הלכות מעשר שני ונטע רבעי - פרק שני - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי - פרק שני - היד החזקה לרמב"ם

א מַעֲשֵׂר שֵׁנִי נֶאֱכָל לִבְעָלָיו לְפָנִים מֵחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד-כג) 'וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם' וְגוֹ'. וְנוֹהֵג בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת אֲבָל אֵינוֹ נֶאֱכָל בִּירוּשָׁלַיִם אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד-כג) 'מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנְךָ'. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ מָה בְּכוֹר אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת אַף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לֹא יֵאָכֵל אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת:

כסף משנה מעשר שני נאכל לבעליו לפנים מחומת ירושלים. משנה בסוף זבחים (דף קי"ב:) ובפרק אלו הן הלוקין. ומה שכתב ונוהג בפני הבית ושלא בפני הבית אבל אינו נאכל בירושלים אלא בפני הבית וכו' מפי השמועה למדו וכו'. פ' אלו הן הלוקין (דף י"ט). כתב סמ''ג על מ''ש רבינו אף מע''ש לא יאכל אלא בפני הבית ובספר התרומה כתב שאם הפירות לא הוכשרו שמותר אף בזמה''ז לאכלן בירושלים לא ידעתי מניין לו ע''כ. ואיני יודע מאי קשיא ליה x שרבינו מביא ראיה מהפסוק שאינו נאכל אלא בפני הבית וכי לא הוכשר מאי הוי:

ב מִדַּת חֲסִידוּת שֶׁפּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בַּזְּמַן הַזֶּה בְּשָׁוְיוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁפּוֹדִין אוֹתוֹ בִּפְנֵי הַבַּיִת. * וְהוֹרוּ הַגְּאוֹנִים שֶׁאִם רָצָה לִפְדּוֹת שְׁוֵה מָנֶה בִּפְרוּטָה לְכַתְּחִלָּה בַּזְּמַן הַזֶּה פּוֹדֶה. לֹא יִהְיֶה זֶה חָמוּר מִן הַקֹּדֶשׁ. וּמַשְׁלִיךְ הַפְּרוּטָה לַיָּם הַגָּדוֹל:

ההראב"ד והורו הגאונים וכו'. וכן אם חילל מעשר וכו' עד בהלכות איסורי מאכלות. א''א תמה אני אם אמרו הגאונים שיפדה מעשר שני אפילו בזה''ז פירות על פירות אלא במעשר שני של ח''ל שעשאו כדמאי:

כסף משנה מדת חסידות שפודין מעשר שני וכו' והורו הגאונים שאם רצה לפדות שוה מנה בפרוטה לכתחלה בזמן הזה פודה וכו'. דין ההקדש פרק המקדיש ופרק הזהב: ועל מ''ש ומשליך הפרוטה לים הגדול. כתב סמ''ג אבל לשאר נהרות צריך לשחקה בתחלה כדאיתא בפ' כל שעה:

ג וְכֵן אִם חִלֵּל מַעֲשֵׂר שְׁוֵה מָנֶה עַל שְׁוֵה פְּרוּטָה מִפֵּרוֹת אֲחֵרוֹת הֲרֵי זֶה מְחֻלָּל. וְשׂוֹרֵף אֶת הַפֵּרוֹת שֶׁחִלֵּל עֲלֵיהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ תַּקָּלָה לַאֲחֵרִים. כְּפִדְיוֹן נֶטַע רְבָעִי בַּזְּמַן הַזֶּה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי מַאֲכָלוֹת:

כסף משנה ועל מ''ש רבינו וכן אם חילל מע''ש שוה מנה על ש''פ מפירות אחרות. כתב הראב''ד תמה אני אם אמרו הגאונים וכו'. ברפ''ד יתבאר טעמו וטעם רבינו ומ''מ מה שכתב הראב''ד שרבינו תלה זה בדברי הגאונים אין נראה כן מדברי רבינו שלא כתב בשם הגאונים אלא שאם רצה לפדות שוה מנה בפרוטה פודה:

ד כְּשֵׁם שֶׁאֵין אוֹכְלִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בַּזְּמַן הַזֶּה בִּירוּשָׁלַיִם כָּךְ אֵין פּוֹדִין אוֹתוֹ שָׁם. וְאֵין מְחַלְּלִין אוֹתוֹ וְאֵין מוֹכְרִין אוֹתוֹ. וְאִם נִכְנַס בִּירוּשָׁלַיִם אַף בַּזְּמַן הַזֶּה אֵין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִשָּׁם וּמַנִּיחִים אוֹתוֹ שָׁם עַד שֶׁיֵּרָקֵב וְכֵן אִם עָבַר וְהוֹצִיאוֹ מִשָּׁם מַנִּיחִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֵּרָקֵב. לְפִיכָךְ אֵין מַפְרִישִׁים מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם בַּזְּמַן הַזֶּה אֶלָּא מוֹצִיאִין אֶת הַפֵּרוֹת בְּטִבְלָן חוּץ לָעִיר וּמַפְרִישִׁין אוֹתוֹ שָׁם וּפוֹדֵהוּ. וְאִם הִפְרִישׁוּ שָׁם בַּזְּמַן הַזֶּה יֵרָקֵב:

כסף משנה כשם שאין אוכלים מעשר שני וכו' עד לפיכך אין מפרישין מעשר שני בירושלים בזמן הזה. תוספתא פ''ג דמעשר שני ונראה לי דהא דאין פודין אותו שם היינו דוקא במעשר שלא נטמא אבל אם נטמא פודים אותו בירושלים כמו שכתב לקמן בסמוך ובפ''ג ומתניתין היא בפ''ב דמעשר שני. וכתב הטור מעשר שני בזה''ז מותר להכשירו כדי שיטמא והכי אמרינן בירושלמי פרק שלישי דמעשר שני הלכה ששית רבי פנחס מסאב לה ופדי לה. ומה שכתב רבינו מוציאין את הפירות בטבלן חוץ לעיר ומפרישין אותו שם ופודהו. שם אמר רבי זעירא רבי חנינא ורבי יונתן וריב''ל עלו לירושלים נתמנו להם פירות ובקשו לפדותן בגבולין אמר לון חד סבא אבוכון לא הוון עבדין כן אלא מפקן חוץ לחומה ופודים אותן שם:

ה כָּל הָאוֹכֵל כְּזַיִת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אוֹ שֶׁשָּׁתָה מִמֶּנּוּ רְבִיעִית יַיִן חוּץ לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב-יז) 'לֹא תוּכַל לֶאֱכל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ' וְגוֹ'. וְלוֹקֶה עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ. לְפִיכָךְ אִם אָכַל שְׁלָשְׁתָּן חוּץ לַחוֹמָה לוֹקֶה שָׁלֹשׁ מַלְקִיּוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד-כג) 'וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ' מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְנֶאֱמַר לֹא תוּכַל לֶאֱכל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְגוֹ' לָמָּה פְּרָטָן וְלֹא אָמַר לֹא תֹאכְלֵם בִּשְׁעָרֶיךָ לְחַיֵּב עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ:

כסף משנה כל האוכל כזית מעשר שני וכו' לוקה כו'. משנה פ' אלו הן הלוקין (דף י"ג): ומ''ש ולוקה על כל א' וא' בפני עצמו וכו'. שם ופ''ק דכריתות:

ו אֵינוֹ לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה עַד שֶׁיֹּאכְלֶנּוּ אַחַר שֶׁנִּכְנַס לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב-יז) 'לֹא תוּכַל לֶאֱכל בִּשְׁעָרֶיךָ' וְגוֹ' (דברים יד-כג) 'וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ'. כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס לִמְקוֹם אֲכִילָתוֹ וַאֲכָלוֹ בַּחוּץ לוֹקֶה. אֲבָל אִם אֲכָלוֹ קֹדֶם שֶׁיִּכָּנְסוּ לִירוּשָׁלַיִם מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת מִדִּבְרֵיהֶם:

כסף משנה אינו לוקה מן התורה וכו'. פרק אלו הן הלוקין (דף י"ט:) א''ר אסי אמר רבי יוחנן מעשר שני מאימתי חייבים עליו משיראה פני החומה מ''ט דאמר קרא לפני ה' אלהיך תאכלנו וכתיב לא תוכל לאכול בשעריך כל היכא דקרינן ביה לפני ה' אלהיך תאכלנו קרינן ביה לא תוכל לאכול בשעריך וכל היכא דלא קרינן ביה לפני ה' אלהיך תאכלנו לא קרינן ביה לא תוכל לאכול בשעריך (וקודם מימרא זו איתא התם) אמר רב ביבי אמר רב אסי מניין למע''ש טהור שפודין אותו אפילו בפסיעה אחת סמוך לחומה שנאמר כי לא תוכל שאתו והקשו התוספות א''כ שמותר לאכול כל שלא נכנס לפנים מן החומה למה הוזקק לפדות לעולם מע''ש ותירצו דאע''ג דליכא לאו מ''מ עשה איכא דכתיב וצרת הכסף אבל לא בלא פדייה וזהו מכת מרדות שכתב רבינו:

ז מִקְצָת מַעֲשֵׂר בִּפְנִים וּמִקְצָתוֹ מִבַּחוּץ הָאוֹכֵל מִזֶּה שֶׁעֲדַיִן לֹא נִכְנַס מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְהָאוֹכֵל בַּחוּץ מִזֶּה שֶׁנִּכְנַס לוֹקֶה:

כסף משנה מקצת מעשר בפנים וכו'. שם לענין בכורים וילפינן מינה למעשר שני:

ח אֵין פּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם אֶלָּא אִם כֵּן נִטְמָא שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד-כד) 'כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם' בְּרִחוּק מָקוֹם הוּא נִפְדֶּה וְאֵינוֹ נִפְדֶּה בְּקֵרוּב מָקוֹם. הָיָה הוּא בִּפְנִים וּמַשָּׂאוֹ בַּחוּץ אֲפִלּוּ הָיָה אוֹחֵז אוֹתוֹ בְּקָנֶה הוֹאִיל וְלֹא נִכְנַס הַמַּעֲשֵׂר הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִפְדּוֹתוֹ שָׁם בְּצַד הַחוֹמָה:

כסף משנה אין פודין מעשר שני בירושלים. במשנה פרק כיצד צולין (דף ע"ה): ומ''ש אא''כ נטמא וכו'. בפרק אלו הן הלוקין (דף י"ט:) אר''א מניין למעשר שני שנטמא שפודין אותו אפילו בירושלים ת''ל כי לא תוכל שאתו ואין שאת אלא אכילה: ומ''ש היה הוא בפנים וכו'. שם בעיא ופשטוה מדכתיב כי ירחק ממך המקום ממילואך פי' מלואך משאך ומפרש דה''ק אפילו לא יהיה המקום רחוק אלא משאך ה''ז נפדה: ומ''ש אפילו היה אוחז אותו בקנה וכו'. שם בעי' עלתה בתיקו ואמרינן בתר הכי (דף כ') רבינא אמר כגון דנקיט ליה בקניא ותפשוט בעיא דרב פפא ונראה שרבינו מפרש דהיינו לומר דהא דדייקנא הא בגבולין לוקה ג' בדעייליה ואפקיה ואקשינן א''ה מאי למימרא איצטריך כגון דכי אפקיה נקיט ליה בקניא וקמ''ל דדינו כאילו אפקיה לגמרי וה''ה לרב פפא דהוי כאילו לא נכנס כלל ורש''י פי' בהיפך:

ט מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּכְנַס לִירוּשָׁלַיִם אֲפִלּוּ שֶׁל דְּמַאי אָסוּר לְהוֹצִיאוֹ מִשָּׁם שֶׁכְּבָר קְלָטוּהוּ מְחִצּוֹת. וְכֵן פֵּרוֹת הַנִּלְקָחִין בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד-כג) 'וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ'. עָבַר וְהוֹצִיאָן אוֹ שֶׁיָּצְאוּ בִּשְׁגָגָה יַחְזְרוּ וְיֵאָכְלוּ בִּירוּשָׁלַיִם. וּקְלִיטַת מְחִצּוֹת מִדִּבְרֵיהֶם אֲפִלּוּ מַעֲשֵׂר שֶׁאֵין בְּחֻמְשׁוֹ שְׁוֵה פְּרוּטָה שֶׁהוּא מִדִּבְרֵיהֶם מְחִצּוֹת קוֹלְטוֹת אוֹתוֹ וְאָסוּר לְהוֹצִיאוֹ. אֲבָל מְעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי נִכְנָסִין לִירוּשָׁלַיִם וְיוֹצְאִין:

כסף משנה מעשר שני שנכנס לירושלים. משנה פ''ג דמ''ש וכת''ק (משנה ה'): ומ''ש אפילו של דמאי וכו'. יש לתמוה דהא תני בפ''ק דדמאי הדמאי אין לו חומש וכו' ונכנס לירושלים ויוצא ורבינו עצמו כתב לקמן בסמוך וכן פירות דמאי אע''פ שנגמרה מלאכתן ועברו בירושלים פודין מע''ש שלהם בחוץ. ומצאתי בפ''ג דמעשר שני ירושלמי (הלכה ד') על משנת פירות שנגמרה מלאכתן ועברו בתוך ירושלים יחזור מע''ש שלהם ויאכל בירושלים א''ר זעירא ובלבד בפירות שהן טבולין לדמאי הא דמאי עצמו כבר תפסתו מחיצה פירוש הא דמאי עצמו מעשר שני של דמאי ונראה שעל זה סמך רבינו ומפרש דההיא דנכנס לירושלים ויוצא דוקא בפירות הטבולים לדמאי. ומ''ש וכן פירות הנלקחים בכסף מעשר וכו'. הכי משמע בפרק הזהב עלה נ''ג: עבר והוציאן או שיצאו וכו' עד ואסור להוציאו. שם ואע''פ שמה שאמרו שם שאע''פ שאין שוה פרוטה קלטוה מחיצות משמע שאין בו ממש כתב רבינו אין בחומשו וכו' משום דהתם תניא ממעשרו ולא כל מעשרו פרט למעשר שני שאין בו שוה פרוטה ואסיקנא דהיינו אין בחומשו שוה פרוטה וסובר רבינו דה''ה לענין קליטת מחיצות. ומ''ש אבל מעות מעשר שני נכנסים ויוצאים משנה פ''ג דמע''ש:

י פֵּרוֹת שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן וְעָבְרוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם וְיָצְאוּ אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא עֲלֵיהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִפֵּרוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁלֹּא נִכְנְסוּ לִירוּשָׁלַיִם. אֶלָּא יַחֲזֹר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶן וְיֵאָכֵל בִּירוּשָׁלַיִם וְאֵינוֹ נִפְדֶּה בַּחוּץ. אֲפִלּוּ עָשָׂה כָּל הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אַחַר שֶׁיָּצְאוּ עַל פֵּרוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁלֹּא נִכְנְסוּ יַחְזְרוּ וְיֵאָכְלוּ בִּירוּשָׁלַיִם. חֹמֶר הוּא בִּמְחִצּוֹת יְרוּשָׁלַיִם הוֹאִיל וְקָלְטוּ קָלְטוּ:

כסף משנה פירות שנגמרה מלאכתן וכו'. משנה ו' פרק ג' דמעשר שני וכת''ק. ומ''ש אפי' עשה כל הפירות האלו מעשר שני וכו'. ומ''ש חומר הוא וכו' אעיקרא דמילתא קאי:

יא פֵּרוֹת שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן שֶׁעָבְרוּ בִּירוּשָׁלַיִם וְיָצְאוּ. כְּגוֹן סַלֵּי עֲנָבִים לְגַת וְסַלֵּי תְּאֵנִים בְּמֻקְצֶה. מֻתָּר לִפְדּוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶם בַּחוּץ. וְכֵן פֵּרוֹת דְּמַאי אַף עַל פִּי שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן וְעָבְרוּ בִּירוּשָׁלַיִם וְיָצְאוּ פּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶן בַּחוּץ:

כסף משנה פירות שלא נגמרה וכו'. משנה שם פ''ג דמעשר שני וכב''ה. ומה שכתב וכן פירות דמאי וכו'. שם במשנה והדמאי נכנס ויוצא ונפדה וכבר נתבאר בסמוך:

יב פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּטְמְאוּ בִּירוּשָׁלַיִם וּפְדָאָן אִם נִטְמְאוּ בִּוְלַד הַטֻּמְאָה אָסוּר לְהוֹצִיאָן. אֶלָּא יֵאָכְלוּ בִּפְנִים מִפְּנֵי שֶׁוְּלַד הַטֻּמְאָה מִדִּבְרֵיהֶם. וְאִם נִטְמְאוּ בְּאַב הַטֻּמְאָה אוֹ שֶׁנִּטְמְאוּ בַּחוּץ וַאֲפִלּוּ בִּוְלַד הַטֻּמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְנְסוּ לִירוּשָׁלַיִם הֲרֵי אֵלּוּ נִפְדִּין וְנֶאֱכָלִין בְּכָל מָקוֹם:

כסף משנה פירות מעשר שני שנטמאו וכו'. שם (מ"ט) וכב''ה וכדפריש בר קפרא בירושלמי:

יג בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהִכְנִיסָן עַל מְנָת שֶׁלֹּא תִּתְפְּשֵׂם הַמְּחִצּוֹת. אֲבָל אִם לֹא הִתְנָה הוֹאִיל וְנִכְנַס הֲרֵי הוּא טָהוֹר מִן הַתּוֹרָה [שֶׁאֵין וָלָד מְטַמֵּא שֵׁנִי מִן הַתּוֹרָה] וּכְבָר קְלָטוּהוּ מְחִצּוֹת וְאֵינוֹ יוֹצֵא:

כסף משנה ומ''ש בד''א בשהכניסם על מנת שלא תתפשם המחיצות וכו'. ג''ז שם בירושלמי:

יד * תִּלְתָּן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מֻתָּר לְאָכְלָהּ צִמְחוֹנִין שֶׁכָּךְ הִיא רְאוּיָה לַאֲכִילָה. וְכֵן כַּרְשִׁינֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי יֵאָכְלוּ צִמְחוֹנִין. * וְאִם עָשָׂה מֵהֶם עִסָּה הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת לְהִכָּנֵס לִירוּשָׁלַיִם וּלְהוֹצִיאָהּ שֶׁאֵינָן בִּכְלַל הַפֵּרוֹת. וְאִם נִטְמְאוּ בִּירוּשָׁלַיִם יִפָּדוּ וְיֵאָכְלוּ בַּחוּץ:

ההראב"ד תלתן של מע''ש מותר לאכלה צמחונין. א''א כמדומה לי שהטעהו הירושלמי שאמר בגמרא כיני מתניתא מותר לאכול צמחונין ואני אומר שלא באו להוציא המשנה מפשוטה אבל אמרו שבאכילת צמחונין אין בו הפסד אוכלים אע''פ שיש בהם שבח אכילה טוב מזה לאכלן מלילות או ע''י תבשיל או ע''י עיסה אעפ''כ כיון שנאכלות כעין צמחין רכין יאכלו כן ולא בעינן שיטמאו וכן בכרשינין וזה חומר במע''ש מבתרומה ונ''ל הטעם שאלו רוב מאכלן לבהמה ואם יטמאו שמא יפדה אותן לבהמה ואין פודין מעשר שני לבהמה: ואם עשה כו' ולהוציאה. א''א מפורש בירושלמי [שאינו] מותר להוציאם לאכלם לחוץ אלא מוציאם לעשות מהן עיסה ולחזור וקל הוא שהקילו בכרשינין:

כסף משנה תלתן של מעשר שני וכו'. משנה שם פ''ב (מ"ג) תלתן של מע''ש יאכל צמחונין ובירושלמי כיני מתניתין מותר להאכל צמחונין. ומה שכתב וכן כרשיני מעשר וכו' עד ויאכלו בחוץ. משנה ד' שם וכחכמים. כתב הראב''ד כמדומה לי שהטעהו הירושלמי וכו'. טעמו משום דמדברי רבינו נראה שבאו להקל לומר שמותר לאכלה צמחונים ואין זה פשט המשנה שבמשנה באו לומר חומר שיש במעשר שני יותר מבתרומה ואם כן פירוש יאכל צמחונין היינו לומר עכ''פ יאכלו צמחונים ורבינו בפירוש המשנה כתב כדברי הראב''ד ופה חזר בו מפני הירושלמי שפשטו כדברי רבינו פה ואין זה הוצאת המשנה מפשטה דתאכל צמחונין שפיר משתמע מותר שתאכל צמחונין ואין חוששין משום דבר שאין דרכו ליאכל וכמו שפירש רש''י ומה שנשנה שם לענין שיש חומר במעשר שני מבתרומה לא לענין אכילת צמחונין היא אלא לענין שאר דברים שנשנו שם באותה משנה. ועל מ''ש רבינו ואם עשה מהם עיסה וכו' כתב הראב''ד מפורש בירושלמי וכו'. שם אמתניתין דקתני כרשיני מעשר שני נכנסים לירושלים ויוצאים אמרינן קל הוא שהקילו בכרשינין ובלבד בעיסה של כרשינין ע''כ ומשמע להראב''ד דהיינו לומר שאינו רשאי להוציאם לאכלם חוץ לירושלים אלא שמוציאם לעשות מהם עיסה ולחזור ורבינו נראה דמשמע ליה דהיינו לומר שאם עשה מהם עיסה הרי זו מותרת ליכנס לירושלים ולהוציאה. ומכל מקום נראה דגם לרבינו לא יאכלנ' חוץ לירושלים ונראה לי שהטעם שהקילו בעיסה מפני שהכרשינין עצמם נאכלים לאדם על ידי הדחק והעיסה מהם אינה נאכלת אלא יותר בדוחק:

טו אִילָן שֶׁעוֹמֵד לְפָנִים מִן הַחוֹמָה וְנוֹפוֹ נוֹטֶה חוּץ לַחוֹמָה אֵין אוֹכְלִין תַּחַת נוֹפוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּכְנַס תַּחַת נוֹפוֹ אֵין פּוֹדִין אוֹתוֹ שֶׁהֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁנִּכְנַס לִירוּשָׁלַיִם:

כסף משנה אילן שעומד לפנים מן כו'. כך היא הגירסא נכונה כגירסת רבינו לפנינו והדין משנה שם (פ"ג מ"ז) אילן שעומד בפנים ונוטה לחוץ או עומד בחוץ ונוטה לפנים מכנגד החומה ולפנים כלפנים מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ ובס''פ אלו הן הגולין (מכות דף י"ב) רמי האי מתניתין אמתניתין דספ''ג דמעשרות דקתני בירושלים הכל הולך אחר הנוף ומשני הא רבי יהודה הא רבנן ואמרינן דלרבי יהודה באילן הלך אחר נופו לחומרא עיקרו בחוץ ונופו בפנים כי היכי דבנופו לא מצי פריק בעיקרו נמי לא מצי פריק עיקרו בפנים ונופו לחוץ כי היכי דבנופו לא מצי אכיל בלא פדייה בעיקרו נמי לא מצי אכיל בלא פדייה והיה נראה שע''פ זה פסק רבינו כן אבל קשה אמאי שבק רבנן ופסק כר''י ועוד למה השמיט דין עיקרו בחוץ ונופו בפנים ולכן נראה שרבינו סמך על מאי דאיתא התם בתר הכי רב אשי אמר מאי אחר הנוף אף אחר הנוף ונ''ל שרבינו מפרש דרב אשי אתא לשנויי דלא ליקשו הני משניות אהדדי דתרוייהו כרבנן ומתניתין דקתני דבירושלים הולך אחר הנוף היינו להחמיר ולומר שאם נופו נוטה חוץ לחומה כיון שנכנס תחת נופו דינו כנכנס לפנים לענין שאין פודין אותו ומתניתין דקתני מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ היינו לענין שאין אוכלים שם ופסק כרב אשי דבתרא הוא ועוד דמסתבר טעמיה:

טז בָּתִּים שֶׁבְּצַד הַחוֹמָה שֶׁפִּתְחֵיהֶם לְפָנִים מִן הַחוֹמָה וַחֲלָלָן לְחוּץ. מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וּלְפָנִים כִּלְפָנִים לְכָל דָּבָר וּמִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלַחוּץ אֵין אוֹכְלִים שָׁם וְאֵין פּוֹדִין שָׁם לְהַחֲמִיר. הָיָה חֲלָלָן לְפָנִים וּפִתְחֵיהֶם לַחוּץ. מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלַחוּץ כְּלַחוּץ פּוֹדִין בּוֹ וְאֵין אוֹכְלִין. וּמִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלִפְנִים אֵין אוֹכְלִין שָׁם וְאֵין פּוֹדִין לְהַחֲמִיר. וְהַחַלּוֹנוֹת וָעֳבִי הַחוֹמָה כִּלְפָנִים:

כסף משנה בתים שבצד החומה וכו'. שם במשנה בתי הבדים שפתחיהם בפנים וחללן לחוץ או שפתחיהם לחוץ וחללן לפנים בית שמאי אומרים הכל כלפנים וב''ה אומרים מכנגד החומה ולפנים כלפנים מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ ובירושלמי (הלכה ד:) אמר רבי אלעזר לחומרין ר' יוסי בעי מהו לחומרין אמר רבי יונה הדא דתנינן תמן בתי הבדים שפתחיהם לפנים וחללן לחוץ מכנגד החומה ולפנים כלפנים מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ אין שוחטין שם קדשים קלים כלפנים ולא פודים שם מעשר שני כלחוץ x פתחיהם לחוץ וחללן לפנים מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ מכנגד החומה ולפנים אין שוחטים שם קדשים קלים כלפנים ולא פודים שם מעשר שני כלחוץ ומדברי רבינו נראה שאין נוסחא זו בירושלמי מכוונת ויש בה טעות סופר וק''ל: והחלונות ועובי החומה כלפנים. משנה בפרק כיצד צולין (דף פ"ה:) ובגמרא (דף פ"ו) מותיב לרב דאמר גגין ועליות לא נתקדשו דראש החומה דומה לגגין ועליות ומשני משכחת לה בבר שורא ופירש רש''י בר שורא חומה קטנה לפנים מחומה גדולה והיא נמוכה ושוה לקרקע גובה העזרה עכ''ל וצריך טעם למה השמיטו רבינו:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן