הלכות מקואות - פרק שמיני - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות מקואות - פרק שמיני - היד החזקה לרמב"ם

א כָּל הַמְעֹרָב לַמִּקְוֶה הֲרֵי הוּא כְּמִקְוֶה וּמַטְבִּילִין בּוֹ. גּוּמוֹת הַסְּמוּכוֹת לְפִי הַמִּקְוֶה וּמְקוֹם רַגְלֵי פַּרְסוֹת בְּהֵמָה שֶׁהָיוּ בָּהֶן מַיִם מְעֹרָבִין עִם מֵי הַמִּקְוֶה כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד מַטְבִּילִין בָּהֶן:

כסף משנה כל המעורב למקוה וכו'. ריש פרק ו' דמקואות: ומה שכתב גומות הסמוכות לפי המקוה ומקום רגלי פרסות בהמה וכו'. שם בפרק חמישי מטבילין בחריצין ובנעיצין ובפרסת החמור המעורבת בבקעה:

ב חוֹרֵי הַמְּעָרָה וְסִדְקֵי הַמְּעָרָה מַטְבִּילִין בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַמַּיִם שֶׁבָּהֶן מְעֹרָבִין עִם מֵי הַמִּקְוֶה אֶלָּא בְּכָל שֶׁהוּא:

כסף משנה חורי המערה וכו'. רפ''ו דמקואות:

ג מַחַט שֶׁהָיְתָה נְתוּנָה עַל מַעֲלוֹת הַמִּקְוֶה וְהָיָה מוֹלִיךְ וּמֵבִיא בַּמַּיִם כֵּיוָן שֶׁעָבַר עָלֶיהָ הַגַּל טְהוֹרָה:

כסף משנה מחט שהיתה נתונה וכו'. בסוף פרק ז' דמקואות:

ד עוּקָה שֶׁבְּתוֹךְ מִקְוֶה אִם הָיְתָה הַקַּרְקַע הַמַּבְדֶּלֶת בֵּין הָעוּקָה וְהַמִּקְוֶה בְּרִיאָה וִיכוֹלָה לְהַעֲמִיד אֶת עַצְמָהּ אֵין מַטְבִּילִין בַּמַּיִם שֶׁבָּעוּקָה עַד שֶׁיִּהְיוּ מְעֹרָבִין עִם הַמִּקְוֶה כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד. וְאִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַעֲמִיד אֶת עַצְמָהּ אֲפִלּוּ אֵינָן מְעֹרָבִין אֶלָּא בְּכָל שֶׁהוּא מַטְבִּילִין בָּהֶן:

כסף משנה עוקה שבתוך וכו'. שם:

ה כֹּתֶל שֶׁבֵּין שְׁנֵי מִקְוָאוֹת שֶׁנִּסְדַּק לִשְׁנַיִם מִצְטָרְפִין וְאִם הָיָה בִּשְׁנֵיהֶן אַרְבָּעִים סְאָה מַטְבִּילִין בְּכָל אֶחָד מֵהֶן. וְאִם נִסְדַּק לָעֵרֶב אֵין מִצְטָרְפִין עַד שֶׁיִּהְיֶה בְּמָקוֹם אֶחָד כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד. נִפְרַץ הַכֹּתֶל מִלְּמַעְלָה אִם נִתְעָרְבוּ הַמַּיִם לְמַעְלָה מִן הַכֹּתֶל כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם עַל רֹחַב שְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד מִצְטָרְפִין:

כסף משנה כותל שבין שני מקואות וכו'. ריש פרק ו' דמקואות וכת''ק ופירש רבינו שתי הוא הארוך וכמוהו בכותל מלמעלה למטה וערב הרחב וכמוהו בכותל מימין לשמאל וכן פירש הראב''ד בספר בעלי הנפש ורבינו שמשון והרא''ש פירשו בהיפך:

ו כַּמָּה הוּא שִׁעוּר הַנֶּקֶב שֶׁהוּא כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד. בְּרֹחַב שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת שֶׁל כָּל אָדָם וְחוֹזְרוֹת בּוֹ. וְאֵינָן בַּגּוּדָל אֶלָּא שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת רִאשׁוֹנוֹת מִן הָאַרְבַּע שֶׁבְּפַס הַיָּד. כָּל שֶׁיַּעֲמֹד כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד מְמַעֵט וַאֲפִלּוּ בִּדְבָרִים שֶׁהֵן מִבְּרִיָּתוֹ שֶׁל מַיִם. סָפֵק יֵשׁ בַּנֶּקֶב כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד סָפֵק אֵין בּוֹ אֵין מִצְטָרְפִין מִפְּנֵי שֶׁעִקַּר הַטְּבִילָה מִן הַתּוֹרָה וְכָל שֶׁעִקָּרוֹ מִן הַתּוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁעוּרוֹ הֲלָכָה סְפֵק שִׁעוּרוֹ לְהַחְמִיר:

כסף משנה כמה הוא שיעור הנקב וכו'. שם עירוב מקואות כשפופרת הנאד כעביה וכחללה בשתי אצבעות חוזרות למקומן ואיתא בפ''ק דיבמות (דף ט"ו) ובחגיגה פ''ג ופי' חוזרות למקומן שהן מתהפכות בריוח בחלל הנקב: ומ''ש ואינם בגודל אלא שתי אצבעות ראשונות וכו'. בתוספתא שתי אצבעות שאמרו בבינוניות של כל אדם ולא מארבע בטפח: כל שיעמוד כשפופרת הנאד וכו'. בפרק ששי דמקואות ודלא כרבן שמעון בן גמליאל: ספק שיש בנקב וכו'. שם:

ז מְטַהֲרִין אֶת הַמִּקְוָאוֹת הָעֶלְיוֹן מִן הַתַּחְתּוֹן וְהָרָחוֹק מִן הַקָּרוֹב. כֵּיצַד. מְבִיאִין סִילוֹן שֶׁל חֶרֶס אוֹ שֶׁל אֲבָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁאֵין הַסִּילוֹנוֹת * פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה וּמַנִּיחַ אֶת יָדָיו תַּחְתָּיו עַד שֶׁיִּתְמַלֵּא מַיִם וּמוֹשְׁכוֹ וּמַשִּׁיקוֹ עַד שֶׁיִּתְעָרֵב הַמַּיִם שֶׁבַּסִּילוֹן עִם מֵי הַמִּקְוֶה כְּאֶחָד אֲפִלּוּ כְּשַׂעֲרָה דַּיּוֹ וַהֲרֵי שְׁנֵי הַמִּקְוָאוֹת שֶׁהַסִּילוֹן בֵּינֵיהֶן כְּמִקְוֶה אֶחָד:

ההראב"ד פוסלין את המקוה. א''א בתוספתא ואם היה הסילון כפוף כל שהוא פוסל וקשיא לי שהרי אמרו במשנה הכלים הטהורים שבכלי חרס הסילונות אע''פ שהם כפופים ואע''פ שמקבלים ואולי אע''פ שהן טהורין לעצמן מ''מ כיון שבני קבלה הם ומקבלין פסולין למקוה מידי דהוה אכלי גללים וכיוצא בהן מפני שיש עליהן תורת כלי קיבול:

כסף משנה מטהרין את המקואות וכו'. ג''ז שם ופי' רבינו שמשון העליון כגון שני מקואות בשיפועו של הר העליון אין בו מ' סאה והתחתון יש בו מ' סאה או יותר מביא סילון ונותן ראשו אחד בעליון וראשו אחד בתחתון וצריך להעמיק ראשו העליון בתוך המקוה החסר עד שירדו למטה שיהו מושקים למטה למקוה השלם כחוט השערה ליחשב כמקוה אחד וטובל אפי' בעליון ופעמים שלמעלה מגיעים המים עד שפת הסילון ובראשו של מטה מועטים כחוט השערה ולכך נקט מניח ידיו תחתיו שלא יצאו מים לחוץ כשמתמלא עד שעה שהשיק ולכך נקט הרחוק מן הקרוב ולא חיישינן שמא בא אדם והפסיק השקתו דלא עלתה לו טבילה וקשיא היאך מתחברים ע''י כחוט השערה וגבי כותל קתני כשפופרת הנאד או כקליפת השום ונראה לפרש דלא איירי הכא בחסר אלא בשלם אלא שהוא שאוב ומשיקו לכשר להכשירו וסגי בחוט השערה דהיה לו בשאובה דרבנן ושמא מטעם זה לא חיישינן בסילון אפי' יהא קטפרס עכ''ל: כתב הראב''ד שאין הסילונות פוסלים את המקוה א''א בתוספתא ואם היה הסילון כפוף כל שהוא פוסלו וכו'. ואני אומר דהא דתנן בפ''ד דמקואות סילון שהוא צר מכאן ומכאן ורחב מן האמצע אינו פוסל מפני שלא נעשה לקבלה הויא תיובתיה דהראב''ד אלא ע''כ לומר דהאי תוספתא מיירי כשעשאו כפוף על דעת קבלה:

ח שָׁלֹשׁ גֻּמּוֹת שֶׁבַּנַּחַל הַתַּחְתּוֹנָה וְהָעֶלְיוֹנָה שֶׁל עֶשְׂרִים סְאָה וְהָאֶמְצָעִית שֶׁל אַרְבָּעִים וְשֶׁטֶף שֶׁל גְּשָׁמִים עוֹבֵר בְּתוֹךְ הַנַּחַל אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נִכְנָס לְתוֹכָן וְיוֹצֵא מִתּוֹכָן אֵין זֶה עֵרוּב. וְאֵין מַטְבִּילִין אֶלָּא בָּאֶמְצָעִית שֶׁאֵין הַמַּיִם הַנִּזְחָלִין מְעָרְבִין אֶלָּא אִם כֵּן עָמְדוּ:

כסף משנה שלש גומות שבנחל וכו'. תוספתא פרק ג' דמקואות שלש גומות שבנחל העליונה ותחתונה של כ' כ' סאה והאמצעית של מ' סאה וכו' רבי יהודה אומר רבי מאיר היה אומר מטבילין בין בתחתונה בין בעליונה ואני אומר בתחתונה ולא בעליונה וחכ''א בין כך ובין כך אין מטבילין אלא באמצעית שיש בה מ' סאה ופסק כחכמים ונראה מדברי רבינו שאינו מפרש מחלוקתם בגוד אחית וגוד אסיק כדמשמע בפרק אין דורשין אלא באם המים הנזחלים מערבין המקואות וצריך טעם למה שינה ממאי דמשמע בגמרא דמפרש פלוגתייהו וצ''ל דהיא היא דמאיזה טעם אין המים הנזחלין מערבין את המקואות משום דלית ליה לא גוד אסיק ולא גוד אחית. וכתב הריב''ש בתשובה וז''ל והא דמשמע בפרק אין דורשין דבגוד אחית לא פליגי דלכ''ע אמרינן היינו ר''מ ור''י אבל רבנן דפליגי עלייהו בתוספתא ס''ל דאין קטפרס לעולם חיבור אפי' ע''י גוד אחית עכ''ל. ולי נראה שרבינו מפרש שלא אמרו בפרק אין דורשין דפליגי בגוד אסיק אלא ר''מ ורבי יהודה אבל חכמים טעמייהו משום דאין מים הנזחלים מערבים את המקואות:

ט טִיט רַךְ שֶׁהַפָּרָה שׁוֹחָה וְשׁוֹתָה מִמֶּנּוּ הֲרֵי זֶה נִמְדָּד עִם הַמִּקְוֶה. הָיָה עָבֶה עַד שֶׁאֵין הַפָּרָה שׁוֹחָה וְשׁוֹתָה אֵינוֹ נִמְדָּד עִמּוֹ:

כסף משנה טיט רך שהפרה שוחה ושותה ממנו וכו'. בפ''ב דזבחים (דף כ"ב):

י מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם וְטִיט מַטְבִּילִין בַּטִּיט וּבַמַּיִם. בְּאֵי זֶה טִיט מַטְבִּילִין בַּטִּיט הָרַךְ שֶׁהַמַּיִם צָפִין עַל גַּבָּיו. הָיוּ הַמַּיִם מִצַּד אֶחָד וְהַטִּיט הָרַךְ מִצַּד אַחֵר מַטְבִּילִין בַּמַּיִם וְלֹא בַּטִּיט:

כסף משנה מקוה שיש בו מ' סאה מים וטיט וכו'. בסוף פ''ב דמקואות וכרבי יהושע:

יא כָּל שֶׁתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ מִן הַמַּיִם כְּגוֹן יַבְחוּשִׁין אֲדֻמִּין מַטְבִּילִין בּוֹ. וּמַטְבִּילִין בְּעֵינוֹ שֶׁל דָּג:

כסף משנה כל שתחילת ברייתו מן המים וכו'. בפרק שני דזבחים ואמרינן בגמרא אפי' בעיניה נמי ופירש''י אפי' אם כל המקוה נעשה מהם: ומ''ש ומטבילין בעינו של דג. ג''ז שם ופירש''י דג גדול שנימוק שומן עינו בחורו:

יב מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מְכֻוָּנוֹת וְיָרְדוּ שְׁנַיִם וְטָבְלוּ זֶה אַחַר זֶה אַף עַל פִּי שֶׁרַגְלָיו שֶׁל רִאשׁוֹן נוֹגְעוֹת בַּמַּיִם הָרִאשׁוֹן טָהוֹר וְהַשֵּׁנִי בְּטֻמְאָתוֹ שֶׁהֲרֵי חָסְרוּ הַמַּיִם מֵאַרְבָּעִים סְאָה. הִטְבִּיל בּוֹ תְּחִלָּה סָגוֹס עָבֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְהִגְבִּיהוֹ אִם הָיְתָה מִקְצָת הַסָּגוֹס נוֹגַעַת בַּמַּיִם הֲרֵי הַטּוֹבֵל בָּאַחֲרוֹנָה טָהוֹר שֶׁהֲרֵי הַמַּיִם כֻּלָּן מְעֹרָבִין. הִטְבִּיל בּוֹ אֶת הַמִּטָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁדָּחַק רַגְלֵי הַמִּטָּה בְּטִיט עָבֶה שֶׁבְּקַרְקַע הַמִּקְוֶה עַד שֶׁצָּפוּ הַמַּיִם עָלֶיהָ לְמַעְלָה הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה שֶׁהֲרֵי לֹא נִטְבְּעוּ בַּטִּיט עַד שֶׁטָּבְלוּ בַּמַּיִם תְּחִלָּה. הִטְבִּיל בּוֹ יוֹרָה גְּדוֹלָה הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה כְּשֶׁהָיְתָה מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם נִתָּזִין וְיוֹצְאִין חוּץ לַמִּקְוֶה וְנִמְצָא חָסֵר מֵאַרְבָּעִים. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. מוֹרִידָהּ דֶּרֶךְ פִּיהָ וְהוֹפְכָהּ בַּמִּקְוֶה וּמַטְבִּילָהּ וּמַעֲלֶה אוֹתָהּ דֶּרֶךְ שׁוּלֶיהָ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ שְׁאוּבִים וְיַחְזְרוּ לַמִּקְוֶה וְיִפְסְלוּהוּ:

כסף משנה מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות וכו'. בפ''ז דמקואות וכת''ק ובפ''ב דחגיגה (דף י"ט) אמרו שלא נחלקו אלא במעלות דרבנן אבל לעלות מטומאה גמורה לטהרה ד''ה טמא: הטביל בו תחילה סגוס עבה וכו'. שם וא''ת מאחר שפסק רבינו בסמוך כת''ק דשני טמא אע''פ שרגליו של ראשון נוגעות במים היאך פסק בהטביל בו סגוס עבה והגביהו אם היה מקצת הסגוס נוגע במים הטובל באחרונה טהור שהרי כולם מעורבים ומאי שנא מרגליו של ראשון נוגעות במים תירץ הריב''ש בתשובה שהסגוס עבה הוא בולע את המים ואינו כמו האדם שאין המים בלועים בעצם חלקיו אלא בשטח גופו וכיון שטופח על גופו אינו חיבור הרי נחסרו המים אבל הסגוס העבה הוא בלוע הרבה מן המים ולזה כשקצתו הוא במים הרי הוא כאילו כל המים הבלועים בבגד בקצתו של מעלה נוגעים במים שבקצתו שבתוך המים והרי כל המים מעורבים למקוה עכ''ל. וק''ל על תירוץ זה דמה לי שיהיו בלועים בעצם חלקיו ומה לי שיהא טופח על גופו ומה טעם הוא לומר שבשביל שהסגוס בלוע מים הרבה יהיה חיבור ומה שכתב וכיון שטופח שעל גופו אינו חיבור קשה שזהו מערכה על הדרוש לכן נ''ל שהטעם משום דכשהגביה קצת הסגוס אינו כ''כ קטפרס כמו שהוא האדם ועי''ל שהטעם מפני שאין על האדם אלא טופח ואפשר שבקצת מקומות נקוב ונמצא שאינו חיבור: הטביל בו את המטה וכו'. בספ''ז דמקואות: הטביל בו יורה וכו'. תוספתא פ''ו דמקואות:

יג מִקְוֶה שֶׁמֵּימָיו מְרֻדָּדִין כּוֹבֵשׁ אֲפִלּוּ חֲבִילֵי קַשׁ וַחֲבִילֵי קָנִים בְּתוֹךְ הַמַּיִם וּמִן הַצְּדָדִין עַד שֶׁיֵּעָרְמוּ הַמַּיִם לְמַעְלָה וְיוֹרֵד וְטוֹבֵל לְתוֹכָן:

כסף משנה מקוה שמימיו מרודדין וכו'. משנה ספ''ג דמקואות:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן