הלכות נזקי ממון - פרק שנים עשר - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות נזקי ממון - פרק שנים עשר - היד החזקה לרמב"ם

א הַחוֹפֵר בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וּמֵת אֲפִלּוּ הָיָה הַבּוֹר מָלֵא גִּזּוֹת שֶׁל צֶמֶר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי בַּעַל הַבּוֹר חַיָּב לְשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא-לד) 'בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם'. וְאֶחָד שׁוֹר וַחֲמוֹר אוֹ שְׁאָר מִינֵי בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף לֹא נֶאֱמַר (שמות כא-לג) 'שׁוֹר וַחֲמוֹר' אֶלָּא בָּהוֹוֶה:

מגיד משנה החופר בור ברשות הרבים וכו'. משנה פ' הפרה (דף נ':): אפילו היה הבור מלא גזות וכו'. שם מפורש בגמרא: ואחד שור וחמור וכו'. משנה שם (דף נ"ד:):

ב אֶחָד הַחוֹפֵר בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ הַחוֹפֵר בּוֹר [א] בִּרְשׁוּתוֹ וּפִתְחוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ פָּתַח לִרְשׁוּת חֲבֵרוֹ אוֹ שֶׁחָפַר וּפָתַח לִרְשׁוּתוֹ וְהִפְקִיר רְשׁוּתוֹ וְלֹא הִפְקִיר בּוֹרוֹ הֲרֵי זֶה חַיָּב בִּנְזָקָיו. אֲבָל אִם הִפְקִיר רְשׁוּתוֹ וּבוֹרוֹ אוֹ שֶׁהִפְקִיר בּוֹרוֹ שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ אוֹ הִקְדִּישׁוֹ הֲרֵי זֶה פָּטוּר שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא-לד) 'בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם' מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּעָלִים וְזֶה הֶפְקֵר וּבַתְּחִלָּה בִּרְשׁוּת חָפַר מִפְּנֵי שֶׁחָפַר בִּרְשׁוּתוֹ:

מגיד משנה אחד החופר בור ברה''ר וכו'. משנה שם (דף מ"ט:). ומ''ש רבינו ז''ל או פתח לרשות חבירו הוא פירוש שפי' רבינו ז''ל למה שאמרו במשנה ברה''י ופתחו לרה''י אחר חייב: ומה שכתב רבינו בשהפקיר רשותו. הוא מחלוקת שם ופסק כר''ע ואליבא דרבה או כר' ישמעאל ואליבא דרב יוסף וכסתם משנה וכן בהלכות. ומה שפטר רבינו כשהפקיר רשותו ובורו דבר פשוט ומוסכם מרוב המפרשים ז''ל שהרי על הכריה אינו חייב שברשות כרה וכשהפקירו הרי סלק עצמו מן הכל:

ג אֶחָד הַחוֹפֵר בּוֹר אוֹ שֶׁנֶּחְפַּר מֵאֵלָיו אוֹ שֶׁחֲפָרַתּוּ בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה הוֹאִיל וְהוּא חַיָּב לְמַלְּאוֹתוֹ אוֹ לְכַסּוֹתוֹ וְלֹא עָשָׂה הֲרֵי זֶה חַיָּב בִּנְזָקָיו. ואֶחָד הַחוֹפֵר אוֹ הַלּוֹקֵחַ אוֹ שֶׁנִּתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא-לד) 'בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם' מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּעָלִים מִכָּל מָקוֹם:

מגיד משנה אחר החופר או שנחפר וכו'. מבואר בפרק הפרה שם במימרא דרבא:

ד אֶחָד הַחוֹפֵר אוֹ הַמְגַלֶּה מָקוֹם שֶׁהָיָה מְכֻסֶּה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא-לג) 'כִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה'. וְאִם כִסָּהוּ כָּרָאוּי אַף עַל פִּי שֶׁהִתְלִיעַ מִתּוֹכוֹ וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר וּמֵת פָּטוּר שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא-לג) 'וְלֹא יְכַסֶּנּוּ' הָא אִם כִּסָּהוּ פָּטוּר. כִּסָּהוּ בְּדָבָר שֶׁיָּכוֹל לַעֲמֹד בִּפְנֵי שְׁוָרִים וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בִּפְנֵי גְּמַלִּים וְהָלְכוּ עָלָיו גְּמַלִּים וְנִתְרוֹעֵעַ וְהָלְכוּ עָלָיו שְׁוָרִים וְנָפְלוּ בּוֹ. אִם אֵין הַגְּמַלִּים מְצוּיִין בְּאוֹתוֹ מָקוֹם הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁזֶּה אֹנֶס. וְאִם יָבוֹאוּ שָׁם גְּמַלִּים אֲפִלּוּ לִפְרָקִים הֲרֵי זֶה חַיָּב:

מגיד משנה אחד החופר או המגלה וכו'. מבואר שם: ואם כסהו כראוי וכו'. מפורש שם בסוגיא ובגמרא (דף נ"ב) ובמשנה: כסהו בדבר שיכול לעמוד וכו'. מבואר שם בסוגיא כלישנא בתרא וכו':

ה * הִתְלִיעַ מִתּוֹכוֹ וְנָפְלוּ בּוֹ שְׁוָרִים אַף עַל פִּי שֶׁהַגְּמַלִּים מְצוּיִין שָׁם תָּמִיד וַהֲרֵי הוּא פּוֹשֵׁעַ לַגְּמַלִּים הוֹאִיל וּמֵחֲמָת שֶׁהִתְלִיעַ נָפְלוּ בּוֹ הַשְּׁוָרִים הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

ההראב"ד התליע מתוכו וכו'. א''א הרי''ף לא הביא בהלכות מכל אותה סוגיא כלום דומה שאינו עיקר וסמך על מה שהסכימו בעלי הגמרא דתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב וצ''ע עכ''ל:

מגיד משנה התליע מתוכו ונפלו בו וכו'. בעיא (דף נ"ב:) ואיפשיטא שם כדברי רבינו. בהשגות א''א הרי''ף לא הביא בהלכותיו מכל אותה הסוגיא כלום וכו'. וכבר חילקו המפרשים בין זו לתחילתה בפשיעה דשאני הכא שלא בא האונס מחמת הפשיעה וכן תירצו ז''ל והיאך עלה בדעת הר''א לדחות בעיא דאיפשיטא מברייתא בשביל סברא לומר שקשה לאמוראים דאמרי תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב ואין ראיה מדברי הרב רבי יצחק ז''ל שהרי השמיט הרבה הלכות פסוקות מענינים אלו לפי שאינם מצויין וזו אחת מהן:

כסף משנה התליע מתוכו ונפלו בו וכו'. כתב ה''ה וכבר חילקו בין זו לתחלתה בפשיעה וכו'. עיין בדברי התוס' והרא''ש:

ו * הַמּוֹצֵא בּוֹר וְכִסָּהוּ וְחָזַר וְגִלָּהוּ בַּעַל הַבּוֹר חַיָּב וְזֶה הָאַחֲרוֹן פָּטוּר. סְתָמוֹ בְּעָפָר וְחָזַר וְהוֹצִיא אֶת כָּל הֶעָפָר זֶה הָאַחֲרוֹן חַיָּב שֶׁכֵּיוָן שֶׁסְּתָמוֹ בְּעָפָר נִסְתַּלְּקוּ מַעֲשֵׂה הָרִאשׁוֹן:

ההראב"ד המוצא בור וכו'. א''א בכדי שידע עכ''ל:

מגיד משנה המוצא בור וכסהו וכו'. מבואר בסוגיא בפ' המניח (דף כ"ט:) ובהשגות בעל הבור חייב בכדי שידע ע''כ. דימה הר''א ז''ל דין זה לבור של שותפין שיתבאר למטה שאין הראשון חייב עד שידע. ויש לי לחלק שכאן לא היה לו לסמוך על כסויו של אדם שאין לו חלק בבור ואפילו ידע בכסויו לפי שהיה לו לחוש שמא יבוא הלה ויטול כסויו ולפיכך היה לו לבעל הבור לכסותו משלו ואם לא כיסהו משלו אפילו בא אחר וגלהו חייב משא''כ בבור של שותפין שהראשון היה לו לסמוך על כסויו ועל השני שעבר שם הוא החיוב כיון שהראשון לא ידע וזה ברור:

ז בּוֹר שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִין וְעָבַר הָרִאשׁוֹן וְלֹא כִּסָּהוּ הַשֵּׁנִי וְלֹא כִּסָּהוּ הָרִאשׁוֹן חַיָּב עַד שֶׁיִּמְסֹר דִּלְיוֹ לַשֵּׁנִי. וּמִשֶּׁמָּסַר דִּלְיוֹ לַשֵּׁנִי לִדְלוֹת מִמֶּנּוּ נִפְטַר הָרִאשׁוֹן וְנִתְחַיֵּב הַשֵּׁנִי לְכַסּוֹתוֹ. כִּסָּהוּ הָרִאשׁוֹן וּבָא הַשֵּׁנִי וּמְצָאוֹ מְגֻלֶּה וְלֹא כִּסָּהוּ הַשֵּׁנִי חַיָּב. וְעַד אֵימָתַי יִהְיֶה הַשֵּׁנִי לְבַדּוֹ חַיָּב. עַד שֶׁיֵּדַע הָרִאשׁוֹן שֶׁהַבּוֹר מְגֻלֶּה וּכְדֵי שֶׁיִּשְׂכֹּר פּוֹעֲלִים וְיִכְרֹת אֲרָזִים וִיכַסֶּנּוּ. וְכָל שֶׁיָּמוּת בּוֹ תּוֹךְ זְמַן זֶה הֲרֵי הַשֵּׁנִי לְבַדּוֹ חַיָּב בּוֹ וְכָל שֶׁיָּמוּת בּוֹ אַחַר זְמַן כָּזֶה שְׁנֵיהֶן חַיָּבִין לְשַׁלֵּם * שֶׁהֲרֵי שְׁנֵיהֶן פָּשְׁעוּ בּוֹ:

ההראב"ד שהרי שניהן וכו'. א''א אין בגמרא עד כדי שידע הראשון אלא בכדי שידע משמע שיעור מנהגו שיחזור לדלות מבורו עכ''ל:

מגיד משנה בור של שני שותפין ועבר הראשון וכו'. משנה מפורשת פ' הפרה (דף נ"א) ומסירת הדלי מבואר בגמרא (שם ע"ב) ופסק כראב''י דאיפסיקא הלכה כוותיה בנדרים (דף נ"ו:): כסהו הראשון ובא השני וכו'. משנה שם. ומה שכתב רבינו ז''ל וכדי שישכור פועלים וכו'. פסק כר''י וכן פסקו ז''ל. ובהשגות א''א אין בגמרא עד שידע הראשון וכו'. ומדברי שאר המפרשים נראה דבעינן שידע ממש וכדברי רבינו וכן עיקר:

ח הַמּוֹסֵר בּוֹרוֹ לְשׁוֹמֵר חַיָּב בִּנְזָקָיו. וְאִם מְסָרוֹ לְחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה מְכֻסֶּה הֲרֵי הַבְּעָלִים חַיָּבִין שֶׁהַבּוֹר עָשׂוּי לְהִתְגַּלּוֹת וְאֵלּוּ * אֵין בָּהֶן דַּעַת:

ההראב"ד אין בהם דעת. א''א אני אומר שלא היה מכוסה כראוי, עכ''ל:

מגיד משנה המוסר בורו לשומר וכן אם מסרו לחש''ו אע''פ שהיה מכוסה הרי הבעלים וכו'. דין החרש שוטה וקטן ברייתא פ''ק (דף י'). ובהשגות א''א אני אומר שאינו מכוסה כראוי ע''כ. וכבר הכריע הרשב''א ז''ל כדברי רבינו ז''ל שאפילו מכוסה כראוי חייב אליבא דחזקיה דהלכתא כוותיה לגבי ר''י דרביה הוה וכמוכרח הוא בסוגיא שם וכבר כתבתי כיוצא בזה פרק רביעי בדין שור:

ט הַמְכַסֶּה בּוֹרוֹ בְּדִלְיוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וּבָא בַּעַל הַדְּלִי וְנָטַל דִּלְיוֹ בַּעַל הַבּוֹר חַיָּב:

מגיד משנה המכסה בורו בדליו של חבירו ובא וכו'. מימרא בפרק המניח (בבא קמא דף ל'):

י אֶחָד הַחוֹפֵר בּוֹר אוֹ שִׁיחַ אוֹ מְעָרָה אוֹ חָרִיץ. וְלָמָּה נֶאֱמַר (שמות כא-לג) 'בּוֹר' עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית. וְכַמָּה כְּדֵי לְהָמִית עֹמֶק עֲשָׂרָה טְפָחִים אֲבָל אִם הָיָה פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ שְׁאָר בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף וּמֵת פָּטוּר. וְאִם הֻזְּקוּ חַיָּב בַּעַל הַתַּקָּלָה נֵזֶק שָׁלֵם:

מגיד משנה אחד החופר בור וכו'. משנה פרק הפרה (דף נ':). ומ''ש רבינו ואם הוזקו חייבין לשלם פירוש בחפירת כל שהוא לפי שאין שיעור לנזקין וכמ''ש למטה, ובתוספתא מחלוקת ופסק כת''ק דאמר כל שהוא וכסתם משנה שלא נתנה בו שיעור:

יא הָיָה עֹמֶק הַבּוֹר תִּשְׁעָה וּמֵהֶן טֶפַח אֶחָד מַיִם חַיָּב. שֶׁהַטֶּפַח שֶׁל מַיִם חָשׁוּב כְּעֹמֶק שְׁנֵי טְפָחִים בַּיַּבָּשָׁה. הָיָה עָמֹק שְׁמוֹנָה וּמֵהֶן שְׁנֵי טְפָחִים מַיִם אוֹ שֶׁהָיָה עָמְקוֹ שִׁבְעָה וּמֵהֶן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים מַיִם וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וּמֵת אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְשַׁלֵּם. וְאִם תָּפַשׂ הַנִּזָּק אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ שֶׁהַדְּבָרִים הָאֵלּוּ יֵשׁ בָּהֶן סָפֵק:

מגיד משנה היה עומק הבור ט' וכו'. מימרא פרק הפרה (דף נ"א:) לפי הנראה מדבריו כך היא גרסתו שם אמר רבא וכו' בור תשעה ומהם טפח מים חייב קסבר כל טפח מים כטפחיים ביבשה דמי איבעיא להו בור שמונה ומהם טפחיים מים מהו מי אמרי' כיון דלא עמיק לית ביה הבלא או דילמא כיון דנפישי מיא אית ביה הבלא ואת''ל כיון דנפישי מיא אית ביה הבלא בור שבעה ומהם שלשה טפחים מים מהו ודאי קריבה ליה לגבי ארעא או דילמא נפיש להו הבלא תיקו. ובספרינו מוחלפת השיטה דפשיטא להו בור שמונה ומהם טפחיים מים דחייב ומיבעיא להו בור תשעה וטפח מים ובור שבעה ושלשה טפחים מים:

יב הַחוֹפֵר בּוֹר עָמֹק עֲשָׂרָה טְפָחִים וּבָא אַחֵר וְהִשְׁלִימוֹ לְעֶשְׂרִים וּבָא אַחֵר וְהִשְׁלִימוֹ לִשְׁלֹשִׁים כֻּלָּן חַיָּבִים. חָפַר הָרִאשׁוֹן פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה אֲפִלּוּ טֶפַח וּבָא הָאַחֲרוֹן וְהִשְׁלִימוֹ לַעֲשָׂרָה בֵּין שֶׁחָפַר בּוֹ טֶפַח אוֹ שֶׁהִגְבִּיהַּ בִּנְיָן עַל שְׂפָתוֹ טֶפַח זֶה הָאַחֲרוֹן חַיָּב. סָתַם טֶפַח שֶׁהוֹסִיף אוֹ שֶׁסָּתַר טֶפַח שֶׁבָּנָה הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם כְּבָר נִסְתַּלֵּק מַעֲשֶׂה רִאשׁוֹן אוֹ עֲדַיִן לֹא נִסְתַּלֵּק:

מגיד משנה החופר בור עמוק עשרה טפחים וכו'. ברייתא שם (דף נ"א) ואתיא אליבא דרבנן וכלישנא קמא דרב זביד דטפי עדיף לאוקמיה כהלכתא. ודע שהוא הדין לחופר בור שמונה ובא אחר והשלימו לתשעה ששניהם חייבין בנזקין שהרי היה במעשה הראשון שיעור לנזקין וכ''כ ז''ל: חפר הראשון פחות מעשרה וכו' זה האחרון חייב. פי' חייב לגמרי וכרבנן דאמרי הכי והראשון נפטר אפי' מנזקין. והטעם מפני שהאחרון העתיקו ממדת נזקין למדת מיתה ומתוך כך חייב בכל ואינו דומה לחופר בור ח' ובא אחר והשלימו לט' שכתבתי למעלה ששניהם חייבין לפי ששם עדיין במדת נזקין הוא עומד, זה דעת המפרשים ז''ל: סתם טפח שהוסיף וכו'. בעיא ולא איפשיטא (דף נ"א:):

יג חָפַר הָרִאשׁוֹן בּוֹר עָמֹק וּבָא הָאַחֲרוֹן וְהִרְחִיבוֹ וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר וּמֵת. אִם מֵחֲמַת הֶבְלוֹ מֵת הָאַחֲרוֹן פָּטוּר שֶׁהֲרֵי מִעֵט הֶבְלוֹ וְאִם מֵחֲמַת חֲבָטוֹ מֵת הָאַחֲרוֹן חַיָּב שֶׁהֲרֵי הוּא הִקְרִיב הֶזֵּק בּוֹר זֶה. וְכֵן אִם נָפַל הַשּׁוֹר מֵאוֹתוֹ הַצַּד שֶׁהִרְחִיב הָאַחֲרוֹן הָאַחֲרוֹן חַיָּב שֶׁהֲרֵי הִקְרִיב הֶזֵּק בּוֹר זֶה אַף עַל פִּי שֶׁמֵּת מִן הַהֶבֶל. וְאִם מִן הַצַּד שֶׁחָפַר הָרִאשׁוֹן נָפַל הָרִאשׁוֹן חַיָּב שֶׁזֶּה הָאַחֲרוֹן מִעֵט הֶבְלוֹ:

מגיד משנה חפר הראשון בור עמוק וכו'. בעיא שם והרכיב רבינו שתי הלשונות האמורין שם, וביאור דבריו ז''ל כך בשחפר הראשון בור עמוק לשיעור המיתה ובא אחר והרבה ברחבו ונפל השור מאותו צד שהרחיבו וכגון שלא הרחיבו בהיקף כולו אפילו מת מחמת הבל הבור חייב שאם לא הרחיב זה האחרון היזק הבור לא היה נופל שם ואין צריך לומר אם מת מחמת חבטה, נפל השור בצד האחר שלא הרחיב זה בו אם מת מחמת הבל האחרון פטור שהרי מיעט הבלו אם מחמת חבטה מת האחרון חייב. זהו כוונתו ז''ל והוא תימה איך עירב הלשונות דבודאי משמע דללישנא קמא הכל תלוי בהבל וחבט לבד ולא איכפת לן מאי זה צד נפל. ללישנא בתרא הכל תלוי מאי זה צד נפל ואם לא נפל מאותו צד שהרחיב הוא אפילו מת מחבטה האחרון פטור ואולי דעת רבינו ז''ל שאינן חולקין לענין הדין וצ''ע:

כסף משנה חפר הראשון בור עמוק ובא האחרון והרחיבו וכו' וכן אם נפל השור מאותו הצד שהרחיב האחרון וכו'. דברי רבינו מבוארים דמיירי בשלא הרחיבו בהיקף וה''ק אם נפל השור מאותו הצד שהרחיבו אפילו מת מחמת הבל הבור חייב שאם לא הרחיב זה האחרון את הבור לא היה נופל שם ואם נפל השור בצד האחר שלא הרחיב אם מת מחמת הבל הבור פטור שהרי זה מיעט הבלו ואם מחמת חבט האחרון חייב: וכתב הטור על דברי רבינו ותימה הוא היאך פוסק כתרי לישני דודאי פליגי אהדדי וגם ה''ה תמה עליו היאך עירב הלשונות והניח הדבר בצ''ע. ול''נ שרבינו סובר שא''א לומר דפליגי לישני אהדדי דא''כ קשיא אלישנא קמא אמאי פטור כי מיית מחמת הבלא אפי' נפל מהצד שהרחיב הא אם לא היה מרחיבו לא היה נופל וכן קשה ללישנא בתרא כי נפל מאידך גיסא אמאי פטור אי מיית מחמת חבטא הרי כיון שעשה מעשה בבור אין ראוי ליפטר וכבר הרגישו התוס' בקושית לישנא קמא וכדי לתרץ זה מפרש רבינו דהני לישני כל חד סמיך אחבריה ולא פליגי ודברים נכונים הם:

יד בּוֹר שֶׁחִיְּבָה עָלָיו הַתּוֹרָה אֲפִלּוּ לֹא מֵתָה הַבְּהֵמָה אֶלָּא מֵהֶבְלוֹ [ב] וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם מֵתָה מֵחֲבָטוֹ. לְפִיכָךְ אִם הָיָה עֹמֶק הַבּוֹר כְּרָחְבּוֹ אֵין לוֹ הֶבֶל. וְאִם לֹא נֶחְבְּטָה בּוֹ הַבְּהֵמָה וּמֵתָה פָּטוּר. הָיָה עָמְקוֹ יֶתֶר עַל רָחְבּוֹ יֵשׁ לוֹ הֶבֶל וְאִם מֵתָה בּוֹ הַבְּהֵמָה חַיָּב אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נֶחְבְּטָה בְּקַרְקָעִיתָהּ:

מגיד משנה בור שחייבה עליו תורה וכו'. פסק כשמואל (דף נ':) דהלכתא כוותיה בדיני. ומה שכתב לפיכך אם היה עומק הבור כרחבו אין לו הבל. מימרא שם פרק הפרה ובשלא נחבטה הפרה כמה שכתב הוא ז''ל דאי נחבטה כיון דקי''ל כשמואל ודאי מיחייב בכל גוונא וכן פירשו ז''ל:

כסף משנה בור שחייבה עליו תורה וכו'. כתב ה''ה פסק כשמואל וכו'. ומ''ש לפיכך אם היה הבור עמוק וכו'. מימרא שם וכו'. עיין בהרא''ש:

טו עָשָׂה תֵּל גָּבוֹהַּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְנֶחְבְּטָה בּוֹ הַבְּהֵמָה וּמֵתָה. אִם הָיָה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים חַיָּב לְשַׁלֵּם. וְאִם הָיָה פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה פָּטוּר עַל מִיתַת הַבְּהֵמָה. אֲבָל אִם הֻזְּקָה בִּלְבַד חַיָּב לְשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם. וַאֲפִלּוּ בְּתֵל גָּבוֹהַּ כָּל שֶׁהוּא אוֹ בַּחֲפִירָה כָּל שֶׁהִיא. שֶׁהַנֵּזֶק בְּכָל שֶׁהוּא דָּבָר מָצוּי וְיָדוּעַ וְאֵין הַמִּיתָה בְּכָל שֶׁהוּא מְצוּיָה וַהֲרֵי הוּא כְּמוֹ אֹנֶס:

מגיד משנה עשה תל גבוה ברה''ר וכו'. גם זה כשמואל ושיעור העשרה טפחים דומיא דבור:

טז וְכֵן אֵינוֹ חַיָּב עַל מִיתַת הַבְּהֵמָה בְּבוֹר אוֹ עַל חֲבִיטָתָהּ בְּתֵל. אֶלָּא אִם הָיִתָה הַבְּהֵמָה קְטַנָּה אוֹ חֵרֶשֶׁת אוֹ שׁוֹטָה אוֹ סוּמָא אוֹ שֶׁנָּפְלָה בַּלַּיְלָה. אֲבָל אִם הָיְתָה * פִּקַּחַת וְנָפְלָה בַּיּוֹם וּמֵתָה פָּטוּר שֶׁזֶּה כְּמוֹ אֹנֶס מִפְּנֵי שֶׁדֶּרֶךְ הַבְּהֵמָה לִרְאוֹת וְלָסוּר מִן הַמִּכְשׁוֹלוֹת. וְכֵן אִם נָפַל לְתוֹכוֹ אָדָם וּמֵת אֲפִלּוּ הָיָה סוּמָא אוֹ שֶׁנָּפַל בַּלַּיְלָה בֵּין שֶׁהָיָה בֶּן חוֹרִין אוֹ עֶבֶד הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְאִם הֻזַּק בּוֹ הָאָדָם אוֹ הַבְּהֵמָה הַפִּקַּחַת חַיָּב נֵזֶק שָׁלֵם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

ההראב"ד היתה פקחת וכו'. א''א ובהמה הפקחת ביום למה ומה בין נזק למיתה לענין זה עכ''ל:

מגיד משנה אבל אם היתה פקחת ונפלה ביום ומתה וכו'. משנה שם (דף נ"ב) וגמרא (דף נ"ה): וכן אם נפל לתוכו אדם ומת וכו'. משנה שם: ואם הוזק בו אדם או הבהמה הפקחת וכו'. נזקי האדם ליחייב הם מפורשים בגמרא פ' המניח (דף ל"ג) ה''מ לענין קטלא אבל לענין נזקי האדם חייב אבל חיוב נזקי הבהמה הפקחת לא נתבאר בגמרא. ובהשגות א''א ובהמה הפקחת ביום למה ומה בין נזק למיתה לענין זה ע''כ. ול''נ שיצא דין זה לרבינו ממה שאמרו פ' המניח (דף כ"ז:) לפי שאין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים והביאה ז''ל פי''ג וסובר הרב ז''ל דכ''ש בהמה שאין בה דעת וכשמיעטו בהמה פקחת ביום לא מיעטוה אלא מן המיתה בדוקא שהפקחות מעיינות ונשמרות ממכשול גדול שיש בו סכנת נפשות אבל אינן שומרות עצמן בכל עת מן הנזקים ולפיכך חייב בעל הבור על נזקיהם שאין זה אונס, ואפשר שהרב רבינו אברהם ז''ל סבור שהאדם שהוא בעל מחשבה הוא שאינו מתבונן בדרכים אבל בהמה דרכה להתבונן והלכך ה''ל כאונס ופטור וכן פי' הרשב''א ז''ל:

יז נָפַל לְתוֹכוֹ * שׁוֹר פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין וּמֵת הֲרֵי זֶה פָּטוּר שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא-לד) 'וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ' מִי שֶׁהַמֵּת שֶׁלּוֹ יָצָא זֶה שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָאָה וְדִינוֹ שֶׁיִּקָּבֵר:

ההראב"ד שור פסולי המוקדשין כו'. א''א אע''ג דפרקיה עכ''ל:

מגיד משנה נפל לתוכו שור של פסולי המוקדשין וכו'. מימרא פ' הפרה (דף נ"א) ובהשגות א''א אע''ג דפרקיה ע''כ. ונראה שיצא לו להר''א ז''ל מן הסוגיא שמיעטו בבור שור פסולי המוקדשין החייב בשור כדאיתא התם בהדיא ובשלא נפדו אפילו בשור פטור כמו שיתבאר בפרק זה ואף דעת רבינו כן הוא שהרי לא חילק:

יח הָיָה חוֹפֵר בַּבּוֹר וְנָפְלָה הַבְּהֵמָה בְּתוֹךְ הַבּוֹר מִקּוֹל הַחֲפִירָה וּמֵתָה. אִם נָפְלָה מִלְּפָנֶיהָ חַיָּב. מֵאַחֲרֶיהָ כְּגוֹן שֶׁנִּבְעֲתָה וְחָזְרָה עַל עֲקֵבָהּ לְאָחוֹר וְנָפְלָה וּמֵתָה פָּטוּר שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא-לג) 'וְנָפַל' עַד שֶׁיִּפּל דֶּרֶךְ נְפִילָה. נָפְלָה לְפָנֶיהָ מִקּוֹל הַחֲפִירָה * חוּץ לַבּוֹר וּמֵתָה אֵין בֵּית דִּין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ. וְאִם תָּפַשׂ הַנִּזָּק אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. וְאִם נָפְלָה לַאֲחוֹרֶיהָ חוּץ לַבּוֹר וּמֵתָה אוֹ הֻזְּקָה בַּעַל הַבּוֹר פָּטוּר:

ההראב"ד חוץ לבור וכו'. א''א נראה לי כל הסוגיא אינה נצלת מן השבוש ואולי חזרה היתה שנסתפק לו הלכה כרב או כשמואל וכתב למעלה כשמואל ועכשיו בא לפסוק כרב, מכל מקום שבושים יש כאן שאם נתקל בבור מקול החפירה ונפל חוץ לבור לרשות הרבים פטור ואם נפל לאחוריו בבור זהו הספק שאמר שאין ב''ד מחייבין אותו עכ''ל:

מגיד משנה היה חופר בבור ונפלה הבהמה מקול החפירה וכו' נפל לפניו מקול החפירה חוץ לבור וכו'. הלשון הנמצא בספרי רבינו הוא משובש משבוש המעתיקים והר''א ז''ל תיקן דבריו בהשגות ולא הגיע בידי הנוסחא המתוקנת בהשגות ועיקר הדברים מחלוקת דרב ושמואל פרק הפרה (דף נ"ג) ונחלקו המפרשים ז''ל בפסק הדין ואין הדברים הללו מצויין כדי להאריך בהם:

יט שׁוֹר שֶׁדָּחַף בְּהֵמָה לְתוֹךְ הַבּוֹר וּמֵתָה. אִם מוּעָד הוּא בַּעַל הַבּוֹר מְשַׁלֵּם מֶחֱצָה וּבַעַל הַשּׁוֹר מֶחֱצָה. וְאִם תָּם הוּא בַּעַל הַשּׁוֹר מְשַׁלֵּם רְבִיעַ מִגּוּפוֹ וּבַעַל הַבּוֹר מְשַׁלֵּם שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים מִן הַיָּפֶה שֶׁבִּנְכָסָיו. שֶׁבַּעַל הַנְּבֵלָה אוֹמֵר לְבַעַל הַבּוֹר פְּחַת נְבֵלָה זוֹ יֵשׁ לִי אֶצְלְךָ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא גְּדוֹלָה וּפִקַּחַת כֵּיוָן שֶׁנִּדְחֲפָה הֲרֵי זוֹ כְּמִי שֶׁנָּפְלָה בַּלַּיְלָה כָּל שֶׁאֲנִי יָכוֹל לְהוֹצִיא מִבַּעַל הַשּׁוֹר אֲנִי מוֹצִיא [ג] וְהַשְּׁאָר אַתָּה חַיָּב לְשַׁלְּמוֹ:

מגיד משנה שור שדחף בהמה וכו' עד אתה משלם לי. הכל מבואר שם בברייתא ובמימרא ואליבא דר' נתן ופסק כמוהו משום דדיינא הוה ונחית לעומקא דדינא ותו דקיימא מתנית' כוותיה וכן כתוב בהלכות. ומ''ש רבינו ז''ל אע''פ שהיא גדולה ופקחת כיון שנדחפה הרי היא כמי שנפלה בלילה. כן פירש''י ז''ל וכן עיקר אע''פ שבעלי התוס' חולקים בדבר. ומ''ש בשור פסולי המוקדשין שנגח שהוא פטור, אינו קשה למ''ש פרק שמיני ופסולי המוקדשין יש בהן נזקין בין שהזיקו בין שהוזקו מפני שדבריו שם הם בשנפדו כמו שכתב שם שהרי יצא לפדיון וכאן בשלא נפדו וכן דעת כל המפרשים:

כ וְכֵן הַמַּנִּיחַ אֶבֶן עַל פִּי הַבּוֹר וּבָא הַשּׁוֹר וְנִתְקַל בָּהּ וְנָפַל לַבּוֹר וּמֵת. הַמַּנִּיחַ אֶת הָאֶבֶן מְשַׁלֵּם מֶחֱצָה וּבַעַל הַבּוֹר מֶחֱצָה:

כא וְכֵן שׁוֹר שֶׁל הֶדְיוֹט וְשֶׁל פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין שֶׁנָּגְחוּ כְּאֶחָד. אִם תָּם הוּא זֶה שֶׁל הֶדְיוֹט מְשַׁלֵּם חֲצִי נֵזֶק וְאִם מוּעָד נֵזֶק שָׁלֵם. שֶׁהַנִּזָק אוֹמֵר לוֹ כָּל שֶׁאוּכַל לְהוֹצִיא מִזֶּה אוֹצִיא וְהַשְּׁאָר מִמְּךָ וְזֶה הוֹאִיל וְהֶקְדֵּשׁ הוּא וּפָטוּר אַתָּה תְשַׁלֵּם לִי הַכּל:

כב מִי שֶׁהָיָה חוֹפֵר בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְנָפַל עָלָיו שׁוֹר וַהֲרָגוֹ. בַּעַל הַשּׁוֹר פָּטוּר. וְאִם מֵת הַשּׁוֹר נוֹטֵל בַּעַל הַשּׁוֹר דְּמֵי שׁוֹרוֹ מִיּוֹרְשֵׁי בַּעַל הַבּוֹר:

מגיד משנה מי שהיה חופר בור ברשות הרבים וכו'. ברייתא הובאה פרק קמא דערכין (דף ו') ופסק כפשט הברייתא ואיתא ס''פ גט פשוט (דף קע"ה:) והאוקימתות שנאמרו עליהם בגמ' הם אליבא דמ''ד מלוה על פה אינו גובה מן היורשין ואין הלכה כן כמו שיתבאר פי''א מהל' מלוה ולוה:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן