הלכות סנהדרין והעונשין המסורים להם - פרק שלשה עשר - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורים להם - פרק שלשה עשר - היד החזקה לרמב"ם

א מִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ לְמִיתָה מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִבֵּית דִּין וְאֶחָד עוֹמֵד עַל פֶּתַח בֵּית דִּין וְהַסּוּדָרִין בְּיָדוֹ וְהַסּוּס רָחוֹק מִמֶּנּוּ. וְהַכָּרוֹז יוֹצֵא לְפָנָיו פְּלוֹנִי יוֹצֵא לֵהָרֵג בְּמִיתָה פְּלוֹנִית עַל שֶׁעָבַר עֲבֵרָה פְּלוֹנִית בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי בִּזְמַן פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹ זְכוּת יָבוֹא וִילַמֵּד עָלָיו. אָמַר אֶחָד יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת זֶה מֵנִיף בַּסּוּדָרִין וְזֶה הָרוֹכֵב עַל הַסּוּס רָץ וּמַחֲזִיר אֶת הַנִּדּוֹן לְבֵית דִּין. אִם נִמְצָא לוֹ זְכוּת פּוֹטְרִין אוֹתוֹ וְאִם לֹא יַחְזֹר וְיֵצֵא לַהֲרִיגָה. אָמַר הוּא בְּעַצְמוֹ יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עַל עַצְמִי זְכוּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו מַחֲזִירִין אוֹתוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה. שֶׁמָּא מִפְּנֵי הַפַּחַד נִסְתַּתְּמוּ טַעֲנוֹתָיו וּכְשֶׁיַּחֲזֹר לְבֵית דִּין תִּתְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ וְיֹאמַר טַעַם. הֶחְזִירוּהוּ וְלֹא נִמְצָא מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו מוֹצִיאִין אוֹתוֹ פַּעַם שְׁלִישִׁית. אָמַר בַּשְּׁלִישִׁית יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עַל עַצְמִי זְכוּת אִם יֵשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו מַחֲזִירִין אוֹתוֹ אֲפִלּוּ כַּמָּה פְּעָמִים. לְפִיכָךְ מוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁשּׁוֹמְעִין דְּבָרָיו בַּדֶּרֶךְ אִם יֵשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו מַחֲזִירִין אוֹתוֹ וְאִם לָאו אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. אִם לֹא נִמְצָא לוֹ זְכוּת מוֹצִיאִין אוֹתוֹ. וְעֵדָיו הֵם הַהוֹרְגִין אוֹתוֹ בְּכָל מִיתָה שֶׁיִּתְחַיֵּב בָּהּ. וְרוֹצֵחַ שֶׁלֹּא הֲרָגוּהוּ עֵדָיו חַיָּבִין לַהֲמִיתוֹ בְּיַד כָּל אָדָם. רָחוֹק מִמְּקוֹם הַהֲרִיגָה כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת אוֹמֵר לוֹ הִתְוַדֶּה שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ כָּל הַמּוּמָתִין מִתְוַדִּין וְכָל הַמִּתְוַדֶּה יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְוַדּוֹת אוֹמְרִים לוֹ אֱמֹר תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה עַל כָּל עֲוֹנוֹתַי. אֲפִלּוּ יָדַע [א] בְּעַצְמוֹ שֶׁשֶּׁקֶר הֵעִידוּ עָלָיו כָּךְ הוּא מִתְוַדֶּה:

כסף משנה מי שנגמר דינו וכו' עד אפילו יודע בעצמו ששקר העידו עליו וכך הוא מתודה. משנה פרק נגמר הדין (דף מ"ב:) ואע''פ שלא הזכירה במשנה (דף מ"ג) בכרוז אלא המיתה והעבירה והעדים הזכיר רבינו גם המקום והזמן שכך אמרו בגמ' אמר אביי וצ''ל ביום פלוני ובשעה פלונית ובמקום פלוני דילמא איכא דידע ואתא ומזים להו והמשנה קצרה משום דפשיטא דע''י כן ילמדו עליו זכות באמרם עמנו היה ביום פלוני. ומ''ש מוסרין לו ב' תלמידי חכמים פירוש פעם שלישית דוקא כך פירש בגמרא. ומה שכתב ועדיו הם ההורגין אותו וכו'. ומה שכתב ורוצח שלא הרגוהו עדיו כו'. נלמד ממאי דתניא בפרק נגמר הדין (דף מ"ה:) מות יומת המכה רוצח הוא אין לי אלא במיתה הכתובה בו מנין שאם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו שאתה ממיתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו תלמוד לומר מות יומת המכה מ''מ ואסיקנא התם דלא גמרינן מרוצח משום דהוו רוצח וגואל הדם שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין ובפי''ד הארכתי בדין זה על דברי רבינו עיין שם:

ב וְאַחַר שֶׁמִּתְוַדֶּה מַשְׁקִין אוֹתוֹ קֹרֶט שֶׁל לְבוֹנָה בְּכוֹס שֶׁל יַיִן כְּדֵי שֶׁתִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ עָלָיו וְיִשְׁתַּכֵּר. וְאַחַר כָּךְ יֵהָרֵג בַּמִּיתָה שֶׁהוּא חַיָּב בָּהּ:

כסף משנה ואחר שמתודה משקין אותו וכו'. שם (דף מ"ג) מימרא דרב חסדא:

ג זֶה הַיַּיִן וְהַלְּבוֹנָה וְהָאֶבֶן שֶׁיִּסָּקֵל בָּהּ הַנִּסְקָל. וְהַסַּיִף שֶׁיֵּהָרֵג בּוֹ הַנֶּהֱרָג. וְהַסּוּדָר שֶׁחוֹנְקִין בּוֹ הַנֶּחְנָק. וְהָעֵץ שֶׁתּוֹלִין עָלָיו הַנִּתְלֶה. וְהַסּוּדָרִין שֶׁמְּנִיפִין בָּהּ לִפְנֵי הֲרוּגֵי בֵּית דִּין. וְהַסּוּס שֶׁרָץ לְהַצִּילוֹ. הַכּל בָּאִין מִשֶּׁל צִבּוּר. וּמִי שֶׁיִּרְצֶה לְהִתְנַדֵּב יָבוֹא וְיִתְנַדֵּב:

כסף משנה זה היין וכו'. שם ברייתא נשים יקרות שבירושלים היו מתנדבות ומביאות ואסיקו בגמ' דאם לא התנדבו באים משל צבור:

ד אֵין בֵּית דִּין יוֹצְאִין אַחַר הַנֶּהֱרָג. וְכָל בֵּית דִּין שֶׁהָרְגוּ נֶפֶשׁ אֲסוּרִים לֶאֱכל כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם הֲרֵי זֶה בִּכְלַל לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם. וְאֵין מַבְרִין הַקְּרוֹבִים עַל הֲרוּגֵי בֵּית דִּין מִשּׁוּם לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם. וּדְבָרִים אֵלּוּ אֲסוּרִין וְאֵין בָּהֶן מַלְקוֹת:

כסף משנה אין ב''ד יוצאין וכו'. . וכל ב''ד שהרגו וכו'. פ' ד' מיתות (דף ס"ג) ר''ע אומר מנין לסנהדרין שהרגו את הנפש שאין טועמין כל אותו היום תלמוד לומר לא תאכלו על הדם: ואין מברין וכו'. שם רבי דוסא אומר מנין שאין מברין על הרוגי ב''ד תלמוד לומר לא תאכלו על הדם: ודברים אלו אסורים וכו'. שם על כולם אינו לוקה משום דהוה ליה לאו שבכללות כלומר שאנו לומדים ממנו דברים רבים:

ה מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב מִיתָה בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד מְעַיְּנִין בְּדִינוֹ וְאוֹכְלִין בֵּית דִּין וְשׁוֹתִין וְאַחַר כָּךְ גּוֹמְרִין אֶת דִּינוֹ סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה וְהוֹרְגִין אוֹתוֹ:

כסף משנה בחולו של מועד וכו'. מועד קטן (דף י"ד):

ו הֲרוּגֵי בֵּית דִּין אֵין מִתְאַבְּלִין עֲלֵיהֶן. וּבָאִין קְרוֹבֵיהֶן וְשׁוֹאֲלִים אֶת שְׁלוֹם הָעֵדִים וְאֶת שְׁלוֹם הַדַּיָּנִים לְהוֹדִיעַ שֶׁאֵין בְּלִבָּם עֲלֵיהֶן כְּלוּם שֶׁדִּין אֱמֶת דָּנוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין נוֹהֲגִין אֲבֵלוּת הֲרֵי הֵן אוֹנְנִים עֲלֵיהֶם שֶׁאֵין אֲנִינוּת אֶלָּא בַּלֵּב:

כסף משנה הרוגי בית דין וכו'. משנה פרק נגמר הדין (סנהדרין דף מ"ו:):

ז מִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ וּבָרַח וּבָא לְבֵית דִּין אַחֵר אֵין סוֹתְרִין אֶת דִּינוֹ אֶלָּא כָּל מָקוֹם שֶׁיַּעַמְדוּ שְׁנַיִם וְיֹאמְרוּ מְעִידִין אָנוּ אֶת אִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ בְּבֵית דִּין פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו הֲרֵי זֶה יֵהָרֵג. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּרוֹצֵחַ. אֲבָל שְׁאָר חַיָּבֵי מִיתוֹת עַד שֶׁיָּבוֹאוּ עֵדָיו הָרִאשׁוֹנִים וְיָעִידוּ שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ וְיַהַרְגוּהוּ בְּיָדָם. וְהוּא שֶׁיָּעִידוּ בְּבֵית דִּין שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה:

כסף משנה מי שנגמר דינו וברח וכו' עד ה''ז יהרג. משנה ספ''ק דמכות (דף ז') מי שנגמר דינו וברח ובא לפני אותו ב''ד אין סותרין את דינו כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו מעידים אנו באיש פלוני שנגמר דינו בב''ד של פלוני ופלוני ופלוני עדיו הרי זה יהרג ומה ששינה רבינו וכתב ובא לב''ד אחר יתבאר בסמוך: במה דברים אמורים ברוצח וכו'. בסנהדרין פ' נגמר הדין (דף מ"ה:) אמר שמואל נקטעה יד העדים פטור והקשו עליו מהא דתנן כל מקום x שיעמדו שנים ויאמרו וכו' תרגמה שמואל בהן הן עדיו כלומר שאותם שמעידין שנגמר דינו הם עדיו הראשונים שהעידו עליו בבית דין ונתחייב על פיהם ובתר הכי אוקימנא להא דשמואל בשאר חייבי מיתות לבד מרוצח וממילא כי אוקימנא למתניתין בהן הן עדיו דוקא בשאר חייבי מיתות דומיא דשמואל אבל ברוצח אפילו אינן עדיו הראשונים. ומה שכתב ויהרגוהו בידם דכתיב יד העדים תהיה בו בראשונה וכו'. ומה שכתב והוא שיעידו עליו בבית דין של כ''ג. פשוט דאין הורגין אלא בבית דין של כ''ג:

ח מִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ בְּבֵית דִּין שֶׁהָיָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ וּבָרַח לְבֵית דִּין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל סוֹתְרִין אֶת דִּינוֹ עַל כָּל פָּנִים. וְאִם הָיוּ אוֹתָן בֵּית דִּין עַצְמָן שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ בִּפְנֵיהֶם אֵין סוֹתְרִין אֶת דִּינוֹ אַף עַל פִּי שֶׁגְּמָרוּהוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְהֵם עַתָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:

כסף משנה מי שנגמר דינו בב''ד של חוצה לארץ וכו'. בסוף פ''ק דמכות (דף ז') הקשו במשנה שכתבתי בסמוך רישא אסיפא דמרישא משמע דלפני ב''ד אחר סותרין דינו ומסיפא משמע דאפילו לפני ב''ד אחר אין סותרים דקתני כל מקום ואמר אביי ל''ק כאן בארץ ישראל כאן בחוצה לארץ דתניא רבי יהודה ברבי דוסתאי אומר משום ר' שמעון בן שטח ברח מארץ ישראל לחוצה לארץ אין סותרין דינו מח''ל לארץ סותרין את דינו מפני זכותה של ארץ ישראל ובבבא זו כתב רבינו דין נגמר דינו בחוצה לארץ וברח לארץ ישראל ובבא שקודם זו המתחלת מי שנגמר דינו וברח לב''ד אחר כתב דין נגמר דינו בארץ ישראל וברח לחוצה לארץ ולכך כתב שם וברח לב''ד אחר דכל שלא ברח מחוצה לארץ לארץ ל''ש לן בין אותו ב''ד לב''ד אחר דבכל מקום אין סותרין את דינו:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן