הלכות מעשר - פרק אחד עשר - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות מעשר - פרק אחד עשר - היד החזקה לרמב"ם

א אָסוּר לִמְכֹּר אֶת הַדְּמאי לְעַם הָאָרֶץ אוֹ לִשְׁלֹחַ לוֹ דְּמַאי מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְסַיֵּעַ לָזֶה לֶאֱכל דָּבָר הָאָסוּר. אֲבָל מוֹכְרִין וּמְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁאֵין תַּלְמִיד חָכָם אוֹכֵל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר אוֹ עַד שֶׁיּוֹדִיעוֹ אָדָם נֶאֱמָן שֶׁזֶּה מְעֻשָּׂר:

כסף משנה אסור למכור את הדמאי לע''ה או לשלוח לו וכו'. משנה פ''ג דדמאי (משנה ג'). ומ''ש אבל מוכרים אותו ומשלחים אותו לת''ח וכו':

ב כָּל הַמַּשְׁפִּיעִין בְּמִדָּה גַּסָּה כְּגוֹן הַסִּיטוֹנוֹת וּמוֹכְרֵי תְּבוּאָה מֻתָּרִין לִמְכֹּר אֶת הַדְּמַאי וּלְשַׁלְּחוֹ. מִפְּנֵי שֶׁהֵן מוֹסִיפִין עַל הַמִּדָּה הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיֶה הַלּוֹקֵחַ אוֹ זֶה שֶׁנִּשְׁתַּלְּחוּ לוֹ הוּא הַמַּפְרִישׁ מַעֲשֵׂר דְּמַאי. אֲבָל הַמּוֹדְדִין בְּמִדָּה דַּקָּה הוֹאִיל וְהַמּוֹכֵר מִשְׂתַּכֵּר הוּא מַפְרִישׁ וְלֹא יִמְכֹּר וְלֹא יִשְׁלַח אֶלָּא מְתֻקָּן:

כסף משנה כל המשפיעים במדה גסה וכו'. משנה פ''ב דדמאי (משנה ד'): ומ''ש מפני שהם מוסיפים על המדה. שם בירושלמי:

ג וְכַמָּה הִיא מִדָּה גַּסָּה. בְּיָבֵשׁ חֲצִי סְאָה וּבְלַח מִדָּה שֶׁמַּחְזֶקֶת שְׁוֵה דִּינָר מֵאוֹתוֹ דָּבָר הַלַּח:

ד * סַלֵּי זֵיתִים וַעֲנָבִים וְקֻפּוֹת שֶׁל יָרָק אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מוֹכְרָן אַכְסָרָה אָסוּר לְמָכְרָן דְּמַאי:

ההראב"ד סלי זיתים וענבים וקופות של ירק אע''פ שהוא מוכרן אכסרה אסור למוכרן דמאי. א''א לא ראינו מחלוקת על רבי יוסי שהוא מתיר במשנה:

כסף משנה ומ''ש סלי זיתים וענבים וכו'. שם במשנה פטר רבי יוסי: כתב הראב''ד לא ראינו מחלוקת על רבי יוסי שהוא מתיר במשנה עכ''ל. ורבינו משמע ליה דיחידאה הוא ופליגי עליה רבנן דאל''כ למה נשנה בלשון יחיד:

ה * אָמַר אֶחָד מֵהֶן בּוֹא וּנְתַקֵּן הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ בֵּין שֶׁהָיָה מוֹכֵר בְּדַקָּה אוֹ בְּגַסָּה הַמּוֹכֵר מַפְרִישׁ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְהַלּוֹקֵחַ מַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְדָבָר זֶה תְּנַאי בֵּית דִּין הוּא:

ההראב"ד אמר אחד מהן וכו' עד ודבר זה תנאי ב''ד הוא. א''א בדמאי ירושלמי פרק שני לא משמע אלא כשאמר המוכר מדעתו שלא בהכרח ב''ד ואף על פי כן מעשר שני על הלוקח:

כסף משנה אמר אחד מהן באו ונתקן הפירות וכו'. ירושלמי שם. וכתב הראב''ד א''א בדמאי ירושלמי פרק ב' וכו'. ואני אומר דברי רבינו מבוארים שם שאין תנאי ב''ד זה אלא כשאמר אחד מהן באו ונתקן הפירות האלו:

ו חָבֵר וְעַם הָאָרֶץ שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶן עַם הָאָרֶץ יָכוֹל הוּא לוֹמַר טֹל אַתָּה חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. אַתָּה יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. אֲבָל לֹא יֹאמַר טֹל אַתָּה חִטִּים וַאֲנִי שְׂעוֹרִים. טֹל אַתָּה הַלַּח וַאֲנִי הַיָּבֵשׁ. מִפְּנֵי שֶׁזֶּה מוֹכֵר דְּמַאי:

כסף משנה חבר וע''ה שירשו את אביהם עם הארץ וכו'. משנה פ''ו דדמאי (משנה ט'):

ז מִי שֶׁהָיָה נוֹשֵׂא יָרָק וְכָבֵד עָלָיו מַשָּׂאוֹ וְרָצָה לְהַשְׁלִיךְ מִמֶּנּוּ עַל הַדֶּרֶךְ כְּדֵי לְהָקֵל מִמַּשָּׂאוֹ. לֹא יַשְׁלִיךְ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא תַּקָּלָה לְעַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁאוֹכְלִין אוֹתוֹ בִּדְמַאי:

ח הַלּוֹקֵחַ יָרָק מִן הַשּׁוּק וּמָשַׁךְ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁקַל וְלֹא מָדַד וְלֹא נָתַן דָּמִים וְנִמְלַךְ לְהַחֲזִיר לְבַעַל הַחֲנוּת לֹא יַחֲזִיר עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר:

כסף משנה (ז-ח) מי שהיה נושא ירק וכו' עד לא יחזיר עד שיעשר. משנה פ''ג דדמאי (משנה ב'):

ט הַמּוֹצֵא פֵּרוֹת בַּדֶּרֶךְ. אִם רֹב מַכְנִיסִין לְבָתֵּיהֶן פָּטוּר מִלְּעַשֵּׂר שֶׁעֲדַיִן לֹא נִקְבַּע לְמַעֲשֵׂר. וְאִם רֹב מַכְנִיסִין לִמְכֹּר בַּשּׁוּק הֲרֵי אֵלּוּ דְּמַאי. וּמֶחֱצָה לְמֶחֱצָה דְּמַאי:

כסף משנה המוצא פירות בדרך וכו'. משנה פרק שני דמכשירין (משנה י'):

י נְטָלָן לְאָכְלָן וְנִמְלַךְ לְהַצְנִיעַ לֹא יַשְׁהֶא אוֹתָן עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה תַּקָּלָה לַאֲחֵרִים. וְאִם נְטָלָם מִתְּחִלָּה שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ הֲרֵי זֶה מֻתָּר לַשְׁהוֹתָן אֶצְלוֹ עַד שֶׁיִּרְצֶה לְאָכְלָן אוֹ לְשָׁלְחָן אוֹ לְמָכְרָן וִיעַשֵּׂר אוֹתָן דְּמַאי:

כסף משנה נטלן לאכלן וכו' עד ה''ז מותר וכו'. משנה פרק ג' דדמאי (משנה ג'):

יא קְנִיבַת יָרָק הַנִּמְצֵאת בַּגִּנָּה הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה מִן הַדְּמַאי. וְשֶׁל בַּעַל הַבַּיִת הַנִּמְצֵאת בַּבַּיִת חַיֶּבֶת. שֶׁעַל גַּבֵּי הָאַשְׁפָּה בְּכָל מָקוֹם מֻתֶּרֶת:

כסף משנה קניבת ירק וכו'. תוספתא פרק רביעי דדמאי ודומה לזה נתבאר בפרק י''א דתרומות:

יב הַנּוֹתֵן לְפֻנְדָּקִית לְבַשֵּׁל לוֹ וְלֶאֱפוֹת לוֹ מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה תַּקָּלָה לַאֲחֵרִים. וּמְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה מִפְּנֵי שֶׁהִיא חֲשׁוּדָה לְהַחֲלִיף שֶׁל זֶה [בָּזֶה]. אֲבָל הַנּוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ בֵּין שֶׁנָּשָׂא בִּתָּהּ בֵּין שֶׁאֵרְסָהּ אוֹ לִשְׁכֶנְתּוֹ פַּת לֶאֱפוֹת וְתַבְשִׁיל לְבַשֵּׁל אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לֹא מִשּׁוּם מַעֲשֵׂר וְלֹא מִשּׁוּם שְׁבִיעִית מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּדָה לְהַחֲלִיף. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁנָּתַן לָהּ שְׂאוֹר לְעִיסָה וְתַבְלִין לִקְדֵרָה. אֲבָל אִם לֹא נָתַן חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם מַעַשְׂרוֹת וְחוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם שְׁבִיעִית. וּלְפִיכָךְ אִם הָיְתָה שְׁנַת שְׁמִטָּה אָסוּר שֶׁמָּא הַשְּׂאוֹר מִסְּפִיחֵי שְׁבִיעִית הוּא:

כסף משנה הנותן לפונדקית וכו'. פרק ג' דדמאי (משנה ה'): ומ''ש אבל הנותן לחמותו או לשכנתו וכו'. שם במשנה הנותן לחמותו מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנה מפני שהיא חשודה להחליף את המתקלקל א''ר יהודה רוצה היא בתקנת בתה ובושה מחתנה ובירושלמי (הלכה ו') אמר רבי יוחנן אוף קדמייתא על דעתיה דרבי יהודה היא דרבי יהודה אמר הנותן לחמותו כנותן לפונדקית ורבנין אמרין הנותן לחמותו כנותן לשכנתו כהדא דתניא הנותן לשכנתו פת לאפות לו תבשיל לעשות לו אינו חושש לא משום שביעית ולא משום מעשרות אימתי בזמן שנתן לה שאור ותבלין אבל אם לא נתן לה שאור ותבלין חושש משום שביעית ומשום מעשרות. ופירש ר''ש אף קדמייתא על דעתיה דרבי יהודה וה''ק דברי רבי יהודה שרבי יהודה אומר רוצה היא בתקנת בתה ופסק רבינו כרבנין. ומ''ש בין שנשא בתה בין שאירסה. שם בירושלמי:

יג * הַמּוֹלִיךְ חִטָּיו לְטוֹחֵן עַם הָאָרֶץ הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקָתָן שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּד לְהַחֲלִיף. הוֹלִיכָן לְטוֹחֵן עַכּוּ''ם הֲרֵי הֵם דְּמַאי שֶׁמָּא הֶחֱלִיפָן בְּחִטִּים שֶׁל עַם הָאָרֶץ. וְכֵן הַמַּפְקִיד אֵצֶל עַם הָאָרֶץ הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקָתָן שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּד לְהַחֲלִיף הַפִּקָּדוֹן:

ההראב"ד המוליך חטיו לטוחן וכו' עד שאינו חשוד להחליף הפקדון. א''א ואם מפני הספק הזה הלא הוא ספק ספיקא אלא שמא החליפן משלו ומירוח עכו''ם חייב מדרבנן:

כסף משנה המוליך חטיו וכו' עד להחליף הפקדון. משנה פרק ג' דדמאי (משנה ד'): כתב הראב''ד ואם מפני הספק הזה וכו'. טעמו לומר דהוי ספק שמא החליפן בחטים של עם הארץ שמא לא החליפן ואת''ל החליפן בחטים של עם הארץ שמא אותו עם הארץ עישר ותרם פירותיו ואני אומר דמאחר דקיימא לן רוב עמי הארץ מעשרין הם ואפילו הכי חיישינן להו משמע דרבנן אחמור בהו בהא למיחש אפילו למיעוטא והוא הדין דאחמור בהו למיחש אפילו לספק ספיקא. ומה שכתב אלא שמא החליפם משלו ומירוח העכו''ם חייב מדרבנן יתבאר בסמוך:

יד עַם הָאָרֶץ שֶׁהָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בַּחֲנוּתוֹ שֶׁל חָבֵר אַף עַל פִּי שֶׁהֶחָבֵר יוֹצֵא וְנִכְנָס הֲרֵי זֶה מֻתָּר וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא הֶחֱלִיף:

כסף משנה עם הארץ שהיה משתמש וכו'. תוספתא פרק ג' דדמאי:

טו * הַמַּפְקִיד פֵּרוֹתָיו אֵצֶל הָעַכּוּ''ם הֲרֵי הֵן כְּפֵרוֹתָיו שֶׁל עַכּוּ''ם שֶׁחֶזְקָתוֹ לְהַחֲלִיף הַפִּקָּדוֹן. וְהֵיאַךְ דִּינָם. אִם הָיוּ פֵּרוֹת שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן וְנִגְמְרוּ בְּיַד יִשְׂרָאֵל אַחַר שֶׁלָּקַח הַפִּקָּדוֹן מַפְרִישׁ מַעַשְׂרוֹתָיו כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם הָיוּ פֵּרוֹת שֶׁהִפְקִיד טְבָלִים וְנִגְמְרָה מְלַאכְתָּן חַיָּב לְהַפְרִישׁ שֶׁמָּא לֹא הֶחֱלִיף הָעַכּוּ''ם. וּלְפִיכָךְ יֵרָאֶה לִי שֶׁהַמַּעַשְׂרוֹת שֶׁיַּפְרִישׁ סָפֵק. אֲבָל אִם הִפְקִיד חֻלִּין מְתֻקָּנִין אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ כְּלוּם שֶׁאֲפִלּוּ הֶחֱלִיף הָעַכּוּ''ם פְּטוּרִין * כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת תְּרוּמוֹת (דברים יח-ד) 'דְּגָנְךָ' וְלֹא דְּגַן עַכּוּ''ם:

ההראב"ד המפקיד פירותיו אצל עכו''ם הרי הן כפירותיו. א''א בגמרא מקשה הכא את אמר דמאי והכא את אמר ודאי כאן קופה בקופות כאן פירות בפירות קופה בקופות דמאי מתיירא שמא לא יכוין במלואם: כמו שביארנו בהלכות תרומות דגנך ולא דגן עכו''ם. א''א חייבין מדרבנן:

כסף משנה המפקיד פירותיו אצל הנכרי וכו'. משנה פ''ג דדמאי (משנה ד') וכתנא קמא: כתב הראב''ד בגמרא מקשה הכא את אמר דמאי וכו'. שם בירושלמי (הלכה ג') בלשון הזה הכא את אמר לטוחן הנכרי דמאי והכא את אמר אצל הנכרי כפירותיו כאן קופה בקופות כאן פירות בפירות והראב''ד מתוך שהוא סובר דמירוח העכו''ם חייב מדרבנן גורס הכא את אמר ודאי במקום הכא את אמר כפירותיו וע''פ מה שפירש הוא ז''ל שהחששא היא שיחליף בפירותיו מפני כך כשהיא קופה בקופות מאחר שהוא מתיירא קרוב הדבר שלא החליף ומש''ה לא הוי אלא דמאי אבל כשהפקיד פירות בלא קופה מאחר שהנכרי חזקתו מחליף כיון שאינו מתיירא הו''ל ודאי החליף ולפיכך הוי ודאי אבל לדעת רבינו שסובר דמירוח עכו''ם בשל עכו''ם פטור אפילו מדרבנן כשאמרו הרי הן כפירותיו לא אמרו אלא בהפקיד אצלו חולין מתוקנין וכמו שכתב רבינו ומש''ה הקשו למה אמרו כפירותיו לומר שאם הפקיד אצלו חולין מתוקנין אינו צריך להפריש כלום ולא אמרו שיהיו דמאי כמו שאמרו במוליך לטוחן נכרי ושני דהתם קופה בקופות כלומר דרך להוליך לטחון כל אחד בקופתו ועשויות להתחלף קופה בקופות ע''ה שהיא דמאי אבל מפקיד אצל נכרי לא שייך להחליף אלא בפירותיו שהן פטורים וזה הוא פירוש הכא פירות בפירות: ועל מ''ש רבינו כמו שביארנו בהלכות תרומות דגנך ולא דגן עכו''ם. כתב הראב''ד חייבים מדרבנן עכ''ל. וטעמו מדגרסינן במנחות פרק רבי ישמעאל מירוח העכו''ם אי פוטר תנאי היא תורמין משל ישראל וכו' דר''מ ורבי יהודה סברי אינו פוטר ורבי יוסי ור''ש סברי פוטר ובתר הכי אמר רבא מ''ד מירוח העכו''ם פוטר גלגול העכו''ם פוטר מ''ד מירוח העכו''ם אינו פוטר גלגול העכו''ם אינו פוטר ואותבוה רב פפא ורבינא לרבא מדתניא וכו' והא האי תנא דאמר מירוח העכו''ם אינו פוטר גלגול העכו''ם פוטר מדרבנן גזירה משום בעלי כיסים וטעם רבינו משום דבפ''ק דבכורות גבי הלוקח טבלים ממורחים מן העכו''ם אי דמרחינהו עכו''ם דגנך אמר רחמנא ולא דגן עכו''ם משמע בהדיא דדיגון עכו''ם אפי' מדרבנן פוטר וא''ת תיקשי לן מאי דתנן בפ''ג דדמאי גבי מפקיד פירותיו אצל נכרי ר''ש אומר הרי הן דמאי ואם איתא דמירוח עכו''ם פוטר אפילו מדרבנן מאחר דרבי יוסי ור''ש סברי דמירוח העכו''ם פוטר אמאי אמר ר''ש דהוו דמאי הא אפילו החליפן פטורים הם וי''ל דסבר ר''ש דחיישינן שמא ישראל אחר הפקיד אצלו והוחלפו אלו באלו ולפיכך הם דמאי וכן פירש רבינו בפירוש המשנה ובהא לא קי''ל כר''ש:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן