הלכות מעשה הקרבנות - פרק שמונה עשר - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות מעשה הקרבנות - פרק שמונה עשר - היד החזקה לרמב"ם

א כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּן בֵּין קָרְבְּנוֹת בְּהֵמָה וְעוֹף בֵּין קָרְבְּנוֹת מְנָחוֹת מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַקְרִיבָן בְּבֵית הַבְּחִירָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב-יד) 'וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ'. וְכֵן מִצְוַת עֲשֵׂה לִהְיוֹת כָּל אָדָם מְטַפֵּל וּמֵבִיא קָרְבְּנוֹת בְּהֵמָה שֶׁנִּתְחַיֵּב לְהַקְרִיבָן מִחוּצָה לָאָרֶץ לְבֵית הַבְּחִירָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב-כו) 'קָדָשֶׁיךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לְךָ וּנְדָרֶיךָ תִּשָּׂא' וְגוֹ'. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּקָדְשֵׁי חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁהוּא מְטַפֵּל בָּהֶם עַד שֶׁיְּבִיאֵם לְבֵית הַבְּחִירָה:

כסף משנה כל הקרבנות כולם וכו' מ''ע להקריבן בבית הבחירה וכו'. בסיפרי פ' ראה: וכן מצות עשה להיות כל אדם מטפל וכו'. בסיפרי פרשת ראה והוזכר בתמורה פ' אלו קדשים (דף קט"ז:) וצריך טעם למה פרט רבינו וכתב קרבנות בהמה:

ב הַמַּקְרִיב קָרְבָּן חוּץ לָעֲזָרָה בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָבַר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב-יג) 'הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה'. וְאִם הִקְרִיב בְּמֵזִיד חַיָּב כָּרֵת שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יז-ח) 'אֲשֶׁר יַעֲלֶה עלָה אוֹ זָבַח' (ויקרא יז-ט) 'וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ' 'וְנִכְרַת מֵעַמָּיו'. בְּשׁוֹגֵג מֵבִיא חַטָּאת קְבוּעָה:

כסף משנה המקריב קרבן חוץ לעזרה וכו'. בריש פרק השוחט והמעלה (דף ק"ז): ומ''ש כרת וכו'. פשוט הוא בתורה. ומה שכתב בשוגג מביא חטאת קבועה. משנה בריש כריתות:

ג וְכֵן הַשּׁוֹחֵט קָדָשִׁים חוּץ לָעֲזָרָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֶעֱלָם אִם הָיָה מֵזִיד חַיָּב כָּרֵת שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יז-ג) 'אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז' וְגוֹ' (ויקרא יז-ד) 'דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת'. וְאִם שָׁחַט בְּשׁוֹגֵג מֵבִיא חַטָּאת קְבוּעָה:

כסף משנה וכן השוחט קדשים חוץ לעזרה וכו'. פשוט הוא. ומ''ש ואם שחט בשוגג מביא חטאת קבועה. ג''ז משנה בריש כריתות:

ד וְהֵיכָן הִזְהִיר עַל הַשְּׁחִיטָה בַּחוּץ. בְּהֶקֵּשׁ. נֶאֱמַר (דברים יב-יד) 'שָׁם תַּעֲלֶה עלֹתֶיךָ' וְנֶאֱמַר (דברים יב-יד) 'וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ'. מָה הָעֲלִיָּה בַּחוּץ שֶׁעָנַשׁ עָלֶיהָ הִזְהִיר עָלֶיהָ בְּפֵרוּשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב-יג) 'הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עלֹתֶיךָ'. אַף עֲשִׂיָּה שֶׁבִּכְלַל הַשְּׁחִיטָה שֶׁעָנַשׁ עָלֶיהָ בְּפֵרוּשׁ הֲרֵי הוּא מֻזְהָר עָלֶיהָ. שֶׁלֹּא עָנַשׁ הַכָּתוּב אֶלָּא אִם כֵּן הִזְהִיר:

כסף משנה והיכן הזהיר על השחיטה בחוץ בהיקש וכו'. בריש פרק השוחט ומעלה (דף ק"ז):

ה הַשּׁוֹחֵט קָדָשִׁים וְהֶעֱלָם בַּחוּץ חַיָּב שְׁתַּיִם. אַחַת עַל הַשְּׁחִיטָה וְאַחַת עַל הָעֲלִיָּה. שָׁחַט בִּפְנִים וְהֶעֱלָה בַּחוּץ חַיָּב עַל הָעֲלִיָּה. וְכֵן אִם שָׁחַט בַּחוּץ וְהֶעֱלָה בִּפְנִים חַיָּב עַל הַשְּׁחִיטָה:

כסף משנה השוחט קדשים והעלם בחוץ חייב שתים וכו'. משנה שם (דף ק"ז) וכתנא קמא. ומה שכתב שחט בפנים והעלה בחוץ חייב על העליה וכן אם שחט בחוץ והעלה בפנים חייב על השחיטה. שם במשנה:

ו אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל שְׁחִיטַת קָדָשִׁים הָרְאוּיִין לִקָּרֵב לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ. אֲבָל הַשּׁוֹחֵט בַּחוּץ אֶחָד מֵאִסּוּרֵי מִזְבֵּחַ אוֹ מֵחַטָּאוֹת הַמֵּתוֹת הֲרֵי זֶה פָּטוּר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יז-ד) 'לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה'' וְכָל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָבוֹא אֶל מִשְׁכַּן ה' אֵין חַיָּבִין עָלָיו:

כסף משנה אינו חייב אלא על שחיטת קדשים הראויין ליקרב לגבי המזבח וכו'. משנה פ' בתרא דזבחים (דף קי"ב):

ז שָׁחַט בַּחוּץ מְחֻסַּר זְמַן בְּגוּפוֹ אוֹ בַּבְּעָלִים הוֹאִיל וְאֵינוֹ רָאוּי עַתָּה לָבוֹא בִּפְנִים פָּטוּר:

כסף משנה שחט בחוץ מחוסר זמן בגופו או בבעלים וכו'. משנה ובגמרא שם וכת''ק:

ח אֵי זֶהוּ מְחֻסַּר זְמַן בְּגוּפוֹ. בְּהֵמָה בְּתוֹךְ שִׁבְעַת יְמֵי הַלֵּידָה. וְתוֹרִין שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּן. וְאוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ שֶׁנִּשְׁחַט אֶחָד מֵהֶם הַיּוֹם שֶׁאֵין הַשֵּׁנִי רָאוּי עַד לְמָחָר:

ט וְאֵי זֶהוּ מְחֻסַּר זְמַן בַּבְּעָלִים. קָרְבָּן שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַן בְּעָלָיו לְהַקְרִיבוֹ. כֵּיצַד. הַזָּב וְהַזָּבָה וְהַיּוֹלֶדֶת שֶׁשָּׁחֲטוּ חַטָּאתָם בַּחוּץ [בְּתוֹךְ] יְמֵי סְפִירָה פְּטוּרִין. וְכֵן מְצֹרָע שֶׁשָּׁחַט חַטָּאתוֹ וַאֲשָׁמוֹ בַּחוּץ בְּתוֹךְ יְמֵי הַסְּפִירָה פָּטוּר. שֶׁעֲדַיִן לֹא נִרְאוּ בַּעֲלֵי הַקָּרְבָּנוֹת הָאֵלּוּ לְכַפָּרָה. אֲבָל אִם שָׁחֲטוּ עוֹלוֹתֵיהֶן בַּחוּץ בְּתוֹךְ יְמֵי הַסְּפִירָה חַיָּבִין. שֶׁהָעוֹלָה דּוֹרוֹן הִיא וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם הִיא עִקַּר הַכַּפָּרָה. וְכֵן נָזִיר שֶׁשָּׁחַט חַטָּאתוֹ בַּחוּץ בְּתוֹךְ יְמֵי נְזִירוּתוֹ פָּטוּר. הִקְרִיב עוֹלָתוֹ אוֹ שְׁלָמָיו בַּחוּץ חַיָּב שֶׁהַחַטָּאת הִיא הַמְּעַכַּבְתּוֹ וְהִיא עִקַּר הַנְּזִירוּת:

י * אָשָׁם תָּלוּי וְחַטָּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל הַסָּפֵק שֶׁהִקְרִיבָן בַּחוּץ פָּטוּר שֶׁהֲרֵי לֹא נִקְבַּע הָאִסּוּר. אָשָׁם מְצֹרָע שֶׁשְּׁחָטוֹ בַּחוּץ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ חַיָּב הוֹאִיל וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ רָאוּי בִּפְנִים וְכָשֵׁר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְכָל קָרְבָּן שֶׁהוּא פָּטוּר עַל שְׁחִיטָתוֹ בַּחוּץ כָּךְ הוּא פָּטוּר עַל הַעֲלָאָתוֹ:

ההראב"ד אשם תלוי וחטאת העוף. א''א לא ידעתי מאין הוציא זה. ואני מצאתי בתוספתא דזבחים חטאת העוף הבאה על הספק והקריבה בחוץ חייבין עליה אשם תלוי הבא על הספק והקריבו בחוץ חייב עליו חטאת ובחיי ראשי אע''פ שנראית [זרה] בעיני היא מתוקנת. בחטאת העוף הבאה על הספק אינה ראויה למזבח אלא דמה אבל בשרו לא שאם עלתה נמי תרד הילכך אשם תלוי הוא דמיחייב שמא לא ילדה אבל אשם תלוי יש ממנו למזבח דמו ואימוריו ובשרו נאכל ככל אשמות שבתורה הילכך הוי ככל הקרבנות הראויים בפנים ואם הקריב דמו או אימוריו בחוץ חייב חטאת:

כסף משנה אשם תלוי וחטאת העוף הבאה על הספק וכו': כתב הראב''ד לא ידעתי מאין הוציא זה ואני מצאתי בתוספתא וכו'. ויש לתמוה עליו שכתב שלא ידע מאין הוציא זה דהא תניא פ''ד דכריתות (דף י"ח) השוחט אשם תלוי בחוץ ר''מ מחייב וחכמים פוטרים ופירש''י וחכמים פוטרים דלא איקבע איסורא דשמא חולין הוא והתוספתא שכתב הראב''ד הוא בפי''א דקרבנות ולא חש לה רבינו משום דאתיא כר''מ דלא בעי קביעותא לאיסורא ולא קיימא לן כוותיה אלא כחכמים: כתב הר''י קורקוס ז''ל דכיון דאמרינן דטעמא דחכמים בברייתא משום דלא איקבע איסורא הוא הדין והוא הטעם לחטאת העוף הבא על הספק דמ''ש הרי לא נקבע האיסור וברייתא נקט אשם תלוי משום דשכיח: אשם מצורע ששחטו בחוץ שלא לשמו חייב וכו'. מימרא בפ' בתרא דזבחים (דף קי"ד:): וכל קרבן שהוא פטור על שחיטתו בחוץ כך הוא פטור על העלאתו. נלמד ממה שכתב רש''י בפרק השוחט והמעלה (דף קי"א) אמתני' דהמולק את העוף:

יא * שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁשְּׁחָטָם בַּחוּץ. אִם עַד שֶׁלֹּא הִתְוַדָּה עֲלֵיהֶם חַיָּב כָּרֵת עַל שְׁנֵיהֶן הוֹאִיל וּרְאוּיִין לָבוֹא לִפְנֵי הַשֵּׁם לְוִדּוּי. וְאִם אַחַר שֶׁהִתְוַדָּה פָּטוּר עַל הַמִּשְׁתַּלֵּחַ שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי לָבוֹא לִפְנֵי הַשֵּׁם:

ההראב"ד שני שעירי וכו' עד אם לא התודה. א''א אני שונה בברייתא עד שלא הגריל עליהם חייב על שניהם ופירש רב חסדא הואיל וראויים לשעיר הנעשה בחוץ משהגריל עליהם חייב על של שם ופטור על של עזאזל אלמא אפילו קודם שהתודה כיון שהגריל ועלה עליו הגורל לעזאזל פטור עליו בחוץ אע''פ שעתיד להתודות עליו שאין ראוי לבא לפתח אהל מועד ויהא מיוחד לשם אלא שיהא ראוי לזריקה ולהקטרה שנאמר לה' וחיי ראשי שמעתא דזבחים הטעהו שלא ירד לפירושה ומצאה משובשת:

כסף משנה שני שעירי יום הכפורים ששחטן בחוץ וכו' עד שהרי אינו ראוי לבא לפני ה'. משנה וגמ' פ' בתרא דזבחים (דף קי"ב:): וכתב הראב''ד שני שעירי וכו' א''א אני שונה בברייתא עד שלא הגריל וכו'. ואני אומר שמעתא הכי איתא בפרק בתרא דזבחים אהא דתנן שעיר המשתלח שהקריבו בחוץ פטור שנאמר ואל פתח אהל מועד לא הביאו וכל שאינו ראוי לבא אל פתח אהל מועד אין חייבין עליו אמרינן בגמ' (דף קי"ג) ורמינהו קרבן שומע אני אפילו קדשי בדק הבית וכו' ת''ל ואל פתח אהל מועד לא הביאו וכו' יכול שאני מוציא שעיר המשתלח תלמוד לומר לה' לרבות שעיר המשתלח ל''ק כאן קודם הגרלה כאן לאחר הגרלה אחר הגרלה נמי הא איכא וידוי אלא אמר רבי מני ל''ק כאן קודם וידוי כאן לאחר וידוי ופירש''י הא איכא וידוי דבעי ליכנס להתודות עליו עכ''ל. ופירוש ברייתא זו לדעת רבינו מבואר ורש''י פירש בע''א. ומה שהקשה הראב''ד על רבינו ממה ששנו בברייתא פרק שני שעירי עד שלא הגריל עליהם יש לומר דלמאי דמסיק בפרק בתרא דזבחים צריך לשנויי דתנא לוידוי הגרלה קרי ליה:

יב הַשּׁוֹחֵט שְׁלָמִים בַּחוּץ קֹדֶם שֶׁיִּפָּתְחוּ דַּלְתוֹת הַהֵיכָל פָּטוּר. שֶׁהֲרֵי הֵן מְחֻסָּרִים מַעֲשֶׂה וְאַחַר כָּךְ יִהְיוּ רְאוּיִין לִקָּרֵב לִפְנֵי הַשֵּׁם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְהַשּׁוֹחֵט אֶת הַפֶּסַח בַּחוּץ אֲפִלּוּ בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה בֵּין לִשְׁמוֹ בֵּין שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ חַיָּב. שֶׁהַפֶּסַח בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה שְׁלָמִים הוּא:

כסף משנה השוחט שלמים בחוץ קודם שיפתחו דלתות ההיכל פטור וכו'. מימרא בפרק שני שעירי (דף ס"ב:): השוחט את הפסח בחוץ וכו'. שם (דף ס"ג) פלוגתא דאמוראי ופסק כרבין משום דרב אשי דבתרא הוא מתני הכי והאי שאר ימות השנה היינו בר מיום י''ד קודם חצות שאם שחטו אז בפנים פסול כמ''ש בפרק א' מקרבן פסח וכבר נתבאר בפרק זה שכל שאינו ראוי ליקרב אין חייבין עליו משום שחוטי חוץ:

יג בֶּהֱמַת חֻלִּין שֶׁעֵבָּרָהּ קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ אָסוּר לְשָׁחֳטָהּ בַּחוּץ. וְאִם שְׁחָטָהּ אֵינוֹ לוֹקֶה מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לָבוֹא לִפְנֵי הַשֵּׁם:

כסף משנה בהמת חולין שעוברה קדשי מזבח אסור לשחטה בחוץ וכו'. בסוף פ''ק דתמורה (דף י"ב) בעא מיניה אביי מרב יוסף היא חולין וולדה שלמים ושחטה בחוץ מהו מי מיחייב עליה משום שחוטי חוץ או לא א''ל מי קרינן ביה והביאום לה', ל''א א''ל ראוי לפתח אהל מועד חייבים עליו בחוץ:

יד גָּנַב וְהִקְדִּישׁ וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט בַּחוּץ חַיָּב. וּמֵאֵימָתַי הֶעֱמִידוּהָ בִּרְשׁוּתוֹ כְּדֵי לְחַיְּבוֹ עָלֶיהָ כָּרֵת. מִשָּׁעָה שֶׁהִקְדִּישָׁהּ. וְהוּא שֶׁשְּׁחָטָהּ אַחַר יֵאוּשׁ אֲבָל לִפְנֵי יֵאוּשׁ אֵינָהּ קְדוֹשָׁה:

כסף משנה גנב והקדיש ואחר כך שחט בחוץ חייב. בפרק הניזקין (דף נ"ה:) גנב והקדיש ואח''כ טבח ומכר משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ד' וה'. ותני עלה בחוץ כי האי גוונא ענוש כרת ואי אמרת יאוש כדי לא קני כרת מאי עבידתיה אמר רב שיזבי כרת וכו' שעל ידי דבריהם בא לו אוקמוה רבנן ברשותיה כי היכי דליחייב עליה אמר רבא הא ודאי קא מיבעיא ליה כי אוקמוה רבנן ברשותיה משעת גניבה או משעת הקדשה למאי נפקא מינה לגיזותיה וולדותיה מאי הדר אמר רבא מסתברא משעת הקדשה שלא יהא חוטא נשכר. ויש לתמוה על רבינו שכתב ומאימתי העמידוה ברשותו כדי לחייבו עליה כרת שהרי בהדיא אמרו למאי נ''מ לגיזותיה וולדותיה משמע דלא נפקא לן למידי אחרינא והיאך כתב רבינו דנ''מ לחייבו עליה כרת. ועוד דלענין לחייבו עליה כרת מה לי אם העמידוה ברשותו משעת גניבה או משעת הקדשה כיון שהעמידוה ברשותו הקדשה סגי לחייבו כרת אם ישחטנה בחוץ וצ''ע:

טו הָיְתָה הַבְּהֵמָה כֻּלָּהּ בַּחוּץ וְצַוָּארָהּ בִּפְנִים וְשָׁחַט חַיָּב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יז-ג) 'אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶּבֶשׂ אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה'. אֶחָד הַשּׁוֹחֵט בַּמִּקְדָּשׁ וְצַוָּארָהּ בִּפְנִים וּשְׁאָר גּוּף הַבְּהֵמָה בַּחוּץ אוֹ שֶׁהָיָה גּוּפָהּ בִּפְנִים וְצַוָּארָהּ בַּחוּץ חַיָּב עַד שֶׁתִּהְיֶה הַבְּהֵמָה כֻּלָּהּ בַּמִּקְדָּשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יז-ט) 'וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא יְבִיאֶנּוּ'. אֲבָל הַשּׁוֹחֵט בְּגַגּוֹ שֶׁל הֵיכָל אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִזְבִיחָה כְּלָל הֲרֵי זֶה פָּטוּר:

כסף משנה היתה הבהמה כולה בחוץ וצוארה בפנים ושחט חייב וכו' אחד השוחט במקדש וצואר בפנים ושאר גוף הבהמה בחוץ וכו' אבל השוחט בגגו של היכל הרי זה פטור. בפרק השוחט ומעלה (דף ק"ז:) אמר עולא השוחט על גגו של היכל חייב הואיל ואין ראוי לשחיטת כל זבח מתקיף לה רבא א''כ נכתוב רחמנא אל מחוץ למחנה ולא בעי אל פתח אהל מועד אל פתח אהל [מועד] למה לי לאו למעוטי גגו (של היכל) ולרבא א''כ נכתוב אל פתח אהל מועד במחנה אל מחוץ למחנה למה לי לאו לאיתויי גגו וכו' כולה בפנים וצוארה בחוץ [בחוץ פשיטא] אמאי קפיד רחמנא אשחיטה שחיטה בחוץ היא אלא לאיתויי כולה בחוץ וצוארה בפנים. ומ''ש רבינו אחד השוחט במקדש וצוארה בפנים וכו' שנאמר אל פתח אהל מועד לא יביאנו אינו נוח לי דהא מהאי קרא לא ילפינן אלא למעוטי גגו של היכל. ונראה לי שצריך להגיה ולכתוב אבל השוחט בגגו של היכל אע''פ שאינו ראוי לשחיטה כלל הרי זה פטור שנאמר ואל פתח אהל מועד לא יביאנו. א''נ יש לומר דמשמע לרבינו דמואל פתח אהל מועד יליף שפיר דבעינן שתהא צוארה בפנים:

טז שְׁנַיִם שֶׁאָחֲזוּ בַּסַּכִּין וְשָׁחֲטוּ בַּחוּץ פְּטוּרִין שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר יִשְׁחַט (ויקרא יז-ג) 'אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט' אֶחָד וְלֹא שְׁנַיִם. וְאֶחָד שֶׁשָּׁחַט בַּחוּץ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לִשְׁחֹט קָדָשִׁים אֵלּוּ לַה' הֲרֵי זֶה חַיָּב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יז-ד) 'דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ'. אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה הַדָּם בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ כַּדָּם הַנִּשְׁפָּךְ לֹא כַּקָּרְבָּן הֲרֵי זֶה חַיָּב:

כסף משנה שנים שאחזו בסכין ושחטו בחוץ פטורין וכו'. משנה פ' השוחט ומעלה (דף ק"ח) ומייתי לה בגמ' מדכתיב ההוא ובת''כ מייתי לה מדכתיב דם שפך. ולא ידעתי למה שינה רבינו להביא מפסוק אחר: ואחד ששחט בחוץ וכו'. משנה פרק השוחט ומעלה חומר בשחיטה מבעליה וכו' שהשוחט להדיוט חייב:

יז * הַשּׁוֹחֵט בַּחוּץ בַּלַּיְלָה חַיָּב הוֹאִיל וְהַשְּׁחִיטָה בַּלַּיְלָה כְּשֵׁרָה בַּחוּץ. וְכֵן אִם הֶעֱלָה בַּלַּיְלָה מִזֶּה שֶׁשָּׁחַט בַּחוּץ בַּלַּיְלָה חַיָּב עַל הַעֲלָאָה. אֲבָל אִם שָׁחַט בִּפְנִים בַּלַּיְלָה וְהֶעֱלָה בַּחוּץ פָּטוּר. לְפִי שֶׁלֹּא הֶעֱלָה אֶלָּא דָּבָר פָּסוּל שֶׁאֵין לְךָ שְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה בַּלַּיְלָה בַּמִּקְדָּשׁ. וְכֵן אִם קִבֵּל בִּכְלִי חֹל בִּפְנִים וְזָרַק בַּחוּץ פָּטוּר:

ההראב"ד השוחט בחוץ בלילה. א''א בחיי ראשי אין צורת ההלכה כפירושו ולא כטעמו שהשוחט בלילה בחוץ והעלה בחוץ ביום חייב שהרי כששוחט בחוץ ביום והעלה בחוץ הלא כבר נפסל בשחיטה ואף על פי שכבר נפסל הזבח בשחיטתו ואעפ''כ חייב על העלאתו מה לי חד פסולא דחוץ מה לי תרי פיסולי חוץ אבל אם שחט בפנים בלילה והעלה ביום בחוץ פטור אף בהעלאה מפני שכבר נפסל משום לילה שהוא פסול אחר שלא מפסולי חוץ אבל שחט בחוץ בלילה והעלה בחוץ בלילה לדברי הכל פטור:

כסף משנה השוחט בחוץ בלילה וכו'. בפרק השוחט ומעלה (דף קי"א:) איפליגו במתני' ת''ק ור''ש ואמרינן עלה בגמ' אמר זעירי שחיטת בהמה בלילה איכא בינייהו וה''ק השוחט בהמה בפנים בלילה והעלה בחוץ פטור שחט בחוץ בלילה והעלה בחוץ חייב ר''ש אומר כל שחייבים עליו בחוץ וכו'. ומ''ש וכן אם קבל בכלי חול בפנים וזרק בחוץ פטור. שם על משנה זו רבא אמר קבלה בכלי חול איכא בינייהו וה''ק המקבל בכלי חול בפנים והעלה בחוץ פטור המקבל בכלי חול בחוץ והעלה בחוץ חייב ר''ש אומר כל שחייבים עליו בחוץ וכו' ואע''ג דאסיקנא דר''ש אמלק בחוץ והעלה בחוץ קאי מ''מ משמע דלא הוו בעו הני אמוראי למימר אליבא דת''ק אלא מאי דקים להו דהוי דינא הכי ואע''ג דבפ' המזבח מקדש (דף פ"ד) אמר רבי יוחנן השוחט בהמה בלילה בפנים והעלה בחוץ חייב הא איתותב ואסיקנא בתיובתא ואע''ג דבתר הכי אמרינן ואיבעית אימא וכו' שינויא דחיקא הוא ולא סמכינן עליה: וכתב הראב''ד השוחט בחוץ בלילה א''א בחיי ראשי אין צורת ההלכה כפירושו וכו'. ביאור הדברים שרבינו מפרש שכשאמרו העלה בחוץ בין ברישא בין בסיפא אלילה דקתני רישא קאי. והראב''ד מפרש דלא קאי אלילה דרישא אלא היינו לומר שהעלה ביום ומפני כך הוצרך לתת טעם אחר לדבר. ואיני יודע מה עול מצא בדברי רבינו כי רחק מעליו דפשטא דמילתא משמע דטפי עדיף למימר דסיפא אלילה דרישא קאי מלמימר דסיפא לא הוי בגוונא דרישא:

יח וְכֵן הַמּוֹלֵק אֶת הָעוֹף בַּחוּץ פָּטוּר. וְאִם הֶעֱלָהוּ פָּטוּר. מָלַק בִּפְנִים וְהֶעֱלָה בַּחוּץ חַיָּב עַל הַעֲלָאָה. שָׁחַט בִּפְנִים וְהֶעֱלָהוּ בַּחוּץ פָּטוּר שֶׁלֹּא הֶעֱלָה אֶלָּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִקָּרֵב. * שָׁחַט אֶת הָעוֹף בַּחוּץ וְהֶעֱלָהוּ בַּחוּץ חַיָּב שְׁתַּיִם שֶׁהַשְּׁחִיטָה בַּחוּץ כְּשֵׁרָה וַהֲרֵי הִיא כִּמְלִיקָה בִּפְנִים:

ההראב"ד שחט את העוף בחוץ וכו'. א''א זה הטעם אין בו טעם אלא שלא חייב הכתוב בעוף אלא מה שחייב בבהמה:

כסף משנה וכן המולק את העוף בחוץ פטור וכו' עד סוף הפרק. משנה (דף קי"א) שם. ועל מה שכתב רבינו שהשחיטה בחוץ כשירה והרי היא כמליקה בפנים כתב הראב''ד זה הטעם אין בו טעם אלא שלא חייב הכתוב בעוף אלא מה שחייב בבהמה עכ''ל. ולא זכיתי להבין דבריו שהרי ע''כ חייב בעוף מה שלא חייב בבהמה שהרי מלק בפנים והעלה בחוץ בעוף חייב ובבהמה פטור ושחט בפנים והעלה בחוץ בבהמה חייב ובעוף פטור:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן