הלכות מעשר שני ונטע רבעי - פרק תשיעי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי - פרק תשיעי - היד החזקה לרמב"ם

א נֶּטַע רְבָעִי הֲרֵי הוּא קֹדֶשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט-כד) 'וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה''. וְדִינוֹ לְהֵאָכֵל בִּירוּשָׁלַיִם לִבְעָלָיו כְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּסוּרְיָא כָּךְ אֵין נֶטַע רְבָעִי בְּסוּרְיָא. וּבְנֶטַע רְבָעִי הוּא אוֹמֵר (במדבר ה-י) 'וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ' שֶׁאֵין לְךָ קֹדֶשׁ שֶׁלֹּא נִתְפָּרֵשׁ דִּינוֹ בַּתּוֹרָה לְמִי שֶׁהוּא חוּץ מִנֶּטַע רְבָעִי:

כסף משנה נטע רבעי הרי הוא קדש וכו'. ומ''ש ודינו להאכל בירושלים לבעליו וכו'. כ''כ רבינו בסה''מ שלו סי' קי''ט וז''ל נטע רבעי דינו שיעלהו לירושלים ויאכלוהו שם בעליו כמו מעשר שני בשוה ואין לכהנים בו כלום שנאמר ואיש את קדשיו לו יהיו משך הכתוב כל הקדשים ונתנם לכהן ולא שייר מהם אלא תודה ומעשר ושלמים ופסח ומעשר בהמה ומע''ש ונטע רבעי שיהיו לבעלים עכ''ל. והוא בסיפרא ובפרק בתרא דמע''ש (הלכה ב') ירושל' כתיב ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתה ר''י הגלילי אומר הרי את כמוסיף פירות חמישית על פירות רביעית מה פירות חמישית לבעלים אף פירות רביעית לבעלים. ובסיפרא פרשת קדושים נתבאר שטעון הבאת מקום כמעשר: ומה שכתב וכשם שאין מעשר שני בסוריא כך אין נטע רבעי בסוריא. ירושלמי פ''ז דפאה ופ''ה דמע''ש ובתשובות להרמב''ן סימן קנ''ו הביא הירושלמי הזה ופלפל בו והעלו דנטע רבעי נוהג אפי' בח''ל ושכן דעת כמה גדולים מכל מקום פשט הירושלמי כדברי רבינו. ומ''ש ובנטע רבעי הוא אומר וכו' צריך להתפרש כמו שנתבאר בסמוך:

ב הָרוֹצֶה לִפְדּוֹת נֶטַע רְבָעִי פּוֹדֵהוּ כְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְאִם פָּדָהוּ לְעַצְמוֹ מוֹסִיף חֹמֶשׁ. וְאֵין פּוֹדִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לְעוֹנַת הַמַּעֲשֵׂר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט-כה) 'לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ' עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּבוּאָה. וְאֵין פּוֹדִין אוֹתוֹ בִּמְחֻבָּר כְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וַהֲרֵי הוּא מָמוֹן גָּבוֹהַּ כְּמַעֲשֵׂר. לְפִיכָךְ אֵינוֹ נִקְנֶה בְּמַתָּנָה אֶלָּא אִם נְתָנוֹ בֹּסֶר. וְדִינוֹ בִּשְׁאָר הַדְּבָרִים לְעִנְיַן אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּפְדִיָּה כְּמַעֲשֵׂר:

כסף משנה הרוצה לפדות נטע רבעי וכו' ואם פדהו לעצמו מוסיף חומש. משנה פרק חמישי דמעשר שני (משנה ג') ובפרק האיש מקדש (דף נ"ד): ומה שכתב ואין פודין אותו עד שיגיע לעונת המעשר וכו'. בסיפרא פרשת קדושים. ומה שכתב ואין פודים אותו במחובר וכו' תוספתא בסוף מעשר שני (דף ס"ח:) כרם רבעי וכו' בית שמאי אומרים אין פודים אותם ענבים אלא יין ובית הלל אומרים יין וענבים אבל הכל מודים שאין פודים במחובר לקרקע. כתוב בתשובות להרמב''ן סימן קנ''ז וז''ל הרמב''ם נתן טעם למה אין פודים אותו במחובר מפני שהוא כמעשר שני ואין מעשר שני במחובר ורבינו שמשון כתב שאי אפשר לומר טעם זה משום דבפרק מרובה משמע דפדיון במחובר מועיל דבר תורה דאמרינן התם א''ר יוחנן גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו ואקשינן עלה מדתנן הצנועים מניחים המעות ואומר כל הנלקט מזה יהא מחולל על המעות הללו ופרקינן לא תימא כל הנלקט אלא כל המתלקט כלומר דקודם לקיטה היו הצנועים פודים ולא אחר לקיטה שכבר זכו בהם אחרים ולא היה כח ביד הבעלים לחלל ע''כ. ומכאן קשה לדברי הרמב''ם ואע''ג דאסיקנא התם אלא לעולם כל הנלקט מ''מ לאו מכח קושיא זו שאין פודין נטע רבעי במחובר חזר בו אלא דבכדי לא משבשינן וכ''ש ממאי דמתרצינן מעיקרא ואמרינן אימא כל המתלקט שמעינן דמדאורייתא אית ליה פדיון אפילו במחובר וקשיא הא שמעתא דמרובה אתוספתא ומעשים בכל יום שפודים במחובר, ועם מ''ש רבינו שמשון נתיישב שהוא ז''ל פי' דטעמא דאין פודין במחובר לפי שאינם בקיאים בשומא בעודו במחובר והא דמחללין גבי צנועים התם עבוד שלא יכשלו וזה נכון ומכלל דבריו בזמן הזה שאין מדקדק בשוויו אלא כשמואל דאמר אם חיללו על ש''פ מחולל הילכך מוקמינן ליה אדינא דאורייתא ואפילו במחובר שפיר דמי עכ''ל. ולענין מה שהקשה על רבינו מפרק מרובה י''ל דכיון דאסיקנא אלא לעולם כל הנלקט אע''ג דלאו מכח קושיא זו דאין פודין במחובר הדר ביה איכא למימר אה''נ דאי לא הוה אידך קושיא הוה מהדר מכח האי קושיא דאין פודין במחובר ונכון הדבר לומר כן כדי שלא לדחות תוספתא השנויה סתם בלא מחלוקת: ומ''ש לפיכך אינו נקנה במתנה אלא אם נתנו בוסר. בפרק האיש מקדש (דף נ"ד:) והתנן הפודה מע''ש שלו מוסיף עליו חמישיתו בין שהוא שלו בין שניתן לו במתנה וכו' מי מצי יהיב ליה והא גמר קדש קדש ממעשר אלא לאו רבי יהודה ומשני לעולם רבי מאיר והב''ע כגון דיהיב כשהוא סמדר ודלא כרבי יוסי דאמר סמדר אסור מפני שהוא פרי. ומ''מ י''ל למה שינה רבינו וכתב בוסר במקום סמדר דמשמע דבוסר גדול מסמדר וע''כ לא שרינן אלא סמדר ולא בוסר ואין לומר שטעמו משום דמשמע ליה טעמא דשרינן סמדר משום דאינו פרי ובוסר נמי אינו פרי שהרי כשהגיע לכפול הלבן מברכין עליו בורא פרי האדמה וצריך עיון. ומה שאמר ודינו בשאר הדברים וכו':

ג וְהַפּוֹדֶה כֶּרֶם רְבָעִי רָצָה פּוֹדֵהוּ עֲנָבִים רָצָה פּוֹדֵהוּ יַיִן. וְכֵן הַזֵּיתִים. אֲבָל שְׁאָר הַפֵּרוֹת אֵין מְשַׁנִּין אוֹתָן מִבְּרִיָּתָן:

כסף משנה והפודה כרם רבעי רצה פודהו ענבים רצה פודהו יין. תוספתא פרק חמישי דמ''ש וכב''ה. ומה שכתב וכן הזיתים. ומה שכתב אבל שאר הפירות אין משנין מברייתן. משנה בפי''א דתרומות (משנה ג') ושאר כל הפירות אין משנין אותן מברייתן בתרומה ומע''ש אלא זיתים וענבים. ונטע רבעי יליף קדש קדש ממעשר:

ד כֶּרֶם רְבָעִי אֵין לוֹ לֹא שִׁכְחָה וְלֹא פֵּאָה וְלֹא פֶּרֶט וְלֹא עוֹלֵלוֹת. וְאֵין מַפְרִישִׁין מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת כְּשֵׁם שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי. אֶלָּא כֻּלּוֹ עוֹלֶה לִירוּשָׁלַיִם אוֹ נִפְדֶּה וְיַעֲלוּ הַדָּמִים וְיֵאָכְלוּ בִּירוּשָׁלַיִם כְּמַעֲשֵׂר:

כסף משנה כרם רבעי אין לו לא שכחה וכו'. משנה בפ' בתרא דמע''ש (משנה ג') ופ''ז דפאה (משנה ו') ב''ש אומרים יש לו פרט ויש לו עוללות וכו' וב''ה אומרים כולו לגת וטעמא דב''ה דילפי קדש קדש ממעשר: ומה שכתב ואין מפרישין ממנו תרומה ומעשרות וכו'. שם בירושלמי:

ה עֲנָבִים שֶׁל כֶּרֶם רְבָעִי הִתְקִינוּ בֵּית דִּין שֶׁיִּהְיוּ עוֹלִין לִירוּשָׁלַיִם מַהֲלַךְ יוֹם לְכָל צַד כְּדֵי לְעַטֵּר שׁוּקֵי יְרוּשָׁלַיִם בְּפֵרוֹת. וּמִשֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִפְדֶּה אֲפִלּוּ סָמוּךְ לַחוֹמָה. וּשְׁאָר כָּל הַפֵּרוֹת אֲפִלּוּ בִּזְמַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִפְדִּין סָמוּךְ לַחוֹמָה:

כסף משנה ענבים של כרם רבעי וכו'. משנה פ''ה דמע''ש (משנה ב'): ומ''ש ושאר כל הפירות וכו'. שם בירושלמי שמתחלה לא גזרו אלא על הענבים:

ו כֵּיצַד פּוֹדִין נֶטַע רְבָעִי. מֵנִיחַ אֶת הַסַּל עַל פִּי שְׁלֹשָׁה וְאוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִפְדּוֹת לוֹ בַּסֶּלַע עַל מְנָת שֶׁיּוֹצִיא יְצִיאוֹת הַשּׁוֹמְרִים וְהַחֲמָרִים וְהַפּוֹעֲלִים מִבֵּיתוֹ. וְאַחַר שֶׁקּוֹצְבִין אֶת הַשַּׁעַר מַנִּיחַ אֶת הַמָּעוֹת וְאוֹמֵר כָּל הַנִּלְקָט מִזֶּה מְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת אֵלּוּ מִשַּׁעַר כָּךְ וְכָךְ סַלִּים בְּסֶלַע. וּבַשְּׁבִיעִית פּוֹדֵהוּ בְּשָׁוְיוֹ שֶׁאֵין שָׁם לֹא שׁוֹמְרִים וְלֹא פּוֹעֲלִים. וְאִם הָיָה הֶפְקֵר אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכַר לְקִיטָה בִּלְבַד:

כסף משנה כיצד פודין נטע רבעי וכו' עד כל הנלקט מפירות אלו מחולל על המעות הללו. משנה בפ''ה דמע''ש (משנה ד'):

ז מִי שֶׁהָיָה לוֹ נֶטַע רְבָעִי בִּשְׁנַת הַשְּׁמִטָּה שֶׁיַּד הַכּל שָׁוָה צָרִיךְ לְצַיְּנוֹ בְּקוֹזָזוֹת אֲדָמָה כְּדֵי שֶׁיַּכִּירוּ בּוֹ. וְלֹא יֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיִּפָּדוּ. וְאִם הָיָה בְּתוֹךְ שְׁנֵי עָרְלָה מְצַיְּנִין אוֹתוֹ בַּחֲרָסִים כְּדֵי שֶׁיִּפְרְשׁוּ מִמֶּנּוּ. שֶׁאִם צִיְּנוּ בְּקוֹזָזוֹת אֲדָמָה שֶׁמָּא יִתְפָּרְרוּ. שֶׁאִסּוּר עָרְלָה חָמוּר הוּא שֶׁהִיא אֲסוּרָה בַּהֲנָיָה. וְהַצְּנוּעִין הָיוּ מַנִּיחִין אֶת הַמָּעוֹת בִּשְׁנַת שְׁמִטָּה וְאוֹמְרִין כָּל הַנִּלְקָט מִפֵּרוֹת רְבָעִי אֵלּוּ מְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לִפְדּוֹתוֹ בִּמְחֻבָּר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

כסף משנה ומ''ש רבינו מי שהיה לו נטע רבעי בשנת השמיטה וכו' וגם כתב והצנועים היו מניחים את המעות בשנת השמטה. כרשב''ג דהלכה כמותו כדאמרינן בפ' מרובה (דף ס"ט): כתוב בתשובות להרמב''ן סי' קנ''ו על מה שכתב רבינו והצנועים היו מניחים את המעות וכו'. אינו מחוור דהא קיימא לן כר' יוחנן דאמר גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדיש וכו' ואע''ג דמתניתין קתני הנלקט אנן לא קי''ל כסתמא זו אלא כסתמא אחרינא דאין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל וכדמסיים עליה קרא ואי כי יקדיש את ביתו קדש מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו. ואולי דעת הרב דשאני נטע רבעי דכיון דממון גבוה הוא ואפי' הכי אוקמיה רחמנא ברשותיה לאחולי מש''ה לא איכפת לן ביה אי מחיל ליה ואפי' כי ליתיה ברשותיה דסוף סוף אפילו כי איתיה ברשותיה לאו דיליה הוא ואפ''ה מצי מחיל ליה וכדאמר רבא התם בפ' מרובה אי לאו דאמר רבי יוחנן צנועים ורבי דוסא אמרו דבר אחד ה''א מאן תנא צנועים ר''מ היא לאו אמר ר''מ מעשר ממון גבוה הוא ואפילו הכי לענין פדייה אוקמיה רחמנא ברשותיה דכתיב ואם גאול יגאל איש ממעשרו וכו' קרייה רחמנא מעשרו ומוסיף חומש כ''ר נמי גמר קדש קדש ממעשר וכו' מה קדש דכתיב גבי מעשר אע''ג דממון גבוה הוא וכו' לענין אחולי אוקמיה רחמנא ברשותיה [הילכך אע''ג דליתיה ברשותיה מצי מחיל] דהא כי איתיה ברשותיה לאו דידיה הוא ומצי מחיל והא ליתא דהא רבא לא פליג אדרבי יוחנן אלא אי לאו דאמר רבי יוחנן ליתא להאי טעמא וכיון שכן הוא דצנועים ליתא כלל דאי אמר כל הנלקט לא הוי פדיון דלאו ברשותיה וכדר' יוחנן ואי אמר כל המתלקט לא אפשר משום דבדאורייתא אין ברירה ולא ידענא לה פתר להא דצנועים לפסק הלכה עכ''ל. וי''ל לדעת רבינו דלא דחינן מתניתין מהלכתא משום דלפי האמת ליכא לאקשויי מדצנועים להא דאמר רבי יוחנן זה אינו יכול להקדיש לפי שאינו ברשותו משום דאע''ג דאין אדם יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו יכול הוא לחלל דבר שאינו ברשותו וכמו שהוכיחו התוספות בדיבור המתחיל הוא דאמר כצנועים ואם כן כל מאי דשקיל וטרי גמרא ומסיק דרבי יוחנן לית ליה דצנועים היינו לפום מאי דקס''ד דכשם שאין אדם יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו כך אינו יכול לחלל דבר שאינו ברשותו אבל לפום קושטא דמילתא שפיר מצי סבר ר' יוחנן שאדם יכול לחלל דבר שאינו ברשותו וכדצנועים והא דאמר רבא אי לאו דאמר רבי יוחנן צנועים ורבי דוסא אמרו דבר אחד ה''א מאן תנא צנועים ר''מ היא וכו' היינו לומר דאפילו למאי דקס''ד לדמויי חילול להקדש ה''א דרחמנא אוקמיה ברשותיה לענין חילול אבל לפום קושטא לא צריכין להכי דבלאו הכי שפיר יכול לחלולי נטע רבעי של חבירו שלא מדעתו וכדאמרן:

ח בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְעָרְלָה וְלִרְבָעִי. וּמֵאֵימָתַי מוֹנִין לָהֶם מִשְּׁעַת נְטִיעָה. וְאֵינוֹ מוֹנֶה מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה אֶלָּא שְׁלֹשִׁים יוֹם בְּשָׁנָה חֲשׁוּבִין שָׁנָה. וְהוּא שֶׁתִּקְלֹט הַנְּטִיעָה קֹדֶם שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְכַמָּה הוּא סְתַם הַקְּלִיטָה לְכָל הָאִילָנוֹת שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת:

כסף משנה באחד בתשרי ר''ה לערלה ולרבעי. משנה פ''ק דר''ה (דף י'): ומ''ש אלא ל' יום בשנה חשובים שנה וכו' עד מר''ה של שנת י''ד עד סופה. שם וכר' יוסי ור' יהודה דאיפסיקא הלכתא כותייהו בס''פ הערל לרב דהלכה כוותיה באיסורי ומפרש רבינו כפירוש התוספות דאערלה קאי:

ט נִמְצֵאת לָמֵד שֶׁהַנּוֹטֵעַ מ''ד יוֹם קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה עָלְתָה לוֹ שָׁנָה. וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין פֵּרוֹת הַנְּטִיעָה הַזֹּאת מֻתָּרוֹת בְּעָרְלָה אֶלָּא בִּרְבִיעִית עַד ט''ו בִּשְׁבָט שֶׁהוּא רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָנוֹת:

י כֵּיצַד. הַנּוֹטֵעַ אִילַן מַאֲכָל בְּט''ו בְּאָב מִשָּׁנָה עֲשִׂירִית בַּיּוֹבֵל. הֲרֵי הוּא בְּתוֹךְ שְׁנֵי עָרְלָה עַד ט''ו בִּשְׁבָט מִשְּׁנַת י''ג. וְכָל מַה שֶּׁיּוֹצִיא הָאִילָן בְּתוֹךְ זְמַן זֶה הֲרֵי הוּא עָרְלָה אַף עַל פִּי שֶׁנִּגְמְרוּ לְאַחַר כַּמָּה יָמִים. וּמִט''ו בִּשְׁבָט מִשְּׁנַת י''ג בְּיוֹבֵל עַד ט''ו בִּשְׁבָט מִשְּׁנַת י''ד הוּא נֶטַע רְבָעִי. וְכָל מַה שֶּׁיּוֹצִיא בְּתוֹךְ זְמַן זֶה הֲרֵי הוּא רְבָעִי וְצָרִיךְ פִּדְיוֹן. וְאִם נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה נִתְעַבְּרָה לַעָרְלָה אוֹ לַרְבָעִי:

יא * נִטְעַן בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּאָב מִשְּׁנַת עֶשֶׂר לֹא עָלְתָה לוֹ שְׁנַת עֶשֶׂר אֶלָּא הֲרֵי הוּא עָרְלָה שְׁנַת י''א וְי''ב וְי''ג כֻּלָּהּ. וַהֲרֵי הוּא נֶטַע רְבָעִי מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל שְׁנַת י''ד עַד סוֹפָהּ:

ההראב"ד נטען בי''ו באב וכו' עד מראש השנה של שנת י''ד עד סופה. א''א דבר זה הוציא מן הירושלמי של מסכת ר''ה כשאמרה הברייתא פירות נטיעה זו אסורה עד ט''ו בשבט א''ר בא בר ממל קומי רבי זעירא נראים דברים בשנטע שלשים יום לפני ר''ה אבל אם נטע פחות מל' יום לפני ר''ה שנה שלימה מונין לו ותימר הכי אלמא כל היכא שיש לו ג' שנים שלימות אין מוסיפין לו. והאי סברא מסתייעא מדקתני ופירות נטיעה זו מכלל דאיכא נטיעה דלא אמרינן הכי ועוד מדאמרינן פעמים שברביעית ועדיין אסורה משום ערלה פעמים הוא דאמרינן הכי ולא כל שעה ומאי דאקשו עלה אי הכי אפילו נטעו שלשים יום לפני ר''ה יהא אסור עד שלשים יום לפני ר''ה כלומר כיון דקפדינן על ג' שנים שלימות ולמה אין מוסיפין לה אלא עד שבט תהא אסורה עד שלשים יום לפני ר''ה של שנה רביעית שלא יהו שנים מקוטעות מאי כדון א''ר מונא מתוך שעומד בתוך שנתו של אילן משלים שנתו פירוש שנתו של אילן והוא שבט כלומר די לנו בכך עתה לזה הטעם דוקא בשנטעה ל' יום לפני ר''ה מוסיפין לו עד שבט אבל פחות מל' יום הואיל ויש לה ג' שנים שלימות חוץ מקליטתה אין מוסיפין לה כלום אלא מראש תשרי לראש תשרי:

יב נָטַע הַנְּטִיעָה מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי עַד ט''ו בִּשְׁבָט * מוֹנֶה לָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים מִיּוֹם לְיוֹם לְעָרְלָה וּמִיּוֹם לְיוֹם לִרְבָעִי. וְרָאִיתִי לַגְּאוֹנִים דְּבָרִים בְּחֶשְׁבּוֹן עָרְלָה וּרְבָעִי אֵין רָאוּי לְהַאֲרִיךְ וּלְהָשִׁיב עֲלֵיהֶן וּבְוַדַּאי טָעוּת סוֹפְרִים הֵם וְהָאֱמֶת כְּבָר בֵּאַרְנוּ דַּרְכָּהּ:

ההראב"ד מונה שלש שנים מיום ליום. א''א מיום ליום שאמר מט''ו שבט עד ט''ו לשבט דוקא ולא מראש תשרי לראש תשרי לפי שאין שלימות שהרי חסרו הקליטה ומה שיצא אחר תשרי קודם נטיעה:

כסף משנה (י-יב) ומ''ש ואם נתעברה השנה נתעברה לערלה ולרבעי. ומה שכתב נטע הנטיעה מר''ח תשרי וכו'. זהו דעת רבינו שסובר שכשאמרו ופירות נטיעה זו אסורים עד ט''ו בשבט לא אמרו אלא דוקא בנטיעה שהקלנו עליה מתחלתה שעלו לה ל' יום לשנה שלימה ולפיכך מחמירים עליה בסופה והיינו דאמר פירות נטיעה זו וכתב הר''ן שהרז''ה חולק ופלוגתא היא בירושלמי וכתב הראב''ד הירוש' הזה בהשגות וז''ל. א''א דבר זה הוציא מהירושלמי של ר''ה וכו'. ויש לתמוה על מ''ש הר''ן דפלוגתא היא בירושלמי דלפי האמת לאו פלוגתא היא דאע''ג דאקשי ליה אפילו נטעו ל' יום לפני ר''ה יהא אסור עד ל' יום לפני ר''ה הרי השיב לו ושתק ועוד דהאי דאקשי ליה אפילו נטעו ל' יום לפני ר''ה אינו סותר דין זה שכתב רבינו וק''ל: מונה שלש שנים מיום ליום. כתב הראב''ד מיום ליום שאמרו מט''ו לשבט עד ט''ו לשבט וכו'. ואני אומר שמ''ש שאינו ר''ל מראש תשרי לראש תשרי לפי שאינן שלימות וכו' פשוט הוא ולא הוצרך רבינו לבארו אבל מה שכתב מט''ו בשבט לט''ו בשבט אינו מדוקדק שכבר אפשר שיהיה קודם לכן או אחרי כן כי המנין הוא מיום הנטיעה ועוד י''ד ימים של קליטה ופשוט הוא: וראיתי לגאונים דברים וכו'. נראה שכיון לדברי בה''ג שכתבו התוס' ורבינו שמשון והרא''ש ודחאום בשתי ידים ורבינו תלה הדבר בט''ס:

יג הֶעָלִין וְהַלּוּלָבִין וּמֵי גְּפָנִים וְהַסְּמָדַר מֻתָּרִין בְּעָרְלָה וּבִרְבָעִי. וְהָעֲנָבִים שֶׁשְּׂרָפָם הַקָּדִים וְהִפְסִידָן וְהַחַרְצַנִּים וְהַזַּגִּין וְהַתֶּמֶד שֶׁלָּהֶן וּקְלִפֵּי רִמּוֹן וְהַנֵּץ שֶׁלּוֹ וּקְלִפֵּי אֱגוֹזִים וְהַגַּרְעִינִים אֲסוּרִין בְּעָרְלָה וּמֻתָּרִין בִּרְבָעִי. וְהַנּוֹבְלוֹת כֻּלָּן אֲסוּרוֹת:

א נֶּטַע רְבָעִי הֲרֵי הוּא קֹדֶשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט-כד) 'וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה''. וְדִינוֹ לְהֵאָכֵל בִּירוּשָׁלַיִם לִבְעָלָיו כְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּסוּרְיָא כָּךְ אֵין נֶטַע רְבָעִי בְּסוּרְיָא. וּבְנֶטַע רְבָעִי הוּא אוֹמֵר (במדבר ה-י) 'וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ' שֶׁאֵין לְךָ קֹדֶשׁ שֶׁלֹּא נִתְפָּרֵשׁ דִּינוֹ בַּתּוֹרָה לְמִי שֶׁהוּא חוּץ מִנֶּטַע רְבָעִי:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן