הלכות עבודת כוכבים וחקותיהם - פרק עשירי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות עבודת כוכבים וחקותיהם - פרק עשירי - היד החזקה לרמב"ם

א אֵין כּוֹרְתִין בְּרִית לְשׁבְעָה עֲמָמִין כְּדֵי שֶׁנַּעֲשֶׂה עִמָּהֶן שָׁלוֹם וְנָנִיחַ אוֹתָם לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז-ב) 'לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית' אֶלָּא יַחְזְרוּ מֵעֲבוֹדָתָם אוֹ יֵהָרְגוּ. וְאָסוּר לְרַחֵם עֲלֵיהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז-ב) 'וְלֹא תְחָנֵּם'. לְפִיכָךְ אִם רָאָה מֵהֶם אוֹבֵד אוֹ טוֹבֵעַ בַּנָּהָר לֹא יַעֲלֶנּוּ. רָאָהוּ נָטוּי לָמוּת לֹא יַצִּילֶנּוּ. אֲבָל לְאַבְּדוֹ בְּיָדוֹ אוֹ לְדָחֳפוֹ לַבּוֹר וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה עִמָּנוּ מִלְחָמָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשִׁבְעָה עֲמָמִין אֲבָל הַמּוֹסְרִים וְהָאֶפִּיקוֹרוֹסִין מִיִּשְׂרָאֵל הָיָה דִּין לְאַבְּדָן בְּיָד וּלְהוֹרִידָן עַד בְּאֵר שַׁחַת מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ מְצֵרִים לְיִשְׂרָאֵל וּמְסִירִין אֶת הָעָם מֵאַחֲרֵי ה':

כסף משנה אין כורתין ברית וכו': לפיכך אם ראה וכו'. בפרק אין מעמידין (ע"ז דף כ"ו.) תני רבי אבהו קמיה דר''י העכו''ם לא מעלין ולא מורידין אבל האפיקורסין והמסורות והמומרין מורידין ולא מעלין:

לחם משנה אין כורתין ברית וכו'. נראה דזה איירי כשידינו תקיפה ואנו עושין מלחמה עמהן כמו שנתבאר בהל' מלכים אין כורתין שלום אלא יהרגו אם לא ירצו שלא לעבוד עכו''ם. ומ''ש אם ראה אדם עכו''ם לא מעלין וכו' היינו בזמן הזה ואין ידינו תקיפה ולפיכך לא מעלין ולא מורידין: אבל המוסרין והאפיקורוסין וכו'. בפרק אין מעמידין (דף כ"ו.) אמרי תני ר' אבהו קמיה דר' יוחנן העכו''ם והרועים בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין אבל המינין והמסורות היו מורידין ולא מעלין אמר ליה אני שונה לכל אבידת אחיך לרבות את המומרים ואת אמרת (מומר) מורידין סמי מכאן מומר. והקשו ולישני ליה כאן במומר אוכל נבלות לתאבון כאן במומר אוכל נבלות להכעיס. קסבר אוכל נבלות להכעיס מין הוא ובתר הכי איתמר מומר פליגי רב אחא ורבינא חד אמר לתאבון מומר וחד אמר להכעיס (מין וחד אמר אפילו להכעיס) נמי מומר הוא (ולא אפיקורוס) , ע''כ. ורבינו מדלא הזכיר כאן מומרים משמע לכאורה דס''ל דאוכל נבלות להכעיס אפיקורוס הוא דאל''כ למאן דאמר אוכל נבלות להכעיס מומר הוא לא סמי מכאן מומר דכאן במומר אוכל נבלות להכעיס וכאן במומר אוכל נבלות לתאבון ומדלא הזכיר מומר משמע דכמאן דאמר אפיקורוס ס''ל. וזה תימא שבהלכות תשובה פ''ג כתב רבינו ז''ל שנים הם המומרים המומר לעבירה אחת וכו' וסיים שם והוא שיעשה להכעיס אלמא דלהכעיס מומר הוי מדהזכירו עם המומרים ולא הזכירו עם האפיקורוסים שהזכיר קודם חמשה נקראין אפיקורוסין וכו' א''כ נראה דפסק שם כמאן דאמר אפיקורוס הוא עובד עכו''ם וקשה לרבינו מדידיה אדידיה. מיהו לזה י''ל דודאי דהוא פסק כמאן דאמר אוכל נבלות להכעיס מומר הוא ואע''פ שלא הזכיר כאן מומר סמך על מה שכתב סוף פרק י''א מהלכות עדות שכתב שם המוסרין והאפיקורוסים והמומרים לא הצריכו חכמים למנותם בכלל פסולי עדות שלא מנו אלא רשעי ישראל אבל אלו המורדין הכופרין פחותים הם מהעכו''ם שהעכו''ם לא מעלין ולא מורידין ויש לחסידיהם חלק לעוה''ב ואלו מורידין ולא מעלין ואין להם חלק לעוה''ב. הרי שהזכיר המומרין והמורדין שמורידין ולא מעלין. ואכתי קשה לי במ''ש רבינו בהלכות תשובה שנים הם המומרים וכו' וסיים במומר הראשון והוא שיעשה להכעיס דאיך כתב כן הרי אפילו למאן דאמר מומר להכעיס מומר הוא לא קאמר אלא אפילו מומר להכעיס דכל שכן לתאבון דהוי מומר א''כ איך כתב והוא שיעשה להכעיס הא לתאבון נמי מומר הוי וצ''ע:

ב מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁאָסוּר לְרַפְּאוֹת עַכּוּ''ם אֲפִלּוּ בְּשָׂכָר. וְאִם הָיָה מִתְיָרֵא מֵהֶן אוֹ שֶׁהָיָה חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם אֵיבָה מְרַפֵּא בְּשָׂכָר אֲבָל בְּחִנָּם אָסוּר. וְגֵר תּוֹשָׁב הוֹאִיל וְאַתָּה מְצֻוֶּה לְהַחֲיוֹתוֹ מְרַפְּאִים אוֹתוֹ בְּחִנָּם:

כסף משנה מכאן אתה למד וכו'. פשוט הוא דרפואה היינו מעלין ובפירוש אמרו בגמרא דאסור להעלותן אפילו בשכר: ומ''ש ואם היה מתירא מהם וכו'. נלמד מדין ישראלית שמילדת את הנכרית ואע''פ שאמרו שאסור להעלותם אפי' בשכר הרי שם אמרו שיבקש תואנה משמע הא אם אינו יכול לבקש תואנה המתירא מהם מעלין אותם וה''ה שמרפאין אותם. ומדברי רבינו שהזכיר בכל זה עכו''ם משמע שאם אינו עכו''ם מותר לרפאתו בשכר וכן להעלותו מהבור: ומ''ש וגר תושב וכו'. פשוט הוא שהרי אמרו בפרק השוכר את הפועל (דף ס"ה:) דגר תושב אתה מצווה להחיותו:

ג אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בָּתִּים וְשָׂדוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּבְסוּרְיָא מוֹכְרִין לָהֶם בָּתִּים אֲבָל לֹא שָׂדוֹת. וּמַשְׂכִּירִין לָהֶם בָּתִּים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ שְׁכוּנָה וְאֵין שְׁכוּנָה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה. וְאֵין מַשְׂכִּירִין לָהֶם שָׂדוֹת. וּבְסוּרְיָא מַשְׂכִּירִין לָהֶם שָׂדוֹת. וּמִפְּנֵי מָה הֶחְמִירוּ בְּשָׂדֶה, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁתַּיִם, מַפְקִיעָהּ מִן הַמַּעַשְׂרוֹת וְנוֹתֵן לָהֶם חֲנִיָּה בַּקַּרְקַע. וּמֻתָּר לִמְכֹּר לָהֶם בָּתִּים וְשָׂדוֹת בְּחוּצָה לָאָרֶץ מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ אַרְצֵנוּ:

כסף משנה אין מוכרין להם בתים וכו'. משנה פ' לפני אידיהן (דף כ': כ"א.) אין משכירין להם בתים בא''י ואין צ''ל שדות ובסוריא משכירין להם בתים אבל לא שדות ובחוצה לארץ מוכרים בתים ומשכירין שדות דברי ר' מאיר ר''י אומר בא''י משכירין להם בתים ובסוריא מוכרים בתים ומשכירין שדות ובח''ל מוכרין אלו ואלו אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר''י אמר רב יוסף ובלבד שלא יעשנה שכונה וכמה שכונה תנא אין שכונה פחות משלשה בני אדם: ומ''ש מפני מה אמרו וכו'. כך אמרו שם בגמרא:

לחם משנה אין מוכרין להם בתים ושדות בא''י וכו'. שם פ' לפני אידיהן (דף כ"א:) ופסק כר''י. ומ''ש מפני שיש בו שתים וכו' מפקיעה מן המעשרות וכו', ע''כ צ''ל שהוא מפרש מה שאמרו בגמרא מפקיעה מן המעשר כפירוש יש מפרשים שכתבו שם בתוס' דאתיא אפילו למ''ד אין קנין לעכו''ם בא''י להפקיע מיד מעשר מ''מ חשובה הפקעה מה שהיה עתה ביד עכו''ם והוא זורעה שאינו מפריש ממנו מעשר דאי מפרש כפירוש התוס' שפירשו דאתיא כמ''ד יש קנין לעכו''ם בא''י קשה לרבינו מדידיה אדידיה שהרי הוא ז''ל פסק בהלכות תרומות פ''ה דאין קנין לעכו''ם בא''י וכאן כתב שמפקיעה מן המעשר אלא ודאי שכונתו כמו שפירשתי:

ד אַף בְּמָקוֹם שֶׁהִתִּירוּ לְהַשְׂכִּיר לֹא לְבֵית דִּירָה [א] הִתִּירוּ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכְנִיס לְתוֹכָהּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְנֶאֱמַר (דברים ז-כו) 'לֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ' [ב]. * אֲבָל מַשְׂכִּיר לָהֶן בָּתִּים לַעֲשׂוֹתָן אוֹצָר. וְאֵין מוֹכְרִין לָהֶן פֵּרוֹת וּתְבוּאָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בַּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע. אֲבָל מוֹכֵר הוּא מִשֶּׁיָקֹץ אוֹ מוֹכֵר לוֹ עַל מְנָת לָקֹץ וְקוֹצֵץ. וּמִפְּנֵי מָה אֵין מוֹכְרִין לָהֶן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז-ב) 'וְלֹא תְחָנֵּם' לֹא תִּתֵּן לָהֶם חֲנִיָּה בַּקַּרְקַע שֶׁאִם לֹא יִהְיֶה לָהֶם קַרְקַע יְשִׁיבָתָן יְשִׁיבַת עַרְאַי הִיא. וְכֵן אָסוּר לְסַפֵּר בְּשִׁבְחָן וַאֲפִלּוּ לוֹמַר כַּמָּה נָאֶה עוֹבֵד כּוֹכָבִים זֶה בְּצוּרָתוֹ. קַל וָחֹמֶר שֶׁיְּסַפֵּר בְּשֶׁבַח מַעֲשָׂיו אוֹ שֶׁיְּחַבֵּב דָּבָר מִדִּבְרֵיהֶם שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא תְחָנֵּם לֹא יִהְיֶה לָהֶם חֵן בְּעֵינֶיךָ, מִפְּנֵי שֶׁגּוֹרֵם לְהִדַּבֵּק עִמּוֹ וְלִלְמֹד מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים. וְאָסוּר לִתֵּן לָהֶם מַתְּנַת חִנָּם אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְגֵר תּוֹשָׁב שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד-כא) 'לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי', בִּמְכִירָה וְלֹא בִּנְתִינָה:

ההראב"ד אבל משכיר להם בתים לעשותן אוצר. א''א ובלבד שלא יהיה אוצר של יין ואם עשה שכרו אסור:

כסף משנה אף במקום שהתירו וכו'. משנה שם ואמרו בגמרא אף במקום שאמרו להשכיר מכלל דאיכא דוכתא דלא מוגרי ואע''פ שהלכה כר''י לא נמנע רבינו מלכתוב משנה זו להשמיענו דין זה ורצה לתפוס לשון המשנה דהא ליכא למיחש דנימא הלכה כר''מ שהרי הוא ז''ל פסק בסמוך כר''י: ומ''ש אבל משכיר להם לעשותן אוצר. כלומר שאם שלא לבית דירה אמרו א''כ במה אמרו משכירין להם לכך כתב דהאי משכירין להם היינו אוצר: כתב הראב''ד אבל משכיר להם בתים לעשותן אוצר א''א ובלבד שלא יהא אוצר של יין ואם עשה שכרו אסור עכ''ל. ורבינו כתב אוצר ולא פירש ופשיטא דאינו יכול לעשותו אוצר דיין נסך ואם עשאו שזה אסור כדברי הראב''ד ולא הוצרך רבינו לכתוב זה שכבר נתבאר בהלכות מאכלות אסורות שכל הנאת יין נסך אסור: ואין מוכרין להם פירות ותבואה וכו'. משנה (דף י"ט:) אין מוכרין להם במחובר לקרקע אבל מוכר הוא משיקצץ ר''י אומר מוכר הוא לו ע''מ לקוץ ובגמרא (שם דף כ':) ת''ר מוכר לו אילן ע''מ לקוץ וקוצץ דברי ר''י ור''מ אומר אין מוכר לו אלא קוצץ. וכתב הרמ''ך הרי''ף פסק כר''מ משום דסתם מתניתין כוותיה ועוד דקי''ל הלכה כר''מ בגזרותיו ע''כ. וי''ל שפסק רבינו כר''י משום דמוכח בברייתא בגמרא דמאן דפליג עליה דר''י היינו ר''מ ואע''ג דסתם במתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם מתני' שאני הכא דמוכח דתלמודא סבר דהלכה כר''י דבעי בעיא אליביה. דהכי אמרינן התם איבעיא להו בהמה ע''מ לשחוט מהו התם טעמא מאי שרי רבי יהודה דלאו ברשותיה קיימי ולא מצי משהי להו אבל בהמה כיון דברשותיה דעובד כוכבים קיימא משהי לה או דלמא ל''ש. וז''ל הרא''ש תמיהא לי על הרי''ף למה הביא בהלכותיו הך בעיא שהיא אליביה דר' יהודה והיה נראה דמדבעי סתמא דתלמודא אליבא דרבי יהודה אלמא הלכתא כוותיה והא דקתני במתני' אבל מוכר הוא משיקוץ לאו סתמא הוא כר''מ אלא דרבי יהודה ור''מ פליגי בדברי ת''ק דרבי יהודה מפרש דבריו אבל מותר הוא משיתנה עמו לקוץ דלא משמע ליה דקאמר ת''ק משיקצץ דמה חידוש הוא זה וכי בשביל שהיה מחובר לקרקע לא ימכרנו לו אחר שנקצץ ורבי מאיר פירש בברייתא משיקצוץ ממש והרמב''ם ז''ל פסק בחבוריו כר''י עכ''ל: ומפני מה אין מוכרין להם וכו' עד ולא בנתינה. הכל ברייתא (שם דף כ'.) ומוכח בגמרא דאע''ג דאסור לספר בשבחן אם ראה עובד כוכבים נאה יכול להודות ולומר מה רבו מעשיך ה' או ברוך שככה לו בעולמו:

לחם משנה אף במקום שהתירו וכו'. משנה שם (דף כ"א.) ואמרו בגמרא מכלל דאיכא דוכתא דלא מוגרי וסתמא כר''מ דאי לר' יוסי בכל דוכתא מוגרי ע''כ. וא''כ קשה לכאורה על רבינו דכיון דהוא פסק כר' יוסי איך כתב לשון זה שהוא מורה כר''מ. ונראה דיש לפרש גם לשון זה לר' יוסי וה''ק שמפני שבארץ אסור להשכיר שדות והתיר להשכיר בתים והכא קאמר אף בדבר שהתירו דהיינו הבתים לא התירו אלא לבית דירה ולא חשש רבינו שנטעה בדבריו שהוא ז''ל פסק בפירוש כר' יוסי ולכך תפס לשון המשנה כדפרישית: ואין מוכרין להן פירות וכו'. שם (דף י"ט) ופסק כר''י: וכן אסור לספר וכו'. שם (דף כ'):

ה מְפַרְנְסִים עֲנִיֵּי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים עִם עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. וְאֵין מְמַחִין בִּידֵי עֲנִיֵּי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמָם וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם חַגָּם מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. וְאֵין כּוֹפְלִין לָהֶן שָׁלוֹם לְעוֹלָם. וְלֹא יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּיוֹם חַגּוֹ לָתֵת לוֹ שָׁלוֹם. מְצָאוֹ בַּשּׁוּק נוֹתֵן לוֹ שָׁלוֹם בְּשָׂפָה רָפָה וּבְכֹבֶד רֹאשׁ:

כסף משנה מפרנסין עניי וכו'. ברייתא בגיטין פ' הנזקין (דף ס"א:): ואין ממחין וכו'. משנה שם [נ''ט:]: ושואלין בשלומם וכו'. משנה שם (ס"א). ושואלין בשלומם מפני דרכי שלום והיינו בשפה רפה ובכובד ראש וכמו שכתב רבינו בסמוך ואפ''ה טובא אשמועינן דלא חיישינן דילמא אזיל ומודה: ואין כופלין וכו'. שם [ס''ב] מימרא דרב דימי בר שישנא משמיה דרב ולעולם פירושו אפילו שלא ביום חגו וכו': לא יכנס עד ובכובד ראש. ברייתא שם:

לחם משנה מפרנסים עניי וכו'. בגיטין פרק הנזקין (דף ס"א):

ו אֵין כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אֲמוּרִים אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל לְבֵין הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אוֹ שֶׁיַּד עַכּוּ''ם תַּקִּיפָה עַל יִשְׂרָאֵל אֲבָל בִּזְמַן שֶׁיַּד יִשְׂרָאֵל תַּקִּיפָה עֲלֵיהֶם אָסוּר לָנוּ לְהַנִּיחַ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים בֵּינֵינוּ. * וַאֲפִלּוּ יוֹשֵׁב יְשִׁיבַת עַרְאַי אוֹ עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בִּסְחוֹרָה לֹא יַעֲבֹר בְּאַרְצֵנוּ אֶלָּא עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו שֶׁבַע מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג-לג) 'לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ' אֲפִלּוּ לְפִי שָׁעָה. וְאִם קִבֵּל עָלָיו שֶׁבַע מִצְוֹת הֲרֵי זֶה גֵּר תּוֹשָׁב. וְאֵין מְקַבְּלִין גֵּר תּוֹשָׁב אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג * אֲבָל שֶׁלֹּא בִּזְמַן הַיּוֹבֵל אֵין מְקַבְּלִין אֶלָּא גֵּר צֶדֶק בִּלְבַד:

ההראב"ד ואפילו יושב ישיבת עראי או עובר ממקום למקום בסחורה לא יעבור בארצנו. א''א זאת לא מצאנו ולא שמענו מעולם והפסוק שהוא מביא בז' אומות הוא ואפילו לדבריו ישיבה כתיב בהו ולא העברה: אבל שלא בזמן היובל אין מקבלין אלא גר צדק בלבד. א''א איני משוה לו בישיבת הארץ:

כסף משנה אין כל הדברים האלו אמורים וכו'. כתב הראב''ד ואפילו יושב ישיבת עראי וכו'. א''א זאת לא מצאנו וכו' ולא העברה עכ''ל. ורבינו משמע ליה דכיון דטעמא משום פן יחטיאו אותך לי אפילו בישיבת עראי או בעובר ממקום למקום איכא למיחש להכי הילכך על כרחך לומר דישיבה דכתיבא בהו אפילו כל דהו קאסר ומשבע אומות ילפינן לשאר עובדי כוכבים דהא בהו נמי שייך פן יחטיאו: ואין מקבלין גר תושב וכו'. בערכין פרק המקדיש (דף כ"ט): כתב הראב''ד אבל שלא בזמן היובל וכו'. א''א איני משוה לו בישיבת הארץ עכ''ל. טעמו לומר שאע''פ שאין מקבלין גר תושב בזמן שאין היובל נוהג אם קבל שבע מצות למה ימנעו אותו מישיבת הארץ הא ליכא למיחש ביה פן יחטיאו. ולדעת רבינו נראה לומר דאין ה''נ שאם מעצמו קיבל עליו שבע מצות שאין מונעין אותו מישיבת הארץ ולא בא לומר אלא שאין בית דין מקבלין אותו: ודין גר תושב נתבאר בפרק י''ד מהלכות איסורי ביאה ופרק שביעי מהלכות בית הבחירה:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן