הלכות מעשר שני ונטע רבעי - פרק רביעי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי - פרק רביעי - היד החזקה לרמב"ם

א הָרוֹצֶה לִפְדּוֹת פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי פּוֹדֶה אוֹתָן בִּדְמֵיהֶן וְאוֹמֵר הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ תַּחַת הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ אוֹ הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ מְחֻלָּלוֹת עַל הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ. וְאִם לֹא פֵּרֵשׁ אֶלָּא הִפְרִישׁ מָעוֹת בִּלְבַד כְּנֶגֶד הַפֵּרוֹת דַּיּוֹ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְפָרֵשׁ וְיֵצְאוּ הַפֵּרוֹת לְחֻלִּין. וְיַעֲלוּ הַמָּעוֹת לִירוּשָׁלַיִם וְיוֹצִיאֵם שָׁם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד-כד) 'וְכִי יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ':

כסף משנה הרוצה לפדות פירות מעשר שני וכו' ואם לא פירש וכו'. משנה פ' ד' דמעשר שני (משנה ז') וכרבי יוסי:

ב * וְכֵן אִם רָצָה לְחַלֵּל פֵּרוֹת הַמַּעֲשֵׂר עַל פֵּרוֹת אֲחֵרוֹת. יַעֲלוּ הַפֵּרוֹת הַשְּׁנִיּוֹת וְיֵאָכְלוּ בִּירוּשָׁלַיִם. * וְלֹא יְחַלֵּל מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ וְלֹא מִן הַיָּפֶה עַל הָרַע וַאֲפִלּוּ בְּאוֹתוֹ הַמִּין. וְאִם חִלֵּל הֲרֵי הֵן מְחֻלָּלוֹת:

ההראב"ד וכן אם רצה לחלל פירות המעשר על פירות אחרות וכו'. א''א והראשונים לא יצאו לחולין ויעלו גם הם ולעולם פירות הראשונים של מעשר אינם מתחללין אלא על הכסף ואפילו דיעבד משמעתא דמסכת סוכה פרק לולב הגזול ופרי שני נמי דיעבד אין לכתחלה לא אלא בדמאי דמחלל לכתחלה: ולא יחלל ממין על שאינו מינו ולא מן היפה וכו'. א''א מה שהקפידו על מינו אינו אלא בדמאי וטעם ההקפדה הזאת לפי שהתורה אמרה על כסף והוא מחלל על פירות כשיחלל חטים על חטים לא יראה שיצא מעשר שני לחולין בפדיון אלא יאמרו הם הראשונים:

כסף משנה וכן אם רצה לחלל פירות המעשר וכו' ולא יחלל ממין על שאינו מינו וכו'. ירושל' רפ''ד דמעשר שני. ומ''ש ואם חילל הרי הן מחוללות: כתב הראב''ד והראשונים לא יצאו לחולין וכו' נראה דהיינו מדתניא התם (סוכה דף מ':) אחד שביעית ואחד מע''ש מתחללין על בהמה חיה ועוף ומסיק מאי שביעית דמי שביעית דאי לא תימא הכי מעשר מעשר ממש והא כתיב וצרת הכסף בידך אלא דמי מעשר ה''נ דמי שביעית ופירש''י וצרת דאין מתחלל אלא על המטבע דבר שיש עליו צורה. ומ''ש ואפי' דיעבד נראה שטעמו מדקתני מתחללים דמשמע דיעבד כדאמרינן בפ' הזהב אפ''ה קאמר דמעשר ממש אינו מתחלל ולרבינו י''ל דהכא מתחללין לאו דוקא דהא בתוספתא קתני מחללין דמשמע לכתחלה. ומ''ש ופרי שני דיעבד אין וכו' נלמד מהא דתניא אחד שביעית ואחד מע''ש מתחללין ואוקימנא בדמי מע''ש ומתחללין דיעבד משמע ליה כמו שכתבתי בסמוך. ומ''ש אלא בדמאי דמחלל לכתחלה. בהשגה שאחר זה אכתוב שמהירושלמי למד כן וטעמו להשיג על רבינו שא''א להעמיד דבריו אפילו בפרי שני דלכתחלה אין מחללין והוא ז''ל כתב וכן אם רצה לחלל פירות המעשר על פירות אחרות דמשמע אפי' לכתחלה וכבר כתבתי דלדעת רבינו דמי מעשר מחללין לכתחלה ובסמוך אכתוב שמהירוש' משמע כדברי רבינו דקתני אין מחללין ממין על שאינו מינו משמע הא על מינו מחללין והשתא אין ראיה מההיא דלולב הגזול דהתם שאני שהוא ממין על שאינו מינו. ומ''ש בס''פ לולב הגזול והכתיב וצרת הכסף בידך לא שיהא כסף דוקא אלא למעוטי שלא יחלל על שאינו מינו והא דבפ' הזהב (דף מ"ד:) מוכח דפרי ראשון אינו מתחלל על פרי אלא על מטבע שנשאו ונתנו שם אי דהבא פירא הוי אי טבעא לחלל עליו מעשר שני משמע דלמ''ד פירא אין מחללין עליו י''ל דדהבא שאני דעד כאן לא שרי רבינו לחלל אלא על פירות שהם אוכל ויש להביא ראיה לדברי רבינו ממה ששנינו בפירקא בתרא דטבול יום בראשונה היו אומרים מחללין על פירות ע''ה חזרו לומר אף על מעותיו וכן פירשה רבינו דמיירי בפירות לחלל על פירות דסתם חילול הכי משמע: כתב עוד הראב''ד מה שהקפידו על מינו אינו אלא בדמאי וכו'. נראה דמשום דמהירושלמי הזה קשה למ''ש בהשגה שקודם זו שפירות הראשונים של מעשר אינם מתחללים אלא על הכסף והרי כאן שלא מיעטו אלא ממין על שאינו מינו הא ממין על מינו מחללין ולפיכך העמיד הירושלמי הזה בדמאי דוקא וזה דוחק שלדמאי קראו מעשר שני סתם ועוד ק''ל אם הקפידו על דמאי למה לא הקפידו על הודאי:

ג * הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מְבָרֵךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְאִם חִלְּלָן עַל פֵּרוֹת אֲחֵרוֹת אוֹ שֶׁחִלֵּל מָעוֹת עַל הַפֵּרוֹת מְבָרֵךְ עַל חִלּוּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְהַפּוֹדֶה אוֹ הַמְחַלֵּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל דְּמַאי אֵינוֹ צָרִיךְ בְּרָכָה:

ההראב"ד הפודה מעשר שני מברך וכו'. א''א אני אומר שאם חילל פירות על פירות אינו מברך לפי שאינו רשאי לעשות כן ואם בירך ה''ז מנאץ:

כסף משנה הפודה מעשר שני וכו'. ירושלמי סוף פרק קמא דדמאי: וכתב הראב''ד אני אומר שאם חילל פירות על פירות וכו'. דבר פשוט הוא דלטעמיה אזיל שסובר שאין פירות ראשונים של מעשר שני מתחללין אלא על הכסף: ומה שכתב של דמאי אינו צריך ברכה. שם במשנה הדמאי מפרישין אותו ערום ופירש בירושלמי לומר שאינו טעון ברכה:

ד * כְּשֶׁפּוֹדִין אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֵין פּוֹדִין אוֹתוֹ לְשֵׁם מַעֲשֵׂר אֶלָּא לְשֵׁם חֻלִּין. וְאוֹמְרִין כַּמָּה שָׁוִין פֵּרוֹת חֻלִּין אֵלּוּ וְאַף עַל פִּי שֶׁהַכּל יוֹדְעִין שֶׁהֵן מַעֲשֵׂר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּזֶּה:

ההראב"ד כשפודין את המעשר אין פודין אותו. א''א נראה לי שלא אמרו דבר זה אלא כשפודין אותו על פירות שלא לפרסם את הדבר אבל על הכסף התורה גלתו ואנו מכסים והלא מכיון שמברכים על פדיונו מצוה הוא ולמה טומנין את המצוה ולפי התוספתא לא נאמר אלא שלא לפגום את המעשר מפני שדמי המעשר פחותים מדמי חולין וזה הוא עיקר:

כסף משנה כשפודין את המעשר וכו'. ירושלמי ריש פ''ד דמעשר שני: כתב הראב''ד נ''ל שלא אמרו דבר זה וכו'. ויש לתמוה מאחר שהוא כתב למעלה שלעולם אין פירות הראשונים מתחללין אלא על כסף היאך כתב כאן שלא אמרו דבר זה אלא כשפודין אותו על פירות ואם בדמאי קאמר ה''ל לפרש ואפשר דממה שכתב לעיל ממילא משמע דבדמאי מיירי. ועוד יש לדקדק בדבריו דבתחלת דבריו משמע דמסתבר ליה טעמו של רבינו ובסוף דבריו נתן טעם אחר ואפשר דה''ק אם טעם זה אמת נ''ל שלא אמרו אלא כשפודין אותו על פירות אבל העיקר אצלי טעם אחר והוא שלא לפגום את המעשר. וא''ת מה טעם הוא זה שלא לפגום את המעשר מפני שדמי מעשר פחותים מדמי חולין ולמה הם פחותים מדמי חולין הלא כשפודה אותו הרי הוא חולין גמורים וי''ל דמ''מ כיון ששם מעשר עליו כשבאין לפדותו דמיו פחותים מדמי חולין:

ה אֵין מְחַלְּלִין מְעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַל מָעוֹת אֲחֵרוֹת. בֵּין שֶׁהָיוּ אֵלּוּ וְאֵלּוּ כֶּסֶף אוֹ אֵלּוּ וְאֵלּוּ נְחשֶׁת. [אוֹ הָרִאשׁוֹנוֹת כֶּסֶף וְהַשְּׁנִיּוֹת נְחשֶׁת. אוֹ] הָרִאשׁוֹנוֹת נְחשֶׁת וְהַשְּׁנִיּוֹת כֶּסֶף. וְאִם עָבַר וְחִלֵּל הֲרֵי אֵלּוּ מְחֻלָּלִין:

כסף משנה אין מחללין וכו'. בפ''ק דדמאי (משנה ב') במשנה שנינו דכל הני מותר בדמאי משמע אבל לא בודאי: ומ''ש ואם עבר וחילל וכו'. שם בירושלמי:

ו אֵין מְחַלְּלִין מָעוֹת מַעֲשֵׂר עַל הַפֵּרוֹת. וְאִם חִלֵּל יַעֲלוּ הַפֵּרוֹת וְיֵאָכְלוּ בִּירוּשָׁלַיִם. וְלֹא יְחַלְּלֵם עַל בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף חַיִּין. וְאִם חִלֵּל לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר שֶׁמָּא יְגַדֵּל מֵהֶם עֲדָרִים עֲדָרִים. אֲבָל אִם חִלֵּל עַל שְׁחוּטִים הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר הַפֵּרוֹת וְיַעֲלוּ וְיֵאָכְלוּ בִּירוּשָׁלַיִם וְיֵצְאוּ הַמָּעוֹת לְחֻלִּין:

כסף משנה אין מחללין וכו'. פרק קמא דמעשר שני (משנה ה') במשנה הלוקח פירות שוגג יחזרו דמים למקומן מזיד יעלו ויאכלו במקום ואם אין מקדש ירקבו ולא חשש רבינו לבאר דבריו דבמזיד מיירי דמדנקט לשון חילול משמע דבמתכוין לחלל מיירי. ומ''ש ולא יחללם על בהמה חיה ועוף וכו' אבל אם חילל על שחוטים וכו'. בפרק לולב הגזול (דף מ') וכחכמים:

ז בִּשְׁעַת הַדְּחָק מֻתָּר לְחַלֵּל מָעוֹת הַכֶּסֶף עַל שֶׁל נְחשֶׁת. לֹא שֶׁיְּקַיֵּם כֵּן אֶלָּא עַד שֶׁיִּמְצָא רֶוַח. וְיַחֲזֹר וִיחַלֵּל מָעוֹת הַנְּחשֶׁת עַל מָעוֹת הַכֶּסֶף:

כסף משנה בשעת הדחק מותר וכו'. משנה ו' פ''ב דמ''ש:

ח מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל דְּמַאי מְחַלְּלִים אוֹתוֹ לְכַתְּחִלָּה כֶּסֶף עַל כֶּסֶף וְכֶסֶף עַל נְחשֶׁת וּנְחשֶׁת עַל נְחשֶׁת וּנְחשֶׁת עַל הַפֵּרוֹת וְיַעֲלוּ אוֹתָן הַפֵּרוֹת וְיֵאָכְלוּ בִּירוּשָׁלַיִם:

כסף משנה מעשר שני של דמאי מחללין וכו'. משנה בפ''ק דדמאי (משנה ב') וכחכמים ודברי רבינו בה כפירוש התוספות בפרק הזהב:

ט אֵין פּוֹדִין פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר אֶלָּא בְּכֶסֶף שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד-כה) 'וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף'. וְכֵן אִם פָּדָה לְעַצְמוֹ וְהוֹסִיף חֹמֶשׁ לֹא יִהְיֶה הַחֹמֶשׁ אֶלָּא כֶּסֶף כַּקֶּרֶן. וְאֵין פּוֹדִין בְּכֶסֶף שֶׁאֵינוֹ מַטְבֵּעַ אֶלָּא בְּכֶסֶף מְפֻתָּח שֶׁיֵּשׁ עָלָיו צוּרָה אוֹ כְּתָב [שֶׁנֶּאֱמַר וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף]. וְאִם פָּדָה בְּלָשׁוֹן שֶׁל כֶּסֶף וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְהוּא הַנִּקְרָא אֲסִימוֹן לֹא עָשָׂה כְּלוּם. וְאֵין פּוֹדִין בְּפָחוֹת מִפְּרוּטָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּפוֹדֶה בַּאֲסִימוֹן:

כסף משנה אין פודין פירות מעשר אלא בכסף וכו'. וכן אם פדה לעצמו והוסיף חומש וכו'. ואין פודין בכסף שאינו מטבע וכו'. בפרק קמא דמעשר שני (משנה ב') תנן אין מחללין מעשר שני על אסימון ובפרק הזהב (דף נ"ד) דטעמא משום דכתיב וצרת דבר שיש עליו צורה ואמרינן התם דחומשו כמותו. ומ''ש ואם פדה בלשון של כסף וכו': ואין פודין בפחות מפרוטה וכו'. ירושלמי פ''ד אמר רבי חזקיה זה שהוא מחלל לא יהא מחלל על חצי פרוטה שלא יהא כמחלל על אסימון אלא על פרוטה ע''כ. ונראה שכוונת רבינו והירושלמי דאף אם יש במעשר כמה פרוטות ומחלל אותו על מטבעות שיש בכל אחת חצי פרוטה אינו מחולל דכל מטבע פחות מפרוטה הרי הוא כאסימון:

י אֵין פּוֹדִין בְּמַטְבֵּעַ שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא בְּאוֹתוֹ זְמַן וּבְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד-כו) 'וְנָתַתָּ הַכֶּסֶף בְּכל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ' עַד שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לְהוֹצָאָה. וּמַטְבֵּעַ מְלָכִים הָרִאשׁוֹנִים אִם יוֹצֵא מִשְּׁמָם פּוֹדִין בּוֹ:

כסף משנה אין פודין במטבע שאינו יוצא וכו'. משנה בריש מע''ש. ומ''ש ומטבע מלכים הראשונים וכו'. שם בירושלמי (הלכה א') מטבע של מלכים הראשונים וכו' אם היה יוצא ע''ג צורתו מחלל ואם לאו אינו מחלל ובתוספתא מטבע היוצא משם של מלכים הראשונים מחללים אותו עליהם ורבינו תפס לשון התוספתא ופירושה כמו שמבואר בלשון הירושלמי:

יא אֵינוֹ פּוֹדֶה בְּמָעוֹת שֶׁאֵינָן בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד-כה) 'וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ'. נָפַל כִּיסוֹ לְבוֹר וְהוּא יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ פּוֹדֶה בּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא בִּרְשׁוּתוֹ:

כסף משנה אינו פודה במעות שאינן ברשותו. משנה שם: ומ''ש נפל כיסו לבור וכו'. שם בירושלמי נפל כיסו לבור ובו מאה רבוא והיה יכול להוציא חמשים רבוא להעלותם אותם חמשי' רבוא כמו שהם ברשותו ע''כ. והדבר מבואר דה''ק אותם חמשים רבוא שישארו כמו שהם ברשותו ורבינו לא חשש להאריך וכיון שלמדנו שכיסו בבור מיקרי ברשותו וממילא משמע שאינו מחלל אלא עד שיעור מה שישאר אחר מה שצריך להוציא בהעלאתו. ודע שבתוספתא פ''ק כתוב נפל כיסו לבור אין מחללין וצריך להעמידה באינו יכול להעלותו x:

יב הָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ וּמָעוֹת בְּיָדוֹ וְאַנָּס בָּא כְּנֶגְדּוֹ אִם יָכוֹל לְהַצִּיל עַל יְדֵי הַדְּחָק פּוֹדֶה בָּהֶן פֵּרוֹת שֶׁבְּבֵיתוֹ. וְאִם לָאו וְאָמַר פֵּרוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּתוֹךְ בֵּיתִי מְחֻלָּלִין עַל הַמָּעוֹת הַלָּלוּ לֹא אָמַר כְּלוּם:

כסף משנה היה בא בדרך ומעות בידו וכו'. בפרק הגוזל ומאכיל (דף קט"ו:) והתניא מי שבא בדרך ומעות בידו ואנס כנגדו לא יאמר הרי פירות שיש לי בתוך ביתי מחוללין על מעות הללו ואם אמר דבריו קיימים הב''ע בשיכול להציל אי בשיכול להציל לכתחלה אמאי לא יאמר בשיכול להציל [ע''י] הדחק ולפ''ז מה שאמר רבינו פודה בהם פירות שבבית לא שיוכל לעשות כן לכתחלה אלא שאם פדה פדוי:

יג הַמֵּנִיחַ מָעוֹת לִהְיוֹת מְחַלֵּל עֲלֵיהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי הֲרֵי זֶה פּוֹדֶה בָּהֶן בְּחֶזְקַת שֶׁהֵן קַיָּמִים. מְצָאָן שֶׁאָבְדוּ חוֹשֵׁשׁ לְכָל מַה שֶּׁפָּדָה בָּהֶן לְמַפְרֵעַ:

כסף משנה המניח מעות וכו'. משנה וגמרא ס''פ כל הגט (דף ל"א:) וכרבנן דפליגי על ר''א בן שמוע:

יד * מִי שֶׁהָיָה עוֹמֵד בִּטְבֶרְיָא וְיֵשׁ לוֹ מָעוֹת (בָּבֶל) בְּבָבֶל אֵינוֹ מְחַלֵּל עֲלֵיהֶם. הָיוּ לוֹ מָעוֹת מִמַּטְבֵּעַ טְבֶרְיָא בְּבָבֶל מְחַלֵּל עֲלֵיהֶם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

ההראב"ד מי שהיה עומד בטבריא ויש לו מעות. א''א מן הגמרא שלנו הכל בהיפך ואין קפידא על עמידתו אי זה מקום שיעמוד בו אלא על מקום המעות אם יוצאים שם במקום חילולם אם לא ואם חילל על מעות של א''י והן בבבל או על מעות של בבל והן בארץ ישראל אינן מחוללין לפי שאינן יוצאים במקום חילולן ובעינן שיחלל על הכסף היוצא במקומו ושל בבל והם בבבל מחוללין אע''פ שאין מעות בבל יוצאין בירושלים ומלכיות מקפידות שלא להוציא מטבע ממקומו אפ''ה מחללין משום דאפשר דזבין בהו בהמה ומסיק להתם. ואע''פ שאין רשאי לעשות כן כיון דאי עבד חילל מעות היוצאות במקומו קרינא ביה:

כסף משנה מי שהיה עומד בטבריה וכו'. בפרק הגוזל עצים וכו' (דף צ"ז:) אין מחללין על מעות של כאן והם בבבל ושל בבל והם כאן של בבל והם בבבל מחללין ואוקימנא בשמלכיות מקפידות א''ה של בבל והם בבבל למאי חזו דזבין בהו בהמה ומסיק לירושלים ובירושלמי פ''ק דמע''ש (הלכה א') אין מחללין לא על המעות שהם בבבל ולא על המעות שבבבל כאן לא המעות שכאן בבבל בעומד בבבל ולא המעות שבבבל כאן בעומד כאן היו לו מעות מבבל לבבל והוא עומד כאן נימר אם היתה דרך פתוחה מחלל ואם לאו אינו מחלל ע''כ ודברי רבינו תמוהים שאינם לא בתוספתא ולא בירושלמי הזה והם היפך גמרא דידן וכבר השיגו הראב''ד וכתב א''א מן הגמרא שלנו הכל בהיפך וכו'. וע''כ לומר שגירסא אחרת היתה לרבינו בגמרא והר''י קורקוס ז''ל כתב לפי זה הירושלמי מה שאמרו בפרק הגוזל עצים אין מחללין על מעות של בבל והם כאן וכו' האי והם אבעלים קאי דכיון דבעלים כאן אין מחללין על המעות שבבבל אף אם המעות בבבל והם מטבע בבל וכן אם הבעלים בבבל אין מחללים על מעות של כאן אף אם המעות כאן והם מטבע כאן והוא הדין הראשון שכתב רבינו היה עומד בטבריא וכו' אינו מחלל והוא מה שכתב בירושלמי לא על מעות של בבל כאן בעומד כאן אפילו שהמעות של בבל והם בבבל כיון שהוא עומד כאן אין מחללין, ומה שכתב דברייתא על מעות של בבל והם בבבל מחללים היינו שהבעלים בבבל אפילו שאין המעות שם כיון שהבעלים עומדים במקום שיוצאים והוא הנקרא מקום חלולם לדעת רבינו מחללים והוא מ''ש בירושלמי לא על מעות של כאן והם בבבל בעומד בבבל ומעות של כאן ויוצאים כאן אפי' אם גם המעות בבבל כיון שהם מטבע כאן אינו מחלל דאי עומד כאן אפילו אין המטבע כאן כיון שהם מטבע היוצא במקום שהוא עומד מחלל דבהכי קפיד רחמנא כמ''ש וצרת הכסף בידך וסבר כיון שאם היו כאן במקום שמחלל יוצאים מצוי בידך קרינן ביה. ועדיין קשה לדעת רבינו דהא תנן אין מחללין על מעות שאינם ברשותו ומפרשים בהגוזל עצים כגון שהיו לו מעות בקסטרא או בהר המלך וא''כ היאך מחלל בטבריא על מעות העומדות בבבל. ואפשר לחלק העומדת בקסטרא או בהר המלך שאני שהוא מקום שיש בו סכנת דרכים ואין שיירות מצויות עכ''ל:

טו הָאוֹמֵר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מְחֻלָּל עַל סֶלַע שֶׁתַּעֲלֶה בְּיָדִי מִכִּיס זֶה עַל סֶלַע שֶׁאֶפְרֹט מִדִּינָר זָהָב זֶה עַל פּוּנְדְיוֹן שֶׁאֶפְרֹט מִסֶּלַע זֶה הֲרֵי זֶה חִלֵּל. וְסֶלַע שֶׁתַּעֲלֶה בְּיָדוֹ אוֹ שֶׁיִּפְרֹט תְּהִי מַעֲשֵׂר:

טז אָמַר הֲרֵי מַעֲשֵׂר מְחֻלָּל עַל סֶלַע שֶׁהָיְתָה בְּיַד בְּנִי לֹא חִלֵּל. שֶׁמָּא לֹא הָיְתָה בְּיָדוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה:

כסף משנה (טו-טז) האומר מעשר וכו' עד באותה שעה. תוספתא פ''ד דמ''ש ואיתא בפרק בכל מערבין וכחכמים וא''ת דהתם מוכח דטעמא דמ''ד חילל משום ברירה ומאחר שרבינו פוסק ברפ''ז מהלכות מעשרות ופ''א מהלכות תרומות דבדאורייתא אין ברירה לא הו''ל לפסוק חילל ותירץ הר''י קורקוס ז''ל דאפשר דהכא אין אנו צריכים לטעם ברירה שכיון שזה אמר ה''ז מחולל על סלע שתעלה בידי ממ''נ המעשר פדוי ופדיון מעשר בכיס זה הוא וכולם בספק מ''מ איזה סלע שיהיה ה''ז חילל ובשעה שיעלה הסלע נאמר זהו הסלע שחילל עליו וכתב לתרץ למה הגמרא לא תירץ שם כן. ולי נראה דרבינו לטעמיה אזיל שתרומה בזמן הזה דרבנן:

יז הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי קֹדֶם שֶׁיַּפְרִישֶׁנּוּ כְּגוֹן שֶׁאָמַר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל פֵּרוֹת אֵלּוּ פָּדוּי בְּמָעוֹת אֵלּוּ לֹא אָמַר כְּלוּם וְלֹא קָבַע מַעֲשֵׂר. אֲבָל אִם קָבַע וְאָמַר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶן בַּצָּפוֹן אוֹ בַּדָּרוֹם מְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת אֵלּוּ הֲרֵי זֶה פָּדוּי:

כסף משנה הפודה מעשר שני וכו'. תוספתא בספ''ג ואיתא בפרק הוציאו לו:

יח כְּשֶׁפּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי פּוֹדִין אוֹתוֹ בְּשָׁוְיוֹ. וְיֵשׁ לוֹ לִפְדּוֹת בַּשַּׁעַר הַזּוֹל כְּמוֹת שֶׁהַחֶנְוָנִי לוֹקֵחַ וְלֹא כְּמוֹת שֶׁהוּא מוֹכֵר. וְנוֹתֵן הַמָּעוֹת כְּמוֹת שֶׁהַשֻּׁלְחָנִי פּוֹרֵט לֹא כְּמוֹת שֶׁהוּא מְצָרֵף. וְאִם עָבַר וּפָדָה שְׁוֵה מָנֶה בִּפְרוּטָה אוֹ חִלֵּל שְׁוֵה מָנֶה עַל שְׁוֵה פְּרוּטָה הֲרֵי זֶה מְחֻלָּל:

כסף משנה כשפודין מעשר שני וכו'. בפרק הזהב (דף נ"ב): ומ''ש ויש לו לפדות בשער הזול וכו'. משנה פ''ד דמ''ש (משנה ב'): ומ''ש ואם עבר ופדה וכו' או חילל וכו'. בפרק הזהב (דף נ"ז) הקדש שוה מנה שחילל על שוה פרוטה מחולל:

יט הָיְתָה הַסֶּלַע חֲסֵרָה שְׁתוּת אוֹ פָּחוֹת מִשְּׁתוּת אִם הָיְתָה יוֹצֵאת עַל יְדֵי הַדְּחָק מְחַלֵּל עָלֶיהָ לְכַתְּחִלָּה בִּשְׁוֵה סֶלַע וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. פָּדָה בְּסֶלַע וְנִמְצֵאת רָעָה יַחֲלִיפֶנָּה:

כסף משנה היתה הסלע חסירה וכו'. משנה וגמרא פרק הזהב (דף נ"ב ע"ב) ובפי' ריב''ן: פדה בסלע ונמצאת רעה יחליפנה. תוספתא פ''ד:

כ אֵין פּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אַכְסָרָה אֶלָּא מְדַקְדֵּק בְּמִדָּתוֹ אוֹ בְּמִשְׁקָלוֹ וְנוֹתֵן דָּמָיו. אִם הָיוּ דָּמָיו יְדוּעִים יִפָּדֶה עַל פִּי אֶחָד. וְאִם דָּבָר שֶׁאֵין דָּמָיו יְדוּעִים כְּגוֹן יַיִן שֶׁהִתְחִיל לְהַחֲמִיץ וּפֵרוֹת שֶׁהִרְקִיבוּ אוֹ מָעוֹת שֶׁהֶחֱלִידוּ יִפָּדֶה עַל פִּי שְׁלֹשָׁה תַּגָּרִים וַאֲפִלּוּ הָיָה אֶחָד מֵהֶן עַכּוּ''ם אוֹ בַּעַל הַמַּעֲשֵׂר אֲפִלּוּ אִישׁ וּשְׁתֵּי נָשָׁיו פּוֹדִין עַל פִּיהֶם. וְכוֹפִין אֶת הַבְּעָלִים לִפְתֹּחַ רִאשׁוֹן. * וְזֶה חֹמֶר בְּמַעֲשֵׂר מִן הַהֶקְדֵּשׁ:

ההראב"ד וזה חומר במעשר מבהקדש. א''א יש כאן שבוש ובתוספתא אמרו כופין אותו לפתוח ראשון כו' ואם רצה לחזור בו חוזר וזה חומר בהקדש מבמעשר:

כסף משנה אין פודין מע''ש אכסרה וכו'. משנה פ''ד דמ''ש (מ"ב). ומ''ש אפילו אחד מהם עכו''ם או בעל המעשר. שם בירושלמי: ומ''ש ואפילו איש ושתי נשיו וכן מ''ש ג' תגרים. בגמרא דידן בפ''ק דסנהדרין (דף י"ד) ת''ר מע''ש שאין דמיו ידועים פודים אותו בג' לקוחות אבל לא בשלשה שאינם לקוחות אפי' עכו''ם אחד מהם אפי' אחד מהם בעלים בעי רבי ירמיה ג' ומטילים לתוך כיס אחד מהו ת''ש איש ושתי נשיו פודים מע''ש שאין דמיו ידועים דילמא כגון רב פפא ובת אבא סוראה ופירש''י לקוחות סוחרים בקיאים בשומא בת אבא סוראה אשת רב פפא וכו' והיתה עושה לעצמה עכ''ל. ורבינו סתם הדברים כדברי הברייתא ולא חש למאי דדחי דילמא וכו' דדיחויא בעלמא הוא: וכופין את הבעלים לפתוח ראשון זה חומר במעשר מן ההקדש. זו היתה גירסת רבינו בתוספתא דמ''ש פ''ג אבל גירסת ספרים דידן בתוספתא כגירסת הראב''ד כופין את הבעלים לפתוח ראשון אם אמר הרי הוא שלי באיסר יכול לחזור בו זה חומר בהקדש מבמע''ש. והר''י קורקוס ז''ל כתב דאפילו תימא דגירסת רבינו כגירסא דידן דיכול לחזור בו משום דסבר דאתיא כמ''ד מע''ש ממון הדיוט הוא אבל לדידן דקי''ל ממון גבוה הוא אינו יכול לחזור:

כא אֵין מוֹלִיכִין פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם לִפְדּוֹתָם שָׁם. וְהַמּוֹלִיךְ מִמְּקוֹם הַיֹּקֶר לַמָּקוֹם הַזּוֹל אוֹ מִמָּקוֹם הַזּוֹל לִמְקוֹם הַיֹּקֶר פּוֹדֶה כְּשַׁעַר מְקוֹם הַפְּדִיָּה. וְאִם הָיוּ דְּמַאי פּוֹדִין אוֹתוֹ כַּשַּׁעַר הַזּוֹל הוֹאִיל וְנִרְאוּ לְהִמָּכֵר בְּזוֹל:

כסף משנה אין מוליכין פירות וכו' עד להמכר בזול. משנה וירושלמי ברפ''ד דמעשר שני:

כב הָיוּ לוֹ פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בַּגֹּרֶן וְהוֹצִיא עֲלֵיהֶם יְצִיאוֹת מִבֵּיתוֹ עַד שֶׁהֱבִיאָן לָעִיר וְהִשְׁבִּיחוּ. פּוֹדֶה כְּשַׁעַר הָעִיר וְהִפְסִיד יְצִיאוֹתָיו:

כסף משנה היו לו פירות מעשר שני בגורן וכו'. משנה שם:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן