הלכות סנהדרין והעונשין המסורים להם - פרק שנים ועשרים - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורים להם - פרק שנים ועשרים - היד החזקה לרמב"ם

א שְׁנַּיִם שֶׁבָּאוּ לְפָנֶיךָ לְדִין אֶחָד רַךְ וְאֶחָד קָשֶׁה. עַד שֶׁלֹּא תִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵיהֶם אוֹ מִשֶּׁתִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵיהֶם וְאִי אַתָּה יוֹדֵעַ לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה אַתָּה רַשַּׁאי לוֹמַר לָהֶם אֵינִי נִזְקָק לָכֶם שֶׁמָּא יִתְחַיֵּב הַקָּשֶׁה וְנִמְצָא רוֹדֵף אַחַר [א] הַדַּיָּן. אֲבָל מִשֶּׁתִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵיהֶם וְתֵדַע לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה אִי אַתָּה רַשַּׁאי לוֹמַר אֵינִי נִזְקָק לָכֶם. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים א-יז) 'לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ' שֶׁלֹּא תֹּאמַר אִישׁ פְּלוֹנִי רָשָׁע הוּא שֶׁמָּא יַהֲרֹג אֶת בְּנִי שֶׁמָּא יַדְלִיק אֶת גְּדִישִׁי שֶׁמָּא יְקַצֵּץ נְטִיעוֹתַי. וְאִם הָיָה מְמֻנֶּה לָרַבִּים חַיָּב לְהִזָּקֵק לָהֶם:

כסף משנה שנים שבאו לפניך לדין וכו'. פירקא קמא דסנהדרין (דף ז') תניא רבי שמעון בן לקיש אומר שנים שבאו לפניך אחד רך ואחד חזק וכו' אבל משתשמע דבריהם וכו' שנאמר לא תגורו מפני איש ואמר רב חנן אל תכניס דבריך מפני איש ומפרש התם דדריש ליה מלשון אסיפה כמו ולא תאגור: ואם היה ממונה לרבים וכו':

ב וְכֵן תַּלְמִיד שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ וְרָאָה זְכוּת לֶעָנִי וְחוֹבָה לֶעָשִׁיר אִם שָׁתַק הֲרֵי זֶה עוֹבֵר מִשּׁוּם (דברים א-יז) 'לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ' וְעַל זֶה נֶאֱמַר (שמות כג-ז) 'מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק'. וּמִנַּיִן לַדַּיָּן שֶׁלֹּא יוֹשִׁיב תַּלְמִיד בּוּר לְפָנָיו תַּלְמוּד לוֹמַר מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק:

כסף משנה וכן תלמיד וכו'. ג''ז שם ודריש לה מלא תגורו ובפרק שבועת העדות דריש להא מדבר שקר ורבינו תפס שתיהן:

ג וּמִנַּיִן לְתַלְמִיד שֶׁרָאָה רַבּוֹ שֶׁטּוֹעֶה בַּדִּין שֶׁלֹּא יֹאמַר אַמְתִּין לוֹ עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין וְאֶסְתְּרֵנוּ וַאֲבִינֶנּוּ כְּדֵי שֶׁיִּקָּרֵא הַדִּין עַל שְׁמִי תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות כג-ז) 'מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק':

כסף משנה ומנין לדיין שלא יושיב תלמיד בור לפניו וכו' ומנין לתלמיד וכו'. פ' שבועת העדות (דף ל"א:) ברייתא כלשון רבינו:

ד מִצְוָה לוֹמַר לְבַעֲלֵי דִּינִים בַּתְּחִלָּה בְּדִין אַתֶּם רוֹצִים אוֹ בִּפְשָׁרָה. אִם רָצוּ בִּפְשָׁרָה עוֹשִׂין בֵּינֵיהֶן פְּשָׁרָה. וְכָל בֵּית דִּין שֶׁעוֹשִׂין פְּשָׁרָה תָּמִיד הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח וְעָלָיו נֶאֱמַר (זכריה ח-טז) 'מִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם' אֵי זֶהוּ מִשְׁפָּט שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ שָׁלוֹם הֱוֵי אוֹמֵר זֶה בִּצּוּעַ. וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר (שמואל ב ח-טו) 'וַיְהִי דָוִד עשֶֹׁה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ' אֵיזֶהוּ מִשְׁפָּט שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ צְדָקָה הֱוֵי אוֹמֵר זֶהוּ בִּצּוּעַ וְהִיא הַפְּשָׁרָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים קֹדֶם גְּמַר דִּין אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁמַע דִּבְרֵיהֶם וְיָדַע לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה מִצְוָה לִבְצֹעַ אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁגָּמַר [ב] הַדִּין וְאָמַר אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה זַכַּאי אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה חַיָּב אֵינוֹ רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת פְּשָׁרָה בֵּינֵיהֶן אֶלָּא יִקֹּב הַדִּין אֶת הָהָר:

כסף משנה מצוה לומר לבעלי דינין וכו' במה דברים אמורים וכו'. פירקא קמא דסנהדרין (דף ו' ע"ב) רבי יהושע בן קרחה אומר מצוה לבצוע ודריש לה ממשפט שלום ומקרא דדוד ואמרינן מאי מצוה מצוה למימר להו הכי דינא בעיתו או פשרה בעיתו ואמרינן התם ודוקא מקמי גמר דין אבל לאחר גמר דין אי אתה רשאי לבצוע ואמרינן היכי דמי גמר דין אמר רב יהודה אמר רב (מכי אמר) איש פלוני אתה חייב איש פלוני אתה זכאי:

ה אַף עַל פִּי שֶׁרָצוּ בַּעֲלֵי הַדִּין בִּפְשָׁרָה בְּבֵית דִּין יֵשׁ לָהֶם לַחְזֹר וְלִתְבֹּעַ אֶת הַדִּין עַד [ג] שֶׁיִּקְנוּ מִיַּד שְׁנֵיהֶם:

כסף משנה אף על פי שרצו בעלי הדין בפשרה וכו'. שם מסקנא דגמרא והלכתא בפשרה צריכה קנין:

ו יָפֶה כֹּחַ פְּשָׁרָה מִכֹּחַ הַדִּין שֶׁשְּׁנֵי הֶדְיוֹטוֹת שֶׁדָּנוּ אֵין דִּינֵיהֶן דִּין וְיֵשׁ לְבַעֲלֵי דִּינִין לַחְזֹר בָּהֶן וְאִם עָשׂוּ [ד] פְּשָׁרָה וְקָנוּ מִיָּדָן אֵין יְכוֹלִין לַחְזֹר בָּהֶן:

כסף משנה יפה כח הפשרה וכו'. ריש סנהדרין (דף ה':) תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר הדין בשלשה פשרה בשנים יפה כח הפשרה וכו'. וכתבו המפרשים דלאו דוקא שנים דהוא הדין אחד דכיון דקיימא לן דבעי קנין ביחיד נמי מהניא. ואיכא למידק מה יפוי כח יש בפשרה מבדין דכיון דפשרה מיירי בשקנו מידן הלא דין ג''כ אם קנו מידם שידון להם אחד אפילו קרוב או פסול אינם יכולים לחזור בהם כמבואר בפרק שביעי. ויש לומר דכיון דסתם דין לא בעי קנין וכל פשרה בעיא קנין שפיר מצי למימר יפה כח פשרה העשויה כמשפטה דהיינו בקנין מכח הדין העשוי כמשפטו דהיינו בלא קנין. ומיהו איכא למידק דהא דתניא תו התם (דף ז') ביצוע בשלשה דברי ר''מ וחכמים אומרים פשרה ביחיד אמרינן לימא תלתא תנאי בפשרה דמ''ס בשלשה ומ''ס בשנים ומ''ס ביחיד אמר רב אחא בר איקא וכו' מאן דאמר תרי אפילו חד נמי והא דקאמר תרי כי היכי דליהוו עליה סהדי וכיון דגמ' מסיק דלרשב''ג נמי פשרה ביחיד ס''ל למה פסק רבינו דבפשרה שנים. ויש לומר דסבר רבינו דלא איתמר הכי אלא למדחי דלא נימא דתלתא תנאי בפשרה אבל פשטא דמילתא דרשב''ג דפשרה בשנים דוקא היא ולא ביחיד וכן נראה מדברי הרי''ף שכתב דברי רשב''ג סתם. אלא דאכתי איכא למידק אמאי פסק כרשב''ג דאמר בשנים כחכמים דאמרי ביחיד הוה ליה למיפסק וצ''ע:

ז אָסוּר לְאֶחָד מִן הַדַּיָּנִים כְּשֶׁיֵּצֵא מִבֵּית דִּין לוֹמַר אֲנִי הוּא הַמְזַכֶּה אוֹ הַמְחַיֵּב וַחֲבֵרַי חוֹלְקִין עָלַי אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁהֵם רַבּוּ עָלַי וְאִם אָמַר כֵּן הֲרֵי הוּא בִּכְלַל הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סוֹד. וּמַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁהוֹצִיא דְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ לְאַחַר שְׁתַּיִם וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְהוֹצִיאוּהוּ בֵּית דִּין מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ וְהִכְרִיזוּ עָלָיו זֶה מְגַלֶּה סוֹד הוּא:

כסף משנה אסור לאחד מהדיינים וכו'. בסנהדרין פרק זה בורר (דף כ"ט) משנה ומנין שכשיצא אחד מן הדיינים לא יאמר אני הוא המזכה וכו': ומעשה בתלמיד אחד. שם (דף ל"א) מעשה ההוא תלמידא דאפיק מילתא מבי רב אמי בתר כ''ב שנין ואפקיה רב אמי ואכריז עליה דין גלי רזיא:

ח שָׁאַל אֶחָד מִבַּעֲלֵי דִּינִים לִכְתֹּב לוֹ פְּסַק דִּין כּוֹתְבִין לוֹ כָּךְ בָּא פְּלוֹנִי לְבֵית דִּין שֶׁל פְּלוֹנִי עִם פְּלוֹנִי בַּעַל דִּינוֹ שֶׁטְּעָנוֹ בְּכָךְ וְיָצָא זַכַּאי אוֹ חַיָּב וְנוֹתְנִין לוֹ וְאֵין [ה] מַזְכִּירִין שֵׁם הַמְזַכִּין וְלֹא שֵׁם הַמְחַיְּבִין אֶלָּא בֵּית דִּין שֶׁל פְּלוֹנִי מִדִּבְרֵיהֶם נִזְדַּכָּה פְּלוֹנִי:

כסף משנה שאל אחד מבעלי דינין וכו'. שם (דף ל') מיכתב היכי כתבינן ר' יוחנן אמר זכאי רשב''ל אמר פלוני ופלוני מזכין (פלוני) ופלוני מחייב ר' אלעזר אמר מדבריהם נזדכה פלוני ופירש''י היכי כתבינן פסק דין במקום שיש מחלוקת ונטו אחרי רבים זכאי סתמא משום שאם היו אומרים פלוני מחייב היה רכילות ורשב''ל חייש למיחזי כשיקרא אי אמר סתמא זכאי דהוה משמע דכולהו זיכו הדין כאחד ורבי אלעזר אומר כדי להעמיד דברי שניהם כותבים מדבריהם נזדכה דמשמע דיש מחלוקת ביניהם ומתוך דבריהם נזדכה והשתא ליכא משום מיחזי כשיקרא ולא משום הולך רכיל וכתב הרא''ש והלכתא כר''א דאית ליה דתרווייהו ומסתבר טעמיה:

ט כָּךְ הָיָה מִנְהָגָם שֶׁל אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם. מַכְנִיסִין בַּעֲלֵי דִּינִין וְשׁוֹמְעִים דִּבְרֵיהֶם וְטַעֲנוֹתֵיהֶם וּמַכְנִיסִים הָעֵדִים וְשׁוֹמְעִים דִּבְרֵיהֶם. וּמוֹצִיאִין כָּל אָדָם לַחוּץ. וְהַדַּיָּנִים נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בֵּינֵיהֶם בַּדָּבָר וְגוֹמְרִין אֶת הַדָּבָר וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיסִין בַּעֲלֵי דִּינִים וְגָדוֹל שֶׁבַּדַּיָּנִים אוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה זַכַּאי אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה חַיָּב כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵדַע אֶחָד מִבַּעֲלֵי דִּינִים אֵי זֶה דַּיָּן הוּא מִי שֶׁזִּכָּה אוֹתוֹ וְלֹא אֵי זֶה דַּיָּן הוּא שֶׁחִיְּבוֹ:

כסף משנה כך היה מנהגם של אנשי ירושלים וכו'. שם תניא ר' נחמיה אומר כך היה מנהגם של נקיי הדעת שבירושלים וכו':

י דַּיָּן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בַּחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא גַּזְלָן אוֹ רָשָׁע אָסוּר לְהִצְטָרֵף עִמּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג-ז) 'מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק'. וְכָךְ הָיוּ נְקִיֵּי הַדַּעַת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹשִׂין אֵין יוֹשְׁבִין בַּדִּין עַד שֶׁיֵּדְעוּ עִם מִי הֵם יוֹשְׁבִים וְלֹא חוֹתְמִים אֶת הַשְּׁטָר עַד שֶׁיֵּדְעוּ מִי חוֹתֵם עִמָּהֶם וְלֹא נִכְנָסִים לִסְעוּדָה עַד שֶׁיֵּדְעוּ מִי מֵסֵב עִמָּהֶן:

כסף משנה דיין שהוא יודע בחבירו וכו'. ברייתא פרק שבועת העדות (דף ל':) מניין לדיין שיודע בחבירו שהוא גזלן וכו' שלא יצטרף עמו תלמוד לומר מדבר שקר תרחק: וכך היו נקיי הדעת וכו'. ברייתא ריש פרק זה בורר (דף כ"ג) כלשון רבינו:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן