הלכות נזקי ממון - פרק שלישי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות נזקי ממון - פרק שלישי - היד החזקה לרמב"ם

א הַבְּהֵמָה מוּעֶדֶת לֶאֱכל פֵּרוֹת אוֹ יְרָקוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. לְפִיכָךְ אִם נִכְנְסָה לִרְשׁוּת הַנִּזָּק וְאָכְלָה דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּהּ לְאָכְלָם מְשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב-ד) 'וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר מֵיטַב שָׂדֵהוּ' וְגוֹ'. וְאִם אֲכָלָתָם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים פָּטוּר. וְאִם נֶהֱנֵית מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית לֹא מַה שֶּׁהִזִּיקָה:

כסף משנה הבהמה מועדת לאכול וכו'. כתב הרב המגיד ומ''ש בסוף ומשלם דמי עמיר וכו' ואפשר שנסתפק לו וכו'. ואני אומר שדברי ה''ה תמוהים שלפי דבריו רבינו סתם דבריו ולא פירש. ול''נ שרבינו מפרש דרבה ורבא לא פליגי דעמיר היינו אגודת שבלים ונמצא דעמיר היינו שעורים בשבלים אלא שכל דבר נערך כפי זמנו שבזמן הקציר דרך להאכילה שבלי שעורים ושלא בזמן הקציר דרך להאכילה שעורים שלא בשבלים ורבה ורבא לא פליגי אלא מר איירי בזמן הקציר ומר איירי שלא בזמן הקציר ואע''ג דאמר ת''כ דרבה ת''כ דרבא לאו משום דפליגי אלא לומר שדבריהם שנויים בברייתא וצ''ל דהא דקאמר בזול קאי גם לרבה:

ב כֵּיצַד. נִכְנְסָה לִרְשׁוּת הַנִּזָּק וְאָכְלָה שֻׁמְשְׁמִין אוֹ לוֹט וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם בִּשְׁוֵה דִּינָר מְשַׁלֵּם דִּינָר. וְאִם אֲכָלָתָן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְנֶהֱנֵית רוֹאִין אוֹתָן כְּאִלּוּ הֵן שְׂעוֹרִים אוֹ [א] עָמִיר וּמְשַׁלֵּם דְּמֵי עָמִיר אוֹ דְּמֵי שְׂעוֹרִים בְּזוֹל:

מגיד משנה (א-ב) הבהמה מועדת וכו'. משנה פרק כיצד הרגל (דף י"ט:). ומ''ש בסוף משלם דמי עמיר או דמי שעורים בזול. בגמרא (דף כ':) הוא מחלוקת רבה אמר דמי עמיר רבא אמר דמי שעורים בזול. ותניא כוותיה דרבה ותניא כוותיה דרבא ותימה איך עירב רבינו את המחלוקת ואפשר שנסתפק לו פסק ההלכה כמי וכתב שתי הדעות להיות יד המזיק על העליונה אי זו מהם שיהא פחות ישלם. ונראה שהוא מפרש עמיר אגודת השבלים וכן פירשו בעלי הלשון שלא כדברי רש''י שפירש תבן או קש ופירוש אחר כתב תבן או עמיר. ודין אכלה אוכלים הרעים. שם בברייתא:

ג אָכְלָה אֳכָלִין הָרָעִים לָהּ כְּגוֹן שֶׁאָכְלָה חִטִּין הוֹאִיל וְלֹא נֶהֱנֵית פָּטוּר. אָכְלָה אֳכָלִין שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לְאָכְלָן כְּגוֹן שֶׁאָכְלָה כְּסוּת אוֹ כֵּלִים בֵּין בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מְשַׁלֵּם חֲצִי נֵזֶק שֶׁזֶּה שִׁנּוּי הוּא וְדֶרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהַנִּיחַ כְּלֵיהֶם וּכְסוּתָן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים עַד שֶׁיָּנוּחוּ מְעַט:

מגיד משנה אכלה אוכלין שאין דרכה לאוכלן וכו'. משנה שם ומחלוקת אמוראים בגמ' (דף כ') פסק כשמואל ורבי יוחנן דלא כרב וריש לקיש:

ד בְּהֵמָה שֶׁהָיְתָה עוֹמֶדֶת בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק וְתָלְשָׁה פֵּרוֹת מֵרְשׁוּת הָרַבִּים וַאֲכָלָתָן בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק הֲרֵי הַדָּבָר סָפֵק לְפִיכָךְ אֵינָהּ מְשַׁלֶּמֶת אֶלָּא מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. * וְאִם תָּפַשׂ הַנִּזָּק כַּמָּה שֶׁהִזִּיקָה אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ שֶׁהֲרֵי בִּרְשׁוּתוֹ אָכְלָה:

ההראב"ד ואם תפס וכו'. א''א נראה דהכי גריס לה למילתא מתגלגל מהו היכי דמי דקיימא ברה''י וקא מתגלגל ואתי מר''ה לרה''י והיא מיושרת מן הגירסא שלנו. עכ''ל:

ה כֶּלֶב שֶׁנִּכְנַס לֶחָצֵר וְנָטַל פַּת אוֹ בָּשָׂר וְהוֹצִיאָן לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לֶחָצֵר אַחֶרֶת וַאֲכָלָם מַה שֶּׁנֶּהֱנָה מְשַׁלֵּם. אֲכָלָם בַּשָּׂדֶה שֶׁל בַּעַל הֶחָצֵר מְשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם כְּאִלּוּ אֲכָלָן בְּתוֹךְ הֶחָצֵר שֶׁהֲרֵי בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק אָכַל. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

מגיד משנה (ד-ה) בהמה שהיתה עומדת ברשות הניזק וכו' כלב שנכנס לחצר וכו'. דעת רבינו ז''ל דהיכא דלקיחת הדבר ברשות אחת ואכילתו ברשות אחרת הולכין אחרי רשות שהאכילה שם כל זמן שהוא להקל על המזיק וזו היא הבבא השנייה ויצאה לו מהסוגיא שעל משנת כלב שנטל את החררה וכשאמרו למעלה פרק שני ועל החררה משלם נזק שלם דוקא כשאכלה בגדיש של בעל החררה וכמו שנתבאר כאן וכל זמן שרשות האכילה הוא להחמיר על המזיק סובר רבינו שהיא בעיא דלא איפשיטא וגורס כך בעי רבי זירא מתגלגל מהו היכי דמי דקיימא ברשות היחיד וקא מיגלגל ואתי מרשות הרבים לרשות היחיד. ובהשגות והיא מיושרת מן הגרסאות שלנו ע''כ:

ו בְּהֵמָה שֶׁאָכְלָה אֳכָלִין שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לְאָכְלָן אֲבָל אוֹכַלְתָּן עַל יְדֵי הַדְּחָק. כְּגוֹן פָּרָה שֶׁאָכְלָה שְׂעוֹרִים וַחֲמוֹר שֶׁאָכַל כַּרְשִׁינִים אוֹ דָּגִים וַחֲזִיר שֶׁאָכַל חֲתִיכָה בָּשָׂר וְכֶלֶב שֶׁלִּקֵּק אֶת הַשֶּׁמֶן וְחָתוּל שֶׁאָכַל תְּמָרִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ. אִם אֲכָלָהּ בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק מְשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם. וּבִרְשׁוּת הָרַבִּים פָּטוּר וְאִם נֶהֱנֵית מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית:

מגיד משנה בהמה שאכלה אוכלין שאין וכו'. ברייתא שם:

ז חַיָּה שֶׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּת הַנִּזָּק וְטָרְפָה וְאָכְלָה בְּהֵמָה אוֹ בָּשָׂר מְשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם שֶׁזֶּהוּ דַּרְכָּהּ. אֲבָל כֶּלֶב שֶׁאָכַל כְּבָשִׂים קְטַנִּים אוֹ חָתוּל שֶׁאָכַל תַּרְנְגוֹלִים גְּדוֹלִים הֲרֵי זֶה שִׁנּוּי וּמְשַׁלֵּם חֲצִי נֵזֶק:

מגיד משנה חיה שנכנסה לרשות הניזק וכו'. ברייתא ספ''ק (ט"ז:) פסק רבינו כפשטה ולא חש לדשמואל: אבל כלב שאכל כבשים וכו'. בגמ' שם גבי פלגא נזקא קנסא:

ח סַל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ לֶחֶם וְנִכְנַס חֲמוֹר וְשָׁבַר הַסַּל וְאָכַל הַלֶּחֶם מְשַׁלֵּם עַל הַסַּל וְעַל הַלֶּחֶם נֵזֶק שָׁלֵם שֶׁזֶּה הוּא דַּרְכּוֹ. וְכֵן שְׂעִיר עִזִּים שֶׁרָאָה לֶפֶת וְכַיּוֹצֵא בּוֹ עַל פִּי הֶחָבִית וְנִסְתַּבֵּךְ בֶּחָבִית וְאָכַל אֶת הַלֶּפֶת וְשָׁבַר אֶת הֶחָבִית מְשַׁלֵּם עַל שְׁנֵיהֶם נֵזֶק שָׁלֵם. כְּשֵׁם שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכל כָּךְ דַּרְכּוֹ לְהִתָּלוֹת בְּכֵלִים וְלַעֲלוֹת כְּדֵי לֶאֱכל. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. אֲבָל אִם נִכְנַס הַחֲמוֹר וְאָכַל אֶת הַלֶּחֶם וְאַחַר כָּךְ שָׁבַר אֶת הַסַּל עַל הַלֶּחֶם מְשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם וְעַל הַסַּל חֲצִי נֵזֶק. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

מגיד משנה סל שיש בו לחם וכו' וכן שעיר עזים כו' אבל אם נכנס החמור וכו'. מעשים פשוטים פרק כיצד (דף י"ט כ'):

ט בְּהֵמָה שֶׁאָכְלָה מִתּוֹךְ הָרְחָבָה בֵּין דֶּרֶךְ הֲלִיכָתָהּ בֵּין שֶׁעָמְדָה וְאָכְלָה מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית וַאֲפִלּוּ חָזְרָה עַל צִדֵּי הָרְחָבָה וְאָכְלָה מֵהֶן. אֲבָל אִם הִנִּיחָה אֶת הָרְחָבָה וְהָלְכָה וְעָמְדָה בְּצִדֵּי הָרְחָבָה וְאָכְלָה מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה. אָכְלָה מִפֶּתַח הַחֲנוּת מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. מִתּוֹךְ הַחֲנוּת מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה:

מגיד משנה בהמה שאכלה מתוך הרחבה וכו'. מחלוקת רב ושמואל שם (דף כ"א) פסק כשמואל וכלישנא קמא וכן פסקו בהלכות:

י הָיְתָה מְהַלֶּכֶת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּפָשְׁטָה צַוָּארָהּ וְאָכְלָה מֵעַל גַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ וַאֲפִלּוּ עָמְדָה מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַבְּהֵמוֹת לֶאֱכל זוֹ מֵעַל גַּבֵּי זוֹ. וְאִם קָפְצָה וְאָכְלָה עַל גַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה שֶׁגַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ כַּחֲצַר הַנִּזָּק הוּא חָשׁוּב:

מגיד משנה היתה מהלכת ברה''ר וכו'. מחלוקת אילפא ורבי אושעיא ופסק שם (דף כ') כרבי אושעיא וכתירוציה דרבא בקפיצה וכן דעת ההלכות:

כסף משנה היתה מהלכת ברשות הרבים ופשטה צוארה ואכלה וכו'. כתב ה''ה מחלוקת אילפא ור' יוחנן כו' וכן דעת ההלכות עכ''ל. ואני שמעתי ולא אבין דר''י מאן דכר שמיה ואפילו את''ל שנתחלף לו ר' אושעיא בר''י מ''מ לא הוי כר' אושעיא דר' אושעיא לא איירי באוכלת מעל גבי חבירתה ואפילו את''ל דכיון דאמר בהמה ברה''ר הוי בכלל אוכלת מעל גבי חבירתה הא רב אושעיא מפליג בין הלכה לעומדה ואיהו לא מפליג ועוד שכתב וכן דעת ההלכות והרי הרי''ף הביא דברי אילפא ודברי ר' אושעיא ומשמע דס''ל דלא פליגי. ונ''ל דודאי סבר רבינו דאילפא ורבי אושעיא לא פליגי וכי אוקי רבא מימרא דרבי אושעיא בקופצת היינו לומר דעמדה דקאמר היינו קופצת והלכה דקאמר ל''ד אלא לשאינה קופצת קרי הלכה בין הולכת ובין עמדה פטורה וה''ק בהמה ברה''ר אם אינה קופצת פטורה ואם היתה קופצת חייבת וכ''כ נמוק''י וז''ל פי' קופצת היינו שזקפה רגליה ועמדה על הבהמה ואכלה זקופה והיינו דעמדה ואכלה אבל אם עמדה מעט כדי לפשוט צוארה פטורה וטעמא דמילתא משום דבהמתו לאו ברשות הניזק גמור הוא אבל ברשות הניזק גמור חייב וכדתנן מתוך החנות משלם מה שהזיקה עכ''ל. וקופצת היינו שקופצת ואוכלת שם אפילו יכולה לאכלם בלא קפיצה חשוב חצר הניזק ושלא כדברי הרא''ש והיינו דקאמר אילפא בהמה ברה''ר פשטה צוארה ואכלה מעל גבי חבירתה אם קפצה על גבי חברתה ואכלה שם חייבת משום דגבי חבירתה כחצר הניזק דמי אבל אם לא קפצה עליה אלא שפשטה צוארה ואכלה מע''ג חבירתה בין הלכה בין עמדה פטורה דאע''ג דגבי חבירתה כחצר הניזק דמי כיון שהיא עומדת ברה''ר פטורה דדמיא לעומדת מתוך הרחבה ומחזרת ונוטלת מצדי הרחבה דפטורה לשמואל דקי''ל כוותיה וכבר נתבאר דשן דפטור ברה''ר משלם מה שנהנית. ומ''ש שכן דרך הבהמות לאכול זו מעל גבי זו הוא ליתן טעם למה משלם מה שנהנית כדין שן ולא אמרינן דמשונה הוא ותם משלם ח''נ ומועד נ''ש. וכך נ''ל דברי הרי''ף שכתב והוא דקפצה אבל עמדה לא דהיינו אורחא דה''ק וה''מ דחייבת כלומר לשלם כל מה שהזיקה בדקפצה אבל לא קפצה אפילו עמדה לא מיחייבא לשלם מה שהזיקה מ''מ אינה משונה לשלם תם ח''נ ומועד נ''ש אלא אורחא הוא וה''ל שן בר''ה דאינו משלם אלא מה שנהנית ומימרא דר' אושעיא נמי מתפרשה לדעתו כמו שפירשתי לדעת רבינו לדעת שניהם הא דאמרינן מ''ש הלכה דאורחא הוא וכו' ה''פ מ''ש הלכה דפטורה מלשלם מה שהזיקה ואינה נדונית כמשונה לשלם תם ח''נ ומועד נ''ש עמדה נמי אורחא הוא ואין לה להתחייב כלל:

יא בְּהֵמָה שֶׁהֻחְלְקָה בְּאֶבֶן אוֹ בְּמֵימֵי רַגְלֶיהָ וְנָפְלָה לְגִנָּה וְנֶחְבְּטָה עַל גַּבֵּי פֵּרוֹת וִירָקוֹת אוֹ שֶׁאָכְלָה מְשַׁלֵּם מַה [ב] שֶּׁנֶּהֱנֵית. אֲפִלּוּ הָלְכָה מֵעֲרוּגָה לַעֲרוּגָה וַאֲפִלּוּ נִשְׁאֲרָה שָׁם כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. וּמַה הֲנָאָה יֵשׁ לָהּ בַּחֲבִיטָה שֶׁהֲרֵי מָצְאָה מָקוֹם רַךְ וְלֹא נִתְרַסְּקוּ אֵיבָרֶיהָ. אֲבָל אִם יָרְדָה כְּדַרְכָּהּ וְאָכְלָה מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה. וַאֲפִלּוּ טִנְּפָה פֵּרוֹת בְּמֵי לֵידָה מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה מִפְּנֵי שֶׁתְּחִלָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה. וְכֵן אִם דְּחָפָתָהּ חֲבֶרְתָּהּ וְנָפְלָה מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לוֹ לְהַעֲבִירָן אַחַת אַחַת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִדְחֲפוּ זוֹ אֶת זוֹ:

מגיד משנה בהמה שהוחלקה וכו'. משנה שם וגמרא פרק הכונס (דף נ"ח). ומ''ש אפילו טנפה פירות וכו'. מבואר שם דקי''ל כמ''ד (דף נ"ז) תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב: וכן אם דחפתה וכו'. מחלוקת אמוראים שם ופסק כפסק ההלכות:

יב * הֻחְלְקָה וְנָפְלָה וְיָצָאת וְחָזְרָה לַגִּנָּה אַף עַל פִּי שֶׁחָזְרָה שֶׁלֹּא לְדַעַת הַבְּעָלִים מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לוֹ לְשָׁמְרָהּ שֶׁלֹּא תַּחְזֹר שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁכֵּיוָן שֶׁיָּדְעָה דֶּרֶךְ הַגִּנָּה הֲרֵי הִיא חוֹזֶרֶת מֵאֵלֶיהָ:

ההראב"ד הוחלקה ונפלה וכו'. א''א האי פירושא לא נהיר אלא הכי פירושו שאפילו נעל בפניה כראוי ויצתה ולא ידע היכן הלכה חייב איבעי ליה למידע דהתם אזלא עכ''ל:

מגיד משנה הוחלקה ונפלה וכו' מפני שהיה לו לשמרה וכו'. דברי ר' יוחנן כפירושיה דר''פ שם דאמר כיון שיצאתה לדעת אע''פ שהחזירה שלא לדעת חייב וסובר רבינו ז''ל שכל שנעל בפניה כראוי והוא לא ידע בצאתה פטור ואינו משלם אלא מה שנהנית. ובהשגות א''א האי פירושא לא נהיר וכו'. ביאור דבריו ז''ל שכל שהיתה שם פעם אחת כל תחבולות היא עושה כדי ללכת שם ואפילו נעל בפניה כראוי חייב. ואיני צריך להכריע דברי רבינו ז''ל כי מן הדעת הם מוכרעים דודאי אע''פ שהיתה שם פעם אחת אינו צריך לעולם לאוחזה או לסוגרה בדלת שיכולה לעמוד בפני כל רוח, והר''א ז''ל בעצמו כך כתב בפירושיו דדוקא לא נעל בפניה כראוי הא לאו הכי אינו משלם אלא מה שנהנית וכ''כ הרשב''א שם בשמו, נראה שחזר בו מן ההשגה הזאת ובודאי אם החזיר דרך שם צריך לאוחזה כדי שלא תפיל עצמה שם וכ''כ הרב ז''ל:

כסף משנה הוחלקה ונפלה וכו'. איני רואה שום גילוי דעת בדברי רבינו לומר מה שפירש בו ה''ה שדברי רבינו סתומים הם וסובלים אי זהו פירוש משני הפירושים:

יג הַקַּדָּר שֶׁהִכְנִיס קְדֵרוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת וּשְׁבָרָתַן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת פָּטוּר. וְאִם הֻזְּקָה בָּהֶן בַּעַל הַקְּדֵרוֹת חַיָּב. וְאִם הִכְנִיס [ג] בִּרְשׁוּת פָּטוּר. וְאִם קִבֵּל עָלָיו בַּעַל הַבַּיִת לִשְׁמֹר אֶת הַקְּדֵרוֹת בַּעַל הַבַּיִת חַיָּב:

מגיד משנה הקדר שהכניס קדרותיו וכו'. משנה פ' הפרה (דף מ"ז):

יד וְכֵן אִם הִכְנִיס פֵּרוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת וַאֲכָלָתַם בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת פָּטוּר. וְאִם הֻחְלְקָה בָּהֶן וְהֻזְּקָה בַּעַל הַפֵּרוֹת חַיָּב. וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת פָּטוּר. וְאִם קִבֵּל עָלָיו בַּעַל הַבַּיִת לִשְׁמֹר אֶת הַפֵּרוֹת * בַּעַל הַבַּיִת חַיָּב. הִכְנִיסָן שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת וַאֲכָלָתַן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת וְהֻזְּקָה בַּאֲכִילָתָן בַּעַל הַפֵּרוֹת פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לָהּ שֶׁלֹּא תֹּאכַל. וְאִם הִכְנִיסָהּ בִּרְשׁוּת וְהִנִּיחוּ בַּעֲלֵי הֶחָצֵר אֶת זֶה שֶׁהִרְשָׁהוּ בֶּחָצֵר לְשָׁמְרוֹ וַאֲכָלָתַן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת וְהֻזְּקָה בַּאֲכִילָתָן בַּעַל הַפֵּרוֹת חַיָּב. שֶׁכֵּיוָן שֶׁרָאָה הַבְּהֵמָה אוֹכֶלֶת דְּבָרִים הַמַּזִּיקִין לָהּ וְהִנִּיחָהּ חַיָּב שֶׁהֲרֵי אֵין בַּעֲלֵי הֶחָצֵר מְצוּיִין שָׁם לְהַעֲבִיר הַבְּהֵמָה מֵהֶן. וּמַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה שֶׁנִּכְנְסָה לֶאֱפוֹת בַּתַּנּוּר בְּבֵית שְׁכֵנוֹתֶיהָ וְהִנִּיחוּהָ וְנִתְעַלְּמוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַבִּיטוּ בָּהּ בְּעֵת לִישָׁתָהּ וַאֲפִיָּתָהּ וּבָא עֵז שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת וְאָכַל הַבָּצֵק וּמֵת וְחִיְּבוּהָ חֲכָמִים לְשַׁלֵּם דָּמָיו. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

ההראב"ד בעל הבית חייב. א''א אע''ג דהלכה כרבי אפילו הכי כיון דברשות הוי אקני ליה מקום בחצר והויא לה חצר מיוחדת לבעל חצר לשוורים ולקדרות ולזה לקדרות בלבד כיון דאיתזיק ממילא איהו דאזיק אנפשיה ומש''ה פטור וכדאמרינן שניהם ברשות הוזקו זה בזה פטורין דאיבעי להו למיזל ולעיוני עכ''ל:

מגיד משנה ואם הכניס ברשות פטור וכו'. שם. ומ''ש רבינו ואם קבל. הוא מחלו' רבי ורבנן ופסק ההלכה כרבי וכשמואל דפסיק הכי בגמ' (דף מ"ח:) והלכתא כוותיה דשמואל בדיני ואע''ג דקי''ל כרבי אף רבי לא אמרה דנבעי קבלה בפירוש אלא להתחייב בעל הבית בנזקי בעל קדרות אבל להפטר בעל הקדרות מנזקי בעל החצר כיון שהרשהו להכנס פטור ונכון הוא וכן דעת התוס' וגם הר''א ז''ל הודה לו בהשגות ונתן טעם לדבריו: הכניסן שלא ברשות וכו'. מימרא שם. ומ''ש ואם הכניסן ברשות. מעשה שם:

טו הַמַּגְדִּישׁ בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת וַאֲכָלָתָן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַשָּׂדֶה פָּטוּר. וְאִם הֻחְלְקָה בָּהֶן וְהֻזְּקָה בַּעַל הַפֵּרוֹת חַיָּב. אֲכָלָתָן וְהֻזְּקָה בַּאֲכִילָתָן פָּטוּר. וְאִם הִגְּדִישׁ בִּרְשׁוּת בַּעַל הַשָּׂדֶה חַיָּב * אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִבֵּל עָלָיו לִשְׁמֹר. שֶׁהַשּׁוֹמֵר בָּגֳרָנוֹת כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הַגְדֵּשׁ בְּכָאן כְּמִי שֶׁאָמַר לוֹ הַגְדֵּשׁ וַאֲנִי אֶשְׁמֹר לְךָ הוּא חָשׁוּב:

ההראב"ד אע''פ שלא קבל וכו'. א''א ודוקא בשומר את הגרנות. עכ''ל:

מגיד משנה המגדיש בתוך שדה חבירו וכו'. פרק הכונס (בבא קמא דף נ"ט:) משנה. ומה שכתב ואם הגדיש ברשות וכו'. מפורש שם בגמרא הכא בנטר בי דרי עסקינן דכיון דא''ל עייל וגדיש עייל ואנטר לך הוא, ופירוש נטר בי דרי שומר בית הגרנות ולזה כתב רבינו שהשומר בגרנות שלא אמרו אלא בשומר דוקא וכ''כ בהשגות א''א ודוקא בשומר בית הגרנות ע''כ:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן