הלכות נזירות - פרק שלישי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות נזירות - פרק שלישי - היד החזקה לרמב"ם

א סְתָם נְזִירוּת שְׁלֹשִׁים יוֹם. כֵּיצַד. מִי שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר אֵין פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם. וַאֲפִלּוּ אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר נְזִירוּת גְּדוֹלָה עַד מְאֹד הַרְבֵּה הֲרֵי זֶה נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם. שֶׁהֲרֵי לֹא פֵּרֵשׁ זְמַן:

כסף משנה סתם נזירות ל' יום וכו' ואפי' אמר הריני נזיר נזירות גדולה וכו'. משנה בפ''ק (דף ז') סתם נזירות שלשים יום אמר הריני נזיר אחת גדולה הריני נזיר אחת קטנה אפי' מכאן ועד סוף העולם נזיר שלשים יום. ופירש המפרש אמר הריני נזיר אחת קטנה לא תהא פחותה מל' יום ואפילו אמר הריני נזיר יום אחד ה''ז נזיר שלשים יום לפי שאין נזירות הפחותה משלשים יום או שאמר הריני נזיר אחת גדולה אפי' אמר שתהא גדולה מכאן ועד סוף העולם אינו נזיר אלא שלשים יום כדקאמר בגמ' דאי אמר הכי משמע דאמר אריכא עלי הדא נזירות דשלשים כמכאן עד סוף העולם:

ב פֵּרֵשׁ זְמַן פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים כְּגוֹן שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר יוֹם אֶחָד אוֹ עֲשָׂרָה יָמִים אוֹ עֶשְׂרִים יוֹם הֲרֵי זֶה נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם שֶׁאֵין נְזִירוּת פְּחוּתָה מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם. וְדָבָר זֶה הֲלָכָה מִפִּי הַקַּבָּלָה:

כסף משנה פירש זמן פחות משלשים יום כגון שאמר הריני נזיר יום אחד וכו'. משנה שם (דף ס') סתם נזירות שלשים יום ומשמע דבין שאמר סתם הריני נזיר בין שאמר הריני נזיר יום אחד או עשרה ימים או עשרים יום נזיר שלשים יום לפי שאין נזירות פחות מל' יום ובגמרא מנא ה''מ אמר רב מתנה אמר קרא קדוש יהיה יהיה בגימטריא תלתין הוו. וכתב רבינו בפירוש המשנה סמכו זה העיקר ר''ל סתם נזירות שלשים יום למה שנאמר קדוש יהיה ומנין יהיה ל' לפיכך לא יהיה נזירות פחות משלשים יום וזה ענין מקובל ואמנם סמך לזה על דרך סימן:

ג פֵּרֵשׁ זְמַן יוֹתֵר מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם כְּגוֹן שֶׁאָמַר אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים יוֹם אוֹ אַרְבָּעִים אוֹ מֵאָה יוֹם אוֹ מֵאָה שָׁנָה הֲרֵי זֶה נָזִיר כִּזְמַן שֶׁפֵּרֵשׁ לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר:

כסף משנה פירש זמן יותר משלשים יום וכו' ה''ז נזיר כזמן שפירש וכו'. נלמד ממה שיבא בסמוך גבי הריני נזיר שלשים יום ושעה אחת וכן נלמד ממה ששנינו בספ''ב הריני נזיר לכשיהיה לי בן ונזיר מאה יום:

ד הָאוֹמֵר הֲרֵינִי נָזִיר שָׁעָה אַחַת הֲרֵי זֶה נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם. אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם וְשָׁעָה אַחַת הֲרֵי זֶה נָזִיר אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים יוֹם שֶׁאֵין נוֹזְרִין שָׁעוֹת:

כסף משנה האומר הריני נזיר שעה אחת וכו'. נלמד ממה שנתבאר שאין נזירות פחות מל' יום. ומ''ש הריני נזיר ל' יום ושעה אחת וכו'. משנה בפ''ק:

ה הָאוֹמֵר הֲרֵינִי נָזִיר מִכָּאן עַד מָקוֹם פְּלוֹנִי. אִם לֹא הֶחֱזִיק בַּדֶּרֶךְ הֲרֵי זֶה נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם בִּלְבַד. שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא לִנְזִירוּת גְּדוֹלָה וַהֲרֵי לֹא פֵּרֵשׁ זְמַן. וְאִם הֶחֱזִיק בַּדֶּרֶךְ אִם הָיָה מְהַלֵּךְ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם הֲרֵי זֶה נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְאִם הָיָה יוֹתֵר מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם הֲרֵי זֶה נָזִיר נְזִירוּת אַחַת כְּמִנְיַן הַיָּמִים:

כסף משנה האומר הריני נזיר מכאן עד מקום פלוני וכו'. משנה בפ''ק (דף ז') אמר הריני נזיר אחת גדולה הריני נזיר אחת קטנה אפי' מכאן ועד סוף העולם נזיר שלשים יום ובגמרא אמאי והא מכאן ועד סוף העולם קאמר ה''ק אריכא לי הדא מילתא כמכאן ועד סוף העולם תנן הריני נזיר מכאן ועד מקום פלוני אומדים כמה ימים מכאן ועד מקום פלוני פחות משלשים יום נזיר שלשים יום ואם לאו נזיר כמנין הימים ואימא הכא נמי אריכא לי הא מילתא כמכאן ועד מקום פלוני אמר רבא שהחזיק בדרך ופי' המפרש אמר רבא התם ליכא למימר הכי דכשהחזיק בדרך כבר עסקינן דהואיל והחזיק בדרך וקאמר עד מקום פלוני מוכחא מילתא דאדעתא דליהוי נזיר כל זמן שיהא בדרך קאמר ועוד כיון שהחזיק בדרך ליכא למימר דאריכא ליה מילתא מכאן ועד מקום פלוני דהא חזינן (דלא אריכא ליה דרך) שהחזיק בדרך כבר: ודע דבתר הכי פריך וליהוי כל פרסה ופרסה אמר ר''פ באתרא דלא מנו פרסי וליהוי כל אוונא ואוונא וכו' כל מילתא דאית בה קיצותא לא קתני. ולכאורה נראה שה''ל לרבינו לאוקומי באתרא דלא מנו פרסי אבל באתרא דמנו נזיר כמנין הפרסאות. וי''ל דבשינויא דמילתא דלית בה קיצותא לא קתני מיתרצה נמי קושיא דלהוי כל פרסה ופרסה:

ו * מִי שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר שְׁתֵּי נְזִירוּת אוֹ שָׁלֹשׁ אוֹ אַרְבַּע הֲרֵי זֶה נָזִיר כַּמִּנְיָן שֶׁאָמַר כָּל נְזִירוּת מֵהֶן שְׁלֹשִׁים יוֹם. וּבְסוֹף כָּל שְׁלֹשִׁים וּשְׁלֹשִׁים מְגַלֵּחַ וּמֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו וּמַתְחִיל לִמְנוֹת נְזִירוּת שְׁנִיָּה. אֲפִלּוּ אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר מֵאָה אֶלֶף נְזִירִיּוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּחְיֶה כַּזְּמַן הַזֶּה הֲרֵי זֶה מוֹנֶה אַחַת אַחַר אַחַת עַד שֶׁיָּמוּת אוֹ עַד שֶׁיַּשְׁלִים מִנְיַן נְזִירוּתָיו:

ההראב"ד מי שאמר הריני נזיר שתי נזירות וכו' הרי זה מונה אחת אחר אחת עד שימות או עד שישלים מנין נזירותו. א''א קצר בכאן שאם אמר הריני נזיר מאת שנה או אלף שנים אין זה נזיר עולם אלא נזיר לעולם:

כסף משנה מי שאמר הריני נזיר שתי נזירות וכו'. משנה בריש פרק ג' (דף י"ז) מי שנזר שתי נזירות מגלח את הראשונה יום שלשים ואחד ואת השניה יום ששים ואחד. ומה שכתב אפילו אמר הריני נזיר מאה אלף נזירות וכו'. בפירקא קמא (דף ז') ובסוף הפרק ברייתא (דף ח':) הריני נזיר כל ימי חיי הריני נזיר עולם הרי זה נזיר עולם אפילו מאה שנה אפילו אלף שנים אין זה נזיר עולם אלא נזיר לעולם. ופירש המפרש (בדף ז') אין זה נזיר עולם שיהא מגלח לסוף שלשים אלא נזיר לעולם דכחדא נזירות אריכתא דמי ואינו מותר בתגלחת כל ימיו עכ''ל. ומשמע בהדיא מרישא ומסיפא שאם אמר הריני נזיר מאה נזירות או אלף שהוא מונה נזירות אחר נזירות עד שימות וסתם נזירות שלשים יום ולפיכך מגלח בסוף כל שלשים יום: וכתב הראב''ד א''א קיצר בכאן שאם אמר וכו'. ואני אומר שאין כאן קיצור שהרי לקמן בפרק זה כתב החילוק שיש בין נזיר עולם לנזיר לזמן קצוב:

ז הָאוֹמֵר הֲרֵינִי נָזִיר כְּמִנְיַן יְמוֹת הַשָּׁנָה. מוֹנֶה נְזִירוּתָיו כְּמִנְיַן יְמוֹת הַשָּׁנָה. אִם פֵּרֵשׁ שְׁנַת הַחַמָּה מוֹנֶה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ נְזִירוּת כָּל אַחַת מֵהֶן שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְאִם פֵּרֵשׁ שְׁנַת לְבָנָה מוֹנֶה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַרְבַּע וַחֲמִשִּׁים נְזִירוּת. וְאִם סְתָם מוֹנֶה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּע וַחֲמִשִּׁים נְזִירוּת שֶׁהֲרֵי בֵּאַרְנוּ שֶׁכָּל הַנְּדָרִים הוֹלְכִין אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. וְרֹב שְׁנֵי הַחַמָּה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁשִּׁים יוֹם מוֹנִין לָהּ. וְרֹב שְׁנֵי הַלְּבָנָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּע וַחֲמִשִּׁים יוֹם מוֹנִין לָהּ. וְאֵין קוֹרִין כָּל הָעָם שָׁנָה סְתָם אֶלָּא לִשְׁנַת הַלְּבָנָה:

כסף משנה האומר הריני נזיר כמין ימות השנה וכו'. משנה בספ''ק (דף ח'): ומה שכתב אם פירש שנות החמה וכו' ואם פירש שנת הלבנה וכו'. שם בברייתא: ומה שכתב ואם סתם מונה שנ''ד וכו'. יש לתמוה על זה דהא בירושלמי סוף פירקא קמא דנזיר אמרינן מה אנן קיימין אם כמנין ימות החמה שס''ה נזירות (כמנין ימות החמה) אם כמנין ימות הלבנה שנ''ד וכו' אם כמנין ימות השנה צריכא וכיון דבירושלמי אמרו צריכא היאך כתבה רבינו בפשיטות לקולא ואפשר שטעמו משום דתנן בפ''ב דטהרות ספק נזירות מותר:

ח הָאוֹמֵר הֲרֵינִי נָזִיר אַחַת וּמֶחֱצָה הֲרֵי זֶה נָזִיר שְׁתֵּי נְזִירוּת. אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר וְיוֹם אֶחָד אוֹ שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר וְשָׁעָה אַחַת הֲרֵי זֶה נָזִיר שְׁתֵּי נְזִירוּת. אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר וְאַחַת הֲרֵי זֶה נָזִיר שְׁתַּיִם. הֲרֵינִי נָזִיר וְאַחַת וְעוֹד הֲרֵי זֶה נָזִיר שָׁלֹשׁ נְזִירוּת. הֲרֵינִי נָזִיר וְאַחַת וְעוֹד וְשׁוּב הֲרֵי זֶה נָזִיר אַרְבַּע נְזִירוּת. הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם וְיוֹם אֶחָד הֲרֵי זֶה נָזִיר נְזִירוּת אַחַת שֶׁל שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד יוֹם:

כסף משנה האומר הריני נזיר אחת ומחצה וכו' אמר הריני נזיר ויום אחד וכו'. משנה שם (דף ז'): אמר הריני נזיר ואחד וכו' עד הרי זה נזיר ד' נזירות. ברייתא בספ''ק (דף ח':): הריני נזיר שלשים ויום אחד וכו'. משנה שם (דף ז':) הריני נזיר שלשים יום ושעה אחת נזיר ל''א יום שאין נזירות שעות ובגמ' אמר רב לא שנו אלא דאמר ל''א יום אבל אמר שלשים (יום) ויום אחד נזיר שתים סבר לה כרבי עקיבא דדריש לישנא יתירא:

לחם משנה הריני [נזיר] שלשים יום ויום אחד כו'. קשה דבגמרא (דף ז' ע"ב) אמר רב דרשינן לישנא יתירא וכיון דקאמר שלשים יום ויום אחד ולא אמר שלשים ואחד יום נזיר שתים וכר' עקיבא דדריש לישנא יתירא ורבינו פסק כר' עקיבא בפכ''ה מה' מכירה. ולכך נראה לומר דהא ודאי ט''ס הוא בספרי רבינו וצ''ל שלשים ואחד יום:

ט מִי שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי כִּתֵּי עֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ. אֵלּוּ מְעִידִין שֶׁנָּזַר שְׁתַּיִם וְאֵלּוּ מְעִידִין שֶׁנָּזַר חָמֵשׁ. הֲרֵי זֶה נָזִיר שְׁתַּיִם שֶׁבִּכְלַל חָמֵשׁ שְׁתַּיִם וַהֲרֵי כֻּלָּן מְעִידִים בִּשְׁתַּיִם:

כסף משנה מי שהיו שתי כיתי עדים מעידים אותו וכו'. משנה בספ''ג (דף כ') וכב''ה:

לחם משנה מי שהיו ב' כתי עדים כו'. קשה דמתני' דפרק ב' דנזיר (דף כ') דקאמר הכי היינו דלא כר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה דקאמר דפליגי בכת אחת אחת אומרת שתים ואחת אומרת חמש אבל לרבי ישמעאל אפי' כת אחת שנחלקו אחת אומרת חמש ואחת אומרת שתים לב''ה אמרינן יש בכלל חמש שתים ורבינו ז''ל היה לו לפסוק כן ולכתוב כת אחת ולהשמיענו אפי' כת אחת שאחת אומרת שתים ואחת אומרת חמש יש בכלל חמש שתים דכי האי גוונא אשכחן בהלואה אחת אומרת מנה ואחת אומרת מאתים דיש בכלל מאתים מנה כדאמר ר''ש בן אלעזר בפ' זה בורר וכן פסק רבינו בהלכות עדות כר''ש ב''א וא''כ היה לו לפרש כאן כן ולא לכתוב ב' כתי עדים דמשמע דכשהיה כת אחת אמרינן נחלקו עדותן:

י מִי שֶׁנָּזַר שְׁתֵּי נְזִירוּת בֵּין שֶׁנָּדַר שְׁתֵּיהֶן בְּבַת אַחַת בֵּין שֶׁנָּדַר זוֹ אַחַר זוֹ. כְּגוֹן שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר יוֹם הֲרֵינִי נָזִיר יוֹם וּמָנָה אֶת הָרִאשׁוֹנָה וְהִפְרִישׁ קָרְבָּן. וְאַחַר כָּךְ נִשְׁאַל עַל הָרִאשׁוֹנָה וְהִתִּיר נִדְרוֹ. עָלְתָה לוֹ רִאשׁוֹנָה בַּשְּׁנִיָּה וּמֵבִיא זֶה הַקָּרְבָּן וְנִפְטָר. וַאֲפִלּוּ הֵבִיא כַּפָּרָתוֹ וַאֲפִלּוּ גִּלֵּחַ שְׂעָרוֹ וְאַחַר כָּךְ נִשְׁאַל עָלֶיהָ עָלְתָה לוֹ רִאשׁוֹנָה בַּשְּׁנִיָּה. שֶׁהֲרֵי אֵין הַשְּׁנִיָּה חָלָה אֶלָּא לְאַחַר הָרִאשׁוֹנָה וְהָרִאשׁוֹנָה כֵּיוָן שֶׁהִתִּירָהּ כְּאִלּוּ אֵינָהּ מֵעִקָּרָהּ:

כסף משנה מי שנזר שתי נזירות וכו' עלתה לו ראשונה בשניה. תוספתא בנזיר פ''ב. ומ''ש בין שנדר שתיהן כאחת בין שנדר זו אחר זו, כן משמע בירושלמי דנזיר פ''ג. ומה שכתב ואפילו הביא כפרתו וכו'. כן משמע בירושלמי שם:

יא * מִי שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר לְעוֹלָם אוֹ הֲרֵינִי נָזִיר כָּל יְמֵי חַיַּי הֲרֵי זֶה נָזִיר לְעוֹלָם. וְאִם אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר אֶלֶף שָׁנָה הֲרֵי זֶה נָזִיר לִזְמַן קָצוּב. וְאַף עַל פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּחְיֶה הָאָדָם אֶלֶף שָׁנָה:

ההראב"ד מי שאמר הריני נזיר לעולם וכו'. א''א זו הגרסא כך מצאתי בתוספתא ובירושלמי אבל בגמרא שלנו אינה כן והיא מבולבלת מאד:

כסף משנה מי שאמר הריני נזיר כל ימי חיי וכו'. ברייתא בספ''ק (דף ח') כתבתיה בפרק זה אלא שנראה שלא היה רבינו גורס בה חילוק בין עולם ללעולם אלא חילוק בין נוזר לעולם לנוזר לזמן קצוב: וכתב הראב''ד על דברי רבינו זו הגירסא כך מצאתי וכו'. וכבר כתבתי שנ''ל שגירסת רבינו בגמ' היתה כמו בירושלמי ובתוספתא:

יב ומַה בֵּין נְזִיר עוֹלָם לְנָזִיר לִזְמַן קָצוּב. שֶׁהַנָּזִיר לִזְמַן אָסוּר לְגַלֵּחַ עַד סוֹף יְמֵי נְזִירוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו-ה) 'כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד מְלֹאת הַיָּמִם'. וּנְזִיר עוֹלָם אִם הִכְבִּיד שְׂעָרוֹ מֵקֵל בְּתַעַר מִשְּׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. וּמֵבִיא קָרְבָּנוֹ שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת כְּשֶׁיְּגַלֵּחַ שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב יד-כו) 'וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים לַיָּמִים אֲשֶׁר יְגַלֵּחַ כִּי כָבֵד עָלָיו וְגִלְּחוֹ'. וְאַבְשָׁלוֹם נְזִיר עוֹלָם הָיָה. וְדָבָר זֶה הֲלָכָה הִיא מִפִּי הַקַּבָּלָה. וּנְזִיר עוֹלָם שֶׁנִּטְמָא הֲרֵי זֶה מֵבִיא קָרְבַּן טֻמְאָה וּמְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת טֻמְאָה כְּמוֹ נָזִיר לִזְמַן קָצוּב:

כסף משנה מה בין נזיר עולם וכו'. במשנה פ''ק (דף ד') שנינו מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון נזיר עולם הכביד שערו מיקל בתער ומביא ג' בהמות ואם נטמא מביא קרבן טומאה. ופירש רבינו דהכביד שערו היינו מי''ב חדש לי''ב חדש דומיא דאבשלום דאיפליגו ביה תנאי בפ''ק (דף ד' ה') ופסק כתנא קמא דאמר מי''ב חדש לי''ב חדש דכתב ויהי מקץ ימים לימים ויליף ימים לימים מבתי ערי חומה: ומ''ש ואבשלום נזיר עולם היה. שם: ומ''ש ודבר זה הלכה מפי הקבלה. אע''ג דמייתי לה מקרא דויהי מקץ ימים לימים אשר יגלח וכו' סובר רבינו שאינו מוכרח דהא אפשר לפרש בגוונא אחרינא אלא שקבלה היתה בידם ואסמכוה אקרא:

יג שִׁמְשׁוֹן לֹא הָיָה נָזִיר גָּמוּר. שֶׁהֲרֵי לֹא נָדַר בְּנָזִיר אֶלָּא הַמַּלְאָךְ הִפְרִישׁוֹ מִן הַטֻּמְאָה. וְכֵיצַד הָיָה דִּינוֹ. הָיָה אָסוּר בְּיַיִן וְאָסוּר בְּתִגְלַחַת וּמֻתָּר לְהִטָּמֵא לַמֵּתִים. וְדָבָר זֶה הֲלָכָה מִפִּי הַקַּבָּלָה:

כסף משנה שמשון לא היה נזיר גמור וכו'. משנה שם נזיר שמשון הכביד שערו אינו מיקל ואם נטמא אינו מביא קרבן טומאה ובגמרא (דף ד':) מני מתני' לא ר' יהודה ולא ר''ש דתניא ר' יהודה אומר נזיר שמשון מותר ליטמא למתים שכן מצינו בשמשון שנטמא ר''ש אומר האומר נזיר שמשון לא אמר כלום שלא מצינו בשמשון שיצאת נזירות מפיו מני (לא ר' יהודה ולא ר"ש) אי ר' יהודה הא אמר אפי' לכתחלה ומתני' קתני אם נטמא אי ר''ש הא אמר לא חיילא עליה נזירות כלל לעולם ר' יהודה היא ואיידי דקתני גבי נזיר עולם אם נטמא תנא נמי גבי נזיר שמשון אם נטמא וכו' ושמשון לאו נדור הוה והא כתיב כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן התם מלאך הוא דקאמר ומנא לן דאיטמי למתים וכו' גמרא גמירי לה. וידוע דהלכה כר' יהודה לגבי ר''ש ועוד דסתם מתני' כוותיה. והר''י בן לב כתב בתשובה שקשה לו על פסק זה דרבינו דבנדון דידן פליגי ר' יהודה ור' יעקב בפ''ק עם ר''ש ור' יוסי דס''ל לר''ש ור' יוסי דבעינן שידור בדבר הנדור ומש''ה אמר ר''ש דלא חייל נזירות שמשון כלל דשמשון לאו נדור הוא אלא מלאך הוא דקאמר כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן ור' יוסי נמי ס''ל דבעינן דבר הנדור ומש''ה מתיר כמי שאמר הרי עלי כבכור וה''ל ר''ש ור' יוסי תרי ור' יעקב ור' יהודה תרי וכיון דר' יוסי לגבי כל חד מהני הלכתא כוותיה שמעינן דהלכתא כר' יוסי ור''ש, וכיוצא בזה פסק הרי''ף בהלכות טומאה בפלוגתא דאחותו ארוסה. ויותר קשה לפי המסקנא דקאמר דכ''ע בעינן דבר הנידר דא''כ ר' יוסי ור''ש ור' יעקב כולהו ס''ל דבעינן דבר הנידר ולא חייל כלל נזירות שמשון ואי משום הא לחוד לא הוה קשה שנוכל לומר שפסק כר' יהודה משום דסתם לן תנא כוותיה הריני כשמשון כבן מנוח וכו' הרי זה נזיר שמשון ואי קשיא הא קשיא דאיך פסק הרמב''ם תרתי דסתרן אהדדי פסק דבעינן דבר הנידר ופסק כר' יהודה דחייל נזירות שמשון אע''ג דשמשון לאו נדור הוא. ומה שעלה בדעתי בתירוץ קושיא זו דס''ל להרמב''ם במאי דאיתמר בגמ' גבי נזיר נמי הא כתיב לה' ומשני ההוא מיבעי ליה לכדתניא אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא חוץ מאדם אחד שבא אלי מן הדרום יפה עינים וכו' אמרתי לו כמוך ירבו נזירים בישראל עליך הכתוב אומר איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' היינו לר' יוסי ואי נמי לר''ש ולר' יעקב אבל לר' יהודה ולסתם מתני' הוי טעמא משום דכתיב להזיר לה' לרבות דבר הנידר כי היכי דמרבינן משום דכתיב כי ידור נדר לה' את הבכור לר' יעקב ולר' יוסי חטאת ואשם ובהכי לא סתרן מתני' אהדדי דהא תנן במתני' טובא דבעינן דבר הנידר וסתם לן רבי דחייל נזירות שמשון אע''ג דלאו נדור הוא עכ''ל. x ודבר ברור הוא כמה דוחק הוא לומר דבר שלא נזכר בגמ' אפילו ברמז. ולי נראה לתרץ בע''א דאמרינן בגמרא ושמשון לאו נדור הוא והא כתיב כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן התם מלאך הוא דקאמר ופירש רש''י והא כתיב כי נזיר אלהים יהיה הנער וקס''ד דמנוח קאמר להא מילתא דה''ל דבר הנדור דאדם מדיר את בנו בנזיר. מלאך הוא דקאמר כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן אבל מפיו לא יצא עכ''ל. והשתא איכא למימר לעולם לר' יהודה נמי בעינן דבר הנדור ומאי דאמר דחייל נזירות שמשון הוי טעמא משום דס''ל דהוי דבר הנידר דמאי דכתיב כי נזיר אלהים יהיה הנער מנוח הוא דקאמר ליה:

לחם משנה שמשון לא היה נזיר גמור כו'. הקשה מהר''י בן לב ז''ל דרבינו ז''ל פסק תרתי דסתרן אהדדי דבפ''ה דנזיר משמע דמאן דאית ליה נזירות שמשון לא בעינן שיתפיס בדבר הנדור דשמשון לאו נדור הוא ורבינו ז''ל פסק בהל' נדרים דבעינן בדבר הנדור א''כ הוא סותר למה שפסק כאן דנזירות שמשון הוי נזיר. והוא ז''ל תירץ דאית ליה לרבינו ז''ל דמאן דאית ליה נזירות שמשון מפיק ליה מלה' דכתיב גבי נזיר וכמו שהקשו שם בגמ' גבי נזיר נמי הא כתיב לה' וכתב ז''ל שהוכרח רבינו לומר כי היכי דלא תקשי סתמי אהדדי דבפ''ק דנזיר סתם משנה הוי דנזירות שמשון הוי נזיר ובריש פ''ב דנדרים איכא סתם משנה דבעינן שיתפיס בדבר הנדור ולשום שלום ביניהם הוכרח רבינו לומר כן. ובאמת אין זה מוכרח כ''כ אבל נראה לי הכרח אחר עצמיי אשר עבורו הוצרך רבינו למשכוני נפשיה. דבפ''ב נדרים ברישיה (דף י"ג ע"ב) אמרינן ואלו מותרים חולין שאוכל לך כבשר חזיר כעכו''ם כעורות לבובין כו' ואמר שם בגמ' טעמא דאמר חולין כו' ואלא ר' יהודה היינו רישא כלומר כבר תנינא לה בפרקין דלעיל ואי ר' יהודה דאית ליה נזירות שמשון לא בעי שיתפיס בדבר הנדור אלא אפי' מתפיס בדבר האסור כדמשמע פשטא דסוגיא דפ''ק דנזיר א''כ אדמקשי בגמ' הא תני ליה רישא ליקשי ליה טפי דא''א לומר דמתני' ר' יהודה דקאמרה דבעכו''ם ובעורות לבובין לא מהני משום דבעינן שיתפיס בדבר האסור כדפירשו שם בגמ' טעמא ור' יהודה אפי' מתפיס בדבר האסור הוי נדר דהא אמר בנזירות שמשון הוי נזיר אע''ג דמתפיס בדבר האסור אלא ודאי דטעמא דר' יהודה בנזירות שמשון הוי משום דכתיב ביה לה' כדכתב מהר''י בן לב ז''ל. ויש סעד לתומכו לפירוש מהר''י בן לב ז''ל שפירש דטעמו של רבינו ז''ל משום דמפיק ליה מלה' ולא כמו שפירש מהר''י קארו ז''ל דטעמא דאית ליה דשמשון נדור הוא דקרא דכי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן מנוח הוא דקאמר ליה דאם כדבריו איך כתב רבינו שהרי לא נדר בנזיר הא מ''מ אביו הדירו כיון דמנוח קאמר כי נזיר אלהים יהיה הנער וכו' וקי''ל איש מדיר את בנו בנזיר ואי קשיא לפירוש מהר''י בן לב ז''ל דבסוף הלכות נזירות פסק רבינו ז''ל כשמעון הצדיק דמשמע דמפיק ליה לה' להכי שכן כתב שם אבל הנודר לה' דרך קדושה ה''ז נאה ומשובח וע''ז נאמר נזר אלהיו על ראשו קדש הוא לה' דמשמע דהוי כשמעון הצדיק ולר' יהודה משמע דלית ליה דהא איהו מפיק לקרא דלה' לדרשת נזירות שמשון י''ל דמ''מ ר''י אית ליה דרשא דשמעון הצדיק אלא דלא מפיק ליה מהאי לה' אלא מקרא דנזר אלהיו על ראשו קודש הוא לה' ולהכי מייתי רבינו ההוא קרא כשהזכיר מלתיה דשמעון הצדיק ולא הזכיר קרא דנדר נזיר להזיר לה' שהזכיר שמעון הצדיק בגמ' דהא קשה ע''ז אמאי שבקיה לקרא דמייתי שמעון הצדיק ומפיק ליה מקרא אחרינא ולדברי מהר''י בן לב ז''ל ניחא כדכתיבנא ומ''מ פירושו מגומגם וכדכתב מהרי''ק ועדיין צ''ע:

יד לְפִיכָךְ מִי שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר כְּשִׁמְשׁוֹן הֲרֵי זֶה נָזִיר מִן הַתִּגְלַחַת וּמִן הַיַּיִן לְעוֹלָם. וְאֵינוֹ מְגַלֵּחַ כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כִּשְׁאָר נְזִירֵי עוֹלָם. וּמֻתָּר לְהִטָּמֵא לַמֵּתִים. וְאִם אָמַר לֹא נִתְכַּוַּנְתִּי אֶלָּא לְאִישׁ אַחֵר שֶׁשְּׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן אֵינוֹ נָזִיר. וּמִי שֶׁנָּדַר נָזִיר כְּשִׁמְשׁוֹן אֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁאֵל עַל נִדְרוֹ שֶׁנְּזִירוּת שִׁמְשׁוֹן לְעוֹלָם הָיְתָה:

כסף משנה ומ''ש ואם אמר לא נתכוונתי אלא לאיש אחר וכו'. נלמד ממה ששנינו בפרק אלו מותרין (דף כ') וכתב רבינו פ''ב דנדרים נדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים וכו': ומי שנדר נזיר כשמשון אינו יכול להשאל עליו. בפ''ב דנזיר (דף י"ג) גבי בעיא דרבא הריני נזיר לאחר עשרים יום ומעכשיו מאה יום ובפרק אלו הן הלוקין (דף כ"א:) אהא דתנן יש חורש תלם אחד וחייב עליו שמנה לאוין החורש בשור בחמור וכו' (והוא) כהן ונזיר בבית הטומאה מתקיף (דף כ"ב) ולחשוב נמי כגון דאמר שבועה שלא אחרוש (ביו"ט) ומשני וכו' מידי דאיתיה בשאלה לא קתני ולא והרי הקדש בבכור והרי נזיר כנזיר שמשון משמע בהדיא דנזיר שמשון ליתיה בשאלה והטעם פירש''י משום דעל ידי מלאך קיבל נזירות עליו דההוא אין לו שאלה דצווי של מעלה הוא ובפ''ב דנזיר כתב שהטעם משום דשמשון לא הוה נדר. ורבינו נתן טעם מפני שנזירות שמשון לעולם היתה. ויש לדקדק על טעם זה דאטו מי שנזר נזירות עולם ליתיה בשאלה, ויש לדחוק ולומר דהכי קאמר מפני שנזירות שמשון כשהזירו המלאך לא הזירו לזמן כדי שנאמר שמי שנזר נזיר כשמשון לא יהא אסור אלא עד אותו זמן אלא לעולם הזירו וכיון שכן מי שהתפיס עצמו בו הרי הוא כמוהו ואין לו היתר לעולם:

לחם משנה ואם אמר לא נתכוונתי כו'. הרב בעל כ''מ הביא בפירוש דברי רבינו ז''ל ג' דרכים. ולי נראה דרכו של הרב מהר''י ן' חביב ז''ל מחוור אבל פירושו שפירש בדברי הגמרא הוא דרך אחד ונ''ל לפרש דברי הגמרא באופן אחר מסכים לפירוש שפירשו בדברי רבינו ז''ל שהוא פירש דמ''ש רבינו דהיכא דאמר לא נתכוונתי כו' נאמן היינו דוקא היכא דאמר כשמשון לבד אבל היכא דאמר כשמשון בר מנוח בעל דלילה אע''פ שיאמר לשמשון אחר נתכוונתי אינו נאמן ודלא כהר''י בן לב דפליג עליה בתרתי בפירוש דברי רבינו שסובר דהיכא דאמר כשמשון לבד אינו כלום אפי' שלא יאמר לשמשון אחר נתכוונתי ועוד פליג עליה דאפי' שיאמר כשמשון בר מנוח בעל דלילה אם יאמר לשמשון אחר נתכוונתי נאמן, ולרב מהרי''ק ז''ל יש לו דרך אחר דהיכא דאמר כשמשון לבד מהני אבל אם יאמר לשמשון אחר נתכוונתי אפי' שיאמר כשמשון בר מנוח בעל דלילה אינו נזיר והעלה הרבה בפירוש סוגיית הגמ' וכמו שכתוב בפירושו. ול''נ לקיים דברי מהר''י בן חביב ז''ל ולא כמו שפירש הוא בדברי הגמרא דכשהקשו בגמ' (דף ד') למה לי למתני כל הלין דהמקשה היה סובר דמתני' או או קתני ותירץ לו המתרץ הבנת המשנה אלא דהמקשה היה סבור דמתני' דתני כולהו הוא משום דצריך כולהו ולהכי הקשו בגמ' דלמה הוצרך לומר כל הני תנאים ותירצו בגמרא דאי אמר שמשון לבד הוה אמינא שמשון אחרינא וכן בר מנוח לכך הוצרכו כולהו וסובר רבינו ז''ל דבגמ' נקט צריכותא דשמשון ובר מנוח וה''ה לאינך דכולהו צריכי דבשמשון בר מנוח בעל דלילה נמי איכא למטעי איניש אחרינא וצריך כל הנהו ה' תנאים כדי שלא יוכל לומר לשמשון אחר נתכוונתי אע''פ שאין כן דעת שאר המפרשים דהם סבורים דבשלשה תנאים סגי שיאמר שמשון בר מנוח בעל דלילה לבד מ''מ כיון דרבינו ז''ל הזכיר כל התנאים משמע דס''ל דכולהו צריכי ואע''ג דבגמרא לא עביד צריכותא אלא לשמשון ובר מנוח משמע ליה לרבינו ז''ל דמינייהו ילפינן לאידך ומשום דהוקשה לו לרבינו במאי דקאמר גמרא הוה אמינא שמשון אחרינא דהא קי''ל סתם נדרים להחמיר מדתנן בפ' ואלו מותרים דאם אמר כבשר מליח דמשמע לגבוה ולעכו''ם סתמו אסור א''כ הכא נמי נימא הכי דע''ד הסתם כיון דלא פירש דבריו על שמשון בר מנוח קאמר לכך הוצרך לתרץ דמאי דקאמר בגמרא הוה אמינא שמשון אחרינא הוא דוקא היכא שמפרש הוא דבריו אבל אם לא יפרש דבריו ודאי דסתם נדרים להחמיר אבל כשיאמר כל התנאים אע''פ שיאמר לשמשון אחר נתכוונתי אינו נאמן דהוי כרוב המקום קורים לבשר מליח של קדשים בשר מליח סתם וליין נסך לשמים יין נסך סתם דאינו נאמן משום דרוב המקומות קורין כן ולא כל כמיניה לומר היפך ממאי דמשמע מדבריו וכמ''ש הטור ז''ל בי''ד סימן ר''ח. וא''ת מאי שנא מלא נדרתי אלא לחרמו של ים ולא נדרתי אלא בקרבנות מלכים דכתב שם הטור דנאמן אם הוא תלמיד חכם. ובההיא דרוב המקומות קורין לבשר מליח של קדשים בשר מליח סתם כתב דבכל גוונא אינו נאמן ומשמע אפילו הוא תלמיד חכם והא בההיא דחרמו של ים אין משמעות דבריו אלא חרם סתם חרם גבוה וכדכתב הרמב''ם ז''ל בפ''ב מהלכות נדרים וכן כל כיוצא בזה בדברים אלו שמשמען לכל העם אסור והוא אומר לא נתכוונתי אלא לכך ולכך אם היה הנודר ת''ח וכו' משמע לכל שומע דהוי נדר ומ''מ קאמר דת''ח נאמן. והרב מהרר''י קארו ז''ל הקשה לפי' מהר''י בן חביב מדין זה דלא נדרתי אלא בחרמו של ים וכו' ואדמקשי ליה מהא אמאי לא מסייע ליה מדינא דבשר מליח ותרומת הלשכה דאמרינן דאזלינן בתר מאי דמשמע לשון המדינה ואע''פ שהוא יאמר לא נתכוונתי לכך אינו נאמן וכן פירש דברי הרמב''ם ז''ל מהרר''י קארו ז''ל עצמו בפ''ב מהלכות נדרים. אלא שעל כל פנים צריך ליישב ב' דינים אלו דלא יסתרו זה את זה. ונ''ל לומר דבכל הני דהזכיר מתני' גבי חרמו של ים וקרבנות מלכים כוונתו לומר שאמר כן דרך שחוק והתול כדי להטעות לשומעים ולכך אם ת''ח הוא נאמן דאין יכולים לומר למה לא פירשת דבריך דיאמר דרצונו לשחוק ולהתל אבל בבשר מליח דאין רצונו לשחוק נאמר לו אם כוונתך בשר מליח של עכו''ם למה לא פירשת כיון שדרך בני המדינה (לקרות) לבשר מליח של קדשים בשר מליח סתם ומינה ילפינן לעניינא דעסקינן השתא דאם יהיה שמשון אחר בעל דלילה בעולם שעקר דלתות עזה ונקרו פלשתים את עיניו ואמר לא נתכוונתי אלא דרך שחוק והתול ולאותו שמשון נתכוונתי אם יהיה תלמיד חכם נאמן אבל כל זמן שלא ראינו שמשון שיארעו לו אלו המעשים לא נאמר אולי אירעו לשמשון אחר שנתכוון לשמשון אחר דאין לנו לתלות להקל בדבר אשר לא ראינו אע''פ שאפשר שאירעו לו מעשים אלו. וזה שכתב רבינו ז''ל גבי שמואל הרמתי ואין אומרים שמא לאיש אחר שמעשיו כאלה נתכוון. ולפי פירוש זה פירוש של הרב מהר''י בן חביב אתי שפיר מ''ש רבינו ז''ל בפירוש המשנה דאם אמר כשמואל הרמתי לחוד סגי דהיינו כשלא יאמר לשמואל אחר נתכוונתי אבל אם יאמר לאחר נתכוונתי צריך שיאמר כל הפרטים כמו שהזכיר גבי שמשון דדינא דשמשון ושמואל אחד הוא ולא הוצרך רבינו ז''ל לפרש בדינא דשמואל כלל דסמך על מ''ש גבי שמשון. ומ''מ קשה לדברי הרמב''ם ז''ל בפ''ב דנדרים והטור ז''ל דהם סוברים דהיכא דאנשי המקום קורין לחרמי שמים חרמים סתם לא מצי למימר לחרמי כהנים נתכוונתי א''כ מה הקשו בגמ' בפ' ואלו מותרין גבי מתני' דקאמרה בגליל אסורין שאין אנשי גליל מכירין את חרמי כהנים הא ספיקא מותר וקשיא רישא לסיפא נימא דלעולם ספיקא נמי אסור ומאי דהוצרך לתת טעם שאין אנשי גליל מכירין את חרמי כהנים הוא לומר דאפי' שיאמר לחרמי כהנים נתכוונתי אינו נאמן. ואולי מאי דקשיא ליה הוא משום דמשמע דהאי שאין אנשי גליל מכירין וכו' קאי אמאי דקאמר תחילה סתם חרמים ביהודה מותרים ובגליל וכו' דמשמע דטעמא דהוצרך לתת בגליל הוא לאסור סתם חרמים אפי' שלא יאמר לחרמי כהנים נתכוונתי דומיא דרישא דאמר שאין אנשי גליל מכירין את תרומת הלשכה דהוצרך לההוא טעמא להתיר תרומה סתם דאי לאו הכי אסורה אפילו שלא יאמר לתרומת הלשכה נתכוונתי. זה נלע''ד ליישב קצת פירוש מהר''י ן' חביב ז''ל:

טו הָאוֹמֵר הֲרֵינִי כְּשִׁמְשׁוֹן כְּבֶן מָנוֹחַ. כְּבַעַל דְּלִילָה. כְּמִי שֶׁעָקַר דַּלְתוֹת עַזָּה. כְּמִי שֶׁנִּקְּרוּ פְּלִשְׁתִּים אֶת עֵינָיו. הֲרֵי זֶה נָזִיר כִּנְזִירוּת שִׁמְשׁוֹן. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁנַּעֲשׂוּ מַעֲשִׂים אֵלּוּ לְאִישׁ אַחֵר:

כסף משנה האומר הריני כשמשון כבן מנוח וכו'. משנה בפ''ק (דף ד') הריני כשמשון כבן מנוח כבעל דלילה כמי שעקר דלתות עזה כמי שנקרו פלשתים את עיניו הרי זה נזיר שמשון ובגמרא למה לי למיתני כל הלין צריכי דאי אמר הריני כשמשון הו''א שמשון אחרינא קמ''ל כבן מנוח ואי תנא כבן מנוח הו''א איכא דמיתקרי הכי קמ''ל כבעל דלילה וכמי שנקרו פלשתים את עיניו. וכתב הרא''ש וז''ל ה''ג הריני כשמשון בן מנוח כבעל דלילה וכמי שעקר דלתות עזה וכמי שנקרו פלשתים את עיניו למה לי למיתני כל הלין כלומר למה לו לפרש כל כך צריכי דאי תנא וכו' ולא היה במשמעות לשונו לשון נזירות קמ''ל כבעל דלילה לכך צריך כל אלה. ולפי הענין נראה שצריך לפרש כל אלה כשמשון בן מנוח כבעל דלילה או כשמשון בן מנוח כמי שעקר וכו' כשמשון בן מנוח כמי שנקרו וכו' עכ''ל. ובמפרש אחר שכתוב בו שהוא הרא''ש כתוב כלשון הזה ואמרינן בגמ' דאפי' אמר כשמשון בן מנוח לא אמר כלום דהרבה אנשים נקראים כך עד שיאמר אחד מאלו הג' סימנים מובהקים עמו ובאחד מהם סגי ולא בעי כל שלשתן דבגמרא עביד צריכותא עד כבעל דלילה ותו לא. ונראה דאם אמר מג' סימנים הללו אין צריך להזכיר שמשון כיון דלא עביד צריכות מבעל דלילה ואי אמר כבן מנוח פירוש ואי אמר נמי כבן מנוח עכ''ל. והתוס' כתבו וז''ל כשמשון כבן מנוח כבעל דלילה אבל כשמשון לחודיה או כבן מנוח לחודיה לא סגי עד שיאמר שלשתן כדמוכח בגמרא מכאן ואילך גריס ר''ת וכמי שעקר דלתות עזה בוי''ו וכמי שנקרו פלשתים את עיניו דאו או קאמר או שיאמר כמי שעקר או כמי שנקרו וכו' דאי אומר כבעל דלילה לחוד או כמי שעקר לחוד או כמי שנקרו פלשתים את עיניו לחוד דהוי נזיר שמשון דבהא ליכא למיטעי כלל עכ''ל. וכן פירשו שאר מפרשים. ורבינו שכתב מי שאמר הריני נזיר כשמשון ה''ז נזיר מן התגלחת וכו' ואם אמר לא נתכוונתי אלא לאיש אחר ששמו שמשון אינו נזיר נראה מדבריו שמן הסתם הוי נזיר עד שיאמר לשמשון אחר נתכוונתי וזה הפך מה שאמר בגמ' דאפילו אמר כשמשון בן מנוח אינו כלום כל זמן שלא אמר אחד מהשלשה סימנים. וליישב זה נחלקו גאוני עולם כי יש אומרים שיש הפרש בין האומר הריני נזיר כשמשון לאומר הריני כשמשון שהאומר הריני כשמשון כיון שלא הזכיר מלת נזיר אינו כלום ובזה הוא שאמרו בגמרא דאפי' אמר כשמשון בן מנוח אינו כלום עד שיאמר אחד מהג' סימנים ובזה הוא שכתב רבינו בסיפא אבל כשאמר הריני נזיר כשמשון אע''פ שלא אמר יותר ה''ז נזיר מאחר שהזכיר מלת נזיר ובזה הוא שכתב רבינו ברישא דבאומר כשמשון לחודיה ה''ז נזיר מן התגלחת וכו'. והרב ה''ר אליה מזרחי ז''ל כתב זה באחד מהדרכים שכתב ליישב דברי רבינו עם סוגיית הגמ'. ומורי הרב ה''ר יעקב בירב ז''ל כתב להשיב על דברי בעלי סברא זו והעלה דלא שאני לן בין אומר הריני נזיר כשמשון בלא מלת נזיר לאומר הריני נזיר כשמשון. ולזה הסכים הרב ה''ר יעקב ן' חביב ז''ל אלא שמורי הריב''ר ז''ל סובר שדעת רבינו שבין אומר הריני כשמשון בין אומר הריני נזיר כשמשון אינו כלום ואפי' אומר הריני נזיר כשמשון בן מנוח עד שיאמר אחד מהשלשה סימנים וכדאמרינן בגמרא וכמו שפירשו המפרשים. ומה שכתב רבינו ברישא שאם אמר הריני כשמשון הרי זה נזיר מן התגלחת וכו' אין הכוונה שאמר כשמשון בלבד אלא כשאמר כשמשון בן מנוח בעל דלילה וכו' כמו שכתב בסיפא דהכא לא נחית לפרש אופן דיבורו לשיהיה נזיר אלא לומר שאינו אסור מלהטמא למתים ובסוף כתב שאינו נזיר אע''פ שאמר כשמשון בן מנוח עד שיאמר כבעל דלילה וכו' וה''ר יעקב ן' חביב ז''ל סובר שאפילו אמר הריני כשמשון לבד הוי נזיר. וכדמשמע מרישא כדברי רבינו ואין בין האומר כשמשון לבד לאומר כשמשון בן מנוח בעל דלילה אלא שבאומר שמשון לבד אם אמר לא נתכוונתי אלא לאיש אחר ששמו שמשון נאמן ובאומר כשמשון בן מנוח בעל דלילה אע''פ שאמר לא נתכוונתי אלא לאיש אחר ששמו כן לא מהני ליה והוה נזיר ונתלה לפרש כן במה שרבינו כתב ואם אמר לא נתכוונתי אלא לאיש אחר וכו' ארישא שאמר כשמשון לבד ועל פי זה פירש סוגיית הגמ' לדעת רבינו וכתב שכשאמרו בגמרא למה לי למתנא כל הלין כוונתו לומר שפירוש המשנה האומר כשמשון או כבן מנוח או כבעל דלילה ומש''ה קשיא ליה דאמאי כי רוכלא מני להו דהא ודאי דכל אחד מהם הוא מספיק בעצמו והשיב לו דע שלא הבנת המשנה במה שחשבת שכל כינוי מספיק בעצמו לעולם אינו כן שאין מספיק כינוי אחד אלא כשלא יאמר לא נתכוונתי אלא לאיש אחר שאם יאמר כן לא הוי נזיר אבל כשיאמר כל הכינויים אף אם יאמר לאיש אחר נתכוונתי הוי נזיר ולזה רמז הוה אמינא למה שיוכל לטעון ולומר הנודר. והדבר מבורר כמה דחוק הוא פירוש זה וכבר הרגיש הרב בעצמו בחולשת פירוש זה שכתב ואם לא בדרך זה איני רואה לקיים פסק הרמב''ם. ועוד שרבינו גבי כבעל דלילה וכו' כתב ואין אומרים שמא נעשו מעשים אלו לאיש אחר משמע דדוקא בשמא אין אומרים אבל אם הנודר אומר בברי לא נתכוונתי אלא לאיש אחר שנעשו לו מעשים אלו אינו נזיר והיינו מתניתין דסתם נדרים להחמיר ופירושן להקל דנדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים וכו' שהדבר פשוט שכל שומע חרם לא יבין כי אם לחרם ממש ואפילו הכי כי פירש ואמר לא נתכוונתי אלא לחרמו של ים מהני וכן בכל אינך דמתני' ולא גרע בעל דלילה וכו' מכל אינך וזה הפך מה שכתב הרב הנזכר. והרב ה''ר אליה מזרחי ז''ל כתב בדרך שני כדברי הרב ה''ר יעקב ן' חביב ז''ל לחלק בין אומר הריני נזיר כשמשון לאומר כשמשון בן מנוח בעל דלילה שבזה אם אמר לא נתכוונתי אלא לאיש אחר אינו נזיר ובזה אע''פ שאמר כן הוי נזיר וכבר כתבתי מה שקשה על פירוש זה מדתנן סתם נדרים להחמיר ופירושן להקל. ותמהני על הרב ה''ר אליה מזרחי ז''ל שלא שת לבו לפרש לשון הגמ' למה לי למיתנא כל הלין וכו' בענין יסכים לפירושו: ועל פירוש מורי הרב ה''ר יעקב בירב ז''ל ק''ל שרבינו פסק בסמוך שהאומר הריני כבן חנה או כבן אלקנה הרי זה נזיר ולמה כשיאמר הריני כבן מנוח לא יהא נזיר דמאי שנא. ועוד שלפי מה שרצה הוא ז''ל להסכים סברת רבינו עם סברת שאר מפרשים שאפילו יאמר כשמשון בן מנוח אינו כלום עד שיצרף עמהם אחד מהשלשה סימנים ה''ל לרבינו לכתוב בעל דלילה בלא כ''ף ומדכתביה בכ''ף משמע דמילתא באפי נפשה היא ועוד שאף בן מנוח כתוב בקצת נוסחאות רבינו בכ''ף ובגירסת המשנה ג''כ כתובה בכ''ף. לכך נראה לע''ד שלדעת רבינו האומר הריני כשמשון או הריני כבן מנוח הוי נזיר והגירסא הנכונה בו היא כבן מנוח בכ''ף והיא גירסת המשנה ובין שיאמר כשמשון ובין שיאמר כבן מנוח בין שיאמר כבעל דלילה הוי נזיר ומה שאמרו בגמ' למה לי למיתנא כל הלין וכו' ה''פ למה לי למיתנא כל הני חמשה לימא תרי תלת מינייהו ומינייהו ילפינן לשארא ומשני צריכי דאי תנא כשמשון הו''א איכא שמשון אחרינא כלומר הו''א הא דקתני מתני' כשמשון לאו למימרא דאמר האי לישנא ממש דאם כן אינו נזיר דאיכא שמשון אחרינא ואין הוכחה בדבר שהוא מתכוין לקבל נזירות אלא היינו לומר שאמר אחד מהדברים המפורסמים שנעשו לשמשון להכי תנא חמשתן ללמדך שאומר כשמשון לבד או כבן מנוח לבד הוי כאומר כבעל דלילה או כמי שעקר דלתות עזה או כמי שנקרו פלשתים את עיניו. כנ''ל ליישב דעת רבינו. ומורי הרב ה''ר יעקב בירב ז''ל אע''פ שכתב להקל באומר הריני כשמשון לא רצה לסמוך על דבריו לענין מעשה:

טז שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי נְזִיר עוֹלָם הָיָה. לְפִיכָךְ הָאוֹמֵר הֲרֵינִי כִּשְׁמוּאֵל הָרָמָתִי. כְּבֶן חַנָּה. כְּבֶן אֶלְקָנָה. כְּמִי שֶׁשִּׁסֵּף אֶת אֲגַג בַּגִּלְגָּל. וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ. הֲרֵי זֶה נְזִיר עוֹלָם. וְאֵין אוֹמְרִין שֶׁמָּא לְאִישׁ אַחֵר שֶׁמַּעֲשָׂיו כָּאֵלֶּה נִתְכַּוֵּן:

כסף משנה שמואל הרמתי נזיר עולם היה וכו'. משנה בסוף מכילתין (דף ס"ו) נזיר היה שמואל כדברי ר' נהוראי שנאמר ומורה לא יעלה על ראשו נאמר בשמשון מורה ונאמר בשמואל מורה מה מורה האמורה בשמשון נזיר אף מורה האמורה בשמואל נזיר אמר (לו) רבי יוסי והלא אין מורה אלא של בשר ודם אמר לו ר' נהוראי והלא כבר נאמר איך אלך ושמע שאול והרגני שכבר היה עליו מורא של בשר ודם ומשמע דהלכה כרבי נהוראי וכן פסק רבינו שם וכתב תועלת ידיעתנו בשמואל אם הוא נזיר (או לא) למי שאמר הריני כשמואל או שיספר סיפור מסיפוריו כמו שאמרנו בשמשון והלכה כר' נהוראי עכ''ל. ומדבריו אלה יש הוכחה גדולה למה שכתבתי בסמוך שדעת רבינו שהאומר כשמשון לבד או כבן מנוח לבד הוי נזיר שמשון:

יז הָאוֹמֵר הֲרֵינִי נָזִיר מְלֹא הַבַּיִת אוֹ מְלֹא הַקֻּפָּה. בּוֹדְקִין אוֹתוֹ אִם אָמַר לֹא הָיָה בְּדַּעְתִּי שֶׁאֶהֱיֶה נָזִיר כָּל יָמַי וְלֹא נִתְכַּוַּנְתִּי אֶלָּא לְהַאֲרִיךְ זְמַן הַנְּזִירוּת זְמַן מְרֻבֶּה הֲרֵי זֶה נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם בִּלְבַד. וְאִם אָמַר סְתָם נָדַרְתִּי רוֹאִים אֶת הַקֻּפָּה כְּאִלּוּ הִיא מְלֵאָה חַרְדָּל וְיִהְיֶה נָזִיר כָּל יָמָיו. וְיֵשׁ לוֹ לְגַלֵּחַ מִשְּׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְיָבִיא קָרְבְּנוֹתָיו כִּשְׁאָר נְזִירֵי עוֹלָם:

כסף משנה האומר הריני נזיר מלא הבית וכו'. משנה פירקא קמא (דף ח'). ומה שכתב ויש לו לגלח משנים עשר חדש לשנים עשר חדש וכו'. הוא ממה שנתבאר בפרק זה (דף ד') גבי נזיר עולם:

לחם משנה האומר הריני נזיר מלא הבית כו' רואין כאילו היה הקופה מלאה חרדל וכו'. בגמ' בפ''ק דנזיר (דף ה') הקשו וליחזו כאילו מלאה קשואין ודלועין ותירצו דאתי כר''ש דאית ליה ספק נזירות להחמיר ור''י תירץ דאתי אפי' כר' יהודה ומוקי לר' יהודה דאית ליה כרבי גבי הריני נזיר כעפר הארץ דאית ליה דנזירות חדא הוי. וכבר כתבתי למעלה שיש לתמוה על רבינו ז''ל דהוא פסק כר' יהודה דספק נזירות להקל בפ''ב מהלכות אלו גבי הריני נזיר אם יש בכרי זה מאה כור וגם פסק גבי עפר הארץ דלא כרבי דלרבי בעי שיאמר נזירות עלי כעפר הארץ ובסמוך כתב רבינו ז''ל דהאומר כשער ראשי הוי כאומר נזירות עלי כמנין שער ראשי והם דברים סותרים לפי סוגיית הגמרא כדכתיבנא דכיון דאיהו פסק כר' יהודה דספק נזירות להקל ע''כ צריך לומר כרבי כדי שנאמר רואין כאילו הקופה מלאה חרדל דאל''כ מלאה קשואין מבעי ודבריו מתמיהין וצ''ע:

יח הָאוֹמֵר הֲרֵינִי נָזִיר כִּשְׂעַר רֹאשִׁי. אוֹ כַּעֲפַר הָאָרֶץ. אוֹ כְּחוֹל הַיָּם. הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁאָמַר הֲרֵי נְזִירוּת עָלַי כְּמִנְיַן שְׂעַר רֹאשִׁי אוֹ כְּמִנְיַן עֲפַר הָאָרֶץ אוֹ כְּמִנְיַן חוֹל הַיָּם. לְפִיכָךְ יְגַלֵּחַ כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם וְיַתְחִיל לִמְנוֹת נְזִירוּת שְׁנִיָּה שְׁלֹשִׁים יוֹם וִיגַלֵּחַ וְכֵן עַד שֶׁיָּמוּת. וּבְכָל תִּגְלַחַת וְתִגְלַחַת אֵינוֹ שׁוֹתֶה יַיִן וְלֹא מִטַּמֵּא לַמֵּתִים וְאִם שָׁתָה אוֹ נִטְמָא אֲפִלּוּ בְּיוֹם הַתִּגְלַחַת הֲרֵי זֶה לוֹקֶה:

כסף משנה האומר הריני נזיר כשער ראשי וכו'. משנה שם (דף ח') הריני נזיר כשער ראשי וכעפר הארץ וכחול הים הרי זה נזיר עולם ומגלח אחת לשלשים יום רבי אומר אין זה מגלח אחת לשלשים יום אי זהו שמגלח אחת לשלשים האומר הרי עלי נזירות כשער ראשי וכעפר הארץ וכחול הים ופירש המפרש הרי זה נזיר עולם לפי ששערות ראשו מרובים משני חייו ויהא מגלח כל ימיו אחת בסוף שלשים ויביא קרבן רבי אומר אין זה מגלח אחת לשלשים (יום) והאי דקאמר כשער ראשי חדא נזירות אריכא קיבל עליו כשיעור שער ואינו יכול להשלימה ואינו מגלח לעולם אלא אי זהו שמגלח אחת לשלשים יום זה שאמר הרי עלי נזירות כשער ראשי דהואיל ואמר הרי עלי נזירות משמע דקא מפליג בין נזירות לנזירות ויהיה מגלח בסוף כל שלשים (יום) ומביא קרבן עכ''ל. ומה שאמר ובכל תגלחת אינו שותה יין וכו' עד הרי זה לוקה פשוט הוא שהרי אין שום דבר שיבדיל בין נזירות לנזירות לשיהיה מותר ביין או להטמא למתים:

יט הָאוֹמֵר הֲרֵינִי נָזִיר אִם אֹכַל כִּכָּר זוֹ. הֲרֵינִי נָזִיר אִם אֹכָלֶנָּה. הֲרֵינִי נָזִיר אִם אֹכָלֶנָּה. וַאֲכָלָהּ. הֲרֵי זֶה חַיָּב בִּנְזִירוּת כַּמִּנְיָן שֶׁאָמַר וּמוֹנֶה אַחַת אַחַר אַחַת כָּל אַחַת מֵהֶן שְׁלֹשִׁים וּמְגַלֵּחַ בְּסוֹף כָּל שְׁלֹשִׁים וּמֵבִיא קָרְבָּנוֹ:

כסף משנה האומר הריני נזיר אם אוכל ככר זו וכו'. משנה בפ''ב דנדרים (דף י"ז):

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן