הלכות סנהדרין והעונשין המסורים להם - פרק שלישי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורים להם - פרק שלישי - היד החזקה לרמב"ם

א עַד אֵימָתַי יוֹשְׁבִין הַדַּיָּנִים בְּדִין. סַנְהֶדְרִי קְטַנָּה וּבֵית דִּין שֶׁל שְׁלֹשָׁה יוֹשְׁבִין מֵאַחַר תְּפִלַּת הַשַּׁחַר עַד סוֹף שֵׁשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם. אֲבָל בֵּית דִּין הַגָּדוֹל הָיוּ יוֹשְׁבִין מִתָּמִיד שֶׁל שַׁחַר עַד תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. וּבְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים הָיוּ יוֹשְׁבִין בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁבְּהַר הַבַּיִת:

כסף משנה עד אימתי סנהדרי קטנה וב''ד של שלשה וכו'. פ''ק דשבת (דף י') עד אימתי יושבים בדין א''ר ששת עד זמן סעודה ושם בסמוך אמרו ששעה ששית היא זמן סעודת תלמידי חכמים ואם כן הוה ליה לרבינו לכתוב עד תחלת שש כדי שיסעדו בשעה ששית אם לא נאמר דמשמע ליה עד זמן סעודה עד סוף זמן סעודה והיינו עד סוף שש ולא תקשי לך היאך יסעדו אחר שש שהוא כזורק אבן לחמת דהא אמרינן דאי טעים מידי בצפרא לית לן בה: אבל ב''ד הגדול היו יושבין וכו'. ברייתא בסנהדרין פרק אלו הן הנחנקין (דף פ"ח:): ובשבתות וימים טובים וכו'. באותה ברייתא ובשבתות וימים טובים בחיל ובתוספתא דחגיגה פרק ב' כתוב נכנסים לבית המדרש שבהר הבית והטעם פירש''י שלא יהיו נראים כיושבים בדין שבלשכת הגזית היו דנין:

ב אֵין בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד צְרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ יוֹשְׁבִין כֻּלָּן [א] כְּאֶחָד בִּמְקוֹמָן שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. אֶלָּא בְּעֵת שֶׁיְּהוּ צְרִיכִין לְהִתְקַבֵּץ מִתְקַבְּצִין כֻּלָּן. וּבִשְׁאָר הָעִתּוֹת כָּל מִי שֶׁהָיָה לוֹ עֵסֶק יֵצֵא לַעֲשׂוֹת חֶפְצוֹ וְחוֹזֵר וְהוּא שֶׁלֹּא יִפְחֲתוּ מֵעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה יוֹשְׁבִין תָּמִיד כָּל זְמַן יְשִׁיבָתָן. הֻצְרַךְ אֶחָד מֵהֶן לָצֵאת הֲרֵי זֶה מִסְתַּכֵּל בַּחֲבֵרָיו הַנִּשְׁאָרִים אִם יִשָּׁאֲרוּ שָׁם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה יֵצֵא וְאִם לָאו לֹא יֵצֵא עַד שֶׁיָּבוֹא אַחֵר:

כסף משנה ואין ב''ד של ע''א צריכין וכו'. עד ואם לאו לא יצא עד שיבא אחר. סנהדרין פרק אחד ד''מ (דף ל"ז) והטעם שלא יפחתו מכ''ג דריש ליה התם מאל יחסר המזג פירוש אל יחסרו מחלק הג' שהוא כדי הראוי למזוג וכ''ג שליש של שבעים דסתם מזיגה על חד תרי ושאני מזיגה דרבא דהוי על חד תלת וי''מ אל יחסר מז''ג בגימטריא חמשים אבל אם חסרו מ''ט שנשארו כ''ב אין לחוש x ומכאן למד רבינו שלא היו יושבים כולם תמיד ולא היו מתקבצים אלא בעת הצורך:

ג אֵין מַתְחִילִין אֶת הַדִּינִין בַּלַּיְלָה. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁהַדִּינִין כִּנְגָעִים שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא-ה) 'כָּל רִיב וְכָל נָגַע' מָה רְאִיַּת נְגָעִים בַּיּוֹם בִּלְבַד אַף [ב] הַדִּינִין בַּיּוֹם בִּלְבַד:

כסף משנה אין מתחילין את הדינין וכו'. בסנהדרין פרק אחד דיני ממונות (דף ל"ב) דיני נפשות דנין ביום וגומרים ביום דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה ואמרינן עלה בגמרא (דף ל"ד:) מה''מ אמר רבי חייא בר פפא דאמר קרא ושפטו את העם בכל עת וכו'. דרבא רמי כתיב ושפטו את העם בכל עת וכתיב והיה ביום הנחילו וכו' הא כיצד יום לתחלת דין לילה לגמר דין פירוש משום דכתיב ושפטו ועיקר משפט היינו גמר דין ובתר הכי אמרינן מתניתין דלא כר''מ דתניא היה ר''מ אומר מה תלמוד לומר [על פיהם יהיה] כל ריב וכל נגע וכו' מקיש ריבים לנגעים מה נגעים ביום אף ריבים ביום ויש לתמוה למה תפס רבינו קרא דמייתו בגמרא אליבא דר''מ ושביק קרא דמייתי ליה אליבא דרבנן. ויש לומר דאמרינן התם בגמרא לקמן ור''מ ביום הנחילו מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדתני רבה בר חנינא קמיה דרב נחמן וכו' ביום אתה מפיל נחלות ואי אתה מפיל נחלות בלילה והא דרבה בר חנינא הלכה היא וכמו שכתב רבינו בפרק זה והשתא כיון דביום הנחילו איצטריך למידרש ביום אתה מפיל גורלות ממילא בטלה לה ההיא ראיה דרבא וא''כ אע''ג דלא קי''ל כר''מ מדרשא דדריש למעט בלילה בין לתחלת דין בין לגמר דין דרשינן ליה למעוטי לתחלת דין וקרא דושפטו את העם בכל עת דרשינן אגמר דין ואם תאמר כיון דדרשינן דאין גומרין דין בלילה מכל ריב וכל נגע לא מצית למדרש ושפטו לגמר דין דהא אמרינן ורבי מאיר ושפטו מאי דריש ביה ואמר רבא לאתויי יום המעונן דאע''ג דאין רואים בו נגעים דנין בו מושפטו ואם כן לילה לגמר דין מנא לן. ויש לומר דלא איצטריך לרבנן קרא דושפטו ליום המעונן שאינם מקישים ריבים לנגעים אלא לומר מה זה ביום אף זה ביום לא לשום היקשא אחרת אבל ר''מ דמקיש להו לגמרי אצטריך ושפטו לאפוקי יום המעונן תדע דר''מ מקיש להו לגמרי ורבנן לא גמרי מנגעים אלא דריבים ביום ותו לא דהא סומא באחד מעיניו פסול לר''מ דומיא דנגעים ולרבנן כשר:

ד וְכֵן אֵין מְקַבְּלִין עֵדוּת וְאֵין מְקַיְּמִין שְׁטָרוֹת בַּלַּיְלָה. וּבְדִינֵי מָמוֹנוֹת אִם הִתְחִילוּ בַּיּוֹם מֻתָּר לִגְמֹר הַדִּין בַּלַּיְלָה:

כסף משנה וכן אין מקבלים עדות וכו'. כתב בעל נמוקי יוסף בשם הרמב''ן בפרק יש נוחלין ופ' אחד דיני ממונות דאפילו נתקבל פסול דאמרינן בר''ה (דף כ"ה ע"ב) למה לי למיתני נחקרו העדים וכו' סד''א תהוי חקירת העדים כתחלת דין ומקודש מקודש כגמר דין ולקדשיה בלילה מידי דהוה אדיני ממונות וכו' דגומרין בלילה קמ''ל אלמא קבלת עדות כתחלת דין הוא שאינה אלא ביום אפילו בדיעבד דתנן ביבמות פ' מצות חליצה (דף ק"ד) חלצה בלילה חליצתה כשרה ורבי אליעזר פוסל ומפרשינן בגמרא דמר סבר חליצה כתחלת דין דמיא ומר סבר כגמר דין דמיא אלמא תחלת דין בלילה אפילו דיעבד פסול והוא הדין לקבלת עדות דתרווייהו כי הדדי נינהו וכמו שכתבתי: ואין מקיימין שטרות וכו'. זה דבר פשוט שהרי צריך קבלת עדות ואפילו על פי הדברים שכתב רבינו פ''ה מהלכות עדות שיכולים לקיים השטר על פיהם ואין שם קבלת עדות כיון שהטעם הוא משום דבדרבנן עד נעשה דיין מכל מקום הוה ליה כקבלת עדות ולא הוי אלא ביום: ובדיני ממונות וכו'. לא קאי אלא אראש דבריו אין מתחילין את הדינין וכך שיעור הלשון ובדיני ממונות דוקא אם התחילו דנין ביום מותר לגמור בלילה אבל בדיני נפשות אסור לגמרו בלילה דאילו קבלת עדות הוא הוי כתחלת דין לא שייך ביה אם התחילו גומרין דכוליה התחלה הוא ודין זה דבדיני ממונות גומרין בלילה ולא בדיני נפשות כבר נתפרש בסמוך:

ה הַנְּחָלוֹת [ג] כְּדִינִין שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן לְחֻקַּת מִשְׁפָּט. לְפִיכָךְ אֵין מַפִּילִין נְחָלוֹת בַּלַּיְלָה:

כסף משנה הנחלות כדינין וכו'. סנהדרין פ' אחד דיני ממונות (דף ל"ד:) ובתרא פ' יש נוחלין (דף קי"ג:) והיה ביום הנחילו את בניו ביום אתה מפיל נחלות ולא בלילה ואסיקנא דדין נחלות קאמר פירוש דבפרשת נחלות כתיב לחקת משפט דמשמע הפלת נחלות דין קצוב הוא בשעת המיתה הכל כמו שאמר המת ואין הדבר צריך דיינין אלא כל אחד מיורשיו יחזיקוהו שומעי הצואה בשלו וכיון דאמר קרא ביום הנחילו משמע דהני מילי דצואת המת הוי דין פסיק ואין צריך עוד לדיינים ביום אבל בלילה לא הוי דין פסיק וצריך דיינים ואלו ששמעו צואת המת יעידו בפניהם ויש מחלוקת בין המפרשים דאיכא מ''ד דכיון דדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו לא הוי אלא מדרבנן כי מרבי הכא לא מרבינן אלא בקנין ואיכא מ''ד דבלא קנין מיירי ואליבא דרבי יוחנן בן ברוקה והרוצה לעמוד על עיקרן של דברים יעיין בחשן המשפט: כתב הרמ''ך הנחלות כדינים וכו'. תימה למה הביא לשון שסותר אותו בגמרא והל''ל לפיכך אין דיני נחלות בלילה ועוד תימה לן היכי תלי תניא בדלא תניא שאמר הנחלות כדינים ואדרבא לפסק הלכה כל הדינים מנחלות גמרינן כדרמי הכא כתיב ושפטו את העם בכל עת וכתיב והיה ביום הנחילו את בניו הא כיצד יום לתחלת דין לילה לגמר דין עכ''ל:

ו [ד] שְׁנַיִם שֶׁנִּכְנְסוּ לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה וְצִוָּה בִּפְנֵיהֶם. כּוֹתְבִים וְאֵין [ה] עוֹשִׂים דִּין. וְאִם הָיוּ שְׁלֹשָׁה רָצוּ כּוֹתְבִין רָצוּ עוֹשִׂין דִּין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בַּיּוֹם. אֲבָל בַּלַּיְלָה כּוֹתְבִין וְאֵין עוֹשִׂין דִּין:

כסף משנה שנים שנכנסו לבקר את החולה וכו'. פ' אחד דיני ממונות (דף ל"ד:) ובפרק יש נוחלין (דף קי"ג:) מימרא דרב יהודה אמר רב כלשון רבינו ואמר רב חסדא עלה לא שנו אלא ביום אבל בלילה כותבין ואין עושין דין משום דהוו להו עדים ואין עד נעשה דיין ופירש''י רצו כותבין בלשון עדות והיורשין יבואו לבית דין ובית דין יעשו כפי הצואה. רצו עושין דין השומעין רשאין ושליטין להיות מחזיקין כל אחד בשלו הכל כמו ששמעו. שנים אין עושין דין דמתחלתו לא נראו להיות לדיינים אבל בלילה שאינו ראוי לדין כותבין ואין עושין דין אפילו למחר שמתחלתם לא נראו לישב לשם לדין עכ''ל. ובפרק יש נוחלין כתב רשב''ם דדוקא נקט שנכנסו לבקר הילכך רצו עושין דין אבל נכנסו להעיד הרי הם עדים ואין עד נעשה דיין והביא ראיה לדבריו מדאמרינן פ''ק דמכות גבי נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה דאמרינן להו למחזי אתיתו או לאסהודי ואי לאסהודי נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותם בטלה ופירש הוא ז''ל דאמרינן להו מתחלה כשראיתם העדות נתכוונתם להעיד או לראות הדבר אלמא כונה להעיד פסולה וגם הביא ראיה מתשובת זקנו רש''י ובעלי התוספות חלקו עליו וההיא דפ''ק דמכות פירשוה בענין אחר מ''מ רבינו ז''ל מסכים לדבריו שהרי ההיא דמכות רבינו בפרק חמישי מהלכות עדות מפרשה כדברי רשב''ם שכן כתב שם על פי שנים עדים או שלשה עדים לעשות ג' כשנים וכו' וכיצד בודקין את הדבר כשיבאו לבית דין עדים מרובים כת אחת אומרים להם כשראיתם זה שהרג או חבל להעיד באתם או לראות כל מי שאומר לא להעיד עליו אלא לראות מה הדבר ובכלל העם באתי מפרישים אותו וכל מי שאומר לא הייתי עומד אלא להעיד ולכוין העדות מפרישין אותו אם נמצא באלו שנתכוונו להעיד קרוב או פסול עדותן בטלה בד''א בשהיה בהם קרוב או פסול אבל אם כולם כשרים אחד שנתכוון להעיד או שלא נתכוון להעיד הואיל וראה הדבר וכוון עדותו והיה שם התראה חותכין הדין על פיו בין בדיני ממונות בין בדיני נפשות. ומה שהקשו א''כ אין לך גט כשר כשנותנין בפני קרובים או קדושין אם נתכוונו להעיד לא קשיא דכיון שנהגו ליחד עדים אף אם יתכוונו הקרובים להעיד אין בכך כלום דאין כוונה פוסלת אלא כשאין עדים מיוחדים ואם תאמר והא בעינן הגדה בשאר ממון חוץ מקידוש החדש משום דכתיב כזה ראה וקדש וקיום שטרות דרבנן ואם כן היכי אמרינן רצו עושים דין תירץ הריטב''א דמה שצוה בפניהם חשוב הגדת עדים דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי. אבל בעל נמוקי יוסף כתב בסנהדרין רצו עושין דין פירש''י שהם פוסקים הדין על פי צוואתו ואין צריך בית דין אחר נראה מפירושו שהוא עשאן בית דין של עצמו ואין היורשין יכולים לדון בפני אחר שצואה בעצמה הוא פסק דין שנפסק בפני אלו שהם ב''ד ושמעינן מהא דב''ד יכולים לדון ע''פ ראייתם בלא קבלת עדות אחרת כיון שהם יודעים הדבר ושלא כדברי המפרשים דבדיני ממונות בעינן שיעידו בפניהם דהגדה בעינן ושאני הכא דאיכא הגדת בעל דבר והודאת בעל דין כמאה עדים דמי עכ''ל. ולי נראה דאי איכא למידק מלשון רש''י איפכא איכא למידק מיניה דאי לנוסחת ספרינו דגרסינן ברש''י רצו עושין דין השומעין רשאין ושליטין להחזיק כל אחד בשלו הכל כמו ששמעו מדקאמר הכל כמו ששמעו משמע טעמא דשמעו דאיכא הגדה אבל אי ליכא הגדה לא ואפילו אם תמצא לומר שלא היה גורס כדברי רש''י כי אם כמו שכתב בשמו איכא למימר דמדקאמר על פי צואתו משמע דוקא משום דאיכא צואה דהיינו הגדה ועל פיה פוסקין הדין אבל אי ליכא הגדה לא ואין לומר דושמעינן מהא לא קאי לרש''י אלא למימרא דרב יהודה דהיכי שמעינן מינה הכי דהא הריטב''א פירש על הא דר' יהודה דמה שצוה בפניהם חשוב הגדה ובעל נמוקי יוסף גופיה בפרק יש נוחלין מייתי הא דכתב הריטב''א על הא דרב יהודה וכתב עוד רשב''ם דה''מ דרצו עושין דין דמשמע דאפילו החולה אין יכול לחזור בו כגון מתנת שכיב מרע במקצת וקנו מיניה דתו לא מצי הדר ביה אבל בלא קנין כיון דיכול לחזור בו אין עושין דין שאין לדיינים לעשות דין בדבר שאפשר להבטל עדיין ואם רצו אין דיניהן דין דעדיין לא קנו עד שימות האב שמא יחזור בו:

ז כָּל בֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא הָגוּן שְׁכִינָה עִמָּהֶם. לְפִיכָךְ צְרִיכִין הַדַּיָּנִים לֵישֵׁב בְּאֵימָה וְיִרְאָה וַעֲטִיפָה וְכֹבֶד רֹאשׁ וְאָסוּר לְהָקֵל רֹאשׁ אוֹ לִשְׂחֹק אוֹ לְסַפֵּר בְּשִׂיחָה בְּטֵלָה בְּבֵית דִּין אֶלָּא בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וְחָכְמָה:

כסף משנה כל ב''ד של ישראל וכו'. פ''ק דסנהדרין (דף ז'): לפיכך צריכים וכו' ובעטיפה. דאמרינן בפ''ק דשבת מאימתי התחלת הדין משיעטפו הדיינים ושאר הדברים הטעם מפני מורא שכינה:

ח כָּל סַנְהֶדְרִין אוֹ מֶלֶךְ אוֹ רֹאשׁ גּוֹלָה שֶׁהֶעֱמִידוּ לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל דַּיָּן שֶׁאֵינוֹ הָגוּן וְאֵינוֹ חָכָם בְּחָכְמַת הַתּוֹרָה וְרָאוּי לִהְיוֹת דַּיָּן. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כֻּלּוֹ מַחֲמַדִּים וְיֵשׁ בּוֹ טוֹבוֹת אֲחֵרוֹת הֲרֵי זֶה שֶׁהֶעֱמִידוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה. שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה מְדַבֵּר כְּנֶגֶד הַמְמֻנֶּה לְהוֹשִׁיב דַּיָּנִין. אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁמָּא תֹּאמַר אִישׁ פְּלוֹנִי נָאֶה אוֹשִׁיבֶנּוּ דַּיָּן. אִישׁ פְּלוֹנִי גִּבּוֹר אוֹשִׁיבֶנּוּ דַּיָּן. אִישׁ פְּלוֹנִי קְרוֹבִי אוֹשִׁיבֶנּוּ דַּיָּן. אִישׁ פְּלוֹנִי יוֹדֵעַ בְּכָל לָשׁוֹן אוֹשִׁיבֶנּוּ דַּיָּן. נִמְצָא מְזַכֶּה אֶת הַחַיָּב וּמְחַיֵּב אֶת הַזַּכַּאי לֹא מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָשָׁע אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ. לְכָךְ נֶאֱמַר (דברים א-יז) 'לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט'. וְעוֹד אָמְרוּ כָּל הַמַּעֲמִיד לְיִשְׂרָאֵל דַּיָּן שֶׁאֵינוֹ הָגוּן כְּאִלּוּ הֵקִים מַצֵּבָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז-כב) 'וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא ה' אֱלֹהֶיךָ'. וּבִמְקוֹם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כְּאִלּוּ נָטַע אֲשֵׁרָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז-כא) 'לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ'. וְכֵן אָמְרוּ חֲכָמִים (שמות כ-כ) 'לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף' אֱלוֹהַּ הַבָּא בִּשְׁבִיל כֶּסֶף וְזָהָב זֶה הַדַּיָּן שֶׁמִּנּוּהוּ מִפְּנֵי עָשְׁרוֹ בִּלְבַד:

כסף משנה כל סנהדרין וכו' שנאמר לא תכירו פנים במשפט. כתוב בסמ''ג מל''ת סי' קפ''ד תניא במכילתין לא תכירו פנים אזהרה זו לממונה להושיב דיינים שלא יאמר איש פלוני נאה וכו' מעלה הכתוב על שמינהו כאילו הכיר פנים: ועוד אמרו כל המעמיד לישראל דיין שאינו הגון וכו' עד בלבד. פ''ק דסנהדרין שם. ומ''ש שהוא כאילו הקים מצבה. צ''ע היכא מייתי ליה והרב מהר''י קולון האריך הרבה בשורש קי''ז לבקש מנוח לכף רגלו אמאי דריש לה רבינו מלא תקים לך מצבה ובפרק קמא דסנהדרין מייתי לה מלא תטע לך אשרה ורואה אני דבריו טובים ונכוחים אילו היה דרכו של רבינו לדרוש הפסוקים מדעתו ולהניח הדרשה המפורשת בגמ' ומכיון שאין דרכו כן נ''ל דבשום דוכתא דריש לה מלא תקים לך מצבה:

ט כָּל דַּיָּן שֶׁנָּתַן [ו] מָמוֹן כְּדֵי שֶׁיִּתְמַנֶּה אָסוּר לַעֲמֹד מִפָּנָיו. וְצִוּוּ חֲכָמִים לְהָקֵל אוֹתוֹ וּלְזַלְזֵל בּוֹ. וְאָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁהַטַּלִּית שֶׁמִּתְעַטֵּף בָּהּ תְּהִי בְּעֵינֶיךָ כְּמִרְדַּעַת שֶׁל חֲמוֹר:

כסף משנה כל דיין שנתן ממון אסור לעמוד מפניו וכו'. ירושלמי בסוף בכורים ר' מנא מקל לאלין דמתמניין בכסף רבי אימי קרא עליהון אלהי כסף וכו' אמר רבי יאשיה וטלית שעליו כמרדעת של חמור אמר ר' אשיין זה שהוא מתמנה בכסף אין עומדין מפניו ואין קורין אותו רבי והטלית שעליו כמרדעת של חמור:

י כָּךְ הָיָה דֶּרֶךְ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים בּוֹרְחִין מִלְּהִתְמַנּוֹת. וְדוֹחֲקִין עַצְמָן הַרְבֵּה שֶׁלֹּא יֵשְׁבוּ בַּדִּין עַד שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁאֵין שָׁם רָאוּי כְּמוֹתָם וְשֶׁאִם יִמָּנְעוּ מִן הַדִּין תְּקַלְקֵל הַשּׁוּרָה. אַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיוּ יוֹשְׁבִין בַּדִּין אֶלָּא עַד שֶׁמַּכְבִּידִין עֲלֵיהֶם אֶת הָעָם וְהַזְּקֵנִים וּפוֹצְרִים בָּהֶן:

כסף משנה כך היה דרך וכו'. פ''ק דסנהדרין ר' זירא הוה מיטמר מלסמוכי ואיתיה נמי בירושלמי סוף בכורים:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן