הלכות עבדים - פרק רביעי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות עבדים - פרק רביעי - היד החזקה לרמב"ם

א אָמָה הָעִבְרִיָּה הִיא הַקְּטַנָּה שֶׁמְּכָרָהּ אָבִיהָ. וּמִשֶּׁתָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אַחַר שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְתֵעָשֶׂה נַעֲרָה אֵינוֹ יָכוֹל לְמָכְרָהּ אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת בָּהּ. וְיֵשׁ לוֹ לְקַדְּשָׁהּ לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה. אַף הַקְּטַנָּה שֶׁהִיא אַיְלוֹנִית בְּסִימָנֶיהָ וְאֵינָהּ רְאוּיָה לַהֲבָאַת שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת יֵשׁ לְאָבִיהָ לְמָכְרָהּ כָּל זְמַן שֶׁהִיא קְטַנָּה. אֲבָל הַטֻּמְטוּם וְהָאַנְדְּרוֹגִינוּס אֵינוֹ נִמְכָּר לֹא כְּעֶבֶד עִבְרִי וְלֹא כְּדִין הָאָמָה הָעִבְרִיָּה:

כסף משנה אמה העבריה היא הקטנה שמכרה וכו'. בפרק אלו נערות (כתובות דף מ' ע"ב) תני קטנה מבת יום אחד עד שתביא שתי שערות יש לה מכר וכו' משתביא שתי שערות וכו' אין לה מכר ובריש פרק ט' דערכין (דף כ"ט ע"ב) מייתי לה מקל וחומר השתא מכורה כבר יוצאה [בסימנין] שאינה מכורה על אחת כמה וכמה שאין יכול למכרה וקרוב לזה איתא במכילתא: אף הקטנה שהיא איילונית וכו'. בריש פירקא קמא דקידושין (דף ד') מייתי לה מדכתב רחמנא ויצאה חנם וכו' ודרשינן ויצאה חנם אלו ימי נערות אין כסף אלו ימי בגרות ופריך דלכתוב רחמנא נערות ותו לא איצטריך למכתב בגרות דכי נפקא לה מנערות בגרות מאי בעיא גביה ואמרינן דאילו לא כתב אלא נערות ה''א דאתיא סימני נערות הוו זבינה זבינא דלא אתיא סימני נערות לא הוו זבינה זבינא לכך איצטריך לומר דיש שיוצאה בבגרות אף על פי שאין לה נערות והיינו אילונית וממילא שמעינן דזבינה זביני: אבל הטומטום. בתוספתא דבכורים פרק בתרא:

ב אֵין הָאָב רַשַּׁאי לִמְכֹּר אֶת בִּתּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הֶעֱנִי וְלֹא נִשְׁאַר לוֹ כְּלוּם לֹא קַרְקַע וְלֹא מִטַּלְטְלִין וַאֲפִלּוּ כְּסוּת שֶׁעָלָיו. וְאַף עַל פִּי כֵן כּוֹפִין אֶת הָאָב לִפְדּוֹתָהּ אַחַר שֶׁמְּכָרָהּ מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה. בָּרַח הָאָב אוֹ שֶׁמֵּת אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לִפְדּוֹתָהּ הֲרֵי זוֹ עוֹבֶדֶת עַד שֶׁתֵּצֵא:

כסף משנה אין האב רשאי למכור וכו'. פרק קמא דקידושין (דף כ'.) כמה קשה אבקה של שביעית אדם נושא ונותן בפירות שביעית לסוף מוכר מטלטליו ושדותיו ואח''כ מוכר בתו ואמרינן התם דיוזיף ברביתא ולא ליזבון ברתיה משמע מכאן דאין לו למכרה עד בלתי השאיר לו שריד: ואעפ''כ כופין את האב וכו'. שם (דף י"ח) ומפדין אותה בעל כרחו ואסיקנא דהיינו בע''כ דאב ואיכא למידק דהא פריך לאביי א''ה ע''ע נמי נכפינהו לגבי משפחה משום פגם משפחה הדר אזיל ומזבין נפשיה ה''נ הדר אזיל ומזבין לה הא קתני אינה נמכרת ונשנית ומנו ר''ש היא ומאחר שפסק רבינו בסוף פרק זה דמוכר ושונה כתנא קמא הוה ליה למיפסק דאין מפדין אותה בע''כ ואפשר שהוא ז''ל סובר דלא דמי ע''ע לאמה דבע''ע איכא למיחש דאזיל ומזבין נפשיה ואכיל להו לדמי על דעת שבני משפחה יפדוהו והדר אזיל ומזבין נפשיה כמה פעמים על סמך זה ונמצא מפסיד לגבי משפחה אבל גבי אמה שלאב המוכר אנו כופין שיפדנה כי כייפינן ליה אפילו מאה פעמים ליכא הפסד במילתא א''נ דגבי אמה כיון דאין האב רשאי למוכרה אלא א''כ העני ולא נשאר לו כלום ליכא למימר הדר מזבין לה דאי אית ליה ממונא לא מצי מזבין לה ואי לית ליה ליזבין וליזבין ובדין דהוה מצי לשנויי ליה דשאני עבד עברי מאמה העבריה אלא דאהדר ליה לפום שיטתיה דמשוה להו ועי''ל דניחא ליה לאוקומיה כר''ש משום דסיפא דברייתא אתי כוותיה אבל אה''נ דלתנא קמא דר' שמעון נמי מפדין אותה בע''כ דאב: ברח האב וכו' עובדת עד שתצא. כלומר באחד מהדרכים שנזכיר אבל אין כופין את הקרובים לפדותה שכבר נתבאר רפ''ג שרבינו פוסק כרבי דאמר דנמכר לישראל אין כופין לקרובים לפדותו:

ג אָמָה הָעִבְרִיָּה נִקְנֵית בְּכֶסֶף אוֹ בִּשְׁוֵה כֶּסֶף וּבִשְׁטָר וְאֵינָהּ נִקְנֵית בִּפְרוּטָה מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לִקְנוֹתָהּ בְּדָמִים שֶׁרְאוּיִין לְגֵרָעוֹן כְּדֵי שֶׁתִּגְרַע פִּדְיוֹנָהּ וְתֵצֵא. כֵּיצַד בִּשְׁטָר. כּוֹתֵב עַל הַנְּיָר אוֹ עַל הַחֶרֶס בִּתִּי מְכוּרָה לְךָ בִּתִּי קְנוּיָה לְךָ וְנוֹתֵן בְּיַד הָאָדוֹן. וּשְׁטַר אָמָה הָעִבְרִיָּה הָאָב כּוֹתְבוֹ:

כסף משנה אמה העבריה נקנית וכו'. משנה פ''ק דקידושין (דף י"ד ע"ב) ע''ע נקנה בכסף ובשטר ובגמרא (דף י"ו) והפדה מלמד שנקנית בכסף ושוה כסף ככסף כמ''ש רפ''ב ושטר ילפינן לה מדכתיב לא תצא כצאת העבדים אבל נקנית בקניין העבדים ולמדנו שיהיה בשטר ולא בחזקה לפי שכתוב אם אחרת הקישה הכתוב לאחרת הנקנית בשטר: ואינה נקנית בפרוטה וכו'. קשה דהא לא ילפינן דנמכר לישראל נקנה בכסף אלא מדכתיב והפדה והוקש עברי לעבריה ומהאי ילפינן נמי גרעון כסף וכיון שכן היה לנו לומר דגם נמכר לישראל לא יקנה בפרוטה כמו אמה ואיני רואה דבר מתיישב בזה רק ששאלו בגמרא (דף י"ד ע"ב) ע''ע נקנה בכסף מנ''ל אמר קרא מכסף מקנתו אשכחן ע''ע הנמכר לעכו''ם וכו' נמכר לישראל מנ''ל אמר קרא והפדה והוקש עברי לעבריה מדכתיב כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה אשכחן מכרוהו ב''ד מוכר עצמו מנ''ל יליף שכיר שכיר הניחא למאן דיליף וכו' אלא למאן דלא יליף שכיר שכיר מאי איכא למימר אמר קרא וכי תשיג וי''ו מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון כלומר וכי תשיג כתוב בנמכר לעכו''ם ולעיל מיניה כתיב נמכר לישראל ואף ע''ג דבגמרא לא אשכחן בתר הכי תנא דיליף שכיר שכיר אלא כולהו ילפי מ''מ מדכתיב וכי תשיג מצינן למילף דכיון דאיכא כסף דהיינו פרוטה נקנה בכך: ושטר אמה העבריה האב כותבו. כבר כתבתי רפ''ב שהוא מחלוקת רב הונא ורב חסדא ופסק כרב חסדא דיליף דנקנית בשטר מלא תצא כצאת העבדים וא''כ כשם שמוכר העבד או הקרקע כותב השטר ואומר שדי או עבדי מכור לך או קנוי לך ואינו נכתב בלשון הקונה לומר שדך מכורה לי [כך במוכר בתו] ומה שלמדנו מאם אחרת הקישה הכתוב אינו אלא גילוי בעלמא ובירושלמי פרק קמא דקידושין סדר מכירה כך הוא אני פלוני מכרתי בתי לפלוני:

ד אָמָה הָעִבְרִיָּה עוֹבֶדֶת שֵׁשׁ שָׁנִים כְּעֶבֶד שֶׁמְּכָרוּהוּ בֵּית דִּין שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו-יב) 'כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה'. וְיוֹצֵאת בִּתְחִלַּת שֶׁבַע. וְאִם פָּגַע בָּהּ יוֹבֵל בְּתוֹךְ שֵׁשׁ יוֹצְאָה חִנָּם כְּעֶבֶד. מֵת הָאָדוֹן אַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחַ בֶּן יוֹצְאָה חִנָּם כְּנִרְצָע שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו-יז) 'וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן'. וְכֵן מְגָרַעַת מִפִּדְיוֹנָהּ וְיוֹצְאָה. וְאִם כָּתַב לָהּ שְׁטַר שִׁחְרוּר וּמָחַל עַל הַשְּׁאָר יוֹצְאָה חִנָּם כְּעֶבֶד:

כסף משנה אמה העבריה עובדת שש וכו'. משנה פרק קמא דקידושין (דף י"ד ע"ב) עבד עברי נקנה בכסף ובשטר וקונה את עצמו בשנים וביובל ובגרעון כסף יתירה עליו אמה העבריה שקונה את עצמה בסימנין כלומר יתירה עליו שקונה את עצמה בכל אלו ובסימנין: מת האדון אף על פי שהניח בן וכו'. ברייתא שם (דף י"ז ע"ב) והקשו והרי דרשנו ואף לאמתך להענק כמוזכר בדברי רבינו פ''ג ותירצו א''כ נכתוב רחמנא ואף לאמתך מאי תעשה ש''מ תרתי: וכן מגרעת מפדיונה וכו'. זה פשוט דעיקר גרעון בה כתיב דמדכתיב והפדה דמשמע שאף האדון מסייע בפדיונה למדנו שקונה את עצמה בגרעון כסף שהוא מנכה לשני עבודתה המגיע לפי דמי קניינה. ומ''ש רבינו וכן קאי למה שכתב שיוצאה בתחלת שבע וביובל ובמיתת האדון: ואם כתב לה שטר שחרור וכו'. ברייתא שם בעבד עברי כתבתיה למעלה וכיון שהוקשו עברי לעבריה למדנו שגם היא קונה את עצמה בשטר:

ה יְתֵרָה אָמָה הָעִבְרִיָּה שֶׁהִיא יוֹצְאָה בְּסִימָנִין. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁהֵבִיאָה סִימָנִין וְנַעֲשֵׂית נַעֲרָה יוֹצְאָה לְחֵרוּת בְּלֹא כֶּסֶף אֲפִלּוּ הֵבִיאָה סִימָנִין מֵאַחַר יוֹם שֶׁלְּקָחָהּ הֲרֵי זוֹ יוֹצֵאת לְחֵרוּת שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא-יא) 'וְיָצְאָה חִנָּם' רִבָּה לָהּ הַכָּתוּב יְצִיאָה אַחֶרֶת בְּחִנָּם יֶתֶר עַל הָעֶבֶד. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁהִיא הֲבָאַת סִימָנֵי נַעֲרוּת. וְתַחְזֹר לִרְשׁוּת אָבִיהָ עַד שֶׁתִּבְגֹּר וְתֵצֵא מֵרְשׁוּת אָבִיהָ. הָיְתָה הַבַּת אַיְלוֹנִית שֶׁאֵין לָהּ יְמֵי נַעֲרוּת אֶלָּא יוֹצֵאת מִקַּטְנוּתָהּ לְבֶגֶר כֵּיוָן שֶׁבָּגְרָה תֵּצֵא לְחֵרוּת:

כסף משנה יתירה עליו אמה העבריה וכו'. משנה שם (דף ד') ובריש מכילתין יליף לה מדכתיב ויצאה חנם אלו ימי נערות: היתה הבת אילונית וכו'. בריש קידושין אמרו דאע''ג דלא הוה קרא אילו הוה ס''ד דנמכרת ה''א דנפקא מק''ו ומה סימנין שאין מוציאין מרשות אב מוציאין מרשות אדון בגרות שמוציאה מרשות אב אינו דין שמוציאה מרשות אדון וקרא דאין כסף אלו ימי בגרות לא איצטריך אלא לשיכול למוכרה מ''מ השתא דכתיב קרא למדנו כן בין מק''ו בין מקרא:

ו אֵין אָמָה הָעִבְרִיָּה יוֹצְאָה בְּרָאשֵׁי אֵיבָרִים שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא-ז) 'לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים'. וְכֵן עֶבֶד עִבְרִי אִם הִפִּיל לוֹ שִׁנּוֹ אוֹ סִמֵּא לוֹ עֵינוֹ מְשַׁלֵּם לוֹ כְּדִין הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת חוֹבֵל. נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁאָמָה הָעִבְרִיָּה נִקְנֵית בִּשְׁנֵי דְּבָרִים בְּכֶסֶף אוֹ בִּשְׁטָר. וְקוֹנָה עַצְמָהּ בְּשִׁשָּׁה דְּבָרִים בְּשָׁנִים וּבְיוֹבֵל וּבְגִרְעוֹן כֶּסֶף וּבִשְׁטַר שִׁחְרוּר וּבְמִיתַת הָאָדוֹן וּבְסִימָנִין:

כסף משנה אין אמה העבריה יוצאה בראשי איברים וכו'. כך אמרו פ''ק (דף י"ו) והקשו והא אפיקתיה לאבל נקנית בקניין העבדים וכמו שכתבתי למעלה ותירצו א''כ לימא קרא לא תצא כעבדים מאי כצאת שמע מינה תרתי: וכן עבד עברי וכו'. אף על פי שלא מצאתי כן בפירוש אפשר ללמדו מדאיתקש עברי לעבריה וכמוזכר לעיל: נמצאת למד וכו'. פשוט הוא ונתבאר במה שקדם:

ז יִעֵד אוֹתָהּ הָאָדוֹן לְעַצְמוֹ אוֹ לִבְנוֹ הֲרֵי הִיא כִּשְׁאָר אֲרוּסוֹת וְאֵינָהּ יוֹצְאָה בְּאֶחָד מִכָּל אֵלּוּ אֶלָּא בְּמִיתַת הַבַּעַל אוֹ בְּגֵט. וּמִצְוַת יִעוּד קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת פְּדִיָּה. כֵּיצַד מִצְוַת יִעוּד. אוֹמֵר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי הֲרֵי אַתְּ מְאֹרֶסֶת לִי הֲרֵי אַתְּ לִי לְאִשָּׁה אֲפִלּוּ בְּסוֹף שֵׁשׁ סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִתֵּן לָהּ כְּלוּם שֶׁמָּעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לְקִדּוּשִׁין נִתְּנוּ וְנוֹהֵג בָּהּ מִנְהַג אִישׁוּת וְאֵינוֹ נוֹהֵג בָּהּ מִנְהַג שְׁפָחוֹת. וְאֵינוֹ מְיַעֵד שְׁתַּיִם כְּאַחַת שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא-ח) 'יְעָדָהּ'. וְכֵיצַד מְיַעֲדָהּ לִבְנוֹ. אִם הָיָה בְּנוֹ גָּדוֹל וְנָתַן רְשׁוּת לְאָבִיו לְיַעֲדָהּ לוֹ הֲרֵי הָאָב אוֹמֵר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִבְנִי:

כסף משנה יעד אותה האדון לעצמו וכו'. פרק קמא דקידושין (דף י"ח) ברייתא ע''ע יוצא בשנים וביובל מה שאין כן בעבריה ואוקמה רב ששת כגון שיעדה יעדה פשיטא גיטא בעיא מהו דתימא לא ליבטלא הני הלכתא מינה קמ''ל: ומצות יעוד קודמת וכו'. משנה ספ''ק דבכורות (דף י"ג): כיצד מצות יעוד וכו' עד ואינו נוהג בה מנהג שפחות. ברייתא פ''ק דקידושין (דף י"ט ע"ב) כלשון רבינו. ומ''ש סמוך לשקיעת החמה פירוש אע''פ שאין בנשאר מהיום שיעור ששוה עבודתו פרוטה לפי שמעות הראשונות כלומר מעות שנתן האדון לאביה לקידושין ניתנו וכל שאמר לה כן בתוך שש הוה ליה ייעוד למפרע משעת מכירה ולכך אע''פ שהוא סמוך לשקיעת החמה אינו צריך ליתן לה כלום ואע''פ שר' יוסי ברבי יהודה חולק שם ואומר דמעות הראשונות לא לקידושין ניתנו הלכה כת''ק: ואינו מייעד שתים וכו'. במכילתא: וכיצד מיעדה לבנו אם היה בנו גדול. בפ''ק דקידושין (דף י"ט) בעי ר''ל מהו שייעד לבנו קטן וכו' ת''ש דאמר ר' ינאי אין יעוד אלא בגדול:

ח אֵין הָאָדוֹן מְיַעֵד אָמָה הָעִבְרִיָּה לֹא לוֹ וְלֹא לִבְנוֹ אֶלָּא מִדַּעְתָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר קִבֵּל אָבִיהָ מְעוֹתֶיהָ שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר (שמות כא-ח) 'יְעָדָהּ' מִדַּעְתָּהּ. וְאִם מֵת הָאָדוֹן אֵין בְּנוֹ יוּכַל לְיַעֲדָהּ לוֹ שֶׁהֲרֵי יוֹצְאָה לְחֵרוּת בְּמִיתַת הָאָדוֹן:

כסף משנה אין האדון מייעד וכו'. פ''ק דקידושין שם ואמר ר''נ בר יצחק דרשינן הכי מדכתיב יעדה שהוא לשון דיעה דרשינן שהוא צריך להודיעה והיינו כדי שתתרצה שאל''כ מה תועלת יש בהודעתה: אם מת האדון וכו'. זה פשוט:

ט הַיִּעוּד כְּאֵרוּסִין וְאֵינוֹ כְּנִשּׂוּאִין לְפִיכָךְ אֵינוֹ מִתְטַמֵּא לָהּ וְלֹא יִירָשֶׁנָּה וְלֹא מֵפֵר נְדָרֶיהָ עַד שֶׁתִּכָּנֵס לְחֻפָּה. (שמות כא-יא) 'וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ', לֹא יִעֲדָהּ לוֹ וְלֹא יִעֲדָהּ לִבְנוֹ וְלֹא נִפְדֵּית בְּגִרְעוֹן כֶּסֶף, וְיָצְאָה חִנָּם בַּהֲבָאַת סִימָנִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

כסף משנה הייעוד כאירוסין וכו'. בעיא דאיפשיטא פ''ק דקידושין (דף י"ח ע"ב): אם שלש אלה וכו'. איני רואה מה צורך לרבינו לכתוב דברים אלו אלא שהשלים לבאר הפסוק שהתחיל לבאר אשר לא יעדה:

י יֶתֶר עַל אוֹתָן הַדְּרָכִים שֶׁקּוֹנָה בָּהֶן עַצְמָהּ כְּעֶבֶד עִבְרִי. אֵין הָאָדוֹן יָכוֹל לִמְכֹּר אָמָה הָעִבְרִיָּה וְלֹא לִתְּנָהּ לְאִישׁ אַחֵר בֵּין רָחוֹק בֵּין קָרוֹב וְאִם מָכַר אוֹ נָתַן לֹא עָשָׂה כְּלוּם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא-ח) 'לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ'. וְכֵן עֶבֶד עִבְרִי לֹא יָכוֹל לְמָכְרוֹ לְאַחֵר וְלֹא לִתְּנוֹ. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁלֹּא הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לֶאֱסֹר דָּבָר זֶה [בְּאָמָה] אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְיַעֲדָהּ לִבְנוֹ לְכָךְ נֶאֱמַר לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשׁל לְמָכְרָהּ:

כסף משנה אין האדון יכול למכור וכו'. במכילתא: וכן עבד עברי. מהיקשא דכי ימכר לך אחיך העברי או העבריה: ויראה לי וכו'. כלומר דדבר פשוט הוא שלא ימכרו ממכרת עבד כלומר לימכר ולחזור אותו האדון למוכרו אלא שהוצרך לפרש כן באמה לפי שמצינו שנתנה לו תורה רשות ליעדה לבנו סד''א כיון שיכול ליעדה לאחר שאינו אדון מה לי בנו מה לי אחר קמ''ל:

יא אֵין אָמָה הָעִבְרִיָּה נִמְכֶּרֶת אֶלָּא לְמִי שֶׁיֵּשׁ לָהּ עָלָיו אוֹ לִבְנוֹ קִדּוּשִׁין כְּדֵי שֶׁתְּהֵא רְאוּיָה לְיִעוּד. כֵּיצַד. מוֹכֵר אָדָם אֶת בִּתּוֹ לְאָבִיו שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הָאָדוֹן יָכוֹל לְיַעֲדָהּ לוֹ רְאוּיָה הִיא לִבְנוֹ שֶׁהֲרֵי הָאָמָה בַּת אָחִיו. אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר אֶת בִּתּוֹ לִבְנוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְאָדוֹן שֶׁהֲרֵי הִיא אֲחוֹתוֹ וְלֹא לִבְנוֹ מִפְּנֵי שֶׁהִיא אֲחוֹת אָבִיו:

כסף משנה אין האמה העבריה נמכרת וכו' עד קידושין תופסין בהם. פירקא קמא דקידושין (דף כ'):

יב יֵשׁ לְאָדָם לִמְכֹּר בִּתּוֹ לִפְסוּלִין כְּגוֹן אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵן בְּלָאו קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהֶן:

יג הַמְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה וְנִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה אֵינוֹ יָכוֹל לְמָכְרָהּ שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לִמְכֹּר אֶת בִּתּוֹ לְשִׁפְחוּת אַחַר אִישׁוּת. אֲבָל מוֹכְרָהּ לְשִׁפְחָה אַחַר שִׁפְחוּת. כֵּיצַד. מְכָרָהּ לְשִׁפְחוּת תְּחִלָּה וְיִעֵד אוֹתָהּ הָאָדוֹן וּמֵת הָאָדוֹן אוֹ גֵּרְשָׁהּ וְחָזְרָה לִרְשׁוּת הָאָב כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה הֲרֵי הָאָב מוֹכְרָהּ פַּעַם שְׁנִיָּה אֲפִלּוּ לְכֹהֵן. וְכֵן אִם נָפְלָה לִפְנֵי יָבָם מִן הַיִּעוּד וְחָלַץ לָהּ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא חֲלוּצָה פְּסוּלָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא קְטַנָּה הֲרֵי נִפְסְלָה מִן הַכְּהֻנָּה וְיֵשׁ לוֹ לְמָכְרָהּ לְכֹהֵן הוֹאִיל וְקִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהּ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר:

כסף משנה המקדש את בתו וכו' עד כמו שביארנו. ברייתא שם ופסק כת''ק אלא דאיכא למידק דאמרינן התם (דף י"ח ע"ב) אפלוגתא דת''ק ור''ש ובפלוגתא דהני תנאי דתניא בבגדו בה כיון שפירש טליתו עליה שוב אינו רשאי למוכרה דברי ר''ע ר''א אומר כיון שבגד בה שוב אינו רשאי למוכרה כלומר ות''ק כר''ע ומשמע דה''פ כיון שפירש טליתו עליה האדון לשם יעוד שוב אין האב רשאי למוכרה וא''כ היאך פסק דאם יעד אותה האדון ומת האדון או גירשה וחזרה לרשות האב הרי האב מוכרה פעם שנייה ושמא י''ל דרבינו היה מפרש כיון שפירש טליתו עליה היינו אם קידשה לאחר אבל אם יעדה אדון אה''נ שרשאי למוכרה דס''ל מוכרה לשפחות אחר שפחות:

יד הַמּוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ וְיָצְאָה בְּשָׁנִים אוֹ בְּיוֹבֵל אוֹ בְּגִרְעוֹן כֶּסֶף וַעֲדַיִן הִיא קְטַנָּה יֵשׁ לוֹ לַחְזֹר וּלְמָכְרָהּ פַּעַם שְׁנִיָּה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

כסף משנה המוכר את בתו ואח''כ הלך וקידשה וכו'. שם (דף י"ט ע"ב) גבי הא דתניא דמיעדה אפילו בסוף שש סמוך לשקיעת החמה משל לאומר לאשה תתקדשי לי מעכשיו לאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום שמקודשת לראשון:

טו הַמּוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ וְאַחַר כָּךְ הָלַךְ וְקִדְּשָׁהּ לְאַחֵר אִם רָצָה הָאָדוֹן לְיַעֵד מְיַעֵד וְאִם לֹא יִעֵד הָאָדוֹן לֹא לוֹ וְלֹא לִבְנוֹ כְּשֶׁתֵּצֵא מֵרְשׁוּת הָאָדוֹן יִגָּמְרוּ קִדּוּשֶׁיהָ וְתֵעָשֶׂה אֵשֶׁת אִישׁ:

טז הַמּוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ וּפָסַק עַל הָאָדוֹן עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְיַעֵד אוֹתָהּ אִם רָצָה הָאָדוֹן לְיַעֵד מְיַעֵד שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה שֶׁתְּנָאוֹ בָּטֵל:

כסף משנה המוכר את בתו ופסק וכו'. ברייתא שם פירקא קמא דקידושין ופסק כחכמים דפליגי ארבי מאיר:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן