הלכות נזקי ממון - פרק שביעי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות נזקי ממון - פרק שביעי - היד החזקה לרמב"ם

א שׁוֹר שֶׁקְּשָׁרוֹ בְּעָלָיו בְּמוֹסֵרָה וְנָעַל בְּפָנָיו כָּרָאוּי וְיָצָא וְהִזִּיק. אִם תָּם הוּא מְשַׁלֵּם חֲצִי נֵזֶק. וְאִם הָיָה מוּעָד פָּטוּר שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא-לו) 'וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ' הָא אִם שְׁמָרוֹ פָּטוּר וְשָׁמוּר הוּא זֶה. וְכֵן אִם הִזִּיק בְּדָבָר שֶׁהוּא מוּעָד לוֹ מִתְּחִלָּתוֹ כְּגוֹן שֶׁאָכַל דְּבָרִים הָרְאוּיִים לוֹ אוֹ שָׁבַר בְּרַגְלָיו בְּדֶרֶךְ הִלּוּכוֹ פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם:

מגיד משנה שור שקשרו בעליו כו'. החלוק בין תם למועד במשנה פרק ארבעה וחמשה ופסק כר''י וכרב דס''ל דלא אמרינן צד תמות במקומה עומדת אלא פטור לגמרי. ומה שכתב וכן אם הזיק וכו'. נתבאר ריש פרק הכונס (דף נ"ה:). וכראוי הוא דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה כמו שנתבאר שם:

ב הָיָה מוּעָד * לְקֶרֶן יָמִין וְאֵינוֹ מוּעָד לְקֶרֶן שְׂמֹאל וְיָצָא אַחַר שֶׁשְּׁמָרוֹ כָּרָאוּי וְנָגַח בֵּין בְּקֶרֶן יָמִין בֵּין בִּשְׂמֹאל מְשַׁלֵּם חֲצִי נֵזֶק:

ההראב"ד לקרן ימין וכו'. א''א מגופו כר' יהודה עכ''ל:

מגיד משנה היה מועד לקרן ימין וכו'. מימרא פרק ארבעה וחמשה (דף מ"ח ע"ב) בשם רב וי''מ שאם הזיק בקרן ימין שהוא מועד שפטור לגמרי ואין כן דעת הרב ז''ל ורבו הפירושים באותה שמועה ופירוש חצי נזק מגופו משתלם וכן כתוב בהשגות א''א מגופו כר''י ע''כ. ופשוט הוא דחצי נזק משום צד תמות הוא ומגופו בדוקא כדין תם בעלמא ולפיכך לא חשש רבינו ז''ל לפרש:

ג בְּהֵמָה שֶׁחָבְלָה בְּאָדָם בֵּין בְּכַוָּנָה בֵּין שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה. אִם תַּמָּה הִיא מְשַׁלֵּם חֲצִי נֵזֶק מִגּוּפָהּ וְאִם מוּעֶדֶת הִיא מְשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם. וּפָטוּר מִן הַשֶּׁבֶת וּמִן הַבּשֶׁת וּמִן הַצַּעַר וּמִן הָרִפּוּי. שֶׁאַרְבָּעָה דְּבָרִים אֵלּוּ לֹא חִיְּבָה בָּהֶן תּוֹרָה אֶלָּא בְּאָדָם שֶׁחָבַל בַּחֲבֵרוֹ אֲבָל בְּהֵמָה שֶׁחָבְלָה בָּאָדָם הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁהִזִּיקָה מָמוֹנוֹ שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חֲצִי נֵזֶק בִּלְבַד. לְפִיכָךְ שׁוֹרוֹ שֶׁבִּיֵּשׁ פָּטוּר וְאִם בִּיֵּשׁ הוּא בְּעַצְמוֹ חַיָּב כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְשׁוֹרוֹ שֶׁחָבַל בְּאָבִיו אוֹ בְּאִמּוֹ אוֹ שֶׁהִדְלִיק גְּדִישׁ חֲבֵרוֹ בְּשַׁבָּת חַיָּב בִּנְזָקִין וְאִלּוּ הָיָה הוּא בְּעַצְמוֹ הָעוֹשֶׂה זֶה פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

מגיד משנה בהמה שחבלה באדם וכו'. נתבאר ס''פ כיצד הרגל (דף כ"ו) שהשור פטור מד' דברים. ומ''ש לפיכך שורו שבייש וכו' ושורו שחבל באביו וכו'. משניות פ' המניח (דף ל"ד:):

כסף משנה בהמה שחבלה באדם וכו'. כתב הרב המגיד נתבאר סוף פרק כיצד הרגל שהשור פטור מארבעה דברים. ואני אומר שמשנה שלימה היא בפרק החובל (דף פ"ז):

ד הַמַּכְנִיס שׁוֹרוֹ לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת וּנְגָחוֹ שׁוֹרוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת אוֹ נְשָׁכוֹ כַּלְבּוֹ פָּטוּר. וְאִם נָגַח הוּא שׁוֹר שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. אִם הָיָה תָּם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֵזֶק וְאִם הָיָה מוּעָד מְשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם כְּדִין הַנּוֹגֵחַ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים:

מגיד משנה המכניס שורו לחצר בעל הבית וכו'. משנה פרק הפרה (דף מ"ז). ומה שכתב אם היה תם משלם חצי נזק. פסק כחכמים ודלא כרבי טרפון דאמר קרן שבחצר הניזק נזק שלם ומחלוקתן פרק כיצד (דף כ"ד:):

ה * נָפַל לְבוֹר שֶׁבְּחָצֵר זוֹ וְהִבְאִישׁ אֶת מֵימָיו. אִם הִבְאִישׁ אֶת מֵימָיו מִיָּד בִּשְׁעַת נְפִילָה חַיָּב בְּנִזְקֵי הַמַּיִם. וְאִם אַחַר זְמַן פָּטוּר. שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה הַשּׁוֹר תַּקָּלָה כְּבוֹר וְהַמַּיִם הֲרֵי הֵן כְּכֵלִים וְלֹא מָצִינוּ בּוֹר שֶׁחִיֵּב בּוֹ אֶת הַכֵּלִים. וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת בַּעַל הַשּׁוֹר פָּטוּר. וְאִם קִבֵּל עָלָיו בַּעַל הַבַּיִת לִשְׁמֹר הֲרֵי הוּא חַיָּב בְּנֵזֶק הַשּׁוֹר שֶׁנָּפַל לַבּוֹר:

ההראב"ד נפל לבור וכו'. א''א לא ידעתי למה פטור אלא בנגיחה ולא בהבאשת מימיו שהרי כחצר השותפים הוא ולא עוד אלא דלגבי מי הבור חצר הניזק הוא שהרי יש רשות לבעל החצר בחצר לשוורים ולפירות ולזה אינו מיוחד אלא לשוורים עכ''ל:

מגיד משנה נפל לבור שבחצר זו והבאיש את מימיו וכו'. משנה פ' הפרה (מ"ז:) והחילוק בין שעת נפילה לאחר נפילה מפורש שם בגמ' (מ"ח:) אליבא דשמואל דהלכתא כוותיה בדיני. ומ''ש ואם הכניס ברשות בעל השור פטור. לא נזכר במשנה כלל אלא בלשון זה ואם הכניס ברשות בעל החצר חייב רבי אומר בכולן אינו חייב עד שיקבל עליו (בעל הבית) לשמור ויש אומרים דברשות כל אחד חייב בנזקי חבירו דהוי להו כחצר של שותפין כיון שהזיקו זה את זה בידים. ובהשגות א''א זה לא ידעתי למה פטור וכו' ולזה אינו מיוחד אלא לשוורים ע''כ. ולא ידעתי טעם לחילוק זה שחילק הר''א ז''ל בין נגיחה להבאשת המים דאי כחצר השותפין חשיב לה אף אנגיחה ליחייב דהא קרן ודאי בחצר השותפין מחייבת. ואולי שהוא ט''ס בהשגות וראוי להיות למה פטור לא בנגיחה ולא בהבאשת מימיו וכבר נתבאר זה פ' ראשון. ברם נראין דברי התוס' והם כדברי רבינו שכתבו שכך סובר רבי שכשמכניס שורו ברשות הרי הוא כאילו הם מתנים בפירוש שיפטר כל אחד בנגיחת שורו ובשאר נזקין וכן עיקר. ומ''ש רבינו ואם קבל הוא כדברי רבי וכשמואל שפסק כן:

ו הִכְנִיס שׁוֹרוֹ לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת וְהִזִּיק אֶת בַּעַל הַבַּיִת. אוֹ שֶׁהֻזַּק בּוֹ בַּעַל הַבַּיִת. אוֹ שֶׁחָפַר בֶּחָצֵר בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. בַּעַל הַשּׁוֹר חַיָּב בְּנִזְקֵי חָצֵר וּבַעַל חָצֵר חַיָּב בְּנִזְקֵי הַבּוֹר שֶׁהֲרֵי עָלָיו לְסָתְמוֹ:

מגיד משנה הכניס שורו לחצר בעל הבית וכו'. מימרות מפורשות שם (דף ס"ח:). ומה שכתב בעל חצר חייב בנזקי הבור. הוא בשהפקיר שורו לאחר מכאן כדין כל בור האמור בכל מקום וזה פשוט ולזה סתם רבינו ז''ל:

ז הִזִּיק בַּעַל הַבַּיִת אֶת הַשּׁוֹר. אִם הִזִּיקוֹ שֶׁלֹּא לְדַעַת פָּטוּר. שֶׁהֲרֵי אוֹמְרִין לוֹ לָמָּה נִכְנַסְתָּ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת. שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי עַד שֶׁשָּׁגַגְתִּי בְּךָ. וְאִם הִזִּיקוֹ לְדַעַת חַיָּב נֵזֶק שָׁלֵם. מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת לְהוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּתוֹ אֲבָל לְהַזִּיקוֹ אֵין לוֹ רְשׁוּת:

ח שָׁמִין לִנְזָקִין. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁשָּׁבַר כְּלִי שֶׁל חֲבֵרוֹ בֵּין הוּא בֵּין בְּהֶמְתּוֹ אֵין אוֹמְרִין לַמַּזִּיק קַח אַתָּה הַכְּלִי הַשָּׁבוּר וְשַׁלֵּם לָזֶה דְּמֵי הַכְּלִי אֶלָּא אוֹמְדִין כַּמָּה פָּחַת הַכְּלִי מִדָּמָיו וְנוֹתֵן לוֹ כָּל הַפְּחָת אִם הַמַּזִּיק מוּעָד אוֹ חֲצִי הַפְּחָת אִם הָיָה תָּם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא-לד) 'וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ' לַנִּזָּק. פְּחַת הַנְּבֵלָה עַל הַנִּזָּק. וְשֶׁבַח הַנְּבֵלָה חוֹלְקִין אוֹתוֹ הַנִּזָּק וְהַמַּזִּיק:

מגיד משנה שמין לנזקין כיצד וכו'. מימרא מפורשת פ''ג (דף י"א): פחת נבלה של הניזק וכו'. משנה (דף ל"ד.) ומבואר בגמרא פ''ק (דף י':). ומ''ש שבח נבילה חולקין. הוא מחלוקת ר''מ ור' יהודה שם בפ' המניח ופסק כר' יהודה:

ט כֵּיצַד. שׁוֹר שָׁוֵה מָאתַיִם שֶׁנְּגָחוּהוּ וּמֵת וַהֲרֵי הַנְּבֵלָה שָׁוָה בִּשְׁעַת מִיתָה מֵאָה וּבִשְׁעַת הַעֲמָדָה בַּדִּין פָּחֲתָה וַהֲרֵי שָׁוָה שְׁמוֹנִים. אֵין הַמַּזִּיק מְשַׁלֵּם אֶלָּא מֵאָה אִם הָיָה מוּעָד. וְאִם הָיָה תָּם מְשַׁלֵּם לוֹ חֲמִשִּׁים מִגּוּפוֹ:

י הִשְׁבִּיחָה הַנְּבֵלָה וַהֲרֵי הִיא שָׁוָה בִּשְׁעַת הַעֲמָדָה בַּדִּין מֵאָה וְעֶשְׂרִים. הֲרֵי הַמַּזִּיק מְשַׁלֵּם לוֹ תִּשְׁעִים אִם הָיָה מוּעָד. וְאִם הָיָה תָּם מְשַׁלֵּם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה מִגּוּפוֹ וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא-לה) 'וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן' [שֶׁבַח הַמֵּת יֶחֱצוּן]:

יא שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם וְהִפְחִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּבִשְׁעַת הַעֲמָדָה בַּדִּין הִשְׁבִּיחַ הַנִּזָּק וַהֲרֵי הוּא שָׁוֶה אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז וְאִלּוּלֵא הַנְּגִיחָה שֶׁהִפְחִיתוֹ הָיָה שָׁוֶה שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת. בֵּין שֶׁפִּטְּמוֹ בֵּין שֶׁשִּׁבֵּחַ מֵאֵלָיו אֵין נוֹתֵן אֶלָּא כִּשְׁעַת הַנֵּזֶק. כִּחֵשׁ מֵחֲמַת הַמַּכָּה בִּשְׁעַת הַעֲמָדָה בַּדִּין וַהֲרֵי הַפְּחָת שָׁוֶה מֵאָה נוֹתֵן לוֹ כִּשְׁעַת הַעֲמָדָה בַּדִּין:

מגיד משנה שור שוה מאתים וכו'. ברייתא שם ופסק כר''ע:

יב הִשְׁבִּיחַ הַמַּזִּיק בִּשְׁעַת הַעֲמָדָה בַּדִּין. אִם מֵחֲמַת שֶׁפִּטְּמוֹ שִׁבֵּחַ אֵינוֹ מִשְׁתַּלֵּם מִמֶּנּוּ אֶלָּא מַה שֶּׁהָיָה שָׁוֶה בְּשָׁעָה שֶׁהִזִּיק. וְאִם מֵחֲמַת עַצְמוֹ הִשְׁבִּיחַ מִשְׁתַּלֵּם חֲצִי נֵזֶק מִמֶּנּוּ כֻּלּוֹ כִּשְׁעַת הַעֲמָדָה בַּדִּין:

מגיד משנה ומה שכתב השביח המזיק כו'. גם זה שם:

יג עַל הַמַּזִּיק לִטְרֹחַ בַּנְּבֵלָה עַד שֶׁמַּמְצִיא אוֹתָהּ לַנִּזָּק. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁנָּפַל הַשּׁוֹר לַבּוֹר וּמֵת מַעֲלֶה הַנְּבֵלָה מִן הַבּוֹר וְנוֹתְנָהּ לַנִּזָּק וְאַחַר כָּךְ שָׁמִין לוֹ פְּחַת נְבֵלָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא-לד) 'כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ'. מְלַמֵּד שֶׁהוּא חַיָּב לְהָשִׁיב אֶת הַנְּבֵלָה וְאֶת הַפְּחָת שֶׁפָּחֲתָה מִן הַחַי לַנִּזָּק. וְאִם הָיָה תָּם חֲצִי הַפְּחָת. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

מגיד משנה על המזיק לטרוח בנבלה וכו'. מחלוקת תנאים בברייתא בגמרא (דף י"א) בפרק קמא ופסק כאבא שאול וכאחרים וכן עיקר:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן