הלכות סנהדרין והעונשין המסורים להם - פרק רביעי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורים להם - פרק רביעי - היד החזקה לרמב"ם

א אֶחָד בֵּית דִּין הַגָּדוֹל וְאֶחָד סַנְהֶדְרִין קְטַנָּה אוֹ בֵּית דִּין שֶׁל שְׁלֹשָׁה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה אֶחָד מֵהֶן סָמוּךְ מִפִּי הַסָּמוּךְ. וּמשֶׁה רַבֵּנוּ סָמַךְ יְהוֹשֻׁעַ בַּיָּד שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כז-כג) 'וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו וַיְצַוֵּהוּ'. וְכֵן הַשִּׁבְעִים זְקֵנִים משֶׁה רַבֵּנוּ סְמָכָם וְשָׁרְתָה עֲלֵיהֶן שְׁכִינָה. וְאוֹתָן הַזְּקֵנִים סָמְכוּ לַאֲחֵרִים וַאֲחֵרִים לַאֲחֵרִים וְנִמְצְאוּ הַסְּמוּכִין אִישׁ מִפִּי אִישׁ עַד בֵּית דִּינוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ וְעַד בֵּית דִּינוֹ שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ. וְאֶחָד הַנִּסְמָךְ מִפִּי הַנָּשִׂיא אוֹ מִפִּי אֶחָד מִן הַסְּמוּכִין אֲפִלּוּ לֹא הָיָה אוֹתוֹ סָמוּךְ בַּסַּנְהֶדְרִין מֵעוֹלָם:

כסף משנה אחד בית דין הגדול וכו'. נתבאר מתוך מאי דאיתא בפרק קמא דסנהדרין (דף ה'): ואחד הנסמך וכו' אפילו לא היה אותו סמוך בסנהדרין מעולם. למד כן מדאשכחן דלאחר החורבן דלא הוו סנהדרין היו סומכין:

ב וְכֵיצַד הִיא הַסְּמִיכָה לְדוֹרוֹת. לֹא שֶׁיִּסְמְכוּ יְדֵיהֶן עַל רֹאשׁ הַזָּקֵן אֶלָּא שֶׁקּוֹרִין לוֹ רַבִּי וְאוֹמְרִים לוֹ הֲרֵי אַתְּ סָמוּךְ וְיֵשׁ לְךָ רְשׁוּת לָדוּן אֲפִלּוּ דִּינֵי קְנָסוֹת:

כסף משנה וכיצד היא הסמיכה וכו'. פ' קמא דסנהדרין שם:

ג וְאֵין סוֹמְכִין סְמִיכָה שֶׁהִיא מִנּוּי הַזְּקֵנִים לְדַיָּנוּת אֶלָּא בִּשְׁלֹשָׁה וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאֶחָד מֵהֶן סָמוּךְ מִפִּי אֲחֵרִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

כסף משנה ואין סומכין וכו' אלא בשלשה. שם במשנה סמיכת זקנים בשלשה דברי ר' שמעון רבי יהודה אומר בחמשה ופירש''י סמיכת זקנים על ראש פר העלם דבר של צבור ובגמ' (דף י"ג:) תנא סמיכה וסמיכת זקנים בשלשה מאי סמיכה וסמיכת זקנים אמר רבי יוחנן מיסמך סבי לקרות להם רבי ומשמע דאע''ג דאפליגו במתני' רבי יהודה ור' שמעון בסמיכת זקנים על ראש פר העלם דבר של צבור אי הויא בשלשה או אי הויא בחמשה בסמיכת סבי לקרות להם רבי לכ''ע הויא בשלשה כדקתני בברייתא שכתבתי בסמוך: ומ''ש והוא שיהיה האחד וכו'. נראה מדבריו דבאחד סמוך סגי אף על פי שהשנים האחרים אינם סמוכים נ''ל שטעמו דמדאמרינן התם בגמ' (דף י"ג:) אמר ליה אביי לרב יוסף מיסמך סבי פירוש לקרות רבי בשלשה מנ''ל אילימא מדכתיב ויסמוך את ידיו עליו א''ה תיסגי בחד וכ''ת משה במקום ע''א קאי א''ה ליבעי ע''א קשיא וסובר רבינו דכיון דאסיקנא בקשיא ופשיטא דלא בעינן ע''א ואם כן בחד סגי ולדחויה דברייתא דבעינן ג' אי אפשר א''כ יש לנו לומר דכי קתני בברייתא ג' לאו בכולהו סמוכין עסקינן דאם כן קשיא דאביי אלא חד סמוך סגי ומיהו בעינן עמיה שנים דהוו שלשה:

ד אֵין קָרוּי אֱלֹהִים אֶלָּא בֵּית דִּין שֶׁנִּסְמַךְ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד וְהֵם הָאֲנָשִׁים הַחֲכָמִים הָרְאוּיִין לָדוּן שֶׁבָּדְקוּ אוֹתָן בֵּית דִּין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמִנּוּ אוֹתָם וְסָמְכוּ אוֹתָן:

כסף משנה אין קרוי אלהים וכו'. בב''ק פרק החובל (דף פ"ד) אלהים בעינן וליכא ופירש''י אלהים בעינן והיינו מומחים וסמוכים:

ה בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה כָּל מִי שֶׁנִּסְמָךְ סוֹמֵךְ לְתַלְמִידָיו. וַחֲכָמִים חָלְקוּ כָּבוֹד לְהִלֵּל הַזָּקֵן וְהִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם נִסְמָךְ אֶלָּא בִּרְשׁוּת הַנָּשִׂיא. וְשֶׁלֹּא יְהֵא הַנָּשִׂיא סוֹמֵךְ אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה אַב בֵּית דִּין עִמּוֹ. וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה אַב בֵּית דִּין סוֹמֵךְ אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה הַנָּשִׂיא עִמּוֹ. אֲבָל שְׁאָר הַחֲבוּרָה יֵשׁ לְכָל אֶחָד מֵהֶם לִסְמֹךְ בִּרְשׁוּת הַנָּשִׂיא. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ שְׁנַיִם עִמּוֹ שֶׁאֵין סְמִיכָה פָּחוֹת [א] מִשְּׁלֹשָׁה:

כסף משנה בראשונה וכו' עד אלא אם כן היה הנשיא עמו. בירושלמי פירקא קמא דסנהדרין:

ו אֵין סוֹמְכִין זְקֵנִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵלּוּ הַסּוֹמְכִין נִסְמְכוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲפִלּוּ הָיוּ הַסּוֹמְכִין בָּאָרֶץ וְהַנִּסְמָךְ חוּצָה לָאָרֶץ אֵין סוֹמְכִין. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָיוּ הַסּוֹמְכִין בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְהַנִּסְמָכִין בָּאָרֶץ. הָיוּ שְׁנֵיהֶם בָּאָרֶץ סוֹמְכִין אוֹתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ עִם הַסְּמוּכִים בְּמָקוֹם אֶחָד. אֶלָּא שׁוֹלְחִין לוֹ אוֹ כּוֹתְבִין לוֹ שֶׁהוּא סָמוּךְ וְנוֹתְנִין לוֹ רְשׁוּת לָדוּן דִּינֵי קְנָסוֹת הוֹאִיל וּשְׁנֵיהֶם בָּאָרֶץ. וְכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֶחְזִיקוּ בָּהּ עוֹלֵי מִצְרַיִם רְאוּיָה לִסְמִיכָה:

כסף משנה אין סומכין זקנים בח''ל וכו'. פ''ק דסנהדרין (דף י"ד) אמר ר' יהושע בן לוי אין סמיכה בח''ל ופירשו לה התם לומר דאין סומכין בח''ל ואסיקנא נמי התם דאפילו סומכין בארץ ונסמכין בחוצה לארץ אין סומכין: היו שניהם בארץ וכו'. נראה שלמדה ממה שכתבנו בסמוך דכיון שאמרו בגמרא סומכין בארץ ונסמכין בחוצה לארץ לא סמכי משמע הא סומכין ונסמכין בארץ מצו סמכי אפילו אינם יחד דאי אפילו סומכין ונסמכין בארץ בעינן שיהיו במקום אחד מאי איריא סומכין בארץ ונסמכין בחוצה לארץ הא אפילו שניהם בארץ כיון דאינם במקום אחד לא מצו סמכי אלא ודאי כדאמרן: וכל ארץ ישראל שהחזיקו וכו'. נראה שהוציא כן ממאי דאמרינן בריש סנהדרין וכתבו רבינו בסוף פ' זה שרשות בני ארץ ישראל מועלת לעיירות העומדות על הגבולים ואם לעיירות האלו מהני כל שכן דמהני למה שהחזיקו עולי מצרים אע''פ שלא החזיקו עולי בבל:

ז יֵשׁ לַסּוֹמְכִין לִסְמֹךְ אֲפִלּוּ מֵאָה בְּפַעַם אַחַת. וְדָוִד הַמֶּלֶךְ סָמַךְ שְׁלֹשִׁים אֶלֶף בְּיוֹם אֶחָד:

כסף משנה יש לסומכין וכו'. ירושל' ר''פ חלק:

ח וְיֵשׁ לָהֶן לְמַנּוֹת כָּל מִי שֶׁיִּרְצוּ לִדְבָרִים יְחִידִים. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לְכָל הַדְּבָרִים. כֵּיצַד. חָכָם מֻפְלָא שֶׁרָאוּי לְהוֹרוֹת לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ יֵשׁ לְבֵית דִּין לִסְמֹךְ אוֹתוֹ וְלִתֵּן לוֹ רְשׁוּת לָדוּן וְלֹא לְהוֹרוֹת בְּאִסּוּר וְהֶתֵּר. אוֹ יִתְּנוּ לוֹ רְשׁוּת בְּאִסּוּר וְהֶתֵּר וְלֹא לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת. אוֹ יִתְּנוּ רְשׁוּת לָזֶה וְלָזֶה אֲבָל לֹא לָדוּן דִּינֵי קְנָסוֹת. אוֹ לָדוּן דִּינֵי קְנָסוֹת אֲבָל לֹא לְהַתִּיר בְּכוֹרוֹת בְּמוּמִין. אוֹ יִתְּנוּ לוֹ רְשׁוּת לְהַתִּיר נְדָרִים בִּלְבַד אוֹ לִרְאוֹת כְּתָמִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן:

כסף משנה ויש להם למנות וכו'. בריש סנהדרין (דף ה') אמרינן שרבי נתן רשות לרב לדון אבל לא להתיר בכורות ומכל מקום צריך עיון מנין לרבינו שצריך שיהיה ראוי לכל הדברים:

ט וְכֵן יֵשׁ לַסּוֹמְכִין לִתֵּן רְשׁוּת עַד זְמַן וְלוֹמַר לַנִּסְמָךְ יֵשׁ לְךָ רְשׁוּת לָדוּן אוֹ לְהוֹרוֹת עַד שֶׁיָּבוֹא הַנָּשִׂיא לְכָאן. אוֹ כָּל זְמַן שֶׁאֵין אַתָּה עִמָּנוּ בַּמְּדִינָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

כסף משנה וכן יש לסומכין וכו'. שם ע''ב אמר ליה רבי יוחנן לרב שמן הרי אתה ברשותנו עד שתבא אצלנו ופירש''י ברשותנו רשות נתונה לך לדון:

י חָכָם מֻפְלָא שֶׁהוּא סוּמָא בְּעֵינוֹ אַחַת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָאוּי לְדִינֵי מָמוֹנוֹת אֵין סוֹמְכִין אוֹתוֹ לְדִינֵי מָמוֹנוֹת מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְכָל הַדְּבָרִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

יא הֲרֵי שֶׁלֹּא הָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא סוֹמֵךְ אֶחָד מוֹשִׁיב שְׁנַיִם בְּצִדּוֹ וְסוֹמֵךְ שִׁבְעִים כְּאֶחָד אוֹ זֶה אַחַר זֶה וְאַחַר כָּךְ יַעֲשֶׂה הוּא וְהַשִּׁבְעִים בֵּית דִּין הַגָּדוֹל וְיִסְמְכוּ בָּתֵּי דִּינִין אֲחֵרִים. נִרְאִין לִי הַדְּבָרִים שֶׁאִם הִסְכִּימוּ כָּל הַחֲכָמִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְמַנּוֹת דַּיָּנִים וְלִסְמֹךְ אוֹתָם הֲרֵי אֵלּוּ סְמוּכִים וְיֵשׁ לָהֶן לָדוּן דִּינֵי קְנָסוֹת וְיֵשׁ לָהֶן לִסְמֹךְ לַאֲחֵרִים. אִם כֵּן לָמָּה הָיוּ הַחֲכָמִים מִצְטַעֲרִין עַל הַסְּמִיכָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִבָּטְלוּ דִּינֵי קְנָסוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. לְפִי שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְפֻזָּרִין וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּסְכִּימוּ כֻּלָּן. וְאִם הָיָה שָׁם סָמוּךְ מִפִּי סָמוּךְ אֵינוֹ צָרִיךְ דַּעַת כֻּלָּן אֶלָּא דָּן דִּינֵי קְנָסוֹת לַכּל שֶׁהֲרֵי נִסְמַךְ מִפִּי בֵּית דִּין. וְהַדָּבָר צָרִיךְ הֶכְרֵעַ:

כסף משנה (י-יא) חכם מופלא וכו' הרי שלא היה בא''י אלא סמוך אחד וכו'. בפירוש המשנה פרק קמא דסנהדרין כתב כן אלא ששם כתב הדבר סתם וכאן כתב והדבר צריך הכרע:

יב בֵּית דִּין שֶׁנִּסְמְכוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְיָצְאוּ חוּצָה לָאָרֶץ הֲרֵי הֵם דָּנִים דִּינֵי קְנָסוֹת בְּחוּצָה לָאָרֶץ כְּדֶרֶךְ שֶׁדָּנִים בָּאָרֶץ. שֶׁסַּנְהֶדְרִין נוֹהֶגֶת בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ סְמוּכִים:

כסף משנה בית דין שנסמכו וכו'. משנה סוף פ' קמא דמכות (דף ז'):

יג רָאשֵׁי גָּלֻיּוֹת שֶׁבְּבָבֶל [ב] בִּמְקוֹם מֶלֶךְ הֵן עוֹמְדִים. וְיֵשׁ לָהֶן לִרְדּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם וְלָדוּן עֲלֵיהֶן בֵּין רָצוּ בֵּין לֹא רָצוּ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט-י) 'לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה' אֵלּוּ רָאשֵׁי גָּלֻיּוֹת שֶׁבְּבָבֶל:

כסף משנה ומה שכתב ראשי גליות שבבבל וכו' עד אין לו רשות עד שיטול רשות מראש גלות. הכל בריש סנהדרין (דף ה') פשיטא מהכא להכא ומהתם להתם מהני דהכא שבט והתם מחוקק כדתניא לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל שרודים את ישראל בשבט ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים כלומר שיש להם שררה מועטת וכל אחד מהם יש לו רשות להפקיר דהפקר ב''ד הפקר ושל א''י יש לו לתת רשות בכל א''י ושבבבל בחוצה לארץ מהתם להכא מאי ואיפשיטא דמהתם להכא לא מהני ולפי שמעלת ראשי גליות שבבבל גדולה מנשיאי א''י כתב רבינו ראשי גליות שבבבל במקום מלך הם עומדים והלכך אין רשות בני א''י מועלת לכוף בחוצה לארץ וכדאיפשיטא בגמ' ומשמע שלא הוצרכו בגמ' לשאול אי מהני מבבל לא''י שאע''פ שראשי גליות בבל רודים את העם במקל אינו דין שיועיל רשותם לא''י ודינם שכל אחד יעמוד בשלו ואדרבה הוה ס''ד דרשות א''י מועילה לחוצה לארץ אבל ספר מצות גדול כתב הרשות שיתן ריש גלותא שבבבל לבני בבל אף לבני א''י מועיל שהרי בבבל השבט ובא''י המחוקק כדתניא לא יסור שבט מיהודה וכו' ואמרינן בירושלמי שריש גלותא שבבבל גדול מהנשיא שבא''י לפי שהוא מהזכרים והנשיא מהנקבות עכ''ל וקשה לזה דה''ל לגמ' למימר פשיטא דמהכא להתם מהני מהתם להכא מאי ומ''מ הכי משמע מדברי רבינו שכתב ראשי גליות שבבבל במקום מלך הם עומדים ויש להם לרדות את ישראל בכ''מ ולדון עליהם בין רצו בין לא רצו. ומצאתי בספר מספרי רבינו שהיה מוגה בו בלשון הזה וכל דיין הראוי לדון שנתן לו ראש גלות רשות לדון יש לו לדון בכל העולם אע''פ שלא רצו בעלי דינים בין בארץ בין בחוצה לארץ אע''פ שאינו דן דיני קנסות ע''כ וכן משמע קצת בגמ' דכי נקיט רשותא אע''ג דלא קבל זה עלייהו דן אותה בעל כרחם דכי בעי מהתם להכא מאי פשיט ליה מרבה בר בר חנה דדן דינא וטעה ואמר ליה ר' חייא אי קבלוך עלייהו לא תשלם ואי לא זיל שלים והא רשותא הוה נקיט אלא שמע מינה מהתם להכא לא, משמע דאי הוה נקיט רשותא אפילו לא קבלוה עלייהו לא הוה משלם אלמא דכופם לדון:

יד וְכָל דַּיָּן הָרָאוּי לָדוּן שֶׁנָּתַן לוֹ רֹאשׁ גָּלוּת רְשׁוּת לָדוּן יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לָדוּן בְּכָל הָעוֹלָם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָצוּ בַּעֲלֵי דִּינִין בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ דָּן דִּינֵי קְנָסוֹת. וְכָל דַּיָּן הָרָאוּי לָדוּן שֶׁנָּתְנוּ לוֹ בֵּית דִּין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל רְשׁוּת לָדוּן יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לָדוּן בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבַעֲיָרוֹת הָעוֹמְדוֹת עַל הַגְּבוּלִים אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָצוּ בַּעֲלֵי דִּינִין. אֲבָל בְּחוּצָה לָאָרֶץ אֵין רְשׁוּתָן מוֹעֶלֶת לוֹ לָכוֹף אֶת בַּעֲלֵי דִּינִין. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָדוּן דִּינֵי קְנָסוֹת בְּחוּצָה לָאָרֶץ אֵינוֹ דָּן אֶלָּא לְמִי שֶׁרוֹצֶה לָדוּן אֶצְלוֹ. אֲבָל לָכוֹף אֶת בַּעֲלֵי דִּינִין וְלָדוּן לָהֶם אֵין לוֹ רְשׁוּת עַד שֶׁיִּטּל רְשׁוּת מֵרֹאשׁ גָּלוּת:

כסף משנה ומ''ש רבינו ובעיירות העומדות על הגבולים. הוא ממה שהקשו על מה שאמרו מהתם להכא לא מהני אלא רבה בר בר חנה שנטל רשות כשהיה יורד לבבל למה לי ומשני לעיירות העומדות על הגבולים ופירש''י הנמשכות אחר ארץ ישראל:

טו מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָדוּן מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן שֶׁעָבַר רֹאשׁ גָּלוּת וְנָתַן לוֹ רְשׁוּת אוֹ שֶׁטָּעוּ בֵּית דִּין וְנָתְנוּ לוֹ רְשׁוּת אֵין הָרְשׁוּת מוֹעֶלֶת לוֹ כְּלוּם עַד שֶׁיְּהֵא רָאוּי. שֶׁהַמַּקְדִּישׁ בַּעַל מוּם לַמִּזְבֵּחַ אֵין הַקְּדֻשָּׁה חָלָה עָלָיו:

כסף משנה מי שאינו ראוי לדון וכו'. בפירקא קמא דסנהדרין (דף ז':) דבי נשיאה אוקמוה דיינא דלא הוה גמיר וביזהו רבי יהודה בר נחמני. ועל מה שכתב רבינו שהוא כמקדיש בעל מום למזבח האריך מהר''י קולון בשורש קי''ו:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן