הלכות מקואות - פרק שלישי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות מקואות - פרק שלישי - היד החזקה לרמב"ם

א וְאֵלוּ חוֹצְצִין בְּכֵלִים. הַזֶּפֶת וְהַחֵמָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. הַזֶּפֶת שֶׁבַּכּוֹס וְשֶׁבַּצְּלוֹחִית מִתּוֹכָן חוֹצְצִין מֵאֲחוֹרֵיהֶן אֵינָן חוֹצְצִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים מִבֵּית הָאֻמָּן. אֲבָל מִבַּעַל הַבַּיִת בֵּין מִתּוֹכָן בֵּין מֵאֲחוֹרֵיהֶן חוֹצְצִין. הַזֶּפֶת שֶׁבַּתַּמְחוּי וְשֶׁבַּקְּעָרָה בֵּין מִתּוֹכָן בֵּין מֵאֲחוֹרֵיהֶן בֵּין מִבַּעַל הַבַּיִת בֵּין מִבֵּית הָאֻמָּן חוֹצְצִין:

ב הַמּוֹר וְהַקּוֹמוֹס בֵּין בְּכוֹס בֵּין בִּצְלוֹחִית בֵּין בְּתַמְחוּי וּקְעָרָה בֵּין מִבַּעַל הַבַּיִת בֵּין מִבֵּית הָאֻמָּן בֵּין מִתּוֹכָן בֵּין מֵאֲחוֹרֵיהֶן חוֹצְצִין. הָיָה זֶפֶת אוֹ חֵמָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן עַל הַטַּבְלָא וְעַל הַשֻּׁלְחָן וְעַל הַדַּרְגָּשׁ אִם הָיוּ נְקִיִּים חוֹצְצִין מִפְּנֵי שֶׁמַּקְפִּיד עֲלֵיהֶן. וְעַל הַבְּלוּסִין אֵינָן חוֹצְצִין מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עֲלֵיהֶן:

ג הָיוּ עַל מִטּוֹת בַּעַל הַבַּיִת חוֹצְצִין עַל מִטּוֹת שֶׁל עָנִי אֵינָן חוֹצְצִין. עַל אֻכַּף בַּעַל הַבַּיִת חוֹצֵץ וְעַל זַקָּקִין אֵינוֹ חוֹצֵץ. עַל הַמִּרְדַּעַת מִשְּׁנֵי צְדָדִין חוֹצֵץ:

כסף משנה (א-ג) ואלו חוצצין בכלים הזפת והחמר. משנה פרק ט' דמקואות: הזפת שבכוס ושבצלוחית וכו' הזפת שבתמחוי וכו' המור והקומוס וכו'. בתוספתא דמקואות פרק שביעי: היה זפת או חמר וכיוצא בהן וכו' עד על המרדעת. משנה פרק ט' דמקואות: ומה שכתב על המרדעת משני צדדין. בסוף פרק אלו קשרים (שבת דף קי"ד):

ד הָיוּ זֶפֶת אוֹ חֵמָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן עַל בִּגְדֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֲפִלּוּ מִצַּד אֶחָד חוֹצֵץ מִפְּנֵי שֶׁמַּקְפִּידִין עַל מַלְבּוּשָׁן לִהְיוֹת נָקִי. עַל בִּגְדֵי עַמֵּי הָאָרֶץ מִשְּׁנֵי צְדָדִין חוֹצֵץ מִצַּד אֶחָד אֵינוֹ חוֹצֵץ:

כסף משנה ומ''ש על בגד תלמידי חכמים וכו'. משנה פרק ט' דמקואות ושבת קי''ד וכרבי יוסי:

ה הָיוּ עַל הַמִּטְפָּחוֹת שֶׁל זַפָּתִים וְשֶׁל יוֹצְרִים וְשֶׁל מְפַסְּלֵי אִילָנוֹת אֵינָן חוֹצְצִין:

כסף משנה היו על המטפחות וכו'. שם (דף קל"ד):

ו טַבָּח שֶׁהָיָה דָּם עַל בְּגָדָיו אֵינוֹ חוֹצֵץ מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד:

כסף משנה טבח שהיה דם על בגדו וכו'. בס''פ דם חטאת (דף צ"ח):

ז מוֹכֵר רְבָב שֶׁהָיָה רְבָב עַל בִּגְדוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. הָיָה הַטַּבָּח מוֹכֵר רְבָב וְהָיָה עַל בִּגְדוֹ דָּם וּרְבָב הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם חוֹצֵץ מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁנַיִם וּמַקְפִּיד אוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ שֶׁהֲרֵי מְלַאכְתּוֹ הִיא וְאֵינוֹ מַקְפִּיד:

כסף משנה ומ''ש ה''ז ספק אם חוצץ וכו'. שם בעיא דלא איפשיטא:

ח הָיָה הַזֶּפֶת אוֹ הַחֵמָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן עַל הַסַּנְדָּל מִתּוֹכוֹ. מִלְּמַעְלָה חוֹצֵץ מִלְּמַטָּה אֵינוֹ חוֹצֵץ. עַל הַסַּפְסָל מִלְּמַעְלָה אוֹ מִן הַצְּדָדִין חוֹצֵץ מִלְּמַטָּה אֵינוֹ חוֹצֵץ:

ט לִכְלוּכֵי צוֹאָה שֶׁבַּכִּסֵּא וְשֶׁבַּקַּתֵּדְרָה הַמְכֻבָּשִׁין בֵּין מִתּוֹכָן בֵּין מֵאֲחוֹרֵיהֶן בֵּין מִלְּמַטָּה בֵּין מִן הַצְּדָדִין אֵינָן חוֹצְצִין מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם מַעֲבִירִין אוֹתָן. אֲבָל לִכְלוּכֵי שְׁמָרִים שֶׁבַּכּוֹס וְשֶׁבַּצְּלוֹחִית וְהַמּוֹךְ שֶׁבַּשֵּׁיר וְשֶׁבַּזּוֹג. וְהַטִּיט וְהַבָּצֵק שֶׁעַל יַד הַקּוֹרְדוֹם וְשֶׁעַל יַד הַמַּגְרֵפָה [אֵינָן חוֹצְצִין. הִגְלִידוּ] חוֹצְצִין:

כסף משנה (ח-ט) היה הזפת או החמר וכו' לכלוכי צואה וכו' אבל לכלוכי שמרים וכו'. תוספתא דמקואות פ''ז אלא שבסוף כתוב שם שע''י הקרדום ושע''י המגריפה אינן חוצצין הגלידו הרי אלו חוצצין ונראה שהיא נוסחא נכונה וצריך להגיה כן בלשון רבינו:

י דָּבָר בָּרוּר הוּא שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ בְּזֶפֶת וּבְחֵמָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁאֵינָן חוֹצְצִין בְּכֵלִים מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד הוּא לְפִיכָךְ אִם הָיָה רֹב הַכְּלִי חָפוּי בְּזֶפֶת אוֹ בְּחֵמָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד. אֵין בְּדָבָר זֶה הֶפְרֵשׁ בִּכְלִי מִן הַכֵּלִים אֶלָּא כָּל הַכֵּלִים שָׁוִין בְּדָבָר זֶה:

כסף משנה דבר ברור הוא וכו' אין בדבר זה הפרש וכו'. דברים פשוטים הם:

יא כָּל יְדוֹת הַכֵּלִים שֶׁהֵן חֲלוּלִין שֶׁהִכְנִיסָן שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּן. אוֹ שֶׁהִכְנִיסָן כְּדַרְכָּן וְלֹא מֵרְקָן. אוֹ שֶׁהָיוּ שֶׁל מַתֶּכֶת וְנִשְׁבְּרוּ. לֹא עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה:

יב כְּלִי שֶׁהָפַךְ פִּיו לְמַטָּה וְהִטְבִּילוֹ כְּאִלּוּ לֹא טָבַל מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַמַּיִם * נִכְנָסִין בְּכֻלּוֹ. הָיָה בּוֹ מָקוֹם שֶׁאֵין הַמַּיִם נִכְנָסִין בּוֹ עַד שֶׁיַּטֶּנּוּ עַל צִדּוֹ לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה עַד שֶׁיַּטֶּנּוּ עַל צִדּוֹ:

ההראב"ד נכנסים בכולו היה בו מקום. א''א זה עשה תחת שראה במשנה הטבילו כדרכו בלא זרבובית עד שיטהו על צדו לא ידע מהו זה ושם לו פתרון לפי שכלו ואנו כבר הסכמנו עליו והעמדנו על מה שראינו בויק''ר (פ"ה) השותים במזרקי יין זרבוביות והוא קנישקנין והכלי שאין לו אלא נקב אחד אין המים נכנסין בכולו מפני הרוח וכשיש בו קנה פתוח מן הצד נכנסין בו:

יג כְּלִי שֶׁהוּא צַר מִכָּאן וּמִכָּאן וְרָחָב בָּאֶמְצַע אֵינוֹ טָהוֹר עַד שֶׁיַּטֶּנּוּ עַל צִדּוֹ:

יד צְלוֹחִית שֶׁפִּיהָ שׁוֹקֵעַ אֵינָהּ טְהוֹרָה עַד שֶׁיַּטֶּנָּה עַל צִדָּהּ:

טו קַלְמָרִין אֵינָהּ טְהוֹרָה עַד שֶׁיִּקָּבֶנָּה מִצִּדָּהּ כְּדֵי שֶׁיִּכָּנְסוּ הַמַּיִם לָעַקְמוּמִיּוּת שֶׁבָּהּ:

כסף משנה (יא-טו) כל ידות הכלים וכו' עד לעקמומית שבה. ריש פרק עשירי דמקואות: כתב הראב''ד היה בו מקום שאין המים נכנסים בו וכו' א''א זה עשה תחת מה שראה במשנה וכו'. קנישקנין פירש''י כלי שיש לו שתי פיות וכן פירש הערוך שהוא כלי שיש לו שני נקבים בצדו ולפי דברי הראב''ד מתני' ה''פ כלי שהטבילו כדרכו כלומר שוליו למטה ואין בו נקב זולת פיו והיינו בלא זרבובית לא עלתה לו טבילה עד שיטנו על צדו שע''י כך יכנסו המים בכולו שאילו היה נקב בצדו דהיינו זרבובית לא היה צריך להטותו על צדו שאפילו יטבילנו דרך שוליו ע''י הנקב בצדו יכנסו המים בכולו:

טז בְּהֵמָה שֶׁהָיָה הַשֵּׁיר שֶׁעָלֶיהָ רָפוּי וְנִטְמָא מַטְבִּילִין אוֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ:

כסף משנה בהמה שהיה וכו'. משנה וגמרא בריש פרק במה בהמה (שבת דף נ"א ע"ב):

יז לֹא יַטְבִּיל אָדָם אֶת הַקֻּמְקוּם בְּפֶחָמִין שֶׁבּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן שִׁפְשֵׁף:

כסף משנה לא יטביל אדם את הקומקומוס בפחמין שבו וכו'. משנה פ''ט דמקואות:

יח כְּלִי שֶׁהוּא מָלֵא מַשְׁקִין וְהִטְבִּילוֹ כְּאִלּוּ לֹא טָבַל. הָיָה מָלֵא מַיִם וְהִטְבִּילוֹ הֲרֵי הַמַּיִם וְהַכְּלִי טְהוֹרִין כְּאַחַת מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם יֵשׁ לָהֶן טָהֳרָה בְּמִקְוֶה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּטֻמְאַת אֳכָלִין וּמַשְׁקִין. הָיָה הַכְּלִי מָלֵא מֵי רַגְלַיִם רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא מַיִם. הָיָה בּוֹ מֵי חַטָּאת אִם הָיָה רֹב הַכְּלִי פָּנוּי כְּדֵי שֶׁיִּרְבּוּ מֵי מִקְוֶה עַל מֵי חַטָּאת שֶׁבְּתוֹכוֹ הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְאִם לָאו עֲדַיִן הוּא בְּטֻמְאָתוֹ וּכְאִלּוּ הֵן שְׁאָר מַשְׁקִין שֶׁחוֹצְצִין בֵּין גּוּף הַכְּלִי וּבֵין מֵי הַמִּקְוֶה:

כסף משנה כלי שהוא מלא משקין וכו' עד הרי זה טהור. בסוף מקואות וכתנא קמא:

יט * כְּלִי שֶׁתּוֹכוֹ טָהוֹר וְגַבּוֹ טָמֵא וְהָיָה מָלֵא יַיִן לָבָן אוֹ חָלָב וְהִטְבִּילוֹ. הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב אִם הָיָה רֹב הַכְּלִי פָּנוּי כְּדֵי שֶׁיִּרְבּוּ הַמַּיִם בְּתוֹכוֹ טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁטֻּמְאָתוֹ מִדִּבְרֵיהֶן. אֲבָל אִם הָיָה בּוֹ יַיִן אָדֹם אוֹ שְׁאָר מַשְׁקִין לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה:

ההראב"ד כלי שתוכו טהור. א''א נשתבש בשמעתא דזבחים פרק כל הזבחים דלא איתמרא הא מילתא אלא לרבי יהודה אבל רבנן אפילו טמא ממש סגי ליה לדבריהם ביין לבן וחלב וביין אדום בעינן שידהו מראיו לדברי הכל:

כסף משנה כלי שתוכו טהור וכו'. פרק התערובות עלה ע''ח (ע"ב) אמרינן נותן טעם ברוב אי הוי דאורייתא תנאי היא דתניא דלי שיש בו יין לבן וחלב והטבילו הולכין אחר הרוב ר' יהודה אומר רואין אותו כאילו הוא יין אדום אם דיהא מראהו כשר ואם לאו פסול ורמינהו כלי שהוא מלא רוקין והטבילו וכו' אמר אביי ל''ק הא דידיה הא דרביה וכו' רבא אמר בדלי שתוכו טהור וגבו טמא עסקינן דמדינא סגי להו בכל דהו ורבנן הוא דגזרו בהו דילמא חייס עלייהו ולא מבטיל ליה וכיון דאיכא רובא לא צריך ופירש''י דלי טמא שיש בו יין לבן או חלב שאין מראיהן ניכר בתוך המים והטבילו. תנאי היא דרבנן פליגי [עליה דרבי יהודה] וכוותיה קיימינן. בדלי שהוא טהור וגבו טמא כגון שנטמא גבו בטומאת משקין דרבנן דקי''ל תוכו אוגנו אזנו וידיו טהורים. דמדינא סגי ליה בכניסת מים לתוכו כל דהו שתעלה טבילה לשפתו דהא תוכו אין צריך טבילה ורבנן הוא דגזור שיטבילנו יפה דאי אמרת דסגי ליה בטבילת גבו דילמא חייס עלייהו [על מי החטאת] שלא יתערבו מי המקוה לתוכו [ויפסלו] ולא מטביל ליה לשפת הכלי לפיכך גזרו עליו להטבילו [ולפוסלו] וכיון דאיכא ריבויא תו לא צריך דהא טבילת תוכו חומרא בעלמא הוא עכ''ל: כתב הראב''ד אמר אברהם נשתבש בשמעתא דזבחים וכו'. נראה שטעמו מפני שהוא מפרש הא דרבא כדפרשינן דקאי אר' יהודה דשני אביי אליביה התם הא דידיה הא דרביה ואתא רבא למימר לעולם חד תנא הוא וכרביה ס''ל והכי קאמר ברובא סגי בדלי שהוא טהור וגבו טמא וכו' ופשטא דשמעתא הכי מוכח ורבינו נראה שמפרש דרבא לא קאי אדאביי אלא מילתא באנפי נפשה היא דאתא לפרושי ברייתא דדלי שיש בו יין לבן ואפשר שהביאו לפרש כן שלא היה גורס רבא אמר אלא אמר רבא ומילתא באנפי נפשה היא וכדאמרן ועדיין ק''ל שכתב רבינו סתם אבל אם היה בו יין אדום לא עלתה לו טבילה דמשמע דבשום פנים לא עלתה לו טבילה והא ליתא אלא דאם דיהא מראהו כשר ולזה נתכוון הראב''ד שכתב וביין אדום בעינן שידהו מראיו לדברי הכל ואפשר לדחוק ולומר דמשמע דמילתא דפשיטא היא שאם דיהו מראיו הרי הוא מים: ומ''ש רבינו או משאר משקין. צ''ל דמשקים אדומים קאמר:

כ לָגִין שֶׁהוּא מָלֵא מַיִם טְמֵאִין וְהָיָה עַל פִּיו טִיט טוֹפֵחַ * וְהָיָה הַטִּיט שׁוֹקֵעַ בַּמַּיִם וְהִטְבִּילוֹ טָהוֹר. וְאִם הָיָה טִיט הַיָּוִן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ כְּאִלּוּ לֹא טָבַל. וְכֵן טַבַּעַת שֶׁנְּתָנָהּ בִּלְבֵנָה שֶׁל טִיט טוֹפֵחַ וְהִטְבִּילָהּ טְהוֹרָה. וְאִם הָיָה טִיט יָוֵן כְּאִלּוּ לֹא טְבָלָהּ:

ההראב"ד והיה הטיט שוקע. א''א לישנא דתוספתא אם היו מים שוקעין בטיט והטבילו טהור כלומר שהטיט אינו עב:

כסף משנה לגין שהוא מלא וכו' עד כאילו לא טבלה. תוספתא פ''ז: כתב הראב''ד לישנא דתוספתא וכו'. בפ''י דמקואות אלו שאין צריכין שיבאו בהם המים קשרי העני והנימין וחבט של סנדל ותפילה של ראש בזמן שהוא חוצה ושל זרוע בזמן שאינה עולה ויורדת ואזני החמת ואזני התרמיל ופירש שם רבינו קשרי העני הקשר שיקשור בגדיו אם יקרעו אשר אין כוונתו להתירם וכן קשרי הנימין והם הקשרים אשר יקשרו קצוות פתילים היוצאים מן הבגד וכו' וחבט של סנדל לולאות האזנים עכ''ל:

כא אֵלּוּ שֶׁאֵין צְרִיכִין שֶׁיָּבוֹאוּ הַמַּיִם בָּהֶן. סְתָם קִשְׁרֵי בִּגְדֵי עֲנִיִּים, וְאִם הִקְפִּיד עֲלֵיהֶן חוֹצְצִין. וְקִשְׁרֵי בִּגְדֵי בַּעֲלֵי בָּתִּים סְתָמָן חוֹצְצִין, וְאִם אֵינוֹ מַקְפִּיד עֲלֵיהֶן אֵינָן חוֹצְצִין. וְקִשְׁרֵי נִימֵי הַבְּגָדִים שֶׁנִּקְשְׁרוּ מֵאֲלֵיהֶן. וְחֵבֶט הַסַּנְדָּל. וּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ בִּזְמַן שֶׁהַקְּצִיצָה דְּבוּקָה עִם הָרְצוּעָה שֶׁבָּהּ וַחֲזָקָה. וּתְפִלָּה שֶׁל זְרוֹעַ בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת. וְאָזְנֵי הַחֵמֶת וְהַתּוּרְמִיל. וְכָל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ מִקְּשָׁרִים וּתְפָרִים שֶׁאֵינוֹ עָתִיד לְהַתִּירָם:

כסף משנה ומ''ש ואם הקפיד עליהם חוצצין וכו'. נראה שלמד כן רבינו מדנקט קשרי העני משמע הא של בע''ה צריכים שיבואו בהם המים וטעמא משום דסתם בע''ה מקפיד וסתם עני אינו מקפיד אבל אם הקפיד העני הוי חציצה ואם לא הקפיד בע''ה לא הוי חציצה דכלל גדול שנינו בספ''ט זה הכלל כל המקפיד עליו חוצץ שאינו מקפיד עליו אינו חוצץ ובתוספתא פ''ח שנוי בפירוש כדברי רבינו:

כב וְאֵלּוּ שֶׁצְּרִיכִין שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶן הַמַּיִם. הַקְּשָׁרִים שֶׁבְּפִתְחֵי הֶחָלוּק שֶׁהֵן עֲשׂוּיִין לוּלָאוֹת. וְכֵן קִשְׁרֵי לוּלָאוֹת שֶׁבַּכָּתֵף. וְשָׂפָה שֶׁל סָדִין צָרִיךְ לְמַתֵּחַ. וּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ קְבוּעָה בִּרְצוּעָה. וְשֶׁל זְרוֹעַ בִּזְמַן שֶׁהִיא עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת. וּשְׁנָצִים שֶׁל סַנְדָּל. וְקִשְׁרֵי נִימֵי הַבְּגָדִים שֶׁקְּשָׁרָן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהוּא עָתִיד לְגַלּוֹתָן וּלְמָתְחָן. הַסַּלִּין שֶׁל גַּת וְשֶׁל בַּד אִם הָיוּ חֲזָקִים צָרִיךְ לְחַטֵּט וְאִם הָיוּ רָפִים צָרִיךְ לְנַעֵר. הַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁל עוֹר צְרִיכִים שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶן הַמַּיִם:

כג כֶּסֶת עֲגֻלָּה. וְהַכַּדּוּר. וְהָאִמּוּם. וְהַקָּמֵעַ. וְהַתְּפִלָּה. אֵינָן צְרִיכִין שֶׁיָּבוֹאוּ הַמַּיִם לַחֲלָלָן. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהוֹצִיא וּלְהַכְנִיס טוֹבֵל סָתוּם:

כד הַמַּטְבִּיל בְּגָדִים הַמְכֻבָּסִין צְרִיכִין שֶׁיִּכָּנְסוּ בָּהֶן הַמַּיִם עַד שֶׁיְּבַעְבְּעוּ. הִטְבִּילָן נְגוּבִין עַד שֶׁיְּבַעְבְּעוּ וְיָנוּחוּ מִבִּעֲבּוּעָן:

כסף משנה (כב-כד) ואלו שצריכים שיבואו בהם וכו'. פרק י' דמקואות אלו שהם צריכין שיבאו בהם המים הקשר שבפרקסין שבכתף ושפה של סדין צריך למתח ותפלה של ראש בזמן שאינה חוצה ושל זרוע בזמן שהיא עולה ויורדת ושנצין של סנדל ונראה שרבינו מפרש דה''ק הקשר שבפרקסין ושבכתף ופרקסין ר''ל חלוקים וה''פ הקשר שבפתחי החלוקים שהם עשויות לולאות וכן הקשר שבלולאות שבכתף: ומ''ש רבינו לחלק בין נימי הבגדים שנקשרו מאליהן לקשרי נימי הבגדים שקשרן תוספתא פ''א: ומ''ש שפה של סדין צריך למתח. פירושו הקמטים שיש בשפת הסדין צריך למתחן כדי שיבאו בהם המים: הסלים של גת ושל בד וכו'. ג''ז תוספתא פ''ח: הכר והכסת וכו' עד וינוחו מבעבוען. פ''י דמקואות:

כה כָּל יְדוֹת הַכֵּלִים שֶׁהֵן אֲרֻכִּים יוֹתֵר מִכְּדֵי צָרְכָּן וְעָתִיד לְקָצְצָן מַטְבִּילָן עַד מְקוֹם הַמִּדָּה. כֵּיצַד. שַׁלְשֶׁלֶת דְּלִי גָּדוֹל אַרְבָּעָה טְפָחִים וְקָטָן עֲשָׂרָה. מַטְבִּיל מִן הַשַּׁלְשֶׁלֶת עַד מִדָּה זוֹ בִּלְבַד וְהַשְּׁאָר טָהוֹר:

כסף משנה כל ידות הכלים וכו'. שם וכת''ק:

כו כְּלִי טָמֵא שֶׁנָּתַן בְּתוֹכוֹ כֵּלִים אֲחֵרִים וְהִטְבִּיל הַכּל עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה אַף עַל פִּי שֶׁפִּי הַכְּלִי צַר בְּיוֹתֵר שֶׁהֲרֵי הַמַּיִם נִכְנָסִין לוֹ וּמִתּוֹךְ שֶׁעָלְתָה טְבִילָה לַכְּלִי הַגָּדוֹל עָלְתָה טְבִילָה לַכֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ. וְאִם הִטָּהוּ עַל צִדּוֹ וְהִטְבִּיל לֹא עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה עַד שֶׁיִּהְיֶה פִּיו רָחָב כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד. וְכֵן אִם הָיָה הַכְּלִי טָהוֹר וְנָתַן לְתוֹכוֹ כֵּלִים טְמֵאִים וְהִטְבִּילָן לֹא עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה עַד שֶׁיִּהְיֶה פִּיו רָחָב כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים לִתְרוּמָה. אֲבָל לְקֹדֶשׁ אֵין מַטְבִּילִין כֵּלִים לְתוֹךְ כֵּלִים טְהוֹרִין כְּלָל וַאֲפִלּוּ הָיוּ בְּסַל אוֹ בְּקֻפָּה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה בִּמְקוֹמוֹ:

כסף משנה כלי טמא שנתן בתוכו כלים אחרים וכו'. בפ''ו דמקואות דלי שהוא מלא כלים והטבילו הרי אלו טהורים ואם לא טבל אין המים מעורבים עד שיהיו מעורבין כשפופרת הנאד ובפ' חומר בקודש (דף כ"ב) מאי קאמר ואם לא טבל ה''ק ואם אינו צריך להטבילו ופירש''י ואם אינו צריך להטבילו ואתה בא לטהר כדים שבתוכו ע''י מים המעורבים למקוה עד שיהו מעורבים דרך פה רחב כשפופרת הנאד אבל כשהכלי טמא אפי' פיו צר כל שהו כלים שבתוכו טהורים דמגו דסלקא טבילה לגופו של כלי ליטהר ע''י מים הנכנסין דרך פיו דכטומאתו כן טהרתו סלקא נמי טבילה לכלים שבתוכו: ומ''ש ואם הטהו על צדו וכו'. תוספתא פ''ה: ומ''ש בד''א לתרומה אבל לקדש וכו'. משנה וגמ' ר''פ חומר בקדש: ומ''ש כמו שביארנו למעלה במקומו. פי''ב משאר אה''ט:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן