הלכות נזקי ממון - פרק שני - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות נזקי ממון - פרק שני - היד החזקה לרמב"ם

א אֶחָד אֲבוֹת נְזִיקִין וְאֶחָד הַתּוֹלָדוֹת אִם הָיָה הָאָב מוּעָד תּוֹלְדוֹתָיו מוּעָדוֹת וְאִם הָיָה תָּם * תּוֹלְדוֹתָיו כָּמוֹהוּ. וְכָל אֲבוֹת נְזִיקִין וְכָל תּוֹלְדוֹתֵיהֶן מוּעָדִין הֵן מִתְּחִלָּתָן חוּץ מִקֶּרֶן וְתוֹלְדוֹתָיו שֶׁהֵן תָּמִים בַּתְּחִלָּה עַד שֶׁיּוּעֲדוּ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

ההראב"ד תולדותיו כמוהו. א''א הא לא מיחוור דהא אפילו מקרן לקרן אמרו מועד לקרן ימין אינו מועד לקרן שמאל כ''ש לביעוט רגל או לנשיכת שן והוא עצמו לא כתב כן למעלה, ואולי כך ר''ל תולדותיהן כיוצא בהן כמו שהיא מועדת מתחילתה לאכילת פירות כך היא מועדת להתחכך בכותל להנאתה וכן כולן עכ''ל:

מגיד משנה אחד אבות נזיקין וכו'. מאמרו זה מבואר שהוא באותן המועדים מתחלתן בשן ורגל אבל הקרן שהועדה ליגח אין תולדותיה מועדין וכמו שנתבאר פ''א. ומאמרו שהתולדה כאב, רפ''ק דב''ק:

ב כָּל תּוֹלָדָה כְּאָב שֶׁלָּהּ חוּץ מִצְּרוֹרוֹת הַמְנַתְּזִין מִתַּחַת רַגְלֵי הַבְּהֵמָה בִּשְׁעַת הִלּוּכָהּ. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁתּוֹלֶדֶת הָרֶגֶל הֵם וּפָטוּר עֲלֵיהֶן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים כְּרֶגֶל וְאִם הִזִּיקוּ בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק מְשַׁלֵּם מִן הַיָּפֶה שֶׁבִּנְכָסָיו כְּרֶגֶל שֶׁהוּא אָב אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא חֲצִי נֵזֶק:

מגיד משנה כל תולדה כאב שלה חוץ מצרורות וכו'. דין הצרורות לפטור בר''ה הוא מבואר בכיצד הרגל (דף י"ט) בבעיא דר' ירמיה מר' זירא. ובפ''ק (דף ג') לשלם מן העליה בעי לה רבא בפ''ק ולרב פפא פשיטא ליה. ותשלומי צרורות ח''נ משנה בכיצד הרגל (דף י"ז) דלא כסומכוס:

כסף משנה כל תולדה כאב שלה וכו' אף על פי כן אינו משלם אלא חצי נזק. היינו כר''פ בריש בבא קמא ואף על גב דלרבא מבעי ליה עבדינן כר''פ דפשיטא ליה ועוד דר''פ בתרא הוא:

ג כֵּיצַד. בְּהֵמָה שֶׁנִּכְנְסָה לַחֲצַר הַנִּזָּק וְהָלְכָה וְהָיוּ צְרוֹרוֹת מְנַתְּזִין מִתַּחַת רַגְלֶיהָ וְשָׁבְרוּ אֶת הַכֵּלִים מְשַׁלֵּם חֲצִי נֵזֶק מִן הַיָּפֶה שֶׁבִּנְכָסָיו. וְדָבָר זֶה הֲלָכָה מִפִּי הַקַּבָּלָה הִיא:

ד וְכֵן אִם הָיְתָה מְהַלֶּכֶת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְנִתְּזוּ צְרוֹרוֹת מִתַּחַת רַגְלֶיהָ לִרְשׁוּת הַנִּזָּק וְשָׁבְרוּ אֶת הַכֵּלִים מְשַׁלֵּם חֲצִי נֵזֶק. דָּרְסָה עַל הַכְּלִי בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק וּשְׁבָרַתּוּ וְנָפַל עַל כְּלִי אַחֵר וּשְׁבָרוֹ. עַל הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם וְעַל הָאַחֲרוֹן מְשַׁלֵּם חֲצִי נֵזֶק:

מגיד משנה וכן אם היתה מהלכת ברשות הרבים ונתזו צרורות וכו'. מבואר בכיצד הרגל (דף י"ח) בבעיא דרבי ירמיה ומהכרח ברייתות: דרסה על הכלי ברשות הניזק ושברתו וכו'. משנה שם (דף י"ז) וברשות הניזק למעט רשות הרבים וכן הוא בברייתא:

'ה-ו' היתה מהלכת בר''ה ובעטה והתיזה וכו' בעטה בארץ ברשות הניזק והתיזה צרורות וכו' היתה מהלכת במקום שא''א שלא להתיז וכו'. שנינו במשנה שם היתה מבעטת או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושברה את הכלים משלם חצי נזק ע''כ. ובגמ' (דף י"ט) איתמר עלה דרב אשי בעי הכי היתה מבעטת והזיקה בביעוטה (בגופה) או צרורות כי אורחייהו ח''נ הא מחמת ביעוט רביע נזק ויש שינוי או דילמא ה''ק היתה מבעטת והזיקה בביעוטה או שהיו מנתזין צרורות מחמת ביעוט ח''נ ואין שינוי תיקו ע''כ. וסובר הרב ז''ל דאי אמרינן יש שינוי משמע קולא וחומרא קולא דאפילו ברשות הניזק רביע נזק ותו לא חומרא דאפילו בר''ה משלם רביע נזק דהוי לה כתולדה דקרן דכי אמרינן צרורות תולדה דרגל ופטורין בר''ה דוקא כדרכן אבל ע''י שינוי אי אמרינן יש שינוי לצרורות אפילו בר''ה חייב ואינו משלם אלא רביע נזק דהכי גמירי לה הלכה מפי הקבלה דכל צרורות לא משלמי אלא חצי ממה שהיו ראויים לשלם הילכך כדרכן שהן תולדה דרגל ורגל משלם נזק שלם הן משלמין חצי ודוקא ברשות הניזק אבל שלא כדרכן אם יש שינוי לצרורות הן תולדה דקרן וקרן תמה משלם ח''נ הן אין משלמין אלא רביע נזק ואפילו בר''ה משלם ואי אמרינן אין שינוי בר''ה פטורין לגמרי ואפילו בשלא כדרכן כגון מחמת ביעוט וברשות הניזק ח''נ. ועלתה שאלה זו בתיקו ולפיכך כתב הרב ז''ל בשתי הבבות הראשונות מ''ש כפי שיטתו ז''ל בתיקו האמורין בגמרא והבבא השלישית במהלכת במקום שאי אפשר שלא להתיז יצא לו מאיבעיא דר' אבא בר ממל הסמוכה לזה ופירושו בה כפירוש רש''י ויש בה ביאור אחר. ובהשגות כתוב על מ''ש רבינו ואם תפס הניזק רביע נזק אין מוציאין מידו א''א זו טעות הוא כי בודאי הביעוט שינוי הוא דאי לא שינוי בצרורות לרביע נזק היכי משכחת לה ובעיא דרבי ירמיה מר' זירא לאו בביעוט הוא אלא אפילו בצרורות כי אורחייהו וכו'. וחוץ מכבודו הטעה כוונת רבינו שלא יצא לו מבעיא דרבי ירמיה דההיא ודאי בכדרכן הוא וברשות הרבים פטור וכבר כתבתיה למעלה אלא מבעיא דרב אשי שהזכרתי יצא לו ודברים ברורים הם שזו כוונת רבינו והוא דבר נכון:

ה * הָיְתָה מְהַלֶּכֶת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָעֲטָה וְהִתִּיזָה צְרוֹרוֹת וְהִזִּיקוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים פָּטוּר. וְאִם תָּפַשׂ הַנִּזָּק רְבִיעַ נֵזֶק אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. שֶׁהַדָּבָר סָפֵק הוּא שֶׁמָּא שִׁנּוּי הוּא וְאֵינוֹ תּוֹלֶדֶת רֶגֶל שֶׁהֲרֵי בָּעֲטָה:

ההראב"ד היתה מהלכת בר''ה וכו'. כתב הראב''ד ז''ל זה טעות הוא כי בודאי הבעוט שינוי הוא דאי לא שינוי בצרורות לרביע נזק היכי משכחת לה ובעיא דרבי ירמיה מר' זירא לאו בביעוט הוא אלא בצרורות כי אורחייהו וקא מיבעי ליה אם הוא חייב בר''ה הואיל וחצי נזק הוא כקרן או פטור דכי אורחיה הוא כרגל ופשט ליה כהלכתא דפטור ולדידיה נמי דגריס ביעטה הא פשוט ליה דתולדה דרגל הוא עכ''ל:

ו בָּעֲטָה בָּאָרֶץ בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק וְהִתִּיזָה צְרוֹרוֹת מֵחֲמַת הַבְּעִיטָה וְהִזִּיקוּ שָׁם חַיָּב לְשַׁלֵּם רְבִיעַ נֵזֶק שֶׁזֶּה שִׁנּוּי הוּא בְּהַתָּזַת הַצְּרוֹרוֹת. וְאִם תָּפַשׂ הַנִּזָּק חֲצִי נֵזֶק אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה מְהַלֶּכֶת בְּמָקוֹם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהּ שֶׁלֹּא תַּתִּיז וּבָעֲטָה וְהִתִּיזָה מְשַׁלֵּם רְבִיעַ נֵזֶק. וְאִם תָּפַשׂ הַנִּזָּק חֲצִי נֵזֶק אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ:

ז כָּל הַמְשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם הֲרֵי הַתַּשְׁלוּמִין מָמוֹן שֶׁהוּא חַיָּב לְשַׁלְּמוֹ כְּמִי שֶׁלָּוָה מֵחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם. וְכָל הַמְשַׁלֵּם חֲצִי נֵזֶק הֲרֵי הַתַּשְׁלוּמִין קְנָס חוּץ מֵחֲצִי נֵזֶק שֶׁל צְרוֹרוֹת שֶׁהוּא הֲלָכָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

מגיד משנה כל המשלם נזק שלם הרי התשלומין ממון וכו'. פרק קמא (דף ט"ו:) פסק הלכה בגמרא:

ח זֶה הַכְּלָל כָּל הַמְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק הֲרֵי זֶה מָמוֹן וְכָל הַמְשַׁלֵּם יֶתֶר אוֹ פָּחוֹת כְּגוֹן תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל אוֹ חֲצִי נֵזֶק הֲרֵי הַיָּתֵר עַל הַקֶּרֶן אוֹ הַפָּחוֹת קְנָס. וְאֵין חַיָּבִין קְנָס אֶלָּא עַל פִּי עֵדִים. אֲבָל הַמּוֹדֶה בְּכָל קְנָס מִן הַקְּנָסוֹת פָּטוּר:

מגיד משנה ומ''ש והמודה בכל קנס מן הקנסות פטור. כשלא באו עדים עד אחר כן הוא על דרך שיתבאר פ''ג מהל' גניבה:

ט * תַּרְנְגוֹל שֶׁהוֹשִׁיט רֹאשׁוֹ לַאֲוִיר כְּלִי זְכוּכִית וְתָקַע בּוֹ וּשְׁבָרוֹ. אִם הָיוּ בְּתוֹכוֹ תַּבְלִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁהוֹשִׁיט רֹאשׁוֹ כְּדֵי לְאָכְלָן. עַל הַתַּבְלִין מְשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם וְעַל הַכְּלִי מְשַׁלֵּם חֲצִי נֵזֶק כַּחֲצִי נֵזֶק צְרוֹרוֹת שֶׁכָּךְ הוּא דַּרְכּוֹ. וְאִם הָיָה הַכְּלִי רֵיקָן הֲרֵי זֶה מְשֻׁנֶּה וּמְשַׁלֵּם חֲצִי נֵזֶק כְּכָל הַקְּנָסוֹת:

ההראב"ד תרנגול שהושיט ראשו וכו'. כתב הראב''ד ז''ל זה טעות הוא דהא צרורות ע''י שינוי הוא ובעיא היא אם יש שינוי לרביע נזק או לא עכ''ל:

מגיד משנה תרנגול שהושיט ראשו וכו' ואם היה הכלי ריקן הרי זה משונה ומשלם ח''נ. הראב''ד השיגו ז''ל מן החלק האחרון דכשהכלי ריקן צרורות על ידי שינוי הם ושמא יש שינוי ואין לו רביע נזק. ובהלכות כשיש תבלין בכלי מיחייב נזק שלם ובאין תבלין חצי נזק. ולא ירדתי לסוף דעתו ז''ל באמת אך אכתוב מה שנ''ל בטעמו של רבינו ז''ל דבגמ' שם בעי רבא יש העדה לצרורות או אין העדה לצרורות ואמרינן תא שמע דתני רמי בר יחזקאל תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושברו משלם נזק שלם ואמר רב יוסף אמרי בי רב סוס שצנף וחמור שנער ושבר את הכלים משלם חצי נזק מאי לאו כגון דעבד תלתא זימני ובהא קא מיפלגי מר סבר יש העדה וכו' ודחינן לא בפלוגתא דסומכוס ורבנן קא מיפלגי כלומר דסומכוס מיחייב נזק שלם בצרורות ורמי בר יחזקאל סובר כמותו ואקשינן והא משונה הוא ופרקינן דשדי ביה ביזרוני פי' תבלין או זרועים, ודעת רבינו ז''ל דכי אקשינן והא משונה הוא לסומכוס בלבד הקשו דאי לרבנן מאן לימא לן דיש שינוי לצרורות שיקשו להדיא והא משונה הוא אלא לסוכמוס הקשו לומר שאע''פ שלסומכוס משלם בצרורות נזק שלם דוקא כדרכה שהן תולדות דרגל והלכתא לא גמיר אבל במשונה תולדה דקרן הוא ולא ישלם אלא חצי נזק ופריקו דשדו בה ביזרוני ודרכו בכך אבל לרבנן לא שניא ליה כלל שאע''פ שמסופק לנו אם יש שינוי לצרורות דוקא בשיש שינוי בגוף המעשה כגון התזת צרורות ע''י ביעוט אבל כשאין שינוי בגוף המעשה כגון תקיעת התרנגול אף על פי שאין דרכו להכניס ראשו לאויר הכלי אין זה שינוי בצרורות אלא תולדה דקרן הוא. וחלק הרב ז''ל ולא עשה מהן בבא אחת לפטור על הראשונה ברה''ר ולחייב על השניה ועדיין צ''ע ודעת ההלכות כתבה רשב''א ז''ל:

י וְכֵן סוּס שֶׁצָּנַף וַחֲמוֹר שֶׁנָּעַר וְשָׁבַר אֶת הַכֵּלִים מְשַׁלֵּם חֲצִי נֵזֶק. הַתַּרְנְגוֹלִין מוּעָדִין לְהַלֵּךְ כְּדַרְכָּן וּלְשַׁבֵּר. הָיָה חוּט אוֹ רְצוּעָה קָשׁוּר בְּרַגְלֵיהֶן וְנִסְתַּבֵּךְ כְּלִי בְּאוֹתוֹ הַחוּט וְנִתְגַּלְגֵּל וְנִשְׁבַּר מְשַׁלֵּם חֲצִי נֵזֶק. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁקְּשָׁרוֹ אָדָם. אֲבָל אִם נִקְשַׁר עַל רַגְלֵיהֶם מֵאֵלָיו בַּעַל הַתַּרְנְגוֹלִין פָּטוּר. וְאִם הָיוּ לַחוּט בְּעָלִים וְלֹא הָיָה הַחוּט הֶפְקֵר בַּעַל הַחוּט חַיָּב חֲצִי נֵזֶק שֶׁהֲרֵי הוּא כְּבוֹר הַמִּתְגַּלְגֵּל:

מגיד משנה תרנגולין מועדין להלך כדרכן כו'. משנה שם (דף י"ז): בד''א כשקשרו אדם וכו'. זה כתב על הסוגי' האמורה על משנה זו, ואיני יודע למה לפי גרסת ספרינו וכבר הושג מזה:

יא הִצְנִיעַ בַּעַל הַחוּט אֶת הַחוּט וְהַתַּרְנְגוֹלִים דָּרְסוּ עָלָיו וְהוֹצִיאוּהוּ וְנִקְשַׁר בְּרַגְלֵיהֶן וְשָׁבְרוּ בּוֹ אֶת הַכֵּלִים אַף בַּעַל הַחוּט פָּטוּר שֶׁהֲרֵי * אָנוּס הוּא:

ההראב"ד שהרי אנוס הוא. כתב הראב''ד ז''ל דבר זה איני יודע מהו דהא קשרו אדם דקאמר ודאי בעל התרנגול הוא והא דקאמר חצי נזק משום דס''ל כרבה דמסופק ליה דרסה על הכלי ונתגלגל למקום אחר ונשבר צרורות הוו או גופיה דחוט הקשור בו והרי הוא כשליף שעליה מעתה כשנתקשר החוט מאליו ונסתבך בו הכלי ונתגלגל ונשבר אמאי פטור מ''מ צרורות דתרנגול הוא ואפילו בחוט של הפקר חייב. ומ''ש עוד שאם היו לחוט בעלים משלם חצי נזק שלא מצינו בבור חצי נזק לאו מילתא היא דאי בתר דנייח אזיק בעל החוט נזק שלם הוא דמשלם בורו הוא ובעל תרנגול פטור הוא איש בור ולא שור בור ואם ע''י גלגול נשבר בעל החוט פטור דלאו בור הוא אלא צרורות דתרנגול וכחו הוא. ומ''ש אף בעל החוט פטור אנוס הוא דמשמע הוא הדין לתרנגול הא לא מתוקמא אלא בשברו בתר דנייח ומשום דלאו שור בור דאי בהדי דאזלי בעל התרנגול אמאי פטור, עכ''ל:

יב תַּרְנְגוֹלִין שֶׁהָיוּ מַפְרִיחִין מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְשָׁבְרוּ אֶת הַכֵּלִים. אִם בְּכַנְפֵיהֶם שָׁבְרוּ מְשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם וְאִם בָּרוּחַ שֶׁבְּכַנְפֵיהֶם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֵזֶק:

מגיד משנה תרנגולין שהיו מפריחין וכו' היו מהדסין וכו'. ברייתות שם (י"ז:):

יג הָיוּ מְהַדְּסִין עַל גַּבֵּי עִסָּה אוֹ עַל גַּבֵּי פֵּרוֹת וְטִנְּפוּ אוֹ נִקְּרוּ מְשַׁלְּמִין נֵזֶק שָׁלֵם. הִזִּיקוּ בְּעָפָר אוֹ בִּצְרוֹרוֹת שֶׁהֶעֱלוּ בְּכַנְפֵיהֶן אוֹ בְּרַגְלֵיהֶן מְשַׁלְּמִין חֲצִי נֵזֶק:

יד * הָיוּ מְחַטְּטִין בְּחֶבֶל וְנִפְסַק הַחֶבֶל וְנִשְׁבַּר הַדְּלִי מְשַׁלְּמִין נֵזֶק שָׁלֵם. וְהוּא שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל הַדְּלִי מֵחֲמָתָן עַד שֶׁנָּפַל וְנִשְׁבַּר. וְאִם הָיָה עַל הַחֶבֶל אֹכֶל וּבָעֵת אֲכִילָתָן פְּסָקוּהוּ מְשַׁלֵּם גַּם עַל הַחֶבֶל נֵזֶק שָׁלֵם:

ההראב"ד היו מחטטין וכו'. כתב הראב''ד ז''ל לא נהיר ולא צהיר ולא בהיר דהא דמקשינן בגמרא והא חבל משונה הוא אגופה דברייתא קא מקשי, עכ''ל:

מגיד משנה היו מחטטין בחבל ונפסק החבל. ומה שכתב ואם על החבל וכו'. בהשגות א''א לא נהיר ולא צהיר וכו'. ולא כן פירשו שאר המפרשים ז''ל אלא ה''ק אי אמרת בשלמא אדלי קאי משכחת לה בחבל בלוי שדרכן לחטט בו כדי להוציא מעט מים שבתוכו ובחטט מעט נפסק החבל והדלי נופל ונשבר והתשלומין לא על החבל שאין לו דמים אלא על הדלי אלא אי אמרת אחבל קאי והא משונה הוא ואינו משלם נזק שלם ע''כ בחידושי הרשב''א ז''ל ואמרו דמאוס בלישא פירוש שיש בה עיסה והוא השיטה לדעת רבינו ז''ל וכשדרכן לחטט הוא מאמרו על הדרך שכתבתי. ומה שכתב והוא שנתגלגל הדלי לכוונה שנגעו בגוף הדלי וכן דעת הרשב''א ז''ל:

טו הַכֶּלֶב וְהַגְּדִי שֶׁקָּפְצוּ מֵרֹאשׁ הַגַּג מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה וְשָׁבְרוּ אֶת הַכֵּלִים מְשַׁלְּמִין נֵזֶק שָׁלֵם מִפְּנֵי שֶׁמּוּעָדִים הֵן לְדָבָר זֶה. וְכֵן אִם נָפְלוּ וְהִזִּיקוּ. שֶׁעֲלִיָּתָן לְרֹאשׁ הַגַּג פְּשִׁיעָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁנְּפִילָתָן אֹנֶס כָּל שֶׁתְּחִלָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה וְסוֹפוֹ בְּאֹנֶס חַיָּב:

מגיד משנה הכלב והגדי שקפצו וכו' וכן אם נפלו וכו'. משנה וגמרא שם (דף כ"ח:) חולק בין מלמעלה למטה ומלמטה למעלה הוא כפי גרסת ההלכות ודין התרנגולין שם ברייתא וסוגיא:

טז קָפְצוּ מִמַּטָּה לְמַעְלָה מְשַׁלְּמִין חֲצִי נֵזֶק. וְהוּא שֶׁנִּתְלַשׁ הַגְּדִי וְנִסְרַךְ וְקָפַץ הַכֶּלֶב. אֲבָל נִסְרַךְ הַכֶּלֶב וְדִלֵּג הַגְּדִי בֵּין מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה בֵּין מִמַּטָּה לְמַעְלָה חַיָּבִין נֵזֶק שָׁלֵם. וְכֵן תַּרְנְגוֹל שֶׁדִּלֵּג בֵּין מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה בֵּין מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה מְשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם:

כסף משנה קפצו ממטה למעלה משלמין חצי נזק וכו' אבל נסרך הכלב ודלג הגדי וכו' משלם נזק שלם. כתב הטור ולא נהירא דהיאך יתחייבו ע''י שינוי טפי מכי אורחא עכ''ל. ואני אומר שדבריו שלא בדקדוק דהא משני רב פפא (דף כ"ב) דאפיך מיפך כלב בזקירה וגדי בסריכה משמע בהדיא דאורחיה דכלב בסריכא ואורחיה דגדי בזקירה וכך הם דברי הרי''ף והרא''ש:

יז * כֶּלֶב שֶׁנָּטַל אֶת הַחֲרָרָה וְהָלַךְ לוֹ לַגָּדִישׁ. אִם הִנִּיחָהּ בַּגָּדִישׁ וְאָכַל אֶת הַחֲרָרָה וְהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ עַל הַחֲרָרָה וְעַל מְקוֹם הַחֲרָרָה מְשַׁלֵּם נֵזֶק [א] שָׁלֵם וְעַל שְׁאָר הַגָּדִישׁ חֲצִי נֵזֶק. וְאִם הָיָה מְגָרֵר אֶת הַחֲרָרָה עַל הַגָּדִישׁ וְהוֹלֵךְ וְשׂוֹרֵף מְשַׁלֵּם עַל הַחֲרָרָה נֵזֶק שָׁלֵם וְעַל מְקוֹם הַגֶּחָלִים חֲצִי נֵזֶק וְעַל שְׁאָר הַגָּדִישׁ פָּטוּר:

ההראב"ד כלב שנטל וכו'. כתב הראב''ד ז''ל ליתא דצרורות על ידי שינוי מרביע נזק מיהא לא מיפטר. עכ''ל:

מגיד משנה כלב שנטל את החררה וכו'. הושג ממה שאמרו בסוף ועל שאר הגדיש פטור א''א ליתא דצרורות ע''י שינוי וכו': ואיני יודע לתרץ ודבריו בנויים על המשנה ובאוקימתא דר''י (דף כ"ב) דאמר אשו משום חציו ומתני' בדאנח אנוחי בדוקא הוא ואולי שהוא ז''ל סובר שכיון שהניח כלו חציו ושוב אינו מחוייב על הגרירה כיון שלא נשרף הגדיש אלא מחמת הגרירה וצ''ע. והחררה הזו יש בה גחלים שכך דרך לאפותה עליהם:

כסף משנה כלב שנטל את החררה וכו'. נראה מדברי ה''ה שהוא מפרש שמ''ש ואם היה מגרר את החררה וכו' מיירי בשהניח החררה תחלה ואח''כ גורר. ואין נ''ל כן אלא שמשעה ראשונה לא הניח אלא היה מגרר והולך מיירי והיינו אדייה אדויי דאמור בגמרא. ובדברי רבינו מבואר כדברי התוס' שכתבו ור''י בדאנח אנוחי לא מצי למימר בדאדייה אדויי ועל כל הגדיש ח''נ דאי כח כחו לאו ככחו דמי הוי על כל שאר הגדיש פטור עכ''ל:

יח * בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁשָּׁמַר בַּעַל הַגַּחֶלֶת אֶת אִשּׁוֹ וְסָתַם הַדֶּלֶת וּבָא הַכֶּלֶב וְחָתַר וְנָטַל אֶת הַחֲרָרָה מֵעַל הָאֵשׁ. אֲבָל אִם לֹא שָׁמַר אִשּׁוֹ בַּעַל הָאֵשׁ חַיָּב עַל שְׂרֵפַת הַגָּדִישׁ וּבַעַל הַכֶּלֶב חַיָּב עַל אֲכִילַת הַחֲרָרָה וְעַל מְקוֹמָהּ:

ההראב"ד בד''א כששמר וכו'. כתב הראב''ד ז''ל בעל האש נמי חייב. עכ''ל:

מגיד משנה בד''א בששמר בעל הגחלת וכו'. בסוגיא שם (דף כ"ג) ויש בה פירוש אחר וגורסין וליחייב נמי בעל הגחלת:

כסף משנה ועל מ''ש בד''א כששמר בעל הגחלת את אשו. כתב הטור ולא נהירא אלא אם הניחה על הגדיש על מקום החררה משלם כל אחד החצי וכו'. וטעמו של רבינו דכיון שאמרו וליחייב נמי בעל הגחלת היינו לומר דנהי דבעל הכלב חייב על אכילת החררה ועל מקומה בעל הגחלת ליחייב בשריפת כל שאר הגדיש:

יט הַמְשַׁסֶּה כַּלְבּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ בַּחֲבֵרוֹ פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם * וּבַעַל הַכֶּלֶב חַיָּב חֲצִי נֵזֶק שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאִם שִׁסָּה אֶת כַּלְבּוֹ לְהַזִּיק נוֹשֵׁךְ לֹא הָיָה לוֹ לְהַנִּיחוֹ. וְאִם שִׁסָּהוּ בְּעַצְמוֹ בַּעַל הַכֶּלֶב פָּטוּר שֶׁכָּל הַמְשַׁנֶּה וּבָא אַחֵר וְשִׁנָּה בּוֹ פָּטוּר:

ההראב"ד ובעל הכלב וכו'. א''א ואם מועד הוא נזק שלם משלם. עכ''ל:

מגיד משנה המשסה כלבו של חבירו בחבירו פטור וכו' ובעל הכלב חייב בחצי נזק כו'. שם (דף כ"ד:). ובהשגות א''א ואם הוא מועד נזק שלם משלם ע''כ. ולי נראה שאפילו מועד אינו משלם אלא חצי נזק כיון שלא עשה מעצמו אלא ע''י שסוי וכדאמרינן בדין מיתת אדם שור האיצטדין פטור כי יגח ולא שיגיחוהו אף כאן דינו כתם ואינו משלם אלא חצי נזק ולפיכך סתם רבינו ז''ל. ומה שאמר ואם שסהו בעצמו. מבואר שם:

כסף משנה המשסה כלבו של חבירו וכו'. אע''ג דבפרק כיצד הרגל דחי ואמר פטור אף משסה ההוא לאוקמי דפי פרה כחצר המזיק אתמר ולא קי''ל הכי:

כ שְׁתֵּי פָּרוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אַחַת רְבוּצָה וְאַחַת מְהַלֶּכֶת וּבָעֲטָה מְהַלֶּכֶת. בִּרְבוּצָה חַיָּב חֲצִי נֵזֶק שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁדַּרְכָּהּ לְהַלֵּךְ עָלֶיהָ אֵין דַּרְכָּהּ לִבְעֹט בָּהּ:

מגיד משנה שתי פרות ברשות הרבים וכו'. פלוגתא דר''ל ורבה שם ופסק כרבה וכן פסקו בהלכות:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן