הלכות עבדים - פרק שלישי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות עבדים - פרק שלישי - היד החזקה לרמב"ם

א כָּל עֶבֶד עִבְרִי הֲרֵי הָאָדוֹן חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת אִשְׁתּוֹ הַנְּשׂוּאָה לוֹ וְלֹא אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה מֻתֶּרֶת לוֹ. אֲבָל אִם הָיְתָה מֵאִסּוּרֵי לָאוִין אֲפִלּוּ שְׁנִיָּה אֵינוֹ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ שֶׁנֶּאֱמַר אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ אִשָּׁה הָרְאוּיָה לַעֲמֹד עִמּוֹ. וְכֵן חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו. בִּמְכָרוּהוּ בֵּית דִּין נֶאֱמַר (שמות כא-ג) 'אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ'. וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּקְנָה זֶה נִשְׁתַּעְבְּדָה אִשְׁתּוֹ. אֲבָל לֹא בָּא לְלַמֵּד אֶלָּא שֶׁהָאָדוֹן חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ. וּבְמוֹכֵר עַצְמוֹ נֶאֱמַר (ויקרא כה-מא) 'וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ'. וּבְנִמְכָּר לְעַכּוּ''ם נֶאֱמַר (ויקרא כה-נד) 'וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיֹּבֵל הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ'. אֶחָד אִשָּׁה וּבָנִים שֶׁהָיוּ לוֹ בִּשְׁעַת מְכִירָה אוֹ אִשָּׁה וּבָנִים שֶׁהָיוּ לוֹ אַחַר מְכִירָתוֹ. וְהוּא שֶׁיִּקָּחֶנָּה מִדַּעַת הָאָדוֹן. אֲבָל אִם לְקָחָהּ שֶׁלֹּא מִדַּעַת רַבּוֹ אֵינוֹ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ:

ב אַף עַל פִּי שֶׁהָאָדוֹן חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו אֵין לוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם כְּלוּם אֶלָּא הֲרֵי מַעֲשֵׂה הָאִשָּׁה וּמְצִיאָתָהּ לְבַעֲלָהּ. וְכָל שֶׁזּוֹכֶה הַבַּעַל בְּאִשְׁתּוֹ זוֹכֶה זֶה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עֶבֶד עִבְרִי:

כסף משנה (א-ב) כל עבד עברי הרי האדון חייב וכו'. זה שחייב לזון אשתו ובניו פ''ק דקידושין (דף כ"ב) ובמכילתא נמי דריש הכי וקאמר תו יכול יהא חייב במזונות ארוסה ושומרת יבם תלמוד לומר אשתו להוציא שומרת יבם שאינה אשתו עמו להוציא ארוסה שאינה עמו: אבל אם היתה מאיסורי לאוין וכו'. יתבאר בסמוך: במכרוהו בית דין נאמר וכו'. פ''ק דקידושין (דף כ"ב) ויצא מעמך הוא ובניו אם הוא נמכר בניו [ובנותיו מי] נמכרים מכאן שרבו חייב במזונות בניו כיוצא בדבר אתה אומר אם בעל אשה הוא וכו' אם הוא נמכר אשתו מי נמכרת מכאן שרבו חייב במזונות אשתו: אחד אשה ובנים שהיו לו בשעת מכירה וכו' עד וכל שזוכה הבעל באשתו זוכה זה. הכל במכילתא דר''ש כתבה הרמב''ן בפרשת משפטים ז''ל אם בעל אשה הוא מה הוא חייב במזונותיו אף אשתו ובניו חייב במזונותיהם עדיין אני אומר אשה ובנים שהיו לו עד שלא לקחו רבו רבו חייב במזונותיהן וכו' ת''ל אם בעל אשה הוא וכו' שתי נשים כאן אחת עד שלא לקחו רבו ואחת משלקחו רבו יכול אפילו היתה אלמנה לכ''ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ת''ל ויצאה אשתו עמו אשה שראויה להתקיים עמו יצאה זו וכו' יכול אפילו נשא אשה שלא מדעת רבו תלמוד לומר הוא מה הוא מדעת רבו אף אשתו מדעת רבו יכול יהא מעשה בניו ובנותיו של רבו ת''ל הוא מעשה ידיו של רבו ואין מעשה בניו ובנותיו של רבו עד כאן בברייתא ורבינו תפס הברייתא כפשטה אף על פי שהרמב''ן פירש בה פירוש אחר כמבואר בפירוש התורה שלו. ומכל מקום לדברי רבינו צ''ע אם חייב במזונות בניו כשהם יותר מבני שש או לא. עוד צריך לדקדק שכתב בראש הפרק אבל אם היתה מאיסורי לאוין אפילו שנייה אינו חייב במזונותיה ומנא לן דשנייה נמי דהא לא הזכירו בברייתא אלא חייבי לאוין לחוד ועוד שכיון שמעמו דרשינן אשה הראויה לו לא ממעט אלא איסורי תורה אבל איסורי סופרים משמע שלא נתכוונה התורה למעט ואפשר דכיון דכל מילי דרבנן אסמכינהו אלאו דלא תסור ועוד דשניות ילפינן להו מושמרתם את משמרתי שפיר איכא למימר דמעטינהו קרא. ודע שאף על פי שבברייתא אמרו יכול יהא מעשה בניו ובנותיו של רבו וכו' ולא הזכירו מעשה ידי אשתו הוא הדין לאשתו אלא דחדא מינייהו נקט תדע מדקתני סיפא ת''ל הוא דמשמע דוקא הוא מעשה ידיו לרבו אבל לא אשתו ולא בניו:

ג מִי שֶׁמְּכָרוּהוּ בֵּית דִּין יֵשׁ לְרַבּוֹ לִתֵּן לוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית. בֵּין הָאָדוֹן בֵּין בְּנוֹ שֶׁל אֲדוֹן אִם מֵת אָבִיו הֲרֵי זֶה נוֹתֵן לוֹ שִׁפְחָה. וְכוֹפֵהוּ עַל זֶה כְּדֵי שֶׁיּוֹלִיד מִמֶּנָּה עֲבָדִים. וַהֲרֵי הִיא מֻתֶּרֶת לוֹ כָּל יְמֵי עַבְדוּתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא-ד) 'אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה' וְגוֹ'. וְהַמּוֹכֵר עַצְמוֹ אָסוּר בְּשִׁפְחָה כְּנַעֲנִית כִּשְׁאָר כָּל יִשְׂרָאֵל:

כסף משנה מי שמכרוהו בית דין וכו'. בפירקא קמא דקידושין (דף ט"ו) ובמכילתא אם אדוניו יתן לו אשה רשות וזהו שכתב רבינו יש לרבו כלומר הרשות ביד רבו. ומה שכתב בין בנו של אדון אם מת אביו הרי זה נותן לו שפחה. ומה שכתב וכופהו על זה. בפירקא קמא דקידושין (דף י"ד ע"ב) המוכר את עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית מכרוהו ב''ד רבו מוסר לו שפחה כנענית רבי אליעזר אומר זה וזה רבו מוסר לו שפחה כנענית וכו' מאי טעמא דתנא קמא מיעט רחמנא גבי מכרוהו בית דין אם אדוניו יתן לו אשה לו ולא למוכר עצמו ואידך לו בעל כרחו ואידך מכי משנה שכר שכיר נפקא דתניא כי משנה שכר שכיר עבדך שכיר אינו עובד אלא ביום עבד עברי בין ביום בין בלילה וכי תעלה על דעתך שעבד עברי עובד בין ביום בין בלילה והלא נאמר כי טוב לו עמך וכו' אמר רבי יצחק מכאן שרבו מוסר לו שפחה כנענית: והמוכר עצמו אסור בשפחה כנענית וכו'. ברייתא פ''ק דקידושין (דף י"ד) המוכר עצמו נמכר לשש ויתר על שש מכרוהו ב''ד אינו נמכר אלא לשש וכו' המוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית מכרוהו ב''ד רבו מוסר לו שפחה כנענית ומפרשינן טעמא בגמ' דאמר קרא אם אדוניו יתן לו אשה לו ולא למוכר עצמו:

ד אֵין עֶבֶד עִבְרִי מֻתָּר בְּשִׁפְחָה כְּנַעֲנִית עַד שֶׁתִּהְיֶה לוֹ אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וּבָנִים. אֲבָל אִם אֵין לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים אֵין רַבּוֹ מוֹסֵר לוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית. וְדָבָר זֶה קַבָּלָה הוּא אֲפִלּוּ הָיָה הַנִּמְכָּר [א] כֹּהֵן הֲרֵי זֶה מֻתָּר בְּשִׁפְחָה כְּנַעֲנִית כָּל יְמֵי עַבְדוּתוֹ:

כסף משנה אין עבד עברי מותר בשפחה כנענית וכו'. ברייתא פ''ק דקידושין (דף כ') אם בגפו יבא בגפו יצא ר' אליעזר בן יעקב אומר יחידי נכנס יחידי יצא ואמר רב נחמן בר יצחק דה''ק יש לו אשה ובנים רבו מוסר לו שפחה כנענית אין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו שפחה כנענית ומשנת ראב''י קב ונקי ועוד דרב נחמן בר יצחק פירש דבריו אלמא כוותיה סבירא ליה. ומ''ש אפילו היה הנמכר כהן וכו'. שם (דף כ"א) איבעיא להו עבד עברי כהן מהו שימסור לו רבו שפחה כנענית וכו' רב אמר מותר ושמואל אמר אסור וידוע דהלכתא כרב באיסורי ועוד שרב נחמן הכריע שם שא''א לומר דאסור:

ה אִם הָיוּ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹסֵר לוֹ רַבּוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית אֵינוֹ יָכוֹל לְהַפְרִישׁוֹ מֵאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא-ג) 'אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ'. וְאֵינוֹ יָכוֹל לִתֵּן לוֹ שְׁתֵּי שְׁפָחוֹת. וְלֹא לִתֵּן שִׁפְחָה אַחַת לִשְׁנֵי עֲבָדָיו הָעִבְרִים כְּדֶרֶךְ שֶׁנּוֹתֵן לַכְּנַעֲנִיִּים שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא-ד) 'יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה'. נִרְצָע שֶׁמָּסַר לוֹ רַבּוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית וְהִגִּיעַ יוֹבֵל וְהָיָה רַבּוֹ מְסָרֵב בּוֹ לָצֵאת וְאֵינוֹ רוֹצֶה לָצֵאת וְחָבַל בּוֹ פָּטוּר שֶׁהֲרֵי נֶאֱסַר בְּשִׁפְחָה:

כסף משנה אם היו לו אשה ובנים וכו' ואינו יכול ליתן לו שתי שפחות וכו'. ומ''ש ולא ליתן שפחה אחת לשני עבדיו העברים. במכילתא ר''ע אומר אם אדוניו יתן לו אשה המיוחדת לו שלא תהא כשפחת הפקר: נרצע שמסר לו רבו וכו'. בפרק המניח (דף כ"ג):

ו הַמּוֹכֵר עַצְמוֹ אֵינוֹ נִרְצָע. אֲבָל מְכָרוּהוּ בֵּית דִּין וְעָבַד שֵׁשׁ וְלֹא רָצָה לָצֵאת הֲרֵי זֶה נִרְצָע וְעוֹבֵד עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל אוֹ עַד שֶׁיָּמוּת הָאָדוֹן:

כסף משנה המוכר עצמו אינו נרצע וכו'. ברייתא פירקא קמא דקידושין (דף י"ד ע"ב) ופסק כתנא קמא דאמר המוכר עצמו אינו נרצע מכרוהו בית דין נרצע ויליף לה מדכתיב ורצע אדוניו את אזנו אזנו שלו ולא של מוכר עצמו:

ז אַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחַ בֵּן אֵין הַנִּרְצָע עוֹבֵד אֶת הַבֵּן מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ (שמות כא-ו) 'וַעֲבָדוֹ', לוֹ וְלֹא לִבְנוֹ. (שמות כא-ו) 'לְעוֹלָם', לְעוֹלָמוֹ שֶׁל יוֹבֵל. נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁהַנִּרְצָע אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ אֶלָּא בַּיּוֹבֵל וּבְמִיתַת הָאָדוֹן:

כסף משנה אף על פי שהניח בן וכו'. ברייתא שם:

ח עֶבֶד עִבְרִי [ב] כֹּהֵן אֵינוֹ נִרְצָע מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשָׂה בַּעַל מוּם וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר (ויקרא כה-מא) 'וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ' לַחֲזָקָה שֶׁהָיָה בָּהּ. וְאֵינוֹ שָׁב לַשְּׂרָרָה שֶׁהָיָה בָּהּ:

כסף משנה עבד עברי כהן אינו נרצע וכו'. ברייתא שם (דף כ"א) ופרק על אלו מומין (דף ל"ז): ואינו שב לשררה שהיה בה. פלוגתא דר''מ ור' יהודה במכות סוף פרק אלו הן הגולין (דף י"ג) ופסק כרבי יהודה:

ט כֵּיצַד רוֹצְעִין. מְבִיאוֹ לְבֵית דִּין שֶׁל שְׁלֹשָׁה וְאוֹמֵר דְּבָרָיו לִפְנֵיהֶם וּמַגִּישׁוֹ לְסוֹף שֵׁשׁ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה כְּשֶׁהֵן עוֹמְדִין בְּבִנְיָן. בֵּין דֶּלֶת וּמְזוּזָה שֶׁל אָדוֹן בֵּין שֶׁל כָּל אָדָם. וְנוֹקֵב אֶת אָזְנוֹ הַיְמָנִית בְּגוּפָהּ שֶׁל אֹזֶן בְּמַרְצֵעַ שֶׁל מַתֶּכֶת עַד שֶׁיַּגִּיעַ לַדֶּלֶת שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו-יז) 'וְנָתַתָּ בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת'. וְלֹא נֶאֱמַר (שמות כא-ו) 'מְזוּזָה' אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה עוֹמֵד בֵּין אֵצֶל דֶּלֶת בֵּין אֵצֶל מְזוּזָה. וּמָה מְזוּזָה כְּשֶׁהִיא עוֹמֶדֶת אַף דֶּלֶת כְּשֶׁהִיא עוֹמֶדֶת. אֲבָל הָרְצִיעָה בַּדֶּלֶת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם מְזוּזָה. הָאָדוֹן הוּא שֶׁרוֹצֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא-ו) 'וְרָצַע אֲדֹנָיו' לֹא בְּנוֹ וְלֹא שְׁלוּחוֹ וְלֹא שְׁלִיחַ בֵּית דִּין. וְאֵין רוֹצְעִין שְׁנֵי עֲבָדִים כְּאֶחָד שֶׁאֵין עוֹשִׂין מִצְוֹת חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת:

כסף משנה מביאו לב''ד של ג'. במכילתא והגישו אדוניו אל האלהים אצל הדיינים שימלך במוכריו. ומ''ש לסוף שש. יתבאר בסמוך: ומ''ש אל הדלת או אל המזוזה כשהם עומדים בבניין. יתבאר בסמוך. ומ''ש בין דלת ומזוזה של אדון וכו': ונוקב את אזנו הימנית. במכילתא ובפ''ק דקידושין (דף ט"ו) נאמר כאן אזן ונאמר להלן אזן מה להלן בימין אף כאן בימין. ומ''ש בגופה של אזן. פירוש בתנוך ולא בבשר וזה מחלוקת בפ''ק דקידושין ופסק כחכמים. ומ''ש במרצע של מתכת. פירוש בכל דבר שהוא של מתכת ובפ''ק דקידושין (דף כ"א ע"ב) אמרינן דאיכא מאן דאמר דבכל דבר שהוא נוקב רוצעין ורבי סבר דדוקא בדבר של מתכת ומשום דכתב קרא ולקחת דהיינו כלל במרצע פרט באזנו ובדלת חזר וכלל אנו דנין כעין הפרט מה הפרט של מתכת אף כל של מתכת אף אם אינו מרצע וידוע דהלכה כרבי מחבירו ובמכילתא סתם כרבי: עד שיגיע לדלת וכו'. פ''ק דקידושין (דף כ"ב) ת''ר אילו נאמר אזנו בדלת הייתי אומר וכו' ירצענה לאזן מאבראי ויניחנה על הדלת וידקור כנגד אזנו בדלת ת''ל באזנו ובדלת הא כיצד דוקר והולך עד שמגיע אצל דלת ובמכילתא ונתת באזנו ובדלת בדלת אתה נותן אבל אי אתה נותן במזוזה או יעבור באזנו ובדלת תלמוד לומר ורצע אדוניו את אזנו באזנו אתה מעביר ואי אתה מעביר בדלת: ולא נאמר מזוזה אלא שיהיה עומד וכו': ומה מזוזה כשהיא עומדת וכו'. בפירקא קמא דקידושין שם שומע אני בין עקורה בין שאינה עקורה תלמוד לומר מזוזה מה מזוזה מעומד כלומר דבלאו הכי לא מיקרי מזוזה אף דלת נמי מעומד: האדון הוא שרוצע וכו'. במכילתא ורצע אדוניו למה נאמר לפי שמצינו בכ''מ ששלוחו של אדם כמותו אבל כאן הוא ולא שלוחו: ואין רוצעין שני עבדים וכו'. פירקא קמא דסוטה עלה ח':

י (שמות כא-ה) 'וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד' עַד שֶׁיֹּאמַר וְיִשְׁנֶה. הָעֶבֶד עַד שֶׁיֹּאמַר כְּשֶׁהוּא עֶבֶד אֲבָל אִם אָמַר אַחַר שֵׁשׁ אֵינוֹ נִרְצָע עַד שֶׁיֹּאמַר וְיִשְׁנֶה בְּסוֹף שֵׁשׁ בִּתְחִלַּת פְּרוּטָה אַחֲרוֹנָה. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁאַר מִן הַיּוֹם שְׁוֵה פְּרוּטָה מִדְּמֵי מְכִירָתוֹ אוֹ יֶתֶר מְעַט. אֲבָל אִם נִשְׁאַר פָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה הֲרֵי זֶה כְּאוֹמֵר אַחַר שֵׁשׁ:

כסף משנה ואם אמר יאמר העבד וכו' עד הרי זה כאומר אחר שש. ברייתא פ''ק דקידושין (דף כ"ב) תניא בסיפרי פ' ראה על כן אנכי מצוך הדבר הזה היום ביום רוצעין ולא בלילה ונרמז בדברי רבינו שכתב שנשאר מן היום שוה פרוטה:

יא הָיְתָה לָעֶבֶד שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית וְלוֹ מִמֶּנָּה בָּנִים וּלְרַבּוֹ אֵין אִשָּׁה וּבָנִים אֵינוֹ נִרְצָע שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו-טז) 'כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת בֵּיתֶךָ'. לְרַבּוֹ אִשָּׁה וּבָנִים וְלוֹ אֵין אִשָּׁה וּבָנִים אֵינוֹ נִרְצָע שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא-ה) 'אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי'. הוּא אוֹהֵב אֶת רַבּוֹ וְרַבּוֹ אֵינוֹ אוֹהֲבוֹ אֵינוֹ נִרְצָע שֶׁנֶּאֱמַר כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ. רַבּוֹ אוֹהֲבוֹ וְהוּא אֵינוֹ אוֹהֵב אֶת רַבּוֹ אֵינוֹ נִרְצָע שֶׁנֶּאֱמַר כִּי אֲהֵבְךָ. הוּא חוֹלֶה וְרַבּוֹ אֵינוֹ חוֹלֶה אֵינוֹ נִרְצָע שֶׁנֶּאֱמַר כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ. רַבּוֹ חוֹלֶה וְהוּא אֵינוֹ חוֹלֶה אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם חוֹלִים אֵינוֹ נִרְצָע שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו-טז) 'כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ' עַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם בְּטוֹבָה:

כסף משנה היתה לעבד וכו' עד שיהיו שניהם בטובה. ברייתא פ''ק דקידושין (דף כ"ב) כלשון רבינו: ומ''ש שניהם חולים. בעיא שם עמך בעינן והא איכא כלומר שהרי הוא שרוי כמו שרבו שרוי בין טוב ובין רע או דילמא כי טוב לו עמך בעינן והא ליכא תיקו ופסק רבינו להקל על העבד ולא יוכל להשתעבד בו אף אם העבד רוצה:

יב מַה בֵּין מוֹכֵר עַצְמוֹ לִמְכָרוּהוּ בֵּית דִּין. מוֹכֵר עַצְמוֹ אֵינוֹ נִרְצָע וּמְכָרוּהוּ בֵּית דִּין נִרְצָע. מוֹכֵר עַצְמוֹ אָסוּר בְּשִׁפְחָה כְּנַעֲנִית וּמְכָרוּהוּ בֵּית דִּין רַבּוֹ מוֹסֵר לוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית. מוֹכֵר עַצְמוֹ נִמְכָּר לְעַכּוּ''ם וּמְכָרוּהוּ בֵּית דִּין אֵינוֹ נִמְכָּר אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו-יב) 'כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ' אֵין בֵּית דִּין מוֹכְרִין אוֹתוֹ אֶלָּא לְךָ. מוֹכֵר עַצְמוֹ נִמְכָּר לְשֵׁשׁ וְיֶתֶר עַל שֵׁשׁ מְכָרוּהוּ בֵּית דִּין אֵינוֹ נִמְכָּר אֶלָּא לְשֵׁשׁ. מוֹכֵר עַצְמוֹ אֵין מַעֲנִיקִין לוֹ מְכָרוּהוּ בֵּית דִּין מַעֲנִיקִין לוֹ:

כסף משנה מה בין מוכר עצמו וכו' עד מעניקין לו. ברייתא פ''ק דקידושין (דף י"ד ע"ב) כתבתי רובה למעלה וטעמיה ואחזור לכתבה כאן הטעם שמוכר עצמו אינו נרצע למאמר הכתוב בעבד שמכרוהו ב''ד ורצע אדוניו את אזנו אזנו ולא אזנו של מוכר עצמו ואמר הכתוב אם אדוניו יתן לו אשה לו ולא למוכר עצמו ואמר עוד ועבדך שש שנים זה ולא מוכר את עצמו שיכול לימכר יותר על שש ואמר עוד הענק תעניק לו ולא למוכר את עצמו וכבר כתבתי דר''א פליג אכל הני ואומר ששניהם שוים וידוע דהלכה כת''ק. ומ''ש מכרוהו בית דין אינו נמכר אלא לישראל וכו'. בסיפרי מנין כשבית דין מוכרין אותו אינו נמכר אלא לך תלמוד לומר כי ימכר לך אחיך העברי:

יג מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁאֵין הָאִשָּׁה נִרְצַעַת וְכֵן יֵרָאֶה מֵעִנְיַן הַכָּתוּב שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר בְּנִרְצָע (שמות כא-ה) 'אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי'. וּמַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו-יז) 'וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן'. לְהַעֲנִיק. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁמִּצְוַת עֲשֵׂה לְהַעֲנִיק עֶבֶד עִבְרִי כָּךְ מַעֲנִיק אָמָה הָעִבְרִיָּה:

כסף משנה מפי השמועה למדו שאין האשה נרצעת וכו'. בסיפרי ואף לאמתך תעשה כן להענקה יכול אף לרציעה ת''ל ואם אמור יאמר העבד העבד ולא אמה:

יד כָּל הַמְשַׁלֵּחַ עַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ רֵיקָם עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו-יג) 'לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם' וַהֲרֵי הַכָּתוּב נִתְּקוֹ לַעֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו-יד) 'הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ'. אֶחָד הַיּוֹצֵא בְּסוֹף שֵׁשׁ אוֹ שֶׁיָּצָא בְּיוֹבֵל אוֹ בְּמִיתַת הָאָדוֹן וְכֵן הָאָמָה הָעִבְרִיָּה שֶׁיָּצָאת בְּאֶחָד מִכָּל אֵלּוּ אוֹ בְּסִימָנִין הֲרֵי אֵלּוּ מַעֲנִיקִין לָהֶם. אֲבָל הַיּוֹצֵא בְּגִרְעוֹן כֶּסֶף אֵין מַעֲנִיקִין לָהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו-יג) 'וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ' וְזֶה לֹא שִׁלְּחוֹ חָפְשִׁי אֶלָּא הָעֶבֶד נָתַן שְׁאָר הַדָּמִים שֶׁנִּשְׁאַר לוֹ לַעֲבֹד בָּהֶן וְאַחַר כָּךְ יָצָא. (דברים טו-יד) 'הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ' בְּעִנְיַן צֹאן גֹּרֶן וְיֶקֶב דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם בְּרָכָה מֵחֲמַת עַצְמָן הוּא שֶׁחַיָּב לְהַעֲנִיק לוֹ מֵהֶם אֲבָל הַכְּסָפִים וְהַבְּגָדִים אֵינוֹ [ג] חַיָּב לִתֵּן לוֹ מֵהֶם. וְכַמָּה נוֹתֵן לוֹ אֵין פָּחוֹת מִשְּׁוֵה שְׁלֹשִׁים סֶלַע בֵּין מִמִּין אֶחָד בֵּין מִמִּינִין הַרְבֵּה כִּשְׁלֹשִׁים שֶׁל קְנַס הָעֶבֶד שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שמות כא-לב) 'יִתֵּן לַאדֹנָיו'. בֵּין שֶׁנִּתְבָּרֵךְ הַבַּיִת בִּגְלָלוֹ בֵּין שֶׁלֹּא נִתְבָּרֵךְ שֶׁנֶּאֱמַר הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר (דברים טו-יד) 'אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ' הַכּל לְפִי הַבְּרָכָה תֵּן לוֹ:

כסף משנה כל המשלח עבדו ואמתו ריקם עובר בל''ת. פשוט הוא. ומה שכתב והרי הכתוב נתקו לעשה. טעמו משום דהוי כמו שילוח הקן דכתיב לא תקח האם על הבנים שלח תשלח את האם ותנן בסוף חולין דלחכמים הוי לאו שניתק לעשה: אחד היוצא בסוף שש וכו' עד ואח''כ יצא. ברייתא פ''ק דקידושין (דף י"ז) וכת''ק ופירש הטעם בגמרא כדברי רבינו: העניק תעניק לו וכו'. ברייתא שם יכול לא יהו מעניקין אלא מצאן גרן ויקב מנין לרבות כל דבר ת''ל אשר ברכך וגו' א''כ מה ת''ל צאן גרן ויקב לומר לך מה צאן גרן ויקב מיוחדים שישנן בכלל ברכה אף כל שישנן בכלל ברכה יצאו כספים דברי ר''ש ראב''י אומר יצאו פרדות כלומר וכל שכן כספים ור''ש פרדות משבחן בגופייהו ופסק רבינו כר''ש דמסתבר טעמיה: וכמה נותן לו. שם פלוגתא דר''מ אמר ט''ו סלעים ור''ש חמשים ור''י אמר שלשים ופסק כר''י דה''ל ר''ש ור''י תרי לגבי ר''מ דלתרוייהו בעי טפי מט''ו ולענין חמשים דאמר ר''ש ה''ל ר''מ ור''י תרי לגבי ר''ש. וכתב בין ממין אחד וכו'. לאפוקי מר''מ שדקדקו בגמרא מדבריו שצריך ליתן לו מכל המינין ור''י שאין לדקדק כן מדבריו משמע דבין ממין אחד בין ממינין הרבה: בין שנתברך הבית וכו'. ברייתא שם וכת''ק:

טו אִם בָּרַח וּפָגַע בּוֹ יוֹבֵל כְּשֶׁהוּא בּוֹרֵחַ וְיָצָא לְחֵרוּת אֵינוֹ חַיָּב לְהַעֲנִיקוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו-יג) 'וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ' וְגוֹ'. עֶנֶק עֶבֶד עִבְרִי לְעַצְמוֹ וְאֵין בַּעַל חוֹב גּוֹבֶה הֵימֶנּוּ. וְעֶנֶק אָמָה הָעִבְרִיָּה וְכֵן מְצִיאָתָהּ לְאָבִיהָ. וְאִם מֵת אָבִיהָ קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא לְיָדוֹ הֲרֵי הֵן שֶׁל עַצְמָהּ וְאֵין לְאַחֶיהָ בָּהֶם כְּלוּם שֶׁאֵין אָדָם מוֹרִישׁ זְכוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּבִתּוֹ לִבְנוֹ:

כסף משנה אם פגע בו יובל וכו'. ברייתא שם: ענק ע''ע לעצמו וכו'. ברייתא שם. וענק אמה וכו'. ג''ז שם ברייתא: ואם מת אביה וכו'. שם תני חדא ענק אמה העבריה לעצמה ותני חדא ענק אמה העבריה לאביה וכו' ל''ק הא דאיתיה לאב הא דליתיה לאב כו' לעצמה ולא לאחין לפי שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו. ויש לדקדק על מ''ש ואם מת האב קודם שיבא לידו משמע שאע''פ שבא לידה אינו מורישו ובריש נערה שנתפתתה משמע שהוא מורישו וצ''ל דבא לידה כבא לידו דמי:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן