הלכות מעשר - פרק שביעי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות מעשר - פרק שביעי - היד החזקה לרמב"ם

א מִי שֶׁהָיוּ לוֹ מֵאָה לוֹג שֶׁל יַיִן טָבוּל מִן הַתּוֹרָה וְאָמַר שְׁנֵי לוֹגִין שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ מֵהֶן הֲרֵי הֵן תְּרוּמָה וַעֲשָׂרָה מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וְתִשְׁעָה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. לֹא יַתְחִיל וְיִשְׁתֶּה עַד שֶׁיַּנִּיחַ בְּסוֹף שִׁעוּר תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת. אֶלָּא יַפְרִישׁ וְאַחַר כָּךְ יִשְׁתֶּה. וְאֵין אוֹמְרִין זֶה שֶׁהִנִּיחַ בַּסּוֹף כְּאִלּוּ נִבְרַר תְּחִלָּה מִפְּנֵי שֶׁחִיּוּב תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת מִן הַתּוֹרָה וְאֵין אוֹמְרִין בְּשֶׁל תּוֹרָה נַחְשֹׁב כְּאִלּוּ נִבְרַר עַד שֶׁיִּבְרֹר:

כסף משנה מי שהיו לו מאה לוג וכו'. בפרק כל הגט עלה כ''ה ובפרק מרובה (דף ס"ט) ובפרק בכל מערבין (דף ל"ו) פלוגתא ופסק כרבי יהודה ורבי יוסי ור''ש ובפרק המביא כדי יין איפסקא דבדרבנן יש ברירה ובדאורייתא אין ברירה ולכך כתב רבינו טבול מן התורה:

ב * הַקּוֹבֵעַ מַעַשְׂרוֹתָיו בְּפִי הֶחָבִית לֹא יִשְׁתֶּה מִשּׁוּלֶיהָ. בְּשׁוּלֶיהָ לֹא יִשְׁתֶּה מִפִּיהָ. מִפְּנֵי שֶׁהַמַּשְׁקִין מְעֹרָבִין. אֲבָל הַקּוֹבֵעַ בְּפִי הַמְּגוּרָה אוֹכֵל מִשּׁוּלֶיהָ. קָבַע בְּשׁוּלֶיהָ אוֹכֵל מִפִּיהָ:

ההראב"ד הקובע מעשרותיו בפי החבית וכו' עד במקום אחד. א''א היינו סבורים שכשם שאין תורמין ממנו על מקום אחר מחוייב תרומה כך אין מעשרין ממנו על מקום אחר שמחוייב מעשר וזהו מן הפטור על החיוב עד שמצאתי אותו בירושלמי בסוף פרק ראשון של דמאי ובמעשר עושה כן אבל לא לתרומה ונראה הטעם מפני שכלם באים מכח מעשר:

כסף משנה הקובע מעשרות בפי החבית וכו' עד אוכל מפיה. תוספתא פ''ח דדמאי:

ג וְיֵשׁ לָאָדָם לִקְבֹּעַ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וּפוֹדֵהוּ וְעוֹשֵׂהוּ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן עַל אוֹתָן הַפֵּרוֹת אוֹ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר לְמָקוֹם אַחֵר:

כסף משנה ויש לאדם לקבוע מעשר שני וכו'. כן משמע בירושלמי ספ''ק דדמאי: כתב הראב''ד א''א היינו סבורים וכו'. ביאור דבריו שהיה סבור בתחלה שאין מעשרין ממנו על מקום אחר כשם שאין תורמין ממנו על מקום אחר ולאפוקי ממ''ש רבינו שעושהו תר''מ למקום אחר ואח''כ מצא בירושלמי כדברי רבינו דגרסינן ספ''ק דדמאי (הלכה ד') עולא בר ישמעאל בשם רבי יוחנן פוטר הוא אדם את טבלו בסאה אחת של טבל כיצד הוא עושה מביא סאה אחת של טבל ועושה אותה שני ופודה אותה וחוזר ועושה אותה תרומת מעשר למקום אחר ודייק הראב''ד דדוקא תר''מ אמרו אבל לא תרומה גדולה והטעם משום דכיון דתרומת מעשר מחמת מעשר אתי שפיר מצי עביד לה מסאה שהיתה מעשר שני מה שאין כן בתרומה גדולה שאינה באה מחמת מעשר:

ד הַמַּנִּיחַ פֵּרוֹת לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן מַעַשְׂרוֹת מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן בְּחֶזְקַת שֶׁהֵן קַיָּמִין וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ כָּל אוֹתָן הַפֵּרוֹת שֶׁהִנִּיחַ מַעֲשֵׂר וְנוֹתֵן לַלֵּוִי. מְצָאָן שֶׁאָבְדוּ הֲרֵי זֶה חוֹשֵׁשׁ לְכָל שֶׁהִפְרִישׁ וְאֵינוֹ מְעַשֵּׂר וַדַּאי:

כסף משנה המניח פירות וכו'. משנה ס''פ כל הגט (דף ל"א) המניח פירות להיות מפריש עליהם תרומות ומעשרות. ואיני יודע למה השמיט רבינו תרומה. ומ''ש מצאן שאבדו ה''ז חושש לכל מה שהפריש. שם במשנה ואם אבדו הרי זה חושש מעת לעת דברי ר''א ובגמרא חלוקים חביריו על ר' אליעזר ופירש''י חלוקים ואמרי דלעולם חיישינן הואיל ונמצאו אבודים וכל פירות שתקנו על ידי אותם פירות צריך לחזור ולהפריש ופסק רבינו כמותם דרבים נינהו. ומ''ש ואינו מעשר ודאי. פשוט הוא:

ה הַמַּלְוֶה מָעוֹת אֶת הַכֹּהֵן וְאֶת הַלֵּוִי וְאֶת הֶעָנִי לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עַל אוֹתָן הַמָּעוֹת מֵחֶלְקוֹ מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן בְּחֶזְקַת שֶׁהֵן קַיָּמִין וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא מֵתוּ הַכֹּהֵן אוֹ הַלֵּוִי אוֹ הֶעֱשִׁיר הֶעָנִי:

ו כֵּיצַד מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן. מַפְרִישׁ תְּרוּמָה אוֹ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן אוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִפֵּרוֹתָיו וּמְזַכֶּה בָּהֶן עַל יְדֵי אַחֵר לְאוֹתוֹ כֹּהֵן אוֹ הַלֵּוִי אוֹ הֶעָנִי שֶׁהִלְווּם. וְאִם הָיוּ רְגִילִין לִטּל מִמֶּנּוּ וְהוּא רָגִיל שֶׁלֹּא יִתֵּן אֶלָּא לָהֶן אֵינוֹ צָרִיךְ לְזַכּוֹת עַל יְדֵי אַחֵר. וְאַחַר שֶּׁמַּפְרִישׁ מְחַשֵּׁב כַּמָּה שָׁוֶה זֶה שֶׁהִפְרִישׁ וּמְנַכֶּה מִן הַמִּלְוֶה עַד שֶׁיִּפְרַע כָּל חוֹבוֹ וּמוֹכֵר הַתְּרוּמָה לְכָל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה וְאוֹכֵל הַמַּעַשְׂרוֹת:

כסף משנה (ה-ו) המלוה מעות וכו'. משנה שם (דף ל'). ומ''ש ומזכה בהם ע''י אחר כשמואל שם ורב נמי לא פליג עליה לענין דינא. ומ''ש ואם היו רגילים ליטול ממנו וכו'. כרב שם:

ז כְּשֶׁהוּא מְחַשֵּׁב מַה שָּׁוִים הַפֵּרוֹת שֶׁהִפְרִישׁ יֵשׁ לוֹ לְחַשֵּׁב כַּשַּׁעַר הַזּוֹל וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם רִבִּית. וְאֵין הַשְּׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת חוֹב זֶה. וְאִם בָּא בַּעַל הַבַּיִת לַחֲזֹר אֵינוֹ חוֹזֵר. אֲבָל אִם רָצוּ אֵלּוּ שֶׁלָּקְחוּ הַמָּעוֹת לַחֲזֹר חוֹזְרִין. נִתְיָאֲשׁוּ מֵהֶן הַבְּעָלִים אֵין מַפְרִישִׁין עֲלֵיהֶן שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין עַל הָאָבוּד. מֵת הַכֹּהֵן אוֹ הַלֵּוִי אוֹ הֶעָנִי שֶׁהִלְווּם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן מֵחֶלְקָן כַּדֶּרֶךְ הַזּוֹ עַד שֶׁיִּטּל רְשׁוּת מִן הַיּוֹרְשִׁין. וְהוּא שֶׁיַּנִּיחַ לָהֶן קַרְקַע אֲפִלּוּ מְלֹא מַחַט. אֲבָל אִם הִנִּיחַ כְּסָפִים אֵין רְשׁוּת הַיּוֹרֵשׁ מוֹעֶלֶת. וְאִם הִלְוָם בְּבֵית דִּין עַל מְנָת שֶׁיַּפְרִישׁ עַל מָעוֹת אֵלּוּ מֵחֶלְקָם אֵינוֹ צָרִיךְ לִטּל רְשׁוּת מִן הַיּוֹרְשִׁין. הֶעֱשִׁיר הֶעָנִי אֵין מַפְרִישִׁין עָלָיו אַף עַל פִּי שֶׁהִלְווּהוּ בְּבֵית דִּין זוֹכֶה הַלָּה בְּמַה שֶּׁבְּיָדוֹ:

כסף משנה כשהוא מחשב וכו' עד זוכה הלה במה שבידו. הכל שם: והוא שהניח להם קרקע וכו'. שם יורשים שירשו קרקע ולא שירשו כספים ומפרש רבינו דארישא קאי וה''ק דוקא כשירשו קרקע צריך רשות ורשות מיהא מועיל אבל בירשו כספים אפילו יתנו רשות אינו מועיל כיון שאין להם לפרוע חוב אביהם הרי הם כנכרים דעלמא והרי החוב כאבוד שאין מפרישין עליו וכן פירשו הרמב''ן והרשב''א:

ח יִשְׂרָאֵל שֶׁאָמַר לְבֶן לֵוִי כּוֹר מַעֲשֵׂר יֵשׁ לְךָ בְּיָדִי רַשַּׁאי בֶּן לֵוִי לַעֲשׂוֹתוֹ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל מָקוֹם אַחֵר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָשַׁךְ. וְאִם נְתָנוֹ הַיִּשְׂרָאֵל לְלֵוִי אַחֵר אֵין לוֹ עָלָיו אֶלָּא תַּרְעֹמֶת:

כסף משנה ישראל שאמר לבן לוי וכו'. בפרק הזהב (בבא מציעא דף מ"ט):

ט מִי שֶׁהָיוּ לוֹ פֵּרוֹת בִּמְגוּרָה וְנָתַן סְאָה לְלֵוִי וּסְאָה לְעָנִי לֹא יַפְרִישׁ שְׁמֹנֶה סְאִין מִן הַמְּגוּרָה וְיֹאכְלֵם. אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁשְּׁתֵּי סְאִין שֶׁל מַעַשְׂרוֹת קַיָּמִין. אֲבָל אִם אָכְלוּ מֵהֶן הַלֵּוִי וְהֶעָנִי אֵינוֹ מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן הַנִּשְׁאָר מִשְּׁתֵּי הַסְּאִין:

כסף משנה מי שהיו לו פירות במגורה וכו'. משנה בפ''ד דתרומות (משנה ב') מי שהיו פירותיו במגורה ונתן סאה לבן לוי וסאה לעני מפריש עוד ח' סאין ואוכלן דברי ר''מ וחכמים אומרים אינו מפריש אלא לפי חשבון ודברי רבינו פה פירש משנה זו לסברת חכמים וכן פירשה ר''ש בדרך אחרון:

י * עֲנִיִּים שֶׁהֶחְלִיפוּ מַתְּנוֹתֵיהֶן עִם בַּעַל הַבַּיִת כְּגוֹן שֶׁנָּתְנוּ לוֹ סְאָה שֶׁל לֶקֶט אוֹ שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעֲשֵׂר עָנִי וְנָטְלוּ סְאָה מִן הַגֹּרֶן. זֶה שֶׁנָּטַל מֵהֶם פָּטוּר מִן הַמַּעֲשֵׂר אַף עַל פִּי שֶׁנַּעֲשָׂה בִּרְשׁוּת בַּעַל הַבַּיִת. וְזֶה שֶׁנָּטְלוּ מִמֶּנּוּ חַיָּב אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חֵלֶף מַתְּנוֹתֵיהֶן הַפְּטוּרִין:

ההראב"ד עניים שהחליפו מתנותיהם וכו' עד הפטורין. א''א ואם עשאן בגורן חייב מדבריהם:

כסף משנה עניים שהחליפו מתנותיהן עם בעל הבית וכו'. משנה פ''ה דפאה (משנה ה'): כתב הראב''ד ואם עשאן בגורן חייב מדבריהם עכ''ל:

יא מִי שֶׁהָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי כַּלְכָּלוֹת שֶׁל טֶבֶל שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתָן וְאָמַר מַעַשְׂרוֹת זוֹ בָּזוֹ הָרִאשׁוֹנָה מְעֻשֶּׂרֶת. אָמַר מַעַשְׂרוֹת זוֹ בָּזוֹ וְזוֹ בָּזוֹ הָרִאשׁוֹנָה מְעֵשֶּׂרֶת שֶׁהֲרֵי קָבַע מַעַשְׂרוֹתֶיהָ בַּשְּׁנִיָּה. וְאֵין הַשְּׁנִיָּה מְעֵשֶּׂרֶת שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין מַעֲשֵׂר מִן הָרִאשׁוֹנָה שֶׁכְּבָר נִפְטְרָה עַל הַשְּׁנִיָּה שֶׁעֲדַיִן הִיא חַיֶּבֶת בְּמַעֲשַׂר שְׁתֵּיהֶן:

יב אָמַר מַעַשְׂרוֹת שְׁתֵּי כַּלְכָּלוֹת אֵלּוּ מַעֲשֵׂר כָּל אַחַת מֵהֶן קָבוּעַ בַּחֲבֶרְתָּהּ קָרָא שֵׁם וּכְבָר קָבַע מַעַשְׂרוֹתֵיהֶן בָּהֶן וּמוֹצִיא הַמַּעַשְׂרוֹת שֶׁלָּהֶן וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא עֲלֵיהֶן מַעַשְׂרוֹת מִמָּקוֹם אַחֵר:

יג וְכֵיצַד מְעַשְּׂרָן. מוֹצִיא מַעֲשַׂר שְׁתֵּיהֶן מֵאַחַת מֵהֶן אוֹ מְעַשֵּׂר כָּל אַחַת מֵהֶן מִמֶּנָּה אִם הָיוּ שָׁווֹת. וְאִם הָיְתָה אַחַת גְּדוֹלָה מֵחֲבֶרְתָּהּ מַפְרִישׁ מִן הַקְּטַנָּה מַעֲשַׂר הַגְּדוֹלָה וּמִן הַגְּדוֹלָה מַעֲשַׂר הַקְּטַנָּה:

כסף משנה (יא-יג) מי שהיו לפניו שתי כלכלות וכו'. משנה פ''ז דדמאי (משנה ו'). ומ''ש וכיצד מעשרן וכו' פשוט הוא: ומ''ש ואם היתה אחת גדולה מחבירתה וכו'. כלומר שמאחר שהאחת אפשר שהיא כ''כ קטנה שאין בה כדי להפריש מעשרות שתיהן ולפיכך כתב שמפריש מן הקטנה מעשר הגדולה:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן