הלכות מתנות עניים - פרק תשיעי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות מתנות עניים - פרק תשיעי - היד החזקה לרמב"ם

א כָּל עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יִשְׂרָאֵל חַיָּבִין לְהַעֲמִיד מֵהֶם גַּבָּאֵי צְדָקָה אֲנָשִׁים יְדוּעִים וְנֶאֱמָנִים שֶׁיִּהְיוּ מַחְזִירִין עַל הָעָם מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת וְלוֹקְחִין מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד מַה שֶּׁהוּא רָאוּי לִתֵּן וְדָבָר הַקָּצוּב עָלָיו. וְהֵן מְחַלְּקִין הַמָּעוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת וְנוֹתְנִין לְכָל עָנִי וְעָנִי מְזוֹנוֹת הַמַּסְפִּיקִין לְשִׁבְעָה יָמִים. וְזוֹ הִיא הַנִּקְרֵאת קֻפָּה:

כסף משנה כל עיר שיש בה ישראל וכו'. כן משמע בפרק קמא דבתרא (דף ח':) ובסוף פאה:

ב וְכֵן מַעֲמִידִין גַּבָּאִין שֶׁלּוֹקְחִין בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִכָּל חָצֵר וְחָצֵר פַּת וּמִינֵי מַאֲכָל אוֹ פֵּרוֹת אוֹ מָעוֹת מִמִּי שֶׁמִּתְנַדֵּב לְפִי שָׁעָה. וּמְחַלְּקִין אֶת הַגָּבוּי לָעֶרֶב בֵּין הָעֲנִיִּים וְנוֹתְנִין לְכָל עָנִי מִמֶּנּוּ פַּרְנָסַת יוֹמוֹ. וְזֶהוּ הַנִּקְרָא תַּמְחוּי:

ג מֵעוֹלָם לֹא רָאִינוּ וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּקָהָל מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לָהֶן קֻפָּה שֶׁל צְדָקָה. אֲבָל תַּמְחוּי יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ בּוֹ וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁלֹּא נָהֲגוּ בּוֹ. וְהַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט הַיּוֹם שֶׁיִּהְיוּ גַּבָּאֵי הַקֻּפָּה מַחְזִירִין בְּכָל יוֹם וּמְחַלְּקִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת:

ד בְּתַעֲנִיּוֹת מְחַלְּקִים מְזוֹנוֹת לָעֲנִיִּים. וְכָל תַּעֲנִית שֶׁאָכְלוּ הָעָם וְלָנוּ וְלֹא חִלְּקוּ צְדָקָה לָעֲנִיִּים הֲרֵי אֵלּוּ כְּשׁוֹפְכֵי דָּמִים וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר בַּקַּבָּלָה (ישעיה א-כא) 'צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים'. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁלֹּא נָתְנוּ לָהֶן הַפַּת וְהַפֵּרוֹת שֶׁאוֹכְלִים בָּהֶם הַפַּת כְּגוֹן תְּמָרִים וַעֲנָבִים. אֲבָל אִם אֵחֲרוּ הַמָּעוֹת אוֹ הַחִטִּים אֵינָן כְּשׁוֹפְכֵי דָּמִים:

כסף משנה בתעניות מחלקים וכו'. בפרק אחד דיני ממונות (דף ל"ה) וירושלמי סוף פאה:

ה הַקֻּפָּה אֵינָהּ נִגְבֵּית אֶלָּא בִּשְׁנַיִם שֶׁאֵין עוֹשִׂים שְׂרָרָה עַל הַצִּבּוּר בְּמָמוֹן פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם. וּמֻתָּר לְהַאֲמִין לְאֶחָד הַמָּעוֹת שֶׁל קֻפָּה. וְאֵינָהּ נֶחְלֶקֶת אֶלָּא בִּשְׁלֹשָׁה מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּדִינֵי מָמוֹנוֹת. שֶׁנּוֹתְנִים לְכָל אֶחָד דֵּי מַחֲסוֹרוֹ לְשַׁבָּת. והַתַּמְחוּי נִגְבֶּה בִּשְׁלֹשָׁה שֶׁאֵינוֹ דָּבָר קָצוּב. וּמִתְחַלֵּק בִּשְׁלֹשָׁה:

כסף משנה הקופה אינה נגבית אלא בשנים וכו'. משנה בסוף פאה. ומ''ש מותר להאמין לאחד המעות של קופה. בפ''ק דבתרא (דף ח'). ומ''ש ואינה נחלקת אלא בשלשה וכו' משנה בסוף פאה. ומ''ש והתמחוי נגבה בשלשה וכו'. פרק קמא דבתרא:

ו הַתַּמְחוּי נִגְבֶּה בְּכָל יוֹם. וְהַקֻּפָּה מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת. וְהַתַּמְחוּי לַעֲנִיֵּי עוֹלָם. וְהַקֻּפָּה לַעֲנִיֵּי אוֹתָהּ הָעִיר בִּלְבַד:

ז רַשָּׁאִין בְּנֵי הָעִיר לַעֲשׂוֹת קֻפָּה תַּמְחוּי. וְתַמְחוּי קֻפָּה. וּלְשַׁנּוֹתָן לְכָל מַה שֶּׁיִּרְצוּ מִצָּרְכֵי צִבּוּר. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִתְנוּ כֵּן בְּשָׁעָה שֶׁגָּבוּ. וְאִם הָיָה בַּמְּדִינָה חָכָם גָּדוֹל שֶׁהַכּל גּוֹבִין עַל דַּעְתּוֹ וְהוּא יְחַלֵּק לָעֲנִיִּים כְּפִי מַה שֶּׁיִּרְאֶה. הֲרֵי זֶה רַשַּׁאי לְשַׁנּוֹתָן לְכָל מַה שֶּׁיֵּרָאֶה לוֹ מִצָּרְכֵי צִבּוּר:

ח גַּבָּאֵי צְדָקָה אֵין רַשָּׁאִין לִפְרשׁ זֶה מִזֶּה בַּשּׁוּק. אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה זֶה פּוֹרֵשׁ לַשַּׁעַר וְזֶה פּוֹרֵשׁ לַחֲנוּת וְגוֹבִין:

ט מָצָא הַגַּבַּאי מָעוֹת בַּשּׁוּק לֹא יִתְּנֵם לְתוֹךְ כִּיסוֹ אֶלָּא לְתוֹךְ אַרְנְקִי שֶׁל צְדָקָה. וּכְשֶׁיַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ יִטְלֵם:

י הָיָה הַגַּבַּאי נוֹשֶׁה בַּחֲבֵרוֹ מָנֶה וּפְרָעוֹ בַּשּׁוּק לֹא יִתְּנֵם לְתוֹךְ כִּיסוֹ אֶלָּא לְתוֹךְ אַרְנְקִי שֶׁל צְדָקָה. וּכְשֶׁיַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ יִטְלֵם. וְלֹא יִמְנֶה מָעוֹת הַקֻּפָּה שְׁנַיִם שְׁנַיִם אֶלָּא אֶחָד אֶחָד מִפְּנֵי הַחֲשָׁד שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לב-כב) 'וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל':

יא גַּבָּאֵי צְדָקָה שֶׁאֵין לָהֶם עֲנִיִּים לְחַלֵּק מְצָרְפִין הַמָּעוֹת דִּינָרִין לַאֲחֵרִים אֲבָל לֹא לְעַצְמָן. גַּבָּאֵי תַּמְחוּי שֶׁאֵין לָהֶם עֲנִיִּים לְחַלֵּק מוֹכְרִים לַאֲחֵרִים וְאֵין מוֹכְרִים לְעַצְמָם. וְאֵין מְחַשְּׁבִים בִּצְדָקָה עִם גַּבָּאֵי צְדָקָה. וְלֹא בַּהֶקְדֵּשׁ עִם הַגִּזְבָּרִין. שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב כב-ז) 'אַךְ לֹא יֵחָשֵׁב אִתָּם הַכֶּסֶף הַנִּתָּן עַל יָדָם כִּי בֶּאֱמוּנָה הֵם עוֹשִׂים':

יב מִי שֶׁיָּשַׁב בַּמְּדִינָה שְׁלֹשִׁים יוֹם כּוֹפִין אוֹתוֹ לִתֵּן צְדָקָה לַקֻּפָּה עִם בְּנֵי הַמְּדִינָה. יָשַׁב שָׁם שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים כּוֹפִין אוֹתוֹ לִתֵּן הַתַּמְחוּי. יָשַׁב שָׁם שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים כּוֹפִין אוֹתוֹ לִתֵּן צְדָקָה בִּכְסוּת שֶׁמְּכַסִּים בָּהּ עֲנִיֵּי הָעִיר. יָשַׁב שָׁם תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים כּוֹפִין אוֹתוֹ לִתֵּן צְדָקָה לִקְבוּרָה שֶׁקּוֹבְרִין בָּהּ אֶת הָעֲנִיִּים וְעוֹשִׂין לָהֶם כָּל צָרְכֵי קְבוּרָה:

כסף משנה (ו-יב) התמחוי נגבה בכל יום וכו' עד כל צרכי קבורה. בפ''ק דבתרא: כתב מהרי''ק ואשר תמהת על רבינו משה שכתב ל' יום לקופה ג' חדשים לתמחוי ואמרת דבגמרא דידן ברייתא הויא איפכא. דעו כי חילוק נוסחאות היא בספרים שהרי מצאתיה בשני ספרים כדברי רבינו משה ויש הוכחה לגירסת רבינו דבתוספתא דפאה כתוב שלשים יום לקופה ולגירסא זו הטעם מפני שהקופה יותר מוכרחת מן התמחוי ואין לך מקום שאין בו קופה ויש מקומות שלא נהגו בתמחוי:

יג מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת אָסוּר לוֹ לִטּל מִן הַתַּמְחוּי. הָיוּ לוֹ מְזוֹן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעֻדּוֹת לֹא יִטּל מִן הַקֻּפָּה. הָיוּ לוֹ מָאתַיִם זוּז אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶם [אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים זוּז וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶם] הֲרֵי זֶה לֹא יִטּל לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעֲשֵׂר עָנִי. הָיוּ לוֹ מָאתַיִם חָסֵר דִּינָר אֲפִלּוּ אֶלֶף נוֹתְנִין לוֹ כְּאֶחָד הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִקַּח. הָיוּ בְּיָדוֹ מָעוֹת וַהֲרֵי הֵן עָלָיו חוֹב אוֹ שֶׁהָיוּ מְמֻשְׁכָּנִים לִכְתֻבַּת אִשְׁתּוֹ הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִקַּח:

יד עָנִי שֶׁצָּרִיךְ וְיֵשׁ לוֹ חָצֵר וּכְלֵי בַּיִת אֲפִלּוּ הָיוּ לוֹ כְּלֵי כֶּסֶף וּכְלֵי זָהָב אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִמְכֹּר אֶת בֵּיתוֹ וְאֶת כְּלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ אֶלָּא מֻתָּר לִקַּח. וּמִצְוָה לִתֵּן לוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּכְלֵי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּמַלְבּוּשׁ וּמַצָּעוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אֲבָל אִם הָיוּ כְּלֵי כֶּסֶף וּכְלֵי זָהָב כְּגוֹן מִגְרֶדֶת אוֹ עֵלִי וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מוֹכְרָן וְלוֹקֵחַ פָּחוֹת מֵהֶן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ לִגְבּוֹת מִן הָעָם. אֲבָל אַחַר שֶׁגָּבָה הַצְּדָקָה מְחַיְּבִים אוֹתוֹ לִמְכֹּר כֵּלָיו וְלִקַּח אֲחֵרִים פְּחוּתִין מֵהֶם וְאַחַר כָּךְ יִטּל:

כסף משנה (יג-יד) מי שיש לו מזון שתי סעודות וכו' עד ומצוה ליתן לו. משנה בסוף פאה: ומ''ש במה דברים אמורים בכלי אכילה ושתיה וכו'. בפ' מציאת האשה (דף ס"ח) שם אוקימתא דרבא. ומ''ש במה דברים אמורים קודם שיגיע לגבות מן העם וכו'. שם אוקימתא דרב פפא שלענין דינא לא פליגי וכן דעת הרי''ף:

טו בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ לָעִיר וְתַמּוּ לוֹ הַמָּעוֹת בַּדֶּרֶךְ וְאֵין לוֹ עַתָּה מַה יֹּאכַל הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִקַּח לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעֲשַׂר עָנִי וְלֵהָנוֹת מִן הַצְּדָקָה. וְלִכְשֶׁיַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם שֶׁהֲרֵי עָנִי הָיָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה לֶעָנִי שֶׁהֶעֱשִׁיר שֶׁאֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם:

כסף משנה בעה''ב שהיה מהלך וכו'. משנה בפרק חמישי דפאה וכחכמים:

טז מִי שֶׁהָיוּ לוֹ בָּתִּים שָׂדוֹת וּכְרָמִים וְאִם מוֹכְרָן בִּימֵי הַגְּשָׁמִים מוֹכְרָן בְּזוֹל וְאִם הִנִּיחָן עַד יְמוֹת הַחַמָּה מוֹכְרָן בְּשׁוְֹיֵהֶן. אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִמְכֹּר אֶלָּא מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מַעֲשַׂר עָנִי עַד חֲצִי דְּמֵיהֶן וְלֹא יִדְחֹק עַצְמוֹ וְיִמְכֹּר שֶׁלֹּא בִּזְמַן מְכִירָה:

יז הָיוּ שְׁאָר הָאָדָם לוֹקְחִין בְּיֹקֶר וְהוּא אֵינוֹ מוֹצֵא שֶׁיִּקַּח מִמֶּנּוּ אֶלָּא בְּזוֹל מִפְּנֵי שֶׁהוּא דָּחוּק וְטָרוּד אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִמְכֹּר. אֶלָּא אוֹכֵל מַעֲשַׂר עָנִי וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁיִּמְכֹּר בְּשָׁוֶה וְיֵדְעוּ הַכּל שֶׁאֵינוֹ דָּחוּק לִמְכֹּר:

כסף משנה (טז-יז) מי שהיו לו בתים וכו' עד שאינו דחוק למכור. בפ''ק דב''ק (דף ז') תניא הרי שהיו לו בתים שדות וכרמים ואינו מוצא למכור מאכילין אותו מעשר עני עד מחצה הוי בה רבה היכי דמי אי דזול ארעתא דכולי עלמא ודיליה נמי זלא בהדייהו אפילו פורתא נמי לא ליספו ליה ואי דאייקור ארעתא דכולי עלמא ודיליה איידי דעייל ונפיק אזוזי זלא ארעיה אפילו טובא נמי ליספו ליה (והדר אמר רבה) לא נצרכה אלא דביומי ניסן יקרא ארעא וביומי תשרי זלא ארעא דכולי עלמא נטרי עד ניסן ומזבני והאי הואיל ואצטריכו ליה זוזי השתא עד פלגא אורחיה למיזל טפי לאו אורחיה למיזל. זו היא גירסת הרי''ף ופירשו התוספות גירסא זו דמיירי בששויים הרבה ועד מחצה היינו עד שימצא מי שיקנה אותם בחצי דמיהם לכל הפחות. ואפי' פורתא נמי לא ליספו ליה פירוש אפילו הוזלו כ''כ שאפילו במחצה לא יתנו לו לא ליספו כיון דזיל ארעתא דכולי עלמא ושוות מאתים לפי הזול. אפי' טובא נמי ליספו ליה פי' אפי' שמוצא שיקנו טפי ממחצה מ''מ ליספו ליה עד שימצא למכור בשוויין דאין מוצא למכור לפי שרואים שהוא דחוק: וכתב רבינו ירוחם שכ''פ הר''ר יונה וסיים בה לא נצרכה וכו'. כלומר אם ישוו מחצה בדמיהם ימכרם ולא יטול מעשר עני. טפי לאו אורחיה כלומר ויש לו לתלות שבשביל דחקו למכור אינו מוצא חצי שוויין שישוו בניסן ומאכילין אותו מעשר עני עד שימצא חצי דמיהם. וכתב סמ''ג כל רבותינו הקדמונים בצרפת אומרים שזו הגירסא ופי' זה עיקר. ולאפוקי מגירסת רש''י ופירושו. ודברי רבינו פשוטים שהם כגי' רי''ף אלא שמ''ש שמאכילין אותו מעשר עני עד חצי דמיהם הוא שלא כמו שפירשו לדעת הרי''ף שהם פירשוה לדעתו דהיינו לומר שמאכילין אותו מעשר עני עד שימצא מי שיקנה אותם בחצי דמיהם ורבינו נראה שמפרש מאכילים אותו עד חצי דמי הקרקעות משום דעד פלגא אורחיה למיזל טפי לא ואע''פ שאפשר לדחוק ולפרש לשון רבינו דה''ק מאכילין אותו עד שימצא למכור בחצי דמיהם מכל מקום פשט לשונו משמע הכי אלא דה''ק מאכילין אותו עד חצי דמי הקרקעות. ורבינו השמיט דין זול ארעתא דכולי עלמא ודיליה נמי זל בהדייהו אפילו פורתא נמי לא ליספו ליה והטעם משום דמילתא דפשיטא היא:

יח עָנִי שֶׁגָּבוּ לוֹ כְּדֵי לְהַשְׁלִים מַחֲסוֹרוֹ וְהוֹתִירוּ עַל מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ הֲרֵי הַמּוֹתָר שֶׁלּוֹ. וּמוֹתַר עֲנִיִּים לָעֲנִיִּים. וּמוֹתַר שְׁבוּיִים לַשְּׁבוּיִים. מוֹתַר שָׁבוּי לְאוֹתוֹ שָׁבוּי. מוֹתַר מֵתִים לַמֵּתִים. מוֹתַר הַמֵּת לְיוֹרְשָׁיו:

כסף משנה עני שגבו לו וכו' עד ליורשיו. משנה פרק שני דשקלים:

יט עָנִי שֶׁנָּתַן פְּרוּטָה לַתַּמְחוּי אוֹ פְּרוּטָה לַקֻּפָּה מְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ. וְאִם לֹא נָתַן אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִתֵּן. נָתְנוּ לוֹ בְּגָדִים חֲדָשִׁים וְהֶחֱזִיר לָהֶן אֶת הַשְּׁחָקִין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ. וְאִם לֹא נָתַן אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִתֵּן:

כסף משנה עני שנתן פרוטה וכו' עד סוף הפרק. תוספתא פ''ד דפאה:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן