הלכות עבודת יום הכיפורים - פרק חמישי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות עבודת יום הכיפורים - פרק חמישי - היד החזקה לרמב"ם
תוכן עניינים

א כָּל עֲבוֹדוֹת שֶׁעוֹבֵד בְּבִגְדֵי לָבָן בִּפְנִים בַּהֵיכָל צָרִיךְ לַעֲשׂוֹתָן עַל הַסֵּדֶר שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם הִקְדִּים בָּהֶן מַעֲשֶׂה לַחֲבֵרוֹ לֹא עָשָׂה כְּלוּם:

כסף משנה כל עבודות שעובד בבגדי לבן וכו'. בסוף פרק הוציאו לו (דף ס.) ופסק כרבי יהודה לגבי ר' נחמיה אי משום דהוא מאריה דגמרא טפי ואי משום דר' יוסי אמר אימתי משמע דלפרש דברי תנא קמא אתא:

ב קְטֹרֶת שֶׁחֲפָנָהּ קֹדֶם שְׁחִיטַת הַפָּר לֹא עָשָׂה כְּלוּם. אַף עַל פִּי שֶׁהַחֲפִינָה בָּעֲזָרָה צֹרֶךְ פְּנִים בַּעֲבוֹדַת פְּנִים הִיא. וְכֵן שָׂעִיר שֶׁשְּׁחָטוֹ קֹדֶם מַתַּן דָּמוֹ שֶׁל פַּר לֹא עָשָׂה כְּלוּם. אַף עַל פִּי שֶׁהַשְּׁחִיטָה בָּעֲזָרָה הֲרֵי דָּמוֹ נִכְנָס לְפָנִים:

כסף משנה קטרת שחפנה וכו' וכן שעיר ששחטו וכו'. מימרות שם:

ג אֵיל וּשְׂעִיר הַמּוּסָפִין שֶׁעָשָׂה אוֹתָן קֹדֶם עֲבוֹדַת הַיּוֹם אֵינָן כְּלוּם:

כסף משנה איל ושעיר המוספין וכו'. במשנה בסוף פרק הוציאו לו (דף ס') כל מעשה יום הכפורים האמור על הסדר אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום ויתבאר עוד בסמוך:

ד הִקְדִּים דַּם הַשָּׂעִיר לְדַם הַפָּר בְּקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים קֹדֶם שֶׁיִּגְמֹר עֲבוֹדָתוֹ. יַזֶּה מִדַּם הַפָּר כְּמִצְוָתוֹ וְאַחַר כָּךְ יָבִיא שָׂעִיר אַחֵר וְיִשְׁחֹט אוֹתוֹ וְיַזֶּה מִדָּמוֹ בְּקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים כְּמִצְוָתוֹ וְיִפָּסֵל הָרִאשׁוֹן. הִקְדִּים דַּם הַשָּׂעִיר לְדַם הַפָּר בְּמַתָּנוֹת שֶׁבַּהֵיכָל עַל הַפָּרֹכֶת יַחְזֹר וְיַזֶּה מִדַּם הַשָּׂעִיר פַּעַם שְׁנִיָּה לְאַחַר דַּם הַפָּר:

כסף משנה הקדים דם השעיר וכו'. שם במשנה הקדים דם השעיר לדם הפר יחזור ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר. ובגמרא (דף ס"א) אהא דאמר עולא שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר לא עשה כלום תנן הקדים דם השעיר לדם הפר יחזור ויזה מדם השעיר אחר דם הפר ואם איתא יחזור וישחוט מיבעי ליה תרגמה עולא במתנות שבהיכל. ופירש''י הקדים דם השעיר קס''ד במתנות שבפנים קאמר דה''ל שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר. תרגמה עולא במתנות שבהיכל קאמר אבל שחיטת השעיר במקומה היתה לאחר מתן הפר בפנים:

ה נִשְׁפַּךְ הַדָּם עַד שֶׁלֹּא גָּמַר מַתָּנוֹת שֶׁבְּקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים. יָבִיא דָּם אַחֵר וְיַחְזֹר וְיַזֶּה בַּתְּחִלָּה בְּקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים:

כסף משנה נשפך הדם עד שלא גמר וכו'. משנה וברייתא שם:

ו גָּמַר מַתָּנוֹת שֶׁבְּקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים וְהִתְחִיל בְּמַתָּנוֹת שֶׁבַּהֵיכָל וְנִשְׁפַּךְ הַדָּם עַד שֶׁלֹּא גָּמַר יָבִיא דָּם אַחֵר וְיַתְחִיל מִתְּחִלַּת הַזָּיוֹת שֶׁבַּהֵיכָל:

ז גָּמַר מַתָּנוֹת שֶׁבַּהֵיכָל וְהִתְחִיל לִתֵּן עַל מִזְבַּח הַזָּהָב וְנִשְׁפַּךְ הַדָּם עַד שֶׁלֹּא גָּמַר. יָבִיא דָּם אַחֵר וּמַתְחִיל מִתְּחִלַּת מַתְּנוֹת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁכֻּלָּן כַּפָּרָה בִּפְנֵי עַצְמָן הֵן:

ח גָּמַר מַתְּנוֹת הַמִּזְבֵּחַ וְאַחַר כָּךְ נִשְׁפַּךְ הַדָּם אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא דָּם אַחֵר. שֶׁשְּׁפִיכַת הַשְּׁיָרִים עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת. וְאִם דָּם הַפָּר הוּא שֶׁנִּשְׁפַּךְ קֹדֶם שֶׁיִּגְמֹר כָּל הַמַּתָּנוֹת הֲרֵי זֶה מֵבִיא פַּר אַחֵר. וְיַחֲפֹן קְטֹרֶת פַּעַם שְׁנִיָּה קֹדֶם שְׁחִיטַת הַפָּר. וְיַקְטִיר הַקְּטֹרֶת וְאַחַר כָּךְ יָבִיא דָּמוֹ וְיַזֶּה מִמֶּנּוּ:

כסף משנה ומ''ש גמר מתנות המזבח ואחר כך נשפך הדם אינו צריך להביא דם אחר וכו'. שם בברייתא: ואם דם הפר הוא שנשפך וכו'. שם אהא דאמר ר' חנינא קטרת שחפנה קודם שחיטתו של פר לא עשה ולא כלום תנן אם עד שלא גמר מתנות שבפנים נשפך הדם יביא דם אחר ויחזור ויזה בתחילה בפנים ואם איתא יחזור ויחפון מיבעי ליה בקטרת לא קא מיירי. ופירש רש''י ומיהו ודאי צריך להקטיר קטרת אחרת אחר שחיטת פר זה, וא''כ יש לתמוה על רבינו שכתב ויחפון קטרת פעם שנייה קודם שחיטת הפר. והנגיד רבינו יהושע מבני בניו של רבינו כתב ששאלו ממנו שמאחר שרבינו כתב בתחלת הפרק קטרת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה כלום היאך כתב כאן שיחפון קטורת פעם שנייה קודם שחיטת הפר. והשיב מאחר ששחט פר בתחלה ולא קרה לו מה שיפסידוהו הנה יותר חפינת הקטרת קודם שחיטת הפר השני מאחר שהוא אחר שחיטת הפר הראשון שלא אירע בו פיסול עכ''ל. ולשון הגמרא דקאמר בהקטרה לא קא מיירי קשה דמשמע דודאי צריך לחפון אחר שחיטת פר שני, וצריך לדחוק ולומר שרבינו מפרש בקטרת כה''ג לא קא מיירי רבי חנינא כלומר אין כאן צורך לחפינת קטורת אחר שחיטת פר שני דקודם לו שפיר דמי. ול''נ דטעות סופר יש כאן וצריך להגיה ולכתוב אחר במקום קודם:

ט וְאֵין מְטַמֵּא בְּגָדִים וְאֵין נִשְׂרָף בְּבֵית הַדֶּשֶׁן אֶלָּא הַפָּר הַזֶּה הָאַחֲרוֹן שֶׁבּוֹ נִגְמְרָה הַכַּפָּרָה:

כסף משנה ואין מטמא בגדים וכו'. שם פלוגתא בברייתא (ס"ח:) ופסק כחכמים:

י נִתְעָרֵב לוֹ דַּם הַפָּר בְּדַם הַשָּׂעִיר קֹדֶם שֶׁיִּגְמֹר הַהַזָּיוֹת. נוֹתֵן אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה לְשֵׁם פַּר. וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה לְשֵׁם שָׂעִיר. נִתְעָרְבוּ בְּמַתָּנָה אַחֲרוֹנָה. נוֹתֵן אַחַת לְמַטָּה לְשֵׁם פַּר וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה לְשֵׁם שָׂעִיר:

כסף משנה נתערב לו דם הפר בדם השעיר. שם (דף נ"ו) מימרא דרבי ירמיה. ופירש''י נתערב וכו' קודם שנתן בפנים כלום. והקשה הר''י קורקוס ז''ל שא''כ איך יתן אחת למעלה ושבע למטה לשם פר וכן לשם שעיר שא''כ נמצא ששחט שעיר קודם שנתן דם הפר וכבר נתבאר שהוא פסול אלא ע''כ מיירי כשנתן כבר מתנות לפני ולפנים ובא ליתן מתנות ההיכל וכמו שתירצו בגמרא מתני' דהקדים דבסמוך לכך כתב רבינו קודם שיגמור ההזיות כלומר אבל נתן מקצתן עכ''ל. ומ''ש נתערבו במתנה אחרונה נותן אחת למטה לשם פר וכו'. שם נתערבו לו דמים בדמים במתנות אחרונות וכו' נותן שבע למטה לשם פר וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם שעיר. ופירש''י במתנות אחרונות אחר שנתן אחת למעלה מדם הפר. ורבינו גורס נתערבו לו דמים בדמים במתנה אחרונה נותן אחת למטה לשם פר וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם שעיר:

יא נִתְחַלְּפוּ הַכּוֹסוֹת וְלֹא יָדַע אֵי זֶה הוּא כּוֹס דַּם הַפָּר וְאֵי זֶה הוּא כּוֹס דַּם הַשָּׂעִיר נוֹתֵן מֵאֶחָד מֵהֶן אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה. וְנוֹתֵן מִן הַשֵּׁנִי אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה. (וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן מִן הָרִאשׁוֹן אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה). נִמְצָא מִכָּל מָקוֹם שֶׁנָּתַן מִדַּם הַפָּר וְאַחֲרָיו מִדַּם הַשָּׂעִיר:

כסף משנה נתחלפו הכוסות וכו'. שם. ויש בלשון רבינו תוספת שכ' וחוזר ונותן מן השני אחת למעלה ושבע למטה וצריך למוחקו וכך מצאתי בס' מוגה: כתב הר''י קורקוס ז''ל דע שזה ג''כ מדבר במתנות היכל דמתנות לפני ולפנים א''א מהטעם שנתבאר בסמוך דשעיר ששחטו קודם הזיות הפר לא עשה כלום וגם בזה לא דק רש''י עכ''ל:

יב קִבֵּל דַּם הַפָּר בִּשְׁתֵּי כּוֹסוֹת. וְקִבֵּל דַּם הַשָּׂעִיר בִּשְׁתֵּי כּוֹסוֹת. וְנִתְעָרְבוּ מִקְצָת הַכּוֹסוֹת. וְלֹא נוֹדַע כּוֹס דַּם הַפָּר מִכּוֹס דַּם הַשָּׂעִיר. הֲרֵי זֶה מַזֶּה כָּל הַהַזָּיוֹת כְּמִצְוָתָן מִן הַכּוֹסוֹת שֶׁלֹּא נִתְעָרְבוּ. וְשׁוֹפַךְ שְׁיָרֵי אֵלּוּ שֶׁהִזָּה מֵהֶן עַל הַיְסוֹד כַּמִּצְוָה. וְאוֹתָן הַכּוֹסוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ יִשָּׁפְכוּ לָאַמָּה:

כסף משנה קבל דם הפר בשתי כוסות וכו'. גם זה שם. ומה שכתב ואותם הכוסות שנתערבו ישפכו לאמה. הכי אמר התם ר''פ ואף על גב דרב הונא בריה דרב יהושע פליג עליה פסק כר''פ:

יג פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים אַף עַל פִּי שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל קוֹנֶה מִשֶּׁלּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז-ו) (ויקרא טז-יא) 'פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ'. הַמָּקוֹם הִפְקִיר מָמוֹנוֹ בּוֹ לְכָל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים. שֶׁאִלּוּ לֹא הָיָה לָהֶן בּוֹ שֻׁתָּפוּת לֹא הָיוּ מִתְכַּפְּרִין בּוֹ. לְפִיכָךְ אִם מֵת כֹּהֵן גָּדוֹל קֹדֶם שֶׁיִּשָּׁחֵט הַפָּר. הַכֹּהֵן שֶׁעוֹמֵד תַּחְתָּיו אֵינוֹ מֵבִיא פַּר אַחֵר אֶלָּא שׁוֹחֵט אֶת שֶׁל רִאשׁוֹן. וְאֵינוֹ חַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ שֶׁתָּמוּת שֶׁאֵין חַטַּאת הָרַבִּים מֵתָה. שָׁחַט אֶת הַפָּר וּמֵת קֹדֶם שֶׁיְּכַפֵּר בְּדָמוֹ. הַכֹּהֵן הָאַחֵר נִכְנָס בְּדָם זֶה וּמְכַפֵּר בּוֹ:

כסף משנה פר של יום הכפורים אף על פי שכ''ג קונה אותו משלו וכו'. בפ' הוציאו לו (דף נ"א:). ומה שכתב לפיכך אם מת כהן גדול קודם שישחט הפר וכו' עד נכנס בדם ומכפר בו. שם (מ"ט:) פלוגתא דאמוראי ופסק הכי משום דרב אשי דבתרא הוא אמר (נ') מסתברא כמ''ד דם איקרי פר:

יד שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים מִצְוָתָן שֶׁיִּהְיוּ שָׁוִין בְּמַרְאֶה וּבְקוֹמָה וּבְדָמִים. וּלְקִיחָתָן כְּאַחַת. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן שָׁוִין כְּשֵׁרִין. לָקַח אֶחָד מֵהֶן הַיּוֹם וְאֶחָד לְמָחָר כְּשֵׁרִים:

כסף משנה שני שעירי יוה''כ וכו' עד שאין חטאת הצבור מתה. משנה בריש פרק שני שעירי (דף ס"ב):

טו מֵת אֶחָד מֵהֶן. אִם עַד שֶׁלֹּא הִגְרִיל מֵת יִקַּח זוּג לְשֵׁנִי. וְאִם מִשֶּׁהִגְרִיל מֵת יָבִיא שְׁנַיִם וְיַגְרִיל עֲלֵיהֶן בַּתְּחִלָּה וְרוֹאֶה אֵי זֶהוּ שֶׁמֵּת. אִם הָיָה שֶׁל שֵׁם אוֹמֵר זֶה שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַשֵּׁם יִתְקַיֵּם תַּחְתָּיו. וְאִם הָיָה הַמֵּת שֶׁל עֲזָאזֵל יֹאמַר זֶה שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יִתְקַיֵּם תַּחְתָּיו. וְהַשֵּׁנִי מִן הַשְּׁנַיִם שֶׁהִגְרִיל עֲלֵיהֶן בַּסּוֹף יִרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם וְיִמָּכֵר וְיִפְּלוּ דָּמָיו לִנְדָבָה. שֶׁאֵין חַטַּאת הַצִּבּוּר מֵתָה:

כסף משנה ומה שכתב והשני מן השנים שהגריל עליהם. בסוף דף ס''ד פלוגתא דרב ור''י ופסק כרב דאמר אין בעלי חיים נדחים וכבר כתבתי בפרק ט''ו מהלכות מעשה הקרבנות למה פסק כן. ומה שכתב שיקריבו הראשונים. נלמד מדין הפריש חטאתו ואבדה דפסולי המוקדשין:

טז פַּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁאָבְדוּ וְהִפְרִישׁ אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶן וְקָרְבוּ וְנִמְצְאוּ הָרִאשׁוֹנִים. יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ וְיִמָּכְרוּ וְיִפְּלוּ דְּמֵיהֶן לִנְדָבָה. וְכֵן אִם נִמְצְאוּ הָרִאשׁוֹנִים קֹדֶם שֶׁיִּקָּרְבוּ אֵלּוּ יִקָּרְבוּ הָרִאשׁוֹנִים וְיִרְעוּ הַשְּׁנִיִּים עַד שֶׁיִּפּל בָּהֶן מוּם וְיִפְּלוּ דְּמֵיהֶן לִנְדָבָה. שֶׁאֵין חַטַּאת הַצִּבּוּר מֵתָה:

כסף משנה פר ושעיר של יוה''כ שאבדו וכו'. בברייתא פרק הוציאו לו (דף נ') ופרק שני שעירי (דף ס"ה) פלוגתא דתנאי ופסק כר''א ור''ש דאמרי הכי משום דרבים נינהו ועוד דאתו כסתם מתני'. ומ''ש וכן אם נמצאו הראשונים קודם שיקרבו אלו יקרבו הראשונים היינו כרב דאמר בפ' שני שעירי (דף ס"ד) דסבר לה כר' יוסי דאמר מצותו בראשון. ומ''ש וירעו השניים וכו' שאין חטאת הצבור מתה. כבר נתבאר:

יז הַמּוּם פּוֹסֵל בְּשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ אֲפִלּוּ מוּם עוֹבֵר. וְכֵן אִם נַעֲשָׂה מְחֻסַּר זְמַן נִפְסָל. כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁחֲטָה אִמּוֹ לְחוֹלֶה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. שֶׁדְּחִיָּתוֹ לַעֲזָאזֵל הִיא שְׁחִיטָתוֹ:

כסף משנה המום פוסל בשעיר המשתלח וכו' וכן אם נעשה מחוסר זמן וכו' עד היא שחיטתו. שם (ד' ס"ג ס"ד):

יח הָיָה טְרֵפָה פָּסוּל שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז-י) 'יָעֳמַד חַי':

יט חָלָה הַשָּׂעִיר וְאֵין יָכוֹל לְהַלֵּךְ מַרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפוֹ וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת:

כסף משנה (יח-יט) היה טריפה פסול וכו'. בפירקא קמא דחולין (דף י"א) גבי הא דאמרי' מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא וכו' אתיא משעיר המשתלח וכו': חלה השעיר וכו' עד בכל דבר שממיתו. בפרק שני שעירי (דף ס"ו ע"ב):

כ חָלָה הַמְשַׁלֵּחַ הֲרֵי זֶה מְשַׁלְּחוֹ בְּיַד אַחֵר:

כא נִטְמָא הַמְשַׁלֵּחַ הֲרֵי זֶה נִכְנָס לַמִּקְדָּשׁ וְנוֹטְלוֹ וְיוֹצֵא. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז-כא) 'בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה'. בְּיַד זֶה שֶׁהוּכַן אֲפִלּוּ נִטְמָא:

כב דְּחָפוֹ וְנָפַל הַשָּׂעִיר וְלֹא מֵת. יֵרֵד אַחֲרָיו וִימִיתֶנּוּ בְּכָל דָּבָר שֶׁמְּמִיתוֹ. וְאֵיבְרֵי שָׂעִיר זֶה מֻתָּרִין בַּהֲנָיָה:

כסף משנה ומ''ש ואיברי שעיר זה מותרים בהנאה. שם (דף ס"ז) פלוגתא דרב ושמואל ואמר רבא מסתברא כמ''ד מותרים:

כג נִפְחֲתָה תִּקְרָה שֶׁל הֵיכָל לֹא הָיָה מַזֶּה. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז-יז) 'בְּאֹהֶל מוֹעֵד':

כסף משנה נפחתה תקרה של היכל לא היה מזה וכו'. בפ' ב''ש (דף מ'):

כד מִזְבֵּחַ שֶׁלֹּא נִתְחַנֵּךְ בַּקְּטֹרֶת לֹא יַזֶּה עָלָיו. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד-ז) 'מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים':

כסף משנה מזבח שלא נתחנך בקטרת לא יזה עליו וכו'. בתורת כהנים פ' ויקרא גבי כהן משיח על פסוק מזבח קטרת הסמים שיתחנך בקטרת הסמים ולא בדם. ופרק התכלת (מנחות דף מ"ט) שנינו שאין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטרת:

כה חָסֵר מִן הַקְּטֹרֶת אֶחָד מִסַּמָּנֶיהָ אוֹ מַעֲלֶה עָשָׁן חַיָּב מִיתָה עָלֶיהָ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז-ב) 'וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת'. וְכֵן חַיָּב מִיתָה עַל בִּיאָתוֹ בְּלֹא מִצְוָה. לְפִיכָךְ אִם שָׁגַג בְּבִיאָה וְהֵזִיד בִּקְטֹרֶת. אוֹ שֶׁנִּכְנַס בִּקְטֹרֶת שְׁלֵמָה עִם הַחֲסֵרָה חַיָּב מִיתָה:

כסף משנה חסר מן הקטרת וכו'. בפ' הוציאו לו (דף נ"ג). ומ''ש וכן חייב מיתה על ביאתו בלא מצוה לפיכך אם שגג בביאה וכו' או שנכנס בקטרת שלימה וכו'. שם:

כו הִקְטִיר מִן הַקְּטֹרֶת שֶׁל קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים כְּזַיִת בַּהֵיכָל חַיָּב מִיתָה:

כסף משנה הקטיר מן הקטרת של קדש הקדשים כו'. נלמד ממה שאמרו בפרק השוחט ומעלה (דף ק"ט ע"ב) גבי אם הקטיר כזית בחוץ חייב:

כז חֲפִינַת הַקְּטֹרֶת עֲבוֹדָה. וְהַמַּחְשָׁבָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ. וְכֵן חֲתִיַּת הַגֶּחָלִים לַקְּטֹרֶת נִפְסֶלֶת בְּמַחְשָׁבָה. שֶׁמַּכְשִׁירֵי קָרְבָּן כְּקָרְבָּן:

כסף משנה חפינת הקטרת עבודה והמחשב' פוסלת בה. בריש פרק הוציאו לו (יומא דף מ"ח) בעיא דאיפשיטא: וכן חתיית הגחלים לקטורת נפסלת במחשבה וכו'. שם בעיא דלא איפשיטא ופסק לחומרא ולא כתב שהיא ספק כמ''ש באינך בעיי דבסמוך משום דלא שייך למימר ביה לא יחתה לכתחלה דיחזור ויחתה לכתחלה שפיר דמי:

כח חָפַן בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו אוֹ מִן הַצְּדָדִין אוֹ מִמַּטָּה לְמַעְלָה אוֹ שֶׁחָפַן בְּיָדוֹ זוֹ וּבְיָדוֹ זוֹ וְקָרַב זוֹ לָזוֹ. אוֹ שֶׁנִּתְפַּזְּרָה קְטֹרֶת מִיָּדוֹ עַל הָאָרֶץ וַאֲסָפָהּ. אוֹ שֶׁחָפַן חֲבֵרוֹ וְנָתַן לְחָפְנָיו. אוֹ שֶׁחָפַן וּמֵת וְנִכְנַס שֵׁנִי בְּמַה שֶּׁחָפַן רִאשׁוֹן. כָּל אֵלּוּ סָפֵק וְלֹא יַקְטִיר וְאִם הִקְטִיר הֻרְצָה:

כסף משנה חפן בראשי אצבעותיו וכו' עד וקרב זו לזו. (דף מ"ז:) שם בעיא דלא איפשיטא. ומ''ש או שנתפזרה קטרת מידו על הארץ ואספה. שם (דף מ"ח) בעיא דלא איפשיטא. ומ''ש או שחפן חבירו ונתן לחפניו או שחפן ומת ונכנס שני במה שחפן ראשון וכו'. שם (דף מ"ט) בעיא דלא איפשיטא: סליק הלכות עבודת יום הכפורים בס''ד (סנהדרין פ"ד) מ''ט דרבי וכו' גמר חטא חטא מתרומה ורבנן אמרי אמר קרא (ומתו) בו בו ולא במעילה. ופירש''י וממיתה לחודא הוא דאימעט דגבי מיתה הוא דכתיב בו אבל אזהרה מיגמר גמר להזיד במעילה בגזירה שוה דחטא חטא מתרומה. ומכל מקום אין מקום להשיג על רבינו למה לא הביא אותה ראייה מאחר שהביא ראייה הכתובה בגמ'. ומ''ש רבינו והוא הדין לשאר כל קדש וכו'. אין לתמוה עליו לומר דהא התם מייתי קרא לתודה ושלמים ובכור וחטאת ואשם דהתם באוכל בחוץ ואם תאמר דמקרא אחרינא מייתי לה גמ' בדוכתא אחרינא דבפרק בתרא דתמורה (דף ל"ב:) אמר ר' ינאי אין מעילה מפורשת מן התורה אלא בעולה בלבד שנאמר נפש כי תמעול מעל וכו' מקדשי ה' המיוחדים לה' אבל חטאת ואשם לא נפקא אלא מדרבי דתניא רבי אומר כל חלב לה' לרבות [אימורי] קדשים קלים למעילה, ואיכא למימר דההיא דפ''ב דתמורה לא לענין חיוב מלקות במזיד אתמר. וא''ת מנא ליה דהוא הדין לשאר כל קדש וי''ל דיליף לה בבנין אב מעולה: מעל בשגגה משלם וכו'. מפורש בפרשת ויקרא:

סְלִיקוּ לְהוּ הִלְכוֹת עבוֹדַת יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּסַ''ד

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן