הלכות סנהדרין והעונשין המסורים להם - פרק עשירי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורים להם - פרק עשירי - היד החזקה לרמב"ם

א אֶחָד מִן הַדַּיָּנִים בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת שֶׁהָיָה מִן הַמְזַכִּין אוֹ מִן הַמְחַיְּבִין לֹא מִפְּנֵי שֶׁאָמַר דָּבָר הַנִּרְאֶה לוֹ בְּדַעְתּוֹ אֶלָּא נָטָה אַחַר דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (שמות כג-ב) 'וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת'. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁלֹּא תֹּאמַר בִּשְׁעַת מִנְיָן דַּי שֶׁאֶהֱיֶה כְּאִישׁ פְּלוֹנִי אֶלָּא אֱמֹר מַה שֶּׁלְּפָנֶיךָ:

כסף משנה אחד מהדיינים בדיני נפשות וכו'. ומ''ש רבינו ובכלל לאו זה שלא יחזור המלמד זכות. משנה פרק אחד דיני ממונות (דף ל"ב) אמנם ראיית הפסוק לא נזכרה שם:

ב וּבִכְלַל לָאו זֶה שֶׁלֹּא יַחְזֹר הַמְלַמֵּד זְכוּת בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת לְלַמֵּד חוֹבָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג-ב) 'לֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת'. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּשְׁעַת מַשָּׂא וּמַתָּן. אֲבָל בִּשְׁעַת גְּמַר דִּין יֵשׁ לַמְלַמֵּד זְכוּת לַחְזֹר וּלְהִתְמַנּוֹת עִם הַמְחַיְּבִים:

כסף משנה במה דברים אמורים בשעת משא ומתן וכו'. מימרא דרב שם (דף ל"ד) ופירש רש''י דבשעת משא ומתן בעינן שיעמוד בדבריו לחזר אחר ראיות שמא ימצא חיזוק לזכות דשמא לא טעה אבל בשעת גמר דין שחיפש כבר הכל ועכשיו נראה שטעה חוזר ומלמד חובה:

ג תַּלְמִיד שֶׁהָיָה מְזַכֶּה וּמֵת רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא מְזַכֶּה בִּמְקוֹמוֹ:

כסף משנה תלמיד שהיה מזכה ומת רואין וכו'. סנהדרין פרק נגמר הדין (דף מ"ג) בעא מיניה רב אחא בר הונא מרב ששת אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו זכות ונשתתק מהו ופירש''י מי אמרינן אי לא נשתתק הוה מיחוש בדבריו וצריך לסתור הדין ולהביא דיינים אחרים מנפח רב ששת בידיה נשתתק אחד אפילו אחד בסוף העולם נמי פירש''י מנפח כלומר רוח הוא זה שכיון שנשתתק מה הועיל אי להכי אתית למיחש בכל היוצאים ליהרג נמי אימא שמא יש אחד בסוף העולם. התם לא קאמר הכא קאמר מאי ת''ש דאמר ר' יוסי בר חנינא אחד מן התלמידים שזיכה כלומר הוציא דבריו וטעמו לאור ומת רואין אותו כאילו הוא חי ועומד במקומו זיכה אין לא זיכה לא:

ד אָמַר אֶחָד יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת וְנִשְׁתַּתֵּק אוֹ מֵת קֹדֶם שֶׁיְּלַמֵּד זְכוּת וְיֹאמַר מֵאֵי זֶה טַעַם מְזַכֶּה הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁאֵינוֹ:

ה שְׁנַיִם שֶׁאָמְרוּ טַעַם אֶחָד אֲפִלּוּ מִשְּׁנֵי מִקְרָאוֹת אֵין נִמְנִין אֶלָּא כְּאֶחָד:

כסף משנה שנים שאמרו טעם אחד וכו'. סנהדרין פרק אחד דיני ממונות (דף ל"ד) בעא מיניה ר' אסי מר' יוחנן אמרו שנים טעם אחד משני מקראות מהו אמר ליה אין מונין להם אלא אחד פירש''י משום דחד מהנך קראי לאו להכי אתא דקי''ל לא נכתבו שני מקראות לטעם אחד הילכך חד מינייהו מטעא טעי. ומ''ש רבינו אפילו משני מקראות כלומר לא מיבעיא אם הם ממקרא אחד דלא חשיבי אלא כחד אלא אפי' אם אמרו שניהם טעם אחד משני מקראות לא חשיבי אלא כחד מהטעם שכתבתי ובזה אין מקום למה שהשיג הרמ''ך:

ו וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁאֵין מַתְחִילִין בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת מִן הַגָּדוֹל שֶׁמָּא יִסְמְכוּ הַשְּׁאָר עַל דַּעְתּוֹ וְלֹא יִרְאוּ עַצְמָן כְּדָאִין לַחְלֹק עָלָיו. אֶלָּא יֹאמַר כָּל אֶחָד דָּבָר הַנִּרְאֶה לוֹ בְּדַעְתּוֹ:

כסף משנה ומפי השמועה למדו שאין מתחילין בדיני וכו'. משנה בסנהדרין פרק אחד דיני ממונות (דף ל"ה) דיני נפשות מתחילין מן הצד פירוש מן הקטנים:

ז וְכֵן אֵין פּוֹתְחִין בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת לְחוֹבָה אֶלָּא לִזְכוּת. כֵּיצַד. אוֹמְרִים לָזֶה שֶׁחָטָא אִם לֹא עָשִׂיתָ דָּבָר זֶה שֶׁהֵעִידוּ בּוֹ עָלֶיךָ אַל תִּירָא מִדִּבְרֵיהֶם:

כסף משנה וכן אין פותחין בדיני נפשות לחובה וכו'. משנה שם דיני נפשות פותחין לזכות ואין פותחין לחובה ואמרינן עלה בגמרא היכי אמרינן להו ואתמר התם סברות טובא ואביי ורבא דאמרי תרווייהו הכי אמרינן ליה אי לא קטלת לא תדחל ותני כוותייהו:

ח אָמַר אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו חוֹבָה מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. אָמַר יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת מַעֲלִין אוֹתוֹ עִמָּהֶן לַסַּנְהֶדְרִין. אִם יֵשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו שׁוֹמְעִין לוֹ וְאֵינוֹ יוֹרֵד מִשָּׁם לְעוֹלָם. וְאִם אֵין מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו אֵינוֹ יוֹרֵד מִשָּׁם כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. אֲפִלּוּ אָמַר הַנִּדּוֹן עַצְמוֹ יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עַל עַצְמִי זְכוּת שׁוֹמְעִין לוֹ וְעוֹלֶה לְמִנְיָן. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו:

כסף משנה אמר אחד מהתלמידים וכו'. משנה בסנהדרין פרק היו בודקין (דף מ') אמר אחד מהתלמידים יש לי ללמד עליו חובה משתקין אותו אמר יש לי ללמד עליו זכות מעלים אותו ומושיבין אותו עמהם ולא היה יורד משם כל היום ובגמ' (דף מ"ב) והתניא אם יש ממש בדבריו [לא היה יורד משם לעולם ואם אין ממש בדבריו] אינו יורד כל היום וכו' אמר אביי תרגימה אאין ממש בדבריו. ומ''ש אפי' אמר הנידון עצמו וכו'. שם במשנה אפי' הוא אומר יש לי ללמד על עצמי זכות שומעין לו ובלבד שיהא ממש בדבריו:

ט בֵּית דִּין שֶׁטָּעוּ בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת וְחִיְּבוּ אֶת הַפָּטוּר וְגָמְרוּ דִּינוֹ לְחוֹבָה וְנִרְאֶה לָהֶם הַטַּעַם שֶׁיִּסְתְּרוּ בּוֹ אֶת דִּינוֹ כְּדֵי לְזַכּוֹתוֹ סוֹתְרִין וְחוֹזְרִין וְדָנִין אוֹתוֹ. אֲבָל אִם טָעוּ וּפָטְרוּ אֶת הַמְחֻיָּב הֲרִיגָה אֵין סוֹתְרִין אֶת דִּינוֹ וְאֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁטָּעוּ בְּדָבָר שֶׁאֵין הַצְּדוֹקִין מוֹדִין בּוֹ. אֲבָל אִם טָעוּ בְּדָבָר שֶׁהַצְּדוֹקִין מוֹדִין בּוֹ מַחֲזִירִין אוֹתוֹ לְחוֹבָה. כֵּיצַד. אָמְרוּ הַבָּא עַל הָעֶרְוָה שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ פָּטוּר וּפְטָרוּהוּ מַחֲזִירִין אוֹתוֹ וּמְמִיתִין אוֹתוֹ. אֲבָל אִם אָמְרוּ הַמְעָרֶה שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ פָּטוּר וּפְטָרוּהוּ אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

כסף משנה ב''ד שטעו וכו'. משנה בסנהדרין פרק אחד דיני ממונות (דף ל"ב): במה דברים אמורים כשטעו וכו'. שם בגמ' (דף ל"ג:) אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן והוא שטעה בדבר שאין הצדוקים מודים בו אבל טעה בדבר שהצדוקים מודים בו זיל קרי בי רב הוא: כיצד אמרו הבא על הערוה וכו'. שם אההיא דר' יוחנן דבסמוך היכי דמי אין חוזרין אמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן כגון שטעה שלא כדרכה שאין הצדוקים מודים בו ובפ''ק דהוריות (דף ד') גרסינן אמר שמואל אין ב''ד חייבים עד שיורו בדבר שאין הצדוקים מודים בו:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן