הלכות סנהדרין והעונשין המסורים להם - פרק תשיעי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורים להם - פרק תשיעי - היד החזקה לרמב"ם

א סַנְּהֶדְרִין שֶׁפָּתְחוּ כֻּלָּם בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת תְּחִלָּה וְאָמְרוּ כֻּלָּן חַיָּב הֲרֵי זֶה פָּטוּר עַד שֶׁיִּהְיוּ שָׁם מִקְצָת מְזַכִּין שֶׁיְּהַפְּכוּ בִּזְכוּתוֹ וְיִרְבּוּ הַמְחַיְּבִין וְאַחַר כָּךְ יַהֲרֹג:

כסף משנה סנהדרין שפתחו כולם בדיני נפשות וכו'. סוף פירקא קמא דסנהדרין (דף י"ז.) מימרא דרב כהנא ויהיב טעמא דכיון דאם לא מצאו לו זכות ביום אחד מעבירין אותו עד למחר שמא ימצאו טעמי זכות ויפטרוהו והני תו לא חזו ליה זכותא:

ב סַנְהֶדְרִי קְטַנָּה שֶׁנֶּחְלְקוּ בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת שְׁנֵים עָשָׂר אוֹמְרִים זַכַּאי וְאַחַד עָשָׂר אוֹמְרִים חַיָּב הֲרֵי זֶה זַכַּאי. שְׁנֵים עָשָׂר אוֹמְרִים חַיָּב וְאַחַד עָשָׂר אוֹמְרִים זַכַּאי אוֹ שֶׁאָמְרוּ אַחַד עָשָׂר זַכַּאי וְאַחַד עָשָׂר חַיָּב וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ אֲפִלּוּ עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם מְזַכִּין אוֹ מְחַיְּבִין וְהָאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ יוֹסִיפוּ שְׁנַיִם. זֶה שֶׁאָמַר אֵינִי יוֹדֵעַ הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁאֵינוֹ שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד חוֹבָה וְנִמְצְאוּ אַחַר הַתּוֹסֶפֶת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חוּץ מִזֶּה הַמִּסְתַּפֵּק. אָמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר זַכַּאי וּשְׁנֵים עָשָׂר חַיָּב הֲרֵי זֶה זַכַּאי. אַחַד עָשָׂר אוֹמְרִים זַכַּאי וּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר אוֹמְרִים חַיָּב אַף עַל פִּי שֶׁהָאֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ הֲרֵי זֶה חַיָּב שֶׁהֲרֵי הַמְחַיְּבִין רַבּוּ בִּשְׁנַיִם. אָמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר זַכַּאי וּשְׁנֵים עָשָׂר חַיָּב וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ מוֹסִיפִין שְׁנַיִם אֲחֵרִים. וְכֵן מוֹסִיפִין וְהוֹלְכִין עַד שֶׁיִּרְבּוּ הַמְזַכִּין אֶחָד וִיהֵא זַכַּאי אוֹ יִרְבּוּ הַמְחַיְּבִין שְׁנַיִם אוֹ יוֹתֵר וִיהֵא חַיָּב. * הָיוּ אֵלּוּ כְּנֶגֶד אֵלּוּ וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ אוֹ שֶׁהָיוּ הַמְחַיְּבִין יוֹתֵר אֶחָד בִּלְבַד מוֹסִיפִין וְהוֹלְכִין עַד שִׁבְעִים וְאֶחָד. הִגִּיעוּ לְשִׁבְעִים וְאֶחָד שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אוֹמְרִים זַכַּאי וּשְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה אוֹמְרִים חַיָּב הֲרֵי זֶה זַכַּאי. שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אוֹמְרִים חַיָּב וּשְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה אוֹמְרִים זַכַּאי דָּנִים אֵלּוּ כְּנֶגֶד אֵלּוּ עַד שֶׁיִּרְאֶה אֶחָד מֵהֶן דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ וּמְזַכִּין אוֹתוֹ אוֹ מְחַיְּבִין אוֹתוֹ. וְאִם לֹא רָאָה גָּדוֹל שֶׁבַּדַּיָּנִים אוֹמֵר נִזְדַּקֵּן הַדִּין וּפוֹטְרִין אוֹתוֹ. שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה אוֹמְרִים חַיָּב וּשְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה אוֹמְרִים זַכַּאי וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ פּוֹטְרִין אוֹתוֹ. אַרְבָּעָה וּשְׁלֹשִׁים אוֹמְרִים זַכַּאי וְשִׁשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אוֹמְרִים חַיָּב וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ חַיָּב שֶׁהֲרֵי רַבּוּ הַמְחַיְּבִין שְׁנַיִם:

ההראב"ד היו אלו כנגד אלו ואחד אומר איני יודע. א''א זה אי אפשר עכ''ל:

כסף משנה סנהדרי קטנה שנחלקו וכו'. משנה בסנהדרין פרק היו בודקין (דף מ'). ומה שכתב וזה שאמר איני יודע הרי הוא כמי שאינו וכו'. מדאמרינן ספ''ק דסנהדרין (דף י"ז) אמר ר' אבהו במוסיפין עושין בית דין שקול לכתחלה פשיטא מהו דתימא האי דקאמר איני יודע כמאן דאיתיה דמי ואי אמר מילתא שמעינן ליה קמ''ל האי דקאמר איני יודע דכמאן דליתיה דמי ואי אמר טעמא לא שמעינן ליה וסובר רבינו דדוקא לחובה הוא דלא שמעינן ליה אבל לזכות שמעינן ליה דהא אפילו חייב בהדיא חוזר ומלמד זכות וממאי דפרכינן פשיטא מפיק רבינו דלא מיירי הכא אלא בדיני נפשות דתנן בהו בהדיא מוסיפין שנים שנים דאילו בדיני ממונות לא תנן אלא יוסיפו הדיינים ולא תנן בהדיא אי חד או תרי והיכי פריך פשיטא אלא ודאי בדיני נפשות עסקינן וכיון דבדיני ממונות לא אתמר האי מימרא אי ההוא דאמר איני יודע הדר ואמר טעמא שמעינן ליה ועוד דטעמא מאי אמרינן דכמאן דליתיה דמי דמשום חומר דיני נפשות אין לו לחזור וללמד חובה אבל בדיני ממונות דלא שייך האי טעמא הוי כמאן דאיתיה ועוד דבדיני ממונות מה שהוא חובה לזה הוא זכות לזה ואי אמר טעמא שמעינן ליה. ועל מ''ש רבינו x יוסיפו הדיינים שנים נמצאו חמשה נושאין ונותנין בדבר כתב הראב''ד א''א אני רואה בגמ' שאותו שאמר איני יודע אינו מן המניין ואי אמר טעמא לא שמעינן ליה נמצא לאחר שהוסיפו אינו אלא ארבעה, ובמה שכתבתי נתיישבה השגה זאת דלא מיירי ההיא דאי אמר טעמא לא שמעינן ליה אלא בדיני נפשות דוקא אבל לא בדיני ממונות ורבינו בפרק ח' מיירי לענין דיני ממונות שהרי בב''ד של שלשה מיירי. ומ''ש ועוד הראשון הרי הוא אומר איני יודע ואינו לא מזכה ולא מחייב השגה זו איני מכיר וכי אי אפשר שמתחלה היה מסופק בדבר ולכן אמר איני יודע ובמשא ובמתן הותר לו הספק ההוא ונטה לצד אחד. ומ''ש רבינו ואם לא ראה גדול שבדיינים אומר נזדקן הדין ופוטרין אותו. סוף פרק היו בודקין (דף מ"ב) לא ראו מאי א''ר אחא פוטרין אותו וכו' אמר ר' יוחנן פוטרין אותו ועוד שם תנו רבנן אומרים בדיני ממונות נזדקן הדין ואין אומרין בדיני נפשות נזדקן הדין מאי נזדקן הדין אילימא קש דינא כלומר זקן דין זה ועמוק וצריך להמתין בו איפכא מיבעי ליה כלומר שבדיני נפשות צריך לעיין יותר אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא איפוך ותפס כוותיה ולא מצאתי טעם מספיק למה תפס כן דהא התם בסמוך פליג רב אשי ואמר לעולם לא תיפוך ומאי נזדקן הדין חכם דינא כלומר יפה עמדנו על בוריו והוה ליה לתפוס כוותיה דבתרא הוא ומאריה דגמ' טפי מרב הונא בר מנוח ועוד דלא מפיך לברייתא אם לא שנאמר דטפי משמע בלשון נזדקן קש דינא מחכם דינא וצ''ע: כתב הראב''ד היו אלו כנגד אלו ואחד אומר איני יודע א''א זה א''א. והטעם להראב''ד בזה שאותו שאומר איני יודע אינו מן המנין וכיון שמתחלה היו כ''ג ונסתלק אחד כשאמר איני יודע ומוסיפין עליהם שנים שנים לעולם הם זוגות וא''א להיות שבדיינים הנמנים חוץ מאותו שנסתלק שיהיו אלו כנגד אלו ואחד אומר איני יודע לפי שמנין כזה אינו זוגות ובמה שכתבתי בסמוך שדעת רבינו שאותו שאמר איני יודע יכול לחזור ולזכות נתיישב זה שכיון שבידו לזכות הרי הוא מהמנין. ומה שכתב רבינו היו אלו כנגד אלו וכו'. הוא כגון שהיו בשלשה [ועשרים] ואמר אחד איני יודע והוסיפו שנים והיו י''ב מזכין וי''ב מחייבין ואותו האחד אומר איני יודע או שחזר אותו שאמר איני יודע וזיכה ואחד מאותם שהוסיפו אמר איני יודע מוסיפין והולכין וכו':

ג בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבָּא לָהֶם מַחְלֹקֶת בֵּין בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת בֵּין בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת בֵּין בְּדִינֵי תּוֹרָה. אֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן אֶלָּא דָּנִין אֵלּוּ כְּנֶגֶד אֵלּוּ וְהוֹלְכִין אַחַר הָרֹב שֶׁלָּהֶן. וְאִם בְּדִין אֶחָד מִן הַנֶּהֱרָגִין נֶחְלְקוּ דָּנִין אֵלּוּ כְּנֶגֶד אֵלּוּ עַד שֶׁיִּפְטְרוּהוּ אוֹ יִתְחַיֵּב:

כסף משנה ב''ד הגדול וכו'. ס''פ היו בודקין (דף מ"ב) תניא ר''י אומר כשם שאין מוסיפין על ב''ד של ע''א כך אין מוסיפין על ב''ד של כ''ג ואע''ג דלית הלכתא בב''ד של כ''ג בב''ד של ע''א משמע דכ''ע מודו מדקאמר כשם שאין מוסיפין ועוד דלא אשכחן במוסיפין דמתני' תוספת אלא עד ע''א נראה דאין מוסיפין משם ומעלה:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן