הלכות נזקי ממון - פרק תשיעי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות נזקי ממון - פרק תשיעי - היד החזקה לרמב"ם

א בְּהֵמָה מְעֻבֶּרֶת שֶׁהִזִּיקָה גּוֹבֶה חֲצִי נֵזֶק מִמֶּנָּה וּמִוְּלָדָהּ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִגּוּפָהּ. אֲבָל תַּרְנְגלֶת שֶׁהִזִּיקָה אֵינוֹ גּוֹבֶה מִבֵּיצָתָהּ מִפְּנֵי שֶׁהַבֵּיצָה אֵינָהּ מִגּוּפָהּ אֲבָל מֻבְדֶּלֶת וּמֻפְרֶשֶׁת מִמֶּנָּה:

מגיד משנה בהמה מעוברת שהזיקה גובה וכו'. מימרא דרבא פרק הפרה (דף מ"ז) ובבהמה תמה שהיא משלמת חצי נזק מגופה. ודין ביצת התרנגולת כתבו קצת המפרשים דוקא בדלא אגידא בה אבל אגידא בה גובה ממנה ואולי לזה כתב רבינו ז''ל מובדלת ומופרשת ממנה:

ב מְעֻבֶּרֶת שֶׁנָּגְחָה וְנִמְצָא וְלָדָהּ בְּצִדָּהּ וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נָגְחָה יָלְדָה אוֹ אַחַר שֶׁנָּגְחָה יָלְדָה. מְשַׁלֵּם חֲצִי נֵזֶק מִן הַפָּרָה וְאֵינוֹ גּוֹבֶה מִן הַוָּלָד כְּלוּם עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנָּגְחָה הָיְתָה מְעֻבֶּרֶת. שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו לְהָבִיא הָרְאָיָה:

מגיד משנה מעוברת שנגחה וכו'. שם ופסק כחכמים וכן דעת ההלכות:

ג שׁוֹר שֶׁנָּגַח פָּרָה מְעֻבֶּרֶת וְנִמְצָא עֻבָּרָהּ נוֹפֵל בְּצִדָּהּ וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נְגָחָהּ הִפִּילָה אוֹ מֵחֲמַת נְגִיחָה הִפִּילָה. מְשַׁלֵּם נֵזֶק הַפָּרָה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם נֵזֶק הַוָּלָד. שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו [א] הָרְאָיָה:

מגיד משנה שור שנגח פרה מעוברת וכו'. גם זה כחכמים ודלא כסומכוס:

ד נָגַח פָּרָה מְעֻבֶּרֶת וְהִפִּילָה. אֵין שָׁמִין פְּחַת פָּרָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּפְחַת הַוָּלָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אֶלָּא שָׁמִין כַּמָּה הָיְתָה הַפָּרָה שָׁוָה כְּשֶׁהָיְתָה מְעֻבֶּרֶת וּבְרִיאָה וְכַמָּה הִיא שָׁוָה עַכְשָׁו הִיא וְהַנֵּפֶל שֶׁלָּהּ וּמְשַׁלֵּם הַפְּחָת אוֹ חֶצְיוֹ אִם הָיָה תָּם:

מגיד משנה נגח פרה מעוברת וכו'. מימרא דרבא שם. ומ''ש בריאה לומר שפחתה אף היא בשמנה ופחותה בנפח מלבד נזק הולד כדין האמור בסמוך:

ה הָיְתָה הַפָּרָה לְאֶחָד וְהַוָּלָד לְאֶחָד הֲרֵי פְּחַת הַשֻּׁמָּן שֶׁפָּחַת גּוּף הַפָּרָה לְבַעַל הַפָּרָה. וּפְחַת הַנֶּפַח חוֹלְקִין אוֹתוֹ בַּעַל הַפָּרָה עִם בַּעַל הַוָּלָד. וְהַנֵּפֶל שֶׁל בַּעַל הַוָּלָד:

מגיד משנה היתה הפרה לאחד וכו'. מבואר שם בגמ' בביאור:

ו שׁוֹר שֶׁהָיָה רוֹדֵף אַחַר שׁוֹר אַחֵר וְהֻזַּק. הַנִּזָּק אוֹמֵר שׁוֹרְךָ הִזִּיק וְזֶה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁמָּא בְּסֶלַע לָקָה. הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַנִּזָק אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי וְזֶה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ. טָעַן הַנִּזָּק וְאָמַר וַדַּאי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁשּׁוֹרְךָ הִזִּיק הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע שְׁבוּעַת הֶסֵּת שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם הָיָה מוּעָד. אֲבָל אִם הָיָה תָּם פָּטוּר אַף מִשְּׁבוּעַת הֶסֵּת שֶׁאֲפִלּוּ הוֹדָה מֵעַצְמוֹ פָּטוּר שֶׁחֲצִי נֵזֶק קְנָס הוּא וּמוֹדֶה בִּקְנָס פָּטוּר הוּא:

מגיד משנה שור שהיה רודף וכו'. משנה פרק המניח (בבא קמא דף ל"ה) ואפילו המזיק אומר שמא כדאיתא בגמרא ופרק הפרה (דף מ"ו) כחכמים: טען הניזק ואמר ודאי אתה יודע וכו'. זו היא שבועת היסת שתיקנו חכמים בכל מקום לכופר בכל והתובע טוען ברי ונתקנה אחר חכמי המשנה ועיקרה בשבועות (דף מ':): אבל [אם היה] תם פטור. פשוט הוא:

ז הָיוּ שְׁנַיִם רוֹדְפִין אַחַר אֶחָד וַהֲרֵי עֵדִים שֶׁאֶחָד מֵהֶן הִזִּיק וְאֵין הָעֵדִים יוֹדְעִים אֵיזֶהוּ מִשְּׁנֵיהֶם. זֶה אוֹמֵר שׁוֹרְךָ הִזִּיק וְזֶה אוֹמֵר שׁוֹרְךָ הִזִּיק שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין. וְאִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם שֶׁל אִישׁ אֶחָד חַיָּב לְשַׁלֵּם מִגּוּף הַפָּחוּת שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם. וְאִם הָיוּ מוּעָדִין מְשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם מִנְּכָסָיו:

ח בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁשְּׁנֵי הַשְּׁוָרִים עוֹמְדִין. אֲבָל אִם מֵת אֶחָד מֵהֶן אוֹ אָבַד וְהָיָה אֶחָד מֵהֶן תָּם אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שֶׁל אִישׁ אֶחָד פָּטוּר. שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ הָבֵא רְאָיָה שֶׁזֶּה הָעוֹמֵד הוּא שֶׁהִזִּיק וַאֲשַׁלֵּם לְךָ:

מגיד משנה (ז-ח) היו שנים רודפין אחר אחד וכו'. משנה שם פ' המניח (דף ל"ה). ומה שכתב בד''א. הוא מפורש בגמרא (דף ל"ו) על דרך פירושו ז''ל והוא הנכון שאם אבד אחד פטור לגמרי. וכן מ''ש מגוף הפחות שבשניהם. מפני שהוא ספק והמוציא מחבירו עליו הראיה ודברי רבינו עיקר:

ט הָיוּ שְׁנֵי הַשְּׁוָרִים הָרוֹדְפִין אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן. הַנִּזָּק אוֹמֵר גָּדוֹל הִזִּיק וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר קָטָן הִזִּיק. הָיָה אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד הַנִּזָּק אוֹמֵר מוּעָד הִזִּיק וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר תָּם הִזִּיק. הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה:

מגיד משנה היו שני השוורין וכו'. משנה שם. ומ''ש המוציא מחבירו ע''ה. ביאור דבריו שאם לא הביא הניזק ראיה כלל הרי המזיק פטור לגמרי כמ''ש לפנינו בדין היו הניזקין שנים שהרי הוא דומה לחטים ולשעורים ולא עוד אלא כיון שאינו מודה אלא בתם אם אין שם עדים הרי הוא מודה בקנס ופטור וסוגיין דמ''ד פלגא נזקא ממונא דאי מודה לא מיפטר אין הלכה כן. ומ''ש רבינו לא היה שם ראיה ברורה שזה הזיק אלא עדים מעידים וכו' משלם המזיק כמו שאמר. הוא דין נכון שאינו דומה לדין חיטים ושעורים שלפנינו שהרי יש כאן עדים:

י לֹא הָיְתָה שָׁם רְאָיָה בְּרוּרָה שֶׁזֶּה הִזִּיק אֶלָּא עֵדִים מְעִידִים שֶׁאֶחָד מִשְּׁנֵי אֵלּוּ הִזִּיק מְשַׁלֵּם הַמַּזִּיק כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר. וְאִם טָעַן הַנִּזָּק שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ וַדַּאי שֶׁזֶּה הִזִּיק בְּפָנֶיךָ הֲרֵי הַמַּזִּיק * נִשְׁבָּע שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה וּמְשַׁלֵּם כְּמוֹ שֶׁהוֹדָה שֶׁהֲרֵי הוֹדָה בְּמִקְצָת:

ההראב"ד נשבע שבועת וכו'. א''א אתם ואמועד קאי ומתני' דקתני המע''ה כגון דקאמר שמא תם הזיק דליכא שבועה גביה ואי תימא להוו כמחוייב שבועה שאינו יכול לישבע דהא אומר מקצת ידענא ומקצת לא ידענא התם תובע אותו בברי ואומר לו באמת אתה יודע עכ''ל:

מגיד משנה ואם טען הניזק שאתה יודע וכו' הרי המזיק נשבע שבועת התורה. הודה לו הר''א ז''ל בהשגות דין זה ואמר בהשגות א''א אתם ואמועד קאי וכו'. והחילוק הזה שכתב הר''א ז''ל בין אומר לו אתה יודע בין אינו אומר לו אתה יודע יתבאר דעתו בהלכות שאלה ופקדון. ודעתו ז''ל באחד תם ואחד מועד הרי התם בכלל תביעת המועד שכל הנכסים משועבדים לו אבל כששניהם תמים הרי הם כחיטים ושעורים ואע''פ שיש שם עדים שאחד מהם הזיק פטור מן השבועה. ויש לחלוק שאפילו בששניהם תמים כיון שיש שם עדים חייב שבועת התורה וצ''ע:

יא הָיוּ הַנִּזָּקִין שְׁנַיִם אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן וְהַמַּזִּיקִין אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן. הַנִּזָּק אוֹמֵר גָּדוֹל הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל וְהַקָּטָן אֶת הַקָּטָן וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר לֹא כִּי אֶלָּא קָטָן הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל וְגָדוֹל אֶת הַקָּטָן. אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד הַנִּזָּק אוֹמֵר הַמּוּעָד הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל וְתָם הִזִּיק אֶת הַקָּטָן וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר תָּם הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל וְהַמּוּעָד הִזִּיק אֶת הַקָּטָן. הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. לֹא הָיְתָה שָׁם רְאָיָה בְּרוּרָה הַמַּזִּיק פָּטוּר. לְמָה זֶה דּוֹמֶה לְזֶה טוֹעֵן אֶת חֲבֵרוֹ חִטִּים וְהוֹדָה לוֹ בִּשְׂעוֹרִים שֶׁהוּא נִשְׁבַּע שְׁבוּעַת הֶסֵּת וּפָטוּר אַף מִדְּמֵי שְׂעוֹרִים כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת טוֹעֵן. וְאִם תָּפַס הַנִּזָּק הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם לַקָּטָן מִן הַגָּדוֹל וְלַגָּדוֹל מִן הַקָּטָן כְּמוֹ שֶׁהוֹדָה הַמַּזִּיק. אֲבָל אִם לֹא תָּפַס אֵין מוֹצִיאִין מִן הַמַּזִּיק כְּלוּם:

מגיד משנה היו הניזקין שנים אחד גדול ואחד קטן וכו'. משנה שם. ודבר ברור הוא החילוק שיש בין גדול לקטן בניזקין וכן פשוט במזיקין בששניהם תמים לפי שהתם אינו משלם אלא מגופו וכשהמזיק קטן לא יהיו דמי גופו בחצי נזקו: לא היתה שם ראיה ברורה המזיק פטור וכו'. אי אפשר לבאר מאמר רבינו ז''ל לומר שאין שם ראיה ברורה אי זה מהם הזיק אבל יש שם עדים שהזיקו שאם כן לא אמר פטור שהרי למעלה אמר בכיוצא בזה משלם המזיק כמו שאמר דכל שיש שם עדים אינו דומה לחיטים ושעורים כמו שנתבאר למעלה אלא ודאי כוונת רבינו ז''ל שאין שם עדים כלל והמזיק פטור בתמין מדינא דמודה בקנס פטור ובאחד תם ואחד מועד כדין טענו חיטים והודה לו בשעורים. ומה שכתב רבינו ז''ל ואם תפס הניזק הרי זה משלם לקטן מן הגדול והוא ודאי בששניהם תמים. כך הוא בגמרא מפורש ואף על פי שהמודה בקנס פטור כבר תירץ הר''א ז''ל בפירושיו דפלגא נזקא שאני משאר קנסות שאם תפס אין מוציאין מידו והוא דעת רבינו ז''ל. ודע שדיני בבא זו ושלמעלה ממנה שוין רצוני לומר שאם יש עדים בשהנזקין שנים משלם המזיק כמו שאמר כמו שנתבאר למעלה ואף שם אם לא היו שם עדים כלל פטור לגמרי כדין חטים ושעורים ואם תפס אין מוציאין מידו וזה מוכרח בגמרא וזה דעת כל המפרשים ז''ל להשוותן. ורבינו ז''ל כתב למעלה דין עדים מעידים שהוא חייב אף על פי שאין התביעה אלא על אחד מהם וכל שכן כאן שהתביעה על שניהם וכאן כתב כשאין שם עדים כלל שהוא פטור מדין חיטים ושעורים אף על פי שהתביעה על שניהם וכ''ש למעלה שאין התביעה אלא לאחד ולזה יש דעת אחרת למפרשים ז''ל:

יב שׁוֹר שֶׁנָּגַח וְחָזַר וְנָגַח שׁוֹר אַחֵר הֲרֵי הַנִּזָּק הָרִאשׁוֹן וְהַבְּעָלִים שֻׁתָּפִין בּוֹ. כֵּיצַד. שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם וְאֵין הַנְּבֵלָה יָפָה כְּלוּם הַנִּזָּק נוֹטֵל מֵאָה וּבַעַל הַשּׁוֹר מֵאָה. חָזַר וְנָגַח שׁוֹר אַחֵר שָׁוֶה מָאתַיִם וְאֵין הַנְּבֵלָה יָפָה כְּלוּם הָאַחֲרוֹן נוֹטֵל מֵאָה וְהַנִּזָּק שֶׁלְּפָנָיו עִם הַבְּעָלִים נוֹטְלִין חֲמִשִּׁים חֲמִשִּׁים זוּז. חָזַר וְנָגַח שׁוֹר אַחֵר שָׁוֶה מָאתַיִם וְאֵין הַנְּבֵלָה יָפָה כְּלוּם הָאַחֲרוֹן נוֹטֵל מֵאָה וְנִזָּק שֶׁלְּפָנָיו חֲמִשִּׁים וְהַנִּזָּק הָרִאשׁוֹן עִם הַבְּעָלִים עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה. וְכֵן עַל דֶּרֶךְ זוֹ חוֹלְקִין וְהוֹלְכִים:

מגיד משנה שור שנגח וחזר וכו'. משנה פרק ד' וה' (דף ל"ז) פסק רבינו כר''ש דמתני' דאתיא כר''ע דגמרא:

יג נִזָּק שֶׁתָּפַס בְּהֵמָה שֶׁהִזִּיקָה לִגְבּוֹת חֲצִי נִזְקוֹ מִגּוּפָהּ נַעֲשָׂה עָלֶיהָ שׁוֹמֵר שָׂכָר לִנְזָקִין וְאִם יָצְתָה וְהִזִּיקָה הַנִּזָּק הָרִאשׁוֹן חַיָּב בִּנְזָקֶיהָ וְהַבְּעָלִים פְּטוּרִין. כֵּיצַד. שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח וְהִפְסִיד מָאתַיִם וּתְפָסוֹ הַנִּזָּק לִגְבּוֹת מִמֶּנּוּ מֵאָה וְחָזַר וְנָגַח וְהִפְסִיד בְּמֵאָה וְאַרְבָּעִים הֲרֵי הַנִּזָּק הָאַחֲרוֹן מִשְׁתַּלֵּם שִׁבְעִים וְהַנִּזָּק הָרִאשׁוֹן שֶׁתְּפָסוֹ מִשְׁתַּלֵּם מוֹתַר נִזְקוֹ וְהוּא שְׁלֹשִׁים וְהַבְּעָלִים מֵאָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

מגיד משנה ניזק שתפס הבהמה וכו'. זה נלמד מהסוגיא אשר שם וברור הוא וכ''כ בהלכות:

יד שְׁנֵי שְׁוָרִים תַּמִּים שֶׁחָבְלוּ זֶה בָּזֶה מְשַׁלְּמִין בַּמּוֹתָר חֲצִי נֵזֶק. שְׁנֵיהֶם מוּעָדִין (אוֹ מוּעָד וְאָדָם) שֶׁחָבְלוּ זֶה בָּזֶה מְשַׁלְּמִין בַּמּוֹתָר נֵזֶק שָׁלֵם. אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד. מוּעָד בְּתָם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֵזֶק שָׁלֵם תָּם בְּמוּעָד מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר חֲצִי נֵזֶק. כֵּיצַד. שׁוֹר תָּם שֶׁהִפְסִיד בְּשׁוֹר תָּם אַחֵר שְׁוֵה מָנֶה וְחָזַר זֶה הָאַחֲרוֹן וְהִפְסִיד בָּרִאשׁוֹן שְׁוֵה אַרְבָּעִים הֲרֵי בַּעַל הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם לַבַּעַל הָאַחֲרוֹן שְׁלֹשִׁים. הָיוּ שְׁנֵיהֶם מוּעָדִין בַּעַל הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם שִׁשִּׁים. הָרִאשׁוֹן מוּעָד וְאַחֲרוֹן תָּם בַּעַל הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם שְׁמוֹנִים. הָרִאשׁוֹן תָּם וְהָאַחֲרוֹן מוּעָד בַּעַל הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם עֲשָׂרָה:

מגיד משנה שני שוורים וכו' עד סוף הפרק. משנה מפורשת בבבא קמא בפרק המניח (דף ל"ג):

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן