהֲנָאָה עַד שֶׁיְּבַטְּלוּהָ. לְפִיכָךְ הַמּוֹצֵא שִׁבְרֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה שֶׁמָּא לֹא בִּטְּלוּהָ הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. וְאִם הָיְתָה שֶׁל פְּרָקִים וְהֶדְיוֹט יָכוֹל לְהַחֲזִירָם צָרִיךְ לְבַטֵּל כָּל פֶּרֶק וּפֶרֶק מִפְּרָקֶיהָ * וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיר כֵּיוָן שֶׁבִּטֵּל אֵיבָר אֶחָד מִמֶּנָּה בָּטְלוּ כָּל הַשְּׁבָרִים:

ההראב"ד ואם אינו יכול להחזיר כיון שביטל אבר אחד ממנה בטלו כל השברים. א''א לא מחוורא הא מילתא שאם צריכה ביטול כולן צריכין ביטול אלא בעבודת כוכבים של חוליות והחוליות הם שברי שברים כמו חצאי איברים שאם לא היה הדיוט יכול להחזירה אינה צריכה ביטול וכשהדיוט יכול להחזירה אינה כשבורה וצריך לבטל כל קיסם וקיסם:

כסף משנה עבודת כוכבים שנשתברה וכו'. בפרק כל האלילים (דף מ"א:) פלוגתא דר''י ור''ל ופסק כר''י: לפיכך המוצא שברי וכו'. פסק דלא כשמואל דאמר פרק כל האלילים דשברי עבודת כוכבים מותרים וכבר כתבתי בפרק שקודם זה מאי טעמא פסק דלא כוותיה: כתב הרמ''ך הרי''ף לא פסק כן דהא מייתי מילתיה דשמואל דאמר המוצא שברי אלילים מותרים ופסק נמי כר''י דעבודת כוכבים שנשתברה מאליה אסורה ולכאורה נראה לפום ריהטא דודאי איכא לאפלוגי בין מוצא לנשתברה דהא שמואל גופיה אמר בפרק כל האלילים [מ''ט:] דעבודת כוכבים שנשתברה מאליה אסורה ואפילו הכי שרי במוצא וזה הרב נראה דפסק לגמרי כר''י במוצא שברי עבודת כוכבים נמי אסורים עכ''ל: ואם היתה של פרקים וכו'. שם בס''פ אתמר עבודת כוכבים שנשתברה רב אמר צריך לבטל כל קיסם וקיסם ושמואל אמר אין עבודת כוכבים צריכא ליבטל אלא דרך גדילתה כלומר דוקא כשהיא דרך גדילתה צריכה ליבטל אבל זו שנשתברה בטלה מעצמה דמימר אמר איהי נפשה לא מצלא לההוא גברא מצלא ליה ואוקימו התם פלוגתייהו בתרי תלת אוקמתי ואוקימתא בתרייתא אוקמה בעבודת כוכבים של חוליות והדיוט יכול להחזירה דרב סבר כיון דהדיוט יכול להחזירה אינה בטלה ושמואל סבר דכיון דלאו אורחא ליפול ולהתפרק בטלה והלכה כרב באיסורי: וכתבו הרי''ף והרא''ש אוקימתא זו והקשה הר''ן על הרי''ף דבריש פרקין פסק כר''י דעבודת כוכבים שנשתברה מאליה אסורה והיאך פסק בסוף הפרק כאוקמתא בתרייתא דפלוגתא דרב ושמואל בהדיוט יכול להחזירה דמשמע בהדיא דאי אין הדיוט יכול להחזירה אפילו לרב מותרת ונדחק בתירוץ קושיא זו. ומתוך דברי רבינו למדנו תירוץ יפה בדבר דהא דאוקימנא פלוגתא דרב ושמואל בהדיוט יכול להחזירה לאו למימרא דאי אין הדיוט יכול להחזירה מותרת בלא ביטול כלל לדברי הכל אלא היינו לומר דכשהדיוט יכול להחזירה צריך לבטל כל קיסם וקיסם לרב וכשאין הדיוט יכול להחזירה אינו צריך לבטל כל קיסם וקיסם מ''מ אינה מותרת בלא ביטול כלל דהא קי''ל כר''י דאסר אלא דמפרשי דהא דאסר ר''י אינו אלא בלא ביטול אבל אם ביטל מותר אפילו ע''י ביטול כל דהוא דכיון שביטל אבר אחד ממנה בטלו כל השברים דכיון דאין הדיוט יכול להחזירה בביטול כל דהו סגי ליה ומ''מ ביטול בעיא ואי לא בטיל כלל אסור והיינו דר''י: והראב''ד כתב ואם אינו יכול להחזירה וכו' א''א לא מחוורא הא מילתא וכו'. וצריך לבטל כל קיסם וקיסם עכ''ל. וכבר כתבתי טעם לדברי רבינו:

לחם משנה ואם היתה של פרקים וכו'. בסוף פרק כל הצלמים (דף מ"ט:) אמרינן והכא בעבודת כוכבים של חוליות וכו' ורבינו כדי דלא ליתי רב דקי''ל כוותיה לגבי שמואל דלא כרבי יוחנן דאמר עבודת כוכבים שנשתברה מאליה אסורה דקי''ל כוותיה מש''ה מפרש הוא ז''ל דמה שאמר רב דהיכא דהדיוט יכול להחזירו צריך לבטל כל קיסם וקיסם אבל אם אינו יכול להחזירו לא לאו למימרא דאינה צריכה ביטול כלל דהא עבודת כוכבים שנשתברה מאליה הוי והיא אסורה כרבי יוחנן אלא שצריך לבטל אבר אחד בלבד. והר''א ז''ל בהשגות תירץ דברי רב בענין אחר דאתי כרבי יוחנן ואמר דהך עבודת כוכבים של חוליות הוי שברי שברים ומפני כך כשהדיוט יכול להחזירה הוא צריך לבטל אבל כשאינו יכול להחזירה אינו צריך ביטול דרבי יוחנן לא אמר דעבודת כוכבים שנשתברה מאליה אסורה אלא בשברים אבל בשברי שברים מותרים:

יב מִזְבַּח עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁנִּפְגַּם עֲדַיִן הוּא אָסוּר בַּהֲנָאָה עַד שֶׁיִּנָּתֵץ רֻבּוֹ בְּיַד עוֹבֵד כּוֹכָבִים. וּבִימוֹס שֶׁנִּפְגַּם מֻתָּר. אֵי זֶהוּ בִּימוֹס וְאֵי זֶהוּ מִזְבֵּחַ. בִּימוֹס אֶבֶן אַחַת. מִזְבֵּחַ אֲבָנִים הַרְבֵּה. וְכֵיצַד מְבַטְּלִין אַבְנֵי מַרְקוּלִיס. כֵּיוָן שֶׁבָּנָה מֵהֶם בִּנְיָן אוֹ חִפָּה בָּהֶן אֶת הַדְּרָכִים וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הֲרֵי הֵן מֻתָּרִים בַּהֲנָאָה. כֵּיצַד מְבַטְּלִים אֶת הָאֲשֵׁרָה. קִרְסֵם מִמֶּנָּה עָלֶה אוֹ זָרַק מִמֶּנָּה יוֹנֵק נָטַל מִמֶּנָּה מַקֵּל אוֹ שַׁרְבִיט אוֹ שֶׁשְּׁפָאָהּ שֶׁלֹּא לְצָרְכָּהּ הֲרֵי זוֹ בְּטֵלָה. שְׁפָאָהּ לְצָרְכָּהּ הִיא אֲסוּרָה וּשְׁפָאֶיהָ מֻתָּרִים. וְאִם הָיְתָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל בֵּין לְצָרְכָּהּ בֵּין שֶׁלֹּא לְצָרְכָּהּ בֵּין הִיא וּבֵין שְׁפָאֶיהָ אֲסוּרָה לְעוֹלָם שֶׁעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵין לָהּ בִּטּוּל לְעוֹלָם:

כסף משנה מזבח עבודת כוכבים שנפגם וכו'. פ' ר' ישמעאל (דף נ"ג:) תניא בימוס שנפגם מותר מזבח שנפגם אסור עד שינתץ רובו. ה''ד בימוס וה''ד מזבח אר''י בימוס אבן אחת מזבח אבנים הרבה. ומפרש רבינו דהאי שינתץ רובו היינו ע''י עובדי כוכבים דאי לאו הכי אסור כדין עבודת כוכבים שנשתברה מאליה: וכיצד מבטלין וכו'. שם [נ'.] מייתי עובדא שחיפו עובדי כוכבים דרכים באבני מרקוליס ואיכא רבנן דפרשי מלילך עליהם ואיכא דלא פרשי וא''ר יוחנן רבי מנחם ברבי סימאי בנן של קדושים מהלך עליהם ואנו נפרוש מהם ורבא בר ירמיה אייתי מתניתא בידיה עובדי כוכבים שהביא אבנים מן המרקוליס וחיפה בהם דרכים מותרים ורב ששת נמי משמע התם דהכי ס''ל והשתא כי נוקי רבנן דפרשי בהדי רבנן דלא פרשי הא ר' יוחנן ורב ירמיה ורב ששת בהדייהו וה''ל דלא פרשי רובא ועוד דהא מעשה דרבי מנחם ברבי סימאי ומתניתא מסייע להו והכי נקטינן: כיצד מבטלין את האשרה וכו'. משנה בסוף כל האלילים (דף מ"ט:) כיצד מבטלה כלומר לאשרה קירסם וזירד נטל ממנה מקל או שרביט אפילו עלה ה''ז ביטלה שיפה לצורכה אסורה ושלא לצורכה מותרת. ופירש רש''י קירסם קסמין יבשים שבאילן, נטל לצורכו לישרוף, זירד זרדין לחים שבה לצורכה ליפותה עכ''ל. ובגמ' [שם] תניא עובד כוכבים ששיפה עבודת כוכבים לצורכו היא ושפאיה מותרים לצורכה היא אסורה ושפאיה מותרים וישראל ששיפה עבודת כוכבים בין לצורכה בין לצורכו היא ושפאיה אסורים. כתב הרמ''ך היתה של ישראל וכו' תימה מאי איריא של ישראל אפילו של עובד כוכבים נמי ישראל ששפה אותה בין היא בין שפאיה אסורים כדאמרינן בגמ' [שם מ''ב.] גזירה דילמא מגבה להו והויא לה עבודת כוכבים של ישראל ואין לה ביטול לעולם, עכ''ל:

לחם משנה מזבח עבודת כוכבים. שם בפרק ר' ישמעאל (דף נ"ג) אמרו שם בימוס שנפגם מותר מזבח שנפגם אסור ואפילו למאן דאמר עובדין לשברים הני מילי עבודת כוכבים כיון דפלחה זילא בה מילתא לבטולה אבל הני שקיל להאי ומייתי בימוס אחרינא תניא כוותיה דרבי יוחנן וריש לקיש בימוס שנפגם מותר מזבח שנפגם אסור עד שינתץ רובו ע''כ. וכתב רבינו שינתץ רובו בידי עובדי כוכבים. והרב''י ז''ל כתב דטעמו דאי לא הוי ביד עובד כוכבים אלא מאליו הוי עבודת כוכבים שנשתברה מאליה ואנן קי''ל דאסורה כרבי יוחנן. וקשה לי דהא אמרי בגמרא גבי בימוס דאפילו למ''ד עובדין לשברים הני מילי עבודת כוכבים אבל הני שקיל להאי וכו' וא''כ אפילו שלא יותץ ביד עובד כוכבים הוי לן למשרי ולא דמי לעבודת כוכבים דכיון דפלחה זילא בה מילתא כי היכי דאמרי בגמ' גבי בימוס וה''נ אמרינן גבי מזבח דלא דכיון דהוא תשמיש של עבודת כוכבים שקיל להאי ומייתי בימוס אחרינא וא''כ קשה דלמה כתב רבינו בידי עובד כוכבים וצ''ע:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן