הלכות מעשר שני ונטע רבעי - פרק אחד עשר - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי - פרק אחד עשר - היד החזקה לרמב"ם

א מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִתְוַדּוֹת לִפְני ה' אַחַר שֶׁמּוֹצִיאִין כָּל הַמַּתָּנוֹת שֶׁבְּזֶרַע הָאָרֶץ וְזֶהוּ הַנִּקְרָא וִדּוּי מַעֲשֵׂר:

כסף משנה מצות עשה להתודות לפני ה' וכו' שנאמר כי תכלה לעשר וכו'. פשוט הוא:

ב וְאֵין מִתְוַדִּין וִדּוּי זֶה אֶלָּא אַחַר הַשָּׁנָה שֶׁמַּפְרִישִׁין בָּהּ מַעֲשַׂר עָנִי שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו-יב) 'כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר' (דברים כו-יג) 'וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת':

ג אֵימָתַי מִתְוַדִּין. בְּמִנְחָה בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל פֶּסַח שֶׁל רְבִיעִית וְשֶׁל שְׁבִיעִית. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו-יב) 'כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר'. בְּרֶגֶל שֶׁכָּל הַמַּעַשְׂרוֹת כָּלִים בּוֹ. וְאֵין הַפֶּסַח מַגִּיעַ מִשָּׁנָה רְבִיעִית אֶלָּא כָּל פֵּרוֹת שְׁלִישִׁית נִתְעַשְּׂרוּ בֵּין פֵּרוֹת הָאִילָן בֵּין פֵּרוֹת הָאָרֶץ:

כסף משנה (ב-ג) ומ''ש ואין מתודין וידוי זה אלא אחר השנה שמפרישין בה מעשר עני וכו' עד בין פירות הארץ. משנה וירושלמי בפרקא בתרא דמע''ש (משנה י') וכתוב בספרי רבינו אחר השנה שמפרישין בה מעשר שני והוא ט''ס וצריך להגיה מעשר עני במקום מעשר שני:

ד * אֵין מִתְוַדִּין אֶלָּא בַּיּוֹם. וְכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לְוִדּוּי הַמַּעֲשֵׂר. וּבֵין בִּפְנֵי הַבַּיִת וּבֵין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת חַיָּב לְבַעֵר וּלְהִתְוַדּוֹת:

ההראב"ד אין מתודין אלא ביום וכו' עד בין בפני הבית בין שלא בפני הבית חייב לבער ולהתודות. א''א זה שיבוש שהוידוי אינו אלא לפני י''י ואין לפני י''י אלא בבית:

כסף משנה אין מתודין אלא ביום כו'. משנה בסוף פרק ב' דמגילה (דף כ':): ובין בפני הבית בין שלא בפני הבית חייב לבער ולהתודות: כתב הראב''ד זה שיבוש שהוידוי אינו אלא לפני ה' ואין לפני ה' אלא בבית עכ''ל. ואפשר לומר שטעם רבינו שכיון שהוא חייב לבער אפילו שלא בפני הבית למה ימנע מלהתודות ואי משום לפני ה' אינו מוכרח דבכל מקום הוי לפני ה' היכא דליכא מקדש או בדיעבד:

ה וִדּוּי זֶה נֶאֱמַר בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו-יג) 'וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ' בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁאַתָּה אוֹמֵר. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד אוֹמְרוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְאִם רָצוּ רַבִּים לְהִתְוַדּוֹת כְּאֶחָד מִתְוַדִּין:

כסף משנה וידוי זה נאמר בכל לשון וכו'. משנה ר''פ אלו נאמרים (דף ל"ב:): וכל אחד ואחד וכו':

ו וּמִצְוָתוֹ בַּמִּקְדָּשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו-יג) 'לִפְנֵי ה''. וְאִם הִתְוַדָּה בְּכָל מָקוֹם יָצָא:

כסף משנה ומצותו במקדש וכו' ואם התודה בכל מקום יצא. כבר נתבאר:

ז אֵינוֹ מִתְוַדָּה עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר אֶצְלוֹ אַחַת מִן הַמַּתָּנוֹת. שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר בַּוִּדּוּי (דברים כו-יג) 'בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת'. וְעֶרֶב יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן הָיָה הַבִּעוּר וּלְמָחָר מִתְוַדִּין:

כסף משנה אינו מתודה עד שלא ישאר אצלו וכו'. פשוט הוא ומבואר במשנה פ''ה דמע''ש: וערב י''ט האחרון היה הביעור. משנה בפרקא בתרא דמע''ש (משנה ו') ובספרינו כתוב ערב י''ט הראשון של פסח של רביעית ושל שביעית היה הביעור וגירסת רבינו אחרון במקום ראשון ויש להוכיח כן מדאמרינן בירושלמי (הלכה ה') ויתודה בי''ט הראשון של פסח כדי שיהא לו מה לאכול ברגל ויתודה בשחרית עד כאן מצוה הוא לאכול. ואם איתא שהביעור היה מעי''ט הראשון הרי לא היה לו מה לאכול ברגל: ומ''ש ולמחר. שם במשנה (משנה י') במנחה ביו''ט האחרון היו מתודים:

ח כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. אִם נִשְׁאָר אֶצְלוֹ תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר נוֹתְנָהּ לַכֹּהֵן. מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן נוֹתְנוֹ לְלֵוִי. מַעֲשַׂר עָנִי נוֹתְנוֹ לָעֲנִיִּים. נִשְׁאֲרוּ אֶצְלוֹ פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל וַדַּאי אוֹ נֶטַע רְבָעִי אוֹ מְעוֹת פְּדִיָּתָן הֲרֵי זֶה מְבַעֲרָן וּמַשְׁלִיךְ לַיָּם אוֹ שׂוֹרֵף. נִשְׁאָר אֶצְלוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל דְּמַאי אֵינוֹ חַיָּב לְבַעֲרוֹ. נִשְׁאָר אֶצְלוֹ בִּכּוּרִים הֲרֵי הֵן מִתְבַּעֲרִין בְּכָל מָקוֹם:

כסף משנה כיצד הוא עושה וכו'. משנה ו' שם. ומ''ש הרי זה מבערן ומשליך לים או שורף. זהו פי' מה ששנינו שם במשנה מע''ש והביכורים מתבערים בכל מקום. ומה שהשוה נטע רבעי למעשר שני הוא מדאמרינן בפרק שני דקידושין דיליף קדש קדש ממעשר וגם ממה ששנינו בפרק בתרא דמע''ש בערתי הקדש זה מע''ש ונטע רבעי. ומה שכתב נשאר אצלו מעשר שני של דמאי אינו חייב לבערו. משנה פרק קמא דדמאי (משנה ב') הדמאי אין לו חומש ואין לו ביעור: ומ''ש נשאר אצלו ביכורים הרי הם מתבערים בכ''מ. שם במשנה וכת''ק:

ט בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁשּׂוֹרֵף וּמְבַעֵר כְּשֶׁנִּשְׁאֲרוּ אֶצְלוֹ פֵּרוֹת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱכל כֻּלָּן קֹדֶם שֶׁיִּכָּנֵס יוֹם טוֹב. אֲבָל אִם נִשְׁאָר תַּבְשִׁיל שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְנֶטַע רְבָעִי אֵינוֹ צָרִיךְ לְבַעֲרוֹ שֶׁהַתַּבְשִׁיל כִּמְבֹעָר. וְכֵן יַיִן וְתַבְלִין הֲרֵי הֵן כִּמְבֹעֲרִין:

כסף משנה ומ''ש במה דברים אמורים ששורף ומבער וכו' אבל אם נשאר תבשיל וכו'. שם במשנה וכבית הלל. ומ''ש וכן יין ותבלין הרי הם כמבוערים. שם בירושלמי:

י פֵּרוֹת שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת בִּשְׁעַת הַבִּעוּר אֵין מְעַכְּבִין אוֹתוֹ לְהִתְוַדּוֹת וְאֵינוֹ חַיָּב לְבַעֲרָן:

כסף משנה פירות שלא הגיעו לעונת המעשרות וכו'. משנה שם:

יא מִי שֶׁהָיוּ פֵּרוֹתָיו רְחוֹקִין מִמֶּנּוּ וְהִגִּיעַ יוֹם הַבִּעוּר הֲרֵי זֶה קוֹרֵא שֵׁם לַמַּתָּנוֹת וּמְזַכֶּה לָהֶן לְבַעְלֵיהֶן עַל גַּב קַרְקַע אוֹ לְמִי שֶׁזּוֹכֶה לָהֶן לְבַעֲלֵיהֶן וּמִתְוַדֶּה לְמָחָר. שֶׁנְּתִינַת הַמִּטַּלְטְלִין עַל גַּבֵּי קַרְקַע אֵינָהּ אֶלָּא מַתָּנָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חִזּוּק. אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לְהַקְנוֹת לָהֶם הַמַּעֲשֵׂר בַּחֲלִיפִין מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כִּמְכִירָה. וְהַמַּעַשְׂרוֹת וְהַתְּרוּמוֹת וְהַמַּתָּנוֹת נֶאֱמַר בָּהֶן נְתִינָה לֹא מְכִירָה:

כסף משנה מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו וכו'. ג''ז משנה שם: ומ''ש אבל אינו יכול להקנות להם המעשר בחליפין וכו'. נראה שלמד כן מעובדא דרבן גמליאל וזקנים ששנינו שם ונתקבלו זה מזה שכר ולמה הוצרכו לכך יותר נקל היה להקנותם בקנין סודר אלא מפני שנראה כמכירה:

יב וּמִנַּיִן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת עַד שֶׁיּוֹצִיא כָּל הַמַּתָּנוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו-יג) 'בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת'. הַקֹּדֶשׁ זֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְנֶטַע רְבָעִי הַקָּרוּי קֹדֶשׁ. מִן הַבַּיִת זוֹ חַלָּה שֶׁהִיא הַמַּתָּנָה שֶׁל כֹּהֲנִים בַּבַּיִת. נְתַתִּיו לַלֵּוִי זֶה מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן. וְגַם נְתַתִּיו מִכְּלָל שֶׁקְּדָמַתּוּ מַתָּנָה אַחֶרֶת וְהִיא תְּרוּמָה גְּדוֹלָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר. לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה זֶה מַעֲשַׂר עָנִי וְלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה מְעַכְּבִין אֶת הַוִּדּוּי:

כסף משנה ומניין שאינו יכול להתודות וכו' עד אינו יכול להתודות. משנה שם:

יג וְצָרִיךְ לְהַפְרִישׁ הַמַּתָּנוֹת עַל הַסֵּדֶר וְאַחַר כָּךְ יִתְוַדֶּה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו-יג) 'כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי'. הָא אִם הִקְדִּים מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לְרִאשׁוֹן אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת. נִשְׂרַף טִבְלוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת שֶׁהֲרֵי לֹא הִפְרִישׁ מַתָּנוֹת וְלֹא נְתָנָן לְבַעֲלֵיהֶן. וּבִזְמַן שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לַכֹּהֲנִים לֹא הָיוּ מִתְוַדִּין שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו-יג) 'וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי':

כסף משנה נשרף טבלו אינו יכול להתודות וכו'. ירושלמי שם: ובזמן שהיו נותנין מעשר ראשון לכהנים וכו'. פ' עגלה ערופה (דף מ"ח):

יד מִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּלְבַד מִתְוַדֶּה. שֶׁעִקַּר הַוִּדּוּי בַּמַּעֲשֵׂר הוּא. וְכֵן אִם לֹא הָיָה לוֹ אֶלָּא בִּכּוּרִים בִּלְבַד מִתְוַדֶּה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו-יג) 'בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ'. הַקֹּדֶשׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא הַבִּכּוּרִים. אֲבָל מִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא תְּרוּמָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ אֵינוֹ מִתְוַדֶּה שֶׁאֵין הַתְּרוּמָה טְעוּנָה וִדּוּי אֶלָּא בִּכְלַל שְׁאָר הַמַּתָּנוֹת:

כסף משנה מי שאין לו אלא מעשר שני בלבד וכו' עד אינו מתודה. ירושלמי בפ''ב דבכורים:

טו (דברים כו-יג) 'לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ' שֶׁלֹּא הִפְרִישׁ מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. וְלֹא מִן הַתָּלוּשׁ עַל הַמְחֻבָּר. וְלֹא מִן הַמְחֻבָּר עַל הַתָּלוּשׁ. וְלֹא מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן. וְלֹא מִן הַיָּשָׁן עַל הֶחָדָשׁ. וְלֹא שָׁכַחְתִּי שֶׁלֹּא שָׁכַח מִלְּבָרְכוֹ וּמִלְּהַזְכִּיר שְׁמוֹ עָלָיו. לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ הָא אִם אֲכָלוֹ בַּאֲנִינוֹ אֵינוֹ מִתְוַדֶּה. וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא הָא אִם הִפְרִישׁוֹ בְּטֻמְאָה אֵינוֹ מִתְוַדֶּה. וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת שֶׁלֹּא לָקַח מִמֶּנּוּ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין וְלֹא נְתָנוֹ לְאוֹנְנִים אֲחֵרִים. שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' אֱלֹהָי שֶׁהֱבִיאוֹ לְבֵית הַבְּחִירָה. עָשִׂיתִי כְּכָל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי שֶׁשָּׂמַח וְשִׂמֵּחַ בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו-יא) 'וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב':

כסף משנה לא עברתי ממצותיך שלא הפריש ממין על שאינו מינו וכו' עד סוף הפרק. משנה בסוף מעשר שני (משנה יא יב): סליקו להו הלכות מע''ש ונטע רבעי
א מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִתְוַדּוֹת לִפְני ה' אַחַר שֶׁמּוֹצִיאִין כָּל הַמַּתָּנוֹת שֶׁבְּזֶרַע הָאָרֶץ וְזֶהוּ הַנִּקְרָא וִדּוּי מַעֲשֵׂר:

כסף משנה מצות עשה להתודות לפני ה' וכו' שנאמר כי תכלה לעשר וכו'. פשוט הוא:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן