הלכות מעשה הקרבנות - פרק שבעה עשר - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות מעשה הקרבנות - פרק שבעה עשר - היד החזקה לרמב"ם

א הַנּוֹדֵר מִנְחָה מַאֲפֵה תַּנּוּר לֹא יָבִיא מאֲפֵה כֻּפָּח וְלֹא מַאֲפֵה רְעָפִים וְלֹא מַאֲפֵה יוֹרוֹת הָעַרְבִיִּים:

כסף משנה הנודר מנחה מאפה תנור וכו'. משנה בסוף פרק כל המנחות באות מצה (דף ס"ג):

ב הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי בְּמַחֲבַת וְהֵבִיא בְּמַרְחֶשֶׁת. בְּמַרְחֶשֶׁת וְהֵבִיא בְּמַחֲבַת. מַה שֶּׁהֵבִיא הֵבִיא וִידֵי חוֹבָתוֹ לֹא יָצָא. וְאִם אָמַר זוֹ לְהָבִיא בְּמַרְחֶשֶׁת וֶהֱבִיאָהּ בְּמַחֲבַת. אוֹ בְּמַחֲבַת וֶהֱבִיאָהּ בְּמַרְחֶשֶׁת. הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְכֵן הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנוֹת לַהֲבִיאָן בִּכְלִי אֶחָד וֶהֱבִיאָן בִּשְׁנֵי כֵּלִים. בִּשְׁנֵי כֵּלִים וֶהֱבִיאָן בִּכְלִי אֶחָד. מַה שֶּׁהֵבִיא הֵבִיא וִידֵי חוֹבָתוֹ לֹא יָצָא. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג-כד) 'כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ לַה'':

ג אָמַר אֵלּוּ לְהָבִיא בִּכְלִי אֶחָד וְהֵבִיא בִּשְׁנֵי כֵּלִים אוֹ לְהָבִיא בִּשְׁנֵי כֵּלִים וְהֵבִיא בִּכְלִי אֶחָד הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין. לֹא קְבָעָן בִּשְׁעַת הַנֵּדֶר אֶלָּא אָמַר הֲרֵי עָלַי שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנוֹת וּבִשְׁעַת הַפְרָשָׁה קְבָעָן וְהִפְרִישָׁן בִּשְׁנֵי כֵּלִים וְחָזַר וֶהֱבִיאָן בִּכְלִי אֶחָד הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג-כד) 'כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ' וְלֹא כַּאֲשֶׁר הִפְרַשְׁתָּ. אָמַר הֲרֵי עָלַי שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנוֹת לְהָבִיא בִּכְלִי אֶחָד וֶהֱבִיאָן בִּשְׁנֵי כֵּלִים. אָמְרוּ לוֹ בִּכְלִי אֶחָד נָדַרְתָּ. הִקְרִיבָם בִּשְׁנֵי כֵּלִים הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין. הִקְרִיבָם בִּכְלִי אֶחָד הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים:

כסף משנה (ב-ג) האומר הרי עלי במחבת והביא במרחשת וכו'. משנה בפרק המנחות (דף ק"ב:). ויש בספרי רבינו חסרון מטעות סופר שכתוב אמר להביא בכלי אחד וצריך להגיה ולכתוב אמר אלו להביא בכלי אחד. ומה שכתב לא קבען בשעת הנדר וכו'. שם בגמרא (דף ק"ג):

ד אָמַר הֲרֵי עָלַי שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנוֹת לְהָבִיא בִּשְׁנֵי כֵּלִים וְהֵבִיא בִּכְלִי אֶחָד. אָמְרוּ לוֹ בִּשְׁנֵי כֵּלִים נָדַרְתָּ. הִקְרִיבָן בִּשְׁנֵי כֵּלִים הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים. הִקְרִיבָן בִּכְלִי אֶחָד הֲרֵי אֵלּוּ כִּשְׁתֵּי מְנָחוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ:

כסף משנה אמר הרי עלי שני עשרונות להביא בכלי אחד וכו' עד כשתי מנחות שנתערבו. הכל משנה שם:

ה האוֹמֵר הֲרֵי עָלַי מִנְחָה. יָבִיא אַחַת מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי מְנָחוֹת הַבָּאוֹת בְּנֵדֶר וּנְדָבָה. אָמַר הֲרֵי עָלַי מְנָחוֹת יָבִיא שְׁנֵי (מִינֵי) מְנָחוֹת מֵחֲמִשְׁתָּן. אָמַר הֲרֵי עָלַי מִין מְנָחוֹת יָבִיא שְׁנֵי מְנָחוֹת מִמִּין אֶחָד. הֲרֵי עָלַי מִינֵי מְנָחוֹת יָבִיא שְׁתֵּי מְנָחוֹת מִשְּׁנֵי מִינִים. וְכֵן אִם אָמַר מִינֵי מִנְחָה יָבִיא שְׁנֵי מִינִין. קָבַע נִדְרוֹ בְּמִין מֵהֶן וּשְׁכָחוֹ מֵבִיא חֲמִשְּׁתָן:

כסף משנה האומר הרי עלי מנחה וכו' משנה בפרק בתרא דמנחות (דף ק"ד:) אלא שמ''ש בספרים באומר הרי עלי מנחות יביא שני מיני מנחות אינו נכון אלא יביא שתי מנחות ואפילו ממין אחד. ונראה דהאי מיני טעות סופר הוא וצריך למוחקו וכך היא הגירסא הנכונה יביא שתי מנחות מחמשתן. וכן מ''ש בספרים אמר הרי עלי מיני מנחות גם הוא טעות סופר וצריך למחוק מיני ולכתוב במקומו מין וכן מצאתי בספר מוגה: אמר הרי עלי מין מנחות וכו'. ברייתא שם (דף ק"ה). ומ''ש וכן אם אמר מיני מנחה וכו'. שם בעיא ולא איפשיטא ויש לתמוה למה פסקה לחומרא דהא איכא למיחש דמייתי חולין בעזרה ונ''ל דמייתי ומתנה שאם אינו חייב בה תהא נדבה: קבע נדרו במין מהם ושכחו וכו'. משנה שם (דף ק"ד:):

ו אֵין הַיָּחִיד מֵבִיא מִנְחָה בִּכְלִי אֶחָד יוֹתֵר מִשִּׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן. וְאִם נָדַר יוֹתֵר מִשִּׁשִּׁים מֵבִיא שִׁשִּׁים בִּכְלִי אֶחָד וְהַשְּׁאָר בִּכְלִי שֵׁנִי. שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְהִבָּלֵל כְּאֶחָד אֶלָּא שִׁשִּׁים אֲבָל יֶתֶר עַל שִׁשִּׁים אֵין נִבְלָלִין. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַבְּלִילָה מְעַכֶּבֶת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ אָמְרוּ חֲכָמִים כָּל הָרָאוּי לְבִילָה אֵין הַבִּילָה מְעַכֶּבֶת בּוֹ וְכָל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְבִילָה הַבִּילָה מְעַכֶּבֶת בּוֹ:

כסף משנה אין היחיד מביא מנחה בכלי אחד יותר מס' עשרון וכו'. משנה בפ' המנחות (דף ק"ג:) וכתב הר''י קורקוס ז''ל שדקדק רבינו לכתוב אין היחיד מביא לרמוז מה שאמרו שם שהציבור מביא בי''ט ראשון של חג שחל להיות בשבת ס''א עשרון x. ומ''ש ואמרו חכמים כל הראוי לבילה אין הבילה מעכבת בו וכו'. מימרא דרבי זירא שם (דף י"ח:) ובר''פ הקומץ רבה:

ז אָמַר הֲרֵי עָלַי מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְאֶחָד עִשָּׂרוֹן מֵבִיא מֵאָה וְעֶשְׂרִים בִּשְׁנֵי כֵּלִים שִׁשִּׁים בְּכָל כְּלִי וּמֵבִיא עִשָּׂרוֹן אֶחָד בַּכְּלִי הַשְּׁלִישִׁי. אָמַר הֲרֵי עָלַי עִשָּׂרוֹן יָבִיא עִשָּׂרוֹן אֶחָד. הֲרֵי עָלַי עֶשְׂרוֹנוֹת יָבִיא שְׁנַיִם. פֵּרֵשׁ נִדְרוֹ וְשָׁכַח כַּמָּה עִשָּׂרוֹן פֵּרֵשׁ יָבִיא שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן בִּכְלִי אֶחָד. שָׁכַח כַּמָּה עִשָּׂרוֹן פֵּרֵשׁ וּבְאֵי זֶה מִין קְבָעוֹ. הֲרֵי זֶה מֵבִיא שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן מִכָּל מִין וָמִין מֵחֲמִשְׁתָּן:

כסף משנה ומ''ש אמר הרי עלי קכ''א עשרון וכו'. פשוט הוא: אמר הרי עלי עשרון וכו'. משנה בפ''ב דמנחות (דף ק"ד:). ומ''ש פירש נדרו ושכח וכו'. שם במשנה ופירש''י יביא ס' עשרונים דבטפי מהכי ליכא לספוקי (דאין מנחה יתירה על ס' עשרונים) דאי בציר מהכי נדר לא איכפת לן דמתנה ואומר כמה שפירשתי יהיו לנדרי והשאר יהא נדבה עכ''ל. וכתב רבינו בכלי אחד כן פירש''י ומוכרח הוא. ומ''ש שכח כמה עשרון פירש ובאי זה מין קבעו הרי זה מביא ששים עשרון מכל מין ומין מחמשתן. שם במשנה פירשתי מנחה של עשרונים ואיני יודע מה פירשתי יביא ס' עשרון רבי אומר יביא מנחות של עשרונות מאחד עד ששים ומשמע דהלכה כת''ק. ולפי זה צריך לדחוק ולומר שמפרש רבינו דה''פ מביא ס' עשרון מכל מין מחמשתן ונמצא מביא שלש מאות עשרון וטעמא משום דכיון שאינו יודע מאיזו מנחה נדר וכמה עשרונות נדר הא איכא לספוקי שמא ס' עשרון נדר ואיכא לספוקי בכל מנחה מחמשת המנחות:

ח קָבַע נִדְרוֹ וְשָׁכַח כַּמָּה עֶשְׂרוֹנוֹת נָדַר וּבְכַמָּה כֵּלִים נָדַר הֲרֵי זֶה מֵבִיא מֵאֶחָד וְעַד שִׁשִּׁים בְּשִׁשִּׁים כֵּלִים. כֵּיצַד. מֵבִיא עִשָּׂרוֹן אֶחָד בִּכְלִי רִאשׁוֹן וּשְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים בִּכְלִי שֵׁנִי וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרוֹנִים בַּשְּׁלִישִׁי עַד שֶׁיִּהְיוּ עַד שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן בַּכְּלִי הָאַחֲרוֹן. וְאִם שָׁכַח אַף בְּאֵי זֶה מִין קָבַע מֵבִיא עַל סֵדֶר זֶה שִׁשִּׁים כֵּלִים מִכָּל מִין וְנִמְצָא מֵבִיא מִכָּל מִין אֶלֶף וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים עִשָּׂרוֹן:

כסף משנה ומ''ש קבע נדרו ושכח כמה עשרונות נדר ובכמה כלים נדר וכו'. שם (דף ק"ו) ת''ר פירשתי מנחה וקבעתי בכלי אחד של עשרונים ואיני יודע מה פירשתי יביא מנחה של ס' עשרון דברי חכמים רבי אומר יביא מנחות של עשרונים מאחד ועד ס' שהם אלף ותת''ל. פירשתי ואיני יודע מה פירשתי ואיזו מהם פירשתי ואיני יודע כמה פירשתי יביא ה' מנחות של ס' ס' שהן שלש מאות דברי חכמים רבי אומר יביא ה' מנחות של ס' עשרונים מאחד עד ס' שהם ט' אלפים וק''ן ע''כ בגמרא וכן שנוי בתוספתא. וכתבו התוספות שהם אלף ותת''ל כיצד קח בידך מאחד עד ס' וצרף תחלתן לסופן עד האמצע כגון אחד וס' הם ס''א שנים ונ''ט הם ס''א שלשה ונ''ח הם ס''א כן תמנה עד ל' דשלשים ול''א נמי הם ס''א ויעלה לך שלשים פעמים ס''א עכ''ל. ודברי רבינו במה שכתב קבע נדר ושכח כמה עשרונות נדר ובכמה כלים נדר וכו' וכן מ''ש ואם שכח אף באיזה מין קבע וכו' דברים מכוונים בטעמים הם לדעת ת''ק דמתני' כפי מה שפירשתי דבריו במשנה אבל איני יודע ליישבם ע''פ הברייתא שכתבתי לדברי חכמים ואם באנו לומר שרבינו פוסק כדברי ר''מ מאי זה טעם שיהיה בזה יתיישבו לדעתו השתי בבות האחרונות שכתב רבינו אך הבבא שכתב הרי זה מביא ס' עשרון מכל מין ומין מחמשתן דהיינו שלש מאות קשה שלא מצינו לו כן לא במשנה ולא בברייתא. ואולי נוסחא אחרת היתה לו לרבינו וצ''ע:

ט * הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי מִנְחַת שְׂעוֹרִים אוֹ מִנְחַת חֲצִי עִשָּׂרוֹן אוֹ מִנְחַת בְּלֹא שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה הֲרֵי זֶה פָּטוּר. שֶׁלֹּא הִתְנַדֵּב דָּבָר שֶׁכָּמוֹהוּ מַקְרִיבִין. אָמַר הֲרֵי עָלַי מִנְחָה מִן הַשְּׂעוֹרִים אוֹ מִן הָעֲדָשִׁים אוֹ מִנְחָה בְּלֹא שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה אוֹ מִנְחָה חֲצִי עִשָּׂרוֹן. שׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ אִם אָמַר לֹא נָדַרְתִּי אֶלָּא עַל דַּעַת שֶׁמֻּתָּר לְהַקְרִיב כָּזֶה וְאִלּוּ יָדַעְתִּי שֶׁאֵין מַקְרִיבִין אֶלָּא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם סלֶת בְּשֶׁמֶן וּלְבוֹנָה לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְאִם אָמַר אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ הָיִיתִי נוֹדֵר כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּקְרִיבִין הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהַקְרִיב כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּקְרִיבִין:

ההראב"ד האומר הרי עלי מנחת שעורים וכו' עד פטור שלא התנדב. א''א אין לסמוך על הכללות הללו שאם בדקו אותו ואמר אילו הייתי יודע הייתי מתנדב כדרך המתנדבים אע''פ שאמר מנחת שעורים מביא מן החטים וזעירי שמפליג בין מנחה למנחה לדעת ב''ש או לר''מ דאמר תפוס לשון ראשון הפליג שאם אמר מנחת שעורים אין כאן לשון ראשון. וכן מ''ש בסוף שאם אמר הרי עלי קמח או הרי עלי עשרון הרי הוא כמי שלא נדר מעולם אינו כלום שהכל תלוי בבדיקה כמ''ש:

כסף משנה האומר הרי עלי מנחת שעורים וכו'. בפרק המנחות (דף ק"ג) האומר הרי עלי מנחה מן השעורים יביא מן החטים קמח יביא סלת בלא שמן ולבונה יביא שמן ולבונה חצי עשרון יביא עשרון שלם עשרון ומחצה יביא שנים רבי שמעון פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבים ובגמרא שם ורפ''ב דנזיר (דף ט':) אמאי נדר ופתחו עמו הוא אמר חזקיה הא מני ב''ש היא דאמרי תפוס לשון ראשון וכו' ר' יוחנן אמר אפילו תימא ב''ה באומר אילו הייתי יודע שאין נודרין כך לא הייתי נודר כך אלא כך אמר חזקיה ל''ש אלא דאמר מנחה מן השעורים אבל אמר מנחה מן העדשים לא מכדי חזקיה כמאן מוקי לשמעתיה כב''ש וב''ש משום תפוס לשון ראשון הוא מה לי מן השעורים מה לי מן העדשים הדר ביה כו' ורבי יוחנן אמר אפילו מן העדשים מכדי ר' יוחנן כמאן אמרה לשמעתיה כב''ה וב''ה משום דטעי הוא בשעורים טעי בעדשים לא טעי לדבריו דחזקיה קאמר ליה ומשמע דנקטינן כר' יוחנן דהא חזקיה הדר ביה. ובתר הכי אמרינן אמר זעירי לא שנו אלא דאמר מנחה אבל לא אמר מנחה לא. ומדברי רבינו משמע שהוא מפרש דאר' יוחנן דאמר אפי' תימא ב''ה היא קאי וה''ק לא שנו דבאומר אילו הייתי יודע שאין נודרין כך אלא כך יביא אלא דאמר מנחה מוכרת אבל לא אמר מנחה מוכרת אלא מנחת סמוך שאמר מנחת שעורים או מנחת חצי עשרון לאו כלום הוא. והשתא לפי זה באומר מנחת סמוך לית דין ולית דיין דלא אמר כלום ומתניתין באומר מנחה מוכרת ובהא קתני מתניתין דיביא וכששאלו אותו ואמר אילו הייתי יודע שאין נודרים כך לא הייתי נודר פטור וכדאוקי ר' יוחנן מתני' ולפ''ז מ''ש רבינו או מנחה בלא שמן ולבונה ט''ס הוא וצריך להגיה ולכתוב מנחת בתי''ו. ומ''ש רבינו באומר מנחה מן העדשים שואלין אותו וכו' אע''ג דבגמרא אמרינן דלרבי יוחנן אליבא דב''ה בשעורים טעי בעדשים לא טעי משמע לרבינו דהיינו מקמי דידעינן לדזעירי אבל בתר דידעינן לדזעירי דמפליג בין מנחה למנחת כיון דמנחה מוכרת באפי נפשיה הוא כך לי מנחה מן העדשים כמו מנחה מן השעורים. ויש לתמוה על רבינו למה לא חילק בקמח בין אומר מנחת לאומר מנחה כמו שחילק באחרים השנויים עמו במשנה ודוחק לומר דרבינו תנא ושייר קמח לבד:

י נָדַר עִשָּׂרוֹן וּמֶחֱצָה וְאָמַר אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ הָיִיתִי נוֹדֵר כְּדֶרֶךְ הַמִּתְנַדְּבִין הֲרֵי זֶה מֵבִיא שְׁנַיִם. אָמַר הֲרֵי עָלַי קֶמַח אוֹ הֲרֵי עָלַי חֲצִי עִשָּׂרוֹן וְלֹא הִזְכִּיר שָׁם מִנְחָה הֲרֵי זֶה פָּטוּר כְּמִי שֶׁלֹּא נָדַר מֵעוֹלָם. וְכֵן הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי תּוֹדָה בְּלֹא לֶחֶם וְזֶבַח בְּלֹא נְסָכִים הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְאִם אָמַר אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין מַקְרִיבִין כָּךְ הָיִיתִי נוֹדֵר כְּדֶרֶךְ הַנּוֹדְרִין הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהַקְרִיב כְּדֶרֶךְ הַמַּקְרִיבִין:

כסף משנה ומ''ש נדר עשרון ומחצה וכו'. נראה דבאומר עשרון ומחצה מיירי דאמר בסמוך אמר הרי עלי מנחה קאי אבל אם לא אמר מנחה אלא אמר הרי עלי עשרון ומחצה או שאמר הרי עלי מנחת עשרון ומחצה אינו מביא אלא עשרון אחד. ומ''ש רבינו אמר הרי עלי קמח וכו' ולא הזכיר שם מנחה ה''ז פטור וכו' מכלל דברי זעירי הוא נלמד דכל שלא אמר מנחה מוכרת בין שאמר מנחת סמוך בין שלא הזכיר שם מנחה פטור: ודע דבגמרא מתיב אהא דזעירי מדתנן במתני' קמח יביא סלת בלא שמן ולבונה יביא עמה שמן ולבונה חצי עשרון יביא עשרון שלם ולא תני בהו מנחה ואוקי לכולה בדאמר מנחה והדר מתיב אי הכי אימא סיפא עשרון ומחצה יביא שנים כיון דאמר מנחה איחייב ליה בעשרון כי אמר חצי עשרון לאו כלום קאמר לא צריכא דאמר הרי עלי מנחה חצי עשרון ועשרון דכיון דאמר מנחה איחייב ליה בעשרון ולאו כלום קאמר כי הדר אמר עשרון מייתי עשרון אחרינא ויש לתמוה על רבינו למה לא חילק בין אומר הרי עלי מנחת עשרון וחצי עשרון לאומר הרי עלי מנחת חצי עשרון ועשרון כמו שחילקו בגמ'. וי''ל דמשמע דגמ' הכי מיפרשא א''ה אימא סיפא וכו' כיון שאמר מנחה איחייב ליה בעשרון וכי אמר עשרון לאו מוסיף אעשרון קמא אלא הוי כאומר הרי עלי מנחה של עשרון מדלא אמר הרי עלי מנחה ועשרון ולפי האמת האי לאו תיובתא הוא דאיכא למימר כיון דסתם מנחה עשרון לא היה לו לומר עשרון ומדאמר עשרון הוי כאומר ועשרון והילכך אם אמר אם הייתי יודע הייתי אומר ועשרון או שתי מנחות או שני עשרונים כדרך המתנדבים מביא שנים אלא שרצה להשיב לו כפי דרכו דלא משמע ליה דועשרון קאמר וחילק לו בין אומר חצי עשרון ועשרון לאומר עשרון ומחצה וכיון דלפום קושטא לא צריכינן לפלוגי בהכי מש''ה לא מפליג רבינו: והרב ראב''ד כתב על דברי רבינו האומר הרי עלי מנחת שעורים וכו' עד פטור שלא התנדב. א''א אין לסמוך על הכללות האלו שאם בדקו וכו'. הדבר מבואר שהראב''ד סובר דליתא לדזעירי מפני שהוא מפרש דזעירי אליבא דחזקיה דאוקי מתני' כב''ש אמרה וכן פירש''י וכבר כתבתי שרבינו מפרשה דלר''י אליבא דב''ה אמרה משום דדוחק לומר דאיכפיל זעירי ואמוראי דשקלי וטרו אליביה לאשמועינן אליבא דב''ש ועוד דכיון דחזקיה דאוקי מתני' כב''ש הדר ביה היכי אפשר למימר דאתא זעירי למימר מלתא אליביה. ומ''ש עוד הראב''ד לר''מ דאמר תפוס לשון ראשון נראה שכוונתו לומר טעם אחר לדחויי לדזעירי מהלכתא משום דבגמ' מתיב אהא דזעירי א''ה ר''ש פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבים אמר רבא ר''ש בשיטת ר' יוסי אמרה דאמר בגמר דבריו אדם מיתפיס משמע דת''ק כר''מ וכיון דקי''ל דר''מ ור''י הלכה כר''י ממילא אזדא ליה מילתא דת''ק מהלכתא לזעירי ולע''ד נראה שאין זה הכרח דאיכא למימר דת''ק לזעירי אף לר' יוסי אמרה דס''ל לזעירי דאין זה ענין לפלוגתא דר''מ ור''י וקל להבין. ומ''ש עוד וכן מ''ש בסוף שאם אמר הרי עלי קמח או הרי עלי עשרון הרי הוא כמי שלא נדר מעולם אינו כלום שהכל תלוי בבדיקה כמ''ש, ספר מוטעה נזדמן להראב''ד בדברי רבינו והנוסחא הנכונה או הרי עלי חצי עשרון וכבר ביארתי דבריו: מצאתי כתוב בשם הר''י בנבנשת ז''ל הרי עלי מנחת שעורים וכו'. כשאמר הרי עלי מנחה מן השעורים או מנחה בלא שמן ולבונה מנחה בה''א ושאלו אותו ואמר אילו הייתי יודע הייתי נודר כדרך המתנדבים ה''ז חייב להקריב כדרך שמקריבים ואע''ג דבשעה שנדר אין בנדרו ממש דהוי נדר ופתחו עמו דכשאמר מן השעורים הותר הנדר שנדר הרי עלי מנחה כשאמר אח''כ הייתי נודר כדרך שמקריבין ביטל הפתח של נדר והוה ליה כאילו לא אמר בשעת הנדר אלא הרי עלי מנחה לבד אבל כשאמר מנחת שעורים בתי''ו אע''פ שיאמר אח''כ אילו הייתי יודע הייתי נודר כדרך שמקריבים א''א להבדיל פתח הנדר מן הנדר ולומר הרי הוא כאילו אמר מנחת בתי''ו ומנחת בתי''ו אין ממש בדבריו ואין צ''ל כשאמר הרי עלי מנחה מן השעורים ואמר אח''כ אילו הייתי יודע שמבדילין ואומרים הרי עלי דיבור בפני עצמו ומן השעורים הוה ליה כמאן דליתיה שאפשר שטעה וחשב שיכול להביא מן השעורים כיון שמצינו מנחת סוטה מן השעורים אלא אפילו אמר מן העדשים שאין יחיד ולא ציבור מקריבים עדשים אפילו הכי חייב כנ''ל לפרש דבריו, וצריך לעיין בגמ' ובזה נסתלקה קושיית הראב''ד בהשגות עכ''ל: וכן האומר הרי עלי תודה בלא לחם וזבח בלא נסכים. כך היא הגירסא הנכונה וכך היא שנויה בברייתא פרק התודה (דף פ"א:) ודע דבההיא ברייתא מסיים בה כופין אותו ומביא תודה ולחמה זבח ונסכים ובגמ' אמאי נדר ופתחו עמו הוא אמר חזקיה הא מני בית שמאי היא דאמרי תפוס לשון ראשון וכו' רבי יוחנן אמר אפי' תימא ב''ה באומר אילו הייתי יודע שאין נודרים כך (אלא כך) לא הייתי נודר כך אלא כך ומאי כופין דקא בעי הדר ביה וכבר נתבאר בסמוך דנקטינן כר' יוחנן. ויש לדקדק על דברי רבינו שכתב כאן ה''ז פטור ולא כתב שואלין אותו וכו' כמו שכתב לעיל ואין לומר שמפני שכאן אמר בפירוש בלא לחם ובלא נסכים לעולם הוא פטור עד שיאמר אילו הייתי יודע שאין מקריבים כך הייתי נודר כדרך הנודרים דלעיל נמי אמר בפירוש בלא שמן ולבונה ואפילו הכי כתב ששואלין אותו לכך נראה דהה''נ דבהא נמי שואלין אותו כדלעיל ולא חש להאריך דיגיד עליו רעו:

יא הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי לַחְמֵי תּוֹדָה יָבִיא תּוֹדָה וְלַחְמָהּ. שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין מַקְרִיבִין לֶחֶם בְּלֹא תּוֹדָה וְסוֹף הַקָּרְבָּן הִזְכִּיר. אָמַר הֲרֵי עָלַי לֶחֶם לִפְטֹר תּוֹדָתוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי יָבִיא לֶחֶם תּוֹדָה עִם תּוֹדַת חֲבֵרוֹ:

כסף משנה האומר הרי עלי לחמי תודה יביא תודה ולחמה וכו'. מימרא דרב הונא בספ''ק דחולין (דף כ"ג:). ומ''ש הרי עלי לפטור תודתו של פלוני וכו'. נלמד מתוך הסוגיא שם:

יב מִתְנַדֵּב אוֹ נוֹדֵר אָדָם יַיִן בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְאֵין מִתְנַדְּבִין לוֹג יַיִן וְלֹא שְׁנֵי לוֹגִין. שֶׁאֵין בִּנְסָכִים לֹא לוֹג וְלֹא שְׁנַיִם. וְאֵין מִתְנַדְּבִין חֲמִשָּׁה שֶׁאֵין חֲמֵשֶׁת לוֹגִין רְאוּיִין לֹא לְנִסְכֵּי בְּהֵמָה אַחַת וְלֹא לְנִסְכֵּי שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת. אֲבָל מִתְנַדְּבִין שְׁלֹשָׁה וְאַרְבָּעָה וְשִׁשָּׁה וּמִשִּׁשָּׁה וָמַעְלָה מִפְּנֵי שֶׁהֵן רְאוּיִין לְנִסְכֵּי בְּהֵמוֹת:

כסף משנה מתנדב או נודר אדם יין בפני עצמו. משנה בס''פ המנחות (דף ק"ד:). ומ''ש ואין מתנדבים לוג יין ולא שני לוגין וכו'. משנה שם:

יג כֵּיצַד. נָדַר שִׁבְעָה הֲרֵי הֵן כְּנִסְכֵּי כֶּבֶשׂ וְאַיִל. נָדַר שְׁמוֹנָה הֲרֵי אֵלּוּ כְּנִסְכֵּי שְׁנֵי אֵילִים. תִּשְׁעָה כְּנִסְכֵּי שׁוֹר וְכֶבֶשׂ אוֹ כְּנִסְכֵּי שְׁלֹשָׁה כְּבָשִׂים. נָדַר עֲשָׂרָה הֲרֵי אֵלּוּ כְּנִסְכֵּי שׁוֹר וְאַיִל אוֹ שְׁנֵי כְּבָשִׂים וְאַיִל וְכֵן עַד לְעוֹלָם:

יד נָדַר חֲמִשָּׁה לוֹגִין אוֹמְרִין לוֹ הַשְׁלֵם שִׁשָּׁה שֶׁהֲרֵי קְבָעָן לְקָרְבָּן. אֲבָל אִם נָדַר לוֹג אוֹ שְׁנַיִם פָּטוּר שֶׁהֲרֵי אֵינָן רְאוּיִין כְּלָל לֹא הֵן וְלֹא מִקְצָתָן. וְאֵין מִתְנַדְּבִין וְלֹא נוֹדְרִין פָּחוֹת מִלּוֹג שֶׁמֶן. שֶׁאֵין לְךָ מִנְחָה פְּחוּתָה מֵעִשָּׂרוֹן וְהִיא צְרִיכָה לוֹג אֶחָד שֶׁמֶן:

כסף משנה ומ''ש נדר ה' לוגין אומרים לו השלם ששה וכו'. בס''פ המנחות (דף ק"ד) איבעיא להו יש קבע לנסכים או אין קבע לנסכים ה''ד כגון דאייתי חמשה אי אמרת אין קבע לנסכים משיך ומקריב ארבעה מינייהו דחזי לאיל ואידך הוי נדבה ומשמע התם דבעיין לא איפשיטא ופסקה רבינו לחומרא. ומ''ש אבל אם נדר לוג או ב' פטור. הכי משמע שם בברייתא דקתני שמתנדבין [נסכים וכמה] שלשה לוגין וכו' יכול יפחות ת''ל ככה: ואין מתנדבים ולא נודרים פחות מלוג שמן וכו'. מפורש בגמרא אצל דין שיבא בסמוך ואליבא דתנא קמא:

טו הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי יַיִן לֹא יִפְחֹת מִשְּׁלֹשָׁה לוֹגִין. הֲרֵי עָלַי שֶׁמֶן לֹא יִפְחֹת מִלּוֹג. פֵּרֵשׁ נִדְרוֹ וְשָׁכַח כַּמָּה לוֹג נָדַר מִן הַיַּיִן אוֹ מִן הַשֶּׁמֶן יָבִיא אַרְבָּעִים וּמֵאָה לוֹג. שֶׁאֵין לְךָ יוֹם שֶׁמַּקְרִיבִין בּוֹ הַצִּבּוּר קָרְבָּנוֹת מְרֻבּוֹת יוֹתֵר מִיּוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת וְהָיוּ הַנְּסָכִים בּוֹ מֵאָה וְאַרְבָּעִים לוֹג שֶׁמֶן וּכְמוֹתָם יַיִן כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת תְּמִידִין וּמוּסָפִין:

כסף משנה האומר הרי עלי יין לא יפחות משלשה לוגין הרי עלי שמן לא יפחות מלוג. משנה בסוף מנחות (דף ק"ז): פירש נדרו ושכח כמה לוג נדר וכו'. שם במשנה פירשתי ואיני יודע מה פירשתי יביא כיום המרובה ובגמרא תנא כיו''ט הראשון של חג שחל להיות בשבת:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן